[Selon une interprétation, le mot « le nombre de tes jours que J'accomplirai » désigne] le nombre des années des générations, c'est-à-dire la durée de vie qui est fixée d'avance pour chaque homme avant sa naissance. S'il est méritant, D.ieu lui complète la durée de vie qui lui était impartie ; s'il n'est pas méritant, D.ieu lui retranche de ses années — telle est l'opinion de Rabbi Akiva. Rabbi Akiva tient donc que l'on ne peut pas dépasser la durée de vie qui a été préordonnée pour soi. Et les Sages disent : s'il est méritant, D.ieu lui ajoute des années à sa durée de vie ; s'il n'est pas méritant, D.ieu lui en retranche. Selon les Sages, la prophétie d'Isaïe [qui annonce un ajout d'années] vise celui qui a mérité que des années soient ajoutées à sa durée impartie, tandis que le verset de la Torah [« le nombre de tes jours que J'accomplirai »] vise celui qui a seulement mérité d'accomplir sa durée de vie.
אֵלּוּ שְׁנֵי דוֹרוֹת. זָכָה — מַשְׁלִימִין לוֹ, לֹא זָכָה — פּוֹחֲתִין לוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: זָכָה — מוֹסִיפִים לוֹ, לֹא זָכָה — פּוֹחֲתִין לוֹ.
Les Sages dirent à Rabbi Akiva : comment peux-tu soutenir que l'on ne peut pas dépasser sa durée de vie impartie, alors qu'un verset énonce — lorsque le prophète Isaïe prophétisa au roi Ézéchias gisant sur son lit de mort — : « J'ajouterai à tes jours quinze années » (Isaïe 38, 5) ? Rabbi Akiva leur répondit : ces années supplémentaires que D.ieu lui ajouta provenaient de sa propre durée impartie. [Lorsqu'Ézéchias avait fauté, D.ieu avait décrété d'abréger ses années ; mais lorsqu'il fit téchouva, D.ieu le laissa vivre ces années-là.] Sache qu'il en est bien ainsi, car un prophète, du temps du roi Jéroboam, se tint debout et prophétisa : « Voici qu'un fils naîtra à la maison de David, Josias est son nom » (I Rois 13, 2). Or Josias était le petit-fils de Manassé, fils d'Ézéchias ; et au moment où Ézéchias gisait sur son lit de mort, Manassé n'était pas encore né. C'est donc, à l'évidence, que la durée de vie préordonnée d'Ézéchias n'était pas encore arrivée à son terme.
אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״וְהוֹסַפְתִּי עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה״! אָמַר לָהֶם: מִשֶּׁלּוֹ הוֹסִיפוּ לוֹ. תֵּדַע, שֶׁהֲרֵי נָבִיא עוֹמֵד וּמִתְנַבֵּא ״הִנֵּה בֵן נוֹלָד לְבֵית דָּוִד יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ״, וַעֲדַיִין לֹא נוֹלַד מְנַשֶּׁה!
Et que répondraient les Sages à la preuve de Rabbi Akiva ? Ils pourraient objecter : est-il écrit que Josias devait naître précisément des descendants d'Ézéchias ? Il est écrit seulement qu'il naîtrait « à la maison de David » — il pouvait donc naître soit des descendants d'Ézéchias, soit d'un autre membre de la maison de David. Dans ces conditions, on ne peut tirer de ce verset aucune preuve quant à la durée de vie impartie d'Ézéchias.
וְרַבָּנַן — מִי כְּתִיב מֵחִזְקִיָּה? ״לְבֵית דָּוִד״ כְּתִיב, אִי מֵחִזְקִיָּה נוֹלַד, אִי מֵאִינָשׁ אַחֲרִינָא.
§ La Michna [du chapitre précédent] détaille l'interdit relatif à la sœur de son épouse selon divers cas : si l'épouse d'un homme est morte, il est permis à sa sœur ; si sa yevama est morte, il est permis à sa sœur. Rav Yossef dit : ici Rabbi [Yehouda HaNassi, le rédacteur de la Michna] a enseigné une michna qui n'était pas nécessaire — car l'interdit de la sœur de son épouse, et le fait que cet interdit ne s'applique que du vivant de l'épouse, sont énoncés explicitement dans la Torah ; la décision de cette michna n'apporte donc aucune nouveauté.
אִשְׁתּוֹ שֶׁמֵּתָה וְכוּ׳ יְבִמְתּוֹ שֶׁמֵּתָה וְכוּ׳. אָמַר רַב יוֹסֵף: כָּאן שָׁנָה רַבִּי מִשְׁנָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה.
[Fin du quatrième chapitre.] Hadran alakh HaHolets — « Nous reviendrons vers toi, [chapitre] HaHolets ». [Telle est la formule traditionnelle qui clôt un chapitre du Talmud et exprime le vœu d'y revenir l'étudier de nouveau ; HaHolets, « celui qui fait la halitsa », est le mot d'ouverture, et donc le nom, du chapitre qui s'achève.]
הֲדַרַן עֲלָךְ הַחוֹלֵץ
Mishna 1
MICHNA : Rabban Gamliel dit : un acte de divorce [guet] n'est pas effectif lorsqu'il est donné après qu'un premier guet a déjà été donné à une yevama. [Une fois qu'une yevama a reçu un guet de son yavam, aucun guet donné ensuite par ce yavam à la coépouse, ni aucun guet donné à la yevama par un autre yavam, n'a le moindre effet.] De même, un maamar [acte d'acquisition léviratique] n'est pas effectif après un premier maamar ; les rapports conjugaux avec une seconde yevama ne sont pas effectifs après des rapports avec la première ; et une halitsa n'est pas effective après qu'une première halitsa a été accomplie. Mais les Sages disent : un guet est effectif après un guet, et un maamar est effectif après un maamar ; en revanche, rien n'est effectif après des rapports conjugaux ni après une halitsa. [Dès lors qu'un yavam a eu des rapports avec la yevama ou a accompli la halitsa avec elle, aucun acte ultérieur n'a d'effet, qu'il soit accompli par ce yavam envers une autre yevama, ou par n'importe quel yavam envers la yevama initiale.]
רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֵין גֵּט אַחַר גֵּט, וְלֹא מַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר, וְלֹא בְּעִילָה אַחַר בְּעִילָה, וְלֹא חֲלִיצָה אַחַר חֲלִיצָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יֵשׁ גֵּט אַחַר גֵּט, וְיֵשׁ מַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר. אֲבָל לֹא אַחַר בְּעִילָה, וְלֹא אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם.(משנה)
La Michna précise : comment ces lois s'appliquent-elles en pratique ? Si un yavam a accompli le maamar avec sa yevama, puis lui a donné un guet, elle requiert néanmoins de lui la halitsa. [Le guet ne l'exempte pas pleinement du yiboum, car le lien léviratique (la zika) demeure intact.] S'il a accompli le maamar puis la halitsa, elle requiert de lui un guet afin d'annuler le maamar. Si le yavam a accompli le maamar puis a eu des rapports conjugaux avec la yevama, c'est là la manière d'accomplir le yiboum conformément à sa mitsva — car les Sages ont institué cet ordre comme la procédure correcte pour qu'un yavam accomplisse le yiboum.
כֵּיצַד: עָשָׂה מַאֲמָר בִּיבִמְתּוֹ וְנָתַן לָהּ גֵּט — צְרִיכָה הֵימֶנּוּ חֲלִיצָה. עָשָׂה מַאֲמָר וַחֲלִיצָה — צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט. עָשָׂה מַאֲמָר וּבָעַל — הֲרֵי זוֹ כְּמִצְוָתָהּ.
Si le yavam a donné à la yevama un guet, puis a accompli ensuite le maamar avec elle, elle requiert un nouveau guet pour annuler le maamar, ainsi qu'une halitsa pour dissoudre le lien léviratique. S'il lui a donné un guet, puis a eu des rapports conjugaux avec elle, elle requiert un guet pour annuler le mariage contracté par ces rapports, et une halitsa pour dissoudre le lien léviratique — [les rapports n'ont pas affecté la zika, car une fois le guet donné elle lui était devenue interdite]. S'il lui a donné un guet, puis a accompli la halitsa, rien n'est effectif après la halitsa, car le lien léviratique a été entièrement dissous.
נָתַן גֵּט וְעָשָׂה מַאֲמָר — צְרִיכָה גֵּט וַחֲלִיצָה. נָתַן גֵּט וּבָעַל — צְרִיכָה גֵּט וַחֲלִיצָה. נָתַן גֵּט וְחָלַץ — אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם.
De même, s'il a accompli la halitsa avec elle, puis a soit accompli le maamar, soit donné un guet, soit eu des rapports conjugaux avec elle ; ou bien, à l'inverse, s'il a eu des rapports conjugaux avec elle, puis a soit accompli le maamar, soit donné un guet, soit accompli la halitsa après les rapports — rien n'est effectif après la halitsa ou après les rapports conjugaux. [Tout acte accompli ensuite est sans rapport avec le lien léviratique, qui est déjà entièrement dissous.]
חָלַץ וְעָשָׂה מַאֲמָר, נָתַן גֵּט וּבָעַל, אוֹ בָּעַל וְעָשָׂה מַאֲמָר, נָתַן גֵּט וְחָלַץ — אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם.
Rachi
שני דורות - שנים שפוסקין לאדם בשעת לידתו:,זכה מוסיפין לו - והאי אמלא לשון תוספת הוא:
משלו הוסיפו לו - אלא שמתחלה היו רוצים לפחות משניו:,תדע - שמתחלה כשנולד נפסקו לו כל אותו תוספת:,שהרי נביא נתנבא - בימי ירבעם שנים הרבה קודם הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו ובשעת חליו של חזקיה עדיין לא נולד מנשה שממנו יצא יאשיהו הוי אומר בשעת חליו גזרו לפחות משניו וכשזכה השלימו לו:
משנה שאינה צריכה - דזיל קרי בי רב הוא עליה בחייה שלא נאסרה אחותה אלא בחייה:
פרק חמישי - רבן גמליאל,מתני' רבן גמליאל אומר - סדר משנה זו שלא תטעה לשבש הגירסא שבספרים סדר יבם אחד ויבמה אחת תחלה מפרש דין גט וחליצה וביאה שאחר מאמר ואח"כ מפרש דין מאמר וביאה וחליצה שאחר הגט ואח"כ דין מאמר וגט וביאה שאחר החליצה ואח"כ דין מאמר וגט וחליצה שאחר הביאה וכן סדר יבם א' ושתי יבמות:,אין גט אחר גט - שתי יבמות לאדם אחד מאח אחד ונתן גט לזו וגט לזו אינו אסור בקרובות שניה דאי קמא אהני הא פקעה זיקה דתרוייהו והוי כמגרש נכרית ואי קמא לא אהני למידחי בתרא נמי לא אהני והלכך לאו גרושתו היא. וכן שני יבמין ליבמה אחת ונתן זה גט וזה גט האחרון אינו כלום ומותר בקרובותיה וטעמא כדפרישית:,ולא מאמר אחר מאמר - בין ביבם אחד לשתי יבמות בין שני יבמים ליבמה אחת האחרון אין כלום לפסול את הראשונה עליו ואינה צריכה הימנו גט ולא ליאסר בקרובות השניה:,ולא בעילה אחר בעילה - בא על זו וחזר ובא הוא או אחיו על צרתה ביאת זנות בעלמא הוא ואין אסור בקרובותיה:,יש גט אחר גט - דקמא לא דחה לגמרי הלכך אכתי איכא פלגא זיקה דהא בעיא חליצה הלכך אהני בתרא והויא גרושתו ואסור בקרובותיה:
כיצד - לאו אפלוגתא קאי אלא מלתא באנפי נפשה היא ואיבם אחד ואיבמה אחת קאי והכי קאמר כיצד דין יבם ויבמה והכי מפרש בגמ':,צריכה הימנו חליצה - ואם רצה לכנוס לא יכנוס דכיון דהתחיל בגירושין קיימא עליה בלא יבנה:,צריכה הימנו גט - דחליצה אפקעתה לזיקתה ובעי גט לאפקועי קדושין דיליה דחליצה לא מפקעת קידושין:,הרי זו כמצותה - מפרש בגמרא אף זו כמצותה:
נתן גט ועשה מאמר - באותה יבמה עצמה אפי' ר"ג מודה דיש מאמר אחר הגט דמספקא ליה אי גט דחי אי לא ודלמא גט לא דחי ואהני מאמר יבמין בה וכ"ש לרבנן דאמרי גט דוחה קצת ומשייר קצת אהני מאמר למיקני שיורא דגט וצריך גט למאמרו וחליצה לזיקתו ויבומי לא דמגט קמא קיימא עליה בלא יבנה:,נתן גט ובעל - אסור לקיימה דקמה עליה בלא יבנה וצריכה גט לביאתו וחליצה לזיקתו. גט לביאתו ואפילו לר' עקיבא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין דהא הך מתני' כולה ר' עקיבא היא כדמפרש בגמ' הכא מודי דתפסי קידושי ביאה דגט לאו כחליצה דמי לאפקועי כולה זיקה הלכך לא עמדה עליו בלאו גמור:,וחליצה - לזיקתו. ובגט לחודיה לא מפטרא [כמו] שאחר כונס את יבמתו שיכול לפוטרה בגט משום דהוי ביאה פסולה משום גט קמא ולא קניא לגמרי:,אין לאחר חליצה כלום - ואע"ג דחליצה פסולה היא דאי הוה בעי לייבומי לא מצי ואפ"ה דחיא לגמרי ואין אחריה כלום דאי הדר ומקדש לה במאמר או בביאה לא בעינן גט וכדרבי עקיבא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין והכי מפרש בגמ' דמתני' ר"ע היא:
חלץ ועשה בה מאמר - או נתן גט אחר חליצה או בעל אחר חליצה אינו כלום כדתני בסיפא אין אחר חליצה כלום שאין מאמר וביאה תופסין בה אחר חליצה כר' עקיבא. וגט דאחר חליצה לא הוה צריך למיתני לאשמועינן דאין כלום דלמאי ליהני ליתסורי בקרובותיה הא מיתסר וקאי מחמת חליצה אלא איידי דבעי למיתני גט דאחר בעילה כדקתני או בעל ועשה מאמר ונתן גט לאשמועינן דאין לאחר ביאה כלום זיקת יבומים ובהאי גט סגי ליה בלא חליצה תנא נמי גט דאחר חליצה והכי מפרש בגמ':,או בעל ועשה מאמר - או נתן גט אחר ביאה או חלץ אחר ביאה אין לאחר ביאה כלום זיקת יבמים דגט שנתן אחר ביאה מגרש לה כאשתו גמורה ולא בעיא חליצה ואם רצה להחזיר מחזירה וחליצה שעשה אחר ביאה אינה מועלת כלום דאין עליה זיקת יבמין. ומאמר דאחר ביאה לא הוה צריך למיתני דפשיטא לן דלא מהני דלמאי ליהני הא אפילו מאמר אחר מאמר ביבם אחד ויבמה אחת בתרא כמאן דליתיה דמי דמאי קעביד הא מיתסר וקאי בקרובותיה אלא איידי דתנא רישא חלץ ועשה מאמר דאיצטריך לאשמועינן כר' עקיבא דאין קידושין תופסין בחלוצתו תנא נמי בעל ועשה מאמר והכי מפרש בגמ':,אין אחר חליצה כלום - ארישא קאי וכדפרישית לעיל. ואלישנא דסיפא דקתני או בעל ועשה מאמר או נתן גט וחלץ הוה שייך למיתני אין אחר ביאה כלום ובגמרא קא בעי ליה:
Tossafot
מוסיפין לו - והא דאמר במועד קטן (דף כח. ושם) בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא פשיטא דזכות גדול מועיל כדאמר בשבת (דף קנו: ושם) אין מזל לישראל ומיהו לא שכיח שישתנה המזל כדמוכח בתענית (דף כה.) גבי עובדא דר"א בן פדת:
משלו הוסיפו לו - וקרי ליה תוספת לפי מה שנגזר לפחות ע"י עון והא דאמר בפ"ק דחגיגה (דף ד: ושם) גבי איתתא מגדלא נשיא כי חזינן צורבא מרבנן דמעבר אמיליה מוסיפין ליה אר"י דניחא אפילו לר"ע דאין זה תוספת כיון שנגזרו לשום אדם:,תדע שהרי נביא עומד - וא"ת והלא אם לא התפלל חזקיהו על עצמו היה מת והיתה נבואה בטלה אלא ע"כ אין הנביא מתנבא אלא מה שראוי להיות אם לא היה חוטא א"כ היכי מוכח מכאן דמשלו הוסיפו לו אפי' לא הוסיפו לו משלו וחיה כבר כל שנותיו שנגזרו לו מה שלא נתקיימה הנבואה לפי שחטא ואילו לא חטא ונשא אשה בשנים הראשונים היה מוליד ואר"י דשמא הדורות נגזרו להוולד באותו הזמן ובאותו הפרק שהם נולדים ובשני התוספת נגזר לו להוליד מנשה:
שנה רבי משנה שאינה צריכה - פ"ה דזיל קרי בי רב הוא וקשה דבכמה מקומות שונה התנא מה שבפסוק בפירוש ועוד דגרשה ומתה מותר באחותה איצטריך למידק הא לא מתה אסירא דלא כתיב בהדיא ודרשינן לה בפ"ק (דף ח:) מעליה בחייה כל שבחייה אפילו נתגרשה אלא נראה לר"י דיבמתו היא משנה שאין צריכה דכיון דתנא אשתו כ"ש יבמתו:
פרק חמישי - רבן גמליאל,רבן גמליאל. אין מאמר אחר מאמר - אתי אפי' כרבנן דרבי עקיבא אע"ג דקידושין לדידהו תופסין בחייבי לאוין ותפסי קידושין אחר ביאה התם הוא משום דהוו קדושין דאורייתא דע"י ביאה פקעה זיקה אבל הכא שהיא זקוקה לו אין לו לתפוס אלא מדרבנן ולא תקון רבנן שיהא מאמר אחר מאמר ולהכי לא קאמר בגמרא עלה זו דברי ר' עקיבא ולא כמו שפי' ריב"ן דר"ג כר"ע:,ולא בעילה אחר בעילה - היינו אחר בעילה כשרה אבל אחר בעילה פסולה כגון ביאה שאחר הגט יש אחריה ביאה כי היכי דיש אחריה מאמר כמו שאפרש בגמ':,ולא חליצה אחר חליצה - היינו אפילו אחר חליצה פסולה:
עשה מאמר ביבמתו ונתן לה גט צריכה חליצה - היינו בנתן גט סתם אף לזיקתו אבל אם נתן גט למאמרו שריא אף ליבם דאמר בפ' ד' אחין (לעיל יבמות דף לב.) דהותרה אפי' היא דמאי דעבד שקליה:,עשה מאמר וחלץ צריכה הימנו גט - הכא לא תני אין אחר חליצה כלום משום דאכתי צריכה גט למאמר שכבר ולא תני ליה אלא היכא דאחר חליצה אין צריך לעשות כלום:
חלץ ועשה מאמר כו' - אומר ריב"ן לא הוה צריך למיתני כלל דכיון דתנא נתן גט וחלץ אין אחר חליצה כלום אע"פ שהיא חליצה פסולה כ"ש דאחר חליצה כשירה אין אחריה כלום אלא כל העניינים שונה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.