Guémara
GUEMARA : Et ces deux pains supplémentaires [que reçoit la garde entrante], à quoi servent-ils ? Rabbi Yitshak dit : ils sont la rétribution de la fermeture des portes [du Temple, que la garde entrante referme le soir]. La Guemara objecte : mais que la garde sortante dise à la garde entrante : « Retire ta prétention sur ces pains supplémentaires cette semaine, et partageons les pains à parts égales ; la garde entrante de la semaine prochaine retirera de même sa part la semaine prochaine » ! Abaye répondit : un concombre déjà mûr aujourd'hui vaut mieux qu'une courge qui n'a pas encore mûri — un petit profit immédiat est préférable à un grand profit seulement potentiel.
וְהָנֵי תַּרְתֵּי מַאי עֲבִידְתַּיְיהוּ? אָמַר רַבִּי יִצְחָק: בִּשְׂכַר הַגָּפַת דְּלָתוֹת. וְנֵימָא לֵיהּ דַּל בְּדַל! אָמַר אַבָּיֵי: בּוּצִינָא טָבָא מִקָּרָא.
Rav Yehouda dit : [la garde entrante et la garde sortante] se partagent aussi [les peaux] des offrandes additionnelles (moussafim). La Guemara soulève une objection à partir d'une baraïta : la garde sortante accomplit l'offrande perpétuelle du matin (tamid de chahar) et les offrandes additionnelles ; la garde entrante accomplit l'offrande perpétuelle de l'après-midi (tamid de bein haarbayim) et le service des coupelles d'encens [de l'oliban des pains de proposition]. Or la baraïta n'enseigne nullement qu'« on se partage les moussafim » ! La Guemara répond : ce Tana ne parle pas du partage [des peaux], mais [seulement de la répartition du service du Temple] ; c'est pourquoi le partage des peaux n'y est pas mentionné.
אָמַר רַב יְהוּדָה: וּבַמּוּסָפִין חוֹלְקִין. מֵיתִיבִי: מִשְׁמָרָה הַיּוֹצֵאת עוֹשָׂה תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר וּמוּסָפִין, מִשְׁמָרָה הַנִּכְנֶסֶת עוֹשָׂה תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם וּבָזִיכִין — וְאִילּוּ ״מוּסָפִין חוֹלְקִין״ לָא קָתָנֵי! הַאי תַּנָּא בַּחֲלוּקָּה לָא קָא מַיְירֵי.
Rava dit : mais le Tana de l'école de Chmouel, qui, lui, parle bien du partage [entre garde entrante et garde sortante], n'enseigne pas non plus qu'« on se partage les moussafim » [comme l'affirme Rav Yehouda] ! Car l'école de Chmouel a enseigné : la garde sortante accomplit l'offrande perpétuelle du matin et les offrandes additionnelles ; la garde entrante accomplit l'offrande perpétuelle de l'après-midi et le service des coupelles. Et comment cela se faisait-il ? Quatre Cohanim entraient là [dans le Sanctuaire], deux de cette garde-ci et deux de cette garde-là, et ils se partageaient les pains de proposition. Or [là encore] il n'enseigne pas qu'« on se partage les moussafim » ! C'est là une réfutation décisive de l'opinion de Rav Yehouda. La Guemara conclut : c'est en effet une réfutation décisive.
אָמַר רָבָא: וְהָא תָּנָא דְּבֵי שְׁמוּאֵל, דְּמַיְירִי בַּחֲלוּקָּה, וּ״בַמּוּסָפִין חוֹלְקִין״ לָא קָתָנֵי? דְּתָנָא דְּבֵי שְׁמוּאֵל: מִשְׁמָרָה הַיּוֹצֵאת עוֹשָׂה תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר וּמוּסָפִין, מִשְׁמָרָה הַנִּכְנֶסֶת עוֹשָׂה תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם וּבָזִיכִין. אַרְבָּעָה כֹּהֲנִים הָיוּ נִכְנָסִין שָׁם. שְׁנַיִם מִמִּשְׁמָרָה זוֹ, וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁמָרָה זוֹ, וְחוֹלְקִין לֶחֶם הַפָּנִים. וְאִילּוּ ״בַּמּוּסָפִין חוֹלְקִין״ לָא קָתָנֵי! תְּיוּבְתָּא דְרַב יְהוּדָה! תְּיוּבְתָּא.
[La Michna disait :] la garde entrante se partage [les pains] au nord. Nos maîtres ont enseigné dans une baraïta : la garde entrante se partage les pains au nord [zone de plus grande sainteté du parvis], afin que l'on voie bien qu'elle est entrante ; et la garde sortante se partage les pains au sud, afin que l'on voie bien qu'elle est sortante.
הַנִּכְנָסִין חוֹלְקִין בַּצָּפוֹן. תָּנוּ רַבָּנַן: הַנִּכְנָסִין חוֹלְקִין בַּצָּפוֹן — כְּדֵי שֶׁיֵּרָאוּ שֶׁהֵן נִכְנָסִין, וְהַיּוֹצְאִין חוֹלְקִין בַּדָּרוֹם — כְּדֵי שֶׁיֵּרָאוּ שֶׁהֵן יוֹצְאִין.
[La Michna disait :] la garde de Bilga se partage toujours [les pains] au sud [même quand c'est elle la garde entrante]. Nos maîtres ont enseigné dans une baraïta : il advint que Miriam, fille [d'un membre] de la garde de Bilga, renia sa religion et alla épouser un officier [sardeyot] de l'armée des rois grecs. Lorsque les Grecs pénétrèrent dans le Sanctuaire, elle entra avec eux et se mit à frapper du pied, avec sa sandale, sur l'autel, en disant : « Loup, loup [lokos] ! Jusqu'à quand vas-tu dévorer les biens d'Israël sans te tenir à leurs côtés à l'heure de la détresse ? » Et lorsque les Sages — après la victoire des Hasmonéens sur les Grecs — apprirent l'affaire [et comment elle avait outragé l'autel], ils fixèrent à demeure l'anneau de la garde de Bilga [le rendant inutilisable] et obstruèrent sa niche.
בִּילְגָּה לְעוֹלָם חוֹלֶקֶת בַּדָּרוֹם. תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּמִרְיָם בַּת בִּילְגָּה שֶׁהֵמִירָה דָּתָהּ, וְהָלְכָה וְנִשֵּׂאת לְסַרְדְּיוֹט אֶחָד מִמַּלְכֵי יְווֹנִים. כְּשֶׁנִּכְנְסוּ יְווֹנִים לַהֵיכָל, הָיְתָה מְבַעֶטֶת בְּסַנְדָּלָהּ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְאָמְרָה: לוֹקוּס לוֹקוּס! עַד מָתַי אַתָּה מְכַלֶּה מָמוֹנָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְאִי אַתָּה עוֹמֵד עֲלֵיהֶם בִּשְׁעַת הַדְּחָק! וּכְשֶׁשָּׁמְעוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר, קָבְעוּ אֶת טַבַּעְתָּהּ וְסָתְמוּ אֶת חַלּוֹנָהּ.
Et certains disent [que la garde fut sanctionnée pour une autre raison] : sa garde tarda à venir [à son tour de service], si bien que Yechévav, son frère [c'est-à-dire la garde de Yechévav qui la précédait], entra avec [les membres de Bilga déjà arrivés] et officia à sa place. La Guemara remarque : bien qu'en règle générale les voisins des méchants ne tirent aucun profit [selon le principe « malheur au méchant, malheur à son voisin »], les voisins de Bilga, eux, en ont profité : car Bilga se partage toujours [les pains] au sud, même quand elle est la garde entrante, tandis que son frère Yechévav se partage toujours au nord, même quand il est la garde sortante.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים: מִשְׁמַרְתּוֹ שׁוֹהָה לָבֹא, וְנִכְנַס יֶשֶׁבָב אָחִיו עִמּוֹ וְשִׁימֵּשׁ תַּחְתָּיו. אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁכֵינֵי הָרְשָׁעִים לֹא נִשְׂתַּכְּרוּ, שְׁכֵינֵי בִילְגָּה — נִשְׂתַּכְּרוּ, שֶׁבִּילְגָּה לְעוֹלָם חוֹלֶקֶת בַּדָּרוֹם, וְיֶשֶׁבָב אָחִיו בַּצָּפוֹן.
La Guemara précise : certes, selon celui qui dit que Bilga fut sanctionnée parce que sa garde tarda à venir, on comprend que l'on punisse la garde tout entière. Mais selon celui qui dit que [la sanction vient] de Miriam, fille de Bilga, qui renia sa religion — punirait-on toute la garde à cause de sa fille [à lui] ? Abaye répondit : oui ; comme le disent les gens : le langage de l'enfant dans la rue [vient] soit de son père, soit de sa mère. [Miriam n'aurait jamais tenu de tels propos si elle ne les avait entendus chez ses parents.]
בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר מִשְׁמַרְתּוֹ שׁוֹהָה לָבֹא, הַיְינוּ דְּקָנְסִינַן לְכוּלַּהּ מִשְׁמָרָה. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר מִרְיָם בַּת בִּילְגָּה שֶׁהֵמִירָה דָתָה, מִשּׁוּם בְּרַתֵּיה קָנְסִינַן לֵיהּ לְדִידֵיהּ? אָמַר אַבָּיֵי: אִין, כִּדְאָמְרִי אִינָשֵׁי: שׁוּתָא דְיָנוֹקָא בְּשׁוּקָא, אוֹ דַאֲבוּהַּ אוֹ דְאִימֵּיהּ.
La Guemara demande : et à cause de son père et de sa mère, punirait-on la garde tout entière ? Abaye répondit : malheur au méchant, malheur à son voisin [— de même qu'un voisin pâtit du voisinage d'un méchant, la garde entière pâtit de la famille fautive]. Et pour conclure le traité sur une note positive, la Guemara dit : heureux le juste, heureux son voisin, ainsi qu'il est dit : « Dites du juste qu'il est bon, car ils mangeront le fruit de leurs œuvres » (Yechayahou 3, 10) — les voisins du juste, qui constatent et reconnaissent le bien qui lui advient, profitent eux aussi de leur proximité avec lui.
וּמִשּׁוּם אֲבוּהּ וְאִימֵּיהּ קָנְסִינַן לְכוּלַּהּ מִשְׁמָרָה? אָמַר אַבָּיֵי: אוֹי לָרָשָׁע אוֹי לִשְׁכֵינוֹ, טוֹב לַצַּדִּיק טוֹב לִשְׁכֵינוֹ [שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ״].
Nous avons à présent achevé le chapitre « HeHalil » [« la flûte »] et, avec lui, l'ensemble du traité Sukkah.
הֲדַרַן עֲלָךְ הֶחָלִיל וּסְלִיקָא לַהּ מַסֶּכֶת סוּכָּה
Rachi
גמ' והני תרתי מאי עבידתייהו - אדר' יהודה קאי דאמר הנכנס נוטל שבע:,בשכר הגפת דלתות - שמשמר הנכנס מגיף הדלתות ערבית שפתח אותן משמר היוצא:,ונימא ליה - יוצא לנכנס:,דל בדל - הסר חוק זה מכאן בשביל שיסירוהו אצלך אם תטול עכשיו שבע יטול לשבת הבאה משמר הנכנס שבע ואתה טול עתה בשוה כדי שתטול גם אתה לשבת הבאה בשוה דל הסר כמו דל רגלים (ר"ה דף ז:) וכדגרסינן בריש מסכת (דף ב.) דל עשתרות קרנים איכא צל סוכה דל דפנות ליכא צל סוכה דל מעשר בהמה (ר"ה דף ז:):,בוצינא טבא מקרא - משל הדיוט הוא האומר לחבירו דלעת קטנה אני נותן לך במחובר אם תרצה לתולשה עכשיו תלוש ואם תרצה להניחה עד שתיגדל ותיעשה קרא הניחה ותגדל טוב לו ליטלה מיד שמא לאחר זמן יתחרט בו זה או שמא לא יצטרך זה לזה ה"נ גבי משמרות מי שראוי ליטול עכשיו לא ימתין לשבת הבאה:
ובמוספין חולקין - כי היכי דפלגי בלחם הפנים משמר הנכנס והיוצא פלגי נמי בעורות המוספין של כל שבת:,ובזיכין - מסלקין ומסדרין לחם הפנים ומקטירין שני בזיכי לבונה שסילקו מעל השלחן והן מתירין את הלחם באכילה כדכתיב והיה ללחם לאזכרה:,האי תנא לא איירי בחלוקה כלל - ואם תאמר מאחר שהמשמר היוצא עושה המוספין היאך יחלקו בהם משמר הנכנס אינהו נמי מהפכי בהו בצינורא על המזבח כל היום לאחר שיצא משמר היוצא ומתניתין דאיירי בחלוקה ולא תנא חלוקה דמוספין היינו טעמא דלא אותביה דאיכא למימר תנא דמתניתין איידי דאיירי בלחם הפנים דרגלים הוא איירי בלחם דשאר ימות השנה ואגב גררא בעלמא נסב חלוקה בשארי שבתות:
נכנסין - לעזרה:
כדי שיראו נכנסין - טעמא דמתניתין קא מפרש וגמרא היא:
מרים בת בילגא - ממשמר בילגה היתה וכן שמה:,כשנכנסו יוונים להיכל - בימי מתתיהו בן יוחנן:,לוקוס - הוא זאב בלשון יווני:,וכששמעו חכמים בדבר - לאחר שגברה יד בית חשמונאי:,סתמו חלונה - של משמרה ולקמן פריך ומשום דידה קנסינן לכולה משמרה:
משמרתו של בילגה שוהה לבא - כשהגיע שבת שלה לא היו באים ומוכחא מילתא שאין העבודה חביבה עליה:,ונכנס ישבב אחיו - סדר משמרות בילגה אחר ישבב וכשישבב יוצא בילגה נכנס וכששהה משמרת בילגה לבא עיכבן ישבב במשמרתו ולא יצא לפיכך קנסוה:,ואע"פ שכל שכיני הרשעים לא נשתכרו - דאוי לרשע אוי לשכינו:,שכיני בילגה נשתכרו - היינו ישבב:,שבילגה לעולם חולקת בדרום - ואפי' בכניסתו וישבב לעולם בצפון אף ביציאתו שהרי בילגה נכנס אחריו ושבח הוא להם לחולקי צפון:
משום ברתיה קנסינן ליה לדידיה - כלומר אפי' לאבוה מי הוה לן למיקנסיה:,שותא דינוקא בשוקא דאבוה או דאימיה - משל הדיוט הוא מה שהתינוק מדבר בשוק מאביו או מאמו שמע אף (זה) אם לא שמעה מאביה שהיה מבזה את העבודה לא אמרה כן שותא דיבור כמו לא תיפוק לכו שותא (ב"ב דף לט.) ובקדושין (דף ע.) שותא דמר לא ידענא:
אוי לרשע ואוי לשכינו - בתורת כהנים תניא וחלצו את האבנים נגע באבן שבמקצוע שניהן חולצין ואע"פ שהנגע לא נראה אלא בביתו של זה מחמת שהיתה עינו צרה בכליו חבירו לקה בשבילו מכאן אמרו אוי לרשע אוי לשכינו וממילא טוב לצדיק טוב לשכינו דמדה טובה מרובה:
Tossafot
בוצינא טבא מקרא. משל הדיוט הוא האומר לחברו דלעת קטנה אני נותן לך במחובר אם תרצה להניחה עד שתיגדל ותיעשה קרא תניחה טוב לו ליטלה מיד שמא לאחר זמן יתחרט בו זה או שמא לא יצטרך זה לזה כך פי' בקונטרס ור"ת מפרש דעל כרחך בוצינא וקרא שני מינים הם דקשואין מתרגמינן בוצינא ודלעת היינו קרא כדמוכח בנדרים פרק הנודר מן המבושל (נדרים דף נא.) דאמרינן מאי דלעת הרמוצה קרי קרקוזאי וקישואין ודילועין ב' מינים כדמוכח במסכת כלאים (פ"ג מ"ה) דתנן נוטע אדם קישות ודלעת בתוך גומא א' ובלבד שתהא זו נוטה לצד זו וזו נוטה לצד זו ונוטה שער של זו לכאן ושער של זו לכאן ועוד ראיה מהא דאמרינן בפרק שלשה שאכלו (ברבות דף מח.) בוצינא מקטפי' ידיע משמע דלאחר שנגמר הפרי נקרא בוצינא ואומר ר"ת שהקישות מין פרי קטן מדלעת שממהר להתבשל ויכול לתולשו מיד והדלעת גדולה ואינה ממהרת להתבשל ואין יכול לתולשה עד לאחר זמן ואוהב אדם דבר מועט לאלתר מדבר מרובה לאחר זמן:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.