Guémara
Les Sages disent : pour eux aussi, en terre d'Israël, [le loulav] ne prend pas le pas sur le Chabbat. [La Guemara objecte :] Mais s'il en est ainsi, la contradiction entre ces deux sources demeure embarrassante. Car on a enseigné dans une première michna : « Tout le peuple porte ses loulavim au mont du Temple [la veille du Chabbat] » ; et l'on a enseigné dans une autre [michna] qu'ils portent leurs loulavim à la synagogue. Et nous avons résolu cette contradiction ainsi : ici — là où la michna dit qu'ils les portent au mont du Temple — il s'agit de l'époque où le Temple est debout ; et là — là où la michna dit qu'ils les portent à la synagogue — il s'agit de l'époque où le Temple n'est plus debout. [Or, d'après ce qui précède,] lorsque le Temple n'existe plus, la mitsva du loulav ne prend pas le pas sur le Chabbat.
אָמְרִי: לְדִידְהוּ נָמֵי לָא דָּחֵי. וְאֶלָּא קַשְׁיָא הָנֵי תַּרְתֵּי; דְּתָנָא חֲדָא: כׇּל הָעָם מוֹלִיכִין אֶת לוּלְבֵיהֶן לְהַר הַבַּיִת, וְתַנְיָא אִידַּךְ: לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וּמְתָרְצִינַן: כָּאן — בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים, כָּאן — בִּזְמַן שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים.
[La Guemara résout autrement la contradiction :] Non : l'une et l'autre michna visent [la terre d'Israël] à l'époque où le Temple est debout, et néanmoins il n'y a pas là de difficulté. Ici — au mont du Temple — il s'agit de la pratique au Temple [même] ; et là — à la synagogue — il s'agit de la pratique dans les régions limitrophes [le reste de la terre d'Israël, où l'on savait quand le mois avait été fixé]. Mais aujourd'hui, ni en diaspora ni en terre d'Israël la mitsva du loulav ne prend le pas sur le Chabbat.
לָא, אִידִי וְאִידִי בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים, וְלָא קַשְׁיָא: כָּאן — בַּמִּקְדָּשׁ, כָּאן — בַּגְּבוּלִין.
Abaye dit à Rava : Qu'y a-t-il de différent dans le loulav, qu'on accomplisse [sa mitsva] sept jours en souvenir du Temple, et qu'y a-t-il de différent dans la arava [la branche de saule], qu'on n'accomplisse pas [sa mitsva] sept jours en souvenir du Temple ? Rava lui répondit : Puisque l'on s'acquitte déjà de son obligation [de la arava] par la arava liée au loulav, nul autre souvenir n'est nécessaire. Abaye lui dit : [Cette réponse ne satisfait pas,] car ce geste-là, c'est en raison de la mitsva du loulav [et des autres espèces] qu'on l'accomplit. Et si tu disais qu'il soulève [la arava liée au loulav pour la mitsva des quatre espèces], puis la soulève de nouveau [en souvenir de la arava du Temple] — mais les gestes accomplis chaque jour ne prouvent-ils pas que l'on n'agit pas ainsi, puisque personne ne soulève deux fois le loulav ?
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרָבָא: מַאי שְׁנָא לוּלָב דְּעָבְדִינַן לֵיהּ שִׁבְעָה זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ, וּמַאי שְׁנָא עֲרָבָה דְּלָא עָבְדִינַן לַהּ שִׁבְעָה זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ? אֲמַר לֵיהּ: הוֹאִיל וְאָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בָּעֲרָבָה שֶׁבַּלּוּלָב. אֲמַר לֵיהּ: הָהוּא מִשּׁוּם לוּלָב הוּא דְּקָא עָבֵיד לַיהּ. וְכִי תֵּימָא דְּקָא מַגְבַּהּ לַיהּ וַהֲדַר מַגְבַּהּ לַיהּ, וְהָא מַעֲשִׂים בְּכׇל יוֹם דְּלָא קָא עָבְדִינַן הָכִי!
Rav Zevid dit au nom de Rava : Puisque la mitsva du loulav relève de la Torah, on l'accomplit sept jours en souvenir du Temple [même aujourd'hui] ; puisque la mitsva de la arava relève des Sages [d'institution rabbinique], on ne l'accomplit pas sept jours en souvenir du Temple.
אָמַר רַב זְבִיד מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: לוּלָב דְּאוֹרָיְיתָא — עָבְדִינַן שִׁבְעָה זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ, עֲרָבָה דְּרַבָּנַן — לָא עָבְדִינַן לַהּ שִׁבְעָה זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ.
[La Guemara demande :] Selon qui [Rava dit-il cela] ? Si l'on dit que c'est selon l'avis d'Abba Chaoul — n'a-t-il pas dit qu'il est écrit « des saules [arvé] de torrent » (Vayikra 23, 40), au pluriel, ce qui indique deux branches de saule, l'une pour le loulav et l'autre pour le Temple ? [Pour lui, la arava du Temple relève donc, elle aussi, de la Torah.] Et si Rava dit cela selon l'avis des Sages — ils ont reçu cela comme une halakha transmise à Moché au Sinaï ! Car Rabbi Assi a dit que Rabbi Yohanan a dit au nom de Rabbi Nehounya, [l'homme] de la vallée de Beit Hortan : les dix jeunes plants, la arava [du Temple] et la libation de l'eau [sur l'autel pendant Hag haSoukot] — chacune est une halakha transmise à Moché au Sinaï.
לְמַאן? אִילֵימָא אַבָּא שָׁאוּל, הָאָמַר ״עַרְבֵי נַחַל״ כְּתִיב — שְׁתַּיִם, אַחַת לַלּוּלָב וְאַחַת לַמִּקְדָּשׁ. אִי לְרַבָּנַן, הִלְכְתָא גְּמִירִי לַהּ, דְּאָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי נְחוּנְיָא אִישׁ בִּקְעַת בֵּית חוֹרְתָן: עֶשֶׂר נְטִיעוֹת, עֲרָבָה, וְנִיסּוּךְ הַמַּיִם — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי.
[La Guemara corrige :] Plutôt, Rav Zevid dit au nom de Rava : Le loulav, dont la racine est inscrite [explicitement] dans la Torah, on l'accomplit dans les régions limitrophes sept jours en souvenir du Temple ; la arava, qui n'a pas de racine [explicite] dans la Torah, on ne l'accomplit pas dans les régions limitrophes sept jours en souvenir du Temple.
אֶלָּא, אָמַר רַב זְבִיד מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: לוּלָב דְּאִית לֵיהּ עִיקָּר מִן הַתּוֹרָה, — בַּגְּבוּלִין עָבְדִינַן לֵיהּ שִׁבְעָה זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ, עֲרָבָה דְּלֵית לַהּ עִיקָּר מִן הַתּוֹרָה — בַּגְּבוּלִין לָא עָבְדִינַן שִׁבְעָה זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ.
[À propos de la arava au Temple,] Rech Lakich dit : des Cohanim porteurs d'un défaut [corporel] entrent entre le Oulam [le vestibule du Temple] et l'autel afin de s'acquitter de la mitsva de la arava. [Bien qu'il leur soit en principe interdit, à cause de leur défaut, de passer en ce lieu, ils s'y trouvent inévitablement en faisant le tour de l'autel avec les rameaux de saule.] Rabbi Yohanan lui dit : Qui a énoncé cette [halakha] ? [La Guemara s'étonne de la question de Rabbi Yohanan :] Qui l'a énoncée ?! N'est-ce pas lui-même qui l'a énoncée ? Car Rabbi Assi a dit que Rabbi Yohanan a dit au nom de Rabbi Nehounya, [l'homme] de la vallée de Beit Hortan : les dix jeunes plants, la arava [du Temple] et la libation de l'eau [sur l'autel pendant Hag haSoukot] — chacune est une halakha transmise à Moché au Sinaï.
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כֹּהֲנִים בַּעֲלֵי מוּמִין נִכְנָסִין בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, כְּדֵי לָצֵאת בַּעֲרָבָה. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן: מִי אֲמָרָהּ? מִי אֲמָרָהּ?! הָא אִיהוּ אֲמַר! דְּאָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי נְחוּנְיָא אִישׁ בִּקְעַת בֵּית חוֹרְתָן: עֶשֶׂר נְטִיעוֹת, עֲרָבָה, וְנִיסּוּךְ הַמַּיִם — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי.
[La difficulté étant que Rabbi Yohanan lui-même transmet cette halakha, on précise sa question.] Plutôt, la question de Rabbi Yohanan était : qui a dit que la mitsva s'accomplit en prenant [la arava et en faisant le tour de l'autel] ? Peut-être ne s'accomplit-elle qu'en dressant les rameaux de saule debout autour de l'autel [sans en faire le tour] ! Et qui a dit qu'elle peut s'accomplir même par des [Cohanim] porteurs d'un défaut ? Peut-être ne s'accomplit-elle que par des Cohanim sans défaut !
אֶלָּא: מִי אֲמָרָהּ בִּנְטִילָה, דִּלְמָא בִּזְקִיפָה! מִי אֲמָרָהּ בְּבַעֲלֵי מוּמִין, דִּלְמָא בִּתְמִימִים!
Il a été énoncé [une divergence] entre Rabbi Yohanan et Rabbi Yehochoua ben Levi. L'un dit : la mitsva de la arava est une institution des prophètes [Hagaï, Zekharia et Malakhi l'ayant établie au Temple comme obligatoire] ; et l'autre dit : la mitsva de la arava est une coutume ancienne des prophètes [qu'ils pratiquaient et que d'autres ont adoptée, sans qu'elle ait été instituée comme obligation contraignante]. La Guemara suggère : conclus que c'est Rabbi Yohanan qui a dit qu'il s'agit d'une institution des prophètes, car Rabbi Abahou a dit que Rabbi Yohanan a dit : la mitsva de la arava est une institution des prophètes. [La Guemara confirme :] conclus, en effet, qu'il en est ainsi.
אִתְּמַר: רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, חַד אָמַר: עֲרָבָה יְסוֹד נְבִיאִים, וְחַד אָמַר: עֲרָבָה מִנְהַג נְבִיאִים. תִּסְתַּיַּים דְּרַבִּי יוֹחָנָן הוּא דְּאָמַר יְסוֹד נְבִיאִים, דְּאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עֲרָבָה יְסוֹד נְבִיאִים הוּא. תִּסְתַּיַּים.
Rabbi Zeira dit à Rabbi Abahou : Rabbi Yohanan a-t-il vraiment dit cela ? Mais Rabbi Yohanan n'a-t-il pas dit au nom de Rabbi Nehounya, [l'homme] de la vallée de Beit Hortan : les dix jeunes plants, la arava [du Temple] et la libation de l'eau [sur l'autel pendant Hag haSoukot] — chacune est une halakha transmise à Moché au Sinaï ? [Comment, dès lors, pourrait-il faire remonter l'origine de la arava aux prophètes ?] « Il resta interdit un moment » (Daniel 4, 16), puis [après avoir considéré la contradiction apparente] il dit : [en réalité, Rabbi Yohanan tient bien que la arava est une halakha transmise à Moché au Sinaï ;] mais [au fil du temps, durant l'exil de Babylone,] ils oublièrent [certaines halakhot, dont la arava], et les prophètes les rétablirent.
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַבִּי אֲבָהוּ: מִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי? וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי נְחוּנְיָא אִישׁ בִּקְעַת בֵּית חוֹרְתָן: עֶשֶׂר נְטִיעוֹת, עֲרָבָה, וְנִיסּוּךְ הַמַּיִם — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי? אֶשְׁתּוֹמַם כְּשָׁעָה חֲדָא וַאֲמַר, שְׁכֵחוּם וְחָזְרוּ וְיִסְּדוּם.
[La Guemara demande :] Et Rabbi Yohanan a-t-il vraiment dit cela [que c'est une halakha transmise à Moché au Sinaï] ? Mais Rabbi Yohanan n'a-t-il pas dit : « Les vôtres [les Sages de Babylone] disent qu'elle est leur [institution] » — [c'est-à-dire instituée par les Sages, et donc ni halakha sinaïtique ni institution des prophètes] ? [La Guemara répond :] Il n'y a pas là de difficulté ;
וּמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי? וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: דִּלְכוֹן אֲמַרִי: דִּלְהוֹן הִיא! לָא קַשְׁיָא:
Rachi
לדידהו נמי לא דחי - שלא לעשות ישראל אגודות אגודות ונראה כשתי תורות דלדידן לא דחי לולב שבת:
בגבולין - מוליכין לבית הכנסת וכולהו בזמן הבית דהוו כולהו בארץ וסמוכים להיות ב"ד ויודעים אימת הוקבע החדש אבל עתה משחרב בית המקדש אין לולב דוחה שבת אפי' לבני א"י:
דלא עבדינן לה שבעה - אבל יום אחד מיהא עבדינן כדאמרינן לקמן (עמוד ב) בר"א בר צדוק והוא היה לאחר חורבן שהיה ר' צדוק אביו בימי ר' יוחנן בן זכאי ובימי ר"א ור' יהושע ור"ג היה כדאמרינן בבכורות (ד' לו.) כלום חלקנו בין חבר לעם הארץ והוא היה השואל:
למאן - אליבא דמאן קאמר ערבה דרבנן:
עיקר - יום אחד מיהא יש לו שורש אבל ערבה אין לה שום שורש מן התורה בגבולין:
כהנים בעלי מומין - אף הם דוחקים ונכנסין להקיף ברגליהם וערבה בידם וא"א להקיף שלא יכנסו בין האולם למזבח וכל השנה אסורים ליכנס שם כדאמרינן במסכת כלים בפרק ראשון:,מי אמרה - השתא ס"ד דה"ק מי אמרה שהיא חובה וקאמר לצאת בה ידי חובה ולהכי פריך מאן אמרה בתמיה:
מי אמרה בנטילה - ותהא חובת כהנים דקאמר לצאת:,דלמא בזקיפה - וכהן אחד זוקפה ע"י הכל ואין חובה על כולם:
יסוד נביאים הוא - תקנת נביאים אחרונים חגי זכריה ומלאכי שהיו ממתקני תקנות ישראל באנשי כנסת הגדולה:,מנהג - הנהיגו את העם ולא תקנו להם ונפקא מינה דלא בעיא ברכה דליכא למימר וצונו דאפילו בכלל לא תסור ליתא:
ומי א"ר יוחנן - יסוד נביאים היא והא הלכה למשה מסיני היא:,שכחום - בגלות בבל שכחו את התורה והמצות במקצת וזו נשכחה לגמרי:,וחזרו - נביאים אחרונים:,ויסדום - ע"פ הדבור:
והא"ר יוחנן דלכון אמרי דלהון היא - רב כהנא היה מתלמידי רב והיה חריף מאד וברח לא"י לפני ר' יוחנן מחמת מרדין [שהרג לאדם אחד] כדאמרינן בפרק בתרא דב"ק (ד' קיז.) והוצרך לו ר' יוחנן לכמה ספיקות והיה אומר ר' יוחנן לבני א"י סבור הייתי שתורה שלכם שלא גליתם מארצכם ולא היה לכם טירוף הדעת אבל ראיתי שהיא של בני בבל שאע"פ שגלו עמדה להם חכמת החרש והמסגר שגלו עם יכניה כדכתיב (מלכים ב כ״ד:ט״ז) הכל גבורים עושי מלחמה ותניא בסדר עולם וכי מה גבורה עושין בני אדם הנתונין בשלשלאות של ברזל אלא שגבורים היו במלחמתה של תורה אלמא ס"ל לר' יוחנן דלא נשתכחה תורה בגלות בבל:
Tossafot
אמרי לדידהו נמי לא דחי. ל"ק מידי משופר כדפרישנא לעיל:
כהנים בעלי מומים. ה"ה דהוה מצי למימר ופרועי ראש דתרוייהו אסירי אי לאו משום ערבה כדתנן פ"ק דכלים (מ"ט) בין האולם ולמזבח מקודש הימנו שאין בעלי מומין ופרועי ראש נכנסים לשם:,אמר ליה ר' יוחנן מי אמרה. סלקא דעתיה דה"ק מי אמרה שהיא חובה דאורייתא ואתיא ודחיא מעלות דרבנן דלמא רבנן היא דלא דחינן מעלות דרבנן משום תקנתא דרבנן ולכך פריך הא איהו אמרה ומשני מי אמרה שהיא בנטילה דלמא בזקיפה וכיון דאין מקיפין את המזבח ולא בעי אלא זקיפה בעלמא אחד זוקף ע"י כולן א"נ בעלי מומין אפשר להו לזקוף בשאר רוחות ולא יכנסו בין האולם ולמזבח ואפי' תימצי לומר בנטילה כדאסקינן לעיל דאיתותב מ"ד בזקיפה מי אמרה בבעלי מומין דלמא אין הלכה למשה מסיני אלא בתמימין הראוין לעבודה כמו שאין הלכה למשה מסיני בזרים אלא בכהנים דבהא מודית מדלא אמרת זרים נכנסין ולפי שיטה זו דפרי' דמעלה דרבנן היא קשה לאבא שאול דיליף (לעיל סוכה דף לד.) ערבה של מזבח מדכתיב ערבי אמאי בכהנים דלמא אפי' בישראל כמו ערבה דלולב וי"ל דשמא הקפת מזבח בכהנים ושאר ישראל בעזרה בלא הקפה:
והא א"ר יוחנן דלכון אמרי דלהון היא. רב כהנא מתלמידי דרב היה ומבבל ברח לא"י לפני ר' יוחנן מחמת מרדין כדאמרינן פרק בתרא דב"ק (דף קיז. ושם:) והוצרך לו ר' יוחנן לכמה ספיקות וא"ר יוחנן לבני א"י סבור הייתי שהתורה שלכם שלא גליתם מארצכם לא היה לכם טירוף הדעת אבל ראיתי שהיא של בני בבל שאע"פ שגלו עמדה להם חכמת החרש והמסגר שגלו עם יכניה כדכתיב הכל גבורים עושי מלחמה ותניא בסדר עולם וכי מה גבורה עושים בני אדם הנתונים בשלשלאות של ברזל אלא שהיו גבורים במלחמתה של תורה אלמא לר' יוחנן לא נשתכחה תורה בגלות בבל כך פי' בקונטרס והקשה רבינו תם אטו מי לא אשכחן פ' הבונה (שבת קד. ושם) גבי מנצפ"ך שכחום וחזרו ויסדום ולא פריך הכי ועוד אטו משום דהם בני תורה א"א שישתכחו תורת ערבה ורבינו חננאל גרס דלכון אמר דלהון היא ומפרש רבינו תם שהיה ר' יוחנן אומר לתלמידיו שהיו לפניו מבבל אחד משלכם אומר דהוא רב כהנא שעלה מבבל דלהון היא משלהם היא ערבה כלומר שהיא מנהג נביאים שהיו רגילין לדבר לתלמידים שבבבל וכן ת"ח שמבבל לתלמידים שמא"י כדאשכחן לקמן (סוכה דף מח.) רב חייא בר רב (אשי) שהיה מבבל דאמר פוחת בה ארבעה דמיירי לבני א"י ור' יהושע בן לוי שהיה מא"י דאמר מדליקין בה את הנר איירי לבני בבל וכן פ"ק דשבת (דף ט: ושם) גבי משיתיר חגורו והשתא ניחא דפריך הכא שפיר דרבי יוחנן אדר' יוחנן דאמר יסוד נביאים ודלהון היא משמע דמנהג הנביאים ולא יסוד והשתא נמי ניחא פרק המגרש (גיטין דף פד:) אמתני' דכיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה דאמר חזקיה רשב"א היא שמצריך כן פרק הזורק (גיטין דף עח.) גבי כנסי שטר חוב זה ור' יוחנן אמר אפי' תימא רבי דילכון אמרי שאני הכא הואיל וקנאתו ליפסל בו ופי' שם בקונט' דר' חייא ובניו עלו מבבל כדאמרינן לעיל בסוף פ"ק (סוכה דף כ.) וחזקיה בנו של ר' חייא היה וא"ל ר' יוחנן אחד משלכם דהוא רב כהנא שעלה מבבל כמותו אומר דאתיא אפי' כר' וקשה והלא חזקיה רבו של ר' יוחנן היה כדמוכח פרק אלו קשרים (שבת דף קיב:) וכשעלה רב כהנא היה ר' יוחנן ראש ישיבה כדמוכח בהגוזל בתרא (ב"ק דף קיז.) וזקן גדול היה דמסרחו ליה גביניה וסתמא לא היה ר' יוחנן ראש ישיבה כל ימי חזקיה רבו ואע"ג דאשכחן בהקומץ רבה (מנחות דף כג: ושם) דכשעלה רב כהנא אשכחינהו לבני ר' חייא דיתבי וקאמרי עשרון שחלקו והניחו בביסא ונגע טבול יום באחת מהן מהו שמא פעמיים עלה אחת בימי חזקיה ואחת בימי ר' יוחנן כששאל ממנו ר' יוחנן כל ספיקי דה"ל ולפירוש ר"ת ניחא דלתלמידיו שמבבל היה אומר ר' יוחנן דלכון אמרי אפי' תימא ר' ודכוותיה אשכחן פ' אין מעמידין בירושל' דא"ל ר' יוחנן לר' חייא בר אבא הלין תלת מילין סלקון מן גביכון:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.