Traité Yevamot

26b

Étude de Yevamot 26b

Étude de la Guémara 26b

Guémara

[La Guemara poursuit son objection :] alors cela devrait également valoir dans le cas de cinq frères dont deux avaient épousé deux sœurs et sont morts, de sorte que leurs veuves se présentent devant les trois frères restants pour le yiboum [le lévirat]. [Là aussi on pourrait craindre que, le temps qu'un frère consomme le lévirat, deux autres frères ne meurent et que la mitsva de yiboum ne se trouve annulée.] La Guemara répond : nous ne craignons pas l'éventualité de la mort de deux frères dans un laps de temps aussi court.

חַמְשָׁה נָמֵי! לְמִיתָה דִּתְרֵי לָא חָיְישִׁינַן.

§ Rava bar Rav Houna a dit au nom de Rav : dans le cas où trois sœurs mariées à trois frères devinrent yevamot [veuves sans enfant] et se présentèrent devant les deux frères restants, leurs yevamin [astreints au lévirat], alors l'un des frères fait la halitsa à l'une des femmes, et l'autre frère fait la halitsa à une autre. Quant à la sœur du milieu — c'est-à-dire la troisième —, elle requiert la halitsa de la part des deux frères [chacun doit la déchausser].

אָמַר רָבָא בַּר רַב הוּנָא אָמַר רַב: שָׁלֹשׁ אֲחָיוֹת יְבָמוֹת שֶׁנָּפְלוּ לִפְנֵי שְׁנֵי אַחִין יְבָמִין — זֶה חוֹלֵץ לְאַחַת וְזֶה חוֹלֵץ לְאַחַת, וְאֶמְצָעִית צְרִיכָה חֲלִיצָה מִשְּׁנֵיהֶם.

Rabba leur dit : du fait que tu affirmes que la sœur du milieu requiert la halitsa des deux frères, on déduit que tu tiens que le lien de lévirat est substantiel [yech zika] et crée une relation familiale ; et de même, cette halitsa faite par chacun des frères à la troisième sœur est une halitsa invalide. [En effet, dès lors que le lien est substantiel, la troisième sœur est considérée comme la « sœur d'une femme à laquelle il est lié », si bien qu'il lui est impossible de consommer le lévirat avec elle ; la halitsa accomplie avec elle n'est donc pas pleinement valide et ne la délie pas du lien qui l'unit aux deux frères.] Or il existe un principe : une halitsa invalide doit être recommencée par tous les frères — chacun d'eux doit accomplir un acte de halitsa avec cette femme.

אֲמַר לֵיהּ רַבָּה: מִדְּקָאָמְרַתְּ אֶמְצָעִית צְרִיכָה חֲלִיצָה מִשְּׁנֵיהֶם, קָסָבְרַתְּ יֵשׁ זִיקָה, וְהָוְיָא לַהּ חֲלִיצָה פְּסוּלָה — וַחֲלִיצָה פְּסוּלָה צָרִיךְ לַחֲזוֹר עַל כׇּל הָאַחִין,

La Guemara objecte : s'il en est ainsi, les deux premières femmes aussi devraient requérir la halitsa de la part de chacun des frères ! [Car chacune des halitsot était également invalide : chaque femme ayant elle-même le statut de « sœur d'une femme à laquelle l'homme est lié par le lévirat », il était interdit aux frères de consommer le lévirat avec elles.]

אִי הָכִי, קַמַּיְיתָא נָמֵי!

La Guemara répond : si le cas était que les sœurs s'étaient présentées devant les frères simultanément [toutes en même temps], il en serait effectivement ainsi — chacun des deux frères serait tenu de faire la halitsa à chacune des trois sœurs. Cette halakha [l'enseignement de Rav, qui n'impose la double halitsa qu'à la troisième] ne se conçoit que dans le cas où elles se sont présentées devant les frères l'une après l'autre.

אִי דִּנְפוּל בְּבַת אַחַת — הָכִי נָמֵי. לָא צְרִיכָא: דִּנְפוּל בְּזוֹ אַחַר זוֹ.

Comment cela ? Une sœur se présenta devant les frères pour le lévirat, puis Réouven, l'un des frères, lui fit une halitsa valide. Une autre sœur se présenta ensuite, et le frère Chimon lui fit la halitsa. [Dans ce cas, Chimon aurait même pu consommer le lévirat avec elle s'il l'avait voulu, car elle n'avait avec lui aucun lien de parenté : en faisant la halitsa à la première sœur, Réouven avait rompu le lien de lévirat qui unissait celle-ci aux autres frères, si bien que Chimon n'a plus aucun rapport avec la première sœur et est libre d'épouser la seconde. Sa halitsa à la seconde fut donc, elle aussi, valide.]

נְפַלָה חֲדָא — חָלֵץ לַהּ רְאוּבֵן, נְפַלָה אִידַּךְ — חָלֵץ לַהּ שִׁמְעוֹן,

Puis une troisième sœur se présenta devant les frères pour le lévirat. Lorsque ce premier frère [Réouven] lui fait la halitsa, il met fin à son propre lien de lévirat ; et lorsque ce second frère [Chimon] lui fait la halitsa, il met fin à son propre lien. [En revanche, aucun des deux frères ne peut, par sa halitsa, mettre fin au lien de lévirat de l'autre frère, car la halitsa de chacun est invalide : aucun d'eux n'est en mesure de consommer le lévirat dans ce cas, en raison du statut de cette femme, qui est la « sœur d'une femme à laquelle il a déjà fait la halitsa ». C'est pourquoi la troisième sœur requiert bien la halitsa des deux frères.]

נְפַלָה אִידַּךְ, חָלֵץ לַהּ הַאי — מַפְקַע זִיקָתוֹ, חָלֵץ לַהּ הַאי — מַפְקַע זִיקָתוֹ.

La Guemara objecte : comment cet enseignement peut-il être rapporté au nom de Rav ? Mais Rav n'a-t-il pas dit [ailleurs] que le lien de lévirat n'est pas substantiel [ein zika] ! Or cette halakha-ci a été expliquée en partant du principe que le lien est substantiel. La Guemara répond : en effet, selon Rav lui-même, il n'est pas nécessaire de faire la halitsa avec plusieurs frères ; mais il énonce ici cette halakha conformément à l'avis de celui qui soutient que le lien de lévirat est substantiel — bien que lui-même ne tienne pas ainsi.

וְהָאָמַר רַב: אֵין זִיקָה! לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר יֵשׁ זִיקָה קָאָמַר.

Et au sujet du cas ci-dessus, Chmouel a énoncé une décision différente : il suffit qu'un seul frère fasse la halitsa à chacune des sœurs. La Guemara soulève une difficulté : mais puisque nous avons entendu Chmouel dire que nous exigeons une halitsa pleinement valable [et qu'une halitsa invalide n'entraîne pas une exemption complète], cette décision fait difficulté. On ne voit pas pourquoi la halitsa invalide suffirait ici, car Chmouel a dit :

וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֶחָד חוֹלֵץ לְכוּלָּן. מִכְּדִי שָׁמְעִינַן לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר: חֲלִיצָה מְעַלְּיָא בְּעֵינַן, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל:

Rachi

חמשה נמי - שנים נשואים שתי אחיות ומתו השנים ונשארו השלשה דלמא אדמייבם חד מייתו להו תרי ובטלה מצות יבמין:

לפני שני אחין יבמין - כלומר לפני שני אחי בעליהן שהן יבמיהן:,אמצעית - כלומר שלישית ולאו דוקא נקט:,צריכה חליצה משניהן - כדמפרש ואזיל:

לא גרסינן מדקאמרת זה חולץ כו' אלא ה"ג מדקאמרת צריכה חליצה משניהם קסברת יש זיקה והויא לה חליצה פסולה וחליצה פסולה צריכה לחזור כו' - כלומר מדקאמרת צריכה חליצה משניהם קסברת אלימא מצות זיקת יבמין למירמי אתרווייהו והך חליצה על כרחך חליצה פסולה היא כלומר גרועה שאם רצה לייבם אינו יכול דאחות חלוצתו היא הילכך לאו מעלייתא היא וצריכה לחזור על כולן דלא מיפקעא זיקה דתרווייהו בחליצה דחדא משום דאלימא זיקה ורמיא אתרווייהו:

קמייתא - שתים ראשונות נמי ליבעו חליצה משניהם דחליצתן נמי לאו מעלייתא היא דאי בעי לייבומי לא מצי הואיל ויש זיקה:

בבת אחת - כלומר אם באו לחלוץ כאחת שלא הספיקה הראשונה לחלוץ עד שנפלה גם השניה והשלישית הכי נמי דכולן צריכות לחזור אחר כל האחין:,הכא דנפלו זו אחר זו - נפילתה של זו אחר חליצתה של זו:

נפלה לה חדא חלץ לה ראובן - וחליצה כשרה היתה שאם רצה יכול לייבם:,נפלה אידך חלץ לה שמעון - וגם זו כשרה שאם רצה מייבם ואין כאן אחות זקוקה שכבר חלצה אחותה קודם נפילת זו. נפלה שלישית אי בעי לייבומי לא מצי דאחות חלוצת שניהם היא ובולא כלום נמי לא נפקא דאחות חלוצה אינה אלא מדברי סופרים לקמן בהחולץ (יבמות דף מ:) הלכך חלץ האי חליצה כל דהו ולאו מעלייתא היא שאם חפץ לא ייבם ומיהו חליצתו וזיקתו שוות שתיהן לגרוע ופקעה זיקתו בחליצתו. חלץ האי מפקע זיקה:

והא אמר רב אין זיקה - בפרק כיצד (לעיל יבמות דף יז:) א"ר הונא אמר רב שומרת יבם שמתה מותר באמה:

Tossafot

למיתה דתרי לא חיישינן - תימה דבפ"ק דיומא (דף ב.) גבי הא דאמר ר' יהודה אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו ופרכי לה רבנן א"כ אין לדבר סוף ומאי קושיא הא רבנן חיישי הכא למיתה דחד ולא דתרי ואר"י דהכי פרכי ליה כיון דחיישת למיתה דזמן מועט אע"ג דלא שכיחא תחוש נמי למיתה דתרי אע"ג דלא שכיח וא"כ אין לדבר סוף ומשני התם (דף יג.) דלר' יהודה מיתה דחדא שכיחא פירוש אפי' לזמן מועט דתרי לא שכיחא והא דקאמרי התם רבנן מיתה לא שכיחא לאו משום שאין לדבר סוף דהא דקאמר אין לדבר סוף היינו משום דלא שכיח כדפרישי' כי מיתה דחד דשכיח יש לדבר סוף דתרי ודאי לא שכיחי:

מדקאמרת אמצעית צריכה חליצה משניהם קא סברת יש זיקה וחליצה פסולה וכו' - ואית ספרים דגרסי מדקאמר זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת קא סברת יש זיקה ופי' בקונטרס דלא גרסי' ליה ונראה דלא גריס ליה בקונטרס משום דלמ"ד אין זיקה נמי זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת דאי אפשר לייבם אחת משום ביטול מצות יבמין וליכא למימר נמי דאחד יחלוץ לשתיהן דלמ"ד אין זיקה נמי אין חליצה פסולה של ראובן שכבר חלץ לאחת מפקעת זיקת שמעון החשובה דהא לקמן קאמר בשלמא צרה דרחל לא תפטר משום דחליצת רחל חליצה פסולה היא אלמא אפי' למ"ד אין זיקה אין חליצת רחל פוטרת זיקת צרתה החשובה דהא אוקי דשמואל אליבא דמ"ד אין זיקה קאמר וה"ה דה"נ לא תפטר חליצת ראובן השניה מאח השני דהא אכתי לא מסיק אדעתיה לחלק בין מיפטר נפשה בין מיפטר צרה ולר"י נראה דשפיר גרסי' ליה דלפי האמת למ"ד אין זיקה חליצה גרועה פוטרת החשובה הימנה דאמרי' בהדיא בפרק ר"ג (לקמן יבמות דף נא. ושם) דלמ"ד אין זיקה חלץ לבעלת הגט נפטרה צרתה אע"ג דבעלת הגט חליצתה פסולה טפי משל צרה שהרי חשובה כחלוצה אצלו למיסר בקרובותיה וע"כ שמואל דאמר חלץ לאחיות לא נפטרו צרות לבעלת הגט לא נפטרה צרה סבר דיש זיקה וסוגיא דבסמוך אינה לפי האמת אלא ה"פ בשלמא צרה דרחל לא תפטר כלומר אפי' אם תאמר דלמ"ד אין זיקה נמי חליצה פסולה צריכה לחזור והשתא ניחא דצרת רחל לא תפטר מ"מ צרה דלאה תפטר דחליצה כשרה היא תדע דאותה סוגיא אינה לפי האמת דהא פריך בתר הכי ואצרה דרחל מי מיפטרא והתנן כו' אלמא בעי למימר דלמ"ד אין זיקה לא מיפטרא רחל בחליצת צרה אע"ג דלא אסירא צרה אלא מכחה וכ"ש אם היו שוות וא"כ איך מדקדק אפילו לפי גירסת הקונט' דיש זיקה מדקאמר אמצעית צריכה חליצה משניהם אלא על אותה סוגיא אין לסמוך כדפרישי' דלא קאי הכי וכי מפרש דשמואל התחיל ולא התחיל קאמר לא יאמר עוד דשמואל אליבא דמ"ד אין זיקה קאמר כמו שאפרש דלדידיה חלץ לאחיות ולבעלת הגט נפטרו צרות וגרסינן שפיר מדקאמר זה חולץ לאחת כו' קסבר יש זיקה ומדקאמר אמצעית צריכה חליצה משניהם קא סבר דחליצה פסולה צריכה לחזור ואע"ג דתרווייהו יכול לדקדק מסיפא מ"מ מה שיכול לדקדק מרישא מדקדק:,וחליצה פסולה צריך לחזור וכו' - לא כמו שפירש בקונטרס דכל היכא שאינו יכול לייבם חשיבה חליצה פסולה דהא אמר בפ"ק (לעיל יבמות דף יא:) גבי מחזיר גרושתו או היא או צרתה חולצת ולא חשיבה חליצת גרושה חליצה פסולה אע"ג דאין יכול לייבמה ולקמן נמי קאמר אלא צרה דלאה תפטר דחליצתה כשרה אלמא חשיבא לה חליצה כשרה אע"ג דאסירא ליבמה משום ביטול מצות יבמין דנהי דלא מבטל מצות יבמין מצרת רחל דאע"ג דכשייבם לאה יהיה אסור בצרת רחל כמו שאסור בצרת קרובת חלוצתו מ"מ חליצה מיהא בעיא דאורייתא דאינה צרת אחות אשה לאחר שיבם לאה כיון שכבר לא היתה צרת אחות אשה משמת בעלה וכשיחלוץ לצרת רחל לא מיתסרא לאה דמותר אדם בקרובת צרת חלוצתו מ"מ איכא ביטול מצות יבמין אם יבא לייבם לאה דחיישינן שמא תמות צרת רחל וקא מבטל מרחל מצות יבמין וליכא למימר דיש לרחל צרות הרבה דליכא למיחש למיתה דכולהו אי נמי כשחלץ ללאה קודם נפילת רחל א"כ בחנם דחק לתרץ מאי לא נפטרו צרות אצרות רחל ומאי צרות צרות דעלמא דה"ל לאוקומי טפי בנפול בבת אחת ואין כי אם צרה אחת ללאה וצרה אחת לרחל דאז אסורה לייבם לאה משום ביטול מצות יבמין אלא נראה לר"י דלא חשיבא חליצה פסולה אלא אחות זקוקתו למ"ד יש זיקה או אחות חלוצתו לכ"ע ובעלת הגט ובעלת מאמר דבכולהו קלשא זיקה דאחות זקוקתו דמיא לאחות אשתו דאין בה זיקה ואחות חלוצתו כאחות גרושתו ובעלת הגט דמיא לחלוצה ובעלת מאמר לכנוסה דאין בה זיקה וכן סוטה דרבנן דקרי ליה בירושלמי חליצה פסולה גבי הא דא"ר שמעון ביאתה כו' דדמיא נמי לסוטה דאורייתא דאין בה זיקה דטומאה כתיב בה כעריות אבל מחזיר גרושתו ואסור לבטל מצות יבמין לא נגרעה בהם הזיקה ולהכי חשיבי חליצה כשרה:

דנפול בזה אחר זה נפלה חדא חלץ לה ראובן כו' - הקשה ה"ר אברהם מבורגויי"ל אמאי נקט שלש אחיות דחידוש זה יכול להשמיענו אפי' בב' אחיות היכא דנפול בבת אחת דכל אחד ואחד חולץ לשתיהן משום דיש זיקה וחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין ותי' דהתם משכחת לה שמתייבמת אחת דכשחלץ לשניה הויא ראשונה יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה דתחזור להיתירה הראשון ומתייבמת לאח השני אע"ג דגם השני צריך לחלוץ לשניה משום דחליצה פסולה היא מ"מ אינה אסורה לו הראשונה משום אחות חלוצתו דכיון דחליצה זו לא עשה אלא משום חיזור כדמוכח לקמן (יבמות דף כז:) דפריך רבי יוסי בר' חנינא לר' יוחנן דאמר מתה השניה מותר בראשונה ממתני' דקתני חולצות שתיהן ולא מתייבמות ואמאי ליקו חד מינייהו ולחלוץ לשניה כו' והשיב לו ר' יוחנן אחיות איני יודע מי שנאן ואמאי לא שני ליה דחולצות ולא מתייבמות משום דשניה צריכה חליצה משניהם ולכך אסורה לשניהם הראשונה אלא ודאי לשני שריא כיון דלא חלץ לה אלא משום חיזור ואין ראיה דאיכא למימר דר' יוחנן לא בעי לשנויי הכי משום דסבר כשמואל דחליצה פסולה אין צריך לחזור ולפי סברתו היה יכול לומר דבשתי אחיות שריא אפי' שניה לשני אם שחלצו לראשונה דרב לא מפליג לקמן בין ראשונה לשניה דאמר לקמן אפי' מתה ראשונה מותר בשניה ואין נראה לר"י דלעיל פ"ב (יבמות ד' יח.) משמע דלכ"ע בין למ"ד יש זיקה בין למ"ד אין זיקה שתיהן חולצות אי משום ביטול מצות יבמין או משום שנאסרה עליו שעה אחת כדפי' לעיל ודוקא ר' יוחנן הוא דאמר אחיות איני יודע מי שנאן ומתייבמת הראשונה:

נפלה אידך חליץ לה כו' - והא דקרי לה אמצעית אע"פ שהיא אחרונה משום דהאחרות כל אחת לא חלצה אלא מן האחד וזו חולצת משניהם:

לדברי האומר יש זיקה קאמר - ולא מסתברא ליה למימר דרב סבר יש זיקה וההיא דשומרת יבם לדברי האומרים אין זיקה קאמר משום דהתם קמ"ל תרתי דאין זיקה ומחיים אסור משום ביטול מצות יבמין משום הכי סבירא ליה דההיא אליבא דנפשיה:

Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.

Yevamot 26b

100%

יבמות כ״ו במַסֶּכֶת יְבָמוֹת