Guémara
[De la première partie de cette baraïta] on peut déduire que les Sages tiennent que le lien de yiboum [la zika, lien qui unit la yevama à son beau-frère dès la mort du mari sans enfant] est substantiel — car on suppose qu'ils s'opposent à Rabban Gamliel sur ce point également. Et la dernière partie de cette baraïta enseigne : « Et tu dirais la même chose au sujet de deux beaux-frères [yevamin] et d'une seule yevama » — c'est-à-dire que si les deux beaux-frères ont remis à cette unique yevama un acte de divorce [guet], elle est dégagée par la halitsa [le déchaussement qui dénoue le lien de yiboum] de l'un d'eux seulement. S'il en est ainsi, disons que cela constitue une réfutation décisive de ce qu'a déclaré Rabba bar Rav Houna au nom de Rav. Car Rabba bar Rav Houna a dit au nom de Rav : dans les cas de halitsa invalide [halitsa pessoula], la yevama est tenue de recommencer la halitsa avec tous les frères. En effet, si la halitsa était invalide pour une raison quelconque, tous les frères doivent accomplir la halitsa avec la yevama, car son lien avec eux n'est pas annulé par une halitsa invalide.
רַבָּנַן סָבְרִי יֵשׁ זִיקָּה, וְקָתָנֵי סֵיפָא: וְכֵן אַתָּה אוֹמֵר בִּשְׁנֵי יְבָמִין וִיבָמָה אַחַת. לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתָּא דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמַר רַב. דְּאָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמַר רַב: חֲלִיצָה פְּסוּלָה — צְרִיכָה לַחֲזוֹר עַל כׇּל הָאַחִין.
La Guemara répond : Rabba bar Rav Houna pourrait te dire : tant Rabban Gamliel que les Sages tiennent que le lien de yiboum n'est pas substantiel [ein zika] ; mon affirmation, en revanche, s'accorde avec l'opinion selon laquelle le lien de yiboum est substantiel [yech zika]. Et ici, le débat [entre Rabban Gamliel et les Sages] ne porte nullement sur la question de la zika, mais seulement sur le point explicitement mentionné : ils divergent sur l'efficacité d'un acte de divorce après un acte de divorce, et d'un maamar après un maamar.
אָמַר לָךְ רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: בֵּין לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בֵּין לְרַבָּנַן סָבְרִי אֵין זִיקָּה, וְהָכָא בְּגֵט אַחַר גֵּט וּמַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר קָמִיפַּלְגִי.
Le Maître a dit plus haut dans la baraïta : s'il a accompli un maamar sur celle-ci et un maamar sur celle-là [deux yevamot tombées devant un même beau-frère], Rabban Gamliel dit : il remet un acte de divorce à la première et accomplit la halitsa avec elle ; il devient interdit à ses proches parentes [il ne pourra plus épouser une de ses proches], mais il est permis aux proches parentes de la seconde. La Guemara pose une question : puisque Rabban Gamliel tient qu'un maamar n'est pas efficace après un maamar — le second maamar étant donc sans effet —, la première femme aussi devrait pouvoir entrer en yiboum [par la consommation] ; pourquoi doit-il accomplir la halitsa avec elle [au lieu du yiboum] ? La Guemara répond : c'est interdit en raison d'un décret rabbinique, de crainte qu'il n'accomplisse le yiboum avec la seconde femme. Les Sages ont redouté que, dans les cas où le beau-frère a fait un maamar sur les deux femmes, s'il lui était permis de consommer le yiboum avec la première, il ne le fasse aussi avec la seconde [qui, elle, lui est interdite].
אָמַר מָר: עָשָׂה מַאֲמָר בָּזוֹ וּמַאֲמָר בָּזוֹ, רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: נוֹתֵן גֵּט לָרִאשׁוֹנָה וְחוֹלֵץ לָהּ, וְאָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וּמוּתָּר בִּקְרוֹבוֹת שְׁנִיָּה. מִכְּדֵי קָסָבַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל אֵין מַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר, רִאשׁוֹנָה נָמֵי תִּתְיַיבֵּם? גְּזֵירָה דִּלְמָא אָתֵי לְיַיבּוֹמֵי לִשְׁנִיָּה.
Rabbi Yohanan a dit : Rabban Gamliel, Beit Chammaï, Rabbi Chimon, Ben Azzaï et Rabbi Nehémia — tous tiennent que le maamar acquiert la yevama d'une acquisition pleine et entière [kinyan gamour], comme des fiançailles ordinaires. La source de l'opinion de Rabban Gamliel est ce que nous avons dit plus haut : qu'un maamar n'est pas efficace après un maamar. Rabbi Yohanan estime que le second maamar est inopérant précisément parce qu'elle était déjà pleinement acquise par le premier.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּבֵית שַׁמַּאי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן וּבֶן עַזַּאי וְרַבִּי נְחֶמְיָה — כּוּלְּהוּ סְבִירָא לְהוּ מַאֲמָר קוֹנֶה קִנְיָן גָּמוּר. רַבָּן גַּמְלִיאֵל — הָא דַּאֲמַרַן.
La source de l'opinion de Beit Chammaï est ce que nous avons appris dans une michna : dans le cas de trois frères, dont deux étaient mariés à deux sœurs et le troisième célibataire, voici ce qui arriva : le mari de l'une des sœurs mourut sans enfant, laissant sa femme ; le frère célibataire accomplit un maamar avec cette femme [sa belle-sœur]. Ensuite, le second frère mourut, de sorte que la femme du second frère — laquelle est la sœur de la femme déjà fiancée par maamar — tomba elle aussi devant lui pour le yiboum. Dans ce cas, Beit Chammaï disent : sa femme demeure avec lui — c'est-à-dire que celle qu'il a fiancée par maamar est considérée comme sa femme, et il n'a pas à la renvoyer ; et cette autre [la seconde] s'en va et est dispensée du yiboum, du fait qu'elle est la sœur d'une épouse [érva, interdite, qu'aucun lien ne peut écarter]. Cela montre que Beit Chammaï tiennent que le maamar accompli avec la première femme la rend pleinement fiancée, annulant ainsi le lien de yiboum avec sa sœur.
בֵּית שַׁמַּאי — דִּתְנַן: שְׁלֹשָׁה אַחִין, שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִין לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֶחָד מוּפְנֶה, מֵת אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת, וְעָשָׂה בָּהּ מוּפְנֶה מַאֲמָר, וְאַחַר כָּךְ מֵת אָחִיו הַשֵּׁנִי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ, וְהַלֵּזוּ — תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה.
La source de l'opinion de Rabbi Chimon repose sur le cas suivant, cité dans une michna [96b] : un garçon âgé de neuf ans et un jour qui eut des relations avec sa yevama, puis son frère, lui aussi âgé de neuf ans et un jour, eut des relations avec elle — le second frère la disqualifie [selon les Sages] pour le yiboum avec le premier. Rabbi Chimon dit : il ne la disqualifie pas. Car il est enseigné dans une baraïta que Rabbi Chimon dit aux Sages : si les relations du premier frère comptent comme des relations efficaces, alors les relations du second ne sont pas des relations efficaces [au point de la disqualifier pour le yiboum avec le premier], puisque le premier l'a déjà acquise par ses relations. Et si les relations du premier ne comptent pas comme des relations efficaces, alors les relations du second ne sont pas non plus efficaces. Or les Sages ont assimilé les relations d'un garçon de neuf ans à un maamar, et Rabbi Chimon dit que les relations du second garçon ne sont pas des relations [effectives]. Cela prouve que, selon lui, les relations d'un garçon de neuf ans acquièrent pleinement la yevama — et qu'il en va de même du maamar.
רַבִּי שִׁמְעוֹן — דְּתַנְיָא: אֲמַר לְהוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן לַחֲכָמִים: אִם בִּיאַת רִאשׁוֹן בִּיאָה — בִּיאַת שֵׁנִי אֵינָהּ בִּיאָה. אִם בִּיאַת רִאשׁוֹן אֵינָהּ בִּיאָה — בִּיאַת שֵׁנִי נָמֵי אֵינָהּ בִּיאָה. וְהָא בִּיאַת בֶּן תֵּשַׁע, דִּכְמַאֲמָר שַׁוְּיוּהָ רַבָּנַן, וְקָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אֵינָהּ בִּיאָה.
La source de l'opinion de Ben Azzaï est ce qui est enseigné dans une baraïta, où Ben Azzaï dit : un maamar est efficace après un maamar dans le cas de deux beaux-frères et d'une seule yevama, mais un maamar n'est pas efficace après un maamar dans le cas de deux yevamot et d'un seul beau-frère. Car ce dernier cas ne met en jeu qu'un seul beau-frère : son maamar acquiert pleinement la yevama, et par conséquent le maamar qu'il accomplit avec la seconde femme est sans valeur, puisqu'il est déjà fiancé à la première. La source de l'opinion de Rabbi Nehémia est ce que nous avons appris dans une michna, où Rabbi Nehémia dit : qu'il s'agisse de relations ou de halitsa, que ce soit au début, au milieu ou à la fin, rien n'est efficace après cela. Or les Sages ont assimilé des relations invalides [bia pessoula] à un maamar, et Rabbi Nehémia enseigne que rien n'est efficace après cela. Cela indique qu'il tient qu'aucune forme d'acquisition n'est efficace après un maamar, car le maamar acquiert entièrement la yevama.
בֶּן עַזַּאי — דְּתַנְיָא, בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: יֵשׁ מַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר בִּשְׁנֵי יְבָמִין וִיבָמָה אַחַת, וְאֵין מַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר בִּשְׁתֵּי יְבָמוֹת וְיָבָם אֶחָד. רַבִּי נְחֶמְיָה — דִּתְנַן, רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: אַחַת בְּעִילָה, וְאַחַת חֲלִיצָה, בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בָּאֶמְצַע בֵּין בַּסּוֹף — אֵין אַחֲרֶיהָ כְּלוּם. וְהָא בִּיאָה פְּסוּלָה, דִּכְמַאֲמָר שַׁוְּיוּהָ רַבָּנַן, וְקָתָנֵי: אֵין אַחֲרֶיהָ כְּלוּם.
MICHNA : La michna énonce : « Comment cela ? S'il a accompli un maamar avec sa yevama puis lui a remis un acte de divorce, etc. »
כֵּיצַד? עָשָׂה מַאֲמָר כּוּ׳.
Rachi
רבנן סברי יש זיקה - לאקשויי אתי. כלומר קס"ד דכי היכי דפליגי רבנן ארבן גמליאל בגט אחר גט הכי פליגי בזיקה ואע"ג דממילתייהו לא שמעינן ליה:,וקתני סיפא וכן אתה אומר בשני יבמין - דאם נתנו שניהם גט חולץ לה אחד מהם ואפילו לרבנן דאמרי יש זיקה סגי לה בהך חליצה רעועה דחד מינייהו:,לימא תיהוי תיובתא כו' - דהא נמי חליצה פסולה היא שאחר הגט באה:
הכי גרסינן בין לרבן גמליאל בין לרבנן אין זיקה והכא כו' - ואנא דאמרי אליבא דמאן דאמר יש זיקה:
קנין גמור - לא גמור ממש אלא קנין חשוב:,הא דאמרן - אין מאמר אחר מאמר אלמא חשיב קמא למיקני כל כח מאמר:
אשתו עמו - דקניה במאמר וכי נפלה אחותה לא רמיא קמיה דאחות אשה היא ולא מיתסרא קמייתא עליה משום אחות זקוקה:,והלזו תצא - אף מן החליצה:,הלזו - כמו הארץ הלזו הנשמה (יחזקאל ל״ו:ל״ה):
אמר להם ר"ש כו' - לקמן בפרק האשה רבה בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו וחזר ובא אחיו בן תשע שנים ויום אחד עליה פסולה על ידו דביאת בן תשע שנים כמאמר שויוה רבנן והוה ליה מאמר אחר מאמר ומקודשת אף לשני ופסלה אף על ראשון כרבנן דאמרי יש מאמר אחר מאמר ר"ש אומר לא פסלה:,אמר להם ר' שמעון אם ביאת ראשון ביאה - קניה לגמרי:,ביאת שני אינה ביאה - דהביאה בזמן שהיא בתחלה אין אחריה כלום ואינה מקודשת לשני ולא פסלה על הראשון. ואי משום דזינתה דקי"ל ביאתו ביאה דתנן (נדה דף מה.) בא על אחת מכל העריות שבתורה מתות על ידו אפילו הכי לא מיתסרא על בעלה דקיימא לן (כתובות דף ט.) אין האשה נאסרת על בעלה אלא על עיסקי קינוי וסתירה:,כמאמר שויוה רבנן - דהכי תניא בפרק האשה עשו ביאת בן תשע כמאמר בגדול וקאמר רבי שמעון ביאת שני אינה ביאה אלמא מאמר ראשון חשוב לקנות כל כח מאמר:
ה"ג יש מאמר אחר מאמר בשני יבמין ויבמה אחת - דכל חד וחד תקינו ליה רבנן מאמר בה:,ואין מאמר אחר מאמר בשתי יבמות ויבם אחד - דכל כח שתקנו חכמים במאמר קנה במאמר ראשון לשון מורי ל"א ה"ג אין מאמר אחר מאמר בשני יבמין ויבמה אחת דדומיא דקידושין בעלמא תקינו רבנן למאמר ואין קידושין אחר קידושין באשה אחת ויש מאמר אחר מאמר בשתי יבמות ויבם אחד דהא תרוייהו קמיה רמיין וכל חדא אית לה כח יבמין דלא כח ביאה יהבי רבנן למאמר למיקני לגמרי ולא פקע זיקה דחברתה דביאה הוא דפטרה ולשון ראשון עיקר דלקמן מוכחא מילתא בפירקין:,והא ביאה פסולה כמאמר שויוה רבנן - דלא נפקא מיניה בגט דקא בעיא נמי חליצה לזיקתו:
Tossafot
כולהו סבירא להו - אין התנאים כולן שוין דלבית שמאי קונה מדאורייתא כדמשמע בפ' ד' אחין (לעיל יבמות דף כט. ושם) ולכולהו תנאי לא קני אלא מדרבנן ולר"ג לא קני אלא בהא דלא מהני מאמר בתריה ובן עזאי מפליג בין שני יבמין ויבמה אחת ובין יבם אחד ושתי יבמות ולר"ש מספקא ליה אי קני אי לא קני וכה"ג איכא בפ"ק דסוטה (דף ז: שם):
אי ביאת ראשון ביאה כו' - משנה היא לקמן בהאשה רבה (יבמות דף צו:) וקאמר תנא קמא דשני פוסל על ידו לראשון ואם תאמר לרבי שמעון נמי תיאסר לראשון משום דזינתה תחתיו ובקונטרס פירש דאין נאסרת על בעלה אלא על ידי קינוי וסתירה ואר"י שהוא טעות סופר ולא פירשו רש"י מעולם דבעד אחד ודאי אינה נאסרת אלא בקינוי וסתירה אבל בעדי טומאה נאסרת בלא קינוי ואין לומר משום דהני נשואין דרבנן נינהו לא חשו לאוסרה דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ועוד דתיתסר משום דרב המנונא דאמר שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה ואר"י דמיירי בבא עליה בשוגג שאינה נאסרת אי נמי בקטנה דפיתוי קטנה אונס הוא אי נמי בבא עליה בעל כרחה ונאמר אע"ג דביאת בן תשע כמאמר ומאמר בעל כרחה לא מהני כדאמר בפ"ב (לעיל יבמות יט:) עשו חכמים ביאת בן תשע בעל כרחה כמאמר מדעת דלא שני לן בביאה דיבמה בין מדעת לבע"כ:
בן עזאי אומר כו' - בקונט' נראה לו עיקר דגרסינן אין מאמר אחר מאמר בשתי יבמות ויבם אחד משום דלקמן (יבמות דף נג.) אמתני' בעשה מאמר בזו ומאמר בזו כו' קאמר מתני' דלא כבן עזאי ור"י אומר דשפיר גריס איפכא ולקמן סמיך אסיפא דקתני בין שני יבמין ויבמה אחת ולהכי נקטיה אמתניתין דעשה מאמר בזו ומאמר בזו לפרושי דעלה קאי מתניתין דלא כבן עזאי וכה"ג איכא לקמן דקתני גט לזו וגט לזו צריכות הימנו חליצה ומסיק לימא מסייע ליה לרבה בר רב הונא דאמר חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין ומההיא ליכא סייעתא שיש לחלק בין מיפטר נפשה למיפטר צרה כדאמר בריש פ' ד' אחין (לעיל יבמות דף כז.) אלא אסיפא סמיך דקתני בין שני יבמין ויבמה אחת ויש ספרים שכתוב בהם כיצד עשה מאמר ביבמתו כו' עד בין שני יבמין ליבמה אחת ועלה מסיק מתניתין דלא כבן עזאי:,ביאה פסולה כמאמר שויוה רבנן וקתני דאין אחריה כלום - פי' וה"ה אחר מאמר תימה דבסוף פירקין מפרש טעמא דרבי נחמיה דליכא למיגזר ביאה שאחר הגט ומאמר אטו ביאה שאחר חליצה וביאה כיון דחליצה וביאה מדאורייתא מידע ידיע ואם כן מנלן דלא יהא כלום אחר מאמר ואומר ה"ר יצחק ב"ר ברוך דע"כ לרבי נחמיה גט ומאמר דאורייתא דילפינן מק"ו משאר נשים ולית ליה הני מיעוטי דבפ"ק דקידושין (דף יד.) דאי אפשר לומר שיהא מדרבנן לרבי נחמיה דכיון דאית ליה דביאה וחליצה דאורייתא מידע ידיע דאם כן לא שייך למיגזר הני גזירות דאמר לעיל גט להוציא וחליצה להוציא וביאה לקנות ומאמר לקנות ותימה גדולה הוא לומר כן ולא מישתמיט שום תנא ולימא דגט פוטר ביבמה ועוד דא"כ הוה ליה למימר נמי דאין אחר הגט כלום ועוד דלישנא דהש"ס לא משמע שבא לדקדק מכח זה ונראה לר"י דה"פ והא ביאה כמאמר שויוה רבנן שיהא אחריה כלום משום גזירות דלעיל וחל אחריה מאמר ומשום הכי תקינו נמי רבנן שיהא מאמר אחר מאמר אע"ג דמסברא הוה לן למימר כר"ג דאין מאמר אחר מאמר לפי שקנה המאמר הראשון כל מה שיש למאמר לקנות אלא טעמא דרבנן דאי אמרינן דאין מאמר אחר מאמר אתי למימר נמי דאין מאמר אחר ביאה פסולה דלא גרעא ביאה ממאמר לכך תיקנו שיהא מאמר אחר מאמר וגט אחר גט דגט ומאמר ענין אחד דשניהן דרבנן ואי אמרת דאין גט אחר גט אתי למימר נמי דאין מאמר אחר מאמר ולא מאמר אחר ביאה פסולה אם כן לרבי נחמיה אין מאמר אחר מאמר דלדידיה ליכא למגזר מידי דהא לית ליה נמי מאמר אחר ביאה פסולה דקתני (ביאה פסולה) אין אחריה כלום ואם תאמר אמאי תקינו רבנן לר' נחמיה גט ומאמר כלל ביבמה כיון דביאה וחליצה מידע ידיע ליכא למיגזר דגט להוציא וחליצה להוציא כו' ויש לומר דהעולם סוברים דגט ומאמר מהנו מן התורה מקל וחומר דבפרק קמא דקידושין (ג"ז שם) ואע"ג דאימעוט מכל מקום אהנו קצת כמו מאמר לבית שמאי ולהכי אי שרית למיבעל אחר גט ומאמר אתי למיבעל אחר חליצה וביאה אבל בהא לא טעו שיאמרו אחר הגט ומאמר בשביל שתקנה ביאה קנין גמור תקנה כמו כן קנין גמור אחר ביאה וחליצה ויבא לבעול אחריה דהא ודאי ידעי דחליצה וביאה עדיפא מגט ומאמר שכתובין בהדיא וגט ומאמר נתמעטו. ר"י:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.