Guémara
La Guemara demande : s'il en est ainsi, alors, de même qu'un prêtre qui sert au Temple ne peut pas être affecté d'un défaut corporel (moum), de même un prêtre qui récite la bénédiction ne pourrait pas être affecté d'un défaut ! La Guemara rejette cette suggestion : le prêtre qui récite la bénédiction est aussi juxtaposé au nazir, qui n'est pas affecté par un défaut corporel.
אִי מָה מְשָׁרֵת — בַּעַל מוּם לָא, אַף כֹּהֵן מְבָרֵךְ — בַּעַל מוּם לָא! הָא אִיתַּקַּשׁ לְנָזִיר.
La Guemara demande : et qu'as-tu vu pour juxtaposer les cas en faveur d'une indulgence ? Peut-être devrais-tu juxtaposer pour une rigueur — en comparant le prêtre qui bénit au nazir au sujet des pépins de raisin, et en le comparant au prêtre qui sert au Temple au sujet de l'interdiction de bénir s'il a un défaut corporel ! La Guemara explique : ces preuves ne sont citées que comme appuis (asmakhta) pour des halakhot qui s'appliquent par la loi rabbinique ; on les interprète par conséquent dans le sens d'une indulgence, et non d'une rigueur.
וּמַאי חָזֵית דְּמַקְּשַׁתְּ לְקוּלָּא? אַקֵּישׁ לְחוּמְרָא! אַסְמַכְתָּא נִינְהוּ מִדְּרַבָּנַן, וּלְקוּלָּא.
§ La Michna a enseigné : voici ce que sont les gardes non sacerdotales (maamadot). Puisqu'il est dit : « Ordonne aux enfants d'Israël… ». La Guemara demande : que dit la Michna au sujet des maamadot ? Comment le verset se rapporte-t-il aux gardes ? La Guemara explique que la Michna dit ceci : voici ce que sont les maamadot, qui seront expliquées plus loin. Et quelle est la raison pour laquelle on institua les maamadot ? Puisqu'il est dit : « Ordonne aux enfants d'Israël et dis-leur : Mon offrande, Ma nourriture consumée par le feu, en odeur agréable pour Moi, vous veillerez à Me l'offrir en son temps » (Bamidbar 28, 2).
אֵלּוּ הֵן מַעֲמָדוֹת. לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: ״צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כּוּ׳״. מַאי קָאָמַר? הָכִי קָאָמַר: אֵלּוּ הֵן מַעֲמָדוֹת. וּמָה טַעַם תִּיקְּנוּ מַעֲמָדוֹת, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: ״צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת קׇרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי״.
La Michna poursuit : mais comment l'offrande d'une personne peut-elle être sacrifiée alors qu'elle ne se tient pas auprès d'elle ? Les premiers prophètes (Chmouel et David) instituèrent vingt-quatre gardes sacerdotales. Pour chacune des gardes sacerdotales, il y avait à Jérusalem une garde correspondante de prêtres, de lévites et d'Israélites. Lorsque le temps arrivait pour les membres d'une garde de monter, les prêtres et les lévites de cette garde montaient à Jérusalem.
וְהֵיאַךְ קׇרְבָּנוֹ שֶׁל אָדָם קָרֵב וְהוּא אֵינוֹ עוֹמֵד עַל גַּבָּיו? הִתְקִינוּ נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִשְׁמָרוֹת. עַל כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר הָיָה מַעֲמָד בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל כֹּהֲנִים וְשֶׁל לְוִיִּם וְשֶׁל יִשְׂרְאֵלִים. הִגִּיעַ זְמַן מִשְׁמָר לַעֲלוֹת, כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם עוֹלִין לִירוּשָׁלַיִם.
Nos maîtres ont enseigné : il y avait vingt-quatre gardes sacerdotales en Erets Israël, et douze à Jéricho. La Guemara s'étonne de cet énoncé : douze à Jéricho ? En ce cas, elles sont trop nombreuses, ce qui ferait un total de trente-six gardes ! Plutôt, la baraïta doit se lire ainsi : il y en avait vingt-quatre au total, dont douze à Jéricho. Comment cela ? Lorsque le temps arrivait pour les membres d'une garde de monter, la moitié de la garde montait de tout Erets Israël à Jérusalem, et l'autre moitié montait de Jéricho — afin de fournir eau et nourriture à leurs frères à Jérusalem, depuis Jéricho.
תָּנוּ רַבָּנַן: עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִשְׁמָרוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בִּירִיחוֹ. שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בִּירִיחוֹ?! נְפִישָׁן לְהוּ טוּבָא! אֶלָּא: שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מֵהֶן בִּירִיחוֹ. הִגִּיעַ זְמַן הַמִּשְׁמָר לַעֲלוֹת, חֲצִי הַמִּשְׁמָר הָיָה עוֹלֶה מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִירוּשָׁלַיִם, וַחֲצִי הַמִּשְׁמָר הָיָה עוֹלֶה מִירִיחוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּסַפְּקוּ מַיִם וּמָזוֹן לַאֲחֵיהֶם שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם.
Rav Yehouda dit que Chmouel dit : les prêtres, les lévites et les Israélites sont tous indispensables à l'offrande, et ils doivent par conséquent tous être présents lorsqu'on sacrifie l'offrande quotidienne. Il est enseigné dans une baraïta que Rabbi Chimon ben Eléazar dit : les prêtres, les lévites et les instruments de musique sont indispensables à l'offrande. La Guemara demande : sur quel principe divergent-ils ? Un Sage (Chmouel) tient que l'essentiel du chant des lévites qui accompagnait les offrandes est vocal ; et un Sage (Rabbi Chimon ben Eléazar) tient que l'essentiel de leur chant est instrumental, accompli avec un instrument — et que, par conséquent, les lévites comme leurs instruments doivent être présents pour l'offrande quotidienne.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים מְעַכְּבִין אֶת הַקׇּרְבָּן. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם וּכְלֵי שִׁיר מְעַכְּבִין אֶת הַקׇּרְבָּן. בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? מָר סָבַר: עִיקַּר שִׁירָה בַּפֶּה, וּמָר סָבַר: עִיקַּר שִׁירָה בִּכְלִי.
Rav 'Hama bar Gourya dit que Rav dit : Moïse institua initialement pour les Juifs huit gardes sacerdotales — quatre parmi les descendants d'Eléazar et quatre parmi les descendants d'Itamar. Chmouel vint et les établit à seize, et David vint et les établit à vingt-quatre, comme il est dit, après l'énumération des gardes : « La quarantième année du règne de David, on en fit la recherche, et l'on trouva parmi eux de vaillants hommes à Yaezer de Galaad » (I Divrei haYamim 26, 31).
אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמַר רַב: מֹשֶׁה תִּיקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שְׁמוֹנָה מִשְׁמָרוֹת, אַרְבָּעָה מֵאֶלְעָזָר וְאַרְבָּעָה מֵאִיתָמָר. בָּא שְׁמוּאֵל וְהֶעֱמִידָן עַל שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה, בָּא דָּוִד וְהֶעֱמִידָן עַל עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְמַלְכוּת דָּוִיד נִדְרָשׁוּ וַיִּמָּצֵא בָהֶם גִּבּוֹרֵי חַיִל בְּיַעְזֵיר גִּלְעָד״.
La Guemara soulève une objection à cette opinion à partir d'une baraïta : Moïse institua pour les Juifs huit gardes sacerdotales, quatre d'Eléazar et quatre d'Itamar. Et David et Chmouel vinrent et les établirent à vingt-quatre, comme il est dit : « que David et Chmouel le voyant avaient institués dans leur charge » (I Divrei haYamim 9, 22). Cette baraïta indique que David et Chmouel ensemble établirent les vingt-quatre gardes. La Guemara explique : voici ce que dit la baraïta : par leur ordination par David et Chmouel de Rama, les gardes sacerdotales s'accrurent progressivement jusqu'à ce qu'on les établît à vingt-quatre.
מֵיתִיבִי: מֹשֶׁה תִּיקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שְׁמוֹנָה מִשְׁמָרוֹת, אַרְבָּעָה מֵאֶלְעָזָר וְאַרְבְּעָה מֵאִיתָמָר, וּבָא דָּוִד וּשְׁמוּאֵל וְהֶעֱמִידָן עַל עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֵמָּה יִסַּד דָּוִיד וּשְׁמוּאֵל הָרֹאֶה בֶּאֱמוּנָתָם״! הָכִי קָאָמַר: מִיִּסּוּדוֹ שֶׁל דָּוִד וּשְׁמוּאֵל הָרָמָתִי הֶעֱמִידוּם עַל עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע.
Il est enseigné dans une autre baraïta : Moïse institua pour les Juifs seize gardes sacerdotales, huit d'Eléazar et huit d'Itamar. Et lorsque les descendants d'Eléazar devinrent plus nombreux que les descendants d'Itamar, il divisa les descendants d'Eléazar et les établit, avec les descendants d'Itamar, à vingt-quatre gardes, comme il est dit : « Il se trouva parmi les fils d'Eléazar plus de chefs que parmi les fils d'Itamar, et on les répartit ainsi : pour les fils d'Eléazar, seize chefs de maisons paternelles, et pour les fils d'Itamar, selon leurs maisons paternelles, huit » (I Divrei haYamim 24, 4). Et il dit : « une maison paternelle prise pour Eléazar, et proportionnellement pour Itamar » (I Divrei haYamim 24, 6).
תַּנְיָא אִידַּךְ: מֹשֶׁה תִּיקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה מִשְׁמָרוֹת, שְׁמוֹנָה מֵאֶלְעָזָר וּשְׁמוֹנָה מֵאִיתָמָר. וּכְשֶׁרַבּוּ בְּנֵי אֶלְעָזָר עַל בְּנֵי אִיתָמָר, חִלְּקוּם וְהֶעֱמִידוּם עַל עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּמָּצְאוּ בְנֵי אֶלְעָזָר רַבִּים לְרָאשֵׁי הַגְּבָרִים מִן בְּנֵי אִיתָמָר וַיַּחְלְקוּם לִבְנֵי אֶלְעָזָר רָאשִׁים לְבֵית אָבוֹת שִׁשָּׁה עָשָׂר וְלִבְנֵי אִיתָמָר לְבֵית אֲבוֹתָם שְׁמוֹנָה״, וְאוֹמֵר: ״בֵּית אָב אֶחָד אָחֻז לְאֶלְעָזָר וְאָחֻז אָחֻז לְאִיתָמָר״.
La Guemara demande : qu'est-ce que « et il dit » ? Pourquoi fallut-il citer un second verset ? La Guemara explique : et si tu disais que, de même que les descendants d'Eléazar s'accrurent, de même les descendants d'Itamar s'accrurent, et que les huit gardes étaient initialement quatre (comme le soutient Rav 'Hama bar Gourya) — viens et entends : « une maison paternelle prise pour Eléazar, et proportionnellement pour Itamar », ce qui indique que les descendants d'Itamar demeurèrent tels qu'ils étaient. Ce verset est apparemment une réfutation concluante de l'opinion de Rav 'Hama bar Gourya, qui dit que Moïse n'établit que huit gardes sacerdotales.
מַאי ״וְאוֹמֵר״? וְכִי תֵּימָא: כִּי הֵיכִי דִּנְפִישִׁי בְּנֵי אֶלְעָזָר, הָכָא נָמֵי דִּנְפִישִׁי בְּנֵי אִיתָמָר — שְׁמוֹנָה, מֵעִיקָּרָא אַרְבָּעָה הֲווֹ, תָּא שְׁמַע: ״בֵּית אָב אֶחָד אָחֻז לְאֶלְעָזָר וְאָחֻז אָחֻז לְאִיתָמָר״. תְּיוּבְתָּא דְּרַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא!
La Guemara répond : Rav 'Hama bar Gourya pourrait te dire que l'ordre initial des gardes sacerdotales fait l'objet d'une divergence entre tannaïm (comme l'indique la baraïta précédente), et que j'ai énoncé mon opinion conformément à ce tanna qui a dit que Moïse institua huit gardes sacerdotales.
אָמַר לְךָ רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא: תַּנָּאֵי הִיא, וַאֲנָא דַּאֲמַרִי כִּי הַאי תַּנָּא דְּאָמַר שְׁמוֹנָה.
Nos maîtres ont enseigné : seules quatre gardes sacerdotales montèrent de l'exil (de Babylonie), tandis que les vingt autres restèrent en Babylonie. Et voici les gardes qui revinrent : les descendants de Yedaya, 'Harim, Pach'hour et Immer. Les prophètes qui se trouvaient parmi ceux qui revinrent se levèrent…
תָּנוּ רַבָּנַן: אַרְבָּעָה מִשְׁמָרוֹת עָלוּ מִן הַגּוֹלָה, וְאֵלּוּ הֵן: יְדַעְיָה, חָרִים, פַּשְׁחוּר, וְאִימֵּר. עָמְדוּ נְבִיאִים שֶׁבֵּינֵיהֶם,
Rachi
מאי קאמר – דקא בעי מאי ניהו מעמדות ומייתי קרא את קרבני לחמי לאשי וגו':,הכי קאמר אלו הן מעמדות – דלקמן וטעמא מאי תקון מעמדות לפי שנאמר צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי וגו':
ה"ג תנו רבנן כ"ד משמרות היו בא"י וי"ב ביריחו י"ב ביריחו בתמיה נפישי להו טובא אלא אימא וי"ב מהן ביריחו – ברישא משמע לבד הכ"ד שבעיירות א"י היו י"ב ביריחו דהוו להו ל"ו וי"ב מהן משמע שמאותן הכ"ד היו י"ב ביריחו:,ה"ג הגיע זמן המשמר חצי המשמר עולה לירושלים וחצי המשמר עולה ליריחו כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבירושלים – כלומר כיצד היו י"ב ביריחו כשהגיע זמן המשמר לעלות לירושלים בשבת מתחלקים אנשי המשמר חציין הולכין לירושלים לעבודה וחציין הולכין ליריחו הסמוכה לירושלים ומתקנין שם מים ומזון לאחיהם וכך עושין כל הכ"ד משמרות נמצא י"ב ביריחו לשון אחר נהירא לי:
מעכבין את הקרבן – אם אין מעמד מכולן בירושלים כדתנן (לעיל תענית דף כו.) על כל משמר היה מעמד בירושלים של כהנים לוים וישראלים כיון דכולהו בעלים בעינן דליהוי כמוהו על גבי עבודה:,וכלי שיר מעכבין את הקרבן – פלוגתא בשילהי מסכת סוכה (דף נ:) ובערכין (דף יא.) מפורשת:,עיקר שירה בפה – וכלי לבסומי קלא בעלמא וכיון דאיכא לוים לא מעכב משום כלי שיר:,עיקר שירה בכלי – אבוב וכן בפרק החליל (שם):
ארבעה מאלעזר – מבניו של אלעזר שעשה מהן ד' משמרות וגמרא גמר לה:
המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם – ותיובתא דרב חמא דאמר שמואל העמידם על י"ו ודוד העמידן על כ"ד דהא שמעי' מינה דתרוייהו בהדי הדדי תקנינהו:,מיסודו של שמואל הרמתי – שהעמידן על י"ו בא דוד והעמידן על כ"ד אית ספרים שכתוב בהן מיסודו של שמואל ודוד העמידום על כ"ד כלומר שניהם הועילו בדבר ושמואל העמידם על י"ו ודוד על כ"ד:
וימצאו בני אלעזר רבים לראשי הגברים מבני איתמר ויחלקו בני אלעזר ראשים לבית אבותם ששה עשר ולבני איתמר ראשים לבית אבותם שמונה ואומר בית אב אחד אחוז לאלעזר ואחוז אחוז לאיתמר – וימצאו בני אלעזר רבים לראשי הגברים כלומר ראשי הגברים של בני אלעזר היו רבים מאיתמר והאי וימצאו משמע דקודם לכן היו קבועים ועכשיו הוסיפו עליהן ויחלקום לי"ו בית אב אחד אחוז שהיה מתחילה לאלעזר דהיינו ח' אחוז אחד בגורל דהיינו נמי ח' והוו להו י"ו:,ואחוז אחוז לאיתמר – מה שהיה מתחילה אחוז לאיתמר אחוזים עתה כבתחילה שלא הרבו עליהם שום בית אב:
מאי ואומר – וכי תימא מעיקרא הוו ד' לאלעזר וד' לאיתמר:,וכי היכי דנפישי בני אלעזר הכי נמי נפישי בני איתמר – ומיהו בני אלעזר נפישי טפי דהא לאיתמר לא אוקמינהו אלא על ח' ודאלעזר על י"ו:,תא שמע ואחוז אחוז לאיתמר – אלמא כדקיימי קיימי ושמע מינה דמשה תיקן להם י"ו ח' מזה וח' מזה וקשיא לרב חמא דאמר ד' וד' והא דכתב לעיל ובשנת הארבעים וגו' המה יסד במה שהוסיפו עליהן עד כ"ד משתעי [אבל] משה תיקן להם י"ו משמרות:
תנאי היא – דהא איכא תנא דלעיל דקתני משה תיקן להן ח' משמרות משניהן ואנא קאימנא כוותיה:
עלו מן הגולה – בבית שני והשאר לא עלו שהרבה מישראל נשתיירו ולא רצו לעלות:,פשחור ואימר – ומבעיא לי דפשחור לא כתיב גבי כ"ד משמרות (דברי הימים א כד):
Tossafot
אי מה משרת בעל מום לא אף מברך בעל מום לא. פי' כיון דילפינן ג"ש ממשרת נימא כמו משרת דמשרת בעל מום לא אף מברך וכו' ומשני הא איתקש לנזיר וכו' מכאן נראה דבעל מום מברך ברכת כהנים מדקא חזינן דהש"ס רוצה ללמוד מברך ממשרת ולבעל מום ודחינן ליה אם כן נראה דלענין נשיאת כפים כהן בעל מום נושא כפיו ומכאן יש להוכיח דכהן שהמיר דתו נושא כפיו וכשר לישא כפיו ולקרות בתורה כמו שלא המיר וראיה מהא דכהנים ששימשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש אבל נוטלים חלק עם אחיהם כמו בעלי מומין מדקאמר שהם כבעלי מומין משמע דכל עבודה שבעל מום ראוי לעשות יעשו וכהן בעל מום נושא כפיו:
ומאי חזית דאקשת לקולא אקיש לחומרא. פי' מאי חזית דמקשת כהן לנזיר להקל ולומר כמו שנזיר הוי בעל מום כמו כן כהן בעל מום כשר ואקשת למשרת מה משרת מותר בחרצן אף כהן מברך מותר בחרצן אקשה לחומרא פירוש ונימא דכמו שנזיר אסור בחרצן אף כהן אסור בחרצן וכמו כהן משרת אסור בעל מום אף כהן מברך בעל מום אסור ומשני אסמכתא וכו':
מר סבר עיקר שירה בפה. ולכך הכל כשרים אפילו פסולים אפילו ממזרים לומר שירה דלא הוי אלא בפה ולמאן דאמר עיקר שירה בכלי אם כן צריך שיהו כהנים או לוים דהא הכלי זמר היה קדוש:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.