Et jusqu'à quel âge est-il considéré prématuré pour un érudit de rendre des décisions halakhiques? C'est jusqu'à quarante ans. La Guemara demande: Est-ce bien ainsi? Mais Rabba a rendu des décisions, alors qu'il n'avait vécu que quarante ans! La Guemara répond: Il est permis à un érudit qui n'a pas étudié aussi longtemps de rendre des décisions lorsque son niveau de connaissance égale celui du plus grand érudit de sa ville.
וְעַד כַּמָּה — עַד אַרְבְּעִין שְׁנִין. אִינִי? וְהָא רַבָּה אוֹרִי! בְּשָׁוִין.
GUEMARA: Il est enseigné dans la michna: Et ceux qui se blessent par une abstinence hypocrite [peroushin] sont des gens qui érodent le monde. Les Sages ont enseigné: Il y a sept pseudo-vertueux qui érodent le monde: le vertueux de Chekhem, le vertueux qui s'écorche, le vertueux qui se saigne, le vertueux comme un pilon, le vertueux qui dit: « Dis-moi quel est mon devoir et je l'accomplirai », le vertueux par amour, et le vertueux par crainte.
וּמַכּוֹת פְּרוּשִׁין וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן, שִׁבְעָה פְּרוּשִׁין הֵן: פָּרוּשׁ שִׁיכְמִי, פָּרוּשׁ נִקְפִּי, פָּרוּשׁ קִיזַּאי, פָּרוּשׁ מְדוּכְיָא, פָּרוּשׁ ״מָה חוֹבָתִי וְאֶעֱשֶׂנָּה״, פָּרוּשׁ מֵאַהֲבָה, פָּרוּשׁ מִיִּרְאָה.
Le vertueux de Chekhem [chikhmi]: c'est celui qui agit à la manière des gens de Chekhem, qui acceptèrent de se circoncire pour un profit personnel (voir Béréchit, chapitre 34); de même, celui-ci se comporte vertueusement uniquement pour être honoré. Le vertueux qui s'écorche: c'est celui qui se blesse les pieds, car il marche lentement en traînant les pieds sur le sol pour paraître humble, et se blesse les pieds ce faisant. Le vertueux qui se saigne: Rav Nahman bar Yitz'hak dit que c'est celui qui se cogne la tête contre les murs parce qu'il marche les yeux fermés, prétendument par modestie. Le vertueux comme un pilon: Rabba bar Cheila dit que c'est celui qui marche courbé comme le pilon d'un mortier.
פָּרוּשׁ שִׁיכְמִי — זֶה הָעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה שְׁכֶם. פָּרוּשׁ נִקְפִּי — זֶה הַמְנַקֵּיף אֶת רַגְלָיו. פָּרוּשׁ קִיזַּאי — אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: זֶה הַמַּקִּיז דָּם לַכְּתָלִים. פָּרוּשׁ מְדוּכְיָא — אָמַר רַבָּה בַּר שֵׁילָא: דִּמְשַׁפַּע כִּי מְדוּכְיָא.
Concernant le vertueux qui dit: « Dis-moi quel est mon devoir et je l'accomplirai », la Guemara demande: N'est-ce pas là un comportement vertueux, puisqu'il désire connaître ses devoirs? Il s'agit plutôt de celui qui dit: « Dis-moi quels devoirs supplémentaires m'incombent encore et je les accomplirai », indiquant qu'il accomplit déjà parfaitement toutes ses mitsvot et cherche donc des obligations additionnelles.
פָּרוּשׁ ״מָה חוֹבָתִי וְאֶעֱשֶׂנָּה״. הָא מְעַלְּיוּתָא הִיא! אֶלָּא דְּאָמַר ״מָה חוֹבָתִי תּוּ וְאֶעֱשֶׂנָּה״.
Le vertueux par amour, le vertueux par crainte. Abaye et Rava dirent au tanna qui transmettait cette baraïta: N'enseigne pas « vertueux par amour, vertueux par crainte », car Rav Yehouda dit au nom de Rav: Un homme doit toujours s'occuper de Torah et de mitsvot même si ce n'est pas pour elles-mêmes, car de [les accomplir] pas pour elles-mêmes, il en viendra à les accomplir pour elles-mêmes.
פָּרוּשׁ מֵאַהֲבָה, פָּרוּשׁ מִיִּרְאָה. אֲמַרוּ לֵיהּ אַבָּיֵי וְרָבָא לְתַנָּא: לָא תִּיתְּנֵי פָּרוּשׁ מֵאַהֲבָה פָּרוּשׁ מִיִּרְאָה, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לְעוֹלָם יַעֲסוֹק אָדָם בַּתּוֹרָה וּבְמִצְוֹת אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ.
Rav Nahman bar Yitz'hak dit: Ce qui est caché reste caché, et ce qui est révélé reste révélé, mais [au Ciel] tout est connu, et le grand tribunal [céleste] exigera réparation de ceux qui revêtent le manteau des vertueux sans l'être. On raconte: le roi Yanaï dit à sa femme [avant de mourir]: Ne crains pas les perouchim, ni ceux qui ne sont pas perouchim, mais crains plutôt les hypocrites qui ressemblent aux perouchim, dont les actes sont comme l'acte du méchant Zimri, et qui réclament une récompense comme celle du vertueux Pin'has (voir Bamidbar, chapitre 25).
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: דְּמִטַּמְּרָא מִטַּמְּרָא, וּדְמִגַּלְּיָא מִגַּלְּיָא, בֵּי דִינָא רַבָּה לִיתְפְּרַע מֵהָנֵי דְּחָפוּ גּוּנְדֵי. אֲמַר לַהּ יַנַּאי מַלְכָּא לִדְבֵיתֵיהּ: אַל תִּתְיָרְאִי מִן הַפְּרוּשִׁין, וְלֹא מִמִּי שֶׁאֵינָן פְּרוּשִׁין, אֶלָּא מִן הַצְּבוּעִין שֶׁדּוֹמִין לִפְרוּשִׁין, שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶן כְּמַעֲשֵׂה זִמְרִי וּמְבַקְּשִׁין שָׂכָר כְּפִנְחָס.
Mishna 1
MICHNA: Rabbi Chimon dit: Le mérite ne suspend pas [la punition de] l'eau amère de la sota. Et si tu dis que le mérite suspend [la punition de] l'eau qui maudit, tu affaiblis [madhé] la force de l'eau amère aux yeux de toutes les femmes qui la boivent, [qui ne la craindront plus, comptant sur leur mérite pour les sauver]. Et tu jettes le discrédit sur les femmes pures qui l'ont bue [et ont survécu], car on dira: elles sont impures, mais c'est leur mérite qui a suspendu [la punition] pour elles. Rabbi [Yehouda HaNassi] dit: Le mérite suspend [la punition de] l'eau qui maudit, mais celle dont la punition est suspendue n'enfante pas et ne prospère pas; elle dépérit progressivement, et finit par mourir de la même mort [que la sota qui meurt immédiatement].
מַתְנִי׳ רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵין זְכוּת תּוֹלָה בְּמַיִם הַמָּרִים. וְאִם אַתָּה אוֹמֵר הַזְּכוּת תּוֹלָה בַּמַּיִם הַמְאָרְרִין — מַדְהֶה אַתָּה אֶת הַמַּיִם בִּפְנֵי כׇּל הַנָּשִׁים הַשּׁוֹתוֹת. וּמוֹצִיא אַתָּה שֵׁם רַע עַל הַטְּהוֹרוֹת שֶׁשָּׁתוּ, שֶׁאוֹמְרִים: טְמֵאוֹת הֵן, אֶלָּא שֶׁתָּלְתָה לָהֶן זְכוּת. רַבִּי אוֹמֵר: הַזְּכוּת תּוֹלָה בְּמַיִם הַמְאָרְרִים, וְאֵינָהּ יוֹלֶדֶת וְאֵינָהּ מַשְׁבַּחַת, אֶלָּא מִתְנַוְּונָה וְהוֹלֶכֶת, לְסוֹף הִיא מֵתָה בְּאוֹתָהּ מִיתָה.(משנה)
Si l'offrande de farine de la sota devient impure avant d'avoir été sanctifiée dans l'ustensile [de service], son statut est comme celui de toutes les autres offrandes de farine [devenues impures avant sanctification dans un ustensile], et elle est rachetée. Mais si elle devient impure après avoir été sanctifiée dans l'ustensile, son statut est comme celui de toutes les autres offrandes de farine [devenues impures après sanctification], et elle est brûlée. Et voici [les cas de sota] dont les offrandes de farine sont brûlées:
נִטְמֵאת מִנְחָתָהּ עַד שֶׁלֹּא קָדְשָׁה בִּכְלִי — הֲרֵי הִיא כְּכׇל הַמְּנָחוֹת, וְתִפָּדֶה. וְאִם מִשֶּׁקָּדְשָׁה בִּכְלִי — הֲרֵי הִיא כְּכׇל הַמְּנָחוֹת, וְתִשָּׂרֵף. וְאֵלּוּ שֶׁמִּנְחוֹתֵיהֶן נִשְׂרָפוֹת:
Rachi
ועד כמה - הוי ראוי להוראה:,והא רבה אורי - וכל שנותיו אינן אלא מ' כדאמרי' בר"ה (דף יח.) רבה ואביי מדבית עלי קאתו כו':,בשוין - אם שוה לגדול העיר בחכמה מותר להורות או שאין זקן ממנו בעיר:
פרוש שיכמי פרוש נקפי פרוש קיזאי פרוש מדוכיא - כולהו מפרש להו:
מעשה שכם - שמלו שלא לשם שמים אף זה מעשיו להנאתו שיכבדוהו בני אדם ולא לשם שמים:,המנקיף רגליו - מהלך בשפלות עקב בצד גודל ואינו מרים רגליו מן הארץ ומתוך כך מנקף אצבעותיו באבנים:,מקיז דם לכתלים - עושה עצמו כעוצם עיניו שלא יסתכל בנשים ומתוך כך מכה ראשו בכותל והדם יוצא:,דמשפע - הולך כפוף:,כי מדוכיא - בוכנא עשוי כמקבת וראשו כפוף:
פרוש מה חובתי ואעשנה - למדוני מה עלי לעשות ואעשה:,הא מעליותא היא - אם אינו בקי באיסורין ודקדוקי מצות ובא ללמוד:,מה חובתי תו ואעשנה - מה לעשות עוד ולא עשיתי ומראה עצמו כאילו קיים את הכל:
פרוש מאהבה - מאהבת שכר המצות ולא לאהבת מצות הבורא:,מיראה - של עונשין אלא מה על האדם לעשות מאהבת הש"י כאשר צוונו ה' אלהינו וסוף השכר לבא:
דמטמרא מטמרא כו' - הנסתרות נסתרות מבני אדם והגלויות גלויות ומ"מ לב"ד הגדול כולם גלויות והוא יפרע מן המתכסים בטליתות ומראין עצמן כפרושין ואינן פרושין:,אל תתיראי מן הפרושין - שהפרושין היו שונאין אותו לפי שהרג מן החכמים הרבה ונהפך להיות צדוקי כדאמר בקידושין (דף סו.) וכשמת היתה אשתו יראה מהן שלא יעבירו המלוכה מבניה והיתה אומרת לו לבקש מלפניהם עליה ואמר לה אל תתיראי מן הפרושין שצדיקים הן ולא יגמלוך רעה ולא לבניך שלא חטאו להם:,ולא ממי שאינן פרושין - שהם אוהביי:,אלא מן הצבועים - כלומר שאין מראיתם כתולדותם אלא צבועין מבחוץ ואין תוכן כברם:,שמעשיהם כמעשה זמרי - שהן רשעים ומבקשים שכר כפנחס אומרים לבריות לכבדן כפנחס ואיכא דמפרש לה לענין צניעותא:
מתני' הרי היא ככל המנחות - שנטמאו עד שלא קדשה בכלי:,ותפדה - ותצא לחולין ומהמעות יקנה אחרת:,ותשרף - שקדשה קדושת הגוף ואינה יוצאה עוד לחולין:
Tossafot
ועד כמה עד ארבעין שנין - פי' משנה שהתחיל ללמוד עד ארבעים שנה ולא משנה שנולד כדאמרינן בפ"ק דמסכת ע"ז (דף ה:) ולא נתן ה' לכם לב לדעת עד היום הזה ש"מ לא קאים איניש אדעתיה דרביה עד ארבעין שנין וזה היה ממתן תורה עד מ' שנה שאז התחילו ללמוד:,בשוין - רש"י פי' אם שוה לגדול העיר בחכמה מותר להורות קשה לר"י מפרק הרואה (ברכות דף סג.) דאמר אביי באתרא דאית גבר תמן לא תיהוי גבר פשיטא לא צריכא דשוין אלמא היכא דשוין אין לו לקפוץ להוראה להכי מסתברא הכא לפרש והא רבה דאורי והוא לא הגיע להוראה שכל ימיו לא היה אלא מ' שנה בשוין הא דאמר שאין לו להורות עד ארבעין שנין היינו כששוה לגדול העיר בחכמה וגדול העיר הגיע להוראה הלכך כיון שיש שם חכם כמותו הגיע להוראה בשנים והוא לא הגיע לשני הוראה אין לו להורות לפניו אבל אם גדול העיר הוא בחכמה אע"ג שלא הגיע לכלל שנים מורה ורבה גדול העיר בחכמה היה אבל ר"י פי' ההוא דפרק הרואה דמיירי באדם שנכנס לעיר שיש שם חכם מורה תמן לא תהוי גבר אפי' בשוין אבל אם הוא קבוע בעיר כמותו ושוה לו בחכמה מותר לו להורות כמו שפי' רש"י ור"ח פי' התם באתר דאית גבר ממונה משתדל בצרכי ציבור לא תקפוץ לתוך שררות אפי' בשוין ולפי' לא מיירי בהוראה:
פרוש מאהבה פרוש מיראה - בירושל' פרק הרואה עשה מאהבה ועשה מיראה עשה מאהבה שאם באת לשנוא דע שאתה אוהבו ואין אוהב שונא עשה מיראה שאם באת לבעוט דע שאתה ירא ואין ירא מבעט: שבעה פרושין הן פרוש שכמי וכו' פרוש מן הנכייה כו' פרוש שכמי טעון מצותיה על כתפיה פרוש נקפי אקיף לי ואני עבד מצוה פרוש קיזאי עבד חדא חובה וחדא מצוה ומקיז חדא בחדא פרוש מן הנכייה מאי דאית לי אנא מנכה ועבד מצות פרוש אדע חובתי ואעשנה הי דא חובתי עבדית דאעביד מצות דכותה פרוש יראה כאיוב פרוש אהבה כאברהם דכתיב (ישעיהו מ״א:ח׳) זרע אברהם אוהבי אין לך חביב מכולם אלא פרוש אהבה כאברהם:
לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אע"פ שלא לשמה - ואי קשיא הא אמרינן בפ"ק דתענית (דף ז.) כל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות ובשלהי פרק היה קורא במסכת ברכות (דף יז.) כל העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שלא נברא נראה לתרץ עוסק שלא לשמה כגון מיראת היסורין כי הכא ומאהבת קיבול פרס שאינו מתכוין להשלים רצון יוצרו שציוהו על כך אלא להנאתו כדאמרינן בפ"ק דמסכת ע"ז (דף יט.) במצותיו חפץ מאד ולא בשכר מצותיו והיינו דתנן (אבות פ"א מ"ג) אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס וכי הא דאמר בפ' עגלה ערופה (לקמן סוטה מז.) ואיתא בנזיר פרק מי שאמר הריני נזיר (דף כג:) ובפרק בתרא דהוריות (דף י:) לעולם יעסוק אדם וכו' שבשכר מ"ב קרבנות שהקריב בלק זכה ויצאה ממנו רות גם הוא נתכוין להנאתו שהעלה קרבן לשם להשלים חפציו בשכרו ולא לשם שמים וכדאמרי' פ"ק דר"ה (דף ד.) האומר סלע זו לצדקה ע"מ שיחיה בני ה"ז צדיק גמור אבל ההיא שלא לשמה דתענית ומס' ברכות אינו עוסק בתורה כדי לקיים לא מאהבה ולא מיראה אלא להוסיף על חטאתו פשע שעתה שגגות נעשו לו זדונות שאע"פ שידע שעובר לא מנע מכל תאות לבו כדמפרש התם (ברכות יז.) תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים שלא יהא אדם קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ובועט באביו ובאמו וברבו או במי שגדול הימנו שנאמר ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם ללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם לעושים לשמה:
אלו שמנחותיהם נשרפות - תימה אמאי לא חשיב נמי מת הוא או שמתה היא דאמרי' בפ"ק (לעיל סוטה דף ו:) דנשרפת וליכא למימר דוקא היינו לאחר שקידש הקומץ כדתני' לעיל אבל הכא לא חשיב אלא הנשרפת משקדשה בכלי דה"ה אם משקדשה בכלי דנשרפת ואיידי דקתני סיפא קירב הקומץ דנאכלת נקט רישא קידש הקומץ ורבותא נקט אע"פ דכבר קדוש וקרוב להקרבה טפי מקידשה בכלי אפ"ה נשרפת:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.