« …à celui qui est méprisé des hommes, abhorré des nations, à l'esclave des dominateurs : des rois verront et se lèveront » (Yéchayahou 49, 7) ; et les ministres en se prosternant, comme il est écrit, dans le même verset : « des ministres, et ils se prosterneront ». Rabbi Zéra objecte fortement à cette interprétation — et d'aucuns disent que c'est Rabbi Chmouel bar Na'hmani qui objecta : si le verset avait écrit « et des ministres se prosterneront », le sens serait comme tu l'as dit ; mais maintenant qu'il est écrit « des ministres, et ils se prosterneront », cela indique que les ministres feront l'un et l'autre — c'est-à-dire qu'ils se lèveront et se prosterneront.
לִבְזֹה נֶפֶשׁ לִמְתָעֵב גּוֹי לְעֶבֶד מֹשְׁלִים מְלָכִים יִרְאוּ וָקָמוּ״. וְשָׂרִים בְּהִשְׁתַּחֲוָיָה, דִּכְתִיב: ״שָׂרִים וְיִשְׁתַּחֲווּ״. מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי זֵירָא, וְאִיתֵּימָא רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי: אִי הֲוָה כְּתִיב ״וְשָׂרִים יִשְׁתַּחֲווּ״ — כִּדְקָאָמְרַתְּ, הַשְׁתָּא דִּכְתִיב ״שָׂרִים וְיִשְׁתַּחֲווּ״ — הָא וְהָא עֲבוּד.
Rav Na'hman bar Yits'hak dit : moi aussi, je dis une idée semblable. Tous ne sont pas aptes à la lumière, et tous ne sont pas aptes à l'allégresse : les justes sont aptes à être récompensés par la lumière, et les hommes droits aptes à être récompensés par l'allégresse. Les justes sont aptes à la lumière, comme il est écrit : « La lumière est semée pour le juste » (Téhilim 97, 11) ; et les hommes droits aptes à l'allégresse, comme il est écrit, dans le même verset : « et l'allégresse pour les cœurs droits ».
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, אַף אֲנִי אוֹמֵר: לֹא הַכֹּל לְאוֹרָה, וְלֹא הַכֹּל לְשִׂמְחָה. צַדִּיקִים — לְאוֹרָה, וִישָׁרִים — לְשִׂמְחָה. צַדִּיקִים לְאוֹרָה, דִּכְתִיב: ״אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק״. וְלִישָׁרִים שִׂמְחָה, דִּכְתִיב: ״וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה״.
הֲדַרַן עֲלָךְ מֵאֵימָתַי — « Nous reviendrons vers toi, Méeimataï. »
הֲדַרַן עֲלָךְ מֵאֵימָתַי
Mishna 1
MICHNA : quel est l'ordre habituel des jours de jeûne ? Normalement, l'arche sacrée de la synagogue — qui était mobile — était gardée dans une pièce fermée à clé. Mais les jours de jeûne, on sort l'arche sur la grand-place de la ville et l'on place sur l'arche des cendres brûlées, en signe de deuil. Et l'on place aussi des cendres sur la tête du Nassi, sur la tête de l'adjoint du Nassi (av beit din), et chacun et chacun des membres de la communauté place de même des cendres sur sa tête.
סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת כֵּיצַד? מוֹצִיאִין אֶת הַתֵּיבָה, לִרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, וְנוֹתְנִין אֵפֶר מִקְלֶה עַל גַּבֵּי הַתֵּיבָה, וּבְרֹאשׁ הַנָּשִׂיא, וּבְרֹאשׁ אַב בֵּית דִּין, וְכׇל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן בְּרֹאשׁוֹ.(משנה)
Le plus ancien d'entre eux adresse à l'assemblée des paroles de réprimande (divrei kibouchin), par exemple : nos frères ! Il n'est pas dit au sujet des gens de Ninive : « et Dieu vit leur sac et leur jeûne ». Le verset dit plutôt : « et Dieu vit leurs actes, qu'ils étaient revenus de leur voie mauvaise » (Yona 3, 10). Et dans les Prophètes il est dit : « Déchirez vos cœurs et non vos vêtements, et revenez à l'Éternel votre Dieu » (Yoël 2, 13). Cela enseigne que la prière et le jeûne ne suffisent pas : il faut aussi se repentir et amender ses voies dans les actes.
הַזָּקֵן שֶׁבָּהֶן אוֹמֵר לִפְנֵיהֶן דִּבְרֵי כִבּוּשִׁין: אַחֵינוּ! לֹא נֶאֱמַר בְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה ״וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת שַׂקָּם וְאֶת תַּעֲנִיתָם״, אֶלָּא: ״וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה״, וּבַקַּבָּלָה הוּא אוֹמֵר: ״וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם״.
Ils se tenaient debout pour la prière. L'assemblée désigne un ancien, expérimenté dans la conduite de la prière, pour descendre devant l'arche comme officiant public. Et cet officiant doit avoir des enfants et avoir une maison vide — c'est-à-dire qu'il doit être pauvre —, afin que son cœur soit pleinement concentré sur la prière pour les besoins de sa communauté.
עָמְדוּ בִּתְפִלָּה — מוֹרִידִין לִפְנֵי הַתֵּיבָה זָקֵן וְרָגִיל וְיֵשׁ לוֹ בָּנִים, וּבֵיתוֹ רֵיקָם, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לִבּוֹ שָׁלֵם בִּתְפִלָּה.
Et il récite devant l'assemblée vingt-quatre bénédictions : les dix-huit bénédictions de l'Amida quotidienne, auxquelles il ajoute six autres bénédictions, à savoir : la série spéciale de bénédictions récitée à Roch Hachana, les Zikhronot (Souvenirs) et les Chofarot ; et les sections des Téhilim qui commencent par les versets « Dans ma détresse j'ai appelé l'Éternel, et Il m'a répondu » (Téhilim 120, 1), « J'élève mes yeux vers les montagnes : d'où viendra mon secours ? » (Téhilim 121, 1), « Des profondeurs je T'ai appelé, ô Éternel » (Téhilim 130, 1), et « Prière de l'affligé, lorsqu'il défaille » (Téhilim 102, 1).
וְאוֹמֵר לִפְנֵיהֶן עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בְּרָכוֹת: שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שֶׁבְּכָל יוֹם, וּמוֹסִיף עֲלֵיהֶן עוֹד שֵׁשׁ, וְאֵלּוּ הֵן: זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת, ״אֶל ה׳ בַּצָּרָתָה לִּי קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי״, ״אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים וְגוֹ׳״, ״מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה׳״, ״תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף״.
Rabbi Yehouda dit : l'officiant n'avait pas besoin de réciter les passages des Zikhronot et des Chofarot ; il récite plutôt, à leur place, le passage commençant par « S'il y a famine dans le pays, s'il y a peste » (I Mélakhim 8, 37), suivi du verset « Parole de l'Éternel qui fut adressée à Yirmeyahou au sujet des sécheresses » (Yirmeyahou 14, 1).
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת, אֶלָּא אוֹמֵר תַּחְתֵּיהֶן ״רָעָב כִּי יִהְיֶה בָאָרֶץ דֶּבֶר כִּי יִהְיֶה״, ״אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה׳ אֶל יִרְמְיָהוּ עַל דִּבְרֵי הַבַּצָּרוֹת״.
Et il récite à la fin de chacune de ces six bénédictions leurs conclusions propres. Pour la conclusion de la première bénédiction (« Rédempteur d'Israël »), il dit : Celui qui a répondu à Abraham sur le mont Moriah (cf. Béréchit 22, 11-18), Il vous répondra et entendra la voix de votre cri en ce jour. Béni sois-Tu, Éternel, Rédempteur d'Israël. Pour la deuxième bénédiction, à laquelle il ajoute les versets des Souvenirs (Zikhronot), il dit : Celui qui a répondu à nos pères à la mer Rouge (cf. Chemot 14, 15-31), Il vous répondra et entendra la voix de votre cri en ce jour. Béni sois-Tu, Éternel, qui Te souviens de ce qui est oublié.
וְאוֹמֵר חוֹתְמֵיהֶן. עַל הָרִאשׁוֹנָה הוּא אוֹמֵר: ״מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל״. עַל הַשְּׁנִיָּה הוּא אוֹמֵר: ״מִי שֶׁעָנָה אֶת אֲבוֹתֵינוּ עַל יַם סוּף הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ זוֹכֵר הַנִּשְׁכָּחוֹת״.
Pour la troisième bénédiction, qui comprend les versets des Chofarot, il dit : Celui qui a répondu à Yehochoua à Guilgal, lorsqu'on sonna le chofar à Jéricho (cf. Yehochoua 5, 6), Il vous répondra et entendra la voix de votre cri en ce jour. Béni sois-Tu, Éternel, qui entends la téroua. Pour la quatrième bénédiction, il dit : Celui qui a répondu à Chmouel à Mitspa (cf. I Chmouel, ch. 7), Il vous répondra… Béni sois-Tu, Éternel, qui entends les cris. Pour la cinquième, il dit : Celui qui a répondu à Élie au mont Carmel (cf. I Mélakhim, ch. 18), Il vous répondra… Béni sois-Tu, Éternel, qui entends la prière.
עַל הַשְּׁלִישִׁית הוּא אוֹמֵר: ״מִי שֶׁעָנָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ שׁוֹמֵעַ תְּרוּעָה״. עַל הָרְבִיעִית הוּא אוֹמֵר: ״מִי שֶׁעָנָה אֶת שְׁמוּאֵל בַּמִּצְפָּה הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ שׁוֹמֵעַ צְעָקָה״. עַל הַחֲמִישִׁית הוּא אוֹמֵר: ״מִי שֶׁעָנָה אֶת אֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״.
Pour la sixième bénédiction, il dit : Celui qui a répondu à Yona du sein du poisson (cf. Yona 2, 2-11), Il vous répondra et entendra la voix de votre cri en ce jour. Béni sois-Tu, Éternel, qui réponds au temps de la détresse. Pour la conclusion de la septième bénédiction — qui est en fait la sixième bénédiction ajoutée, la première de cette liste étant une version élargie d'une bénédiction ordinaire de semaine —, il dit : Celui qui a répondu à David et à Salomon son fils à Jérusalem (cf. I Mélakhim 8, 12-53), Il vous répondra et entendra la voix de votre cri en ce jour. Béni sois-Tu, Éternel, qui as pitié de la Terre.
עַל הַשִּׁשִּׁית הוּא אוֹמֵר: ״מִי שֶׁעָנָה אֶת יוֹנָה מִמְּעֵי הַדָּגָה, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה״. עַל הַשְּׁבִיעִית הוּא אוֹמֵר: ״מִי שֶׁעָנָה אֶת דָּוִד וְאֶת שְׁלֹמֹה בְּנוֹ בִּירוּשָׁלַיִם, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ הַמְרַחֵם עַל הָאָרֶץ״.
La Michna rapporte : il arriva un fait…
מַעֲשֶׂה
Rachi
לבזה נפש למתעב גוי לעבד מושלים – לישראל הבזוים ומתועבים ועבדים מושלין בהן:
ה"ג לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה דכתיב אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה – ישרים לשמחה דישרים עדיפי מצדיקים:
פרק שני – סדר תענית כיצד,מתני' סדר תעניות כיצד כו':,ברחובה של עיר – בגלוי וכי הך דאמרינן במסכת מגילה (דף כה:) בני העיר שמכרו רחובה של עיר והתם מפרש בהדיא אמר ר' זירא הואיל והעם מתפללים בו בתעניות ובמעמדות:,אפר מקלה – אפר ממש ולא עפר אפר סתם הוא עפר דכשם שאפר קרוי עפר דכתיב (במדבר י״ט:י״ז) מעפר שרפת החטאת כך עפר קרוי אפר סתם והיינו דקתני אפר מקלה אפר שריפה אי הוה תני אפר סתם הוה משמע עפר ואפר מקלה גנאי יותר מעפר סתם ובגמרא מפרש מאי טעמא נותנין אותו:
כבושין – לשון עצירה כמו מכבש בלע"ז פריש"א שכובשין את הלבבות להחזירם למוטב ואלו הן דברי כבושין אחינו כו':,ובקבלה – שהנביא מצוה לישראל (עמדו בתפלה) והקשה תוספות מאן דהו מאי שנא בהאי קרא דכתיב ביונה וירא האלהים את מעשיהם וגו' ולא קרי ליה דברי קבלה ובהאי קרא דוקרעו לבבכם קרי ליה קבלה ופריק איהו כל מקום שהנביא מצוה ומודיע ומזהיר את ישראל קרי ליה קבלה ובכל דוכתא דלא איתפקד נביא כי האי וירא האלהים שהוא כמספר והולך דיליף מיניה אגב אורחיה מילתא לא קרינן ליה קבלה:
ורגיל – רגיל להתפלל ותפלתו שגורה בפיו ולא יטעה שכל חזן שטועה סימן רע לשולחיו:,וביתו ריקם – משמע דהוא עני ואין לו מחיה בביתו ובגמרא מפרש טעמא אחרינא וגופו נקי מעבירות שלא חטא ולא יצא עליו שום שם רע בשום עבירה כו':
זכרונות ושופרות – כל הפסוקים שאומרים בראש השנה:,אל ה' בצרתה לי כו' – כולן הן מזמורים:
ואומר חותמיהן – על כל פרשה ופרשה אחר זכרונות חתימת זכרונות ואחר שופרות חתימת שופרות וכן אחר כולם מעין הפרשה כדמפרש ואזיל:,על הראשונה – בפעם ראשונה הוא אומר מי שענה לאברהם כו' בגואל ישראל היה מתחיל להאריך והולך ואומר לכולן שש ברכות:,על השניה – זו היא ברכה ראשונה של שש ברכות כדאמרינן בגמרא והיאך דגואל ישראל זו היא ברכה עצמה של שמונה עשרה ואינה מאותן שש אלא שבה היה מתחיל להוסיף ולהאריך על הזכרונות הוא אומר זוכר הנשכחות ועל השופרות שומע תרועה והיא שניה למנינה ועל אל ה' בצרתה לי והיא שלישית למנין שש שומע צעקה שלישית וכן כולן:,ומי שענה את אבותינו על ים סוף – לפיכך אומרה בזכרונות לפי שהיו ישראל נשכחים במצרים כמה שנים ונתייאשו מן הגאולה וזכרם המקום וגאלם דכתיב (שמות ו׳:ה׳) ואזכור את בריתי:
ובשופרות היה אומר מי שענה את יהושע בגלגל – לפי שנענה בשופרות ביריחו וזהו בעוד שהיו ישראל בגלגל:,ואליהו בהר הכרמל – כנגד אשא עיני אל ההרים וכן כולן לפי ענין המזמורים אליהו נענה בהר הכרמל מעין אשא עיני אל ההרים ושמואל במצפה דכתיבי קראי ומעין אל ה' בצרתה לי:
ממעי הדגה – מעין ממעמקים קראתיך ה' ועונה בעת צרה שכן כתיב ביונה קראתי מצרה לי (יונה ב׳:ג׳) ובשמואל כתיב ויזעק אל ה' (שמואל א ו) ובאליהו כתיב (מלכים א יח) ענני זו תפלה:,ועל השביעית – מפרש בגמרא מאי שביעית מי שענה דוד ויהי רעה בימי דוד שלש שנים שנה אחר שנה (שמואל ב כא):,ושלמה – כשהכניס הארון לבית קדש הקדשים אי נמי רעב כי יהיה בארץ וגו' (מלכים א ח׳:ל״ז) ולפיכך חותם מרחם על הארץ שהן התפללו על ארץ ישראל ותפלה לעני כי יעטוף על דוחק גשמים נופל וכתיב ביה (שם) בהעצר שמים:
Tossafot
אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. פירוש ואין לומר כדלעיל ולישרים האי והאי שמחה ואורה א"כ דאמרינן דלישרי לב קאי אהא דלעיל כמו כן אמרינן דצדיקים קאי אהא דאבתריה כיון דסמוך צדיק לישרי לב ובודאי יש הפרש בין זה לזה דאם לא כן לערבינהו ולכתוב לצדיקים ולישרי לב אורה ושמחה אבל ההיא דלעיל לא הוו מלכים ושרים כי הדדי אלא יראו וקמו בינייהו וכמו יראו וקמו דהוי קודם שרים קאי על מלכים דלעיל קאי נמי אשרים דכתיב אבתריה אבל הכא אין לפרש אלא אור זרוע לצדיקים ולישרי לב שמחה:
ונותנין אפר על גבי כו'. ואותו אפר הוי מעצם אדם שהרי הוא האפר הוי לזכרון העקידה ובעקידה היה עצמות:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.