Traité Shevuot

24a

Étude de Shevuot 24a

Étude de la Guémara 24a

Guémara

C'est à propos d'une interdiction survenant d'elle-même — comme l'interdit de manger le jour de Yom Kippour, plus englobante que l'interdit de manger du non-casher — que l'on dit qu'elle prend effet. Mais pour une interdiction survenue par l'acte de la personne elle-même — serment ou vœu — nous ne disons pas qu'une interdiction plus englobante peut prendre effet sur ce qui est déjà interdit par la Torah.

בְּאִיסּוּר הַבָּא מֵאֵלָיו; בְּאִיסּוּר הַבָּא עַל יְדֵי עַצְמוֹ לָא אָמְרִינַן.

La Guemara demande : certes, selon Reish Lakich, qui comprend la Michna comme traitant du cas où l'on a juré à propos de moins qu'une mesure complète, c'est pour cette raison que Rabbi Shimon exempte celui qui s'interdit par serment de manger du non-casher, car il est enseigné dans une baraita : Rabbi Shimon dit — toute quantité suffit pour le rendre passible de coups de lanière, et les Sages n'ont mentionné la mesure d'olive que pour déterminer la responsabilité d'apporter une offrande. Selon Reish Lakich, Rabbi Shimon estime qu'on est déjà soumis au serment du Sinaï même pour moins qu'une mesure complète, et c'est pourquoi le serment ne prend pas effet. Mais selon Rabbi Yo'hanan, qui comprend la Michna comme renvoyant à un serment incluant des aliments autrefois permis, quelle est la raison pour laquelle Rabbi Shimon exempte ?

בִּשְׁלָמָא לְרֵישׁ לָקִישׁ, מִשּׁוּם הָכִי קָא פָטַר רַבִּי שִׁמְעוֹן; דְּתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כׇּל שֶׁהוּא לְמַכּוֹת, וְלֹא אָמְרוּ כְּזַיִת אֶלָּא לְקׇרְבָּן. אֶלָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן, מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּפָטַר?

La Guemara répond : n'est-ce pas parce que le premier tanna le tient passible pour violation de son serment uniquement en raison du fait que le serment génère une interdiction plus englobante [issour kolel] ? Sur ce point, Rabbi Shimon suit sa ligne habituelle : il ne reconnaît pas l'issour kolel. Conformément à ce qui est enseigné dans une baraita : Rabbi Shimon dit — celui qui mange de la viande de bête morte non égorgée le jour de Yom Kippour est exempt d'apporter une offrande pour avoir mangé ce jour-là, bien que l'interdit de Yom Kippour soit plus englobant que celui de la neveilah, puisqu'en ce jour on ne peut rien manger.

מִידֵּי הוּא טַעְמָא – אֶלָּא מִשּׁוּם אִיסּוּר כּוֹלֵל; רַבִּי שִׁמְעוֹן לְטַעְמֵיהּ דְּלֵית לֵיהּ אִיסּוּר כּוֹלֵל. דְּתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הָאוֹכֵל נְבֵילָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים – פָּטוּר.

Du verset « ou si quelqu'un jure clairement de ses lèvres, pour mal faire ou pour bien faire » (Vayikra 5, 4), les Sages ont déduit qu'on n'est passible d'apporter une offrande pour un serment sur une parole que lorsque le serment peut être inversé du positif au négatif ou inversement — par exemple, on est passible pour un serment de manger, car on peut aussi jurer de ne pas manger. La Guemara demande : certes, selon Reish Lakich, on trouve un cas où le serment peut être négatif ou positif ; on est donc passible selon les Sages lorsqu'il jure qu'il mangera toute quantité, puisqu'il pourrait aussi jurer de ne pas manger toute quantité. Mais selon Rabbi Yo'hanan, certes on trouve un cas de serment négatif — le serment de ne pas manger des bêtes non casher prend effet lorsqu'il inclut d'autres aliments autrefois permis. Mais comment trouver la version positive de ce serment ? Un serment de manger des bêtes non casher ne peut pas prendre effet, car manger du non-casher est interdit par la Torah.

בִּשְׁלָמָא לְרֵישׁ לָקִישׁ, מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ בְּלָאו וָהֵן; אֶלָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן, בִּשְׁלָמָא לָאו – מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ, אֶלָּא הֵן – הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ?

Plutôt, ne distingue pas entre la première et la dernière clause de la Michna selon qu'il précise ou non ce qu'il mange. Dans les deux cas, il jure de ne pas manger, sans précision. Lorsqu'il mange quelque chose d'incomestible, il est exempt, conformément à ce que Rava dit : si l'on a dit « Par serment, je ne mangerai pas », puis a mangé de la terre, il est exempt, car manger une substance incomestible n'est pas considéré comme manger. Manger de la viande non casher est considéré comme manger ; c'est pourquoi la dernière clause de la Michna dit qu'on est passible si l'on a juré de ne pas manger. Le serment prend effet pour les objets non casher parce que, comme Rabbi Yo'hanan l'a noté, il inclut des objets qui seraient autrement permis.

אֶלָּא כִּדְרָבָא, דְּאָמַר רָבָא: ״שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל״, וְאָכַל עָפָר – פָּטוּר.

Rav Mari dit : nous apprenons aussi dans la Michna (22b) que manger du non-casher est considéré comme manger : si l'on a dit « Konam pour ma femme de tirer profit de moi si j'ai mangé aujourd'hui », et qu'il avait mangé des neveilot, des tereifot, des répugnances ou des bestioles rampantes, sa femme lui est interdite.

אָמַר רַב מָרִי, אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא: ״קוּנָּם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי אִם אָכַלְתִּי הַיּוֹם״, וְאָכַל נְבֵילוֹת וּטְרֵיפוֹת, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים – הֲרֵי אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה לוֹ.

La Guemara demande : comment ces cas peuvent-ils être comparés ? Là-bas, puisqu'il avait d'abord mangé l'aliment interdit, puis seulement ensuite a prêté serment en disant qu'il ne l'avait pas mangé —

הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם, כֵּיוָן דְּמֵעִיקָּרָא (אכל) [אַכְלֵיהּ] וַהֲדַר אִשְׁתְּבַע (ליה) [עֲלֵיהּ],

Rachi

באיסור הבא מאליו - כגון האוכל נבילה ביום הכפורים דפליגי רבנן ורבי שמעון דמחייבי ליה רבנן חטאת משום יוה"כ ואע"ג דהויא נבילה מקמי יום הכפורים ואין איסור חל על איסור הכא חייל דיום הכפורים איסור כולל הוא דקודם בין השמשות היה אסור זה בנבילה ומותר בשחוטה על ליה יום הכפורים מגו דאיתסר האי גברא בשחוטה משום יוה"כ איתסר נמי בנבילה משום יוה"כ היינו כולל באיסור הבא מאליו דיוה"כ בא מאליו הוא:,אבל באיסור הבא מעצמו - כלומר על ידי אדם עצמו כגון איסור שבועה הבא לו על ידי דיבורו לא אמרי':

בשלמא לר"ש בן לקיש - דמוקי לה בחצי שיעור:,משום הכי פטר ר' שמעון - דקסבר כל שהוא נמי מושבע ועומד הוא דתניא ר' שמעון אומר כל שהוא למכות:,אלא לר' יוחנן - דמוקי לה משום כולל אמאי פטר ר' שמעון:

פטור - מחטאת דלא אתי כרת דיוה"כ וחייל על איסור נבילה או אאיסור אבר מן החי אם לא נתנבלה מבערב ואע"ג דיום הכפורים כולל הוא:

בשלמא לר"ל - דמוקי לה בחצי שיעור היינו דמשכחת לה בלאו והן דקיימא לן (לקמן שבועות דף כה.) אין קרבן שבועה בא אלא א"כ אתה מוצא בה לאו והן דכתיב להרע או להיטיב דמשמע דבר וחילופו והאי מפרש שלא אוכל חצי שיעור נבילה משכחת לה נמי בשבועה שאוכל חצי שיעור נבילה דלאו נשבע לבטל את המצוה הוא: ,אלא לר' יוחנן - דמוקי לה בשיעור שלם ומשום כולל ועל כרחך במפרש נבילות אוקימתה משום קושיא קמייתא דרישא וסיפא:,בשלמא - שבועה שלא אוכל משכחת דחיילא אע"פ שמושבע ועומד משום כולל:,אלא הן - שבועה שאוכל נבילות ושחוטות מי משכחת לה דתיחול אנבילות ולבטל שבועת הר סיני:

ה"ג אלא כדרבא - ולא גרס משכחת לה כדרבא והכי פירושה לא תשני לעיל קושיא דרישא וסיפא כאן בסתם כאן במפרש אלא כולה בסתם ואוכלין שאינן ראוין לאכילה דקתני רישא פטור כדרבא מיפרשא כגון עפר שאין ראוי לאכילה אבל נבילות ראויות לאכילה הן ואריה הוא דרביע עלייהו ותו לא קשיא מידי לר' יוחנן דמשכחת לה בלאו והן אף בשיעור שלם דהא לא אוכל סתמא קאמר אם אכל נבילה חייב שהרי כלל בסתמו דברים המותרים והאסורים ומיתסרי אסורים על ידי כולל והן משכחת לה דהא אוכל סתם קאמר ומקיים שבועתו בדברים המותרים ואם לא אכל חייב:

אף אנן נמי תנינא - דבנבילות ראויות לאכילה חשיב להו:,הרי אשתו אסורה - אלמא אכילה היא:

Tossafot

באיסור הבא מעצמו לא אמר. וא"ת והא נמי איתא בהדיא במשנה דמייתי לקמן יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ד' חטאות ואשם אחד וקחשיב מוקדשין אע"ג דאיסור הבא מעצמו הוא וכן האוכל גיד הנשה של עולה בס"פ גיד הנשה (חולין דף קא.) ויש לומר דהכא באיסור הבא מעצמו על עצמו קאמר דלא אמרינן אבל מוקדשין שאסורין על כל העולם אמרי' ומ"מ פריך לקמן שפיר והרי הקדש דאיסור הבא מעצמו דכיון דלא איירי תנא באיסור הבא מעצמו לא ה"ל למינקט הקדש אע"ג דאסור על כל העולם:

האוכל נבילה ביום הכפורים פטור. מתוך פ"ה משמע דאיירי אפי' בנתנבלה ביוה"כ וקשיא דלמ"ד ס"פ גיד הנשה (חולין דף קג.) בהמה בחייה לאו לאברים עומדת חל איסור יוה"כ מחיים ואפי' למ"ד לאברים עומדת כי מתה פקע איסור אבר מן החי וחלו איסור נבילה ואיסור יוה"כ בבת אחת ור"ש מודה באיסור בת אחת ומיהו יש לומר דאיסור יוה"כ לא חייל לא מחיים ולא לאחר מיתה משום דאית ביה איסור עשה שאינה זבוחה דכתיב (דברים יב) וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל אבל מה שאי אתה זובח לא ולריצב"א אין נראה פירוש זה דא"כ למ"ד לאו לאברים עומדת היכי מצי חייל איסור אבר על עשה דשאינו זבוח ובס"פ גיד הנשה (שם) דאמר כגון שנטרפה עם יציאת רובה דאיסור אבר ואיסור חלב ואיסור טריפה בהדי הדדי קאתו והיכי חיילי כולם על איסור דשאינו זבוח דאפי' במעי האם קיימא באיסור זה ומהאי טעמא תקשי נמי למ"ד לאברים עומדת איסור אבר מן החי היכי משכחת לה דלא קיימא לאברים במעי האם וא"כ היכי חייל על איסור שאינו זבוח אלא ודאי וזבחת לא אתא לאסור דבלאו הכי אסורה וקיימא מחיים באיסור אבר מן החי ולאחר מיתה באיסור נבילה אלא בא להתיר את האסור ופירש לך דבשחיטה שריא ולא בנחירה אלא כדקיימא קיימא כמו (בכורות דף טו.) תזבח ולא גיזה דלית ביה עשה אלא קאי באיסור לאו הראשון ובנתנבלה מערב יוה"כ דוקא איירי:

אלא הן היכי משכחת לה. דאפי' ע"י כולל נמי לא אמרי' דתיחול השבועה לבטל המצוה וקשה לריצב"א דתני בירושלמי שבועה שלא אוכל מצה ואכל מצה בלילי פסח חייב אלמא דבאיסור כולל חיילא שבועה לבטל את המצוה ותירץ דהכא דוקא לא חיילא שבועה משום שהזכיר נבילה ונשבע עליה לאוכלה אבל התם דלא מדכר פסח חיילא עליה שבועה ולפי זה משכחת הן אפי' בדברים האסורים כשאומר סתם שאוכל וקשיא לפי' דקתני התם סיפא שבועה שלא אוכל מצה בלילי פסח פטור אמאי נקט בלא כולל בכולל נמי שאר לילות עם לילי פסח כיון שהזכיר נמי לילי פסח פטור וי"ל דה"נ בעי למימר ולא חש למיתני אלא שהזכיר לילי פסח ור"י מפרש דודאי שב ואל תעשה כדאיירי הכא לא חיילא דקאמר שבועה שאוכל ולא אכל אבל התם בנשבע שלא לאכול ואכל דהוי בקום עשה ודאי חיילא:

אלא כדרבא כו'. פי' בקונט' דסוגיא דעלמא גרסינן משכחת לה כדרבא ומפרש לה בנבילה המסרחת והקשה חדא דמסרחת לא מיקריא נבילה ואר"ת דאין זו קשיא דשפיר מיקרי נבילה מדאיצטריך קרא למעוטי לר"ש בשילהי ע"ז (דף סח. ושם) דדריש הראויה לגר קרויה נבילה ור"מ מוקי לה בסרוחה מעיקרא ועוד הקשה בקונט' דמאי בעי לאתויי דרבא הכא ה"ל למימר משכחת לה בנבילה מסרחת והא נמי יש ליישב דה"פ כדרבא דשייך לשון אכילה אפי' במסרחת מדקאמר שלא אוכל סתם ואכל עפר פטור הא שלא אוכל עפר ואכל חייב אלמא שייך לשון אכילה אפי' בעפר וכ"ש בנבילה מסרחת וטפי ה"ל לאיתויי בעיא דרבא שבועה שלא אוכל עפר בכמה דמפורש טפי אלא רישא דמילתא נקט והא דקאמר אף אנן נמי תנינא מייתי ראיה דשייך לשון אכילה גבי נבילה סרוחה דכמה שקצים ורמשים איכא דלא חזו לאכילה טפי מנבילה סרוחה והשתא מיתוקמא שפיר מתני' סיפא במפרש כדאוקימנא ומשכחת לה שפיר בלאו והן וא"ת וכיון דנבילה סורחת הויא בכלל נבילה בלא כולל דברים המותרים אתי שפיר כיון דאמר שבועה שלא אוכל נבילה מגו דחיילא אסרוחה חיילא נמי אשאינה סרוחה וי"ל דלא משמע סרוחה בכלל נבילה אלא כשכולל עמהן דברים המותרים דגלי אדעתיה שרצה לאסור עצמו בדבר המותר אבל קשה לר"י דמאי מייתי רב מרי אף אנן נמי תנינא אדרבה תקשי ליה מינה דהא אוקמה מתני' במפרש שלא אוכל נבילה דאז ודאי הויא לשון אכילה וכן נמי תקשה לרבא דפטר בנשבע סתם ואכל עפר דלא הוי בכלל לשון אכילה וצ"ל כדמשני הש"ס דשאני התם דאחשביה מעיקרא ולגבי הא דהוי סתם כמפרש הוה ידע מעיקרא דאהני טעמא דאחשבה אבל אי אפי' כי מפרש לא מהני במידי דלאו בר אכילה לא ס"ד דליתהני הא דאחשביה שיחשב כמו בר אכילה ומסיק כיון דאחשביה חשיב בר אכילה כיון דאכל מעיקרא והדר אשתבע וע"ק לר"י מדתניא בתוספתא דשבועות שבועה שאוכל ואכל אוכלין אסורין כגון פיגול נותר וטמא פטור ור"ש מחייב והיינו בע"כ בשאינם סרוחים מדמחייב ר"ש לפי שלא חלה שבועה עלייהו ע"י כולל אלמא אפי' באין סרוחה חלה שבועה לרבנן ע"י כולל ולפ"ה נמי דפירש דמשכחת הן בדברים המותרים קשיא דאפי' באסורין נמי משכחת לה כשאומר סתם שאוכל ואינו מזכיר האיסור כדמשמע התם ונראה לר"י דבקונט' לא פירש אלא משום ר"ש דלדידיה לא חיילא שבועה אדברים האסורין אפי' ע"י כולל ומתוספתא שהבאתי יש ראיה לריצב"א דאפי' בלא קום עשה חייל על ידי כולל בשאין מזכיר האיסור וא"ת לפ"ה אמאי איצטריך למימר לקמן בסמוך שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים בחזר ואמר שבועה שלא אוכל סתמא סגי וי"ל דאין הכי נמי דלאו דוקא נקט תאנים וענבים אלא כלומר שאמר שלא אוכל סתם וכן נ"ל דאי דוקא נקט תאנים וענבים היכי חיילא שבועה הא ליתא בהן וליכא למימר דלמלקות איירי דלא בעינן לאו והן דלקמן בס"פ (שבועות דף כט.) משמע דלקרבן איירי גבי ואכל תאנים והפריש קרבן ומיהו י"ל דמשכחת הן בתאנים השוערים אבל בלא כולל לא הוי תאנים השוערים בכלל תאנים אלא הטובות לאכול:

Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.

Shevuot 24a

100%

שבועות כ״ד אמַסֶּכֶת שְׁבוּעוֹת