[La baraïta poursuit l'examen des poutres maîtresses (korot) posées en travers d'une ruelle pour la rendre apte au port d'objets le Chabbat :] s'il y a entre deux poutres un écart de moins de quatre tefahim, on n'a pas besoin d'amener une autre poutre [car l'écart est comblé par le principe de lavoud]. Mais si l'écart est de quatre tefahim, on doit amener une autre poutre.
פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה — אֵין צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת, אַרְבָּעָה — צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת.
Et de même, si l'on place côte à côte deux poutres parallèles très étroites — bien qu'aucune des deux n'ait à elle seule une largeur suffisante pour recevoir et porter une petite brique (ariah), ni celle-ci ni celle-là : si les deux ensemble peuvent recevoir une petite brique sur sa largeur d'un tefa'h, on n'a pas besoin d'amener une autre poutre pour rendre la ruelle apte au port. Sinon, on doit amener une autre poutre.
וְכֵן שְׁתֵּי קוֹרוֹת הַמַּתְאִימוֹת, לֹא בָּזוֹ כְּדֵי לְקַבֵּל אָרִיחַ וְלֹא בָּזוֹ כְּדֵי לְקַבֵּל אָרִיחַ, אִם מְקַבְּלוֹת אָרִיחַ לְרׇחְבּוֹ טֶפַח — אֵין צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת, וְאִם לָאו — צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת,
Rabban Chimon ben Gamliel dit : si les deux poutres peuvent recevoir une petite brique dans le sens de sa longueur — soit trois tefahim —, on n'a pas besoin d'amener une autre poutre ; sinon, on doit amener une autre poutre.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אִם מְקַבְּלוֹת אָרִיחַ לְאׇרְכּוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים — אֵין צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת. וְאִם לָאו — צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת.
Si ces deux poutres étroites se trouvaient à des hauteurs différentes, l'une plus haute et l'autre plus basse, Rabbi Yossé, fils de Rabbi Yehouda, dit : on considère la poutre supérieure comme si elle était en bas, et la poutre inférieure comme si elle était en haut [c'est-à-dire rapprochées l'une de l'autre]. Si les deux ensemble sont aptes à porter une petite brique, elles rendent la ruelle apte au port — bien qu'elles ne soient pas réellement contiguës —, à condition toutefois que la poutre supérieure ne soit pas à plus de vingt amot du sol et que la poutre inférieure ne soit pas à moins de dix tefahim du sol [zone entre lesquelles une poutre rend la ruelle apte au port]. On en déduit que, si l'une et l'autre poutre sont à l'intérieur des vingt amot, on dit : « rabats et fais descendre » [le principe havot remi, qui projette virtuellement la poutre supérieure sur l'inférieure] — et cela même si la poutre [supérieure] n'a pas un tefa'h de largeur ! Or cela contredit l'avis de Rava, pour qui le principe « rabats et fais descendre » ne s'applique pas lorsque la poutre supérieure a moins d'un tefa'h de large.
הָיוּ אַחַת לְמַעְלָה וְאַחַת לְמַטָּה, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: רוֹאִין הָעֶלְיוֹנָה כְּאִילּוּ הִיא לְמַטָּה, וְאֶת הַתַּחְתּוֹנָה כְּאִילּוּ הִיא לְמַעְלָה. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תְּהֵא עֶלְיוֹנָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה, וְהַתַּחְתּוֹנָה לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה. הָא זֶה וְזֶה בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים — אָמְרִינַן חֲבוֹט רְמִי אַף עַל גַּב דְּלֵית בֵּיהּ טֶפַח!
Rav Kahana lui dit : interprète la baraïta et explique-la ainsi — « à condition que la poutre supérieure ne soit pas à plus de vingt amot », c'est-à-dire qu'elle soit à l'intérieur des vingt amot, et que la poutre inférieure lui soit adjacente, à moins de trois tefahim d'elle [auquel cas elles sont jointes par le principe de lavoud, et non par celui de havot remi]. Ou bien interprète la baraïta ainsi : « à condition que la poutre inférieure ne soit pas à moins de dix tefahim », c'est-à-dire qu'elle soit au-dessus de dix tefahim, et que la poutre supérieure lui soit adjacente, à moins de trois tefahim d'elle. Mais si la distance entre les poutres est de trois tefahim, alors, puisque la poutre n'a pas un tefa'h de largeur, on ne dit pas « rabats et fais descendre » [et chaque poutre est considérée pour elle-même].
אֲמַר לֵיהּ, תָּרֵיץ וְאֵימָא הָכִי: וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תְּהֵא עֶלְיוֹנָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים, אֶלָּא בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים, וְהַתַּחְתּוֹנָה סְמוּכָה לָהּ בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה. אִי נָמֵי: בִּלְבַד שֶׁלֹּא תְּהֵא תַּחְתּוֹנָה לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה, אֶלָּא לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה, וְעֶלְיוֹנָה סְמוּכָה לָהּ בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה, אֲבָל שְׁלֹשָׁה, כֵּיוָן דְּלֵית בֵּיהּ טֶפַח — לָא אָמְרִינַן חֲבוֹט רְמִי.
GUEMARA : La Michna poursuit : une souka dont l'ombre dépasse l'ensoleillement est valide. De la formulation de la Michna on peut déduire que, si son ombre et son ensoleillement sont égaux, la souka est invalide. La Guemara objecte : mais n'avons-nous pas appris dans une Michna d'un autre chapitre de ce traité : une souka dont l'ensoleillement dépasse l'ombre est invalide — formulation dont on déduit que, si l'ensoleillement et l'ombre sont égaux, la souka est valide ! Les déductions des deux michnayot se contredisent.
וְשֶׁצִּילָּתָהּ מְרוּבָּה מֵחַמָּתָהּ כְּשֵׁרָה. הָא כִּי הֲדָדֵי — פְּסוּלָה. וְהָא תְּנַן בְּאִידַּךְ פִּירְקִין: וְשֶׁחֲמָתָהּ מְרוּבָּה מִצִּילָּתָהּ פְּסוּלָה, הָא כִּי הֲדָדֵי — כְּשֵׁרָה!
La Guemara répond : ce n'est pas une difficulté. Ici — où l'on déduit qu'à ombre et soleil égaux la souka est invalide —, il s'agit du rapport ombre/soleil mesuré en haut, sur le s'khakh lui-même ; et là — où l'on déduit qu'à parts égales la souka est valide —, il s'agit du rapport mesuré en bas, sur le sol de la souka. Les deux déductions ne se contredisent pas : car plus on observe la lumière bas dans la souka, plus elle est diffuse [les rayons s'élargissent]. Aussi, si l'ombre et le soleil sont égaux sur le sol de la souka, c'est signe que le s'khakh est assez dense et que ses parties pleines l'emportent sur ses interstices. Rav Pappa dit : c'est le sens du dicton populaire au sujet de la lumière : « comme une pièce de zouz en haut, comme une pièce d'istera en bas ».
לָא קַשְׁיָא: כָּאן מִלְּמַעְלָה, כָּאן מִלְּמַטָּה. אָמַר רַב פָּפָּא, הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: כְּזוּזָא מִלְּעֵיל, כְּאִיסְתְּרָא מִלְּתַחַת.
La Michna poursuit : une souka dont le s'khakh est épais à la manière d'une maison est valide. Nos Maîtres ont enseigné dans une baraïta : une souka dont le s'khakh est épais à la manière d'une maison — bien qu'il soit si dense qu'on ne voie pas les étoiles à travers — est valide. En revanche, s'il est si épais que même les rayons du soleil ne sont pas visibles à travers, Beit Chammaï l'invalident et Beit Hillel la déclarent valide.
מְעוּבָּה כְּמִין בַּיִת. תָּנוּ רַבָּנַן: הַמְעוּבָּה כְּמִין בַּיִת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַכּוֹכָבִים נִרְאִין מִתּוֹכָהּ — כְּשֵׁרָה. אֵין כּוֹכְבֵי חַמָּה נִרְאִין מִתּוֹכָהּ — בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין.
Mishna 1
MICHNA : Celui qui dresse sa souka au sommet d'un chariot ou au sommet d'un bateau — bien qu'elle soit mobile, elle est valide, car il suffit qu'une souka soit une habitation provisoire —, et l'on peut y monter et y entrer même le premier jour de fête (Yom Tov). Celui qui dresse sa souka au sommet d'un arbre ou sur le dos d'un chameau : la souka est valide, mais on ne peut pas y monter le premier jour de fête, car les Sages ont interdit de grimper aux arbres ou de se servir d'un animal pendant la fête.
מַתְנִי׳ הָעוֹשֶׂה סוּכָּתוֹ בְּרֹאשׁ הָעֲגָלָה אוֹ בְּרֹאשׁ הַסְּפִינָה — כְּשֵׁרָה, וְעוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב. בְּרֹאשׁ הָאִילָן אוֹ עַל גַּבֵּי גָּמָל — כְּשֵׁרָה, וְאֵין עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב.(משנה)
Si deux des parois de la souka reposent sur l'arbre et qu'une seule est dressée au sol par l'homme, ou si deux sont dressées au sol par l'homme et qu'une seule repose sur l'arbre : la souka est valide, mais on ne peut pas y monter le premier jour de fête, car cela reviendrait à se servir de l'arbre. En revanche, si trois des parois sont dressées au sol par l'homme et qu'une seule repose sur l'arbre : alors, puisqu'elle comporte le nombre minimal de parois requis [indépendamment de l'arbre], elle est valide, et l'on peut y entrer même le premier jour de fête.
שְׁתַּיִם בָּאִילָן וְאַחַת בִּידֵי אָדָם, אוֹ שְׁתַּיִם בִּידֵי אָדָם וְאַחַת בָּאִילָן — כְּשֵׁרָה, וְאֵין עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב. שָׁלֹשׁ בִּידֵי אָדָם וְאַחַת בָּאִילָן — כְּשֵׁרָה, וְעוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב.
Rachi
פחות מארבעה כו' - רבן שמעון סבירא ליה פחות מארבעה לבוד בכל דוכתא:
שתי קורות המתאימות כו' - דתנן בעירובין (דף יג:) הקורה שאמרו רחבה כדי לקבל אריח והאריח חצי לבינה של שלשה טפחים דיה לקורה שתהא רחבה טפח כדי לקבל אריח לרוחבו והתם פריך טפח ומחצה בעי ומשני שבולטת לשני צידי הקורה אצבע לכל רוח ומלבנן בטינא ואם לא היתה לו קורה רחבה טפח ונתן שתים זו בצד זו דהיינו מתאימות כעין תאומים:,אם מקבלות אריח לרחבו טפח - כשהן סמוכות זו לזו אין צריך להביא קורה אחרת ואם לאו שאין שתיהן רחבות טפח צריך להביא קורה אחרת:
רבן שמעון בן גמליאל אומר אם מקבלות לאורכו שלשה אין צריך להביא קורה אחרת - רבן שמעון בן גמליאל להקל בא כלומר אפילו אין בהן טפח ואם מושיב על שתיהן אריח לרחבו אינו עומד מרחיקן זו מזו ומושיב עליהן לאורכו ובלבד שיהו בריאות לקבל כובדו ואורכו של אריח שלשה:,ואם לאו - שאינן בריאות לקבלו צריך להביא קורה אחרת:
היתה אחת למעלה ואחת למטה - כשהושיבן זו אצל זו לא נתנם בשוה אלא זו נמוכה וזו גבוהה:,רואין את העליונה כאילו היא למטה - בשוה לזו או את התחתונה כאילו היא למעלה אצל חברתה:,ובלבד שלא תהא עליונה למעלה מעשרים - לארץ דאינו מקום להכשר קורה:,ולא תחתונה למטה מעשרה - לארץ שאין מחיצה בפחות מעשרה:,הא זו וזו בתוך עשרים - אפילו העליונה סמוכה לשפת עשרים והתחתונה לשפת עשרה קא סלקא דעתך דמכשר אלמא אמרינן חבוט רמי בפחות מרוחב טפח:
תריץ הכי - כלומר רואין דקאמר פחות מג' הוא ובלבד דקתני הכי קאמר ובלבד שלא תהא עליונה כו':
כאן מלמעלה כאן מלמטה - הא דדייקינן כי הדדי פסולה למעלה קאי. כשיש בין קנה לקנה כמלא קנה אפילו מצומצם פסולה לפי שחמת האויר נראית בארץ רחבה הרבה מן הצל של סכך והא דדייקי' כי הדדי כשרה נקט שיעוריה מלמטה שחמה וצל שוין בידוע שהקנים רחבים מן האויר:,כזוזא מלעיל כאסתירא מלתחת - כשהנקב רחב כשיעור זוז חמתו מרובה למטה כשיעור סלע:
כוכבי חמה - כשהחמה זורחת עליה ואין זהרורי חמה נראין מתוכה אין זו דומה לסוכה אליבא דבית שמאי:
מתני' העושה סוכתו בראש העגלה - אף על גב דמטלטלא ולא קביעא ובראש הספינה שהוא מקום גבוה של ספינה והים גבוה מאד ואין הרים מקיפין והרוח שולטת שם ועוקרתה:,כשרה - דדירת עראי סגי בה:,ועולין לה ביום טוב - ומשום דבעיא למיתנא סיפא ואין עולין תנא רישא ועולין:,בראש האילן - תיקן מושבו בראשו ועשה שם מחיצות וסכך:,כשרה - לחולו של מועד ואף ביום טוב אם עבר ועלה לה יצא ידי חובתו:,ואין עולין לה ביום טוב - דגזור בה רבנן דאין עולין באילן ואין משתמשין בו שמא יתלוש:
שתים באילן ואחת בידי אדם - סמך קרקעית הסוכה רובו באילן ועשה סביבה בראש האילן שתי מחיצות ואחת עשה בידי אדם בארץ וסמך קצת קרקעית הסוכה באמצע הדופן והגביה הדופן ממנו למעלה עשרה או שתים בידי אדם ואחת באילן הואיל ואם ינטל האילן נופל קרקעית הסוכה שאינו יכול לעמוד בסמיכת שתים שבארץ אין עולין לה ביום טוב דמשתמש באילן:
Tossafot
הא זה וזה בתוך עשרים אמרינן חבוט רמי. וא"ת מאי קושיא אדפריך מרבי יוסי ברבי יהודה ליסייעיה מרבנן דלית להו רואין דהא רבנן פליגי עליה כדמוכח פ"ק דעירובין (דף יד. ושם) דאמר אביי רבי יוסי סבר לה כאבוה בחדא ופליג עליה בחדא סבר לה כאבוה בחדא דאית ליה רואין ויש לומר דטעמא דרבנן לאו משום דלית להו חבוט רמי בפחות מטפח אלא משום דפסלי קורה המונחת באותו ענין שאינה ראויה לקבל אריח דבעו רחבה ובריאה ולא אמרינן רואין לפסול קורה הניטלת ברוח ושתי קורות המתאימות אפילו בפחות משלשה משום דראויה לקבל אריח בעו אבל אי הוה להו הכא ראוין אפילו בפחות משלשה יש לנו ללמוד מדברי רבי יוסי ברבי יהודה שאפילו במופלג שלשה היו אומרים רואין דהא לא פליגי (אלא) במאי דלית להו רואין אלא מטעמא דפרישית:
אבל בשלשה כיון דלית ביה טפח לא אמרינן חבוט רמי. השתא אסיקנא דבטפח אמרינן חבוט רמי אפילו בשלשה ותימה דבפרק קמא דעירובין (דף ט. ושם) אמרינן גבי היתה קורתו משוכה או תלויה כגון שנעץ שתי יתידות עקומות על שני כותלי מבוי שאין בגובהן שלשה ואין בעקמימותן שלשה וקא משמע לן דאמרינן לבוד וחבוט ולמה לי שאין בגובהן שלשה כיון דקורה רחבה טפח אפילו בגובה שלשה נמי אמרינן חבוט רמי ויש לומר דלא דמי דבלאו הכי תיקשי לן התם בלאו טעמא דחבוט רמי ליתכשר האי מבוי כיון דאין הקורה למעלה מעשרים אלא היינו טעמא כדאמרינן התם דבעינן קורה על גבי מבוי ואפילו הוי קורה משום מחיצה בעינן היכר קצת ולא חשיב היכר כלל אלא אם כן הוי בתוך שלשה כי ההיא דהתם דהניח מבחוץ ואפילו סמוך לכותל:
כאן מלמעלה כאן מלמטה. הא דדייקינן כי הדדי פסולה למעלה קאי בשיש בין קנה לחבירו כמלא קנה אפילו מצומצם פסולה לפי שחמת האויר נראית בארץ רחבה מן הצל של סכך והא דדייקינן כי הדדי כשרה נקט שיעוריה מלמטה שהחמה והצל שוין בידוע שהקנים רחבים מן האויר:,כזוזא מלעיל כאיסתרא מלתחת. כשנקב רוחב מלמעלה כשיעור זוז חמתה מרובה מלמטה כשיעור סלע כך פירש בקונטרס והקשה ר"ת דרב פפא גופיה דהכא אית ליה פ' קמא דעירובין (דף טו:) פרוץ כעומד מותר והתם נמי פסקינן הלכתא הכי ועוד קשה דאמר פרק קמא דקידושין (דף יא:) דעבדי אינשי דקרו לפלגתא דזוזא איסתרא אלמא דאיסתרא פחות מזוזא ומפרש רבינו תם כאן מלמעלה מי שמודד האויר מלמעלה כי הדדי כשרה לפי שהוא עומד כפרוץ אבל העומד מלמטה בארץ ומעיין כלפי מעלה ודומה כי הדדי פסולה לפי שהאויר שהוא רחב כי זוזא דומה בעיניו קטן כאיסתרא מחמת שהוא רחוק ממנו וראיה לדבר ונהי בעינינו כחגבים (במדבר י״ג:ל״ג) וכוכב גדול בשמים דומה בעינינו כקטן כדמוכח בפרק המוכר את הספינה (ב"ב דף עג.):
שתים באילן ואחת בידי אדם. סמך קרקעית הסוכה רובה באילן ועשה סביבה בראש האילן שתי מחיצות ואחת עשה בידי אדם בארץ וסמך קרקעית הסוכה באמצע הדופן והגביה הדופן ממנו ולמעלה עשרה או שתים בידי אדם ואחת באילן הואיל ואם ינטל האילן נופל קרקעית הסוכה שאינה יכולה לעמוד בסמיכת שתים שבארץ אין עולין לה ביום טוב דמשתמש באילן כך פירש בקונטרס ולא משמע הכי פרק מי שהחשיך (שבת דף קנד: ושם) דדייק מהכא דצדדים אסורין דאמרינן מאי לאו דחק ביה באילן ואנח ביה קנים באילן דהוי להו צדדין ומשמע דמיירי שהאילן דפנות לסוכה וקנים של סוכה נסמכין על האילן ואם יכנס בה ביום טוב גזרה שמא יניח חפצו על הסכך וכן פירש שם בקונטרס:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.