Guémara
« Et cela fut dissimulé », ce qui indique, par inférence, qu'initialement il avait été conscient ; et néanmoins le verset continue en disant : « Et il en prit conscience » (Vayikra 5, 3). Il ressort que le verset vise ici deux périodes de connaissance différentes, l'une avant la transgression et l'autre après. Mais si c'est ainsi, pourquoi les versets doivent-ils dire « Et cela fut dissimulé », « et cela fut dissimulé », en le mentionnant deux fois ? C'est afin de rendre responsable à la fois pour une violation due à un oubli du fait qu'on était rituellement impur, et pour une violation due à un oubli du fait que le lieu qu'on entrait était en réalité le Temple. De cette baraïta il apparaît que Rabbi Yehouda haNassi est d'accord avec l'avis de Rabbi Yishmael concernant quels types d'oublis rendent responsable d'apporter une offrande variable.
״וְנֶעְלַם״ – מִכְּלָל דְּיָדַע, ״וְהוּא יָדַע״ – הֲרֵי כָּאן שְׁתֵּי יְדִיעוֹת. אִם כֵּן, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְנֶעְלַם״ ״וְנֶעְלַם״? לְחַיֵּיב עַל הֶעְלֵם טוּמְאָה וְעַל הֶעְלֵם מִקְדָּשׁ.
La Guemara demande : nous avons trouvé, pour les cas de connaissance de la souillure du Temple ou de ses aliments sacrés, que Rabbi Yehouda haNassi a exposé son propre raisonnement et que cela concorde avec l'avis de Rabbi Yishmael. Pour les serments, où il n'a pas exposé son propre raisonnement, d'où déduisons-nous qu'il décide conformément à l'avis de Rabbi Akiva ? La Guemara répond : c'est par un raisonnement logique.
אַשְׁכְּחַן בִּידִיעוֹת דְּאִית לֵיהּ טַעְמֵיהּ דְּנַפְשֵׁיהּ, שְׁבוּעוֹת דְּלֵית לֵיהּ טַעְמֵיהּ דְּנַפְשֵׁיהּ מְנָלַן? סְבָרָא הוּא.
La Guemara présente une autre formulation du commentaire précédent : nous avons trouvé une déclaration explicite de Rabbi Yehouda haNassi pour les cas de connaissance de la souillure du Temple ou de ses aliments sacrés indiquant qu'il décide conformément à l'avis de Rabbi Yishmael. Pour les serments, d'où déduisons-nous qu'il décide conformément à l'avis de Rabbi Akiva ? La Guemara répond : c'est par un raisonnement logique.
לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא: אַשְׁכְּחַן בִּידִיעוֹת דְּסָבַר לַהּ כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, בִּשְׁבוּעוֹת דְּסָבַר לַהּ כְּרַבִּי עֲקִיבָא מְנָלַן? סְבָרָא הוּא,
La Guemara explique le raisonnement logique : quelle est la raison pour laquelle Rabbi Akiva rend responsable pour les serments portant sur le passé ? La raison est qu'il interprète les versets par la méthode des extensions et des restrictions (cf. 26a). Rabbi Yehouda haNassi interprète aussi les versets par la méthode des extensions et des restrictions, et il arrive ainsi au même avis que Rabbi Akiva.
רַבִּי עֲקִיבָא מַאי טַעְמָא קָא מְחַיֵּיב לְשֶׁעָבַר – דְּדָרֵישׁ רִיבּוּיֵי וּמִיעוּטֵי; רַבִּי נָמֵי דָּרֵישׁ רִיבּוּיֵי וּמִיעוּטֵי.
Comme il est enseigné dans une baraïta : Rabbi Yehouda haNassi dit qu'on peut racheter le fils premier-né d'une femme avec tout objet valant cinq shekels, sauf les lettres de créance. Et les Sages disent qu'on peut le racheter avec tout objet valant cinq shekels, sauf les esclaves cananéens, les lettres de créance et les terrains.
דְּתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: בַּכֹּל פּוֹדִין בְּכוֹר אָדָם, חוּץ מִן הַשְּׁטָרוֹת. וְרַבָּנַן אָמְרִי: בַּכֹּל פּוֹדִין בְּכוֹר אָדָם, חוּץ מֵעֲבָדִים וּשְׁטָרוֹת וְקַרְקָעוֹת.
La Guemara explique : quel est le raisonnement de Rabbi Yehouda haNassi ? Il interprète les versets par la méthode des extensions et des restrictions. Il interprète ainsi le verset : « Et son rachat dès l'âge d'un mois, tu le rachèteras selon l'estimation de cinq sicles d'argent, au sicle sacré » (Bamidbar 18, 16) : concernant la phrase « Et son rachat dès l'âge d'un mois », puisqu'elle ne précise pas que seuls certains objets peuvent servir au rachat, le verset a étendu la catégorie des objets utilisables pour racheter le premier-né, laissant entendre que de nombreux objets différents peuvent servir. Puis, avec la phrase « Selon l'estimation de cinq sicles d'argent », le verset a restreint la catégorie aux objets similaires aux sicles d'argent. Puis, avec le terme « tu le rachèteras », le verset a de nouveau étendu la catégorie.
מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי? דָּרֵישׁ רִיבּוּיֵי וּמִיעוּטֵי: ״וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ״ – רִיבָּה, ״בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים״ – מִיעֵט, ״תִּפְדֶּה״ – חָזַר וְרִיבָּה.
Selon le principe herméneutique selon lequel lorsqu'un verset a étendu, puis restreint, puis de nouveau étendu, il a étendu la catégorie pertinente pour inclure tout, sauf la matière spécifique exclue dans la restriction. La Guemara précise : qu'est-ce qui est inclus par le fait qu'il a étendu ? Presque tout. Et qu'est-ce qui est exclu par le fait qu'il a restreint ? Il a exclu seulement les lettres de créance, qui sont les plus fondamentalement dissemblables des sicles d'argent.
רִיבָּה וּמִיעֵט וְרִיבָּה – רִיבָּה הַכֹּל; מַאי רִיבָּה – כׇּל מִילֵּי, וּמַאי מִיעֵט – מִיעֵט שְׁטָרוֹת.
La Guemara explique le raisonnement des Sages : les Sages interprètent les versets par la méthode des généralisations et des détails. Ils interprètent ainsi le verset : la phrase « Et son rachat dès l'âge d'un mois » est une généralisation suggérant que de nombreux objets différents peuvent servir au rachat. Puis la phrase « Selon l'estimation de cinq sicles d'argent » est un détail suggérant que seuls les objets similaires aux sicles d'argent peuvent servir. Puis, avec le terme « tu le rachèteras », le verset fait de nouveau une généralisation.
וְרַבָּנַן דָּרְשִׁי כְּלָלֵי וּפְרָטֵי: ״וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ״ – כָּלַל, ״בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים״ – פָּרַט, ״תִּפְדֶּה״ – חָזַר וְכָלַל.
Selon cette méthode exégétique, lorsqu'un verset comporte une généralisation, puis un détail, puis une généralisation, le principe est qu'on ne peut déduire que le verset vise des objets similaires au détail ; en l'occurrence, de même que le détail, c'est-à-dire les sicles d'argent, est explicitement quelque chose de déplaçable et ayant une valeur monétaire intrinsèque, de même tout ce qui est déplaçable et a une valeur monétaire intrinsèque peut servir. Cela exclut les terrains, qui ne sont pas des biens meubles ; cela exclut les esclaves cananéens, qui sont halakhiquement assimilés aux terrains ; et cela exclut les lettres de créance, car bien qu'elles soient des biens meubles, elles n'ont pas de valeur monétaire intrinsèque.
כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל – אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט; מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ – דָּבָר הַמִּטַּלְטֵל וְגוּפוֹ מָמוֹן, אַף כׇּל דָּבָר הַמִּטַּלְטֵל וְגוּפוֹ מָמוֹן. יָצְאוּ קַרְקָעוֹת – שֶׁאֵינָן מִטַּלְטְלִין; יָצְאוּ עֲבָדִים – שֶׁהוּקְּשׁוּ לְקַרְקָעוֹת; יָצְאוּ שְׁטָרוֹת – אַף עַל פִּי שֶׁמִּטַּלְטְלִין, אֵין גּוּפָן מָמוֹן.
Ravina dit à Ameimar : Rabbi Yehouda haNassi interprète-t-il vraiment les versets par la méthode des extensions et des restrictions ? Mais Rabbi Yehouda haNassi n'interprète-t-il pas les versets par la méthode des généralisations et des détails ?
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְאַמֵּימָר: רַבִּי דָּרֵישׁ רִיבּוּיֵי וּמִיעוּטֵי?! וְהָא רַבִּי כְּלָלֵי וּפְרָטֵי דָּרֵישׁ!
Comme il est enseigné dans une baraïta : la Torah fournit le processus par lequel un esclave hébreu qui a déjà accompli ses six années de servitude peut continuer comme esclave de son maître : « Tu prendras l'alène et tu la passeras à travers son oreille et dans la porte » (Devarim 15, 17). De ce verset, je n'ai déduit que qu'une alène peut être utilisée ; d'où sais-je qu'il faut inclure l'épine de palmier [hasol], l'épine, l'aiguille, la vrille et le stylet pour écrire sur la cire, comme outils valides pour percer son oreille ? Le verset dit : « Tu prendras », ce qui indique que tout ce qui peut être pris à la main est un outil valide. Tel est l'avis de Rabbi Yossei, fils de Rabbi Yehouda. Rabbi Yehouda haNassi dit : tous ces objets ne peuvent pas être utilisés. Puisque le verset spécifie une « alène », seuls les objets similaires à une alène peuvent servir ; de même qu'une alène se distingue en étant faite de métal, de même tout ce qui est fait de métal peut servir.
דְּתַנְיָא: ״מַרְצֵעַ״ – אֵין לִי אֶלָּא מַרְצֵעַ, מִנַּיִן לְרַבּוֹת הַסּוֹל וְהַסִּירָה, הַמַּחַט וְהַמַּקְדֵּחַ וְהַמַּכְתֵּב? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְלָקַחְתָּ״ – כׇּל דָּבָר שֶׁנִּלְקָח בַּיָּד, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי אוֹמֵר: ״מַרְצֵעַ״ – מָה מַרְצֵעַ מְיוּחָד, שֶׁל מַתֶּכֶת; אַף כֹּל שֶׁל מַתֶּכֶת.
Et nous disons à propos de ce différend : sur quoi divergent-ils ? Rabbi Yehouda haNassi interprète les versets par la méthode des généralisations et des détails, et Rabbi Yossei, fils de Rabbi Yehouda, interprète les versets
וְאָמְרִינַן: בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? רַבִּי דָּרֵישׁ כְּלָלֵי וּפְרָטֵי, וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה דָּרֵישׁ
Rachi
מכלל שידע - לקמן מפרש לה:,א"כ מה ת"ל כו' - אלמא רבי אהעלם מקדש נמי מחייב כר' ישמעאל:
דדריש ריבויי ומיעוטי - מדרשא דריבויי ומיעוטי נפקא ליה בפ"ג (לקמן שבועות כו.) שלא היה דורש את התורה במשמעות כללות ופרטות אלא במשמעות רבויין ומיעוטין וגבי שבועות הכי דריש נפש כי תשבע ריבה כל השבועות להרע או להיטיב מיעט את הריבוי ולימד שאינו חייב אלא על הדומה למיעוט שיהא להבא כמותו ולא דדריש ליה במשמעות כלל ופרט דנימא להרע או להיטיב פירושו של כלל הוא ואין לך להביא בו אלא הוא לבדו הרעה והטבה ולא שאר דברים ואפילו להבא שאינו הרעה והטבה שכל הדורש התורה כלל ופרט אית ליה אין בכלל אלא מה שבפרט וכי הדר אתי כללא אחרינא בתר פרטא כי הכא דכתיב בתריה לכל אשר יבטא וגו' די לך אם תוסיף על הפרט בכלל אחרון דברים שאין בהן הרעה והטבה ויהיו כעין הפרט בלהבא ולא לשעבר שאינו דומה לפרט כלל דלהכי אהני כלל קמא למעוטי והיינו דאומר כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט כלומר דן אתה להוסיף על הפרט ע"י כלל האחרון אבל אי אתה דן להוסיף עליו אלא הדומה לו אבל הדורש בריבה ומיעט אין הפרט פירושו של כלל אלא ממעטו במקצת כלומר לא את הכל ריבה בריבוי הראשון אלא זה וכיוצא בו בלא ריבוי בתרא משתמע ליה זה וכיוצא בו הלכך כי אתא ריבוי אחרינא בתריה לרבות בא ואפי' שלא כעין הפרט ולא מיעט המיעוט אלא דבר אחד הראוי להוציא מן הכלל הזה יותר מן הכל ור"ע הכי דריש בפ"ג להאי כי תשבע ואינו ממעט מן המיעוט אלא נשבע לבטל את המצוה פרט הוא לשון פירוש לפיכך כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט מיעוט אינו פירוש אלא ממעט את משמעות הכלל במקצת ומשייר את כל הדומה למיעוט כך מפורש בסנהדרין בפרק נגמר הדין (סנהדרין דף מו.) גבי והומת ותלית דריבה ומיעוט לחודיה מביא כל כעין הפרט בלא רבויא בתריה ורבי נמי דריש ריבוי ומיעוט כלומר שמעי' ליה בעלמא שדורש את התורה במשמעות ריבוי ומיעוט ולא במשמעות כלל ופרט:
חוץ מן השטרות - היה חייב לו אדם בשטר ה' סלעים ונתן זה אותו שטר לכהן בפדיון בנו אינו פדוי אבל בשאר כל דברים פודין:,ורבנן - פליגי עליה במתני' במסכת בכורות דתנן אין פודין לא בעבדים ולא בשטרות ולא בקרקעות:
ופדויו - בכל דבר משמע:
מיעט שטרות - שהן ראויין למעט יותר מן הכל שאינן ממון:
תפדה חזר וכלל - ואע"פ דתפדה ופדויו גבי הדדי כתיבי והדר כתיב בערכך כסף איכא תנאי דסבירא להו בשתי כללות הסמוכין זה לזה והפרט אחריהם הטל פרט ביניהם ודונם בכלל ופרט וכלל:
שהוקשו לקרקעות - והתנחלתם אותם וגו' (ויקרא כה):,אין גופן ממון - הנייר אינו שוה כלום ואינו עומד אלא לראיה שבו:
הסול - חתיכת עץ חדודה:,הסירה - קוץ:,המכתב - חרט שקורין גריפא:
דריש כלל ופרט - ולקחת כלל מרצע פרט ונתת באזנו כל דבר הנתון חזר וכלל מה הפרט מפורש של מתכת וכו':
Tossafot
ונעלם ונעלם ב' פעמים. פי' בקונט' תרי ונעלם כתיבי גבי טומאה בקרבן עולה ויורד ונעלם ממנו והוא טמא ונעלם ממנו והוא ידע קמא למיגמר מיניה על העלם טומאה הוא חייב ולא על העלם מקדש ואידך קרא יתירא הוא לדרשה והטל והוא ידע בין שני ונעלם ודרוש דלאחר שהיתה לו ידיעה נעלם ולמימר דבעי ידיעה בתחלה וידיעה בסוף לא בעי קרא דאי לא ידע שחטא אמאי מייתי קרבן ע"כ לשון הקונט' וקשה הרבה לפירושו א' דאמאי איצטריך ונעלם למימר דאינו חייב על העלם מקדש דמהי תיתי דאיצטריך קרא למיפטריה תדע דהא לרבי איצטריך ונעלם לחייבו על העלם מקדש ועוד דפירש דלידיעה בתרייתא לא צריך קרא דאי לא ידע שחטא אמאי מייתי קרבן א"כ בכל החטאות דכתיב או הודע ליבעי ידיעה בתחלה ועוד הרי רבי דריש והוא ידע לידיעה בתרייתא וכתיב קרא לאורחא דמילתא אף ע"ג דלא איצטריך א"נ איצטריך לידיעה בתרייתא למעוטי הפריש קרבן קודם שנודע לו דאפי' למ"ד בפ' דם שחיטה (כריתות דף כב:) אשם ודאי לא בעי ידיעה בתחלה ואם הפריש אשמו קודם שידע הוי קדוש כחטאת דכתיב או הודע אליו מודה דבעי ידיעה ועוד דבסוף פ"ב (לקמן שבועות יט:) קאמר דר' ישמעאל לא בעי ידיעה בתחלה מדמצריך תרי ונעלם להעלם מקדש ולהעלם טומאה משמע דר"ע דבעי ידיעה בתחלה דריש ליה מונעלם יתירא לכך נראה לר"ת דר"ע דריש ליה מונעלם יתירא מכלל שידע ורבי מונעלם דאתי לגופי' דריש מכלל שידע ידיעת בית רבו ועוד יש לפרש ונעלם ונעלם שתי פעמים שדי והוא ידע בין תרי ונעלם דהשתא איכא ידיעה אחר העלמה וקודם העלמה:
ר"ע דמחייב לשעבר משום דדריש ריבויי ומיעוטי. וא"ת דבפ"ק דב"מ (דף ד: ושם) גבי סלעין דינרין קאמר ר"ע דאין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות וא"כ דריש כללי ופרטי דלמאן דדריש ריבויי ומיעוטי לא ממעטי' אלא שטרות כדמוכח בסמוך ולספרים דגרסי התם רבי יעקב ניחא וי"ל דאפי' מאן דדריש ריבויי ומיעוטי כי איכא תרי מיעוטי מוקמת חד למעוטי קרקעות וחד למעוטי שטרות כדמשמע בפ' מרובה (ב"ק דף סג. ושם) ור"ע אית ליה נמי שום מיעוט אחרינא גבי שבועות למעוטי קרקעות וי"מ דההיא דהזהב (ב"מ דף נז: ושם) דממעט קרקע משבועה מקרא דכי יתן איש מכלל ופרט וכלל אינה עיקר דרשה אלא מקרא דממעטי' כפל מעל כל דבר פשע ממעטינן נמי שבועה והתם איכא טובא מיעוטי למעט שטרות וקרקעות וקרא דכי יתן איש אתא לדרשא אחריתי כי יתן איש (לקמן שבועות מב.) עד שיתן כשהוא איש כסף כלים (שם לט:) מה כלים שנים כו' ועי"ל דאפי' מאן דדריש ריבויי ומיעוטי מיעט וריבה ומיעט לא דריש אלא דרש ליה בפרט וכלל ופרט כדמשמע פ' ג' מינים (נזיר דף לה. ושם) ומ"ל דר"ע ידרוש גבי שבועות בפרט וכלל ופרט דכה"ג דריש גמ' בב"מ (דף נז:) כי יתן איש אל רעהו חמור וגו' בכלל ופרט וכלל ובפ' ג' מינים (נזיר דף לה.) מאן דדריש ריבה ומיעט דריש ליה בפרט וכלל ופרט:
בכל פודין בכור אדם. הא דפליגי בפ"ק דקדושין (דף כט.) גבי הוא לפדות ובנו לפדות הוא קודם לבנו ר' יהודה אומר בנו קודמו. ומפרש כגון דאיכא חמש בני חורין וחמש משועבדים לרבי יהודה מלוה הכתובה בתורה כמלוה הכתובה בשטר דמיא ואזיל כהן וטריף הנך משועבדים לאו דמפריק בקרקעות אלא ימכרם ויתן דמים לכהן:
יצאו שטרות. הא דמשמע הכא דשייך בשטרות מכר מדאיצטריך למעוטי שטרות מפורש במקום אחר (כתובות פה: קדושין מח. ובשאר דוכתי):
דתניא מרצע. הוי מצי לאיתויי מההיא דהקומץ רבה (מנחות דף כח:) גבי מנורה של עץ ושל אבר ושל גיסטרון רבי פוסל ור' יוסי בר' יהודה מכשיר:,הסול והסירה והמקדח. זו ואין צ"ל זו קתני דהמקדח ומחט ומכתב ה"ל למיתני ברישא דמודה בהו רבי שהן של מתכת:,לרבות כל דבר הנלקח ביד. לאו דוקא דהא ממעט סם:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.