Guémara
le bouc suspendrait toute punition méritée. Dès lors, le verset nous enseigne que, puisque la transgression est d'un type expiable par une offrande individuelle, le bouc ne produit aucune expiation pour elle.
נִיתְלֵי לֵיהּ, קָא מַשְׁמַע לַן.
MICHNA : La Guemara cite la partie suivante de la baraïta. Le Maître a dit : d'où déduit-on que, si une personne avait une yedi'a au début mais pas à la fin, ce bouc suspend la punition méritée jusqu'à ce qu'elle prenne conscience de sa transgression ? La Guemara conteste : pourquoi la baraïta demande-t-elle « d'où déduit-on » ? Qu'est-ce qui la gêne au point de chercher une preuve ?
אָמַר מָר: מִנַּיִן שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה וְאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַּסּוֹף שֶׁשָּׂעִיר זֶה תּוֹלֶה? מִנַּיִן?! מַאי קָא קַשְׁיָא לֵיהּ?
La Guemara explique : voici ce qui la gêne. Maintenant que tu as dit que le bouc n'expie que des péchés semblables aux actes de rébellion — de sorte que, tout comme il expie des actes de rébellion qui ne sont pas expiables par une offrande, de même il n'expie que des péchés qui ne le sont pas non plus —, pourquoi ne pas les comparer de manière plus restrictive et dire : tout comme il n'expie que des actes de rébellion qui ne seront jamais expiables par une offrande, de même il n'expie — ou ne suspend la punition — que pour des péchés qui ne le seront jamais ? Et quels types de transgressions sont-ce ? Ceux où l'on n'avait pas de connaissance au début mais en avait à la fin. Mais là où l'on avait une yedi'a au début et pas à la fin, puisque lorsqu'il prend conscience il est redevable d'une offrande, on pourrait dire que le bouc ne suspendra même pas sa punition.
הָכִי קָא קַשְׁיָא לֵיהּ: הַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ חֲטָאִים דּוּמְיָא דִּפְשָׁעִים – מָה פְּשָׁעִים דְּלָאו בְּנֵי קׇרְבָּן, אַף חַטָּאִים נָמֵי דְּלָאו בְּנֵי קׇרְבָּן; אֵימָא: מָה פְּשָׁעִים דְּלָאו בְּנֵי קׇרְבָּן לְעוֹלָם, אַף חַטָּאִים דְּלָאו בְּנֵי קׇרְבָּן לְעוֹלָם; וּמַאי נִינְהוּ – אִין בָּהּ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה וְיֵשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַּסּוֹף; אֲבָל יֵשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה וְאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַּסּוֹף, כֵּיוָן דְּכִי מִתְיְדַע לֵיהּ בַּר קׇרְבָּן הוּא – אֵימָא לָא לִיתְלֵי!
Et si tu disais que la comparaison ne doit pas s'entendre ainsi, parce que pour celui qui n'avait pas de connaissance au début mais en avait à la fin, le bouc dont la présentation du sang est effectuée à l'extérieur du Sanctuaire et le Yom Kippour lui-même expient — c'est difficile. Si l'expiation s'obtient par eux, il est inutile que le verset enseigne que le bouc intérieur n'effectue pas l'expiation. Il faut donc que la comparaison s'entende comme la baraïta la présente. Quelle est alors la difficulté de la baraïta ?
וְכִי תֵימָא: אֵין בָּהּ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה וְיֵשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַּסּוֹף – שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר;
La Guemara explique : il pourrait venir à l'esprit de renverser nos conclusions sur quelle offrande expie quel type de transgression. Autrement dit, on pourrait dire que le bouc intérieur expie le péché de celui qui n'avait pas de connaissance au début, et que le bouc extérieur expie le péché de celui qui avait une connaissance au début. Si c'est ainsi, la comparaison pourrait être entièrement étendue, comme la Guemara l'a suggéré, et l'on aurait pu penser que le bouc intérieur n'expierait pas pour celui qui avait une connaissance au début. Pour contrecarrer cela, le verset dit : « Pour tous leurs péchés », ce qui indique par inférence que le bouc intérieur n'expie que ceux qui sont potentiellement redevables d'une offrande pour le péché — c'est-à-dire l'olé va-yored — s'ils prennent conscience de leur péché.
סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא נֵיפוֹךְ מֵיפָךְ, אָמַר קְרָא ״לְכׇל חַטֹּאתָם״ – מִכְּלָל דִּבְנֵי חַטָּאוֹת נִינְהוּ.
La Guemara conteste : mais que celui qui n'a toujours pas conscience de sa transgression obtienne une expiation complète, de sorte que même s'il prend conscience plus tard de sa transgression, il n'ait pas à apporter d'offrande ! Pourquoi la baraïta dit-elle que le bouc ne suspend que la punition ? La Guemara répond : s'il était écrit « de leurs péchés », on l'interpréterait comme tu le dis ; mais maintenant qu'il est écrit « pour tous leurs péchés », cela indique qu'il s'agit de ces péchés dont la commission rendra potentiellement le transgresseur redevable d'une offrande pour le péché.
וְנִתְכַּפַּר [וּנְכַפַּר] כַּפָּרָה גְּמוּרָה! אִי כְּתִיב ״מֵחַטֹּאתָם״ – כִּדְקָא אָמְרַתְּ, הַשְׁתָּא דִּכְתִיב ״לְכׇל חַטֹּאתָם״ – לְהָנָךְ דְּאָתוּ לִכְלַל חַטָּאת.
La Guemara demande : mais une fois qu'il a été établi que le bouc n'effectue pas une expiation complète, dans quel but suspend-il la punition ? Rabbi Zeira dit : la baraïta veut dire que s'il meurt avant d'apporter son offrande, il meurt sans responsabilité pour le péché. Rava lui répond : s'il meurt, il n'a pas besoin de l'offrande pour s'expiér, car la mort elle-même le purifie de tous ses péchés. Plutôt, Rava donne une autre explication : la baraïta veut dire que le bouc sert à le protéger d'être puni par des souffrances avant qu'il ait apporté son offrande.
וְכִי מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ מְכַפֵּר, לָמָּה תּוֹלֶה? אָמַר רַבִּי זֵירָא: לוֹמַר שֶׁאִם מֵת – מֵת בְּלֹא עָוֹן. אָמַר לֵיהּ רָבָא: אִם מֵת – מִיתָה מְמָרֶקֶת! אֶלָּא אָמַר רָבָא: לְהָגֵן עָלָיו מִן הַיִּסּוּרִין.
MICHNA : Pour les cas où l'on n'avait pas de connaissance au début mais en avait à la fin, le bouc dont la présentation du sang est effectuée à l'extérieur du Sanctuaire — c'est-à-dire le bouc des offrandes supplémentaires du Yom Kippour —, et le Yom Kippour lui-même, expient. Cela se déduit du fait que la Torah rapproche les boucs intérieur et extérieur pour enseigner qu'ils n'expient tous deux que pour des cas où l'on a eu, à un moment donné, conscience de sa transgression, bien que chaque offrande expie un cas différent.
אֵין בָּהּ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה וְיֵשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַּסּוֹף – שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר כּוּ׳.
La Guemara commente : or, le verset rapproche les deux boucs l'un de l'autre pour enseigner qu'ils produisent une expiation pour des cas semblables. Mais alors, que le bouc intérieur expie à la fois pour lui-même — c'est-à-dire pour les cas qu'il expie habituellement — et pour ce que le bouc extérieur expie habituellement ; la différence pratique sera dans un cas où, pour une raison quelconque, le service du bouc extérieur n'a pas été accompli. La Guemara explique : le verset dit : « Aaron expiera sur ses cornes une fois par an ; avec le sang de l'offrande pour le péché d'expiation, une fois par an, il expiera pour elle, de génération en génération » (Exode 30, 10). L'emphase sur le terme répété « une fois » enseigne que le bouc produit une expiation pour un seul cas, mais ne peut pas produire deux expiations pour deux cas différents.
מִכְּדֵי אִיתַּקּוֹשֵׁי אִיתַּקּוּשׁ לַהֲדָדֵי, וּנְכַפַּר פְּנִימִי אַדִּידֵיהּ וְאַדְּחִיצוֹן – וְנָפְקָא מִינַּהּ לְהֵיכָא דְּלָא עֲבַד חִיצוֹן! אָמַר קְרָא: ״אַחַת״ – כַּפָּרָה אַחַת מְכַפֵּר, וְאֵינוֹ מְכַפֵּר שְׁתֵּי כַּפָּרוֹת.
La Guemara conteste : mais alors, que le bouc extérieur expie à la fois pour lui-même — c'est-à-dire pour les cas qu'il expie habituellement — et pour ce que le bouc intérieur expie habituellement ; la différence pratique sera dans un cas de souillure du Mikdash ou des aliments sacrés survenue entre l'offrande de ce bouc et de celui-là. Si elle survient après la présentation du sang du bouc intérieur, le bouc extérieur l'expiéra. La Guemara explique : le verset dit : « Aaron expiera sur ses cornes une fois par an » (Exode 30, 10). L'emphase sur le terme « une fois par an » enseigne que cette expiation — pour le cas précis qu'elle couvre — ne doit être
וּנְכַפַּר חִיצוֹן אַדִּידֵיהּ, וְאַמַּאי דְּעָבֵיד פְּנִימִי – נָפְקָא מִינַּהּ לְטוּמְאָה דְּאֵירְעָה בֵּין זֶה לְזֶה! אָמַר קְרָא: ״אַחַת בַּשָּׁנָה״ – כַּפָּרָה זוֹ לֹא תְּהֵא
Rachi
ניתלי ליה - מן היסורים:
מאי קשיא ליה - דאמר ומנין שעל זה מכפר הא יליף לה דעל שאינה בת קרבן מכפר וזו אינה בת קרבן ואתיא ליה מחטאים דומיא דפשעים:
ניפוך מיפך - זה יכפר על שאין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף דלא אתי לכלל קרבן והחיצון יתלה על שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף ולהכי איצטריך לכל חטאתם:,לכל חטאתם - ולא כתיב מפשעיהם וחטאתם לומר עכשיו הוא בפשע שאינו בר קרבן ויתלה עליו עד שיבא לכלל חטאת:
שאם מת - קודם שיוודע לו:,מיתה ממרקת - דהכי אמרינן בפרק בתרא דיומא (פו.) שמיתה ממרקת כל העונות שעשה תשובה עליהן ואין התשובה גומרת כפרתן ולא יום הכפורים גומר כפרתן כגון עבירות חמורות:
וניכפר פנימי אדידיה - לתלות על שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף:,ואדחיצון - על שאין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף:,ה"ג ונפקא מינה להיכא דלא עבד חיצון - אם לא היה להם שעירים בכל הצורך:,אמר קרא אחת - וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה ובמזבח הפנימי כתיב שמכפר עליו מדם הפר ושעיר פר לכהנים ושעיר לעם והכא קרא יתירא הוא דלמאי איצטריך אי לאורויי לך שדם חטאת הכפורים מכפר עליו בהדיא כתיב באחרי מות ויצא אל המזבח אשר לפני ה' וכפר עליו וגו' אלא לדרשה אתא וקאמר אחת דאין כאן אלא כפרה אחת:
אמר קרא אחת בשנה - תרי זימני כתיבי אחת בשנה וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה מדם חטאת הכפורים אחת בשנה יכפר ברישיה דקרא סמך אחת לוכפר על קרנותיו ודרשינן מיניה וכפר אחת שאין כאן אלא כפרה אחת לימד שאינו מכפר כפרה אחרת ובסיפא דקרא סמך יכפר לבשנה דכתיב אחת בשנה יכפר לומר שאין אחד מכל קרבנות השנה מכפר כפרה זו אלא זה בלבד:
Tossafot
ומאי נינהו אין בה ויש בה. ולא בעי למימר אין בה ואין בה ואי משום דהא שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים מכפרים ס"ד נפיך מיפך כתיב התם לה' חטאת שאין מכיר בו אלא ה' ואפי' לר' שמעון דלא דריש לה' לא ה"מ למינקט מאי נינהו אין בה ואין בה משום היקשא דמתניתין על מה שזה מכפר זה מכפר:
ונכפר כפרה גמורה. וא"ת ומי עדיף משעיר המשתלח דאינו אלא תולה כדאמר בפרק בתרא דכריתות (דף כה.) דחייבי חטאות ואשמות ודאין חייבים להביא אחר יוה"כ וי"ל דהכא ממשמעות דקרא קא פריך דוכפר לכל חטאתם . משמע שמכפר לגמרי כל החטא אבל גבי שעיר המשתלח לא כתיב לכל חטאתם אלא גבי וידוי ולא גבי כפרה:,מאי לכל חטאתם דאתי לכלל חטאת. תימה דפריך בפרק בתרא דכריתות (דף כו.) גבי שעיר המשתלח אימא כי מתיידע אחר יוה"כ נמי לא מייתי חטאת ואמאי הא בדידיה נמי כתיב לכל חטאתם וי"ל דהתם נמי כיון שנודע לו קודם יוה"כ שהיה בספק והיה לו להביא אשם תלוי אלא ששעיר המשתלח מכפר אפי' כשנודע לו אחר יוה"כ ידיעה ודאית לא יצטרך להביא חטאת דשפיר מיקרי אתי לכלל חטאת הואיל ואתא לכלל אשם אבל פשיטא היכא דלא נודע לו כלל אפי' ידיעת ספק קודם יוה"כ שיביא חטאת כשיודע לו מדרשה דכל חטאתם כדדריש הכא אי נמי גבי שעיר המשתלח לית לן למידרש דוקא הנך דאתו לכלל חטאת שהרי מכפר על כמה עבירות שאינן כלל בני קרבן על עשה ועל לא תעשה ושאר עבירות אי נמי שעיר המשתלח עדיף שתולה כי אתיידע ליה סמוך לשקיעת החמה כדפרישית:
מה פנימי אין מכפר אלא על דבר שיש לו ידיעה אף חיצון וכו'. ואם תאמר התינח לר' שמעון דלא דריש חטא שאין מכיר בו אלא ה' דאיצטריך היקשא דלא מכפר חיצון ארגלים אלא לר' יהודה אמאי איצטריך היקשא הא ע"כ חיצון מכפר אאין בה ויש בה דבמאי מוקמת ליה דליכא למיפרך דנפיך מיפך חיצון ארגלים דהא כתיב לה' חטאת שאין מכיר בה אלא ה' ואין לומר דאיצטריך היקשא דלא מכפר אשאר עבירות אלא בטומאת מקדש וקדשיו דמלשון מתניתין משמע דאיצטריך אאין בה ויש בה וי"ל דאי לאו היקשא הוה מוקמינן כפרת חיצון באין בה ואין בה דטומאת מקדש וקדשיו וכפרת ר"ח ודרגלים באין בה ואין בה בשאר עבירות ולא הוי דרשינן הואיל וזה בא בזמן קבוע מה זה אין מכפר אלא על טומאת מקדש וקדשיו כו' כדדריש תנא דבי ר' ישמעאל אלא הוי דרשינן מה זה מכפר אאין בה ואין בה אף זה כו' אבל השתא דאיכא היקשא דחיצון מפנימי על כרחך דרשינן כדדריש תנא דבי ר' ישמעאל:
ניכפר פנימי אדידיה ואדחיצון. אע"ג דלא אתי לכלל חטאת אין לחוש כדפרישית לעיל:,ונפקא מינה היכא דלא עבד חיצון. ואם תאמר א"כ חיצון למה בא כלל וי"ל משום טומאה שאירעה בין זה לזה:,כפרה אחת מכפר ואין מכפר שתי כפרות. ואם תאמר אמאי לא משני דאי מכפר נמי אדחיצון אם כן תהיה כפרה זו פעמים בשנה וי"ל דאין לחוש כיון דעיקר כפרתו הכתובה בו דהיינו יש בה ואין בה לא תהא אלא פעם אחת בשנה ואם תאמר תיפוק ליה מדאיתקש חיצון לפנימי דבעינן שלא תהא כפרת חיצון אלא פעם אחת בשנה תדע מדקאמר בסמוך גבי חיצון האי שעירי רגלים ושעירי ר"ח מכפרין פירוש ואם כן הויא פעמים בשנה וכן לקמן פריך והא כי כתיב אחת בשעיר הפנימי כתיב ומשני מדאתקש חיצון לפנימי ובסמוך נמי דפריך וניכפר חיצון אדידיה ואדפנימי לישני דאין חיצון מכפר ב' כפרות מדאיתקש וי"ל דכיון דלא כתיב אחת בגופיה דחיצון אלא דיליף בהיקשא לית לן למעוטי שלא יכפר פנימי אדחיצון וחיצון אדפנימי ואדרבה מכח היקשא אית לן לומר על מה שזה מכפר זה מכפר ומכח דאיתקוש להדדי הוא דפריך אבל חיצון ור"ח ודרגלים דלא איתקוש להדדי פריך בסמוך שפיר הא שעירי רגלים ושעירי ר"ח מכפרים דלענין כפרת אחרים הוי כאילו כתיב אחת בשנה בגוף דחיצון:
וניכפר חיצון אדידי' ואמאי דעביד פנימי. ואם תאמר המקשה דלא ידע הך דרשה אחת בשנה אמאי לא פריך דליכפרו או ליתלו תרוייהו אפנימי ותו לא וי"ל דאהך קושיא ודאי ידע שיתרץ לו אחת בשנה הואיל וחיצון אינו מכפר כפרה אחרת אלא זו אבל אפירכא דפריך וניכפר חיצון אדידיה ואדפנימי לא מיסתבר ליה למקשה דנימעוט מאחת בשנה כיון דעיקר כפרתו לא הוי דפנימי אי נמי י"ל דסברא הוא שלא יבאו שניהם על דבר אחד ולא יועיל זה בלא זה וזה אין סברא לומר שיועיל ולא בא חיצון אלא משום טומאה שאירעה בין זה לזה והשתא אתי שפיר דקאמר לעיל ונפקא מינה היכא דלא עביד חיצון ולא קאמר נפקא מינה להגן ביני וביני דהיכא דעביד חיצון אח"כ לא יכפר פנימי אדחיצון כדי שלא יבא חיצון אטומאה שאירעה בין זה לזה בלבד וא"ת ונימא דלעולם אתו תרוייהו אדפנימי לחוד והוי פנימי לתלות וחיצון לכפרה וי"ל דאי חיצון מכפר לגמרי אם כן לא אתי לכלל חטאת והיאך יתלה על זה פנימי:,לטומאה שאירעה בין זה לזה. הכא לא קאמר ונפקא מינה להיכא דלא עבד פנימי כדקאמר לעיל דפנימי קרב קודם חיצון ואי ליכא אלא חד יעשו פנימי ולא חיצון:,כפרה זו לא תהא כו'. פ"ה דלאו היינו קרא דלעיל ונראה דסברתו דלא מצינן למדרש הך דרשה מקרא קמא אע"ג דכתיב ביה נמי אחת בשנה משום דלא סגי דליכתוב אחת בלא שנה ולא מצינו למידרש מיניה אלא דרשה קמייתא דאין מכפר שתי כפרות. (ורש"י) [ור"י] מפרש דהא דרשה נמי שמעינן מקרא קמא מדלא כתיב אחת בעשור וכתיב בשנה וקרא אחרינא איצטריך לשום דרשה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.