Guémara
Douma [une femme dont on murmure la promiscuité], mais qu'il n'épouse pas la fille d'une femme suspectée de promiscuité. Car celle-ci [la femme elle-même suspectée] vient d'une semence de lignée non altérée, tandis que celle-là [la fille de la femme suspectée] vient d'une semence de lignée altérée, car elle pourrait être une mamzeret.
דּוּמָה, וְאַל יִשָּׂא בַּת דּוּמָה. שֶׁזּוֹ בָּאָה מִטִּיפָּה כְּשֵׁרָה, וְזוֹ בָּאָה מִטִּיפָּה פְּסוּלָה.
Et Rabbi Yohanan dit: il vaut mieux qu'un homme épouse la fille d'une femme suspectée de promiscuité, plutôt que d'épouser une femme elle-même suspectée de promiscuité. Car celle-là [la fille] conserve le statut présumé de vertu, tandis que celle-ci [la femme suspectée] ne conserve pas le statut présumé de vertu.
וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: יִשָּׂא אָדָם בַּת דּוּמָה, וְאַל יִשָּׂא דּוּמָה. שֶׁזּוֹ עוֹמֶדֶת בְּחֶזְקַת כַּשְׁרוּת, וְזוֹ אֵינָהּ עוֹמֶדֶת בְּחֶזְקַת כַּשְׁרוּת.
On objecte: on peut épouser une femme suspectée de promiscuité! Rava dit: et comment comprends-tu cela littéralement? [Cela impliquerait qu'on peut] l'épouser a priori, [ce qui est manifestement indésirable]. Il faut donc dire: s'il l'a épousée, [elle lui est permise]. Or, puisque la baraïta est imprécise, il faut également corriger et enseigner: « la fille d'une femme suspectée de promiscuité ».
מֵיתִיבִי: נוֹשֵׂא אָדָם דּוּמָה! אָמַר רָבָא: וְתִסְבְּרָא נוֹשֵׂא לְכַתְּחִלָּה?! אֶלָּא: אִם נָשָׂא, תְּנִי נָמֵי: ״בַּת דּוּמָה״.
Et la halakha est qu'il vaut mieux qu'un homme épouse la fille d'une femme suspectée de promiscuité, plutôt que d'épouser une femme elle-même suspectée de promiscuité. Car Rav Tahlifa, de l'Occident [Erets Israël], enseignait devant Rabbi Abahou: si une femme mariée commet un adultère, ses enfants sont considérés de lignée non altérée, car la majorité des rapports sont attribués au mari; on présume donc que les enfants ont été conçus par le mari et non par l'amant. C'est pourquoi la fille d'une femme suspectée de promiscuité n'est pas soupçonnée d'être une mamzeret.
וְהִלְכְתָא: יִשָּׂא אָדָם בַּת דּוּמָה, וְאַל יִשָּׂא דּוּמָה. דְּתָנֵי רַב תַּחְלִיפָא בַּר מַעְרְבָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ: אִשָּׁה מְזַנָּה — בָּנֶיהָ כְּשֵׁרִין, רוֹב בְּעִילוֹת אַחַר הַבַּעַל.
Rav Amram soulève un doute: quelle est la halakha si la femme était extrêmement débauchée [au point qu'on ne puisse raisonnablement attribuer la majorité des rapports au mari]? Ses enfants sont-ils considérés de lignée non altérée, ou leur lignée est-elle incertaine? Selon l'opinion de celui qui dit qu'une femme ne devient enceinte qu'à proximité du début de ses menstruations, il n'y a pas lieu de soulever ce doute, car le mari ne connaît pas ce moment à l'avance et ne surveille pas sa conduite pour l'empêcher de concevoir d'un autre homme. Ses enfants sont donc de lignée incertaine.
בָּעֵי רַב עַמְרָם: הָיְתָה פְּרוּצָה בְּיוֹתֵר, מַהוּ? אַלִּיבָּא דְּמַאן דְּאָמַר אֵין אִשָּׁה מִתְעַבֶּרֶת אֶלָּא סָמוּךְ לְוִוסְתָּהּ — לָא תִּיבְּעֵי לָךְ, דְּלָא יָדַע בַּהּ וְלָא מְנַטַּר לַהּ.
Quand faut-il soulever ce doute? C'est nécessaire selon l'opinion de celui qui dit qu'une femme ne devient enceinte qu'à proximité de son immersion [rituelle]. Quelle est alors la halakha? Peut-on présumer que, puisqu'il connaît ce moment [de l'immersion], il surveille sa conduite ce jour-là pour l'empêcher de concevoir d'un autre homme? Ou bien, puisqu'elle est extrêmement débauchée, [le mari] ne peut la surveiller adéquatement et ses enfants sont de lignée incertaine? La Guemara conclut: que la question reste sans réponse [Teïkou].
כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ, אַלִּיבָּא דְּמַאן דְּאָמַר אֵין אִשָּׁה מִתְעַבֶּרֶת אֶלָּא סָמוּךְ לִטְבִילָתָהּ, מַאי? כֵּיוָן דְּיָדַע בָּהּ, נַטּוֹרֵי מְנַטַּר לָהּ, אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דִּפְרוּצָה בְּיוֹתֵר — לָא? תֵּיקוּ.
« Et voici celles à qui le tribunal [avertit]... » Les Sages enseignèrent: [le verset dit] « Ich » [homme], que vient enseigner « Ich Ich » [littéralement, homme homme, une répétition]? Cela vient inclure la femme d'un sourd-muet, la femme d'un fou, la femme d'un dément, celle dont le mari est parti outre-mer, et celle dont le mari était incarcéré en prison — le tribunal les avertit pour les priver de leur ketouba [contrat de mariage].
וְאֵלּוּ שֶׁבֵּית דִּין כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: ״אִישׁ״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״אִישׁ אִישׁ״ — לְרַבּוֹת אֵשֶׁת חֵרֵשׁ, וְאֵשֶׁת שׁוֹטֶה, וְאֵשֶׁת שַׁעֲמוּם, וְשֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וְשֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִין — שֶׁבֵּית דִּין מְקַנִּין לָהֶן לְפוֹסְלָן מִכְּתוּבָּתָן.
On pourrait penser que [l'avertissement du tribunal] est également efficace pour les faire boire [les eaux amères]; c'est pourquoi le verset dit: « et l'homme amènera sa femme » (Bamidbar 5, 15), [indiquant] que seul l'avertissement émis par le mari fait boire sa femme. Rabbi Yossei dit: [l'avertissement du tribunal] est efficace même pour la faire boire, et lorsque son mari sortira de prison, il la fera boire.
יָכוֹל אַף לְהַשְׁקוֹתָן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ״. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף לְהַשְׁקוֹתָהּ, וְלִכְשֶׁיֵּצֵא בַּעְלָהּ מִבֵּית הָאֲסוּרִין יַשְׁקֶנָּה.
Sur quoi portent-ils leur désaccord? Les Sages estiment que nous exigeons [que ce soit la même personne qui accomplisse] « il avertira... et il amènera », tandis que Rabbi Yossei estime que nous n'exigeons pas [que ce soit la même personne qui accomplisse] « il avertira... et il amènera ».
בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי, רַבָּנַן סָבְרִי: בָּעֵינַן ״וְקִנֵּא ... וְהֵבִיא״, וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר: לָא בָּעֵינַן ״וְקִנֵּא ... וְהֵבִיא״.
Les Sages enseignèrent: « [Ceci est la loi de la jalousie,] quand une femme, sous l'autorité de son mari, se détourne [et se souille] » (Bamidbar 5, 29) — [ce verset superflu] vient assimiler l'homme à la femme et la femme à l'homme. Pour quelle halakha [cette comparaison est-elle nécessaire]? Rav Cheshet dit: de même que si le mari était aveugle, il ne l'aurait pas fait boire, comme il est écrit: « et cela a été caché aux yeux de son mari » (Bamidbar 5, 13) [indiquant que le rite de la sota ne s'applique que si le mari était capable de voir son infidélité mais ne l'a pas fait], de même, s'agissant de la femme, si elle était aveugle, elle n'aurait pas bu. Rav Achi dit également: de même qu'une femme boiteuse ou une femme sans mains n'aurait pas bu, comme il est écrit:
תָּנוּ רַבָּנַן: ״אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ״, לְהַקִּישׁ אִישׁ לְאִשָּׁה וְאִשָּׁה לְאִישׁ. לְמַאי הִלְכְתָא? אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: כְּשֵׁם שֶׁאִם הוּא סוֹמֵא לֹא הָיָה מַשְׁקָהּ, דִּכְתִיב: ״וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ״, כָּךְ הִיא, אִם הָיְתָה סוֹמָא — לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה. רַב אָשֵׁי אָמַר: כְּשֵׁם שֶׁחִיגֶּרֶת וְגִידֶּמֶת לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה, דִּכְתִיב:
Rachi
דומה - נטענת ונדברת בפי כל על ניאופיה דומה לשון קלסה ודיבור כדאמרי' בנדה (דף סו.) דומת עירך עלתה ביך וההוא לאו חשד הוא אלא דיבור יתר שהיו נדברים בה על חביבותה של בעלה ואף קלסה לשון דיבור יתר הוא לפיכך הוא נהפך ללשון שבח וללשון גנאי כדאמר (שמקלסין אותו):,וזו באה מביאה פסולה - שמא מעובד כוכבים או ממזר:
[שזו] - הבת עומדת בחזקת כשרות ומותרת לבעלה ולטיפה פסולה לא חיישינן דרוב בעילות אחר הבעל ומבעלה נתעברה:,וזו אינה עומדת בחזקת כשרות - שמזנה תחתיו ונאסרת עליו והוא אינו רואה ואינו מגרשה ובא עליה באיסור:
ותסברא נושא לכתחילה - הא ודאי מקלקלה ליה אלא על כרחך משבשתא היא ובעית לתרוצה ולמתני אם נשא אדם דומה מותר וכיון דבעית לתרוצה אלמא תנא לאו דוקא ולא מותבינן מינה דאיכא למימר בהא נמי טעה ותני נמי בת דומה ואנן נמי כי אמרינן ישא אדם זו ולא ישא זו לאו לכתחילה אם ימצא אחרת אבל מי שאינו מוצא אלא שתים אלו ישא זו ואל ישא זו:
דתני רב תחליפא כו' - הלכך בת דומה כיון דכשרה היא טוב לו שישאנה שתהא תחתיו בחזקת היתר ואל ישא דומה שמקלקלתו לשמש עמה משנאסרה לו:
היתה פרוצה ביותר - דאיכא למיחש דרוב בעילותיה משל אחרים: ,מהו - שיהו בניה כשרים:,אין אשה מתעברת אלא סמוך לווסתה - לפני ווסת נדותה יום אחד דלא ידע הבעל את ווסת נדתה דלנטרה אותו היום מלזנות שלא תתעבר בזנות:
כי תיבעי לך כו' - פלוגתא במס' נדה (דף לא:):,סמוך לטבילתה - לאחר שטבלה ביום טבילתה או ליום מחר:,או דלמא כיון דפרוצה היא ביותר - לא מצי מינטר לה שנשמטת מאצלו פתאום:
וקינא והביא - המקנא לה ישקנה ואי קשיא בקינוי נמי הא כתיב את אשתו דמשמע דבעלה מקנא לה ולא אחר הא מתרבי מאיש איש:
אשר תשטה אשה תחת אישה - קרא יתירא הוא לדרשה בסוף הפרשה זאת תורת הקנאות וגו':,להקיש איש לאשה - כדמפרש ואזיל למאי הלכתא:,רב אשי אמר כו' - מר מפרש היקישא דאיש לאשה ומר מפרש היקישא דאשה לאיש ולא פליגי:
Tossafot
דומה - פירש ר"ח שמלעיזין עליה בני אדם שהיא מזנה כדגרסינן (ביבמות דף כה.) [אמר אביי אמרה לי אם] דומי דמתא יומא ופלגא והוא עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה פי' מוזרות נשים שטוות פשתן משזר כך מפרש בגמרת א"י. מה שהביא רבינו חננאל דומי דמתא יומא ופלגא לא הביא אלא לראיה דלשון דומה לזות שפתים הוא ומיהו הכא לא מיירי בדומה כה"ג דא"כ אפי' כנס יוציא דהא פסקינן התם בפ"ב דיבמות (דף כה.) כרבי בקלא דלא פסיק היכא דדומי מתא יומא ופלגא דקאמר הואיל ומכוער הדבר תצא ואפילו רבי יוחנן מודי הכא אם כנס דלא יוציא:
רוב בעילות אחר הבעל - לא איירי אלא בקלא דפסק דפסקינן כרב (יבמות כה.) דלא תצא דרוב בעילות אחר הבעל ואע"ג דרב דאמר בסוף פרק אלמנה ביבמות (דף סט:) הבא על ארוסתו בבית חמיו הולד ממזר ומוקי בגמרא בדדיימא מיניה ומעלמא ולא שדינן לה בתר דידיה דוקא ארוס שאין מצוי אצלה אבל בבעל שכנסה מודי ולשמואל ל"ש דלעולם הולד שתוקי וכגון דליתא לדומה גופא קמן דלישיילה אבל איתא קמן ואמרה לכשר נבעלתי נאמנת דאמרינן בפרק עשרה יוחסין (קדושין דף עה.) גבי ארוסה שעיברה אע"ג דמוקמינן לה בפרק אלמנה לכ"ג (יבמות סט:) כגון דדיימא מעלמא מאי שתוקי דאמר שמואל בדוקי שבודקין את אמו ואומרת לכשר נבעלתי דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל דאמר היא נאמנת דאפילו ברוב פסולין אצלה והוא הדין האי דקאמר הכא אל ישא בת דומה כגון דליתא לדומה קמן דנישיילה אבל איכא למתמה ללישנא בתרא דאמר בפרק אלמנה בבא עליה דכ"ע לא פליגי דבתר דידיה שדינן והא הכא דבעלה קבוע אצלה כל שעה לא שדי ליה שמואל בתריה דבעל בתר ארוס לא כל שכן ואפי' אם תמצא לומר דשאני התם דידעינן בברור דבא עליה ארוס אבל הכא גבי בעל לא ידעינן ביאה ודאית דבא עליה מ"מ לרבא תקשה דאמר אפי' בארוסה שעיברה אמר מסתברא דלא דיימא מיניה בהא קאמר רב הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי אבל דיימא מיניה בתר דידיה שדינן ליה ואפי' לרב וכ"ש לשמואל והא הכא אע"ג דאית לה בעל קבוע והוה לן למימר רוב בעילות אחר הבעל ולא שדי ליה בדידיה כ"ש התם:
אליבא דמ"ד אין אשה מתעברת אלא סמוך לווסתה וכו' - י"ל כגון שלא קבעה ווסת וה"ה דהמ"ל וכגון דלא קבעה ווסת לא תבעי לך כי תבעי לך היכא דקבעה ווסת אלא מילתא דפסיקא נקט תימה לרבי והא אמרי' התם בפ' המפלת (נדה דף כה:) ההוא שפירא דאתא לקמיה דמר שמואל אמר האי בר מ"א יומא הוא וחשיב מיום דאזלה לטבילה עד ההוא יומא ולא הוה אלא מ' יומא אמר האי בנדותה בעל וכפתיה ואודי ותקשה למ"ד סמוך לווסתה ונראה דמ"ד סמוך לווסתה רוב עיבורין קאמר מיהו מודי דזימנין מיקרי דמיעברה נמי סמוך לטבילתה או באחד מאותן הימים שבין טבילתה לווסתה וכן למ"ד סמוך לטבילתה:
איש איש לרבות אשת חרש וכו' - נראה דעיקר קרא לא איצטריך אלא לאוסרה לבעל ולבועל ע"י קינוי זה אבל משום לפוסלה מכתובתה לא צריך קרא דהא אפילו רבן שמעון בן גמליאל דאמר בפרק בתרא דכתובות (דף קי:) כתובת אשה דאורייתא לאו ממש דאורייתא אלא אית ליה סמך מדאורייתא כדאמרינן התם בפ"ק (דף י.) מכאן סמכו חכמים לכתובת אשה מן התורה אלא תנא דנקט כתובה מילתא אגב אורחיה קמ"ל דעוברת על דת צריכה התראה להפסיד כתובתה:
רב אשי אמר כשם שחיגרת וגידמת אינה שותה דכתיב והעמיד הכהן את האשה - תימה לר"י מאי שנא הכא דממעט מוהעמיד חיגרת וגבי ערכין דכתיב והעמיד והעריך לא ממעט אלא גוסס בפ"ק דערכין (דף ד.) וכן העמדה דכתיב בקדשים בעלי מומין דאמרי' בפרק השוחט (חולין ל.) שחטה ועדיין מפרכסת דבת העמדה והערכה היא וגבי יבם כתיב (דברים כה) ועמד ואמר ואפ"ה חליץ נחתכו רגליו [למטה] מן הארכובה מיהו מחליצה לא תקשי דהתם מפרש טעמא משום דכתיב בה מעל רגלו ועיקר קרא דועמד ואמר כדדריש ליה בספרי מלמד שאינו אומר דבריו אלא בעמידה ותירץ מדרבי רחמנא בן חדש לערכין ש"מ דאהעמדה ממש לא קפיד רחמנא וכן בהמה בעלת מום עיקרה לפדיון עומדת ולא חילק בה הכתוב בין בעלת מום אפי' נשברו או נחתכו רגליה דלא עדיפא מאדם דלא קפיד קרא אעמידתו: ,דכתיב והעמיד הכהן את האשה ונתן על כפיה - אי קשיא דהכא משמע דרב אשי בעי קרא כדכתיב ובפרק נגמר הדין (סנהדרין מה:) אמרי' אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי ומי לא בעינן קרא כדכתיב והתנן היה אחד מהם גידם או חיגר וכו' מאי טעמא לאו משום דבעינן קרא כדכתיב לא משום דכוליה קרא יתירא הוא דמשמע אי לאו דהוי יתירא דלא בעינן קרא כדכתיב בשלמא דרב ששת דממעט סומא מעיני איכא למימר קרא יתירא דהוה מצי למימר ונעלם מאישה וכן והעמיד דאמר רב אשי איכא למימר קרא יתירא הוא דהא כתיב והעמידה לפני ה' וכן הא דאמר מר בר רב אשי דאילמת אינה שותה משום דכתיב ואמרה ואפי' למ"ד (סנהדרין דף מה:) לא בעינן קרא כדכתיב מודה דאילמת אינה שותה משום דלא מציא לקבולי שבועה ואפי' גבי חליצה דקרייה לא מעכבא אילם ואילמת שחלצו חליצתן פסולה משום דר' זירא כל הראוי לבילה אלא ונתן על כפיה אע"ג דלאו קרא יתירא הוא בעי קרא כדכתיב והכי משמע בפרק שלשה מינין בנזיר (דף מו:) דמאן דבעי קרא כדכתיב דנזיר ממורט או אין לו כפים אין לו תקנה משום דכתיב ונתן על כפי הנזיר וכן אין לו בהן יד משום דכתיב על בהן ידו תריץ דרב אשי מהדר למר קשישא לפום סברתו דבעי למידק ממתני' דבעינן קרא כדכתיב וא"ל רב אשי מהכא ליכא למידק מידי דהתם קרא יתירא מיהו רב אשי ס"ל דבעינן קרא כדכתיב:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.