Mishna 1
MICHNA : Chevou'ot [serments sur une parole des lèvres] — deux types qui en sont en réalité quatre. La Torah ne précise que deux sortes de serments dont la violation rend l'homme passible d'apporter une offrande variable [olé va-yored] pour expier sa faute (cf. Vayikra 5, 4) : lorsqu'une personne prête serment de faire quelque chose, et lorsqu'elle prête serment de s'en abstenir. Pour ces deux types, la Torah mentionne explicitement la responsabilité uniquement pour un serment portant sur un comportement futur. Néanmoins, les Sages déduisent qu'on est aussi responsable en cas de violation des deux types de serments lorsqu'ils portent sur un comportement passé. Ainsi, bien que la Torah n'en mentionne que deux explicitement, les Sages en déduisent qu'il y en a en réalité quatre.
מַתְנִי׳ שְׁבוּעוֹת – שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע.(משנה)
La Michna énumère des groupes de halakhot analogues. Yedi'ot ha-touma [cas de connaissance de la souillure] — deux types qui en sont en réalité quatre. Il est interdit à une personne impure d'entrer dans le Mikdash (cf. Bamidbar 19, 20) ou d'en consommer les aliments sacrés (cf. Vayikra 7, 19-20). Si l'on transgresse l'une ou l'autre de ces interdictions pendant une période d'oubli de sa faute, alors qu'on en prend conscience, on est passible d'une offrande variable (cf. Vayikra 5, 2). La Torah précise que l'offrande n'est due que lorsque l'on a eu un oubli du fait qu'on était impur. Les Sages déduisent qu'on est responsable non seulement dans ces deux cas, mais aussi lorsqu'on connaissait son propre état d'impureté mais qu'on a oublié l'identité du lieu qu'on entrait ou le statut des aliments qu'on consommait.
יְדִיעוֹת הַטּוּמְאָה – שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע.
Yetsi'ot ha-Shabbat [actes de transport interdits le Shabbat] — deux types qui en sont en réalité quatre. Le Shabbat, il est interdit de transférer un objet d'un domaine à un autre. La Torah ne mentionne explicitement que deux cas, tous deux impliquant le transfert d'un objet d'un domaine privé vers un domaine public : lorsque le transfert est effectué par une personne qui reste dans le domaine public, et lorsque le transfert est effectué par une personne qui reste dans le domaine privé. Les Sages déduisent qu'on est aussi responsable lorsque l'objet est transféré du domaine public vers le domaine privé. Bien que la Torah n'en mentionne que deux, les Sages en déduisent qu'il y en a en réalité quatre.
יְצִיאוֹת הַשַּׁבָּת – שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע.
Mar'ot negu'im [nuances de marques lépreuses sur la peau] — deux types qui en sont en réalité quatre. La Torah prescrit que si une marque lépreuse apparaît sur la peau d'une personne, celle-ci doit subir un processus de purification puis apporter diverses offrandes. Une partie de la classification de ces types de lèpre repose sur leur nuance de blanc. Deux types de marques sont explicitement mentionnés dans la Torah, et les Sages déduisent que chacun de ces deux types possède une marque secondaire.
מַרְאוֹת נְגָעִים – שְׁנַיִם שֶׁהֵן אַרְבָּעָה.
La Michna revient au sujet de la souillure du Temple ou de ses aliments sacrés. Elle précise quelles offrandes expient les différents cas : pour celui qui avait une yedi'a [connaissance], c'est-à-dire qui savait qu'il était rituellement impur et connaissait la sainteté du Temple ou des aliments en cause au début, avant la transgression, et qui avait encore cette connaissance à la fin, après la transgression, mais qui a eu un oubli de l'un de ces deux éléments entre les deux, au moment même de la transgression — cette personne est passible d'une offrande variable.
אֶת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה וִידִיעָה בַּסּוֹף וְהֶעְלֵם בֵּינָתַיִם – הֲרֵי זֶה בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד.
Pour celui qui avait une connaissance au début, a transgressé pendant une période d'oubli, et n'avait toujours pas de connaissance à la fin : le bouc dont le sang est présenté à l'intérieur du Sanctuaire le Yom Kippour, et le Yom Kippour lui-même, suspendent toute punition qu'il mérite jusqu'à ce qu'il prenne conscience de sa transgression ; alors, pour obtenir l'expiation, il apporte une offrande variable.
יֵשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה וְאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַּסּוֹף – שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלֶה, עַד שֶׁיִּוָּדַע לוֹ וְיָבִיא בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד.
Pour celui qui n'avait pas de connaissance au début mais en avait à la fin : le bouc dont le sang est présenté à l'extérieur du Sanctuaire, c'est-à-dire le bouc des offrandes supplémentaires du Yom Kippour, et le Yom Kippour lui-même, expient, comme il est dit à propos des offrandes du Yom Kippour : « Un bouc en offrande pour le péché, en dehors du bouc expiatoire » (Bamidbar 29, 11). Le verset rapproche le bouc intérieur et le bouc extérieur pour enseigner que ce pour quoi l'un expie, l'autre expie aussi. De même que le bouc intérieur n'expie que pour un cas où il y avait eu, à un moment donné, connaissance des éléments de la transgression, c'est-à-dire au début, de même le bouc extérieur n'expie que pour un cas où il y avait eu connaissance à un moment donné, c'est-à-dire à la fin.
אֵין בָּהּ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה אֲבָל יֵשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַּסּוֹף – שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפּוּרִים״ – עַל מַה שֶּׁזֶּה מְכַפֵּר, זֶה מְכַפֵּר; מַה הַפְּנִימִי אֵין מְכַפֵּר אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יְדִיעָה, אַף הַחִיצוֹן אֵין מְכַפֵּר אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יְדִיעָה.
Et pour celui qui n'avait aucune connaissance, ni au début ni à la fin : les boucs apportés en offrandes pour le péché lors des offrandes supplémentaires des Fêtes et les boucs apportés en offrandes pour le péché lors des offrandes supplémentaires des Nouvelles Lunes expient. Tel est l'avis de Rabbi Yehouda. Rabbi Shimon dit : les boucs des Fêtes expient pour les cas où l'on n'a jamais eu connaissance de la transgression, mais pas les boucs des Nouvelles Lunes. Mais alors, pour quoi les boucs des Nouvelles Lunes expient-ils ?
וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף – שְׂעִירֵי הָרְגָלִים וּשְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִין, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׂעִירֵי הָרְגָלִים מְכַפְּרִין, אֲבָל לֹא שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים. וְעַל מַה שְּׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִין?
Rachi
מתני' שבועות שתים שהן ארבע - בשבועת ביטוי שפתים הכתוב בויקרא אצל קרבן עולה ויורד קאמר כדמפרש בפרק שלישי (דף כ.):,שתים - כתיבי בקרא דכתיב (שם) להרע או להיטיב ומפרש במשנה פרק שלישי (דף כה.) אוכל להיטיב לא אוכל להרע שמענה את עצמו וה"ה לכל דבר שהוא הן ולאו להבא דלהרע או להיטיב להבא משמע ובפ"ג (שם) מרבה מן המקרא אף דברים שאין בהן הרעה והטבה ומיהו שתים נינהו ותו לא דבר וחילופו:,שהן ד' - יש לרבות מריבוי הכתובים כדמפרש בפ"ג (שם) אף דבר וחילופו לשעבר כגון אכלתי והוא לא אכל או לא אכלתי ואכל:
ידיעות הטומאה - חיוב קרבן עולה ויורד מחמת טומאת מקדש וקדשיו הכתובה אצל שבועת ביטוי או נפש כי תגע וגו' וילפינן בפירקין שאין הכתוב מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו שנכנס בשוגג למקדש אחר טומאה זו או אכל בשר קודש:,שתים שהן ארבע - שתים כתיבי דכתיב (ויקרא ה׳:ב׳) ונעלם ממנו והוא טמא משמע שנתעלמה ממנו טומאה וע"י אותו העלם אכל קודש הרי אחת או שנכנס למקדש הרי שתים ולפי שאין חייב עליה אלא אם כן ידע בתחלה שנטמא ואח"כ נעלמה ממנו ולאחר מעשה נודע לו שחטא משום הכי קרי לי' ידיעות:,שהן ארבע - יש לרבות מן המקרא עוד שני חיובים העלם קודש והעלם מקדש וזכור הוא את הטומאה:
יציאות השבת שתים שהן ארבע - הוציא מרשות היחיד לרשות הרבים למדנו מן המקרא שחייב בפרק הזורק במסכת שבת (דף צו:) מויצו משה ויעבירו קול במחנה וגו' . (ומתרגמינן) לא תפיקו מרה"י לרה"ר זהו שתים אחת לעומד בחוץ והושיט ידו לפנים ונטל חפץ והוציאו לחוץ ואחת לעומד בפנים ונטל חפץ ממקומו והוציאו בידו והניחו בחוץ:,שהן ארבע - יש ללמוד מאלו שכשם שהקפידה תורה מרשות לרשות בהוצאה כך הקפידה בהכנסה והרי הן שתים אחת לעומד בפנים והושיט ידו לחוץ ונטל חפץ והכניסו ואחת לעומד מבחוץ ונטל חפץ ממקומו והושיטו בפנים והניחו:
מראות נגעים - שהמצורע מביא עליהם קרבן לטהרתו שנים כתובין במקרא שאת ובהרת והן חלוקין במראיהן כדמפרש בגמ':,שהן ארבעה - יש לרבות תולדה לזו ותולדה לזו כדמפרש בגמ':
את שיש בה ידיעה - כוליה אטומאה קאי ובגמרא מפרש אמאי מפרש מילי דטומאה ברישא ויציאות ומראות כל חדא וחדא מפרש במסכת דידה להכי לא פרשינהו בהאי מסכת והאי דתנינהו הכא משום דדמו להדדי בשתים שהן ארבע:,ידיעה בתחלה - שידע שנטמא:,וידיעה בסוף - משאכל את הקודש בהעלם או נכנס למקדש ויצא ונודע לו שבטומאה אכל או בטומאה נכנס:,והעלם בינתים - כשאכל את הקודש נעלמה ממנו טומאה או קודש וכן הנכנס למקדש נעלמה ממנו טומאה או מקדש:,הרי זה - בקרבן המפורש באותה פרשה לעשיר חטאת בהמה ולעני עוף ולדל שבדלים עשירית האיפה והיא מנחת חוטא האמורה בכל מקום וזהו לשון עולה ויורד לעשיר עולה ולעני יורד ובגמרא מפרש מנא ליה דבידיעה בתחלה ובסוף והעלם בינתים כתיב:
שעיר הנעשה בפנים - שלשה שעירים נעשין לצבור ביוה"כ אחד מתן דמו לפנים וחבירו משתלח לעזאזל כמה שכתוב באחרי מות ואחד קרב במזבח החיצון במוספין והוא כתוב בפרשת פינחס עם שאר כל מוספי המועדות:,תולה - להגין עליו מן היסורין שאע"פ שאינו יודע שחטא יש לו לדאג שכל השוגגין צריכים כפרה לכשידעו אלמא קודם ידיעה ענושים הן:,עד שיודע לו - שאכל קודש בטומאה:
אין בה ידיעה בתחלה - שלא ידע בטומאה מימיו זה לא יבא לכלל קרבן עוד לעולם שהרי אין קרבן בא אלא על שיש בו ידיעה בתחלה:,שעיר הנעשה בחוץ ויום הכפורים מכפר - ויום הכפורים הוא עצמו מועיל עם הקרבנות שנאמר (ויקרא כג) כי יום כפורים הוא:,שנאמר - בשעיר הנעשה בחוץ ושעיר חטאת אחד מלבד חטאת הכפורים והוא שעיר הנעשה בפנים הקישם לך הכתוב ללמד שעל מה שזה מכפר זה מכפר:,מה פנימי אינו מכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה - בתחלה דהכי ילפינן בהדיא בגמ' דאינו תולה אלא על דבר שיש בו ידיעה בתחלה:,אף חיצון אינו מכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה - מאי נינהו ידיעה בסוף ולא בתחלה דלא אתא לכלל קרבן ומכפר זה כפרה גמורה בלא תלייה וא"ת כיון שהוקשו יכפרו שניהם על שיש בו ידיעה בתחלה ונ"מ לטומאה שאירעה בין זה לזה הא פריך בגמ' (דף ח:) ומשני לה:
שעירי הרגלים - בכל הרגלים נאמר שעירי חטאת ובגמ' מפרש מנא ליה דאשאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף מכפר:,ר"ש אומר שעירי הרגלים מכפרים - עליה אבל לא שעירי ראשי חדשים:
Tossafot
מתני' שבועות. הא דלא פתח האי מסכת כל כינויי שבועות כשבועות כדפתח נדרים ונזיר משום דתנא ממכות קא סליק כדמפרש בגמרא הוצרך לפתוח בשתים שהן ארבע והואיל ולא מצי פתח בכינוי תו לא חש לשנות אח"כ וא"ת אמאי לא תני ידיעות ברישא דהא בקרא כתיב ברישא או נפש אשר תגע וגו' והדר או נפש כי תשבע וגו' וי"ל דשבועות הוא עיקר המסכת דבסדר ישועות קאי ואגב שבועות תני ידיעות משום דגבי הדדי כתיבן כדמפרש בגמרא א"נ משום דמילי דשבועות כתיבי בקרא ברישא ונפש כי תחטא וגו' (ויקרא ה) והוא עד דהיינו שבועת העדות והאי דלא פתח בשבועת העדות משום דלית בהו שתים שהן ארבע:
ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע. תימה דהעלמות הו"ל למיתני דהיא עיקר מילתא העלם טומאה דקודש ומקדש והעלם קודש ומקדש וי"ל דניחא ליה למנקט לשון ידיעה מטעמא דמפורש בפ"ב (דף יד:) ידיעות קמייתא דליתנהו בכל התורה כולה קא חשיב א"נ לאידך לישנא דידיעות בתרייתא דאתיין לידי קרבן קא חשיב ולהך לישנא הא דלא תני נמי ידיעות השבת משום דניחא ליה למינקט יציאות דבמלאכות גופייהו איכא שתים שהן ארבע אבל הכא לא מצי למינקט הטומאות שתים שהן ד' דליכא אלא תרתי טומאת קודש וטומאת מקדש:
יציאות השבת שתים שהן ארבע. בגמ' מפרש שתים הוצאה דעני ודבעל הבית שהן ארבע הכנסה דעני ודבעל הבית ותימה אמאי חשיב דעני ודבעל הבית בתרתי דמה לי עני ומה לי בעל הבית ויש לומר דאצטריך למתנינהו משום דקס"ד דלא הוי דרך הוצאה אלא כשעומד ברשות היחיד ונטל פירות ויצא לרשות הרבים אבל כי האי גוונא דגופו ברשות היחיד וידו ברשות הרבים או איפכא לאו דרך הוצאה היא ובכי האי גוונא אמר בפ"ק דשבת (דף ג:) ידו של אדם אינה לא כרשות היחיד ולא כרשות הרבים ואיצטריך למיתני תרוייהו דאי תנא חדא לא הוה שמעינן אידך ומהאי טעמא ניחא ליה דלא תני הך הוצאה שלישית כדפרישית ור"ת מפרש דהוצאה מלאכה גרועה היא דמה לי אם מוציא מרשות היחיד לרשות היחיד ומה לי לרשות הרבים לכך הוצרך לפרש כל ענינים דעני ודעשיר ותדע דמלאכה גרועה היא מדאמר בריש הזורק (שבת דף צו: ושם) הוצאה גופא היכא כתיבא ודריש לה מויכלא העם מהביא כו' וקאמר אשכחנא הוצאה הכנסה מנלן סברא היא מה לי אפוקי מה לי עיולי ולשאר אבות לא בעינא קרא אלא מחייבינן כל דהוו במשכן והוצאה היתה במשכן כדאמר בפרק במה טומנין (שבת דף מט:) הם הורידו קרשים מעגלה לקרקע ואתם אל תוציאו הם העלו קרשים לעגלה ואתם אל תכניסו ולשאר תולדות לא חיישינן דלהוו במשכן אלא אאב לחודה אבל תולדות דהוצאה בעי בפרק הזורק (שבת דף צו:) או סברא או דלהוו במשכן כגון מכניס וזורק ומעביר ומושיט והיינו משום דמלאכה גרועה היא ואין להאריך כאן יותר:
מראות נגעים שנים. גרסינן ולא שתים דמראה לשון זכר הוא כדכתיב (שמות ג׳:ג׳) את המראה הגדול הזה ותנן נמי במס' נגעים (פ"א משנה ד) ומייתי לה בהמזבח מקדש (זבחים דף פח: ושם) מראות נגעים רבי דוסא בן הרכינס אומר שלשים וששה עקביא בן מהללאל אומר שבעים ושנים והא דקתני התם טובא משום דחשיב נמי פתיכי אי נמי כייל נגעי בתים ובגדים:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.