Guémara
[Dans le cas évoqué, on a pu permettre à ces femmes de se remarier] parce que nous avons vu [les corps] aussitôt, dès qu'ils sont sortis de l'eau, et que les femmes ont énoncé des signes distinctifs (simanim) qui identifiaient ces hommes. Car, en pareil cas, ce n'est pas sur [la parole des] femmes que nous nous appuyons, mais sur les signes distinctifs.
וַחֲזֵינְהוּ לְאַלְתַּר, וְקָאָמְרִי סִימָנִין. דְּלָאו עֲלַיְיהוּ סָמְכִינַן, אֶלָּא אַסִּימָנִים.
§ La Guemara rapporte le fait suivant. Un certain homme avait déposé des graines de sésame chez son ami [en dépôt]. Quelque temps plus tard, il lui dit : « Rends-moi mes graines de sésame. » L'ami lui répondit : « Tu les as déjà reprises. » Le déposant répliqua : « Mais elles étaient de telle et telle quantité, et placées dans une jarre [chez toi] ; va vérifier cette jarre et tu verras que j'ai raison. » Le dépositaire lui dit : « Tes graines de sésame, tu les as reprises ; et celles-ci [qui sont dans la jarre chez moi] sont d'autres graines [qui m'appartiennent]. »
הָהוּא גַּבְרָא דְּאַפְקֵיד שׁוּמְשְׁמֵי גַּבֵּי חַבְרֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ: הַב לִי שׁוּמְשְׁמַי. אֲמַר לֵיהּ: שְׁקַילְתִּינְהוּ: וְהָא כֵּן וְכֵן הָוַיִין, וּבְחָבִיתָא רַמְיִין. אֲמַר לֵיהּ: דִּידָךְ שְׁקַלְתִּינְהוּ, וְהָנֵי — אַחֲרִינֵי נִינְהוּ.
[L'affaire fut soumise aux Sages.] Rav Hisda songea à dire : ce cas est identique à celui des deux érudits en Torah [qui s'étaient noyés et que l'on avait identifiés grâce à des signes distinctifs] ; et nous ne disons pas, dans ce cas-là : « Ces hommes-là sont partis ailleurs dans le monde, et ceux-ci [qui ont émergé] sont d'autres personnes. » De même ici, on peut se fier aux signes [la quantité et la jarre] donnés par le déposant, et il n'y a pas lieu de penser que ces graines de sésame seraient d'autres graines.
סְבַר רַב חִסְדָּא לְמֵימַר: הַיְינוּ שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וְלָא אָמְרִינַן: הָנָךְ אֲזַלוּ לְעָלְמָא, וְהָנֵי אַחֲרִינֵי נִינְהוּ.
Rava lui dit [à Rav Hisda] : est-ce vraiment comparable ? Là-bas, [les femmes] ont énoncé des signes distinctifs [qui identifiaient les victimes]. Ici, dans le cas des graines de sésame, quel signe distinctif pourraient-elles bien avoir, par lequel on les identifierait ? Et quant à ce qu'il a dit : « Elles étaient de telle et telle quantité », on peut dire que c'est par hasard que la quantité s'est trouvée [être la même cette seconde fois] — ce n'est donc pas une preuve qu'il s'agit des mêmes graines.
אֲמַר לֵיהּ רָבָא: מִי דָּמֵי? הָתָם, קָאָמְרִי סִימָנִים. הָכָא, שׁוּמְשְׁמֵי מַאי סִימָנָא אִית לְהוּ? וּדְקָאָמַר ״כֵּן וְכֵן הָוַיִין״ — אֵימַר חוּשְׁבָּנָא אִיתְרְמִי.
À propos de la même question, Mar Kachicha, fils de Rav Hisda, dit à Rav Achi : et craignons-nous vraiment que celui qui garde [une chose] l'ait peut-être déplacée [de sa place] ? Mais n'avons-nous pas appris dans une Michna (Maasser Cheni 4, 11) : si quelqu'un trouve un récipient sur lequel est écrite la lettre qof, [tout ce qu'il contient] est consacré comme korban, une offrande ; la lettre mem [signifie] maasser, la dîme ; la lettre dalet, dimoua, un mélange de téroumah et de produits profanes ; un tet, tével, un produit non encore dîmé ; et un tav, téroumah. Car, en temps de danger — c'est-à-dire de persécution religieuse contre les Juifs — on écrivait par exemple un tav à la place [du mot] téroumah. [Dans ce cas, on ne redoute nullement que quelqu'un ait pu déplacer la téroumah de ce récipient pour la mettre ailleurs.]
אֲמַר לֵיהּ מָר קַשִּׁישָׁא בַּר רַב חִסְדָּא לְרַב אָשֵׁי: וּמִי חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא פִּינָּן? וְהָתְנַן: מָצָא כְלִי וְכָתוּב עָלָיו קוֹף — קׇרְבָּן, מֵם — מַעֲשֵׂר, דָּלֶת — דִּמּוּעַ, טֵית — טֶבֶל, תָּיו — תְּרוּמָה. שֶׁבִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה הָיוּ כּוֹתְבִין תָּיו תַּחַת תְּרוּמָה!
Ravina dit à Rav Achi : et ne craignons-nous pas, [au contraire,] que quelqu'un ait peut-être déplacé [la téroumah] de sa place ? Considère la dernière partie de cette même MICHNA : Rabbi Yossi dit : même si quelqu'un trouve une jarre sur laquelle est écrit en toutes lettres « téroumah », son contenu est profane. Car je dis : l'an dernier elle était pleine de téroumah, puis quelqu'un en a retiré [le contenu et l'a remplacé par du produit profane]. [Cela prouve bien que l'on prend en compte la possibilité que quelqu'un ait déplacé le contenu d'origine.]
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: וְלָא חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא פִּינָּן? אֵימָא סֵיפָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֲפִילּוּ מָצָא חָבִית וְכָתוּב עָלֶיהָ תְּרוּמָה — הֲרֵי אֵלּוּ חוּלִּין, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: אֶשְׁתָּקַד הֲוָה מָלֵא תְּרוּמָה, וּפִינָּהּ!
Plutôt, dis ainsi : tout le monde s'accorde à craindre que quelqu'un ait peut-être déplacé le contenu [d'un récipient] de sa place, et ici, [à propos des récipients marqués,] c'est sur ce point qu'ils divergent. Un maître [le premier Tana] tient : s'il était vrai qu'il a déplacé [la téroumah], il aurait effacé l'inscription [or elle est intacte, donc on s'y fie]. Et l'autre [Rabbi Yossi] répond : on peut dire qu'il a oublié [de l'effacer]. Ou bien encore : il l'a laissée [exprès] pour préserver [le contenu] (lefanahya), afin que l'on croie à tort que [la jarre] contient de la téroumah et que l'on s'abstienne d'en prendre le produit.
אֶלָּא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא פִּינָּן, וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי. מָר סָבַר: אִם אִיתָא דְּפִינָּהוּ — מִיכְפָּר הֲוָה כָּפַר. וְאִידַּךְ: אֵימַר אִישְׁתְּלוֹיֵי אִישְׁתְּלִי. אִי נָמֵי, לְפַנְחַיָּא שַׁבְקֵיהּ.
§ [La Guemara rapporte un récit touchant à l'autorisation, pour une femme, de se remarier.] Yits'haq l'Exilarque, fils de la sœur de Rav Beivaï, faisait route de Cortva vers l'Espagne, et il mourut [en chemin]. On envoya de là-bas ce message : « Yits'haq l'Exilarque, fils de la sœur de Rav Beivaï, faisait route de Cortva vers l'Espagne, et il est mort. » [La Guemara demande :] craignons-nous l'existence de deux hommes nommés Yits'haq, ou non ? [Peut-être un autre porte-t-il le même nom, de sorte que la mention du nom ne serait pas un signe distinctif suffisant.] Abayé dit : nous le craignons. Rava dit : nous ne le craignons pas.
יִצְחָק רֵישׁ גָּלוּתָא, בַּר אֲחָתֵיהּ דְּרַב בִּיבִי, הֲוָה קָאָזֵיל מִקּוּרְטָבָא לְאַסְפַּמְיָא, וּשְׁכֵיב. שְׁלַחוּ מֵהָתָם: יִצְחָק רֵישׁ גָּלוּתָא, בַּר אֲחָתֵיהּ דְּרַב בִּיבִי, הֲוָה קָאָזֵיל מִקּוּרְטָבָא לְאַסְפַּמְיָא, וּשְׁכֵיב. מִי חָיְישִׁינַן לִתְרֵי יִצְחָק, אוֹ לָא? אַבָּיֵי אָמַר: חָיְישִׁינַן. רָבָא אָמַר: לָא חָיְישִׁינַן.
Abayé dit : d'où est-ce que je tire mon raisonnement [qu'il pourrait exister un autre homme du même nom] ? D'un certain acte de divorce (guett) qui fut trouvé dans la ville de Néhardéa, et sur lequel était écrit ceci : « Du côté de la ville de Kelonya, moi, Androlinaï de Néhardéa, j'ai libéré, renvoyé et répudié mon épouse Une telle. » [L'épouse d'Androlinaï demanda l'autorisation de se remarier sur la foi de cet acte, mais on ignorait s'il était bien l'homme qui avait donné ce divorce, ou si un autre homme du même nom l'avait donné.] Le père de Chmouel envoya cette question devant Rabbi Yehouda Nessia [en Terre d'Israël]. Et [Rabbi Yehouda Nessia] lui répondit : que tout Néhardéa soit examinée [pour voir s'il s'y trouve un autre homme de ce nom]. [Cela montre que l'on doit craindre l'existence de deux personnes portant le même nom.]
אָמַר אַבָּיֵי: מְנָא אָמֵינָא לַהּ, דְּהָהוּא גִּיטָּא דְּאִשְׁתְּכַח בִּנְהַרְדְּעָא וּכְתִיב: בְּצַד קְלוֹנְיָא מָתָא אֲנָא אַנְדְּרוֹלִינַאי נְהַרְדָּעָא פְּטַרִית וְתָרֵכִית יָת פְּלוֹנִית אִנְתְּתִי. וְשַׁלְחַהּ אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה. וּשְׁלַח לֵיהּ: תִּיבָּדֵק נְהַרְדְּעָא כּוּלָּהּ.
Et Rava dit : [ce récit ne prouve rien.] S'il était vrai [qu'il y avait lieu de soupçonner qu'un autre homme du même nom ait écrit l'acte], [Rabbi Yehouda Nessia] aurait dû dire : « Que le monde entier soit examiné » [au cas où il existerait quelque part un autre homme du même nom]. [Puisqu'il ne l'a pas dit, c'est qu'il n'y avait en réalité aucune raison légitime à ce soupçon. Pourquoi alors a-t-il prescrit d'examiner tout Néhardéa ?] Plutôt, [ajoute Rava,] c'est par égard pour [l'honneur du] père de Chmouel qu'il a envoyé ce message [ainsi formulé : il ne voulait pas écrire explicitement que le père de Chmouel s'était enquis inutilement, et il a donc rédigé sa réponse de manière à paraître partager en partie son inquiétude].
וְרָבָא אָמַר: אִם אִיתָא — ״יִבָּדֵק כׇּל הָעוֹלָם״ מִיבְּעֵי לֵיהּ?! אֶלָּא מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ דַּאֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל הוּא דִּשְׁלַח הָכִי.
Rava dit : d'où est-ce que je tire mon raisonnement [que nous ne craignons pas l'existence de deux personnes aux noms identiques] ? De ces deux reconnaissances de dette (chetarot) qui furent produites à Me'hoza, et sur lesquelles étaient inscrits ces noms [de créanciers] : « 'Havi bar Nannaï » et « Nannaï bar 'Havi » ; et Rava bar Avouh recouvra grâce à elles des zouz [sans se soucier qu'elles pussent désigner d'autres personnes]. Or les noms « 'Havi bar Nannaï » et « Nannaï bar 'Havi » sont très répandus à Me'hoza [il existe assurément d'autres gens portant ces noms], et pourtant il ne s'en est pas inquiété. [La Guemara demande : et Abayé, comment répond-il à cette preuve ?]
אָמַר רָבָא: מְנָא אָמֵינָא לַהּ — דְּהָנְהוּ תְּרֵי שְׁטָרֵי דְּנָפְקִי בְּמָחוֹזָא וּכְתִיב בְּהוּ: חָבֵי בַּר נַנַּאי וְנַנַּאי בַּר חָבֵי, וְאַגְבִּי בְּהוּ רָבָא בַּר אֲבוּהּ זוּזֵי. וְהָא חָבֵי בַּר נַנַּאי וְנַנַּאי בַּר חָבֵי בְּמָחוֹזָא שְׁכִיחִי טוּבָא. וְאַבָּיֵי?
Rachi
וקאמרי סימנים - דאי לאו סימנים חיישינן דלמא אחרים נינהו לפי שהמים משנים צורת הפנים ואין ניכר כל כך:
שקלתינהו - כבר החזרתים לך:, אמר ליה - מפקיד: ,והא כן וכן הויין - כך וכך סאין היו:,ובחביתא רמיין - ועדיין הן אצלך בחבית צא ובדוק בה תמצא כחשבוני:,אמר ליה דידך שקלתינהו והני אחריני נינהו - ושלי הם:
היינו שני ת"ח - דתניא לעיל והשיא רבי את נשותיהן על פי נשים ותרצינן דאמרי סימני ולא אמרינן אחריני נינהו וסימנים הכי איתרמו:
חושבנא - איכא למימר דמתרמי:
ומי חיישינן שמא פינן - היכא דסימנא קמא איתא קמן:,קרבן - הקדש:,דימוע - חולין ותרומה שנתערבו ואין נאכל אלא לכהן:,הסכנה - שגזרו שלא לקיים מצות אלמא לא אמרינן שמא פינו אותה תבואה שנתן בה בכתיבת אות זה ואלו אחרים:
הרי אלו חולין - דאזלינן בתר רובא:
מיכפר הוה כפר ליה - מקנח וגורר היה את האות:,לפנחיא שבקה - להצלת פירות שבתוכה הניח בה אות זה ולא גיררה כדי שיבדלו בני אדם מהן:,פנחיא - לשון שימור כאדם שתולה ממונו באדם חשוב כדי שלא יגזלוהו הימנו ודומה לו בהגוזל עצים (ב"ק דף קג.) הלוקח שדה בשם ריש גלותא כו' ופנחיא בעלמא קבעינן:
מי חיישינן לתרי יצחק - היכא דלא הוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת:,רבא אמר לא חיישינן - הואיל ולא הוחזקו אבל היכא דהוחזקו מודה כדאמר לקמן (יבמות דף קטז.):
ההוא גיטא דאישתכח בנהרדעא כו' - האשה עומדת ותובעתו לפנינו:,בצד קלוניא - שם עיר:,תיבדק כל נהרדעא - אם יש שם אנדרולינאי אחר חוץ מבעל אשה זו:
ואם איתא דחיישינן יבדק כל העולם מיבעי ליה - שמא אנדרולינאי אחר היה בנהרדעא והלך לו:,משום כבודו - שלא להחזיקו כטועה ושואל דבר שאין צריך:
שכיחי טובא - ואפ"ה מגבינן כשמוציא שט"ח על אחרים ולא חיישינן שמא אחר היה וכיון דלענין ממונא אף על גב דהוחזקו לא חיישינן לענין איסורא כי לא הוחזקו מיהא לא חיישינן:
Tossafot
וחזינהו לאלתר - פי' לאלתר שהעלום מן המים אבל אם שהו במים הרבה אין לחוש דמיא מצמת צמתי כי ליתא למכה כדאמר בפ' בתרא (לקמן יבמות קכא.) אבל כששוהה אחר העלאה מיתפח תפח:,וקאמרי סימנים - אבל על ידי טביעת עין אין להאמינם דאמרי בדדמי ובדבר מועט יאמרו שאלו בעליהן של אלו אבל מה שפי' בקונט' דמים משנים צורת הפנים אין נראה דהא אמרי' לקמן בפרק בתרא (שם) דמיא מצמת צמתי היכא דליכא מכה ואי סימנים לאו דאורייתא איירי הכא בסימנים מובהקים דהוו דאורייתא כדאמרינן באלו מציאות (ב"מ דף כז: ושם) אי נמי מהני ע"פ טביעות עינא. ר"י:,וקאמרי סימנים - פי' רבינו חננאל ש"מ דאשה ועד אחד בספינה שטבעה ואמרו מת לא מהני וכל שכן עובד כוכבים אפי' מסיח לפי תומו ותימה היאך משיאין נשי בני אדם שטבעו על ידי טביעת עין בלא שום הכרת סימנים ושמא איירי כשנשחתה קצת צורת פניהם דאכלום כוורי ולא נשאר אלא מה ששנו במשנה בפ' בתרא (לקמן יבמות קכ.) וכן מפרש רבינו תם לקמן גבי אין מעידין אלא עד ג' ימים שכשנשחתה צורת פניו מיירי כמו שמפרש במשנה אבל אם צורת פניו שלימה שריא אפי' אחר כמה ימים:
וכן הויין ובחביתא רמיין - אר"י דאיירי בהפקיד אצלו בעדים ולכך היה נוטל בסימן מובהק דאי ליכא עדים מה מועיל הסימן יכול לומר לקוחין הן בידי וכן הא דאמר פרק איזהו נשך (ב"מ דף ע. ושם) הני זוזי דיתמי היכי עבדינן להו חזינא איניש דאית ליה דהבא פריכא כו' ודוקא דהבא פריכא אבל כלים לא דלמא אפקדינהו גביה ויהיב סימנא ושקיל להו ומיהו קשה דאמר בהכותב (כתובות דף פה: ושם) גבי כסא דכספא דאפקידו בי חסא שכיב חסא ולא פקיד כו' עד ולא אמרן אלא דלא רגיל דעייל לביתיה אבל רגיל דעייל לביתיה אימר איניש אחרינא אפקיד ומיחזא חזא ומשמע דאיירי שלא הפקיד זה בעדים ואפ"ה קאמר חדא דידענא ביה בחסא דלא אמיד ועוד הא קיהיב סימנא ומה מועיל הסימן כיון שלא הפקיד אצלו בעדים וי"ל ששני הטעמים מצריך דלא אמיד וקא יהיב סימנא ואם תאמר אם כן בספ"ק דכתובות (דף יג:) גבי ארוס וארוסתו דקאמר רב יוסף חדא דהא קא מודי ועוד האמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל ואמר ליה אביי ובהא כי לא מודי מי מכשר רבן גמליאל ומאי קושיא דלמא רב יוסף מצריך שני הטעמים וי"ל דאי טעמא דהא קא מודי לא מהני לחודיה לא מהני נמי מאי דהלכה כרבן גמליאל כיון דלא מכשר רבן גמליאל אלא ברוב כשרים אצלה והכא כולן פסולין לבד מארוס ולהכי פריך כי לא מודי פירוש כי לא מהני טעמא דמודי לחודיה מי מהני בהדיה טעמא דהלכה כר"ג כו':
אתרמויי אתרמי ליה - הכא משמע דמנין ומדה לא הוי סימן והא דאמר באלו מציאות (ב"מ דף כג:) מדמשקל הוי סימן מדה ומנין נמי הוי סימן התם מיירי בענין שאין דרך בני אדם להצניע אבל הכא דרך בני אדם להצניע במדה זו:
ומי חיישינן שמא פינן - תימה מאי קשיא היא מהאי דהא בממונא יש לחוש לעולם שמא פינן ולא נפיק ממונא מחזקתיה וי"ל דנראה לו לדמות כיון דרגילות לפנותם ואפי' הכי לא חיישינן שמא פינן לענין ממונא נמי מפקינן ליה מחזקה כיון דלא חיישינן אע"ג דרגילות הוא:
אימור אישתלויי אישתלי - פי' רבינו חננאל בירושלמי דמעשר שני בפרק ב' רבי יונה ורבי יוסי הוו שותפי בגרבי דחמרא כד דמך רבי יונה אמר רבי מני בריה דרבי יונה לרבי יוסי כל גרבי דכתיב ביה רבי יונה דידיה הוא א"ל אשתקד הוה דידיה והשתא דידי:
יצחק ריש גלותא בר אחתיה כו' - איירי דלא הוחזקו תרי יצחק ובשכיחי שיירתא דאי לא שכיחי שיירתא ולא הוחזקו התנן בפ"ק דבבא מציעא (דף כ. ושם) דכל מעשה בית דין הרי זה יחזיר ואי שכיחי שיירתא והוחזקו תרי יצחק א"כ אמאי לא חייש רבא דהא לקמן גבי ענן בר חייא מחגרא חייש רבא דלמא בגמלא פרחא אזיל כיון שהוחזקו שהיה שם ענן אחר אלמא בלא הוחזקו איירי:
אמר רבא מנא אמינא לה דהנהו תרי שטרי כו' - וא"ת ואמאי לא מייתי רבא מרבה רביה דאמר בפ"ק דב"מ (דף יח: ושם) ובפרק כל הגט (גיטין דף כז.) גבי גיטא דאשתכח בבי דינא דרב הונא ואמר דיחזיר משום דלא הוחזקו אפי' בשיירות מצויות וי"ל דאין הכי נמי אלא דניחא ליה לאיתויי ראיה מאמוראי קמאי:,והא חבי בר ננאי כו' - וא"ת היכי פשיט רבא איסורא מממונא דהכי פרכי' על רבה בפ"ק דב"מ (דף כ: ושם) גבי גיטא דאשתכח בי דינא דרב הונא ועוד הא בהוחזקו תרי יצחק מודה רבא כדפי' לעיל והכא בהוחזקו שני חבי בר ננאי וי"ל דמדמה רבא ממונא היכא דהוחזקו לאיסורא דלא הוחזקו:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.