Guémara
[La Guemara tranche :] Notre Michna — qui enseigne que, selon Rabbi Yossi, un Cohen androgyne fait manger la téroumah à sa femme — n'est pas à retenir face à une baraïta qui enseigne le contraire. Car il est enseigné dans une baraïta que Rabbi Yossi dit : l'androgyne est une créature à part entière [bria bifné atsma], et les Sages n'ont pas tranché à son sujet s'il est mâle ou femelle. Il lui est par conséquent interdit d'épouser une femme, et s'il l'épouse, il ne lui fait pas manger la téroumah.
לֵיתַהּ לְמַתְנִיתִין מִקַּמֵּי בָּרַיְיתָא, דְּתַנְיָא: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַנְדְּרוֹגִינוֹס — בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ הוּא, וְלֹא הִכְרִיעוּ בּוֹ חֲכָמִים אִם זָכָר אִם נְקֵבָה.
[La Guemara objecte :] Au contraire, dis plutôt que c'est la baraïta qui n'est pas à retenir face à notre Michna — car d'ordinaire les baraïtot font moins autorité que les michnayot ! [La Guemara répond :] Du fait que Rabbi Yossi a laissé son collègue de côté — c'est-à-dire que la décision de la Michna est rapportée au nom de Rabbi Yossi ET de Rabbi Chimon ensemble, alors que l'enseignement de la baraïta est rapporté au seul nom de Rabbi Yossi — apprends-en que Rabbi Yossi s'est rétracté de son opinion première, celle qu'il soutenait conjointement avec Rabbi Chimon, et qu'il est parvenu à une conclusion différente [dans la baraïta].
אַדְּרַבָּה לֵיתַהּ לְבָרַיְיתָא מִקַּמֵּי מַתְנִיתִין! מִדְּשַׁבְקֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי לְבַר זוּגֵיהּ — שְׁמַע מִינַּהּ הֲדַר בֵּיהּ.
Et Chmouel a dit l'inverse : c'est la baraïta qui n'est pas à retenir face à notre Michna. [La Guemara objecte :] Au contraire, dis plutôt que c'est la Michna qui n'est pas à retenir face à la baraïta, car nous avons entendu de Chmouel qu'il tient compte même d'une opinion individuelle et minoritaire figurant dans une baraïta ! [La Guemara répond :] Cela ne vaut que lorsque la Michna n'en est pas pour autant déracinée — c'est-à-dire lorsque la baraïta ne fait que s'y ajouter. Mais lorsque la Michna serait déracinée par un énoncé contraire enseigné dans une baraïta, [Chmouel] n'en tient pas compte.
וּשְׁמוּאֵל אָמַר: לֵיתַהּ לְבָרַיְיתָא מִקַּמֵּי מַתְנִיתִין. אַדְּרַבָּה, לֵיתָא לְמַתְנִיתִין מִקַּמֵּי בָּרַיְיתָא, דְּהָא שָׁמְעִינַן לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל דְּחָיֵישׁ לִיחִידָאָה! הָנֵי מִילֵּי, כִּי לָא מִתְעַקְרָא מַתְנִיתִין, אֲבָל כִּי מִתְעַקְרָא מַתְנִיתִין — לָא חָיֵישׁ.
Les Sages de la maison d'étude de Rav [bé Rav] ont dit au nom de Rav que la halakha est conforme à l'opinion de Rabbi Yossi à la fois pour la loi de l'androgyne et pour la loi de la greffe [harkava]. Et Chmouel dit : la halakha est conforme à son opinion pour les lois de l'accouchement laborieux [kochi] et de la proscription [kiddouch].
אָמְרִי בֵּי רַב מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי בְּאַנְדְּרוֹגִינוֹס וּבְהַרְכָּבָה, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: בְּקוֹשִׁי וּבְקִידּוּשׁ.
[La Guemara précise ce que recouvre chaque cas.] La loi de l'androgyne, c'est ce que nous venons de dire — à savoir qu'il est considéré comme une créature à part entière (Rabbénou Hananel). La loi de la greffe est telle que nous l'avons apprise dans une michna (Chevi'it 2, 6) : on ne plante pas, on ne couche pas le sarment d'une vigne en terre [pour qu'il y prenne racine] et on ne greffe pas un greffon sur un arbre à la veille de l'année de Chemita, à moins de trente jours avant Roch Hachana — de peur que la plante ne prenne racine durant la septième année. Et si l'on a planté, couché un sarment ou greffé [dans ce délai], on doit arracher. Rabbi Yehouda dit : toute greffe qui ne prend pas racine en trois jours ne prendra plus jamais racine — il n'est donc interdit de planter que durant les trois jours précédant le début de l'année de Chemita. Rabbi Yossi et Rabbi Chimon disent : il faut deux semaines pour qu'une plante prenne racine.
אַנְדְּרוֹגִינוֹס — הָא דַּאֲמַרַן. הַרְכָּבָה — דִּתְנַן: אֵין נוֹטְעִין וְאֵין מַבְרִיכִין וְאֵין מַרְכִּיבִין עֶרֶב שְׁבִיעִית פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְאִם נָטַע וְהִבְרִיךְ וְהִרְכִּיב — יַעֲקוֹר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כׇּל הַרְכָּבָה שֶׁאֵינָהּ קוֹלֶטֶת בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים — שׁוּב אֵינָהּ קוֹלֶטֶת. רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת.
Et Rav Nahman a dit au nom de Rabba bar Avouh : selon celui qui dit trente jours — le premier Tana — il faut trente [pour l'enracinement] et trente [autres jours, parce que les interdits de la Chemita s'appliquent déjà durant les trente derniers jours de la sixième année] ; il est donc interdit de planter soixante jours avant Roch Hachana. De même, selon celui qui dit trois jours — Rabbi Yehouda — il faut trois [pour l'enracinement] et trente [pour le supplément ajouté à la Chemita]. Et de même encore, selon celui qui dit deux semaines — Rabbi Yossi et Rabbi Chimon — il faut deux semaines [pour l'enracinement] et trente [pour le supplément]. [Et c'est sur ce point que] Rav tranche conformément à l'opinion de Rabbi Yossi.
וְאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר שְׁלֹשִׁים — צָרִיךְ שְׁלֹשִׁים ושְׁלֹשִׁים. לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר שְׁלֹשָׁה — צָרִיךְ שְׁלֹשָׁה ושְׁלֹשִׁים. לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת — צָרִיךְ שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת וּשְׁלֹשִׁים.
Et Chmouel a dit que la halakha est tranchée conformément à l'opinion de Rabbi Yossi pour l'accouchement laborieux [kochi] et la proscription [kiddouch] également. [La Guemara explique :] Qu'est-ce que le cas de l'accouchement laborieux ? Comme nous l'avons appris dans une michna (Nidda 36b) : ordinairement, une femme qui éprouve un écoulement de sang trois jours consécutifs durant la partie du mois où elle n'attend pas de menstrues est rendue impure comme zava [et doit ensuite compter sept jours nets]. Toutefois, si elle éprouve un tel écoulement alors qu'elle est dans les douleurs d'un accouchement laborieux, le saignement est attribué à son travail [et non à la zivah], et elle relève des lois de la femme qui vient d'accoucher.
וּשְׁמוּאֵל אָמַר: בְּקוֹשִׁי וְקִידּוּשׁ. קוֹשִׁי — דִּתְנַן:
[Les Tannaïm divergent sur la question :] combien de temps dure l'accouchement laborieux d'une femme — c'est-à-dire, durant quelle durée avant la naissance le saignement est-il attribué à ses douleurs ? Rabbi Méir dit : jusqu'à quarante ou cinquante jours avant qu'elle n'accouche. Rabbi Yehouda dit : son mois lui suffit — c'est-à-dire à partir du début du mois durant lequel elle accouche. Rabbi Yossi et Rabbi Chimon disent : l'accouchement laborieux ne dure pas plus de deux semaines. [Et] Chmouel tranche conformément à Rabbi Yossi dans ce cas.
כַּמָּה יְהֵא קִישּׁוּיָהּ — רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אוֹ אַרְבָּעִים אוֹ חֲמִשִּׁים יוֹם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: דַּיָּיהּ חׇדְשָׁהּ. רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: אֵין קִישּׁוּי יוֹתֵר מִשְּׁתֵּי שַׁבָּתוֹת.
[Qu'est-ce que cette loi de] la proscription [kiddouch] ? Comme nous l'avons appris dans une michna (Kilayim 7, 4) : celui qui fait surplomber sa vigne au-dessus du blé d'autrui l'a proscrit — c'est-à-dire qu'il l'a rendu interdit en tant que récolte mêlée à une vigne [kilé hakérem] — et il porte la responsabilité financière de ce dommage, c'est-à-dire qu'il doit dédommager l'autre de la perte de la récolte ainsi rendue interdite. Telle est la parole de Rabbi Méir. Rabbi Yossi et Rabbi Chimon disent :
קִידּוּשׁ — דִּתְנַן: הַמְסַכֵּךְ גַּפְנוֹ עַל גַּבֵּי תְּבוּאָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ — הֲרֵי זֶה קִדֵּשׁ, וְחַיָּיב בְּאַחְרָיוּתוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים:
Rachi
ליתא למתני' - דקתני לר' יוסי אנדרוגינוס מאכיל את אשתו בתרומה:,מקמי ברייתא - דקתני לר' יוסי ספיקא הוא:
מדשבקיה רבי יוסי לר' שמעון בן זוגיה - דאיירי בהדיה במתני' ואיירי בברייתא לחודיה ש"מ הדר ביה ולאו תנאי היא דתימא סמי תנא דברייתא מקמי תנא דמתני' דאי תנאי היא תרוייהו הוה תני להו נמי בברייתא ומפיך לדרבי שמעון כדאפכא לדרבי יוסי:
דחייש ליחידאה - דאמר שמואל בהחולץ (לעיל יבמות דף מא.) הלכה כרבי יהודה בשומרת יבם שקדש אחיו את אחותה ומהכא אמרינן לה במס' מגילה בפ' הקורא (מגילה דף יח:):
הלכה כרבי יוסי - דמתני' ואמרי בי רב היינו רב הונא כדלקמן ופליג אדאמרן לעיל אליבא דרב ליתא למתניתין ובהרכבה לקמן מפרש לה וכן קושי וקידוש ובכולהו איירי רבי שמעון בהדיה הלכך מסתברא דאדר' יוסי דבמתני' קאי דאיירי רבי שמעון בהדיה:
יעקור - דקא קלטה בשביעית דאין הרכבה קולטת בפחות משלשים יום:
צריך שלשים ושלשים - כדי שתקלוט שלשים לפני שביעית דכל שלשים לפני שביעית כשביעית דמו דנפקא לן מבחריש ובקציר תשבות במשקין בית השלחין (מ"ק ג:):, ג' ול' - ג' לקליטה שתקלוט קודם זמן האיסור:
כמה יהא קישויה - דקיי"ל (נדה דף לו:) בנדה דאורייתא המקשה בתוך י"א שבין נדה לנדה ורואה דם ג' ימים רצופים מחמת צער וולדה אינה באה לידי זיבה להיות צריכה ספירת ז' נקיים כיולדת בזוב אלא ימי טומאת לידה כיולדת גרידתא דתניא (שם) כי יזוב זוב דמה דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד וכמה יהא קישויה דאמרי' מחמת ולד הוא אפילו מ' או חמשים יום קודם לידה:,דייה חדשה - חדש תשיעי שהיא יולדת בו ופעמים שאין יותר מיום או יומים כגון שילדה בב' בחדש אין הולד מטהר אלא דמים שראתה מר"ח ואילך שאין באה על ידו לזיבה אם לא ראתה ג' ימים רצופים קודם ר"ח דקסבר ר' יהודה שיפורא גרים (שופר שבית דין תוקעים לקידוש גורם הקשוי) ופעמים שהוא מטהר את כל החדש כגון אם ילדה בסופו ואין הטהרה אלא מזיבה אבל מנדה אינו מטהרה בימי נדה ואם שפתה מן הצער סמוך ללידה יום אחד אף מזיבה לא טהרה והרי היא יולדת בזוב וצריכה ז' נקיים דאגלאי מלתא דצער קמא לאו מחמת ולד הוה:
קידש - לשון פן תקדש (דברים כ״ב:ט׳). אסר תבואת חברו וחייב לשלם:
Tossafot
בריה בפני עצמה כו' - אר"י דהאי בריה לא הוי פירושו כגון בריה שבמקומות אחרים שאינו ספק אלא בריה דקאמר הכא היינו שהוא ספק כדקאמר ולא הכריעו בו כו' וכן משמע בהמפלת (נדה דף כח.) דאמר רב טומטום ואנדרוגינוס שראו לובן או אודם אין שורפין עליו את התרומה ראו לובן ואודם כאחת שורפין עליו את התרומה אלמא בהדיא משוי ליה רב ספיקא והיינו ע"כ כר' יוסי דברייתא דלר' יוסי דמתני' זכר הוא וקשה דבתוספתא דבכורים (פ"ב) מסיים בהך ברייתא דשמעתין אבל טומטום אינו כן אלא או ספק איש או ספק אשה מכלל דאנדרוגינוס לא הוי ספק אלא אינו לא איש ולא אשה ועוד מדלת"ק דר' יוסי דתוספתא דבכורים הוי אנדרוגינוס ספק ומטמא באודם כנשים ובלובן כאנשים מכלל דלר' יוסי לא הוי ספק ואר"י דהתם ה"פ אבל טומטום אינו כן כמו אנדרוגינוס שהוא ספק מחמת שהוא בריה משונה משום שיש לו זכרות ונקבות והוא ספק לעולם אבל טומטום אינו כן אלא ספק שהוא איש ודאי או אשה ודאית אלא שהוא מכוסה ואין ניכר ואם קדש ונקרע ונמצא זכר אגלאי מילתא דמתחלה היה זכר ודאי וכן אם נתקדשה ונמצאת נקבה ור' יוסי לא פליג אתנא קמא אלא לפרושי טעמא דתנא קמא קאתי אע"ג דקתני ר' יוסי אומר אי נמי כולה ר' יוסי היא ותני שרבי יוסי אומר ועי"ל דפליג אמאי דקאמר תנא קמא (שם) הריני נזיר שזה איש ואשה פירוש שניהם בין איש בין אשה הרי זה נזיר ועלה פליג ר' יוסי שאין חשוב איש ואשה אלא או זה או זה ות"ק סבר שחשוב שניהם במקצת כאיש ובמקצת הוא כאשה וקאמר נמי ת"ק הריני נזיר שאין זה לא איש ולא אשה הרי זה נזיר לפי שאין זה לא איש גמור ולא אשה גמורה:
רבי יוסי לבר זוגיה כו' - תימה דלמא הדר ביה מברייתא לגבי ר' שמעון דמתניתין:
כי מתעקרא מתני' לא חייש - ואע"ג דכמה משניות סוברות דאנדרוגינוס ספק בפ' אם לא הביא (שבת דף קלד:) ובהמפלת (נדה דף כח. ושם) ובפרק על אלו מומין (בכורות דף מא. ושם) מ"מ לר' יוסי אנדרוגינוס הוא זכר שהמשנה היא עיקר מן הברייתא ומ"מ דייק שפיר לקמן דאנדרוגינוס לשמואל זכר הוא אע"ג דכמה משניות סברי דספיקא הוי דאם איתא דסבר כהנהו משניות לא היה אומר דליתא לברייתא דכיון שתופס אותה סברא עיקר היה לו לומר דברייתא היא עיקר שאומרת כן לרבי יוסי:
הלכה כר' יוסי באנדרוגינוס - פירש בקונטרס דכרבי יוסי דמתניתין פסק דבכל הנך מילי דחשיב הכא אנדרוגינוס הרכבה וקושי וקידוש כולם משניות הם ואיירי ר' שמעון בהדי רבי יוסי ש"מ דאאנדרוגינוס דמתני' קאי ועוד דאמרי בי רב היינו רב הונא ושמעי' ליה לרב הונא דאמר לקמן משמיה דרב אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה משני מקומות ופליגי אדאמרן לעיל אליבא דרב דליתא למתני' מדקאמר דליתא משמע דסבר כברייתא כדמדקדק לקמן אדשמואל דסבר כר' יוסי דמתני' מדקאמר ליתא לברייתא וההיא דהמפלת סבר רב נמי כר' יוסי דברייתא גבי טומטום ואנדרוגינוס שראו לובן או אודם והשתא אמוראי נינהו ואליבא דרב:
לדברי האומר שלשים צריך ל' ושלשים - פר"ת דלאו אשביעית קאי דלענין נטיעה ליכא תוספת שביעית לאסור נטיעה הנקלטת בתוספת שביעית אלא לענין ערלה קאמר וה"ק לדברי האומר שלשים לקליטה צריך לגבי ערלה שלשים ושלשים ואר"י דסוגיא דפ"ק דר"ה (דף י: ושם) מוכחת כן גבי הא דתניא אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב ערב שביעית שלשים יום לפני ר"ה עלתה לו שנה ומותר לקיימן בשביעית כו' ודייק התם דלא מיתוקמא כרבי אליעזר דאמר שלשים יום בשנה חשובים שנה משום דלדידיה שלשים ושלשים בעי ומוקי לה כרבי מאיר דאמר יום אחד בשנה חשוב שנה דיום שלשים עולה לכאן ולכאן ואם איתא דרב נחמן אמר רבה בר אבוה אשביעית קאי שפיר מיתוקמא ההיא דאחד הנוטע כר' אליעזר ולא הזכיר התנא אלא שלשים שנחשבים שנה ואותן שלשים של קליטה לא הזכיר כמו שבמתני' דאין נוטעים דמייתי הזכיר ל' של קליטה ושייר שלשים של התוספת הנחשבין שנה:
קידוש דתנן כו' - אע"ג דפסקי' בהגוזל (ב"ק דף ק. ושם) כי הך דר' מאיר דדאין דינא דגרמי מ"מ אפשר דהלכה כר' יוסי בהא דקאמר לא קידש ואפשר דר' יוסי מודה לר' מאיר דאם קידש דחייב באחריותו והתם לא מייתי אלא דמהכא שמעינן דדאין דינא דגרמי ולענין דינא דגרמי הוא דפסקינן כותיה בעלמא אבל הכא הלכה כר' יוסי דלא קידש:
המסכך - הוא הדין הזורע כההוא עובדא דמייתי רבי יוסי בסיפא אלא נקט המסכך משום רבותא דרבי מאיר דאף במסכך אסור:,רבי יוסי אומר כו' - בסיפא מייתי רבי יוסי מעשה באחד שזרע כרמו של חברו והתיר רבי עקיבא אם בזריעת תבואה דהוי כלאים דאורייתא התיר אם כן הא דאמר בהקומץ זוטא (מנחות דף טו. ושם) מעשה באחד שזרע כרמו של חברו סמדר ואסרו חכמים את הזרעים והתירו הגפנים ומשמע דבשאר זרעים דהוו דרבנן איירי אבל בקנבוס ולוף או ה' המינים שהם כלאים דאורייתא היו אוסרים גם הגפנים שאינן של זרוע אם כן לא אתיא ההיא דמנחות כרבי יוסי אף על גב דפסיק שמואל כותיה אלא כרבנן ורב הונא אמר רב אמר נמי בסמוך דאין הלכה כרבי יוסי והא דלא מוקי התם כרבי יוסי ונימא דהתירו הגפנים אפילו בכלאים דאורייתא היינו משום דקסבר דלרבי יוסי אפילו זרעים מותרים דכיון דמן התורה אין אדם אוסר בכלאים דבר שאינו שלו אין כאן כלאים והכל מותר:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.