Traité Sukkah

39b

Étude de Sukkah 39b

Étude de la Guémara 39b

Guémara

[La baraïta poursuit :] et il rentre alors chez lui et consomme ces fruits de la manière qui convient et au moment qui convient, en raison de la sainteté des fruits de l'année sabbatique [chevi'it].

וּבָא וְאוֹכְלָן בִּקְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית.

[La baraïta continue :] Dans quel cas cet énoncé a-t-il été dit — à savoir qu'il est permis de remettre à un am ha'aretz l'argent servant à acheter des fruits de l'année sabbatique, pourvu que la somme n'excède pas la valeur de trois repas ? Précisément lorsqu'on achète des fruits provenant d'un champ qui a été déclaré sans propriétaire [moufqar], comme l'exige l'année sabbatique : dans ce cas, l'am ha'aretz qui a ramassé les fruits n'est payé que pour le travail de la cueillette, et non pour les fruits eux-mêmes. En revanche, si l'on achète des fruits provenant d'un champ qui a été gardé pour son propriétaire [méchoumar], à la manière dont on le garde durant les autres années du cycle sabbatique, et qui n'a pas été déclaré sans propriétaire, alors, même si l'on a acheté des fruits valant un demi-issar, il est interdit [de lui remettre l'argent] — car il est interdit de tirer profit de fruits gardés [pour soi] durant l'année sabbatique.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּלוֹקֵחַ מִן הַמּוּפְקָר. אֲבָל בְּלוֹקֵחַ מִן הַמְשׁוּמָּר, אֲפִילּוּ בְּכַחֲצִי אִיסָּר — אָסוּר.

Rav Chéchet souleva une objection : Est-il donc permis d'acheter, à partir d'un champ sans propriétaire, des fruits valant seulement trois repas, et pas davantage ? Il opposa à cela [une michna] (Chevi'it 9, 1) : La rue et l'oseille [deux herbes], ainsi que des végétaux tels que l'asperge sauvage, le pourpier, la coriandre qui pousse dans les montagnes, l'ache d'eau des rivières et la roquette des prés — tous sont exemptés de l'obligation de la dîme [ma'asser] en toute année, et l'on peut les acheter de n'importe qui durant l'année sabbatique, parce qu'il n'existe aucun plant de leur espèce qui soit gardé [pour son propriétaire]. Ces plantes ne sont pas cultivées mais poussent à l'état sauvage, ce qui les rend sans propriétaire. Or il apparaît que ces plantes sauvages peuvent être achetées en n'importe quelle quantité — même d'un am ha'aretz — sans la limite des trois repas.

מֵתִיב רַב שֵׁשֶׁת: וּמִן הַמּוּפְקָר שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת וְתוּ לָא? וּרְמִינְהִי: הַפֵּיגָם וְהַיַּרְבּוּזִין וְהַשֵּׁיטִים וַחֲלֹגְלוֹגוֹת וְהַכּוּסְבָּר שֶׁבֶּהָרִים וְהַכַּרְפַּס שֶׁבַּנְּהָרוֹת וְהַגַּרְגִּיר שֶׁל אֲפָר — פְּטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר, וְנִיקָּחִין מִכׇּל אָדָם בַּשְּׁבִיעִית, לְפִי שֶׁאֵין כַּיּוֹצֵא בָּהֶן נִשְׁמָר.

[La Guemara poursuit :] C'est lui [Rav Chéchet] qui souleva l'objection, et c'est lui aussi qui la résolut : les Sages n'ont enseigné cela, dans la michna [de Chevi'it], qu'à propos d'une quantité de nourriture suffisant à la subsistance d'un homme [man]. Autrement dit, ces plantes que la michna soustrait à l'interdiction d'achat auprès d'un am ha'aretz restent malgré tout soumises à la limite des trois repas. Et de même Rabba bar bar Hana dit au nom de Rabbi Yohanan : les Sages ont enseigné [cette règle] pour une quantité suffisant à la subsistance [man]. D'où déduit-on que le mot « man » signifie « subsistance » ? De ce qu'il est écrit : « Et le roi leur assigna [vayman] une portion quotidienne des mets du roi… » (Daniel 1, 5).

הוּא מוֹתֵיב לַהּ וְהוּא מְפָרֵק לַהּ: בִּכְדֵי מָן שָׁנוּ. וְכֵן אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בִּכְדֵי מָן שָׁנוּ. מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי ״מָן״ לִישָּׁנָא דִּמְזוֹנֵי הוּא — דִּכְתִיב: ״וַיְמַן לָהֶם הַמֶּלֶךְ וְגוֹ׳״.

[La Guemara demande :] S'il en est ainsi — si l'on ne peut acheter de fruits à un am ha'aretz de peur qu'il ne détourne l'argent —, il devrait être pareillement interdit de lui donner de l'argent pour lui acheter un loulav durant l'année sabbatique. La Guemara répond : la michna traite d'un cas où le loulav est [un produit] de la sixième année qui entre dans la septième. Comme il a poussé durant la sixième année, il est permis, même s'il a été détaché de l'arbre durant la septième année — le fait qu'il soit demeuré sur l'arbre entre Roch Hachana et Soukot ne lui confère pas le statut de produit sabbatique. La Guemara objecte : s'il en est ainsi, l'etrog, lui aussi, est un produit de la sixième année qui entre dans la septième, et devrait avoir le même statut [permis]. La Guemara répond : pour l'etrog, à la différence du loulav, c'est d'après le moment de la cueillette [léqita] que nous déterminons son statut, et non d'après le moment où il a poussé. Aussi, dans ce cas, l'etrog est-il bien considéré comme un produit de l'année sabbatique.

אִי הָכִי, לוּלָב נָמֵי! לוּלָב בַּר שִׁשִּׁית הַנִּכְנָס לִשְׁבִיעִית הוּא. אִי הָכִי אֶתְרוֹג נָמֵי — בַּת שִׁשִּׁית הַנִּכְנֶסֶת לִשְׁבִיעִית הִיא! אֶתְרוֹג, בָּתַר לְקִיטָה אָזְלִינַן.

La Guemara objecte : Mais tant Rabban Gamliel que Rabbi Éliézer — qui sont en désaccord sur le statut d'un etrog ayant poussé une année et cueilli l'année suivante, pour ce qui est de déterminer son année au regard des lois de la dîme — s'accordent, quant aux lois de l'année sabbatique, à dire que pour l'etrog nous suivons sa nouaison [hanata] ! Comme nous l'avons appris dans une michna (Bikourim 2, 6) : Le statut halakhique du fruit de l'arbre d'etrog est semblable à celui d'un arbre fruitier ordinaire sur trois points, et semblable à celui d'un légume sur un point.

וְהָא בֵּין רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּבֵין רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, לְעִנְיַן שְׁבִיעִית אֶתְרוֹג בָּתַר חֲנָטָה אָזְלִינַן! דִּתְנַן: אֶתְרוֹג שָׁוֶה לָאִילָן בִּשְׁלֹשָׁה דְּרָכִים, וְלַיָּרָק בְּדֶרֶךְ אֶחָד.

La michna détaille : Son statut halakhique est semblable à celui d'un arbre sur trois points : pour la orla — c'est-à-dire qu'il est interdit de manger de son fruit durant les trois premières années suivant sa plantation ; pour le produit de la quatrième année [néta révaï] — les fruits qui poussent la quatrième année après la plantation de l'arbre, qui ne peuvent être consommés hors de Jérusalem qu'après avoir été rachetés [déconsacrés par rédemption] ; et pour l'année sabbatique. Pour toutes ces lois, l'année à laquelle le fruit est rattaché se détermine d'après le moment de sa maturation [hanata]. Et son statut halakhique est semblable à celui d'un légume sur un point :

שָׁוֶה לָאִילָן בִּשְׁלֹשָׁה דְּרָכִים — לְעׇרְלָה וְלִרְבָעִי וְלִשְׁבִיעִית. וּלְיָרָק בְּדֶרֶךְ אֶחָד —

Rachi

ובא - חבר זה ואוכל אותם הפירות בקדושת שביעית אכילה ושתיה וסיכה והדלקת הנר שהן הנאות המותרות בהן כדמפרש במס' שביעית (פ"ח מ"ב):

בד"א - דמזון ג' סעודות מיהא מוסרים בלוקח מן המופקר שראה חבר זה שנתלקטו פירות הללו בשדה המופקר שאין ע"ה זה שומרו הואיל ולא ראינוהו חשוד מותר למסור לו מעט אבל לא הרבה שלא תהא עינו צרה להצניען:,אבל בלוקח מן המשומר - ששדה זו היתה משומרת בגדר ופתח נעול זה נחשד לענין שאינו מפקיר לעניים דכתיב (שמות כ״ג:י״א) ואכלו אביוני עמך וגו' והערמה היא שמוכרן על יד על יד:

הפיגם - עשב שקורין רוד"א:,הירבוזין - הנפל"ש בלשון אשכנז וכאן קורין לו אוידל"ש והן עשבים וטעמם קרוב ללולבי גפנים:,והשיטין - אישפרו"ש ומין ירק הוא:,וחלגלוגות - פולפי"ד:,והכוסבר של הרים - אליינדר"א והוא גדל בהרים אבל כוסבר של גנה חשוב הוא:,והכרפס של נהרות - שקורין בלע"ז קירשו"ן אבל של גנה חשוב הוא וי"א כרפס אפי"א וכן שמעתי אבל נראה שאינה גדילה בנהרות:,והגרגיר של אפר - אורוג"א הגדילה באחו אבל של גנה חשוב הוא:,פטורין מן המעשר - בכל השנים כדמפרש טעמא שאין כיוצא בהן נשמר שאין חשובין על הבריות ומפקירין אותן לכל והפקר פטור מן המעשר דכתיב (דברים י״ד:כ״ט) ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך בדבר שאין לו חלק ונחלה עמך יטול מעשרותיו יצא הפקר לקט שכחה ופאה שיש לו חלק עמך:,וניקחין מכל אדם בשביעית - ואף על גב דשביעית נהגא במופקרים מפני שאין כיוצא בהן נשמר והוה ליה לוקח מן המופקר ואף על גב דלא ידעינן ביה בהאי דודאי הפקיר מחזקינא ליה בהכי דאין דרך לשומרן לפיכך מוסרין לו דמיהן ולא חשדינן ליה שיצניעם לסחורה אלמא בלוקח מן המופקר מסרינן טובא דהא ונקחין קתני משמע אפי' טובא:

בכדי מן - בכדי מזונותיו שנו דנקחין והיינו שלש סעודות:,וימן להם המלך - בצרכי סעודה משתעי קרא בדניאל (א') וימן המלך ויפרנס המלך:

אי הכי - דאין מוסרין דמי שביעית לעם הארץ לולב נמי לא נזבין מיניה שאף בו נוהג שביעית וטעמא מפרש לקמן:,ומשני לולב בר ששית הנכנס לשביעית הוא - דעל כרחך בחמשה עשר יום שמראש השנה עד החג לא גדל וקיימא לן אילן בתר חנטה אזלינן ביה במסכת ראש השנה (דף יג:):,אתרוג בתר לקיטה אזלינן - דחלוק משאר אילנות ודינו כירק שהלכו בו בתר לקיטה משום דגדל על כל מים כדאמרינן בר"ה (דף יד:) ותבואה ואילנות גדילין על מי גשמים ואתרוג גדל על כל מים שמשקין אותו תמיד כירק כדאמרינן בפ"ק דקדושין (דף ג.):

בין לר"א בין לר"ג - דאפליגו באתרוג לענין מעשר מודו לענין שביעית דבתר חנטה אזלינן ביה:

לערלה - שנוהג בו כאילן וכן רבעי נוהג בו:,ולשביעית - דאזלינן ביה לענין שביעית בתר חנטה:

Tossafot

בד"א דמזון שלש מיהא מוסרין בלוקח מן ההפקר שראה חבר זה שנתלקטו פירות הללו בשדה המופקר שאין ע"ה זה שומרן הואיל ולא ראינוהו חשוד מותר למסור לו מעט אבל לא הרבה שלא תהא עינו צרה להצניען אבל בלוקח מן המשומר שהשדה זו מקום משומר בגדר ופתח נעל זה נחשד לענין שאינו מפקירן שאמרה תורה תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך והערמה היא שמוכרן על יד כך פי' בקונט' ולא יתכן פי' זה לפי מה שפירשנו בשם ר"ת פ"ב דכתובות (דף כד. ושם) גבי שלי חדש ושל חברי ישן דסתם ע"ה אינו חשוד אא"כ יודע ביה שהוא חשוד ואי בודאי חשוד מיירי הכא א"כ מן המופקר נמי ליתסר הפיגם וכו' וכל הני דחשיב התם ואומר ר"ת דפירות מן המשומר אסורין כדדרשי' בת"כ ואת ענבי נזיריך לא תבצור מן המופקר אתה בוצר ואי אתה בוצר מן המשומר דנזיריך משמע דנזר מהן בני אדם וכן פי' בקונט' בשם רבותיו בסוף יבמות (דף קכב.) גבי נכרי שהיה מוכר פירות בשוק ואמר פירות הללו של ערלה הם של נטע רבעי הם של עזקה הם לא אמר ולא כלום לא נתכוין זה אלא להשביח מקחו כלומר של עזקה מפרדס מעוזק וגדר סביב לו והיא שביעית והקשה שם בקונטרס על פירושם מה איסור יש כאן אם עבר זמן הביעור לא שנא מן המשומר ולא שנא מן המופקר אסור וקודם הזמן אלו ואלו מותרין ופירש שם דעזקה עיר שבארץ ישראל ופירותיה משובחים ואם היה עובד כוכבים זה בחוצה לארץ ומשבחן ואומר מעזקה הן אין חוששין לדבריו לענין שביעית דאין נוהגין בחו"ל דאמרינן עמון ומואב מעשרים מעשר עני בשביעית ולענין שלא לעשר עליהן מפירות חו"ל משום מן הפטור על החיוב ופירוש ראשון נראה לר"ת דמן המשומר אסורים כדפרישית ועזקה לשון ויעזקהו ויסקלהו (ישעיהו ה׳:ב׳) כמו בית יעזק היתה נקראת דתנן פרק ב' דר"ה (דף כג:) ולהשביח מקחו אומר כל זה דפירות של ילדה טובים משל זקנה ופירות הפרדס השמור טובים משל הפקר שיד הכל ממשמשים בהן וקשו להו ידים וגם ממהרים ללקטם קודם בישולם והא דקאמר הכא אפי' כחצי איסר אסור היינו משום דאסירי באכילה ושומרי ספיחים בשביעית דפ' הבית והעלייה (ב"מ דף קיח.) לא שומרים מן האכילה דלא היו צריכין לשומרם מבני אדם דמאיליהם היו פורשים כשהיו יודעין שהן לצורך העומר ולא היו שומרין אותם אלא מבהמה חיה ועוף ומיהו קשה לר"ת דלא אסר בת"כ מן המשומר אלא בבצירה כדרך הבוצרים אבל ע"י שינוי שרי כדקתני סיפא מכאן אמרו תאנה של שביעית אין קוצצין אותה במוקצה אבל קוצה בחרבה אין דורכין ענבים בגת אבל דורך הוא בעריבה אין עושין זיתים בבד ובקוטב אבל כותש הוא ומכניס לבדידה ואמן המשומר קאי ועוד דמשמעתין משמע דלא אסר מן המשומר אפילו כחצי איסר אלא לפי שמוסר דמי שביעית לחשוד אבל פירות מיהא לאכילה שרי דאי אסירי וכי דרך לקנות דבר האסור ומיהו קשה דרישא דקרא דריש ליה התם לאיסור אכילה דקתני רישא את ספיח קצירך לא תקצור מכאן סמכינן על הספיחים שהן אסורין ועוד דכולה סיפא דתאינה של שביעית סתם משנה היא פרק ח' (מ"ו) משמע דבסתם שביעית איירי שדרך להפקיר אע"ג דבגמרא דירושלמי מייתי עלה כולה דרשא דתורת כהנים:

לרבעי. הך משנה אתיא כמאן דאמר נטע רבעי בפרק כיצד מברכין. (ברכות דף לה.):,ולשביעית. ירק נמי אית ביה שביעית אלא מפרש בירושלמי פרק ב' דביכורים כגון אתרוג בת ששית הנכנסת לשביעית הרי היא לבעלים כאילן דבתר חנטה ולא כירק דבתר לקיטה והא דלא תנא שוה לאילן לענין כלאים (ולא) הוי כלאי הכרם מה שאין כן בירק ולענין דר"ה שלו שבט כאילן אע"ג דלאחר לקיטתו עישורו כירק ומ"מ ר"ה שלו שבט כאילן כדאמרינן פ"ק דר"ה (דף יד: ושם) דלא תנא אלא מידי דבהא אזלינן בתר חנטה ובהא אזלינן בתר לקיטה וא"ת ואמאי לא אזלינן באתרוג בתר לקיטה לכל דבר כיון דגדל על כל מים כירק דהכי משמע פ"ק דר"ה (ג"ז שם) באספך מגרנך ומיקבך מה גורן ויקב שהן גדילין על רוב מים ומתעשרין על שנה שעברה יצאו ירקות שגדילים על כל מים מתעשרין לשנה הבאה ואע"ג דמעשר ירק דרבנן מ"מ לענין שביעית דאורייתא דרשא גמורה היא וי"ל משום דדרשינן פ"ק דר"ה (דף י.) גבי ערלה פעמים שברביעית ואסורים משום ערלה וא"ת דהכא משמע דאזלינן בירק בתר לקיטה לענין שביעית ובמסכת שביעית (פ"ט מ"א) תנן כל הספיחים מותרין חוץ מספיחי כרוב ופירשנו שם ע"פ הירושלמי דאיירי בספיחי ששית הנכנסין לשביעית ומיתרצא בהכי ההיא דפ' מקום שנהגו (פסחים דף נא: ושם) דתניא איפכא אסורין חוץ מספיחי כרוב ונראה לפרש דהא דאזלינן בירק בתר לקיטה היינו בשלא נגמר גידולם בששית אבל נגמר גידולם בששית שרו בין לר"ע דדריש שגדילים על רוב מים בין לר' יוסי הגלילי דדריש שגדילים על מי שנה שעברה פ"ק דר"ה (דף יד.) מידי דהוה אבצלים הסריסים דהתם שמנע מהם מים ל' יום לפני ראש השנה דאפילו מאן דפליג התם הכא מודה דלר"י הגלילי כיון דנגמר גידולם נמצאו גדילים על מי שנה שעברה ותו לא גדלי על מי שנה הבאה ולר"ע נמי כיון דתו לא גדלי על כל מים יצאו מתורת ירקות הגדלים על כל מים כדקאמרינן בירושלמי גבי בצלים הסריסים פ"ב דשביעית אמר ר' מנא מכיון שמנע מהן מים שלשים יום לפני ר"ה נעשו כבעל שמספקת במי גשמים ומתעשרין לשעבר וכן נראה לגבי אורז ודוחן בר"ה פ"ק (דף יג:) דיהב להו שמואל דין ירק דבתר לקיטה וקאמר הכל הולך אחר גמר פרי אלמא גמר פרי עיקר אלא דנקט בכל דוכתי לקיטה משום דדרך ללקט בגמר פרי והנהו גמר פריים ביחד אלא שאין מתייבשין ביחד כדקאמרינן דעשויה פרכים פרכים ומיהו קשה מאתרוג דאמרינן פרק קמא דר"ה (דף יד:) באתרוג שחנטו פירותיה קודם חמשה עשר דאידך שבט ונלקט באחד בשבט ומשמע משום דמספקא ליה אי אזלינן באתרוג בתר חנטה כר' אליעזר אי בתר לקיטה כרבן גמליאל נהג בו שני עישורין אלמא דמאן דאמר בתר לקיטה אע"ג דנגמר פרי [כבר] דהרי חנט בשבט של שנה שעברה ולא נלקט עד שבט אחר ושמא אתרוג חלוק משאר פירות לפי שדרכו לעמוד באילן שתים ושלש שנים וכל זמן שמתקיים באילן גדל בכל שנה ושנה אי נמי אע"פ שחנט בשבט של שנה שעברה זימנין דאין נגמר גידולו עד שבט אחר וניחא השתא דנקט רבי יוחנן פ"ק דר"ה (דף טו:) גבי אתרוג אפילו כזית ונעשה ככר כלומר דע"י מי שנה הבאה גדילה ומיהו כזית לאו דווקא בעינן דהא רבי יוחנן בתר חנטה אזיל ושמא לא חשיבא חנטה באתרוג פחות מכזית:

Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.

Sukkah 39b

100%

סוכה ל״ט במַסֶּכֶת סֻכָּה