Guémara
…qu'ils montent où ils voudront — c'est-à-dire qu'ils peuvent aller à Jérusalem, à Beth-El ou à Dan.
לְאֵיזֶה שֶׁיִּרְצוּ יַעֲלוּ.
Rav Mattana dit : il y eut une délivrance supplémentaire en ce jour, car ce fut le jour où les tués de Beitar furent rendus à la sépulture, plusieurs années après la bataille de Beitar (cf. Guittin 57a). Et Rav Mattana dit : le jour même où les tués de Beitar furent rendus à la sépulture, on institua à Yavné la bénédiction « Qui est bon et fait du bien » (haTov véhaMétiv) — « Qui est bon », rendant grâce à Dieu de ce que les corps ne s'étaient pas décomposés en attendant la sépulture ; et « fait du bien », rendant grâce de ce qu'ils furent finalement rendus à la sépulture.
רַב מַתְנָה אָמַר: יוֹם שֶׁנִּתְּנוּ הֲרוּגֵי בֵיתֵּר לִקְבוּרָה. וְאָמַר רַב מַתְנָה: אוֹתוֹ יוֹם שֶׁנִּתְּנוּ הֲרוּגֵי בֵיתֵּר לִקְבוּרָה, תִּקְנוּ בְּיַבְנֶה ״הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״, ״הַטּוֹב״ — שֶׁלֹּא הִסְרִיחוּ, ״וְהַמֵּטִיב״ — שֶׁנִּתְּנוּ לִקְבוּרָה.
C'est Rabba et Rav Yossef qui disent tous deux : le quinze d'Av fut le jour où l'on cessait de couper du bois pour l'arrangement du bois qui brûlait sur l'autel, comme il est enseigné dans une baraïta que Rabbi Eliézer le Grand dit : à partir du quinze d'Av et au-delà, la force du soleil faiblit, et à partir de cette date on ne coupait plus de bois pour l'arrangement, car il ne serait pas suffisamment sec, et serait donc impropre à l'usage au Temple.
רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: יוֹם שֶׁפָּסְקוּ מִלִּכְרוֹת עֵצִים לַמַּעֲרָכָה. דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: מֵחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וְאֵילָךְ תָּשַׁשׁ כּוֹחָהּ שֶׁל חַמָּה, וְלֹא הָיוּ כּוֹרְתִין עֵצִים לַמַּעֲרָכָה, לְפִי שֶׁאֵינָן יְבֵשִׁין.
Rav Menachia dit : et l'on appelait le quinze d'Av « le jour du bris de la cognée » (yom tévar magal), car à partir de cette date on ne coupait plus d'arbres — c'était donc une fête pour les arbres. La Guemara ajoute : à partir du quinze d'Av et au-delà, lorsque les jours commencent à raccourcir, celui qui ajoute (à son étude nocturne de la Torah) ajoutera des années à sa vie ; et celui qui n'ajoute pas [mossif] sera recueilli [yéassef]. La Guemara demande : que signifie « sera recueilli » ? Rav Yossef dit : cela signifie que sa mère l'ensevelira, car il sera recueilli dans sa tombe (cf. Béréchit 49, 33).
אָמַר רַב מְנַשְּׁיָא: וְקָרוּ לֵיהּ יוֹם תְּבַר מַגָּל. מִכָּאן וְאֵילָךְ, דְּמוֹסֵיף — יוֹסֵיף, וּדְלָא מוֹסֵיף — יֵאָסֵף. מַאי ״יֵאָסֵף״? אָמַר רַב יוֹסֵף: תִּקְבְּרֵיהּ אִימֵּיהּ.
§ La Michna a enseigné : en ces jours, les filles de Jérusalem sortaient en vêtements blancs, et le quinze d'Av elles sortaient vers les vignes et dansaient. Nos maîtres ont enseigné cette tradition plus en détail : la fille du roi emprunte des vêtements blancs à la fille du grand prêtre ; la fille du grand prêtre emprunte à la fille de l'adjoint du grand prêtre (ségan) ; la fille de l'adjoint emprunte à la fille du prêtre oint pour la guerre (le Cohen qui lisait des versets et haranguait l'armée avant la bataille) ; la fille du prêtre oint pour la guerre emprunte à la fille d'un prêtre ordinaire ; et tout le peuple juif emprunte les uns aux autres. Pourquoi tous empruntaient-ils des vêtements ? Ils faisaient ainsi pour ne pas faire honte à celle qui n'avait pas de vêtements blancs à elle.
שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: בַּת מֶלֶךְ שׁוֹאֶלֶת מִבַּת כֹּהֵן גָּדוֹל, בַּת כֹּהֵן גָּדוֹל —מִבַּת סְגָן, וּבַת סְגָן — מִבַּת מְשׁוּחַ מִלְחָמָה, וּבַת מְשׁוּחַ מִלְחָמָה — מִבַּת כֹּהֵן הֶדְיוֹט, וְכׇל יִשְׂרָאֵל שׁוֹאֲלִין זֶה מִזֶּה כְּדֵי שֶׁלֹּא (יִתְבַּיֵּישׁ) [לְבַיֵּישׁ] אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ.
La Michna a enseigné en outre : tous les vêtements que les femmes empruntaient requéraient l'immersion, car celles qui les avaient portés auparavant avaient pu être en état d'impureté rituelle. Rabbi Eléazar dit : même si les vêtements étaient pliés et rangés dans un coffre [koufsa] — indice qu'ils n'avaient pas été touchés depuis longtemps —, ils requièrent néanmoins l'immersion rituelle avant d'être portés.
כׇּל הַכֵּלִים טְעוּנִין טְבִילָה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אֲפִילּוּ מְקוּפָּלִין וּמוּנָּחִין בְּקוּפְסָא.
La Michna a aussi énoncé que les filles d'Israël sortaient et dansaient dans les vignes. Un tanna a enseigné : celui qui n'avait pas de femme se dirigeait là pour en trouver une.
בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים. תָּנָא: מִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה, נִפְנֶה לְשָׁם.
Il est enseigné que celles d'entre elles qui étaient de lignée distinguée disaient : jeune homme, lève donc les yeux et vois ce que tu choisis pour épouse. Nos maîtres ont enseigné cette pratique plus en détail dans une baraïta : que disaient les belles d'entre elles ? Porte tes yeux vers la beauté, car une femme n'est que pour sa beauté. Que disaient celles de lignée distinguée ? Porte tes yeux vers la famille, car une femme n'est que pour les enfants, et les enfants d'une femme de famille distinguée hériteront de sa lignée. Que disaient les laides d'entre elles ? Acquiers ton acquisition pour l'amour du Ciel, à condition que tu nous pares de bijoux d'or après notre mariage, pour nous embellir.
מְיוּחָסוֹת שֶׁבָּהֶן הָיוּ אוֹמְרוֹת: בָּחוּר וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: יְפֵיפִיּוֹת שֶׁבָּהֶן מָה הָיוּ אוֹמְרוֹת — תְּנוּ עֵינֵיכֶם לַיּוֹפִי, שֶׁאֵין הָאִשָּׁה אֶלָּא לְיוֹפִי. מְיוּחָסוֹת שֶׁבָּהֶן מָה הָיוּ אוֹמְרוֹת — תְּנוּ עֵינֵיכֶם לַמִּשְׁפָּחָה, לְפִי שֶׁאֵין הָאִשָּׁה אֶלָּא לְבָנִים. מְכוֹעָרוֹת שֶׁבָּהֶם מָה הָיוּ אוֹמְרוֹת — קְחוּ מִקַּחֲכֶם לְשׁוּם שָׁמַיִם, וּבִלְבַד שֶׁתְּעַטְּרוּנוּ בִּזְהוּבִים.
Le traité se conclut par un énoncé lié au thème de la danse. Oulla de la ville de Bira'a dit que Rabbi Eléazar dit : à l'avenir, à la fin des temps, le Saint, béni soit-Il, organisera une ronde (ma'hol) des justes, et Il siégera au milieu d'eux dans le jardin d'Éden, et chacun et chacun des justes Le désignera du doigt, comme il est dit : « Et l'on dira en ce jour-là : Voici, c'est notre Dieu, en qui nous avons espéré, et Il nous a sauvés ; c'est l'Éternel, en qui nous avons espéré ; tressaillons et réjouissons-nous de Son salut » (Yéchayahou 25, 9). Dieu Se révélera, de sorte que chaque juste pourra dire : c'est là notre Dieu — comme s'ils Le montraient du doigt.
אָמַר עוּלָּא בִּירָאָה, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת מָחוֹל לְצַדִּיקִים, וְהוּא יוֹשֵׁב בֵּינֵיהֶם בְּגַן עֵדֶן, וְכׇל אֶחָד וְאֶחָד מַרְאֶה בְּאֶצְבָּעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וָאֹמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה ה׳ קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ״.
הֲדַרַן עֲלָךְ בִּשְׁלֹשָׁה פְּרָקִים וּסְלִיקָא לַהּ מַסֶּכֶת תַּעֲנִית — « Nous reviendrons vers toi, Bichlocha Perakim ; et le traité Taanit est achevé. »
הֲדַרַן עֲלָךְ בִּשְׁלֹשָׁה פְּרָקִים וּסְלִיקָא לַהּ מַסֶּכֶת תַּעֲנִית
Rachi
לאיזה שירצה יעלו – הושע בן אלה רשע היה דכתיב (מלכים ב י״ז:ב׳) ויעש הרע בעיני ה' רק לא כמלכי ישראל והיינו דקאמר רק שבטל את הפרוסדאות ואמר לאיזה שירצו יעלו:
הרוגי ביתר – בפרק הניזקין (גיטין דף נז.):
מלכרות – לפי שהן לחין ומאותו הזמן אין כח בחמה לייבשן וחיישינן מפני התולעת לפי שעץ שיש בו תולעת פסול למערכה כדאמרינן (מדות פרק ב' משנה ה'):
יום תבר מגל – שבירת הגרזן שפסק החוטב מלחטוב עצים:,מכאן ואילך – מחמשה עשר באב ואילך דמוסיף לילות על הימים לעסוק בתורה יוסיף חיים על חייו:,דלא יוסיף – לעסוק בתורה בלילות:,תקבריה אימיה – כלומר ימות בלא עתו:
בת מלך – אף על פי שהיה לה שואלת מבת כהן גדול כו' שלא לבייש את השואלת מתוך שאין לה:,מבת כהן גדול – שהוא קרוב וסמוך למלכות:,סגן – כהן חשוב ממונה תחת כהן גדול להיות תחתיו ביום הכפורים אם יארע פסול בכהן גדול ביום הכפורים ישמש זה הסגן תחתיו:,משוח מלחמה – הוא הכהן המכריז במלחמה מי האיש הירא ורך הלבב וגו' (דברים כ׳:ח׳):
צריכין טבילה – כולן שלא לבייש את שצריכה טבילה:,אפילו מקופלין ומונחין בקופס' – אישקוריי"ן:
שאין אשה אלא לבנים – אם בניך יהיו מיוחסין הכל קופצין עליהם בין זכרים בין נקבות:,על מנת שתעטרונו בזהובים – שאחרי הנישואין תתנו לנו תכשיטין ומילתא בעלמא הוא דאמרי כלומר ובלבד שתתנו לנו מלבושים נאים:
מחול – סביב לשון מחול הכרם (כלאים פרק רביעי משנה א'):,מראה באצבעו – ואומר זה ה' קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו:
Tossafot
תיקנו ביבנה הטוב והמטיב. פירוש בברכת המזון ומש"ה תקנו יותר על היין הטוב והמטיב טפי מבשאר דברים לפי שהיו [כמו] גדר בכרם ולא נסרחו:
יום תבר מגל. פירוש שמונעין מלכרות עצים למערכה פירוש משום שחלש כחה של חמה ומגדלין התולעים באילנות ועצים מתולעים פסולים למערכה כדאמר [במדות] (פ"ב מ"ה) שהכהנים בעלי מומין הם מנקרים העצים ומסירין העצים מתולעים שפסולות למערכה:,דלא מוסיף יאסף. פי' אותו שאינו מוסיף מן הלילות על הימים יאסף:, מאי יאסף תקבריה אימיה. תימה וכי היה מסופק מאי יאסף אלא נראה לומר דלא מוסיף יסיף ומיהא קבעי גמרא מאי יסיף אבל לעולם הוה ידע דיאסף הוא לשון מיתה כדכתיב (בראשית מ״ט:ל״ג) ויגוע ויאסף אל עמיו:
כל אחד ואחד מראה הקדוש ברוך הוא באצבעו שנאמר הנה אלהינו זה קוינו לו וגו' נגילה ונשמחה בישועתו:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.