Guémara
GUEMARA : La Guemara demande : sur quel principe ces deux versions [celle de Rabbi Hiyya et celle de bar Kappara] divergent-elles ? La Guemara propose qu'elles divergent au sujet de l'« interdit englobant » (issour kolel), et ce différend porte sur le statut d'un tel interdit précisément selon l'opinion de Rabbi Yossi. Rabbi Hiyya soutient que, pour Rabbi Yossi, dans le cas d'un interdit englobant, on est passible [d'offrandes] sur deux chefs [d'accusation]. Bar Kappara soutient que, pour Rabbi Yossi, on n'est passible que sur un seul chef.
בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי — בְּאִיסּוּר כּוֹלֵל, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי חִיָּיא סָבַר: רַבִּי יוֹסֵי בְּאִיסּוּר כּוֹלֵל מִיחַיַּיב תַּרְתֵּי, בַּר קַפָּרָא סָבַר: לָא מִיחַיַּיב אֶלָּא חֲדָא.
La Guemara demande : et quel interdit englobant y a-t-il ici, dans ces cas ? Admettons, pour le non-Cohen [zar] qui a accompli le service au Temple un Chabbat : au départ il lui était permis d'effectuer tout travail [les jours de semaine] et il lui était seulement interdit d'accomplir le service du Temple. Quand le Chabbat est survenu, puisqu'il lui est désormais interdit d'accomplir tout travail défendu [en tout contexte] à cause du Chabbat, il lui est aussi interdit d'accomplir les travaux liés au service du Temple à cause du Chabbat. L'interdit supplémentaire du Chabbat s'est donc ajouté à l'interdit antérieur qui frappait déjà l'accomplissement du service par un non-Cohen : c'est bien un interdit englobant, puisqu'il inclut aussi les travaux interdits hors du Temple.
וּמַאי אִיסּוּר כּוֹלֵל אִיכָּא הָכָא? בִּשְׁלָמָא זָר: מֵעִיקָּרָא שְׁרֵי בִּמְלָאכָה וְאָסוּר בַּעֲבוֹדָה. אָתְיָא לַהּ שַׁבָּת, מִגּוֹ דְּקָא מִיתְּסַר בִּמְלָאכָה — מִיתְּסַר נָמֵי בַּעֲבוֹדָה.
Il en va de même pour un Cohen affligé d'un défaut [baal moum] qui a accompli le service en état d'impureté rituelle : au départ, avant de devenir impur, il lui était permis de manger des animaux consacrés mais interdit d'accomplir le service du Temple, comme à tout Cohen porteur d'un défaut. Quand il a été rendu impur, puisqu'il lui est désormais interdit de manger des aliments consacrés, il lui est aussi interdit d'accomplir le service du Temple à cause de cette même impureté : il y a donc là aussi un interdit englobant. En revanche, pour le cas de l'oiseau mis à mort par pincement de la nuque [mélika], on constate que l'interdit [de manger un aliment consacré par un non-Cohen] et l'interdit [de manger une bête non abattue rituellement, nevéla] prennent effet simultanément. On n'y trouve donc pas d'interdit englobant, car aucun interdit antérieur n'avait pris effet auparavant : c'est plutôt un cas de deux interdits qui prennent effet en même temps.
בַּעַל מוּם: מֵעִיקָּרָא שְׁרֵי בַּאֲכִילָה, וְאָסוּר בַּעֲבוֹדָה. אִיטַּמִּי לֵיהּ, מִגּוֹ דְּקָא מִיתְּסַר בַּאֲכִילָה — מִיתְּסַר נָמֵי בַּעֲבוֹדָה. אֶלָּא מְלִיקָה — בְּבַת אַחַת הִיא דְּמַשְׁכַּחַתְּ לַהּ, בְּאִיסּוּר כּוֹלֵל לָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ.
L'explication précédente est donc écartée, et la Guemara propose plutôt qu'ils divergent au sujet d'un interdit qui prend effet simultanément (issour bat achat), et ce différend porte sur le statut de tels interdits précisément selon l'opinion de Rabbi Yossi. Rabbi Hiyya soutient que, pour Rabbi Yossi, on est passible sur deux chefs dans les cas d'interdits qui prennent effet simultanément. Et bar Kappara soutient que, pour Rabbi Yossi, on n'est passible que sur un seul chef.
אֶלָּא, קָמִיפַּלְגִי בְּאִיסּוּר בְּבַת אַחַת, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי חִיָּיא סָבַר: רַבִּי יוֹסֵי בְּאִיסּוּר בַּת אַחַת מִיחַיַּיב תַּרְתֵּי, וּבַר קַפָּרָא סָבַר: לָא מִיחַיַּיב אֶלָּא חֲדָא.
La Guemara objecte à cette explication : mais ici, dans les deux premiers cas, quel interdit simultané y a-t-il ? Dans ces deux cas, les interdits ont pris effet l'un après l'autre, et non en même temps. La Guemara répond que ces cas peuvent eux aussi se lire comme survenant simultanément. Ainsi, pour le non-Cohen qui a servi un Chabbat : ce serait dans le cas où un mineur a fait pousser deux poils [pubiens] — signe de la majorité — précisément un Chabbat. Avant cet instant il était considéré comme mineur et donc non passible de ses actes. C'est donc un cas où l'interdit de servir en tant que non-Cohen et l'interdit de profaner le Chabbat ont pris effet ensemble.
וְהָכָא, מַאי אִיסּוּר בַּת אַחַת אִיכָּא הָכָא? זָר שֶׁשִּׁימֵּשׁ בְּשַׁבָּת — כְּגוֹן דְּאַיְיתִי שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת בְּשַׁבָּת, דְּהָוְיָא לְהוּ זָרוּת וְשַׁבָּת בַּהֲדֵי הֲדָדֵי.
Pour le cas du Cohen porteur d'un défaut [qui a servi en état d'impureté], cela peut s'expliquer de même : il s'agit d'un cas où un mineur a fait pousser deux poils et a été rendu impur au même moment. C'est un cas où l'interdit lié au Cohen porteur d'un défaut et l'interdit lié à l'impureté rituelle ont pris effet ensemble. Ou bien il pourrait s'agir d'un cas où il s'est tranché le doigt avec un couteau impur : là, la coupure et l'ablation de son doigt l'ont rendu simultanément porteur d'un défaut et impur.
בַּעַל מוּם נָמֵי — כְּגוֹן דְּאַיְיתִי שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וְאִיטַּמִּי לֵיהּ, דְּהָוְיָא לֵיהּ בַּעַל מוּם וְטוּמְאָה בַּהֲדֵי הֲדָדֵי. אִי נָמֵי, שֶׁחָתַךְ אֶצְבָּעוֹ בְּסַכִּין טְמֵאָה.
Après cette clarification du différend, la question est reprise sous un autre angle. Admettons, selon l'opinion de Rabbi Hiyya, le différend entre sa version de l'enseignement de Rabbi [Yehouda haNassi] et celle de bar Kappara peut s'expliquer ainsi : lorsque Rabbi a enseigné à Rabbi Hiyya, il le lui a enseigné selon l'opinion de Rabbi Yossi — qui tient qu'il existe des cas où deux interdits peuvent tous deux prendre effet ; et lorsque Rabbi a enseigné à bar Kappara, il l'a fait selon l'opinion de Rabbi Chimon — qui tient qu'un nouvel interdit ne peut jamais prendre effet là où un interdit existe déjà. Rabbi Hiyya pouvait donc comprendre pourquoi bar Kappara s'en tenait à son enseignement [« un seul chef »], tenant que bar Kappara rapportait fidèlement un enseignement de Rabbi qui, lui, suivait l'opinion de Rabbi Chimon. Mais selon bar Kappara, Rabbi Hiyya mentirait-il donc ? Comment bar Kappara se situerait-il face au serment de Rabbi Hiyya ? Penserait-il que Rabbi Hiyya jurerait avoir entendu de Rabbi des paroles jamais prononcées ?
בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי חִיָּיא, כִּי אַתְנְיֵיהּ לְדִידֵיהּ — אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי, כִּי אַתְנְיֵיהּ לְבַר קַפָּרָא — אַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. אֶלָּא לְבַר קַפָּרָא, רַבִּי חִיָּיא שַׁקּוֹרֵי קָא מְשַׁקֵּר?
L'explication doit donc être différente : Rabbi Hiyya et bar Kappara divergent au sujet des cas où deux interdits prennent effet simultanément, et ce différend porte sur le statut de tels interdits précisément selon l'opinion de Rabbi Chimon. On pourrait en effet suggérer que, lorsque les deux interdits prennent effet en même temps, Rabbi Chimon concèderait qu'ils prennent tous deux effet. Mais cette explication soulève elle aussi une difficulté. Admettons, selon Rabbi Hiyya, on comprend pourquoi il jurait : c'était pour écarter Rabbi Chimon de la présomption qu'on lui prêtait. Car on sait que Rabbi Chimon tient qu'un nouvel interdit ne peut prendre effet là où un interdit existe déjà : telle est l'entente par défaut de son opinion. Il incombait donc à Rabbi Hiyya de jurer pour souligner que, malgré la position générale de Rabbi Chimon, dans les cas où les interdits prennent effet simultanément, celui-ci concède que les deux prennent prise. Mais selon bar Kappara, pourquoi était-il nécessaire de jurer ? Il aurait suffi d'énoncer simplement la chose, puisqu'elle concorde avec l'entente par défaut de l'opinion de Rabbi Chimon. La Guemara conclut : en effet, c'est difficile.
אֶלָּא: קָמִיפַּלְגִי בְּאִיסּוּר בַּת אַחַת, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי חִיָּיא, קָא מִישְׁתְּבַע לְאַפּוֹקֵי לְרַבִּי שִׁמְעוֹן מֵחֶזְקֵיהּ. אֶלָּא לְבַר קַפָּרָא — לְמָה לֵיהּ לְאִשְׁתְּבוֹעֵי? קַשְׁיָא.
On peut soulever une difficulté contre cette explication sous un autre angle encore. Admettons, selon bar Kappara : lorsque Rabbi le lui a enseigné, il le lui a enseigné selon l'opinion de Rabbi Chimon — qui tient que deux interdits ne peuvent prendre effet, même dans les cas où ils surviennent simultanément ; et lorsqu'il a enseigné la décision à Rabbi Hiyya, c'était selon l'opinion de Rabbi Yossi. En conséquence, Rabbi Hiyya a bel et bien juré avoir entendu qu'on n'est passible que sur un seul chef, mais il a compris à tort que c'était là l'opinion de Rabbi Chimon. Mais selon Rabbi Hiyya — qui tient que Rabbi Chimon concède que, dans les cas où les interdits prennent effet simultanément, on est passible des deux — bar Kappara mentait-il ? Car son énoncé ne s'accorderait alors ni avec Rabbi Chimon ni avec Rabbi Yossi.
בִּשְׁלָמָא לְבַר קַפָּרָא, כִּי אַתְנְיֵיהּ רַבִּי לְדִידֵיהּ — אַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, כִּי אַתְנְיֵיהּ לְרַבִּי חִיָּיא — אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי. אֶלָּא לְרַבִּי חִיָּיא בַּר קַפָּרָא, שַׁקּוֹרֵי קָא מְשַׁקֵּר?
La Guemara répond : Rabbi Hiyya pourrait te dire que voici ce qui s'est passé. Lorsque Rabbi a enseigné à bar Kappara, il lui a enseigné deux cas comportant une exemption [de la double sanction], à savoir le cas du non-Cohen qui a servi au Temple un Chabbat et celui du Cohen porteur d'un défaut qui a servi en état d'impureté. Ce sont tous deux des cas d'interdits englobants, et Rabbi informait bar Kappara que Rabbi Chimon ne les rend passibles que sur un seul chef — parce que Rabbi Chimon tient qu'un interdit prend prise là où un interdit existe déjà uniquement si les interdits prennent effet simultanément, mais non dans les cas d'interdits englobants.
אָמַר לָךְ רַבִּי חִיָּיא: כִּי אַתְנְיֵיהּ רַבִּי לְדִידֵיהּ, תַּרְתֵּי לִפְטוּר אַתְנְיֵיהּ,
Rachi
באיסור כולל - לקמיה מפרש מאי איסור כולל איכא:,ואליבא דר' יוסי - דאמר בשאר איסורי איסור חל על איסור ע"י מגו:,באיסור כולל מיחייב תרתי - דקתני חייב משום אשת אח ומשום אחות אשה אפילו נשא מת ואח"כ נשא חי דליכא איסור מוסיף בהאי בתרא אלא איסור כולל מגו דמיתסר בכולהו אחוותא כולל גם את זו עמהן:,לא מיחייב אלא חדא - וכי חייביה רבי יוסי תרתי בנשא חי ואח"כ נשא מת דאיסור מוסיף הוא. והא דקתני ר"ש אומר אינו חייב אלא משום אשת אח דאוקימנא בנשא מת ואח"כ נשא חי רבי חייא תני לה בר קפרא לא תני לה:
מעיקרא - קודם שבת זו:,מגו דמתסרא במלאכה - משום שבת כולל את העבודה בכלל האיסור משום שבת. והכא לא שייך מוסיף שלא ניתוסף איסור על החתיכה דהיינו עבודה והיכי דמי מוסיף כגון אי הוה מצינו למימר הכי עבודה מעיקרא אסורה לזרים ומותרת לכהנים הוה ליה שבת מגו דאיתוסף עלה איסור לגבי כהנים משום שבת איתוסף נמי לגבי דידיה משום שבת והכי ליכא למימר דהא משום שבת לא מיתסרי כהנים:
שרי באכילה - בקדשים דכתיב ומן הקדשים יאכל (ויקרא כ״א:כ״ב):,מגו דמיתסר באכילה - משום טומאה חייל נמי שם טומאה על העבודה:,אלא מליקה - כולל לא משכחת לה דהא בשעת מליקה חיילי תרוייהו דכל זמן שלא נמלקה היה עליה איסור מעילה ולא זהו איסור זרות האמור בקרבן שניתר לאכילת כהנים וכשנמלקה ונראית לכהנים פקע מינה איסור אזהרת מעילה וחייל עליה איסור זרות דזר לא יאכל ואיסור מליקה באיסור בת אחת:
מיחייב תרתי - דהא דקאמר לעיל חייב שתים כגון שבא עליו איסור דאשת אח ואחות אשה כאחד ומשכחת לה כגון דשווינהו שליח שני אחין לקדש שתי אחיות והן עשו שליח לקבל קידושיהן ופגע שליח בשליח:,לא מיחייב אלא חדא - וכי חייב באיסור מוסיף בנשא חי ואח"כ נשא מת כדמפרש לעיל:
כגון דאייתי שתי שערות - היום בשבת זו דהשתא ליכא למימר כדלעיל מעיקרא שרי במלאכה ואסור בעבודה דהא לא חל שום איסור עליו עד היום דאיסור זרות ואיסור שבת יחד באו אבל הביא שתי שערות בחול קדים זרות עליה:
בעל מום נמי כגון דאייתי שתי שערות ואיטמי ליה - כלומר דאיטמי קודם ב' שערות ובתוך טומאתו ומומו הביא שתי שערות ובשעת הבאה חלו שניהן שהרי שניהן היו תלוין עליו:,שחתך אצבעו - והוא המום ונטמאה בחתיכתו בסכין:
בשלמא לר' חייא - מצי לאוקמי גמריה ודבר קפרא הכי:, כי אתנייה - [רבי] לדידיה כרבי יוסי ולבר קפרא כר"ש ובר קפרא הוא דטעה וסבר דר' אליבא דר' יוסי אתנייה:,אלא לבר קפרא - דאמר רבי אליבא דר' יוסי אתנייה קולא א"כ אליבא דמאן אתנייה לר' חייא חומרא וכי לבר קפרא שקורי משקר רבי חייא דלא אתנייה רבי [לר"י] מחייב שתים:
ואליבא דר"ש - וה"ק רבי חייא אע"ג דפליג ר' שמעון ופטר הנ"מ בכולל אבל בבת אחת מודה הואיל ולא קדים חד לחבריה ובר קפרא אמר בבת אחת נמי פליג ר"ש:,לאפוקי לר"ש מחזקיה - דהוה מחזקינן ליה לרבי שמעון לקולא ואישתבע לן ר' חייא דבבת אחת מודי:
בשלמא לבר קפרא - מצי לתרוצי לגמריה וגמריה דרבי חייא ולמימר כי אתניין רבי פטור אליבא דר"ש וכי אתנייה לר' חייא חיובא אליבא דר' יוסי ורבי חייא הוא דטעה וסבר דרבי אליבא דר"ש אתנייה:,אלא לר' חייא - דאמר אליבא דר"ש אתנייה רבי חיובא אלא פטורא דאתנייה לבר קפרא אליבא דמאן וכי שקורי משקר בר קפרא דלא אתנייה ר' פטורא כלל:
אמר לך רבי חייא - ודאי בר קפרא לא משקר אלא טעי דרבי ודאי פטורא אתנייה ולא בכולהו אלא בתרתי בזר ששימש בשבת ובעל מום ששימש בטומאה דמשתכח בין ע"י כולל בין ע"י בת אחת כדאמר לעיל:
Tossafot
במאי קמיפלגי באיסור כולל - הו"מ לאקשויי בשלמא לבר קפרא משתבע לאפוקי ר' יוסי מחזקיה אלא לר' חייא למה ליה אשתבועי דכה"ג דייק בסמוך אלא כאן לא חש לדקדק משום דלא קאי הכי:,לא מיחייב אלא חדא - פי' בקונטרס והא דקתני ר"ש אומר אינו חייב אלא משום אשת אח בלבד דאוקימנא בנשא מת ואח"כ נשא חי דהוי איסור כולל רבי חייא תני לה ולא בר קפרא ונראה דבר קפרא נמי תני לה ולקברו בין רשעים גמורים:
אלא מליקה בבת אחת הוא דמשכחת לה - וא"ת היכי הויא בבת אחת והא מיד כי נמלקה הויא לה נבילה ואיסור זרות לא חייל עד אחר זריקה שיש היתר לכהנים כדאמר בפרק בתרא דמכות (דף יח: ושם) דכל היכא דקרינן ואכלו אותם אשר כופר בהם קרינן ביה וכל זר לא יאכל קודש וי"ל דאיסור נבילה נמי לא חייל עד אחר הזריקה דנפקא איסור מעילה דלא חייל איסור נבילה על איסור מעילה דחמיר מיניה כי היכי דחמיר איסור מעילה מאיסור גיד כדאמר בפרק גיד הנשה (חולין דף קא. ושם) ואע"ג דבר קפרא דשמעתין אית ליה בריש מעילה (ד' ה.) דהיתר זריקה שנינו ומשנראה לזריקה נפיק מידי מעילה מ"מ איסור איכא עד שיזרוק הלכך לא חייל איסור נבלה עד אחר זריקה ועוי"ל דבר קפרא סבר דר"ש דשמעתין לטעמיה דאית ליה איסור זרות לפני זריקה דאמר התם במכות (דף יז:) דזר שאכל עולה לפני זריקת דמים לוקה חמש ולא משום זרות דכתיב גבי ואכלו אותם אשר כופר בהם דמשום ההוא לא לקי אפי' לר"ש כדאיתא בהדיא התם אלא מההוא קרא דלא תוכל לאכול בשעריך (דברים י״ב:י״ז):
באיסור בת אחת מיחייב תרתי - פי' בקונטרס דהא דקאמר לעיל חייב שתים כגון שבא עליו איסור אשת אח ואחות אשה כאחד ומשכחת לה ע"י שליח כדלקמן (יבמות דף לד.) והשתא הא דפליג עליה ר"ש דאמר אין חייב אלא משום אשת אח בלבד אע"ג דבבת אחת אשת אח דחמור חייל דאין לה היתר אחר מיתה אלא במקום יבום אבל אחות אשה שרי לאחר מיתת אשתו וברייתא דקתני אינו חייב אלא משום אחות אשה לא איירי בבת אחת דא"כ היה חייב משום אשת אח אלא בנשא חי ואח"כ נשא מת איירי והא דקאמר ר' חייא דר' יוסי בבת אחת מחייב תרתי לאו דוקא באיסור בת אחת אלא אפילו באיסור מוסיף כדמוכח בפ' אמרו לו (כריתות דף יד:):,בר קפרא סבר לא מיחייב אלא חדא - וההיא דקתני ר"ש אומר אינו חייב אלא משום אשת אחיו בלבד דמשמע דמחייב ר' יוסי תרתי היינו לקוברו בין רשעים גמורים ובאידך ברייתא דמיירי בנשא חי ואח"כ נשא מת מודה בה בר קפרא דלר' יוסי חייב שתים דמודה ר' יוסי באיסור מוסיף כמו שפירש בקונטרס כדמוכח ממתני' דפ' אמרו לו וקשה לר"י דמשמע דבאיסור מוסיף חל טפי איסור על איסור מבאיסור בת אחת וכי מסקינן דמיפלגו באיסור בת אחת ואליבא דר"ש וחייב לר' חייא שתים באיסור בת אחת לר"ש ואפ"ה לית ליה איסור מוסיף דקתני לעיל אין חייב אלא משום אחות אשה ואר"י דבודאי איסור בת אחת עדיף אלא דסבר בר קפרא דדוקא באיסור בת אחת דהכא כגון אחות אשה וטומאה ושבת ונבילה דלא חיילא היינו משום דהותרה בהדי ההיא דלא הותרה שכן משמע לישנא דקאמר בר קפרא שבת לכל הותרה טומאה לכל הותרה משמע משום דהותרו לא חיילי ורבי חייא לית ליה האי סברא כדקאמר לכהנים הותרה ולא לזרים הלכך קאמר בסמוך דבבת אחת מחייב ר"ש שתים אע"ג דבאיסור מוסיף לא מחייב אלא אחת וכן משמע קצת לקמן דאיסור בת אחת עדיף טפי דקאמר השתא משום כולל מיחייב משום בת אחת מיבעיא ומאן דמחייב באיסור כולל היינו משום דמידי דהוה אאיסור מוסיף כדאמר בפ"ג דשבועות (דף כד: ושם) וא"כ עדיף נמי מאיסור מוסיף:
אצבעו בסכין טמאה - שהיתה אצבעו חתוכה עד משהו אחרון דכשנגע בו הסכין נטמא ונעשה בעל מום:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.