Guémara
Plutôt, corrige la baraïta et dis ainsi : [le s'khakh] n'est invalide que lorsque sa quantité initiale est, comme ses restes, d'une seule [tige]. [Autrement dit : un seul brin lié ne disqualifie pas ; le défaut n'apparaît que si dès le départ la liasse se réduisait, comme à la fin, à l'unité.]
אֶלָּא אֵימָא: עַד שֶׁתְּהֵא תְּחִלָּתוֹ כִּשְׁיָרָיו אֶחָד.
Mareimar enseigna : ces liasses de roseaux de Soura que l'on attache pour les vendre, on peut en faire le s'khakh d'une souka. Bien que le vendeur les ait liées, il ne les a liées que pour en dénombrer plus aisément la quantité [au marché], et elles ne sont pas destinées à demeurer liées.
דָּרֵשׁ מָרִימָר: הָנֵי אִיסּוּרְיָיתָא דְסוּרָא — מְסַכְּכִין בְּהוּ. אַף עַל גַּב דַּאֲגִדָן — לְמִנְיָנָא בְּעָלְמָא הוּא דַּאֲגִדָן.
Rabbi Abba dit : ces huttes faites de branches de saule [« tserifé d'ourbané », sortes de cabanes coniques de chasseurs], dès lors que les liens supérieurs qui les maintiennent ensemble ont été défaits, elles sont un s'khakh valable. La Guemara objecte : mais ne restent-elles pas liées par le bas [vers leur ouverture, où l'osier est tressé] ? Rav Papa répondit : Rabbi Abba parle d'un cas où l'on défait aussi le lien du bas.
אָמַר רַבִּי אַבָּא: הָנֵי צְרִיפֵי דְאוּרְבָּנֵי, כֵּיוָן שֶׁהוּתְּרָה רָאשֵׁי מַעֲדַנִּים שֶׁלָּהֶן — כְּשֵׁרִין. וְהָא אֲגִידִי מִתַּתַּאי! אֲמַר רַב פָּפָּא: דְּשָׁרֵי לְהוּ.
Rav Houna, fils de Rav Yehochoua, dit : même si tu admets que Rabbi Abba parle d'un cas où l'on ne défait pas le lien du bas, [ces huttes] restent un s'khakh valable ; car tout lien qui n'est pas destiné à servir au transport [de l'objet] n'a pas le statut de lien. Puisque ces huttes sont déliées par le haut, si l'on tentait de les déplacer elles se déferaient — leur attache du bas ne compte donc plus comme un véritable lien.
(וְאָמַר) רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: אֲפִילּוּ תֵּימָא דְּלָא שָׁרֵי לְהוּ, כׇּל אֶגֶד שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי לְטַלְטְלוֹ — לָא שְׁמֵיהּ אֶגֶד.
§ Rabbi Abba dit au nom de Chmouel : les herbes dont les Sages ont dit que l'on s'acquitte par elles de l'obligation de [manger] le maror à Pessah — si on les étend au-dessus d'une source d'impureté provenant d'un cadavre, elles transmettent l'impureté [aux objets placés en dessous], et pourtant elles ne font pas écran devant la propagation de l'impureté [par décret rabbinique] : l'impureté traverse un toit fait de ces herbes et s'élève, comme s'il n'y avait aucune couverture. Et si l'on fait de ces herbes le s'khakh d'une souka, c'est comme si elles n'étaient pas là du tout, et elles rendent la souka invalide au titre de l'« espace vide » [avir] : de même que trois tefahim d'espace vide dans le s'khakh invalident la souka, de même trois tefahim de ces herbes l'invalident. Quelle en est la raison ? Parce que, une fois sèches, elles s'émiettent et tombent ; aussi, même fraîches, elles sont déjà tenues pour inexistantes.
אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר שְׁמוּאֵל: יְרָקוֹת שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים אָדָם יוֹצֵא בָּהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּפֶּסַח, מְבִיאִין אֶת הַטּוּמְאָה, וְאֵין חוֹצְצִין בִּפְנֵי הַטּוּמְאָה, וּפוֹסְלִין בַּסּוּכָּה מִשּׁוּם אֲוִיר. מַאי טַעְמָא — כֵּיוָן דִּלְכִי יָבְשִׁי פָּרְכִי וְנָפְלִי, כְּמַאן דְּלֵיתַנְהוּ דָּמֵי.
À propos des enseignements de Rabbi Abba, la Guemara en cite un autre. Rabbi Abba dit au nom de Rav Houna : celui qui vendange des grappes de raisin pour le pressoir — ces grappes n'ont pas de « poignées » [yadot]. [Les rafles, qui rattachent les grains aux grappes, ne servent en rien à la production du vin ; leur statut n'est donc pas celui d'une poignée au regard de l'impureté : elles ne sont que déchet. Par conséquent, si elles touchent une source d'impureté, elles ne deviennent pas impures et ne transmettent pas l'impureté aux grains qui leur tiennent.]
וְאָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב הוּנָא: הַבּוֹצֵר לַגַּת — אֵין לוֹ יָדוֹת.
Et Rav Menachya bar Gada dit au nom de Rav Houna : celui qui fauche [des céréales] pour le s'khakh — [ces tiges] n'ont pas de « poignées ». [Le statut de la paille n'est pas celui d'une poignée pour les épis.] Puisque son intention est de couvrir sa souka, il ne veut que la paille, qui est un s'khakh valable, et non le grain, qui est invalide [comme nourriture susceptible d'impureté] ; aussi, dans ce contexte, la paille ne sert pas à manier le grain.
וְרַב מְנַשְּׁיָא בַּר גַּדָּא אָמַר רַב הוּנָא: הַקּוֹצֵר לִסְכָךְ — אֵין לוֹ יָדוֹת.
La Guemara observe : celui qui dit que pour le faucheur [pour le s'khakh] la paille n'est pas une poignée, l'affirmera à plus forte raison pour le vendangeur [au pressoir], car les rafles ne lui sont d'aucun usage — on ne les veut pas au pressoir, pour qu'elles n'absorbent pas le vin. En revanche, celui qui dit du vendangeur que [ses grappes] n'ont pas de poignées, ne le dit que dans ce cas-là ; mais du faucheur [pour le s'khakh] il dirait qu'il a des poignées, car le grain attaché à la paille lui est utile : il peut en couvrir sa souka et alourdir ainsi la paille, pour qu'elle ne se disperse pas au vent.
מַאן דְּאָמַר קוֹצֵר, כׇּל שֶׁכֵּן בּוֹצֵר — דְּלָא נִיחָא לֵיהּ, דְּלָא נִימְצְיֵיהּ לְחַמְרֵיהּ. מַאן דְּאָמַר בּוֹצֵר שֶׁאֵין לוֹ יָדוֹת, אֲבָל קוֹצֵר יֵשׁ לוֹ יָדוֹת — דְּנִיחָא לֵיהּ דְּלִיסַכֵּךְ בְּהוּ, כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיבַּדְּרָן.
La Guemara propose : disons que l'enseignement de Rav Menachya bar Gada fait l'objet d'une controverse entre tanaïm. Car on a enseigné dans une baraïta : des branches de figuier portant des figues, des sarments portant des raisins, de la paille portant des épis, des palmes portant des dattes — pour toutes, si la part de déchet l'emporte sur la part comestible, une souka couverte avec elles est valable ; sinon, elle est invalide. Aherim [« d'autres »] disent : [elle reste invalide] tant que la paille ne l'emporte pas sur l'ensemble des poignées et des aliments [réunis].
נֵימָא דְּרַב מְנַשְּׁיָא בַּר גַּדָּא תַּנָּאֵי הִיא? דְּתַנְיָא: סוֹכֵי תְאֵנִים וּבָהֶן תְּאֵנִים, פַּרְכִּילִין וּבָהֶן עֲנָבִים, קַשִּׁין וּבָהֶן שִׁבֳּלִים, מַכְבֵּדוֹת וּבָהֶן תְּמָרִים, כּוּלָּן, אִם פְּסוֹלֶת מְרוּבָּה עַל הָאוֹכָלִין — כְּשֵׁרָה, וְאִם לָאו — פְּסוּלָה. אֲחֵרִים אוֹמְרִים: עַד שֶׁיְּהוּ קַשִּׁין מְרוּבִּין עַל הַיָּדוֹת וְעַל הָאוֹכָלִין.
La Guemara poursuit : quoi donc — n'est-ce pas que [ces deux avis] divergent sur ce point précis ? L'un des Sages, Aherim — qui exige que la paille l'emporte aussi sur les poignées — tient que les produits destinés au s'khakh ont des poignées ; et l'autre Sage, le premier tana, qui le conteste, tient qu'ils n'ont pas de poignées.
מַאי לָאו, בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי: דְּמָר סָבַר יֵשׁ לָהֶן יָדוֹת, וּמַר סָבַר אֵין לָהֶן יָדוֹת!
La Guemara observe : selon l'avis de Rabbi Abba [qui dit que les grappes vendangées pour le pressoir n'ont pas de poignées, mais que le grain fauché pour le s'khakh en a], c'est assurément une controverse entre tanaïm — il tient clairement comme Aherim, pour qui le grain fauché en vue du s'khakh a des poignées. Mais selon l'avis de Rav Menachya bar Gada [qui dit que le grain fauché pour le s'khakh n'a pas de poignées], dirons-nous que c'est une controverse entre tanaïm, et qu'il tient comme le premier tana de la baraïta ? Rav Menachya pourrait te répondre : tout le monde s'accorde — pour celui qui fauche en vue du s'khakh, le grain n'a pas de poignées. Et ici, dans la baraïta, de quoi traitons-nous ? D'un cas où l'on a d'abord coupé les tiges pour la nourriture, puis où l'on s'est ravisé à leur sujet pour les destiner au s'khakh. [Comme, à l'origine, en tant que nourriture, le grain avait des poignées, son statut ne change pas malgré le changement d'intention.]
לְרַבִּי אַבָּא — וַדַּאי תַּנָּאֵי הִיא. לְרַב מְנַשְּׁיָא בַּר גַּדָּא מִי לֵימָא תַּנָּאֵי הִיא? אָמַר לָךְ רַב מְנַשְּׁיָא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא סָבְרִי הַקּוֹצֵר לִסְכָךְ אֵין לוֹ יָדוֹת. וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — כְּגוֹן שֶׁקְּוצָצָן לַאֲכִילָה, וְנִמְלַךְ עֲלֵיהֶן לְסִיכּוּךְ.
La Guemara demande : s'il les a coupées pour la nourriture, quel est alors le raisonnement des Sages [le premier tana, pour qui le grain n'a pas de poignées — alors qu'en règle générale le grain en a] ? Et si tu dis que les Sages tiennent que, dès lors qu'il s'est ravisé pour les destiner au s'khakh, son intention première est annulée [et leur statut devient celui de tout s'khakh non comestible, sans poignées], la Guemara objecte : mais son intention première est-elle vraiment annulée de la sorte ? N'avons-nous pas appris dans une michna : « Tous les ustensiles…
אִי קְוצָצָן לַאֲכִילָה, מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּרַבָּנַן? וְכִי תֵּימָא קָסָבְרִי רַבָּנַן כֵּיוָן דְּנִמְלַךְ עֲלֵיהֶן לְסִיכּוּךְ, בָּטְלָה לֵיהּ מַחְשַׁבְתּוֹ. וּמִי בָּטְלָה לֵיהּ מַחְשָׁבָה בְּהָכִי? וְהָתְנַן: כׇּל הַכֵּלִים
Rachi
אלא - אתחלתו קאי והכי קאמר אין תחילתו פסול עד שיהא הוא כשיעור שיריו דהיינו אחד אלמא לרבנן שלשה דקאמרינן לעיל למצוה דאי לעכב הא מני לא רבי יוסי ולא רבנן:
איסורייתא דסורא - חבילי קנים שהיו עושין למכור בשוק ומוכרין אותם במנין:,מסככין בהן - ואין בהם משום גזרת אוצר דכל ימות השנה לפי שאין דרך להצניעם באגדם:,אלא למנינא בעלמא - אגדינהו עד שימכרו והלוקחן לייבשן מתיר אגדן הלכך המסכך בהן לשם סוכה אינו צריך להתיר אגדן:
צריפי - כמין כוך עגול ככובע ונחבאים בתוכו ציידי עופות:,דאורבני - עשוי מענפי ערבות וגודלין אותו מתחתיו פיו רחב ולמעלה קושרין ראשי הנצרים בחבל קשר אחד כעין כלי מצודות שצדין דגים קטנים שעושין בגומא שקורין יונק"ש אבל אין בצריף שלשה וארבעה בתי אריגה כמו שיש למצודה:,ראשי מעדנים - קשר העליון מעדנים כמו התקשר מעדנות כימה (איוב ל״ח:ל״א):,מתתאי - לצד פיו הוא קלוע:,דשרי להו - מתיר ראשי החוט שהוא קלוע בו ואינו צריך להפקיע הקליעה:
שאינו עשוי לטלטלו - כגון זה שמשהתיר קשר העליון אם אתה מטלטלו הוא ניתק מאליו שאין לו אלא פיו קלוע כמין גדיל לאחוז את הנצרים:
ירקות שאמרו חכמים - בפסח שאדם יוצא בהן ידי מרור חזרת ועולשין ושאר חברותיהן דקות הם טינב"ש בלע"ז הלכך אין חוצצין בפני הטומאה אם סיכך בהן גג ומדרבנן הוא דגזור עלייהו שלא יסמכו עליהן לחוץ בפני הטומאה דלמא סמכי עלייהו לכי יבשי נמי מיהו בעודן לחין חוצצין מדאורייתא משום דלא מקבלי טומאה דלאו מאכל אדם נינהו (דאי מקבלי טומאה לא חייצי בפני הטומאה) ולכי יבשי אין חציצתן חציצה כדמפרש דמפרכי ונפלי:,ומביאין את הטומאה - בעודן לחין וכל כמה דלא יבשי אהל הוא מדאורייתא:,ופוסלין בסוכה משום אויר - כשיעור שאויר פוסל בה דהיינו בשלשה טפחים כדאמרינן לקמן בפירקין (סוכה דף יז.) אויר בשלשה ולא משערינן להו לפסול כשיעור שאר סכך פסול דאוכל הראוי לקבל טומאה הוא וסכך פסול אינו פוסל אלא בארבעה טפחים באמצע וארבע אמות מן הצד אלא כי אויר דיינינן להו לחומרא ובשלשה:
הבוצר לגת - הבוצר ענבים לדרוך אותם אין להם ידות להביא העץ טומאה על האוכל לפי שאינו צריך לבית אחיזה ולא ניחא ליה בהן וכי אתרבו ידות לטומאה בהעור והרוטב (חולין דף קיז.) הני מילי ביד הצריכה או בכלי או באוכל:
הקוצר לסכך - אין הקשין מביאין טומאה על האוכל דלא ניחא ליה בחיבורין דאוכל בסכך לא מיבעי ואי לאו דפסולת מרובה עליו הוה פסיל לה לסוכה:
מאן דאמר - דקוצר לסכך אין לו ידות:,כל שכן בוצר - לגת דלא ניחא ליה בהנך ידות:,דנמצייה לחמריה - מוצצות את היין ומפסידות:,דלא ליבדרן - ניחא ליה באוכל המחובר בהן שאם יבדיל ראשי שבלים מן הקשים שמא יתפזרו וילכו לאיבוד:
נימא דרב מנשיא - דאמר קוצר אין לו ידות תנאי היא:,סוכי תאנים - ענפי תאנים:,פרכילין - זמורות:,מכבדות - ענפי דקל:,כשירין - לסכך:,על הידות - כדי בית יד סמוך לאוכל אף הוא צריך ביטול שגם הוא מקבל טומאה:
לרבי אבא - דאמר בוצר אין לו ידות אבל קוצר יש לו ודאי תנאי היא על כרחיה מבעי למימר אנא דאמרי כאחרים דאמרי יש לו דאילו תנא קמא לא מיתוקם כוותיה דהא אמר אין לו ואי בקוצר לאכילה ונמלך לסיכוך כל שכן דהוה ליה למימר יש לו וקאמר אין לו הלכך לא מיתוקמא כרבי אבא:,אלא לרב מנשיא - דאמר קוצר לסכך אין לו מי מידחיק לאוקמי מילתיה כתנאי ולמימר אנא אמרי כתנא קמא ואחרים פליגי או מוקמינן למתניתין בקוצר לאכילה ונמלך לסכך ומשום הכי אמרי אחרים דיש לו ידות אבל בקוצר לסכך אחרים מודו נמי דאין לו:
ומי בטלה מחשבה - קבלת טומאה בהכי ואפילו לא נטמאו קודם שנמלך מיהו ירדה להן תורת קבלת טומאה על ידי מחשבה ראשונה ומי בטלה קמייתא במחשבה בתרייתא:
Tossafot
ירקות שאמרו חכמים. בפסח שאדם יוצא בהן ידי מרור חזרת ועולשין ותמכא וחרחבינא דקות הן מאד טינב"ש בלע"ז הלכך אין חוצצין בהן בפני הטומאה אם סיכך בהן גג ומדרבנן הוא דגזור רבנן עלייהו שלא יסמכו עליהן לחוץ מפני הטומאה דלמא סמכו עלייהו נמי לכי יבשי ומיהו מדאורייתא חייצי דלא מקבלי טומאה דלאו מאכל אדם נינהו ולכי יבשי אין חציצתן חציצה כדמפרש דמפרכי ונפלי ומביאין את הטומאה בעודן לחין דכל כמה דלא יבשו אהל הוא מדאורייתא כדפירש בקונטרס ומה שהוזקק לפרש מדרבנן דאי חשיבי אהל מדאורייתא הוא לענין הבאה אם כן לענין חציצה נמי ואי לא חשיבי אהל לענין חציצה אם כן לענין הבאה נמי לא דלא דמי להנהו דחשיב בפרק שמיני דאהלות (מ"א) גבי מביאין ולא חוצצין דהתם היינו טעמא משום דדבר המקבל טומאה אינו חוצץ מפני הטומאה אבל לא שייך למיתלי טעמא בהכי דהא מפרש טעמא משום דכי יבשי מפרכי ונפלי ולא מסתבר למימר דאסוכה לחודה קאי דלכאורה אכולה מלתא קאי ועוד דאי בהכי תלי טעמא ממתניתין דאהלות שמעינן ליה דקחשיב אוכלין טמאין אלא ודאי מדרבנן הוא דאין חוצצין הכא והא דלא חשיב להו גבי הנהו דאהלות משום דהתם מדאוריי' והכא מדרבנן אבל קשה דהיכי מצי למימר דלאו מאכל אדם נינהו הא אמרינן בפרק כל שעה (פסחים דף לט:) מה מצה שנקחת בכסף מעשר אף מרור כו' ומהאי טעמא ממעט הרדפני דאין יוצאים בו ידי מרור כדפירש שם בקונטרס דהרדפני אינו נקח בכסף מעשר דאינו מאכל ואנן בעינן אוכלין דומיא דיין ושכר ובקר וצאן והגהה היתה שהגיה הר' יהודה בפירוש רש"י דלא מקבלי טומאה משום דלאו מאכל אדם נינהו ואינו כן אלא מאכל אדם הן ואפ"ה חייצי מדאורייתא כל זמן שלא הוכשרו כדתנן במסכת אהלות פ"ח (מ"א) גבי מביאין וחוצצין קחשיב אוכלין טהורין דהיינו שלא הוכשרו וגבי מביאין ולא חוצצין קא חשיב אוכלין טמאין דהיינו שהוכשרו וכן מוכח בהדיא פרק לא יחפור (ב"ב דף יט: ושם) בשמעתין דרקיק ודווקא בתלושין עסקינן דאלו מחוברין לא מביאין ולא חוצצין כדתנן בפ"ח דאהלות (מ"ה) אלו לא מביאין ולא חוצצין הזרעים והירקות המחוברים לקרקע חוץ מן הירקות שמנו חכמים כלומר גבי מביאין וחוצצין דקחשיב התם בריש פרק ח' האירוס והקיסום וירקות חמור ודלעת יוונית דהנהו אפילו מחוברין חייצי דקביעי וקיימי ואין הרוח מנענען אבל שאר ירקות המחוברין מתנענעין ברוח והוו להו כטלית וספינה שהיא שטה על פני המים ואפילו בעידנא דלא ניידי ואין מביאין ואין חוצצין מדקתני בסיפא קשר את הספינה בדבר שהוא יכול להעמיד כבש את האבן על גבי טלית מביאה את הטומאה הא לאו הכי לא אבל כשהן תלושין ומונחין בחלון או כנגד ארובה חייצי ושאר ירקות כדאמרינן בפרק לא יחפור (ב"ב דף כ. ושם) עשבים שתלשן והניחן בחלון או שעלו מאיליהן בחלון ממעטין:
דלא ליבדרן. פ"ה שאם יבדיל ראשי שיבולים מן הקשין יתפרדו וילכו לאיבוד וי"מ שיכבידו ראשי שבלין על הקשים ולא יתפרדו הקשים מעל הסוכה ברוח:
אם פסולת מרובה על האוכלין כשרה. אבל אוכל מרובה פסולה אע"ג דאמר בפרק העור והרוטב (חולין דף קכט. ושם) בית שסיככו בזרעים טיהרו משום דבטלינהו יש לחלק בין בית לסוכה דבסוכה לא בטילי דעביד דסתר לה אחר החג אי נמי בעינן דלא מקבלי טומאה בשעת סיכוך משום תעשה ולא מן העשוי אי נמי התם כשעשה בהן שינוי מעשה דבמחשבה לא סלקי מטומאה והכא בשלא עשה בהן שינוי מעשה כדמוכח בתר הכי דפריך אי הכי מ"ט דרבנן דמה שמניחן ע"ג הסוכה לא חשיב שינוי מעשה וכן בפרק לא יחפור (ב"ב דף יט: ושם) דאמר רקיק אינו ממעט בחלון כדקאמרינן התם משום דלא מבטל ליה ופריך ותיפוק ליה דהוי דבר המקבל טומאה דלא מהני ביטול בלא שינוי מעשה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.