De plus, les agrafes (kerassim) placées dans les boucles (loulaot), qui reliaient les tentures l'une à l'autre, ressemblaient à des étoiles dans le firmament.
וְנִרְאִין קְרָסִין בַּלּוּלָאוֹת כְּכוֹכָבִים בָּרָקִיעַ.
Nos maîtres ont enseigné : les tentures inférieures du Tabernacle (Michkan) étaient faites de laine bleu ciel (tekhélet), de laine pourpre (argaman), de laine cramoisie (tolaat chani) et de lin fin (chech) ; et les tentures supérieures étaient faites de poil de chèvre (maassé izzim), bien que ce matériau soit considéré comme inférieur et commun. Cependant, la sagesse (‘hokhma) énoncée à propos des tentures supérieures fut plus grande que celle énoncée à propos des inférieures. En effet, à propos des tentures inférieures, il est écrit : « Et toute femme au cœur sage filait de ses mains, et elles apportaient ce qu'elles avaient filé : le bleu, le pourpre, le cramoisi et le lin » (Chemot 35, 25) ; tandis qu'à propos des tentures supérieures, il est écrit : « Et toutes les femmes que leur cœur inspira de sagesse filèrent les chèvres » (Chemot 35, 26). L'expression « que leur cœur inspira » suggère un degré de sagesse plus élevé. Apparemment, filer les tentures en poil de chèvre exigeait une plus grande habileté que filer les diverses sortes de laine. Et dans le même sens, il fut enseigné dans une baraïta au nom de Rabbi Ne‘hemya : le poil était lavé à même les chèvres, et il était même filé à même les chèvres, ce qui requérait une grande dextérité.
תָּנוּ רַבָּנַן: יְרִיעוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת שֶׁל תְּכֵלֶת וְשֶׁל אַרְגָּמָן וְשֶׁל תּוֹלַעַת שָׁנִי וְשֶׁל שֵׁשׁ, וְעֶלְיוֹנוֹת שֶׁל מַעֲשֵׂה עִזִּים. וּגְדוֹלָה חָכְמָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בָּעֶלְיוֹנוֹת יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנֶּאֶמְרָה בְּתַחְתּוֹנוֹת, דְּאִילּוּ בְּתַחְתּוֹנוֹת כְּתִיב: ״וְכׇל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ״, וְאִילּוּ בְּעֶלְיוֹנוֹת כְּתִיב: ״וְכׇל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחׇכְמָה טָווּ אֶת הָעִזִּים״. וְתַנְיָא מִשּׁוּם רַבִּי נְחֶמְיָה: שָׁטוּף בָּעִזִּים וְטָווּי מִן הָעִזִּים.
Nous avons appris dans la Michna à propos des deux balcons (gezouztraot). Rav dit au nom de Rabbi ‘Hiyya : concernant les chariots (agalot) sur lesquels on transportait les planches du Tabernacle, les espaces situés sous eux, entre eux et sur leurs côtés sont considérés comme domaine public (réchout ha-rabbim). Abayé dit : l'espace entre un chariot et le chariot voisin équivalait à la pleine longueur d'un chariot. Et quelle était la longueur d'un chariot ? Cinq coudées (amot). La Guemara demande : pourquoi me faut-il que le chariot mesure cinq coudées de long ? Quatre coudées et demie suffiraient — que les planches fussent disposées en trois piles, chacune large d'une coudée et demie, ou en quatre piles, chacune large d'une coudée. La Guemara répond : il te faut que le chariot mesure cinq coudées de long afin qu'un espace demeure entre les planches et qu'elles ne soient pas pressées les unes contre les autres.
שְׁתֵּי גְזוּזְטְרָאוֹת כּוּ׳. אָמַר רַב מִשּׁוּם רַבִּי חִיָּיא: עֲגָלוֹת — תַּחְתֵּיהֶן וּבֵינֵיהֶן וְצִידֵּיהֶן רְשׁוּת הָרַבִּים. אָמַר אַבָּיֵי: בֵּין עֲגָלָה לַעֲגָלָה כִּמְלֹא אֹרֶךְ עֲגָלָה. וְכַמָּה אֹרֶךְ עֲגָלָה — חָמֵשׁ אַמּוֹת. לְמָה לִי? בְּאַרְבַּע וּפַלְגָא סַגִּי! כִּי הֵיכִי דְּלָא לִידַּחְקוּ קְרָשִׁים.
Rava dit : l'espace sur les côtés du chariot — entre la caisse du chariot et la roue, plus l'épaisseur de la roue — équivalait ensemble à la pleine largeur du chariot (Tossafot). Et quelle était la largeur du chariot ? Deux coudées et demie. La Guemara demande : pourquoi me faut-il que le chariot mesure deux coudées et demie de large ? Une coudée et demie suffirait. La Guemara répond : afin que les planches ne vacillent pas. Des planches de dix coudées posées sur une surface large d'une coudée et demie seraient instables.
אָמַר רָבָא: צִידֵּי עֲגָלָה כִּמְלֹא רֹחַב עֲגָלָה. וְכַמָּה רֹחַב עֲגָלָה — שְׁתֵּי אַמּוֹת וּמֶחֱצָה. לְמָה לִי? בְּאַמְּתָא וּפַלְגָא סַגִּיא! כִּי הֵיכִי דְּלָא לִידַדּוּ קְרָשִׁים.
La Guemara fait remarquer : pourtant, concernant le principe que nous tenons pour établi — à savoir qu'une voie du domaine public mesure seize coudées de large —, nous qui le dérivons du Tabernacle, nous rencontrons une difficulté : la voie associée au Tabernacle mesurait quinze coudées de large. Lorsque deux chariots se tenaient côte à côte, la largeur des chariots, plus l'espace entre eux, plus l'espace sur leurs côtés, totalisait quinze coudées. La Guemara explique : il y avait une coudée supplémentaire où se tenait un membre de la tribu de Lévi (ben Lévi), afin que, si les planches venaient à tomber, il les saisisse et les remette sur leur pile. Par conséquent, la largeur totale n'était pas inférieure à seize coudées.
אֶלָּא דְּקַיְימָא לַן דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, אֲנַן דְּגָמְרִינַן לַהּ מִמִּשְׁכָּן — דְּמִשְׁכָּן חֲמֵיסְרֵי הֲוַאי! אַמְּתָא יַתִּירָא הֲוַאי דַּהֲוָה קָאֵי בֶּן לֵוִי, דְּכִי מִשְׁתַּלְּפִי קְרָשִׁים הֲוָה נָקֵיט לְהוּ.
Mishna 1
MICHNA : Concernant le rebord (‘houlya) entourant un puits (bor) et le rocher (séla) qui sont hauts de dix tefa‘him et larges de quatre tefa‘him, celui qui en prend un objet [pour le porter] vers le domaine public, de même que celui qui y dépose un objet [venu] du domaine public, est passible [de la sanction] pour avoir transporté d'un domaine à un autre. Si la hauteur ou la largeur du puits ou du rocher est inférieure à cette mesure de dix tefa‘him, on est exempt, car le statut juridique de ces saillies ne se distingue pas de celui du domaine public environnant.
מַתְנִי׳ חוּלְיַת הַבּוֹר וְהַסֶּלַע שֶׁהֵן גְּבוֹהִין עֲשָׂרָה וְרׇחְבָּן אַרְבָּעָה, הַנּוֹטֵל מֵהֶן וְהַנּוֹתֵן עַל גַּבָּן — חַיָּיב, פָּחוֹת מִכֵּן — פָּטוּר.(משנה)
Guémara
GUEMARA : La Guemara demande : pourquoi me faut-il enseigner dans la Michna les cas du rebord d'un puits (‘houlyat ha-bor) et d'un rocher ? Que la Michna enseigne simplement « le puits et le rocher » ! On pourrait déduire la halakha relative à un objet haut de dix tefa‘him du cas du rocher, et la halakha relative à un objet profond de dix tefa‘him du cas du puits. Le fait que la Michna ait enseigné le cas du rebord d'un puits vient appuyer l'opinion de Rabbi Yo‘hanan, car Rabbi Yo‘hanan a dit : un puits et son rebord se cumulent pour constituer le total de dix tefa‘him. Si la distance entre le fond du puits et le sommet de son rebord est de dix tefa‘him, il est considéré comme domaine privé (réchout ha-ya‘hid), même si une partie des dix tefa‘him est au-dessus du sol et l'autre en dessous. Cette halakha fut également enseignée dans la baraïta suivante : concernant un puits situé dans le domaine public, profond de dix tefa‘him et large de quatre tefa‘him, on n'en puise pas d'eau le Chabbat — car le puits lui-même est un domaine privé, et transporter de l'eau du puits vers le domaine public est interdit
גְּמָ׳ לְמָה לִי לְמִיתְנֵי ״חוּלְיַת הַבּוֹר וְהַסֶּלַע״? לִיתְנֵי ״הַבּוֹר וְהַסֶּלַע״! מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בּוֹר וְחוּלְיָתָהּ מִצְטָרְפִין לַעֲשָׂרָה. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים עֲמוּקָּה עֲשָׂרָה וּרְחָבָה אַרְבָּעָה, אֵין מְמַלְּאִין הֵימֶנָּה בְּשַׁבָּת
Rachi
ונראין קרסין בלולאות - מילתא אחריתי היא שתי מחברות היו היריעות כל אחת ואחת ה' יריעות תפורות זו עם זו במחט על פני כל ארכן ובאמצע היה מחבר בקרסים מחברת עם מחברת שהיו לולאות בשפת חיצונה של כל מחברת באמצע המשכן אלו כנגד אלו כדכתיב מקבילות הלולאות וגו' (שמות כ״ו:כ׳):
נשא לבן - יתירות חכמה משמע:
בין עגלה לעגלה - שבצדה ה' אמות כמלא אורך העגלה:,למה לי - אורך העגלה ה' אמות: ,בארבע ופלגא סגי - שאם מסדרן על רחבן אינו מסדר על ה' אמות יותר מג' והרי בארבע ומחצה יכול לסדרן ואי מסדרן בחודן יותר מד' לא יסדר מפני הפסקת מקום הבריחים שבאמצע הסדרים ובפלגא אמה נמי תסגי ליה:,דלא לידחקו - אם בא לסדרן על רחבן:
צדי עגלה - חלל שבין דפנות לאופנים ועובי הדופן ועובי האופן:,כמלא רחב עגלה - שני הצדדים כמלא רחב חללה דהיינו אמה ורביע לכל צד:,למה לי - רחבה תרתי ופלגא אם מפני שאם יצטרך להושיב מן הקרשים לתוכה יכניס:,באמתא ופלגא סגי - וישכיבם בה על חודן:,כי היכי דלא לידדו קרשים - שלא יהיו הקרשים המוטלים לאורכן על דופנותיה לרחבן מדדין ונוטין לכאן ולכאן שאם מושבות הקרשים קצר מתוך שהן ארוכות ויוצאות לחוץ הרבה יכבד אחד מן הראשין כשהן מדדין בהליכתן ויפלו:
חמיסרי הויין - שתי העגלות ההולכות זו בצד זו רחב כל אחת ה' אמות הרי י' וה' אמות ריוח שבין עגלה לעגלה הרי ט"ו ואם תאמר יותר מעשרים הן שהרי הקרשים אורכן י' אמות והן מוטלות על גבי דופני עגלה לרחבה נמצא אורך הקרשים הרי כ' אמה לבד מה שצריך למשוך קרשי כל עגלה ועגלה לצד החיצון של עגלה שלא יגיעו ראשי הקרשים זו בזו ומעכבין את הילוך העגלות אין זה תשובה שהקרשים למעלה מעשרה הן שהעגלה גבוה י' ולגבי רה"ר לית לן למיחשב אלא מקום העגלות וריוח שביניהן שהוא למטה מי' דכל למעלה מי' לאו רה"ר היא הלכך לא חשיב ליה:,אמתא יתירתא הואי - עוד צריך להיות ברחב הדרך עודף אמה שתתן חצי אמה לכאן וחצי אמה לכאן לשני צדדין החיצונות של ב' עגלות:,דקאי בן לוי דאי משתלפי - זו מזו ליפול לתוך אויר שביניהם:,הוה נקיט להו - נכנס לבין האויר אמה שביניהם ועומד בחצי אמה שיש בין העגלה לצדדין ומתקן את הסדר זו על זו שלא תפול העליונה וכל הדרך הוא מהלך אחורי העגלה וכשרואה אותן משתלפות אל תוך האויר רץ לתוך בליטת הקרשי' שבצדדין עד שמגיע לאמת האויר שביניהם ודוחק עצמו לעמוד בחצי אמה עד שיחזיר הנשלפת למקומה ועל סדרה:
מתני' חולית הבור - קרקע חפירת הבור נותנין סביבותיו להקיף כמין חומה כמו שאנו נותנין היקף עצים או אבן סביב פי הבור:
גמ' למה לי למתני חולית הבור והסלע - פשיטא לן דסלע נקט לענין גובהה ובור לענין עומק שנוטל מתוכו ומוציא לרשות הרבים דאי לענין גובהה כגון למוריד מחוליא למטה וכגון דרחבה ארבע למה לי למיתניא כלל הא תנא ליה סלע אלא ודאי למוציא מתוך אוגני בור נקט לה וכיון דהכי הוא חוליא למה לי ליתני הבור לעומק והסלע לגובה:,מצטרפין לעשרה - לשויה הבור רה"י היחיד ואם הוציא מתוך אוגן חוליא חייב:
Tossafot
שתי גזוזטראות כו' - מיירי שסתום למטה בשום דבר ואין גדיים בוקעים תחתיהם או שיש מחיצות למעלה מן הגזוזטרא דתו לא חיישינן לבקיעת גדיים וכן עגלות היו רה"י אע"פ שתחתיהם רה"ר לפי שיש מגוף העגלה עד למעלה מן הקרשים הרבה יותר מעשרה:,בין עגלה לעגלה כמלא אורך עגלה - לסימנא בעלמא נקטיה ואגב אורחא קמ"ל דאורך עגלה חמש אמות:,כי היכי דלא לידחקו קרשים - פרש"י אם באת לסדרן על רוחבן וקשה דהא מסיק לעיל דמנח להו אחודן אלא נרא' לפרש דלא לידחקו קרשים אע"ג דדי היה בארבע וחצי לטבעות שהן זו כנגד זו והיו שם אטבעי כדמפרש שהן גלוא"ש מכל מקום מפני כובדן משתרבבים ודוחקין זה לזה אם לא שיש ריוח גדול ביניהם ורחוקין:
למה לי באמתא ופלגא סגי - לשיטת רש"י ששתי עגלות היו מפורקות זו מזו ויש הפסק ביניהם ה' אמות וכל אחת טעונה לבד משוי של קרשים קשה דהיאך יכולין קרשים שכל כך כבדין שאורכן עשר אמות ורוחבן אמה וחצי ועוביין אמה לעמוד על ב' אמות ומחצה רוחב ועוד דפריך באמתא ופלגא סגי איך יכול כ"כ כובד גדול לעמוד באמתא ופלגא וכל שכן למ"ד כלין והולכין עד כאצבע שלא היו יכולין לעמוד ועוד היאך היו יכולים שתי עגלות להלך זו בצד זו בט"ו אמות א"כ היו הקרשים נוקשין זה בזה ועוד שצריך לומר לפירושו שהקרשים היו נוטים על האהלים או על החצרות מלמעלה מי' מכל צד ב' אמות ומחצה כמו שפי' בקונטרס בעצמו שהרי אורך שני הקרשים הוא כ' אמה ורה"ר אינו רוחב כי אם ט"ז אמה ועוד מנלן דשתי עגלות היו הולכות זו בצד זו למילף שיהא רה"ר ט"ז אמה שמא היו הולכות כולן זו אחר זו והיה רה"ר קטן או ארבעתן יחד והיה רה"ר גדול הרבה ונראה לר"ת ששתי עגלות היו מחוברות יחד שהיה שם עץ ארוך ט"ו אמה והיו בה ארבע אופנים כמו לשתי עגלות ושתי תיקוני דפנות כמו לשתי עגלות ובין עגלה לעגלה כמו אורך עגלה פירוש בין דופן עגלה זו לדופן עגלה זו ה' אמות וצידי העגלה כמלא רוחב העגלה מכל צד וצד דבין דופן העגלה עם האופן שתי אמות ומחצה ולא כפירוש הקונטרס שפי' אמה ורביע לכל צד ורוחב שתי העגלות עם צידיהן ט"ו אמה ומדופן עגלה זו החיצון לדופן עגלה זו החיצון י' אמות באורך הקרש והיה משכיב הקרש על שתי דופני העגלות ושתי עגלות אחרות לפניהן שאם היו הולכות זו אצל זו היו נוקשות זו בזו וזו אחר זו היו הולכות יפה והשתא פריך שפיר באמתא ופלגא סגי דהואיל ועל שתי העגלות היה משכיבן הוה ס"ד דלא לידדו ומשני דאפילו הכי מידדו:
אמתא יתירא הואי - בצד העגלה דהוי קאי בה בן לוי וצריך לו אמה דגברא באמתא יתיב כדאמר בפ"ק דסוכה (דף ז':) גבי סוכה העשויה ככבשן ואע"פ שפעמים היה הולך מצד זה ופעמים מצד זה מ"מ היה די לו באמה אחת שמאיזה צד שהיה רוצה ליכנס היה מטה העגלה לצד אחר והיה נכנס בין האהל לעגלה ומתקנם אף על פי שהיה רחוק מן הקרשים שתי אמות ומחצה כשיעור צד העגלה מכל מקום היה יכול להושיט ידו שם ולתקן או על ידי מקל או על ידי שום דבר:
מסייע ליה לר' יוחנן דאמר בור וחולייתה מצטרפין לעשרה - וא"ת ומה צריך למתני' לאשמעינן הא תנינא חדא זימנא בפרק בתרא דעירובין (ד' צט:) בור ברה"ר וחולייתו גבוהה י' טפחים חלון שעל גביו ממלאין ממנו בשבת ומוקי רבי יוחנן בגמרא בסמוכה לה וקא משמע לן דבור וחולייתה מצטרפין לעשרה ויש לומר דדרך תנא להשמיענו בקוצר אע"ג שכבר השמיענו במקום אחר כדאמרינן בריש ברכות (דף ב.) מילתא אגב אורחיה קמ"ל דהעריב שמשו אוכל בתרומה אע"ג דמשנה שלימה היא במס' נגעים (פי"ד מ"ג) העריב שמשו אוכל בתרומה וכהנה רבות בהש"ס אי נמי מיתורא דמתניתין שמעינן דמצטרפין לארבעה ולהשתמש על גבה מיירי משום דמנח עליה מידי ומשתמש כדאמרינן בפרק חלון (עירובין דף עח:) ומיירי כשהחוליא גבוה עשרה דבאינה גבוה י' לא מיחייב נוטל ונותן על גבה והשתא אתי שפיר הא דקתני במתניתין גבוהין עשרה והא דנקט נמי על גבן ואי מתניתין להצטרף לעשרה קאמר ואין החוליא גבוה עשרה לא אתי שפיר הא דקתני גבוה עשרה והנותן על גבן נמי אינו חייב כשמניח על גב החוליא כשאינה גבוה עשרה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.