Cela enseigne que la Présence divine [la Chekhina] ne repose pas sur un nombre de Juifs inférieur à deux milliers et deux myriades [vingt-deux mille en tout] — car les termes « milliers » et « myriades » sont tous deux au pluriel [donc au moins deux de chaque]. Par conséquent, s'il y avait dans le peuple d'Israël exactement deux milliers et deux myriades, moins un, et que cet homme [en âge d'avoir des enfants] ne s'est pas adonné à la mitsva d'être fécond et de se multiplier, ne se trouve-t-il pas avoir causé le retrait de la Présence divine d'Israël [puisque, par sa seule défaillance, le quorum requis n'est pas atteint] ?
מְלַמֵּד שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עַל פָּחוֹת מִשְּׁנֵי אֲלָפִים וּשְׁנֵי רְבָבוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. הֲרֵי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל שְׁנֵי אֲלָפִים וּשְׁנֵי רְבָבוֹת חָסֵר אֶחָד, וְזֶה לֹא עָסַק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה — לֹא נִמְצָא זֶה גּוֹרֵם לַשְּׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל?!
Abba Hanan dit au nom de Rabbi Éliézer : un homme qui ne s'adonne pas à la procréation est passible de mort, car il est dit au sujet des fils d'Aharon : « Et Nadav et Avihou moururent… et ils n'avaient pas d'enfants » (Bamidbar 3, 4). Cela indique que, s'ils avaient eu des enfants, ils ne seraient pas morts. D'autres disent : il cause le retrait de la Présence divine d'Israël, car il est dit : « …pour être un D.ieu pour toi et pour ta descendance après toi » (Béréchit 17, 7). Lorsque ta descendance est après toi [c'est-à-dire lorsque tu as des enfants], la Présence divine repose [sur Israël] ; mais s'il n'y a pas de « descendance après toi », sur qui reposerait-elle ? Sur le bois et sur les pierres ?
אַבָּא חָנָן אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: חַיָּיב מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבָנִים לֹא הָיוּ לָהֶם״, הָא הָיוּ לָהֶם בָּנִים — לֹא מֵתוּ. אֲחֵרִים אוֹמְרִים: גּוֹרֵם לַשְּׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ״, בִּזְמַן שֶׁזַּרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ — שְׁכִינָה שׁוֹרָה, אֵין ״זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ״ — עַל מִי שׁוֹרָה? עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים?!
Mishna 1
MICHNA : Si un homme a épousé une femme et est resté avec elle dix ans sans qu'elle ait enfanté, il ne lui est plus permis de s'abstenir [de la mitsva d'être fécond et de se multiplier]. [Il doit donc, soit la répudier et en épouser une autre, soit prendre une seconde épouse tout en restant marié avec elle.] S'il l'a répudiée, elle est autorisée à se marier avec un autre homme — car ce n'est pas nécessairement à cause d'elle qu'elle et son premier mari n'ont pas eu d'enfants — et ce second mari est autorisé à rester avec elle dix ans [avant d'être à son tour soumis à la même règle]. Et si elle a fait une fausse couche, il compte [les dix ans] à partir du moment de la fausse couche.
מַתְנִי׳ נָשָׂא אִשָּׁה וְשָׁהָה עִמָּהּ עֶשֶׂר שָׁנִים וְלֹא יָלְדָה — אֵינוֹ רַשַּׁאי לְבַטֵּל. גֵּירְשָׁהּ — מוּתֶּרֶת לִינָּשֵׂא לְאַחֵר. וְרַשַּׁאי הַשֵּׁנִי לִשְׁהוֹת עִמָּהּ עֶשֶׂר שָׁנִים. וְאִם הִפִּילָה — מוֹנֶה מִשָּׁעָה שֶׁהִפִּילָה.(משנה)
Guémara
GUEMARA : Nos Sages ont enseigné [dans une baraïta] : si un homme a épousé une femme et est resté avec elle dix ans sans qu'elle ait enfanté, il doit la répudier et lui verser le montant de sa ketouba [son contrat de mariage], car peut-être n'a-t-il pas eu le mérite d'être « édifié » [c'est-à-dire d'avoir des enfants] à partir d'elle. Il n'est en effet pas certain que leur absence d'enfants soit due à elle : il se peut simplement qu'ils ne forment pas, ensemble, un couple apte à procréer.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: נָשָׂא אִשָּׁה וְשָׁהָה עִמָּהּ עֶשֶׂר שָׁנִים וְלֹא יָלְדָה — יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָה, שֶׁמָּא לֹא זָכָה לְהִבָּנוֹת מִמֶּנָּה.
Bien qu'il n'y ait pas de preuve formelle pour cette règle [qu'il faille prendre une autre épouse après dix ans sans enfants], il y en a une allusion, car le verset dit : « Et Saraï, femme d'Avram, prit Hagar… au bout de dix années qu'Avram avait habité au pays de Canaan, et la donna à Avram son mari pour qu'elle lui soit femme » (Béréchit 16, 3). Incidemment, ce verset vient aussi t'enseigner que les années passées à demeurer hors de la Terre d'Israël n'entrent pas dans le décompte. En conséquence, s'il a été malade durant cette période, ou si elle a été malade, ou si l'un des deux a été détenu en prison, cela n'entre pas dans le décompte.
אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר: ״מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן״ — לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין יְשִׁיבַת חוּץ לָאָרֶץ עוֹלֶה לוֹ מִן הַמִּנְיָן. לְפִיכָךְ, חָלָה הוּא אוֹ שֶׁחָלְתָה הִיא, אוֹ שְׁנֵיהֶם חֲבוּשִׁים בְּבֵית הָאֲסוּרִים — אֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן.
Rava dit à Rav Nahman : déduisons plutôt d'Isaac [que l'on peut attendre bien plus de dix ans], car il est écrit : « Et Isaac avait quarante ans lorsqu'il prit Rébecca… pour femme » (Béréchit 25, 20), et il est écrit, à propos de la naissance de Jacob et d'Ésaü : « Et Isaac avait soixante ans lorsqu'elle les enfanta » (Béréchit 25, 26) — ce qui indique que l'on peut attendre vingt ans [avant de prendre une autre épouse] ! Il lui répondit : Isaac savait qu'il était lui-même stérile [akar] ; il n'avait donc aucune raison d'épouser une autre femme, puisque Rébecca n'était pas la cause de leur stérilité.
אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: וְלֵילַף מִיִּצְחָק, דִּכְתִיב: ״וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אוֹתָם״! אֲמַר לֵיהּ: יִצְחָק עָקוּר הָיָה.
[La Guemara objecte :] s'il en est ainsi, Abraham aussi était stérile [comme on l'établira plus loin] — il n'aurait donc pas dû non plus épouser une autre femme, et l'on ne saurait rien déduire de lui ! [La Guemara répond :] ce verset-là [« Isaac avait soixante ans »] est en réalité requis par le Tana pour l'enseignement de Rabbi Hiya bar Abba. Car Rabbi Hiya bar Abba a dit au nom de Rabbi Yohanan : pourquoi les années d'Ismaël ont-elles été dénombrées dans la Torah [alors qu'elles semblent sans rapport avec le récit] ? Afin de pouvoir, par elles, dater les années de Jacob [c'est-à-dire déterminer l'âge de Jacob au moment de divers événements, comme l'explique le traité Méguila 17a].
אִי הָכִי, אַבְרָהָם נָמֵי עָקוּר הָיָה! הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא. דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לָמָּה נִמְנוּ שְׁנוֹתָיו שֶׁל יִשְׁמָעֵאל — כְּדֵי לְיַיחֵס בָּהֶן שְׁנוֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב.
Rabbi Yitzhak dit : Isaac notre père était stérile, car il est dit : « Et Isaac implora l'Éternel en face de [lenokhah] son épouse, car elle était stérile » (Béréchit 25, 21). Il n'est pas dit qu'il implora l'Éternel « pour » [al] son épouse, mais « lenokhah » — terme qui peut signifier « en face de », « à l'opposé de », « vis-à-vis de » : cela enseigne qu'ils étaient tous deux stériles. [La Guemara demande :] s'il en est ainsi, pourquoi le verset poursuit-il « et l'Éternel se laissa implorer par lui [lo, au singulier] » ? Il aurait dû dire « se laissa implorer par eux ». [La Guemara répond :] leur prière fut exaucée grâce à Isaac, car la prière d'un juste fils de juste n'est pas comparable à la prière d'un juste fils d'un homme méchant — or le père de Rébecca était Betouel le méchant.
אָמַר רַבִּי יִצְחָק: יִצְחָק אָבִינוּ עָקוּר הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה׳ לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ״. ״עַל אִשְׁתּוֹ״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״לְנוֹכַח״, מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם עֲקוּרִים הָיוּ. אִי הָכִי: ״וַיֵּעָתֶר לוֹ״ — ״וַיֵּעָתֵר לָהֶם״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! לְפִי שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה תְּפִלַּת צַדִּיק בֶּן צַדִּיק לִתְפִלַּת צַדִּיק בֶּן רָשָׁע.
Rabbi Yitzhak dit : pour quelle raison nos ancêtres étaient-ils, au départ, stériles ? Parce que le Saint béni soit-Il désire la prière des justes [et voulut donc qu'ils prient pour avoir des enfants]. De même, Rabbi Yitzhak dit : pourquoi la prière des justes est-elle comparée à une fourche [eter, en écho au verbe vaye'ater, « il se laissa implorer »] ? Pour t'enseigner que, de même que cette fourche retourne la gerbe d'un endroit à un autre, de même la prière des justes retourne les attributs du Saint béni soit-Il, les faisant passer de l'attribut de colère à l'attribut de miséricorde. Rabbi Ami dit : Abraham et Sarah étaient des toumtoumin [des personnes dont les organes de la génération sont dissimulés et non fonctionnels], car il est dit : « Regardez vers le rocher [d'où vous avez été taillés] » [Yéchayahou 51, 1 — le verset suivant identifiant ce rocher à Abraham et Sarah].
אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִפְּנֵי מָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ עֲקוּרִים — מִפְּנֵי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: לָמָּה נִמְשְׁלָה תְּפִלָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים כְּעֶתֶר — מָה עֶתֶר זֶה מְהַפֵּךְ הַתְּבוּאָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, כָּךְ תְּפִלָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים מְהַפֶּכֶת מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמִּדַּת רַגְזָנוּת לְמִדַּת רַחֲמָנוּת. אָמַר רַבִּי אַמֵּי: אַבְרָהָם וְשָׂרָה טוּמְטְמִין הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַבִּיטוּ אֶל צוּר
Rachi
מתני' אינו רשאי לבטל - אלא או יגרשנה או ישא אחרת עמה:,מותרת לינשא לאחר - ולא אמרינן עקרה היא דשמא הראשון לא זכה ליבנות ממנה:
גמ' מקץ עשר שנים - בא על הגר והאי דלא נסיב לה בהנך שני קמאי עד שלא בא לארץ כנען שהיו שנים מרובות בפדן ארם ללמדך שאין ישיבת חוצה לארץ עולה לו דלמא משום עון חוצה לארץ הם עקורים:,לפיכך - הואיל וקא חזינן שאין ישיבת חוצה לארץ מן המנין דתלינן בכל דבר המונען מן ההריון חלה הוא או חלתה היא כו':
ולילף מיצחק - ששהה עשרים שנה ולא נשא אחרת:,עקור היה - ויודע שמחמת עצמו הוא ולקמן נפקא לן דעקור היה:
אברהם נמי עקור היה - כדאמרינן לקמן והיכי ילפת מיניה:,ההוא מיבעי ליה כו' - כלומר יצחק עקור היה משום הכי לא נסיב אחריתי וקרא דיצחק בן ששים שנה לא יתירא הוא דתימא להכי כתביה רחמנא למיגמר מיניה שהיית עשרים שנה דההוא מיבעי ליה כו' אבל מקץ עשר שנים דאברהם אע"ג דעקור הוה ילפינן מיניה דאי לאו לדרשא למאי הלכתא קאשמעינן קרא מקץ עשר שנים:,לייחס בהן - לידע שנותיו של יעקב בן כמה שנים היה כשהלך לבית עבר וכשעמד על הבאר ובשלהי גמרא דמגילה (דף יז.) מפרש לה והאי קרא דיצחק בן ששים שנה מייתי ליה התם דילפינן מיניה דגדול תלמוד תורה מכיבוד אב ואם שכל אותן שנים שהיה יעקב בבית עבר לא נענש עליהם:
ויעתר להם מיבעי ליה - בשלמא אי אמרת תפלת יצחק על אשתו היתה היינו דכתיב ויעתר לו כמו שהיה מתפלל עליה ותהר רבקה אשתו אלא אי אמרת על עצמו היה מתפלל ולנוכח אשתו משמע ששניהם היו צועקים זה מול זה ויעתר להם מיבעי ליה:,לפי שאינו דומה - תפלתו שהיה צדיק בן צדיק לתפלתה שהיתה צדקת בת רשע לפיכך תלה בו הכתוב:
עתר - פל"א בלע"ז:
Tossafot
יוציא ויתן כתובה - בסוף המדיר (כתובות עז. ושם) איכא פלוגתא דאמוראי כשנשא אשה ושהה עמה עשר שנים אם כופין אותו להוציא אם לאו וקשה דלמ"ד אין כופין תקשי ליה מהכא דקתני יוציא ולשון יוציא משמע בכפיה כדמשמע התם דאמר רב האומר איני זן ואיני מפרנס יוציא ויתן כתובה ופריך עליה שמואל עד שכופין אותו להוציא יכפוהו לזון ונראה דלא משמע יוציא לכפיה אלא היכא שעושה לאשה שלא כדין אבל הכא שאינו אלא משום דאינו רשאי לבטל מפריה ורביה לא משמע לשון כפיה וכל הנהו דהמדיר (גז"ש) דתנן בהו יוציא ויתן כתובה בכפיה קאמר כיון שמתנהג עמה שלא כדין ולעיל בהחולץ (יבמות דף לט.) נמי אמרי' כשאין רוצה לא לייבם ולא לחלוץ דחוזרין אצל גדול למיכפייה לפי שמתנהג עמה שלא כדין שאינו רוצה לא לכנוס ולא לפטור ונראה דכופין אותו בשוטים דאי במילי הא אמר בסוף המדיר (כתובות עז. ושם) דבדברים לא יוסר עבד ותימה דכי פריך בהמדיר למאן דאמר כופין בנשא אשה ושהה עמה עשר שנים דלתניי' בהדי אלו שכופין אותו להוציא תקשי ליה נמי מכל הנהו דתנן בהמדיר (ג"ז שם) וההיא דנערה שנתפתתה (שם מח.) דהאומר אי אפשי אלא אני בבגדי והיא בבגדה יוציא ויתן כתובה וההוא דסוף פירקין (לקמן יבמות דף סה.) דאמר ר' אמי הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה וי"ל דלא קתני הנך דאתייה כפייה דידהו על ידי פשיעת בעל אלא הנהו דאתיין ממילא כגון מוכה שחין ובעל פוליפוס והא דקתני מצרף ומקמץ ובורסי אע"פ שנעשו אחר שנשאו הנהו אינן מתכוונים להקניט ולצער את האשה ומיהו קשיא דליתני באה מחמת טענה דאמר בסוף פרקין (שם:) דכופין אותו להוציא אע"פ שאין פושע דמה יכול לעשות שהוא עקור ונראה לפרש דקתני סיפא בין שהיו עד שלא נישאו בין משנישאו בכולן אמר ר' מאיר יכולה היא שתאמר סבורה הייתי לקבל כו' והכא לא שייך למיתני בה סבורה הייתי שאני יכולה לקבל ורובן מיתרצי בההיא שנויא ובירושלמי משמע דאין כופין בהנהו דתנן בהמדיר (כתובות עז.) ור"ח הביאו בשילהי אע"פ (כתובות סג:) ולשונו בירושלמי דסוף אלמנה ניזונית תנינן גט המעושה בישראל כשר בעובדי כוכבים פסול אמר שמואל פסול ופוסל לכהונה ואמר שמואל אין מעשים אלא לפסולות (אמר שמואל) והתנינן המדיר אשתו מלהנות כו' ומשני שמענו שמוציא שמענו שכופין בתמיה ש"מ דאין כופין אלא היכא דקתני כופין אבל היכא דאמור רבנן יוציא ולא פירשו כופין אומרים לו חייבוך רבנן להוציא ואם לא הוציא מותר לקרותו עבריינא אבל לכפותו בשוטים לא וגר"ח כדברי האומר איני זן ואיני מפרנס כופין אותו להוציא ויתן כתובה וההיא דהחולץ (לעיל יבמות לט.) דחוזרים אצל גדול למכפייה היינו טעמא דכופין לפי שמונעה מכל ענייני אישות בין תשמיש בין מזונות אבל משום תשמיש המטה לחודיה או משום מזונות לחודייהו אין כופין ומההוא עובדא דבי נשיאה בקיסרי דסוף פירקין (לקמן יבמות סה:) דקאמר רבי יוחנן יוציא ויתן כתובה דמשמע התם דכופין ליה אין ראיה דכופין כל היכא דקאמר יוציא דהתם לאו מימרא היא אלא כשבא מעשה לפניו צוה להם שיוציא משמע שאמר להם לכפותו וכל היכא דלא קאמר בהדיא כופין אין כופין שלא יהא גט מעושה בישראל שלא כדין ופסול:,יוציא ויתן כתובה - נראה דבכל הנהו דתנן (כתובות עז.) שכופין אותו להוציא שנותן כתובה אע"פ שמגרש בעל כרחו מדפריך התם דליתני בהדייהו הך דשהה י' שנים וקאמר הכא דאית לה כתובה ומשמע נמי התם (שם) דהוה תני בהדייהו אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט אי לאו משום דאורייתא לא קתני והנהו אית להו כתובה כדאמר ביש מותרות (לקמן יבמות פה.) ובאה מחמת טענה אמרינן לקמן (שם) דיש לה כתובה אע"פ שכופין אותו לגרש ורבינו גרשום כתב בתשובה דמוכת שחין אין לה כתובה ודקדק מדקתני גבי בורסי שנשא אשה יכולה שתאמר כסבורה הייתי לקבל ועכשיו איני יכולה לקבל ואם היו כופין ליתן כתובה אם כן כל שעה תערים ותנשא ותאמר כן כדי לגבות כתובה לאלתר וי"ל דשמא אותה אין לה כתובה כיון שיכולה להערים אבל אחריני יש להם כתובה ובהדיא תני בתוספתא יוציא ויתן כתובה:
אע"פ שאין ראיה לדבר - ראיה גמורה אינה דמשם אין ללמוד שיהא זקוק לגרש אשתו אפילו אם אי אפשר בלא גירושין ואדרבה ראוי ללמוד מכאן דאפי' את"ל בעלמא הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה היכא דשהה עמה י' שנים שרי להכניס צרתה כמו שמצינו באברהם אולי ירחמו מן השמים ויזכה עדיין ליבנות ממנה כמו שלבסוף זכה אברהם משרה:
ולילף מיצחק - ואם תאמר יצחק נמי לא שהה יותר מי' לפי מה שפי' שלא היתה רבקה אלא בת ג' כשנשאה ועד שהיתה בת י"ב לא היתה ראויה להוליד ויש לומר דמדרשים חלוקין כדפרישי' לעיל ועוד דמוכח בפרק בן סורר ומורה (סנהדרין סט:) שדורות הראשונים היו ראויין להוליד הרבה קודם הזמן הזה:
אי הכי אברהם נמי עקור היה - כדאמר לקמן אברהם ושרה טומטמים היו ואע"פ שמסתמא כבר נקרע כשנשא שרה הכא אליבא דרבי יהודה פריך דאמרינן בהערל (לקמן יבמות פא.) טומטום שנקרע אין מוליד ועוד דאפי' לרבנן נמי דפליגי עליה לא שכיח שיוליד:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.