Guémara
…comme si un objet saint était immergé dans ses entrailles, qu'il ne saurait léser, comme il est dit : « Le saint est au milieu de toi, et Je n'entrerai pas dans la ville » (Hochéa 11, 9) — énoncé qui indique qu'il est interdit de s'imposer un jeûne. La Guemara répond : ce n'est pas difficile. Cette première décision — selon laquelle celui qui jeûne est saint — vise un cas où il peut se mettre en peine sans causer de dommage à son corps. Cette seconde décision — selon laquelle on ne doit pas surcharger son corps — vise une situation où il ne peut se mettre en peine sans dommage, et où il jeûne néanmoins.
כְּאִילּוּ קָדוֹשׁ שָׁרוּי בְּתוֹךְ מֵעָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר״! לָא קַשְׁיָא: הָא — דְּמָצֵי לְצַעוֹרֵי נַפְשֵׁיהּ, הָא — דְּלָא מָצֵי לְצַעוֹרֵי נַפְשֵׁיהּ.
Rech Lakich dit : celui qui jeûne est appelé « pieux » (’hassid), comme il est dit : « L'homme pieux fait du bien [gomel] à son âme, mais le cruel afflige sa propre chair » (Michlé 11, 17). Le verbe gomel peut aussi signifier « sevrer » — s'abstenir d'un plaisir superflu : Rech Lakich déduit donc de ce verset que celui qui s'abstient de nourriture est appelé pieux. De même, Rav Chéchet dit : cet élève d'une académie de Torah qui s'assoit pour observer un jeûne — qu'un chien mange sa part ! Car son jeûne l'affaiblit et l'empêche d'étudier la Torah ; c'est donc comme si un chien avait mangé son repas, l'élève n'en ayant tiré aucun profit.
רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: נִקְרָא חָסִיד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״גֹּמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חָסֶד וְעֹכֵר שְׁאֵרוֹ וְגוֹ׳״. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: הַאי בַּר בֵּי רַב דְּיָתֵיב בְּתַעֲנִיתָא — לֵיכוֹל כַּלְבָּא לְשֵׁירוּתֵיהּ.
Rav Yirmeya bar Abba dit : il n'y a pas, en Babylonie, de jeûne public pleinement rigoureux, sauf le Neuf Av seul. Tous les autres jeûnes, même fixes et habituels pour la communauté, y sont traités comme des jeûnes individuels — tant pour les usages du jeûne lui-même que pour les règles de qui y est tenu. Rav Yirmeya bar Abba dit au nom de Rech Lakich : un érudit de la Torah n'est pas autorisé à s'asseoir pour observer un jeûne, parce que son jeûne réduit sa force pour le service céleste qu'est l'étude de la Torah et des mitsvot.
אָמַר רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא: אֵין תַּעֲנִית צִיבּוּר בְּבָבֶל אֶלָּא תִּשְׁעָה בְּאָב בִּלְבַד. אָמַר רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אֵין תַּלְמִיד חָכָם רַשַּׁאי לֵישֵׁב בְּתַעֲנִית, מִפְּנֵי שֶׁמְּמַעֵט בִּמְלֶאכֶת שָׁמַיִם.
§ La Michna a enseigné que, lors du premier ensemble de jeûnes, on mange et l'on boit après la tombée de la nuit et l'on commence à jeûner au matin. Rabbi Zéra dit au nom de Rav Houna : un individu qui a pris sur lui un jeûne, même s'il a mangé et bu toute la nuit, récite le lendemain dans l'Amida la prière du jeûne — celle qui commence : « Réponds-nous au jour de notre jeûne » (Aneinou). Mais si, après avoir achevé son jeûne, il a « dormi dans son jeûne » — c'est-à-dire qu'il a continué de jeûner toute la nuit suivante —, il ne récite pas la prière du jeûne le matin suivant.
אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִשֶּׁחָשֵׁיכָה כּוּ׳. אָמַר רַבִּי זְעֵירָא אָמַר רַב הוּנָא: יָחִיד שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו תַּעֲנִית, אֲפִילּוּ אָכַל וְשָׁתָה כׇּל הַלַּיְלָה — לְמָחָר הוּא מִתְפַּלֵּל תְּפִילַּת תַּעֲנִית. לָן בְּתַעֲנִיתוֹ — אֵינוֹ מִתְפַּלֵּל שֶׁל תַּעֲנִית.
Rav Yossef dit : que tient Rav Houna sur ce point ? Tient-il qu'on ne jeûne pas pour quelques heures seulement — c'est-à-dire que les jeûnes qui ne durent pas du point du jour à la tombée de la nuit ne sont pas tenus pour des jeûnes, et que ces heures supplémentaires de la nuit ne font donc pas partie de son jeûne ? Ou bien tient-il qu'on jeûne pour quelques heures, mais que celui qui jeûne pour quelques heures ne récite pas la prière du jeûne ?
אָמַר רַב יוֹסֵף: מַאי קָסָבַר רַב הוּנָא? סְבִירָא לֵיהּ: אֵין מִתְעַנִּין לְשָׁעוֹת, אוֹ דִלְמָא: מִתְעַנִּין לְשָׁעוֹת — וְהַמִּתְעַנֶּה לְשָׁעוֹת אֵינוֹ מִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת תַּעֲנִית?
Abayé dit à Rav Yossef : en réalité, Rav Houna tient qu'on jeûne pour quelques heures, et que celui qui jeûne pour quelques heures récite bien la prière du jeûne. Mais c'est différent ici, car il y a des heures de la nuit qu'il n'a pas prises sur lui au départ. Puisqu'un jeûne individuel doit être pris sur soi au préalable, s'il ne fait que prolonger son jeûne dans la nuit, ces heures supplémentaires ne font pas partie de son obligation ; c'est pourquoi il n'ajoute pas la prière spéciale du jeûne (Aneinou) le matin suivant.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: לְעוֹלָם קָסָבַר רַב הוּנָא מִתְעַנִּין לְשָׁעוֹת, וְהַמִּתְעַנֶּה לְשָׁעוֹת מִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת תַּעֲנִית. וְשָׁאנֵי הָכָא, דְּאִיכָּא שָׁעוֹת דְּלֵילְיָא דְּלָא קַבֵּיל עֲלֵיהּ מֵעִיקָּרָא.
§ La Guemara rapporte : Mar Oukva vint un jour à la ville de Guinzak. Ses habitants lui posèrent, entre autres, trois questions auxquelles il ne sut répondre. D'abord : jeûne-t-on pour quelques heures, ou bien ne jeûne-t-on pas pour quelques heures ? Mar Oukva n'avait pas de réponse toute prête. Ensuite : les jarres d'argile appartenant aux non-Juifs, qui ont servi à conserver du vin, sont-elles interdites à jamais, ou peuvent-elles être rendues permises ? Il n'avait pas de réponse toute prête. Enfin : avec quels vêtements Moïse servit-il durant les sept jours de l'inauguration (milouïm), lorsqu'il officia comme prêtre tandis qu'Aaron et ses fils étaient initiés au sacerdoce ? De nouveau, il n'avait pas de réponse toute prête.
מָר עוּקְבָא אִיקְּלַע לְגִינְזַק, בְּעוֹ מִינֵּיהּ: מִתְעַנִּין לְשָׁעוֹת אוֹ אֵין מִתְעַנִּין לְשָׁעוֹת? לָא הֲוָה בִּידֵיהּ. קַנְקַנִּין שֶׁל נׇכְרִים, אֲסוּרִין אוֹ מוּתָּרִין? לָא הֲוָה בִּידֵיהּ. בַּמֶּה שִׁימֵּשׁ מֹשֶׁה כׇּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים? לָא הֲוָה בִּידֵיהּ.
Mar Oukva alla poser ces questions à la maison d'étude. On lui dit : la halakha est qu'on jeûne pour quelques heures, et l'on récite même la prière du jeûne. Et la halakha est que les jarres appartenant aux non-Juifs sont permises après n'avoir pas du tout servi pendant douze mois. Enfin, avec quels vêtements Moïse servit-il durant les sept jours de l'inauguration ? Il ne servit ni dans ses propres habits, ni dans les vêtements sacerdotaux ordinaires, mais dans une tunique blanche particulière. Rav Kahana enseigna : Moïse servit dans une tunique blanche qui n'a pas d'ourlet.
אֲזַל וּשְׁאֵיל בֵּי מִדְרְשָׁא. אֲמַרוּ לֵיהּ, הִלְכְתָא: מִתְעַנִּין לְשָׁעוֹת, וּמִתְפַּלְּלִין תְּפִלַּת תַּעֲנִית, וְהִלְכְתָא: קַנְקַנִּין שֶׁל נׇכְרִים, לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ — מוּתָּרִין. בַּמֶּה שִׁימֵּשׁ מֹשֶׁה כׇּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים — בְּחָלוּק לָבָן. רַב כָּהֲנָא מַתְנֵי: בְּחָלוּק לָבָן שֶׁאֵין לוֹ אִימְּרָא.
Rav 'Hisda dit…
אָמַר רַב חִסְדָּא:
Rachi
כאילו קדוש שרוי בתוך מעיו – כאילו כל מעיו קדוש ואסור להכחישן דהכי משמע בקרבך קדוש כלומר דאסור להתענות:,בקרבך קדוש – רישיה דקרא קדריש בשביל שקדוש שרוי בצער לא אבוא בעיר של מעלה עד שאבנה ירושלים של מטה ורמיזא בעלמא הוא:,הא דמצי מצער נפשיה – שיכול לסבול התענית משבחו הקב"ה אבל מי שאינו יכול להתענות נקרא חוטא:
נקרא חסיד – המתענה דכתיב גומל נפשו איש חסיד מפריש עצמו ממאכל ומשתה כמו ביום הגמל את יצחק (בראשית כ״א:ח׳) שברי"ר בלע"ז מפי מורי אי נמי גומל לשון תגמול שמשלים נפשו לקונו:,ועוכר שארו – המתענה ומכחיש בשרו נקרא אכזר:,שירותיה – סעודתו כלבא ליכול סעודתו ולכך המתענה אינו מועיל לו אלא כמי שמתענה מפני שאין לו מה יאכל:
אין תענית צבור בבבל – לענין איסורי חומרי תענית אמר ר' ירמיה למילתיה שהיו נוהגין בו כעין אבילות שהיו אוכלין מבעוד יום ואסורין בנעילת הסנדל אלא תשעה באב בלבד:,שממעט במלאכת שמים – חלש הוא ואינו יכול ללמוד:
יחיד שקיבל עליו תענית – מאתמול הרי אני יושב בתענית למחר אפילו אכל ושתה כל הלילה עד עמוד השחר למחר מתפלל תפלת תענית עננו:,לן בתעניתו – באותו תענית שקיבל עליו שלא אכל במוצאי תעניתו ולן כל אותו הלילה לשם תענית עד הבקר:,למחר אין מתפלל תפלת תענית – אינו יכול להתפלל עננו קודם שיאכל כדי לצאת ידי חובת תענית של לילה אע"פ שהוא יום אחד כדכתיב (בראשית א׳:ה׳) ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד ולקמן מפרש ואזיל מאי קסבר רב הונא מאי טעמא אין מתפלל למחר עננו:
והכי גרסינן מאי קסבר רב הונא מיסבר קסבר אין מתענין לשעות או דלמא קסבר מתענין לשעות והמתענה לשעות אינו מתפלל תפלת תענית אמר אביי לעולם קסבר מתענין לשעות ( *ומתפלל ) תפלת תענית כו' – פירוש מאי קסבר ר' הונא אין מתענין לשעות כלומר האי דקאמר למחר אין מתפלל תפלת תענית לכך אינו מתפלל דקבלת תענית זה אינו קבלה ואינו תענית כלל ואם רוצה לאכול ולסעוד בתוך התענית הרשות בידו דאין מקבלין תענית לשעות כגון זה שלא קיבל תענית של לילה זה מאתמול כדקתני לן בתעניתו דמשמע מאליו כשהחשיך ובא לסעוד עמד ולא אכל כלומר שהיה בדעתו לאכול עד שעבר מקצת הלילה שעה אחת או שתי שעות ואחר כך נמלך ולן בתעניתו או דלמא האי דקאמר רב הונא למחר אין מתפלל תפלת תענית לאו משום דאין מתענין לשעות דשם תענית עליו ואם רוצה לחזור בו ולטעום אחר שהתחיל בתענית אינו יכול אלא להכי אינו מתפלל תפלת תענית דסבר אין תענית של שעות חשוב וחמור כל כך שיהא צריך להתפלל עליו עננו:
לעולם קסבר – בעלמא דמתענין לשעות והמתענה לשעות מתפלל תפלת תענית והכא מאי טעמא אין מתפלל תפלת תענית דשאני הכא היכא דהתענה אתמול ובלילה לן בתעניתו דלא קיבלה עילויה שלא קיבל עליו תענית זה בפני עצמו מאתמול כדרך שאר מתענין לשעות ואינו חשוב להתפלל עליו עננו:
מר עוקבא איקלע לגינזק – גרסינן דאילו ר' עקיבא לא היה מסתפק לו הנך בעיי ועוד דבלשון ברייתא הוה משתעי ביה מעשה ברבי עקיבא כו' ולא בגמרא:,במה שימש משה – דאילו באהרן כתיב בגדי כהונה דכתיב (שמות כט) והלבשתם שבשעה שהיה משה עובד אהרן היה לבוש בגדי כהונה ועבודה דמשה גזירת הכתוב הוא ובגדי כהונה לא מצינו בו ומסתמא אין הדבר כשר שהיה עובד בבגדיו של חול שיוצא בהן לשוק:
קנקנים של חרס – שמכניסין בהן יין לקיום אסור להשתמש בהן:,לאחר שנים עשר חדש – הולך טעם יין נסך ומותרים בלא עירוי מים אבל תוך י"ב חדש צריך עירוי שלשה ימים מעת לעת:,בחלוק לבן – של פשתן עשוי לשם כך:,רב כהנא מתני – כי האי לישנא:,בחלוק לבן שאין בו אימרא – שפה מתרגמינן אימרא (שם כח) כלומר תחוב היה מחוט אחד כל החלוק ולא כבגדים שלנו שבתי הידים מדובקין בבגד הגוף בתפירה כדי שלא יחשדוהו שמא באותה שפה הוציא מעות הקודש משום שנאמר (במדבר ל״ב:כ״ב) והייתם נקיים מה' ומישראל:
Tossafot
כאילו קדוש. הקב"ה פירוש והא אמר לעיל שנקרא קדוש כלומר שהיושב בתענית נקרא קדוש ומשני לא קשיא:
גומל נפשו. פירוש שגומל חסד לנפשו שאינו מתענה נקרא חסיד:
אין תענית צבור בבבל אלא תשעה באב בלבד. פירוש שהיה להם הרבה גשמים:
יחיד שקיבל עליו תענית אע"פ שאכל ושתה כל הלילה מתפלל תפלת תענית . תימה אמאי נקט יחיד דצבור נמי דאמרינן במתני' (לעיל תענית דף י.) דעושין שלשה תעניות ואוכלים משחשיכה וצ"ע:,לן בתעניתו. פירוש שהתענה היום ובלילה לא אכל ולן בתעניתו אע"ג שהלינה היה מכח תענית שקיבל עליו אינו מתפלל תפלת תענית ובה"ג יש אוכל ומתפלל תפלת תענית ומפרש כמו הכא דבשחרית אומר תפלת תענית אע"פ שאכל כל הלילה ויש מתענה שאינו מתפלל כמו בערבית אע"פ שלא אכל ומפרש בהלכות גדולות דאין אומרין עננו בתפלת שחרית שמא נמצא שקרן בתפלתו דשמא לא יסיים התענית ולי נראה דלא נקרא שקרן כיון שהיה בדעתו להתענות אפילו אקרי אונס אחר כך ולא מצי לצער נפשיה לא גרע ממתענין לשעות וכן משמע מהא דתנן (לקמן תענית דף יט.) ירדו להם גשמים קודם חצות אינן משלימין ומסתמא משמע שאמרו תפלת תענית מכל מקום אין זה ראיה גמורה דשמא לא אמרוה ומהא דלקמן (תענית דף יב:) גבי רב הונא בריה דרב יהושע בריה דרב אידי דיתיב בתעניתא מדאמרו ליה ליזוף מר וליפרע ואמר להו תענית חלום הוא אמאי לא אמר מפני שאמר תפלת תענית אין זה ראיה לדברי ה"ג דלא היה דעתו להתענות מבעוד יום ולא קבל עליו וכתב הר"מ מי שלא קבל עליו מבעוד יום דאין אומר עננו אי לאו דתענית חלום הוא ונוהגים ששליח צבור אומרו בשחרית כדי להודיע לעולם ולהזכיר התענית אבל יחיד אינו אומר עד המנחה [ובטור אורח חיים (סי' תקסה) אומר שליח צבור אומר בכל פעם שאי אפשר שלא יתענו קצת מקהל עכ"ל]:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.