Guémara
On apportait d'eux [des agneaux surabondants] en dessert, comme des figues blanches, pour l'autel. La Guemara demande : des figues blanches sont-elles jamais offertes sur l'autel ? Mais n'est-il pas écrit : « Car tout levain et tout miel, vous ne ferez pas fumer comme offrande par le feu à l'Éternel » (Vayikra 2, 11) ? Le terme « miel de fruit » inclut tous les fruits d'arbre. La Guemara répond : Rav Hanina enseigne : les offrandes complémentaires sont pour l'autel ce que les figues blanches sont pour une personne [un dessert agréable, non une obligation].
קַיִץ כִּבְנוֹת שׁוּחַ לַמִּזְבֵּחַ. וְהָכְתִיב: ״כִּי כׇל שְׂאֹר וְכׇל דְּבַשׁ וְגוֹ׳״! תָּנֵי רַב חֲנִינָא: כִּבְנוֹת שׁוּחַ לְאָדָם.
La Guemara discute de ce qui peut servir aux offrandes complémentaires : Rav Nahman bar Rav Hisda enseigna : on ne complète pas les offrandes de l'autel avec un holocauste d'oiseau. Rava dit : cette décision est un absurdum [burkha]. Rav Nahman bar Yitz'hak dit à Rava : en quoi est-ce absurde ? La décision a un fondement. Je l'ai dite à Rav Nahman, et je l'ai dite au nom de Rav Shimi de Neharde'a, car Rav Shimi de Neharde'a dit : les agneaux surabondants consacrés pour les offrandes quotidiennes sont affectés aux offrandes volontaires communautaires, et il n'existe pas d'holocauste d'oiseau offert par la communauté.
דָּרַשׁ רַב נַחְמָן בַּר רַב חִסְדָּא: אֵין מְקַיְּצִין בְּעוֹלַת הָעוֹף. אָמַר רָבָא: הָא בּוּרְכָא! אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְרָבָא: מַאי בּוּרְכְתָא? אֲנָא אַמְרִיתַהּ נִיהֲלֵיהּ, וּמִשְּׁמֵיהּ דְּרַב שִׁימִי מִנְּהַרְדְּעָא אַמְרִיתַהּ נִיהֲלֵיהּ – דְּאָמַר רַב שִׁימִי מִנְּהַרְדְּעָא: מוֹתָרוֹת לְנִדְבַת צִבּוּר אָזְלִי, וְאֵין עוֹלַת עוֹף בְּצִבּוּר.
La Guemara note : et aussi Chmouel se conforme à cette déclaration de Rabbi Yo'hanan, qui enseigna que Rabbi Shimon considère que les agneaux consacrés pour l'offrande quotidienne qui n'ont pas été utilisés sont apportés comme offrandes complémentaires, bien qu'ils n'aient pas été initialement consacrés à cette fin, car Rav Yehouda dit, au nom de Chmouel : en ce qui concerne les offrandes communautaires, leur consécration sert seulement à définir la catégorie générale d'offrandes à laquelle ils appartiennent — par exemple, s'il s'agit d'une offrande pour le péché ou d'un holocauste —, mais c'est la destination pour laquelle ils sont finalement immolés au couteau qui définit leur nature précise.
וְאַף שְׁמוּאֵל סָבַר לְהָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: קׇרְבְּנוֹת צִבּוּר – סַכִּין מוֹשַׁכְתָּן לְמַה שֶּׁהֵן.
La Guemara note : cela est aussi enseigné dans une baraïta en ce qui concerne les offrandes pour le péché : et Rabbi Shimon concède en ce qui concerne un bouc consacré pour faire partie des offrandes supplémentaires des fêtes de pèlerinage, que s'il n'a pas été sacrifié lors d'une fête de pèlerinage, il peut l'être lors d'une nouvelle lune ; s'il n'a pas été sacrifié lors d'une nouvelle lune, il peut l'être à Yom Kippour ; s'il n'a pas été sacrifié à Yom Kippour, il peut l'être lors d'une fête de pèlerinage ; et s'il n'a pas été sacrifié lors de cette fête de pèlerinage, il peut l'être lors d'une autre fête de pèlerinage. Car dès le départ, par vertu de sa consécration, il n'est venu que pour expier par la présentation de son sang sur l'autel extérieur, mais sa nature précise n'est définie que par la destination pour laquelle il est finalement immolé.
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: וּמוֹדֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּשָׂעִיר, שֶׁאִם לֹא קָרַב בָּרֶגֶל יִקְרַב בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וְאִם לֹא קָרַב בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ יִקְרַב בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְאִם לֹא קָרַב בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים יִקְרַב בָּרֶגֶל, וְאִם לֹא קָרַב בְּרֶגֶל זֶה יִקְרַב בְּרֶגֶל אַחֵר; שֶׁמִּתְּחִלָּתוֹ לֹא בָּא אֶלָּא לְכַפֵּר עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן.
Une autre baraïta enseigne la même règle : il est enseigné : l'offrande pour le péché n'a été consacrée que pour expier par la présentation de son sang sur l'autel extérieur.
תָּנָא: לֹא הוּקְדַּשׁ אֶלָּא לְכַפֵּר עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן.
§ La michna enseigne : et pour les cas où la profanation du Temple ou de ses aliments sacrés a été commise intentionnellement, le bouc dont la présentation du sang est effectuée à l'intérieur du Sanctuaire à Yom Kippour, et Yom Kippour lui-même, expient. La Guemara demande : d'où ces matières sont-elles dérivées ?
וְעַל זְדוֹן טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים כּוּ׳. מְנָהָנֵי מִילֵּי?
La Guemara répond : elles sont dérivées d'un verset, car les Sages ont enseigné dans une baraïta : le verset dit, à propos du Grand Cohen sacrifiant le bouc intérieur de Yom Kippour : « Il fera propitiation sur le Sanctuaire des impuretés des enfants d'Israël et de leurs actes de rébellion, pour tous leurs péchés » (Vayikra 16, 16). Le verset renvoie à deux catégories de péché. La première catégorie est les actes de rébellion [pesha'im] ; ce sont les péchés rebelles, et ainsi le verset rapporte que le roi Yoram d'Israël dit au roi Yehoshaphat de Juda : « Le roi de Moab s'est rebellé [pasha] contre moi » (II Melakhim 3, 7). Et le verset dit, à propos d'une rébellion contre Juda : « Alors Libna se rebella [tifsha] en ce temps-là » (II Melakhim 8, 22). La seconde catégorie est les péchés [hataot] ; ce sont les péchés commis par inadvertance, et ainsi le verset dit : « Si une personne transgresse [teheta] par inadvertance » (Vayikra 4, 2).
דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳״; פְּשָׁעִים – אֵלּוּ הַמְּרָדִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״מֶלֶךְ מוֹאָב פָּשַׁע בִּי״, וְאוֹמֵר: ״אָז תִּפְשַׁע לִבְנָה בָּעֵת הַהִיא״. חַטָּאוֹת – אֵלּוּ הַשְּׁגָגוֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה״.
§ La michna enseigne : pour toutes les autres transgressions énoncées dans la Torah, qu'elles soient mineures ou majeures, qu'elles aient été commises intentionnellement ou par inadvertance, que l'on en ait pris conscience avant Yom Kippour ou seulement après Yom Kippour, qu'elles impliquent une mitsva positive ou une interdiction, que les transgresseurs soient passibles de karet [retrait du monde à venir] ou de l'une des peines de mort infligées par le tribunal, le bouc émissaire envoyé à Azazel à Yom Kippour expie.
עַל שְׁאָר עֲבֵירוֹת שֶׁבְּתוֹרָה, הַקַּלּוֹת וְהַחֲמוּרוֹת, הַזְּדוֹנוֹת וְהַשְּׁגָגוֹת כּוּ׳.
La Guemara note que la michna paraît répétitive : les mineures sont les mêmes qu'une mitsva positive ou une interdiction ordinaire ; les majeures sont les mêmes que les transgressions passibles de karet et de peines de mort infligées par le tribunal ; les transgressions dont on a pris conscience sont les mêmes que les transgressions intentionnelles ; et celles dont on n'a pas pris conscience sont les mêmes que les transgressions commises par inadvertance.
הַיְינוּ קַלּוֹת הַיְינוּ עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה! חֲמוּרוֹת – הַיְינוּ כָּרֵיתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין! הוֹדַע – הַיְינוּ מֵזִיד! לֹא הוֹדַע – הַיְינוּ שׁוֹגֵג!
Rav Yehouda dit que voici ce que la michna veut dire : pour toutes les autres transgressions énoncées dans la Torah, qu'elles soient mineures ou majeures, qu'elles aient été commises par inadvertance ou intentionnellement, chacune a ses propres halakhot. Pour celles commises par inadvertance, dans les cas où il existait une incertitude quant à savoir si l'acte était interdit, l'expiation est effectuée que l'incertitude concernant les transgressions soit devenue connue avant Yom Kippour ou seulement après Yom Kippour. Et voici les mineures visées par la michna : une mitsva positive ordinaire et une interdiction. Et voici les majeures : les transgressions passibles de karet et de peines de mort infligées par le tribunal.
אָמַר רַב יְהוּדָה, הָכִי קָאָמַר: עַל שְׁאָר עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה – בֵּין קַלּוֹת בֵּין חֲמוּרוֹת, בֵּין שֶׁעֲשָׂאָן בְּשׁוֹגֵג בֵּין שֶׁעֲשָׂאָן בְּמֵזִיד. אוֹתָן שֶׁעֲשָׂאָן בְּשׁוֹגֵג – בֵּין נוֹדַע לוֹ סְפֵיקָן, בֵּין לֹא נוֹדַע לוֹ סְפֵיקָן. וְאֵלּוּ הֵן קַלּוֹת – עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, וְאֵלּוּ הֵן חֲמוּרוֹת – כָּרֵיתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין.
La Guemara demande : quelles sont les circonstances de cette mitsva positive dans la michna ? S'il s'agit d'un cas où il ne s'est pas repenti, l'offrande ne peut pas expier pour lui, car le verset dit : « Le sacrifice du méchant est une abomination » (Michlé 21, 27). S'il s'est repenti, pourquoi la michna renvoie-t-elle à Yom Kippour ? Il obtiendra l'expiation n'importe quel autre jour aussi, car il est enseigné dans une baraïta : si l'on transgresse une mitsva positive et se repenti, on ne bouge pas de là avant d'être pardonné.
הַאי עֲשֵׂה הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּלָא עֲבַד תְּשׁוּבָה – ״זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה״! אִי דַּעֲבַד תְּשׁוּבָה – כֹּל יוֹמָא נָמֵי, דְּתַנְיָא: עָבַר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה, לָא זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ!
Rabbi Zeira dit :
אָמַר רַבִּי זֵירָא:
Rachi
קיץ כבנות שוח למזבח - כאדם שמביא בקינוח סעודה מיני מתיקה והוא לשון קיץ כדכתיב (שמואל ב ט״ז:ב׳) הלחם והקיץ לאכול לנערים:,וכל דבש - וכל מיני פירות האילן בכלל:
אין מקיצין בעולת העוף - אין לוקחין בדמי הנדבה עולת העוף:,הא בורכא - דבר הבדוי מן הלב דמנא לך הא:,לנדבת צבור אזלא - כדרבנן דפליגי עליה דר"א:,ואין עולת העוף בצבור - דתניא בת"כ והקריב מן התורים היחיד מביא עוף ואין הצבור מביאין עוף:
להא דר' יוחנן - דאמר לעיל תמידין שלא הוצרכו לר"ש דלית ליה לב ב"ד מתנה מקיצין בהן את המזבח בגופן ואין צריכין רעיה:,סכין מושכתן למה שהן - סכין השוחטן סתם מושכתן לקרבן שהופרש מתחלה לכך ואפילו אין זה אותו קרבן עצמו וכגון עולת תמיד עולה לקיץ אם אינו ראוי לתמיד:
מודה ר"ש כו' - ומסקנא דטעמא שמתחלתו לא בא אלא לכפר על מזבח החיצון אלמא אהא הוא דקפדינא שיקרב על מזבח החיצון לכפר מקצת דבר שהוקדש לו חטאת דטומאת מקדש תקרב לטומאת מקדש ואע"פ שאין כפרתן שוה ה"נ לעולה שהוקדש לעולה יקרב:
וכפר על הקדש - בשעיר הפנימי כתיב:
היינו קלות היינו עשה ולא תעשה - כלומר הי ניהו קלות עשה ולא תעשה אמאי תני להו תרתי:,היינו זדונות היינו הודע - קס"ד הודע שידע ועשה דהיינו מזיד דהא ליכא למימר הודע שנודעה לו שגגתו כדפרשינן ליה בכל דוכתי דא"כ הוה ליה חטאות ואשמות ודאין ותנן במס' כריתות (דף כה.) חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהן יוה"כ חייבין להביא אחר יוה"כ:
אמר רב יהודה כו' - סיפא דמתניתין מפרשא ליה לרישא וכולהו פירוש דקלות וחמורות הוא:,בין כשעשאן בשוגג - האי שוגג דהכא ליכא לפרושי אלא בדבר שאין שגגתו חטאת אלא אשם תלוי כגון אכל אחת משתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ואינו יודע איזה אכל:,בין שנודע לו ספיקן - שנודע לו שבא לידי ספק חלב:,בין שלא נודע לו - לפני יוה"כ שאכל ספק חלב אין צריך להביא אחר יוה"כ אשם תלוי והכי נמי תנן בכריתות (שם) חייבי אשמות תלויין שעבר עליהן יוה"כ פטורין ויליף לה התם מקראי:
האי עשה - דמכפר עליה יוה"כ:,ה"ד אי דלא עשה תשובה - שאינו תוהא על חטאו:,הא כתיב זבח רשעים תועבה - והיכי מכפר עליה קרבן יוה"כ:,ואי דעבד תשובה - למה לי יוה"כ כל יומא נמי תשובה מכפרא עליה דתניא לא זז משם עד שמוחלין לו:
Tossafot
כבנות שוח לאדם. משמע שהן טובות ובקרא נמי כתיב (בראשית ג׳:ו׳) כי טוב העץ למאכל והיינו בנות שוח כדמשמע בבראשית רבה כי גרמו שוחה לאדם א"נ בנות שבע שגרמו ז' ימי אבילות וקשה לר"ת דבפ"ק דע"ז (דף יד. ושם) משמע דלא חזו לאכילה כל כך דקתני גבי שביעית הוסיפו עליהן אלכסוסין ואיצטרובלין מוכסוסין ובנות שוח אבל מעיקרא לא הוה בהו שביעית משמע דגריעי ותירץ ר"ת דלאו משום דגריעי אלא ששנינו במס' שביעית (פ"ה מ"א) בנות שוח שביעית שלהן שניה שעושין לג' שנים וכשהפרי נחנט בשביעית אינו נגמר עד שנה שניה של שמיט' והשתא מעיקרא סבור דאזלינן בתר לקיטה ובסוף סבור דאזלינן בתר חנטה ועוד תירץ ר"ת דגרס בפ"ק דע"ז (שם) מוכסוסין בנות שוח בלא וי"ו ופרי אחת הוא והוא גרוע ואינו אותו ששמו בנות שוח גרידא וכן משמע בפ"ק דבכורות (דף ח. ושם) דשנים הם דהא אמר הזאב והארי לג' שנים וכנגדן בבנות שוח נחש לז' שנים ולאותו רשע לא מצינו שום חבר וי"א מוכסוסין בנות שוח ומיהו בפרק כיצד מברכין (ברכות דף מ:) משמע דבנות שוח הן גרועין שלא נחשדו עליהן עמי הארץ דחשיב להו גבי קלין שבדמאי ושמא פרי הוא שגדל ביערים כמו עוזרדין דחשיב בהדייהו ולפי שמצוי להן מן ההפקר לא נחשדו שלא לעשר הגדל בגנותיהן ובפרדסותיהן ולא מפני שהוא גרוע:
הא בורכא. תימה היכי ס"ד דמקיצין בעוף האמר זה מדרש דרש יהוידע הכהן שמותר חטאת ומותר אשם יהא לנדבת עולה משום דכתיב (ויקרא ה׳:י״ג) לה' לכהן איזהו דבר שהוא לה' ולכהן הוי אומר זה עולה שבשר עולה כולה לה' והגיזה והעור לכהן ובעוף אין לכהן חלק בו וי"ל דהתם במותר מעות כגון הפריש מעות לחטאת ואשם כדכתיב (מלכים ב י״ב:י״ז) כסף אשם כסף חטאת והכא כשנתותר גוף אשם:,ואין עוף בצבור. משום דכתיב ביה נפש דמשמע ביחיד דוקא וא"ת והאמר בפ' טרף בקלפי (יומא דף מא: ושם) אי זבן פרידה אחת אי עולה זבן עולה אזלא לנדבה וי"ל דאין לקנות עוף במעות שנתותרו אך אם כבר בא עוף לפנינו מקיצים בו דמה יעשה ממנו [וע"ע תוס' תמורה כג: ד"ה וששה]:
ואף שמואל סבר לה. פי' בקונטרס להא דאמר דלר"ש מקיצין בהן המזבח דאמר שמואל סכין מושכתן פי' סכין השוחטת סתם מושכתן לקרבן שהופרשו מתחלה לכך כגון עולת תמיד לעולת קיץ אע"פ שאין זה אותו קרבן עצמו כיון דמעיקרא עולה והשתא עולה וקשה דבפ"ק דזבחים (דף ג. ושם) מוכח דמילתא דשמואל כרבנן דר"ש דאית להו לב בית דין מתנה עליהן ואמאי דגרס בסמוך תניא נמי הכי קשה דמתני' ה"ל לאיתויי ונראה כפירוש הערוך דפי' סכין מושכתן למה שהם אם תמידים אם מוספין סכין מושכתן להיות כן דטרם משכן לסכין אין לומר איזה תמיד איזה מוסף אלא תלויין ועומדין בתנאי לב ב"ד דאף ע"פ שאמרו שהן תמידים אם ירצו להקריבן לשם זבח אחר רשאין לפי שבזמן שמשך זה סכין לשחיטת תמיד הרי הוא תמיד ואם למוסף מוסף והוי סייעתא לר' יוחנן דאמר תמידין שלא הוצרכו לצבור לדברי רבנן נפדין תמימים שהרי עדיין לא משכן לסכין ול"ג תניא נמי הכי אלא תניא וי"מ תניא נמי הכי אדרב שמואל בר רב יצחק דאמר מודה ר"ש בשעירי חטאת שאין מקיצין בגופן דקתני אם לא קרב ברגל כלומר בפסח יקרב בר"ח כו' ואם לא קרב ביוה"כ יקרב ברגל פירוש בסוכות ואם לא קרב ברגל זה של סוכות יקרב ברגל אחר היינו שמיני עצרת שהוא רגל בפני עצמו אבל טפי מרגל אחר דהיינו בפסח הבא לא מצי לאקרובי לגופיה דה"ל תרומה ישנה ולא להקיץ בגופו לפי שמתחלתו לא הוקדש אלא לכפר על מזבח החיצון כלומר לכפר בחטאת וא"א לשנותן בנדבה אלמא אין מקיצין בגופן אלא בדמיהן אבל קשה דאמאי נטר עד הכא לעיל ה"ל לאיתויי:
שמתחלה לא בא אלא לכפר על מזבח החיצון. אע"ג דבמתני' מפרש משום דבאין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו תרתי בעינן מקדש וקדשיו ומזבח החיצון לאפוקי שעיר הפנימי ואע"ג דמשמע לעיל דאי לאו משום גזירה אטו לפני כפרה היו מקיצין אפילו במותר חטאת הפנימית היינו משום דהכי גמירי דמותר חטאת צבור לעולה:
ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו. אין זה ב' כפרות אלא מה שקרבן אחר מכפר כדפ"ל א"נ כפרה אחת לשוגג ואחת למזיד:
לא זז משם עד שמוחלים לו. ואף על גב דתנן במתני' בפרק בתרא דיומא (דף פה: ושם) על עשה ועל לא תעשה תשובה מכפרת ואמר נמי במס' חגיגה (דף ה.) כל העושה דבר ומתחרט מוחלין לו מיד אפי' בשאר עבירות אינה מחילה גמורה אלא שמקילין לו הדין אבל במצות עשה מוחלין לגמרי:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.