La Guemara conclut [sur le débat précédent] : et il n'y a rien de plus à discuter ici. Il est clair que les opinions de Rabbi Akiva et de Rabbi Chimon ne coïncident pas nécessairement [l'une avec l'autre].
וְתוּ לָא מִידֵּי.
La baraïta poursuit : s'il a fait pousser l'etrog dans un moule et lui a donné l'aspect d'une autre espèce, il est passoul [invalide]. Rava dit : les Sages n'ont enseigné cette invalidité que lorsqu'il lui a donné l'aspect d'une autre espèce ; en revanche, s'il a façonné l'etrog de sorte qu'il garde l'aspect de sa propre espèce, il est kacher [valide]. La Guemara objecte : c'est évident ! La formule « comme une autre espèce » est expressément enseignée dans la baraïta [donc, façonné selon sa propre espèce, il est valide — pourquoi le préciser ?]. La Guemara répond : non, l'enseignement de Rava est nécessaire pour déclarer valide un etrog façonné en forme de multiples planchettes, c'est-à-dire de morceaux de bois rattachés les uns aux autres. Bien que sa forme ne soit pas exactement celle d'un etrog ordinaire, il y ressemble suffisamment et reste kacher.
גִּדְּלוֹ בִּדְפוּס וַעֲשָׂאוֹ כְּמִין בְּרִיָּה אַחֶרֶת — פָּסוּל. אָמַר רָבָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא כְּמִין בְּרִיָּה אַחֶרֶת, אֲבָל כִּבְרִיָּיתוֹ — כָּשֵׁר. פְּשִׁיטָא! כְּמִין בְּרִיָּה אַחֶרֶת (תְּנַן)! לָא צְרִיכָא, דַּעֲבִידָא דַּפֵּי דַּפֵּי.
Il fut rapporté que les Amoraïm divergent au sujet d'un etrog que des souris ont rongé [littéralement : percé]. Rav dit : celui-là n'est pas hadar [il n'a pas la beauté requise, donc passoul]. La Guemara s'étonne : est-ce bien ainsi ? Mais Rabbi Hanina ne trempait-il pas son etrog [dans du sel], n'en mangeait-il pas une partie, puis ne s'acquittait-il pas de son obligation avec ce qui en restait [prouvant qu'un etrog entamé reste valide] ? La Guemara demande alors : et selon Rabbi Hanina lui-même, notre Michna fait difficulté, puisqu'elle déclare passoul un etrog incomplet !
אִיתְּמַר אֶתְרוֹג שֶׁנְּקָבוּהוּ עַכְבָּרִים, אָמַר רַב: אֵין זֶה הָדָר. אִינִי? וְהָא רַבִּי חֲנִינָא מְטַבֵּיל בֵּהּ וְנָפֵיק בֵּהּ! וּלְרַבִּי חֲנִינָא קַשְׁיָא מַתְנִיתִין!
La Guemara explique : certes, pour Rabbi Hanina, notre Michna ne fait pas difficulté, car on peut distinguer ainsi : ici, lorsque la Michna interdit l'usage d'un etrog incomplet, il s'agit de l'accomplissement de la mitsva le premier jour de la fête de Soukot, où une prise « complète » des espèces est requise ; et là, lorsque la conduite de Rabbi Hanina conduit à conclure qu'un etrog incomplet est valide, il s'agit de l'accomplissement de la mitsva le deuxième jour de la fête ou les jours suivants [où l'exigence est moindre]. En revanche, selon Rav, qui déclare passoul un etrog rongé par des souris, la conduite de Rabbi Hanina fait difficulté, car l'exigence de beauté s'applique [pour lui] les sept jours. La Guemara répond : cela ne fait pas difficulté, car Rav pouvait te répondre : les souris, c'est différent, car elles sont répugnantes. Quand des souris percent un etrog, ce qui reste est contraire à la beauté ; mais quand une personne en mord un morceau, ce qui reste peut encore être tenu pour beau.
בִּשְׁלָמָא מַתְנִיתִין לְרַבִּי חֲנִינָא לָא קַשְׁיָא: כָּאן בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן, כָּאן בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי. אֶלָּא לְרַב קַשְׁיָא! אָמַר לְךָ רַב: שָׁאנֵי עַכְבָּרִים דִּמְאִיסִי.
Certains rapportent cet échange autrement. Rav dit, au sujet d'un etrog que des souris ont rongé : celui-là est hadar [il reste beau et valide], car Rabbi Hanina trempait son etrog, en mangeait une partie, et s'acquittait de son obligation avec ce qui en restait — preuve qu'un etrog incomplet est valide. La Guemara demande : et selon Rabbi Hanina lui-même, notre Michna fait difficulté, puisqu'elle déclare passoul un etrog incomplet ! La Guemara répond : la Michna ne fait pas difficulté ; ici, il s'agit de l'accomplissement de la mitsva le premier jour de la fête de Soukot ; là, il s'agit de l'accomplissement de la mitsva le deuxième jour de la fête ou les jours suivants.
אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַב: זֶה הָדָר, דְּהָא רַבִּי חֲנִינָא מְטַבֵּיל בֵּהּ וְנָפֵיק בֵּהּ. וּלְרַבִּי חֲנִינָא קַשְׁיָא מַתְנִיתִין! לָא קַשְׁיָא: כָּאן בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן, כָּאן בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי.
« Un etrog trop petit… » [La Michna a énoncé une divergence sur la mesure minimale d'un petit etrog : Rabbi Meïr et Rabbi Yehouda.] Rafram bar Papa dit : telle est la divergence ici [sur l'etrog], telle est aussi la divergence au sujet des pierres arrondies. Car il a été enseigné dans une baraïta : le Chabbat, on peut porter trois pierres arrondies dans les latrines afin de s'y essuyer. Bien qu'en règle générale on ne déplace pas de pierres le Chabbat, parce qu'elles sont mouqtsé [mises de côté de tout usage], les Sages l'ont permis par égard pour la dignité humaine. Mais ils ont divergé sur la taille de ces pierres. Et quelle est leur mesure ? Rabbi Meïr dit : de la grosseur d'une noix ; Rabbi Yehouda dit : de la grosseur d'un œuf. Les raisons de ces deux débats sont évidemment différentes ; mais comme les mesures respectives sont identiques, le rapprochement peut servir de moyen mnémotechnique.
אֶתְרוֹג קָטָן וְכוּ׳. אָמַר רַפְרָם בַּר פָּפָּא: כְּמַחְלוֹקֶת כָּאן, כָּךְ מַחְלוֹקֶת בַּאֲבָנִים מְקוּרְזָלוֹת. דְּתַנְיָא: בְּשַׁבָּת שָׁלֹשׁ אֲבָנִים מְקוּרְזָלוֹת מוּתָּר לְהַכְנִיס לְבֵית הַכִּסֵּא, וְכַמָּה שִׁיעוּרָן? רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כֶּאֱגוֹז, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּבֵיצָה.
La Michna poursuit : « et un grand etrog, [sa mesure maximale est] telle qu'on puisse en tenir deux dans une seule main » — ce sont les mots de Rabbi Yehouda. [Rabbi Yossi dit : il est valide même s'il est si grand qu'on n'en peut tenir qu'un seul à deux mains.] Il a été enseigné dans une baraïta que Rabbi Yossi dit : il advint, à propos de Rabbi Akiva, qu'il vint à la synagogue avec son etrog si grand qu'il le portait sur l'épaule — preuve, semble-t-il, qu'on peut s'acquitter avec un grand etrog. Rabbi Yehouda lui répliqua : est-ce là une preuve ? Dans ce cas aussi, les Sages lui dirent : « celui-là n'est pas hadar. »
וּבַגָּדוֹל כְּדֵי שֶׁיֹּאחַז כּוּ׳. תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁבָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְאֶתְרוֹגוֹ עַל כְּתֵפוֹ! אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה: מִשָּׁם רְאָיָה? אַף הֵם אָמְרוּ לוֹ: אֵין זֶה הָדָר.
Mishna 1
MICHNA : On ne lie le loulav qu'avec [un lien tiré de] sa propre espèce, c'est-à-dire l'une des quatre espèces que l'on prend avec le loulav — ce sont les mots de Rabbi Yehouda. Rabbi Meïr dit : on peut même le lier avec un fil ou avec une cordelette. Rabbi Meïr dit : il advint, à propos des gens de Jérusalem, qu'ils liaient leurs loulavim avec des anneaux d'or. Les Sages lui répondirent : ils le liaient avec [un lien de] sa propre espèce en dessous des anneaux, lesquels n'avaient qu'une fonction décorative et non halakhique.
מַתְנִי׳ אֵין אוֹגְדִין אֶת הַלּוּלָב אֶלָּא בְּמִינוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֲפִילּוּ (בְּחוּט) בִּמְשִׁיחָה. אָמַר רַבִּי מֵאִיר: מַעֲשֶׂה בְּאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם שֶׁהָיוּ אוֹגְדִין אֶת לוּלְבֵיהֶן בְּגִימוֹנִיּוֹת שֶׁל זָהָב. אָמְרוּ לוֹ: בְּמִינוֹ הָיוּ אוֹגְדִין אוֹתוֹ מִלְּמַטָּה.(משנה)
Guémara
GUEMARA : Rava dit : on peut lier le loulav même avec le siv [les fibres qui poussent autour du tronc du dattier], et même avec un morceau du tronc du dattier lui-même. Et Rava dit : quelle est la raison de l'opinion de Rabbi Yehouda ? Il tient qu'un loulav requiert un lien [aged], et que si l'on apporte une autre espèce pour le lier, on se retrouve avec cinq espèces et l'on transgresse l'interdit d'ajouter aux mitsvot [bal tossif].
גְּמָ׳ אָמַר רָבָא: אֲפִילּוּ בְּסִיב, אֲפִילּוּ בְּעִיקָּרָא דְּדִיקְלָא. וְאָמַר רָבָא: מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה, קָסָבַר: לוּלָב צָרִיךְ אֶגֶד, וְאִי מַיְיתֵי מִינָא אַחֲרִינָא — הָוֵה חַמְשָׁה מִינֵי.
Et Rava dit encore : d'où puis-je affirmer que le siv et le tronc du dattier sont [de] l'espèce du loulav ? De ce qui a été enseigné dans une baraïta, car il est écrit : « Vous résiderez dans des soukot durant sept jours » (Vayikra 23, 42) — ce qui désigne une souka [faite] de toute matière, la Torah n'ayant pas été pointilleuse sur le matériau du toit [s'khakh] : toute espèce peut servir, pourvu qu'elle ait poussé de la terre et qu'elle ne soit pas susceptible d'impureté. Ce sont les mots de Rabbi Meïr. Rabbi Yehouda dit : la mitsva de la souka ne s'accomplit qu'avec les quatre espèces du loulav en guise de toit. Et il soutient que la logique l'impose, car cela se déduit par un raisonnement a fortiori [kal va-homer] : si le loulav, qui ne s'applique pas la nuit comme le jour, ne s'accomplit qu'avec les quatre espèces, la souka, qui s'applique la nuit comme le jour, ne doit-elle pas, à plus forte raison, n'avoir pour toit que les quatre espèces ?
וְאָמַר רָבָא: מְנָא אָמֵינָא לַהּ דְּסִיב וְעִיקָּרָא דְּדִיקְלָא מִינָא דְלוּלַבָּא הוּא — דְּתַנְיָא: ״בַּסּוּכּוֹת תֵּשְׁבוּ״, סוּכָּה שֶׁל כׇּל דָּבָר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין סוּכָּה נוֹהֶגֶת אֶלָּא בְּאַרְבָּעָה מִינִים שֶׁבַּלּוּלָב. וְהַדִּין נוֹתֵן: וּמָה לוּלָב שֶׁאֵין נוֹהֵג בַּלֵּילוֹת כְּבַיָּמִים, אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בְּאַרְבַּעַת מִינִין, סוּכָּה שֶׁנּוֹהֶגֶת בַּלֵּילוֹת כְּבַיָּמִים — אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא תְּהֵא אֶלָּא בְּאַרְבַּעַת מִינִין!
Les Sages lui répondirent : ceci n'est pas un raisonnement a fortiori valable, car tout raisonnement a fortiori que tu déduis, qui commence par la rigueur mais finit par l'indulgence, n'est pas un raisonnement a fortiori légitime. Si, en fin de compte, la rigueur débouche sur une indulgence, tout le fondement de l'inférence s'effondre.
אָמְרוּ לוֹ: כׇּל דִּין שֶׁאַתָּה דָּן תְּחִלָּתוֹ לְהַחְמִיר וְסוֹפוֹ לְהָקֵל — אֵינוֹ דִּין.
Rachi
ותו לא מידי - אין לדון אחר דבר זה דלא סבר ר"ש כר"ע ולא ר"ע סבר כר' שמעון:
דעבידא דפי דפי - כמין קרשים קרשים כעין גלגל של רחיים של מים ורבא אשמעינן דהוא נמי ברייתו:
והא ר' חנינא מטביל בה - אוכל מקצתו:,ונפיק - ויוצא ידי חובתו בנותר ומברך עליו והא דנקט מטביל שכל מאכלם ע"י טיבול היה כדאמר בפסחים (דף קז:) השמש מטביל בבני מעיים רבי יצחק מטביל בירקא:,ופרכינן ולר' חנינא קשיא מתני' - דקתני חסר כל שהוא פסול:
ומשנינן בשלמא מתני' לר' חנינא ל"ק מתני' ביום טוב ראשון שלקיחתו מן התורה ובעינן לקיחה תמה דכתיב (ויקרא כ״ג:ל״ט) ולקחתם לקיחה תמה וביום טוב שני נפיק ביה ר' חנינא אע"ג דלא היה שלם:,אלא לרב - דאמר אין זה הדר קשיא דר' חנינא דהא אפילו בשני נמי לרב לא נפיק דהא מצוה הדורה בעינן הואיל ומזכיר שם שמים עליו כדאמר בריש פירקין יבש פסול לא שנא בי"ט ראשון ולא שנא בי"ט שני ואוקימנא דבעינן הדר וליכא:
ה"ג ואיכא דאמרי אמר רב זה הדר דהא ר' חנינא מטביל בה ונפיק:
כדרך שחולקין כאן - כשיעורן כאן כך שיעורן כאן:,מותר להכניס לבהכ"ס - בתוך ד' אמות ובהכ"ס בשדה ואינו מוקף מחיצות ואין כאן אלא טלטול דרבנן ומשום כבוד הבריות לא גזור:,במקורזלות - הראוים לקינוח מקורזלות פיקוד"ש בלע"ז:,כאגוז - קסבר בהכי חזיא לקינוח אבל גדולה לא חזיא:
על כתפו - מרוב גודלו:,אין זה הדר - ואע"ג דאוקימנא (לעיל סוכה לא.) דטעמא דר' יהודה לאו משום הדר הוא הכי קאמר ליה אפילו לדידך דלא חיישת לאנפולי ומייתית ראיה מדר' עקיבא אינה ראיה דאף הם אמרו לו אין זה הדר:
מתני' אין אוגדין את הלולב אלא במינו - כדמפרש בגמ':,חוט של משיחה - ליכויי"ל בלע"ז:,גימוניות - חוטי זהב כפופין כגימון על שם הלכוף כאגמון (ישעיהו נח):,במינו אוגדין אותו מלמטה - לשם מצות אגד וזה לנוי בעלמא:
גמ' בסיב - אוליר"ה שגדל סביב הדקל ונכרך סביבו כלולבי גפנים:,עיקרא דדיקלא - לחתוך ממנו נצרים וקולפן עד שראויין לאגד וטעמא דר' יהודה לאו משום הדר הוא דהא אוקימנא דלא בעי הדר אלא משום דבעי מינו:,ומאי טעמא - בעי מינו כיון דאמר לולב צריך אגד הוה ליה אף האגד מן המצוה:,ואי מייתי מינא אחרינא כו' - ועובר משום בל תוסיף:
אלא בארבעת מינין שבלולב וכו' - לקמן בפ' לולב וערבה (סוכה דף מג.) ילפינן מקראי לולב ביום וסוכה בין ביום בין בלילה:
אמרו לו כל דין ק"ו שאתה דן שתחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין - קל וחומר שאתה מתחיל לדרוש על ידי חומר שיש בו להביא לו חומר אחר בק"ו מן הקל כגון זה וסופו שאתה מיקל עליו בחומר זה שהבאת בו שהוא נהפך להקל אינו ק"ו הגון שהרי הדין מלמד עליו חומר ואתה מביא עליו קל:
Tossafot
מקורזלות פי' בקונטרס פיקוד"ש בלע"ז חדודות וטובות לקנח ולא משמע כן פרק אלו עוברין (פסחים דף מז.) גבי יש חורש תלם אחד דפריך ואי אמרינן הואיל אחרישה לא ליחייב הואיל וחזי לכסות בו דם צפור ומשני באבנים מקורזלות ומה שייך להזכיר שם אבנים חדודות ומפרש רבינו תם דמקורזלות היינו [רכות] דחזו לחרישה ולזריעה וכן יסד הפייט אשישת שלוחתו בקטב תלה אשישות להניץ בתיחוח קירזולה:,בשבת שלש אבנים מקורזלות מותר להכניס לבית הכסא. בתוך ד' אמות ובית הכסא בשדה ואינו מוקף מחיצות ואין כאן אלא טלטול דרבנן ומשום כבוד הבריות לא גזור כך פי' בקונטרס ומדקאמר להכניס משמע דאיכא מחיצות ולשון בית הכסא משמע בית וכן משמע פ"ק דתמיד (דף כז:) דאמר רב ספרא הוה יתיב בבית הכסא אתא ר' אבא נחר ליה ובפרק כהן גדול (סנהדרין יט.) שיהו נשים מספרות בבית הכסא משום יחוד משמע דמקום צנוע היה ומוקף מחיצות ואין רואין העומדים בחוץ ואפ"ה התירו להכניס ואע"ג דמכניס מכרמלית לרשות היחיד ותדע דהא איסור טלטול מוקצה חמור מאיסור כרמלית שלא התירו טלטול במת אלא ע"י ככר או תינוק כדמוכח פרק במה מדליקין (שבת דף ל:) ובפרק נוטל (שבת דף קמב:) וור כרמלית אשכחן דשרי במת בשילהי המצניע (שבת דף צד:) בא שיכבא דשרא להו רב נחמן לאפוקיה לכרמלית משום כבוד הבריות וגבי בית הכסא דהתירו טלטול אבנים משום כבוד הבריות כ"ש דהתירו ארבע אמות בכרמלית להכניס מכרמלית לרשות היחיד ומרשות היחיד לכרמלית ומיהו לדידן דיש לנו בית הכסא קבוע בבנין אסור כדמוכח בשילהי המוציא יין (שבת דף פא: ושדשרי רב חסדא להעלותו אחריו לגג ומקשה ליה רבינא מהא דאסרינן לעיל מיניה ליטול קיסום משלפניו לחצות בו שיניו ומשני התם אדם קובע מקום לסעודה הכא אין אדם קובע מקום לבית הכסא משמע דהיכא דקבע אסור ואע"פ שפי' שם בקונטרס דהא דבעי למיסר בגג משום טירחא יתירא בהעלאה לגג לא משמע כן דא"כ כי מקשה ליה רבינא מהא דאסרינן קיסם משלפניו לחצות בו שיניו תיקשי ליה כולה שמעתתא דהתם דשרי לטלטל אבנים מקורזלות אלא לפי שהיה יכול להעלותן לגג מערב שבת הוה בעי למיסר כיון דאפשר להזמינן ומסיק דשרי משום דאין אדם קובע מקום והא דאמר ר' ינאי התם אם יש לו מקום קבוע לבית הכסא מלא היד התם בשדות איירי דמקום רחוק הוא וטורח להזמין מערב שבת אבל לדידן דיש לן מקום קבוע בבית אסור אלא אם כן הזמין ושמא כיון דנפישי בני הבית דהוו שקלי להו לא אפשר ושרי:
דסיב ועיקרא דדיקלא. מכאן קשה לפי' הקונטרס דפ' כל שעה (פסחים דף לט.) דתנן אלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח וקחשיב חרחבינא ומפרש בגמרא אצוותא דדיקלא ופי' שם בקונטרס סיב הדקל שגדל סביב הדקל והכא משמע שהוא מין אילן ובהדיא אמרינן התם מה מצה מין זרעים אף מרור מין זרעים:,רבי יהודה אומר אין סוכה נוהגת אלא בארבעת מינין שבלולב. ולית ליה הא דדרשינן בפ"ק (דף יב.) באספך מגרנך ומיקבך בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר ומ"מ מודה דאין מסככין בדבר המקבל טומאה אפילו מארבעת המינים כגון שעשה מהם כלי או פירות דקל דבעינן דומיא (דאויר) למ"ד ענני כבוד היו ולמאן דאמר סוכות ממש עשו להם ילפי מדאיתקש סוכה לחגיגה דלא שייך לאקשויי אי מה חגיגה בעלי חיים מאחר דלא מכשירין אלא מארבעת המינים והא דאיפליגו ר"מ ור' יהודה בפ"ק (דף יד:) בנסרים שאין בהם ד' וקתני ומודה ר"מ דאם יש בין נסר לנסר כמלא נסר שמניח פסל אחד ביניהן דמשמע פסל לשון פסולת הגורן ויקב כדפירש שם בקונטרס וקאמר דמודה לרבי יהודה לא בשביל שיכשיר רבי יהודה בפסולת גורן ויקב אי נמי מה שגזר ופסל מן האילן קרי ליה פסל:
כל דין שאתה דן תחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין. כי האי גוונא פליגי פרק כל שעה (פסחים דף כז: ושם) דר' יהודה אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה ק"ו מנותר שאינו בבל יראה ומהדרי ליה רבנן שאותו דין תחילתו להחמיר וסופו להקל אם לא מצא עצים לשורפו ובההיא קיימא לן כרבי יהודה דסתם מתניתין פרק בתרא דתמורה (דף לג:) דחמץ בשריפה אלמא חשבינן ליה דין אף על פי שסופו להקל ותימה דהכא אין הלכה כר' יהודה דלא מכשר אלא בד' מינין דסתם מתני' בפ"ק (דף יא.) כרבנן בהדלה עליה את הגפן ואת הדלעת דקתני או שקצץ כשרה וי"ל דהא דקי"ל התם כרבי יהודה היינו מכח דין אחר ויליף במה מצינו מנותר שישנו בבל תותירו וחמץ ישנו בבל תותירו מה נותר בשריפה אף חמץ בשריפה דאע"פ שאמרו לו חכמים אשם תלוי וחטאת הבא על הספק יוכיחו שהם בבל תותירו ואת אמרת בקבורה ושתק ר' יהודה אלמא הדר ביה מההיא אע"ג דהוא. שתק אנן לא שתקינן דלא שתק אלא מתוך דברי עצמו במה שאומר במקום אחר דנותר בקבורה אבל אנן סברינן בשריפה ואין כאן יוכיח:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.