[La Guemara poursuit l'examen, commencé plus haut, du statut d'impureté du lit.] Un lit contracte l'impureté rituelle en tant qu'entité complète s'il entre en contact avec une source d'impureté ; et il redevient pur en tant qu'entité unique [par immersion au mikvé, et, pour l'impureté transmise par un mort, par aspersion puis immersion]. Mais il ne peut être rendu ni impur ni pur lorsqu'il est démonté en ses pièces : telle est l'opinion de Rabbi Éliézer. Et les Sages disent : il contracte l'impureté même démonté en ses pièces composantes, et de même il redevient pur même démonté en ses pièces composantes. La Guemara interroge : si le lit se brise en morceaux qui ne servent plus à rien, il est pur — quelles sont donc ces « pièces composantes » dont parlent les Sages [qui restent, elles, susceptibles d'impureté] ? Rabbi 'Hanan a dit au nom de Rabbi [Yehouda HaNassi] : il s'agit d'une planche longue avec ses deux pieds qui y tiennent, et d'une planche courte avec ses deux pieds qui y tiennent.
מִטָּה מְטַמֵּאת חֲבִילָה וּמְטַהֶרֶת חֲבִילָה, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מְטַמֵּאת אֵבָרִים וּמְטַהֶרֶת אֵבָרִים. מַאי נִיהוּ? אָמַר רַבִּי חָנָן אָמַר רַבִּי: אֲרוּכָּה וּשְׁתֵּי כְרָעַיִם, קְצָרָה וּשְׁתֵּי כְרָעַיִם.
La Guemara demande : et à quoi ces pièces sont-elles bonnes — quelle fonction justifie qu'on leur reconnaisse un statut d'ustensile [susceptible d'impureté] ? La Guemara répond : on peut les appuyer contre le mur et s'asseoir dessus, après avoir posé des planches en travers du sommet et tendu des cordes sur leur longueur et leur largeur. Les planches du lit peuvent ainsi servir à s'asseoir ou à s'allonger ; elles sont donc tenues pour des ustensiles.
לְמַאי חַזְיָא? לְמִסְמְכִינְהוּ אַגּוּדָּא וּלְמֵיתַב עֲלַיְיהוּ וּמִשְׁדֵּא אַשְׁלֵי.
[La Guemara revient à présent sur l'enseignement lui-même cité plus haut.] Rabbi Ami bar Tavyomé a dit : si l'on a recouvert la souka [a fait le s'khakh] avec des débris d'ustensiles usés et incomplets, la souka est passoul [invalide]. La Guemara demande : que sont ces « débris d'ustensiles usés » ? Abayé a dit : ce sont de petits morceaux d'étoffe n'ayant pas une surface de trois sur trois doigts [tefahim], qui, vu leur petitesse, ne sont d'aucun usage ni pour les pauvres ni pour les riches.
גּוּפָא, אָמַר רַבִּי אַמֵּי בַּר טַבְיוֹמֵי: סִכְּכָהּ בִּבְלָאֵי כֵלִים פְּסוּלָה. מַאי בְּלָאֵי כֵלִים? אָמַר אַבָּיֵי: מַטְלָנִיּוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ, דְּלָא חַזְיָין לֹא לַעֲנִיִּים וְלֹא לַעֲשִׁירִים.
Il est enseigné dans une baraïta conformément à l'opinion de Rabbi Ami bar Tavyomé : dans le cas d'une natte faite de végétaux divers — par exemple du papyrus (chifa) et du jonc (gémi) —, même si ses restes ont été réduits en deçà de la mesure requise pour contracter l'impureté rituelle, on ne fait pas le s'khakh avec eux. Cela correspond exactement à l'opinion de Rabbi Ami.
תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי בַּר טַבְיוֹמֵי: מַחְצֶלֶת שֶׁל שִׁיפָא וְשֶׁל גֶּמִי, שְׁיָרֶיהָ, אַף עַל פִּי שֶׁנִּפְחֲתוּ מִכְּשִׁיעוּרָהּ — אֵין מְסַכְּכִין בָּהֶן.
[La baraïta poursuit :] une natte de roseaux : si elle est grande [et non destinée au couchage, mais propre seulement à couvrir], on fait le s'khakh avec elle ; si elle est petite [et donc utilisable pour s'allonger], son statut est celui d'un ustensile, et l'on ne fait pas le s'khakh avec elle. Rabbi Éliézer dit : même une grande natte a statut d'ustensile — elle est susceptible de contracter l'impureté rituelle, et l'on ne fait donc pas son s'khakh avec elle.
מַחְצֶלֶת הַקָּנִים, גְּדוֹלָה — מְסַכְּכִין בָּהּ, קְטַנָּה, — אֵין מְסַכְּכִין בָּהּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַף הִיא מְקַבֶּלֶת טוּמְאָה, וְאֵין מְסַכְּכִין בָּהּ.
[La Michna avait enseigné :] « celui qui creuse un creux à l'intérieur d'une meule de blé [pour s'y faire une souka] — ce n'est pas une souka ». Rav Houna a dit : les Sages n'ont enseigné qu'il ne s'agit pas d'une souka que dans le cas où il n'y avait pas, à cet endroit, un vide d'un tefa'h de hauteur sur une longueur de sept [tefahim] avant que le grain n'y soit entassé. Mais s'il y avait là un vide d'un tefa'h de hauteur sur sept de longueur, et que l'on se contente maintenant, en creusant la meule, de surélever des parois déjà existantes sans former un espace nouveau, c'est une souka kachère.
הַחוֹטֵט בְּגָדִישׁ. אָמַר רַב הוּנָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין שָׁם חָלָל טֶפַח בְּמֶשֶׁךְ שִׁבְעָה, אֲבָל יֵשׁ שָׁם חָלָל טֶפַח בְּמֶשֶׁךְ שִׁבְעָה — הֲרֵי זֹה סוּכָּה.
C'est aussi ce qui est enseigné dans une baraïta : celui qui creuse une meule de blé pour s'y faire une souka — c'est une souka. La Guemara s'en étonne : mais n'avons-nous pas appris dans la Michna que ce n'est pas une souka ! Faut-il donc plutôt en conclure, conformément à l'opinion de Rav Houna, que dans certaines circonstances il est bien possible de creuser une meule de blé et d'obtenir une souka kachère ? La Guemara conclut : oui, apprends-en effet qu'il en est ainsi.
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: הַחוֹטֵט בְּגָדִישׁ לַעֲשׂוֹת לוֹ סוּכָּה — הֲרֵי זֹה סוּכָּה. וְהָאֲנַן תְּנַן אֵינָהּ סוּכָּה! אֶלָּא לָאו, שְׁמַע מִינַּהּ כִּדְרַב הוּנָא. שְׁמַע מִינַּהּ.
Il en est qui présentent cette même matière sous forme de contradiction [entre la Michna et la baraïta]. Nous avons appris dans la MISHNA : celui qui creuse une meule de blé afin de s'y faire une souka — ce n'est pas une souka. Or n'a-t-il pas été enseigné dans une baraïta que c'est une souka ! Rav Houna a dit : ce n'est pas une difficulté. Ici [là où c'est une souka], il s'agit d'un cas où il y avait déjà un vide d'un tefa'h de hauteur sur sept de longueur ; là [où ce n'est pas une souka], il s'agit d'un cas où il n'y avait pas de vide d'un tefa'h de hauteur sur sept de longueur.
אִיכָּא דְּרָמֵי לַיהּ מִירְמֵא. תְּנַן: הַחוֹטֵט בְּגָדִישׁ לַעֲשׂוֹת לוֹ סוּכָּה — אֵינָהּ סוּכָּה. וְהָא תַּנְיָא: הֲרֵי זוֹ סוּכָּה! אָמַר רַב הוּנָא, לָא קַשְׁיָא: כָּאן בְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם חָלָל טֶפַח בְּמֶשֶׁךְ שִׁבְעָה, כָּאן בְּשֶׁאֵין שָׁם חָלָל טֶפַח בְּמֶשֶׁךְ שִׁבְעָה.
Mishna 1
MICHNA : Celui qui fait descendre les parois (dfanot) de la souka du haut vers le bas — si le bord inférieur de la paroi se trouve à trois tefahim au-dessus du sol, la souka est passoul [car un chevreau peut passer par cet espace : ce n'est pas la paroi d'une souka valide]. Mais si l'on construit la paroi du bas vers le haut, dès lors qu'elle atteint dix tefahim de hauteur, la souka est kachère, même si la paroi ne rejoint pas le s'khakh. Rabbi Yossé dit : de même qu'une paroi montée du bas vers le haut doit avoir dix tefahim, de même, lorsqu'on fait descendre la paroi du haut vers le bas, il suffit qu'elle ait dix tefahim de longueur [quelle que soit sa hauteur au-dessus du sol : c'est la paroi d'une souka valide, car une cloison de dix tefahim a, dans tous les domaines de la halakha, statut de cloison à part entière].
מַתְנִי׳ הַמְשַׁלְשֵׁל דְּפָנוֹת מִלְמַעְלָה לְמַטָּה, אִם גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים — פְּסוּלָה. מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, אִם גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים — כְּשֵׁרָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁמִּלְּמַטָּה לְמַעְלָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, כָּךְ מִלְמַעְלָה לְמַטָּה עֲשָׂרָה טְפָחִים.(משנה)
Guémara
GUEMARA : La Guemara demande : sur quel principe Rabbi Yossé et les Sages divergent-ils ? La Guemara explique : un Maître — Rabbi Yossé — estime qu'une cloison suspendue (me'hitsa télouya), même si elle ne descend pas jusqu'en bas, rend permis [de porter à l'intérieur le Chabbat], à l'égal d'une cloison à part entière. Et un Maître — les Sages — estime qu'une cloison suspendue ne rend pas permis [de porter le Chabbat].
גְּמָ׳ בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? מָר סָבַר מְחִיצָה תְּלוּיָה מַתֶּרֶת, וּמַר סָבַר מְחִיצָה תְּלוּיָה אֵינָהּ מַתֶּרֶת.
Nous avons appris dans une Michna là-bas [au traité Erouvin] : dans le cas d'une citerne située entre deux cours — à cheval, pour partie, sur chacune des deux —, on ne puise pas son eau le Chabbat, à moins d'avoir dressé pour elle une cloison de dix tefahim de hauteur [destinée à séparer les eaux entre les deux domaines, de peur que les habitants d'une cour ne puisent dans le domaine de l'autre]. Cette cloison est efficace qu'elle soit au-dessus [abaissée vers l'eau], qu'elle soit en dessous [dans l'eau], ou qu'elle se trouve dans l'épaisseur du rebord [« ogen »] de la citerne [au-dessus de la surface de l'eau] : placée en l'un quelconque de ces endroits, elle forme une séparation entre les deux cours et permet d'y puiser. Rabban Chimon ben Gamliel dit [que cela fait l'objet d'un ancien désaccord de Tannaïm]…
תְּנַן הָתָם: בּוֹר שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת — אֵין מְמַלְּאִין מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה לָהּ מְחִיצָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, בֵּין מִלְמַעְלָה בֵּין מִלְּמַטָּה, בֵּין בְּתוֹךְ אוֹגְנוֹ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
Rachi
חבילה - ביחד:,ומטהרת חבילה - אם טמאה היא אין טבילה עולה לה אברים אברים אלא מתקנה ומטבילה:
למסמכינהו אגודא - לקרבן אצל הכותל הרחב כמלא רוחב מטה ונותן עצים מן הכרעים ולכותל למראשותיה ולמרגלותיה:,ומשדא אשלי - ונותן חבלים ומסרג וראויה למשכב ומטמא מדרס:
שיפא - לישק"א:,ושל גמי - יונ"ק:,שיריה - כגון נפחתה ונשתייר בה:,אע"פ - שפחותה עכשיו מכשיעור לטומאה דתנן (כלים פ' כ"ז מ"ב) מפץ ששה על ששה:,אין מסככין - הואיל ומכלי קאתו ותחלתה היתה מקבלת טומאת משכב הזב והנדה:
גדולה מסככין בה - דלאו כלי הוא דסתמא לסיכוך:,אף היא מקבלת טומאה - קסבר סתמא לשכיבה וכלי היא:
אלא שאין שם חלל טפח - גובה במשך אורך ורחב שבעה טפחים כשיעור סוכה ואח"כ הגדיש כל הגדיש על אותו חלל דעכשיו נעשה שם סכך מאליו ולא היה עליו שם סכך מתחילה:,אבל אם יש שם כו' - חלל טפח אהל הוא נמצא שם סכך על אותו גדיש וכשחוטט בו מלמטה למעלה עד שמגביה את החלל לשיעור גובה עשרה אין זו עשייתו שהרי אינו מתקן אלא הדפנות ובדפנות לא אמרינן תעשה ולא מן העשוי והרי היא כסוכה שפחותה מעשרה וחקק בה והשלימה לעשרה:
איכא דרמי לה מירמא - לא מתני להא דרב הונא בלשון לא שנו ולפרושי מתני' אלא רמי מתני' מירמ' אברייתא ודרב הונא אשנויא אתמר:
מתני' המשלשל - כל מלמעלה למטה קרי שלשול:,מלמעלה למטה - שהתחיל לארוג המחיצה אצל הסכך ואורג ובא כלפי מטה:,שלשה טפחים פסולה - דהיינו כדי שיזדקר הגדי בבת ראש דאמרן פסולה:,מלמטה למעלה - שהתחיל לארוג מלמטה סמוך לקרקע ומגביה ועולה כיון שהגביה עשרה כשרה ואף על פי שלא הגיע לסכך:,רבי יוסי אומר כשם שמלמטה למעלה - דיו באריגת י':,כך מלמעלה למטה - דיו באריגת עשרה ואפילו גבוהה הרבה מן הארץ כשרה וקסבר מחיצה תלויה עשרה מתרת:
גמ' בור שבין שתי חצירות - חציו בחצר זו וחציו בחצר זו ומחיצה בין החצירות ומהלכת ותלויה על פי הבור ואין פתח ביניהם לערב זו עם זו:,אין ממלאין ממנה - לא זו ולא זו לפי שמימי חצר זו מביא לזו:,בין מלמטה - סמוך למים:,בין מתוך אוגנו - כלומר בין מלמעלה רחוק מן המים ובלבד שתהא בתוך אוגן של בור דמוכחא מילתא דבשביל אוגן המים נעשית ומפרשינן טעמא בעירובין שמחיצה תלויה מתרת במים דקל הוא שהקילו חכמים במים אבל מחיצה החוצצת את החצירות ומהלכת ע"פ הבור שלא נעשה בשביל המים אינה מתרת דאין מחיצה תלויה מתרת במים אלא הנעשית בשביל להתיר מלוי המים כגון גזוזטרא שלמעלה מן הים דתנן בעירובין (דף פז:) דעושין לה מחיצה תלוי' וכגון זו שבתוך אוגן הבור:
Tossafot
מטה מטמאת חבילה. משנה היא פרק י"ח דכלים ומטמאת חבילה כשהיא מחוברת יחד אבל נתפרקה אבר אבר אינה מקבלת טומאה אפילו בקצרה ושתי כרעים ומכל מקום מודה רבי אליעזר שאם נתפרקה וחזר וחיברה חוזרת לטומאתה כדקאמר ומטהרת חבילה אם טמאה היא אין טבילה עולה לה אברים אברים אלא מתקנה ומטבילה וחכמים אומרים מטמאת אברים כדמסיק בארוכה ושתי כרעים כן ריהטא דמתני' דכלים לכאורה אבל בתוספתא דכלים לא משמע הכי דתניא כיצד כרע שפירשה מן הארוכה עם הקצרה רבי אליעזר אומר הרי זה חיבור ואם הטבילה אינה חוצצת וחכמים אומרים אינו חיבור ואם הטבילה חוצצת ולפי שיטת התוספ' הכי פירושא דמתני' ומטמאת חבילה דכשם כשכולה שלימה אם נטמא אחד מאבריה נטמאת כולה כך נמי כשפירש הכרע מן הארוכה ועומדת עם הקצרה חיבור הוא ואם נטמאת הכרע נטמאת הקצרה והיינו דקתני בתוספתא רבי אליעזר אומר הרי זה חיבור ומטהרת חבילה אם הטביל הכרע והקצרה ביחד אין הקצרה חוצצת עליה כי היכא דלא חייצא במטביל את השלימה וחכמים אומרים מיטמאת אברים ולא חבילה ואם נטמאת הכרע היא טמאה ולא קצרה ואינה חיבור כשלימה והיינו זה דקתני בתוספתא וחכ"א אינה חיבור ומטהרת אברים מטביל הכרע בפני עצמה ולא חבילה הכרע עם הקצרה שהקצרה חוצצת עליה ואינה כשלימה דהמטביל מטה שלימה אע"פ שלא פירקה טהורה:,ומטהרת חבילה. משמע דפשוטי כלי עץ טמאין כגון מטה דחזיא למדרסות ואית להו טהרה במקוה והא דמשמע פרק רבי עקיבא (שבת דף פד. ושם) דמפץ אין לה טהרה במקוה אומר ר"ת דהתם בשל שיפא ושל גמי והא דאמרינן פ' כיצד הרגל (ב"ק דף כה: ושם) גבי מפץ וקמייתי לה בין לטומאת ערב בין לטומאת שבעה דמשמע שיש לו טהרה לאחר שבעה דאפילו באנו לפרש דלדין טומאת שבעה קאמר כלומר להיות אב הטומאה משום דאין לך דבר הטמא טומאת שבעה אלא אם כן הוא אב הטומאה מכל מקום אי לית ליה טהרה במקוה אין יכול ליעשות אב הטומאה כדמוכח בשילהי עירובין (דף קד:) אלא צריך לומר דההיא ברייתא דמפץ במת מנין משמע דמיירי ליה בכל מפץ בין בשל עץ כגון מחצלת של קנים בין בשל שיפא וגמי ודייקינן פרק אמר רבי עקיבא (שבת דף פד.) ממפץ של שיפא וגמי ובפרק כיצד הרגל (ב"ק דף כה:) דייקינן ממפץ של עץ והא דאית להו לפשוטי כלי עץ טהרה במקוה אף על גב דקרא דבמים יובא דבסוף פרשת שמיני כתיב גבי מקבלי כלי עץ דכתיב מכל כלי עץ או בגד או עור או שק מכל מקום נפקא לן מאידך קרא דכתיב בפרשת מדין כל מעשה עזים וכל כלי עץ תתחטאו דליכא למימר מה מעשה עזים מטלטל מלא וריקן דלא שייך למדרש הכי אלא גבי שק שאין דרך לעשותו אלא מלא וריקן שעשוי לשאת בו משאות כדכתיב (בראשית מ״ב:כ״ה) ולהשיב כספיהם איש אל שקו:
דלא חזי' לא לעניים ולא לעשירים. ואפילו חישב עליהן בטלה דעתו והא דמשמע בזבחים פרק דם חטאת (זבחים דף צד.) דמטלית פחותה משלש על שלש מהניא ביה מחשבה דלא דמי דהתם מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו כדפרישית פרק כ"ח דכלים:
אבל אם יש שם חלל טפח. מצינן למימר רב הונא לטעמיה דאמר לעיל (סוכה דף י.) גבי בין סוכה לסוכה טפח ושמא מאן דאמר התם ארבעה הכא מודה דהא לשמואל דאמר התם עשרה הכא לא שייך:
בין מלמטה בין מתוך אוגנו. ויש ספרים שכתוב בהן בין מלמטה מתוך אוגנו ולא יתכן דאם כן מלמעלה היינו חוץ לבור דאי בתוך הבור סמוך לשפתו היינו מתוך אוגנו ואם כן היינו כותל שביניהן דקאמר ר"י שמפסיקין בין שתי החצרות ומהלכת על פי הבור ועוד דאם כן לא הוי למעלה דת"ק כגון למעלה דרבן שמעון בן גמליאל דפליגי אמוראי פרק כיצד משתתפין (עירובין דף פו.) דרב הונא אמר למטה למטה ממש למעלה למעלה ממש וזה וזה בבור ורב יהודה אומר למטה למטה מן המים [למעלה למעלה מן המים]:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.