Guémara
[Rabbi Yossi pourrait répondre ainsi pour justifier sa déracha :] j'inclus [dans la sainteté de la chemita] le lavage du linge, parce qu'il est utile pareillement à tout homme — chacun a besoin de vêtements propres ; et j'exclus [de cette sainteté] le cataplasme médicinal [melougma], parce qu'il n'est pas utile pareillement à tout homme : il ne sert qu'au malade.
מְרַבֶּה אֲנִי אֶת הַכְּבוּסָה שֶׁשָּׁוָה בְּכׇל אָדָם, וּמוֹצִיא אֶת הַמְּלוּגְמָא שֶׁאֵינָהּ שָׁוָה לְכׇל אָדָם.
La Guemara demande : qui est le Tana qui a enseigné cette baraïta des Sages au sujet des fruits de la septième année — « pour être mangé » (Vayikra 25, 6), et non pour un cataplasme ; « pour être mangé », et non pour asperger [du vin parfumé afin de répandre une bonne odeur dans la maison] ; « pour être mangé », et non pour en faire un vomitif [apiqtevizine, pour se faire vomir] ? Selon l'opinion de qui cette baraïta est-elle enseignée ? Selon l'opinion de Rabbi Yossi. Car si elle suivait l'opinion des [autres] Sages, n'y aurait-il pas aussi le trempage [du lin] et le lavage du linge [qu'il aurait fallu exclure] — puisque, selon eux, l'usage des fruits de la septième année à ces fins est interdit ?
מַאן תְּנָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״לְאׇכְלָה״ — וְלֹא לִמְלוּגְמָא, ״לְאׇכְלָה״ — וְלֹא לְזִילּוּף, ״לְאׇכְלָה״ — וְלֹא לַעֲשׂוֹת מִמֶּנָּה אַפִּיקְטְוִיזִין? כְּמַאן — כְּרַבִּי יוֹסֵי. דְּאִי רַבָּנַן, הָא אִיכָּא נָמֵי מִשְׁרָה וּכְבוּסָה.
§ Rabbi Elazar a dit : les fruits de la septième année ne sont déconsacrés que par voie d'achat ; ils ne peuvent pas l'être par voie de rachat [hiloul] — c'est-à-dire que le simple fait de déclarer que la sainteté de ces fruits est transférée sur de l'argent ou sur d'autres fruits reste sans effet. Et Rabbi Yohanan a dit : ils sont déconsacrés aussi bien par voie d'achat que par voie de rachat.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אֵין שְׁבִיעִית מִתְחַלֶּלֶת אֶלָּא דֶּרֶךְ מִקָּח. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: בֵּין דֶּרֶךְ מִקָּח בֵּין דֶּרֶךְ חִילּוּל.
Quelle est la raison de l'opinion de Rabbi Elazar ? Il est écrit : « En cette année du Yovel [jubilé], chacun retournera à sa propriété » (Vayikra 25, 13), et, juxtaposé à ce verset, il est écrit : « Et si vous faites une vente à votre prochain… » (Vayikra 25, 14) ; cela indique que [durant l'année du Yovel, pendant laquelle les lois de la septième année sont en vigueur,] on déconsacre les fruits par voie d'achat et non par voie de rachat. La Guemara demande : et Rabbi Yohanan, quelle est la raison de son opinion ? Il est écrit : « Car c'est un Yovel ; il sera saint pour vous » (Vayikra 25, 12) ; cela indique que, de même que l'on rachète les objets consacrés aussi bien par voie d'achat que par voie de rachat, de même les fruits de la septième année peuvent être déconsacrés aussi bien par voie d'achat que par voie de rachat.
מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר? דִּכְתִיב: ״בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת וְגוֹ׳״, וּסְמִיךְ לֵיהּ: ״וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר״, דֶּרֶךְ מִקָּח וְלֹא דֶּרֶךְ חִילּוּל. וְרַבִּי יוֹחָנָן מַאי טַעְמֵיהּ? דִּכְתִיב: ״כִּי יוֹבֵל הִיא קֹדֶשׁ״. מָה קֹדֶשׁ — בֵּין דֶּרֶךְ מִקָּח בֵּין דֶּרֶךְ חִילּוּל, אַף שְׁבִיעִית — בֵּין דֶּרֶךְ מִקָּח בֵּין דֶּרֶךְ חִילּוּל.
La Guemara demande : et Rabbi Yohanan, que fait-il de cette juxtaposition de l'année du Yovel au verset « si vous faites une vente » ? La Guemara répond : il en a besoin pour en déduire une loi conforme à l'enseignement de Rabbi Yossi bar Hanina. Car il est enseigné dans une baraïta que Rabbi Yossi bar Hanina dit : viens et vois combien est grave la simple poussière [l'effleurement] de la septième année. [L'interdiction de faire commerce des fruits de la chemita ne fait pas partie des interdictions majeures de la septième année, et pourtant son châtiment est lourd.] Un homme qui se livre au commerce des fruits de la septième année finit par devoir vendre ses biens mobiliers et ses ustensiles, comme il est dit : « En cette année du Yovel, chacun retournera à sa propriété » (Vayikra 25, 13), et, juxtaposé à ce verset, il est écrit : « Et si vous faites une vente à votre prochain… » (Vayikra 25, 14).
וְרַבִּי יוֹחָנָן, הַאי ״כִּי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא. דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה קָשֶׁה אֲבָקָהּ שֶׁל שְׁבִיעִית וְכוּ׳. אָדָם נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּפֵירוֹת שְׁבִיעִית, לְסוֹף מוֹכֵר אֶת מִטַּלְטְלָיו וְאֶת כֵּלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחוּזָּתוֹ״, וּסְמִיךְ לֵיהּ: ״וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ וְגוֹ׳״.
La Guemara demande : et Rabbi Elazar, que fait-il de ce verset dont Rabbi Yohanan a tiré son opinion ? La Guemara répond : il en a besoin pour déduire ce qui est enseigné dans une baraïta : « Car c'est un Yovel ; il sera saint pour vous » (Vayikra 25, 12) — de même que la sainteté d'un objet consacré se reporte sur le prix [reçu en échange], de même la sainteté de la septième année se reporte sur son prix.
וְרַבִּי אֶלְעָזָר, הַאי קְרָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: ״כִּי יוֹבֵל הִיא קֹדֶשׁ״. מָה קֹדֶשׁ תּוֹפֵס אֶת דָּמָיו — אַף שְׁבִיעִית תּוֹפֶסֶת אֶת דָּמֶיהָ.
Il est enseigné une baraïta conforme à l'opinion de Rabbi Elazar, et il est enseigné une baraïta conforme à l'opinion de Rabbi Yohanan. La Guemara développe celle qui est conforme à Rabbi Elazar : la sainteté de la septième année se reporte sur son prix, comme il est dit : « Car c'est un Yovel ; il sera saint pour vous » — de même que la sainteté d'un objet consacré se reporte sur son prix, et qu'il est alors interdit [d'en faire un usage profane], de même la sainteté de la septième année se reporte sur son prix, et celui-ci devient interdit [aux usages dont les fruits de la chemita sont eux-mêmes exclus].
תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר, וְתַנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן. תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר: שְׁבִיעִית תּוֹפֶסֶת אֶת דָּמֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי יוֹבֵל הִיא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם״, מָה קֹדֶשׁ תּוֹפֵס אֶת דָּמָיו — וְאָסוּר, אַף שְׁבִיעִית תּוֹפֶסֶת אֶת דָּמֶיהָ — וַאֲסוּרָה.
[On pourrait étendre l'analogie :] de même que la sainteté d'un objet consacré se reporte sur son prix et que l'objet, lui, sort à l'état profane [perd sa sainteté], de même la sainteté de la septième année se reporterait sur son prix et les fruits, eux, sortiraient à l'état profane ? C'est pourquoi le verset précise : « il sera » — il restera dans son état [de sainteté]. [Bien que la sainteté se reporte aussi sur l'argent, les fruits, eux, demeurent saints.]
אִי, מָה קֹדֶשׁ תּוֹפֵס דָּמָיו — וְיוֹצֵא לְחוּלִּין, אַף שְׁבִיעִית תּוֹפֶסֶת אֶת דָּמֶיהָ — וְיוֹצֵאת לְחוּלִּין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תִּהְיֶה״, בַּהֲוָיָיתָהּ תְּהֵא.
Comment cela ? Si l'on a acheté de la viande avec des fruits de la septième année, les deux — les fruits et la viande — devront être éliminés [consommés ou détruits] durant la septième année. [La viande ne peut être mangée que tant que les fruits avec lesquels elle a été acquise pourraient l'être, c'est-à-dire tant qu'il reste dans les champs des fruits de cette espèce.] Mais si l'on a ensuite acheté du poisson en échange de cette viande, la viande sort de son état de sainteté et le poisson y entre. Si l'on a alors acheté du vin en échange du poisson, le poisson sort de son état de sainteté et le vin y entre. Si l'on a acheté de l'huile en échange du vin, le vin sort de son état de sainteté et l'huile y entre.
הָא כֵּיצַד? לָקַח בְּפֵירוֹת שְׁבִיעִית בָּשָׂר — אֵלּוּ וָאֵלּוּ מִתְבַּעֲרִין בַּשְּׁבִיעִית. לָקַח בַּבָּשָׂר דָּגִים — יָצָא בָּשָׂר וְנִכְנְסוּ דָּגִים. לָקַח בַּדָּגִים יַיִן — יָצְאוּ דָּגִים וְנִכְנַס יַיִן. לָקַח בַּיַּיִן שֶׁמֶן — יָצָא יַיִן וְנִכְנַס שֶׁמֶן.
Comment cela ? Le dernier objet acheté, à chaque fois, prend la sainteté des fruits de la septième année, tandis que le fruit lui-même reste saint [et interdit, sans jamais perdre sa sainteté]. La Guemara note : du fait que la baraïta emploie à chaque cas le terme « acheté », « acheté », il ressort manifestement que par voie d'achat — oui, la sainteté de la septième année prend effet ; mais par voie de rachat — non, elle ne prend pas effet. [Cette baraïta confirme donc l'opinion de Rabbi Elazar.]
הָא כֵּיצַד: אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן נִכְנָס בַּשְּׁבִיעִית, וּפְרִי עַצְמוֹ אָסוּר. מִדְּקָתָנֵי ״לָקַח״ ״לָקַח״, אַלְמָא דֶּרֶךְ מִקָּח — אִין, דֶּרֶךְ חִילּוּל — לָא.
La Guemara poursuit : il est enseigné une baraïta conforme à l'opinion de Rabbi Yohanan. Les fruits de la septième année comme la seconde dîme [maasser cheni] sont déconsacrés sur un animal domestique, un animal sauvage ou un volatile, qu'ils soient vivants ou abattus ; telle est l'opinion de Rabbi Méïr. Et les Sages disent : sur des bêtes abattues, ils sont déconsacrés ; sur des bêtes vivantes, ils ne le sont pas. La raison en est un décret rabbinique, de peur que l'on n'élève des troupeaux à partir d'elles. [Si l'on faisait se reproduire l'animal consacré, le troupeau entier deviendrait saint, et le risque de mésusage des biens de la seconde dîme serait grand.]
תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: אֶחָד שְׁבִיעִית וְאֶחָד מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִתְחַלְּלִין עַל בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, בֵּין חַיִּין בֵּין שְׁחוּטִין, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַל שְׁחוּטִין — מִתְחַלְּלִין, עַל חַיִּין — אֵין מִתְחַלְּלִין, גְּזֵירָה שֶׁמָּא יְגַדֵּל מֵהֶן עֲדָרִים.
Rava a dit : ce désaccord [entre Rabbi Méïr et les Sages]
אָמַר רָבָא: מַחְלוֹקֶת
Rachi
מרבה אני את הכבוסה ששוה בכל אדם - שהכל צריכין לה כמו אכילה ששוה בכל אדם:,מלוגמא שאינה שוה בכל אדם - שאין הכל חולין:
ולא לזלף - יין שמזלפין בבית לריח טוב:,אפיקטויזין - להקיא והוא בנוטריקון אפיק טפי זין מזון האוכל יותר מדאי מוציא ומקיא:,כמאן כר' יוסי - דלא ממעט אלא הנאה שאינה שוה בכל והנך נמי אינם אלא לצורך חולי ואסטניס והיינו תנאי דלעיל דלרבנן לא נהגא שביעית אלא בדבר שהנאתו וביעורו שוה דדרשינן ליה נמי הכי והיתה שבת הארץ נוהגת בדבר שהוא לכם דומיא דלאכלה שהנאתו וביעורו שוה ולא בעצים ורבי יוסי דריש הכי והיתה שבת הארץ נוהגת כולו שהנאתו שוה בכל אדם ואפילו עצים להסקה:
אין שביעית מתחללת - לתפוס דמיה בקדושתה אלא דרך מקח שמוכרה זה לחבירו אבל לא ע"י חילול לומר הרי פירות הללו מחוללין על מעות האלו כדרך שפודין הקדשות:
בשנת היובל - שביעית ויובל חדא היא:,וסמיך ליה וכי תמכרו ממכר - ודרשינן סמוכין למימרא דלא שייך בפירות לתפוס קדושת הדמים אלא ע"י ממכר:,קודש מתחלל בין דרך מקח בין דרך חילול - דכתיב (ויקרא כ״ז:כ״ז) ופדה בערכך ויסף חמישיתו עליו הרי חילול ואם לא יגאל ונמכר בערכך (שם) הרי מקח:
ורבי יוחנן - הך דרשה דסמוכין דסמיך וכי תמכרו ליובל מאי דריש ביה:,דרבי יוסי בר חנינא - במסכת ערכין (דף ל:) ארוכה היא מאד וכאן לא נכתבה כולה בספרים כמה קשה אבקה של שביעית מידי דלא הוי עיקר האיסור תלוי בו קרוי אבק וכן אבק רבית וכן אבק לשון הרע שאינו לשון הרע גמור אלא צד לשון הרע כמו אבק העולה מדבר הנכתש במכתשת:,אדם נושא ונותן בפירות שביעית - לסחורה דהיינו אבק שביעית דעיקר איסור שביעית לא תזרע לא תזמור וזהו איסור קל שבה:,לסוף מוכר את מטלטליו ואת כליו - מחמת עניות:,שנאמר בשנת היובל הזאת וסמיך ליה וכי תמכרו ממכר - ודרשינן סמוכין שבשביל עונשה של שביעית תבא לידי כך:
קודש תופס את דמיו - פדיה כתיב ביה שזה יוצא וזה נכנס תחתיו יוצא הקדש לחולין ונכנסין הדמים תחתיו דהיינו ופדה והיינו נמכר דכל מכירה יוצאה מכחו של זה ובא לזה והדמים נכנסין לרשות המוכר:
בהוייתה תהא - בקדושתה:
מתבערין בשביעית - בתוך זמן הביעור:,יצא בשר - שהדמים יוצאין לחולין ע"י פדיה בדמים של קודש דלא כתיב תהיה אלא בפירות עצמן:
ופרי עצמו - פרי הראשון אסור לנהוג בעצמו חול אלא קדושת שביעית עליו:
מתחללין - משמע דרך חילול בפדיה ולא במקח וממכר:,שמא יגדל מהם - ישהם אצלו לגדל וולדות ונמצא משהה מעשרותיו והתורה אמרה (דברים י״ד:כ״ב-כ״ג) שנה שנה ואכלת ואם שהה ראשונה ושניה חייב בשלישית לבער כל מעשרותיו בסוף שנה שלישית מן הבית ולהתוודות וגבי שביעית נהנה מהן להתעשר והתורה אמרה ולא לסחורה אלא להפקיר ולבער בשביעית עד שלא תכלה לחיה מן השדה הוא זמן ביעור לפירות ולדמיהן:
Tossafot
אין שביעית מתחללת אלא דרך מקח. והא דתניא לעיל (סוכה דף לט.) ואם מכר יאמר מעות הללו מחוללין על פירות שיש לי בבית קנסא בעלמא כדפרישית לעיל:
אבקה של שביעית. עיקר איסור בעבודת קרקע כגון חרישה וזריעה אבל משא ומתן אינו אלא עשה בעלמא דלאכלה ולא לסחורה ועונש זה מפרש בפרק קמא דקדושין (דף כ.) לסוף מוכר את מטלטליו ואת ביתו ואת עצמו בעון משא ומתן בא לו מדה כנגד מדה:
על חיין אין מתחללין. במעשר שני חוץ לירושלים איירי דבירושלים מותר לקנות ממנו בהמה לזבחי שלמים כדמוכח פרק קמא דמעשר שני ועוד מדדייק בסמוך דאי לא תימא הכי מעשר מעשר ממש והא כתיב וצרת הכסף בידך כלומר היאך מתחלל על בהמה חיה ועוף אלא מאי מעשר דמי מעשר משמע בהדיא דאיירי חוץ לירושלים מדמייתי עלה קרא דוצרת הכסף ואפי' לכתחלה שרי ר"מ לחלל כדקתני בהדיא בתוספתא דשביעית אחד שביעית ואחד מעשר שני מחללין אותו על חיה ועוף ועל בהמה בעלת מום דברי רבי מאיר וחכמים אומרים לא אמרו אלא שחוטין ומחללין לכתחלה משמע והא דנקט הכא מתחללין דמשמע דיעבד כדאמר בריש הזהב (ב"מ דף מה:) מתחללין ואין מתחללין מיבעי ליה משום רבותא דרבנן נקט לה דאפילו דיעבד אין מתחללין על חיין ותימה דבריש הזהב (בבא מציעא דף מד:) משמע בין לב"ש בין לב"ה דטיבעא אפירא לא מחללין גבי פלוגתא דלא יעשה אדם סלעים דינרי זהב וי"ל דהכא מיירי ע"מ להעלותו ולאוכלו בירושלים ופלוגתא היא בירושלמי פ"ק דמעשר שני יש שאוסר אפילו על מנת להעלותו ומוקי פלוגתא דר' מאיר ורבנן דהכא בדמאי ותימה דמשום גזירה דרבנן דשמא יגדל מהם עדרים לא הוה לן למימר אין מתחללים דיעבד כדמשמע בריש הזהב גבי פלוגתא דלא יעשה אדם סלעים דינרי זהב דפריך בשלמא להך לישנא דאמרת מדאורייתא משרא שרי ורבנן הוא דגזרו בהו שמא ישהה עליותיו היינו דקתני יעשה ולא יעשה אלא להך לישנא דאמרת מדאוריי' פליגי מתחללין ולא מתחללין מיבעי ליה משמע דמשום גזרה דרבנן לא אמרינן אין מתחללין דיעבד וי"ל דאין מתחללין דהכא היינו שיחזרו דמים למקומן כדאשכחן דכוותיה בפ' האיש מקדש (קדושין נו.):,שמא יגדל מהם עדרים. פרק האיש מקדש (קדושין דף נה: ושם) דתניא אין לוקחין בהמה במעות מעשר שני פירש שם בקונטרס שמא תכחיש ולא היה לו לפרש כן אלא כדמפרש טעמא הכא שמא יגדל עדרים ואפילו ר"מ לא פליג אלא בזכרים אבל בנקבות לא כדקאמרינן הכא ומפרש בירושלמי דבזכרים פליגי אי גזרי' זכרים אטו נקבות ותימה דרבנן דהתם דאמרי ואם לקח בשוגג יחזרו דמים למקומם במזיד תעלה ותאכל במקום וי"ל דאיירי כמו שמפרש ר' יהודה התם בד"א במתכוין ולקחו מתחלתו לשם שלמים היינו נקבה כדאיתא בביצה (דף כ.) דאז לא גזרינן דיעבד שמא יגדל ולאו דווקא לקחו לשם שלמים דאפי' בסתם נמי כיון שהם תמימין דהא לא ממעט אלא דווקא מתכוין להוציא מעות מעשר שני לחולין אבל בעלי מומין קתני רבי יהודה בסיפא בתוספתא בין בשוגג בין במזיד יחזרו דמים למקומן וכולה ברייתא דקדושין רבי יהודה היא דאפילו למ"ד פרק זה בורר (סנהדרין דף כה. ושם) אימתי דרבי יהודה לפרש ובמה לחלוק היינו דזימנין דבמה לחלוק ומ"מ דזימנין נמי היינו לפרש והא דאמרינן בהגוזל קמא (ב"ק דף צז: ושם) גבי מעות מעשר שני מעות של בבל והם בבבל למאי חזו ומשני דזבין ביה בהמה ומסיק לה התם היינו כרבי מאיר דשרי אפילו לכתחילה אי נמי אפילו כרבנן והתם דלא אפשר בענין אחר ולפי מה שפי' דר' מאיר שרי אפי' לכתחילה לא יתכן מה שפירש בקונטרס פרק הזהב (ב"מ דף נה:) דגבי דמאי מחללין אותו כסף על נחשת נחשת על הפירות ויחזור ויפדה את הפירות דדוקא כך צריך לעשות ולא מעלם לירושלים והכא אשכחן דשרי ר"מ דמאי לחלל על הפירות לכתחילה ובלבד שיעלו ויאכלו במקום דהכי עדיף משיחזור ויפדה את הפירות:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.