La mesure qui rend passible [de sanction] pour avoir transporté des graines de concombre [le Chabbat] est de deux graines, parce qu'elles sont grosses et bien visibles. La mesure qui rend passible pour avoir transporté des graines de courge est de deux graines. La mesure qui rend passible pour avoir transporté des graines de fève égyptienne [pol haMitsri] est de deux. La mesure qui rend passible pour avoir transporté une sauterelle casher vivante est d'une quantité quelconque. Pour le transport d'une sauterelle casher morte, qui est comestible, la mesure est la même que pour tout autre aliment : la grosseur d'une figue sèche [kigrogeret]. La mesure qui rend passible pour avoir transporté la sauterelle appelée tsipporet keramim, qu'elle soit morte ou vivante, est d'une quantité quelconque ; cela parce qu'on la conserve à des fins médicinales ou comme talisman, ce qui rend significative même une petite quantité. Rabbi Yehouda dit : Même celui qui transporte une sauterelle non casher vivante est passible pour une quantité quelconque, parce qu'on conserve les sauterelles pour un enfant qui veut jouer avec.
זֶרַע קִישּׁוּאִין — שְׁנַיִם. זֶרַע דִּילּוּעִין — שְׁנַיִם. זֶרַע פּוֹל הַמִּצְרִי — שְׁנַיִם. חָגָב חַי טָהוֹר — כׇּל שֶׁהוּא. מֵת — כִּגְרוֹגֶרֶת. צִפּוֹרֶת כְּרָמִים, בֵּין חַיָּה בֵּין מֵתָה — כׇּל שֶׁהוּא, שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתָהּ לִרְפוּאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַמּוֹצִיא חָגָב חַי טָמֵא כׇּל שֶׁהוּא, שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתוֹ לְקָטָן לִשְׂחוֹק בּוֹ.
Guémara
GUEMARA : Nous avons appris dans la Michna la mesure qui rend passible pour le transport de graines de jardin le Chabbat. Et la Guemara soulève une contradiction à partir de ce que nous avons appris [dans une autre michna] : La mesure qui rend passible pour le transport de compost [zevel] et de sable fin le Chabbat équivaut à la quantité servant à fertiliser un pied de chou [kela'h chel keroub] ; telle est l'opinion de Rabbi Akiva. Et les Sages disent : L'équivalent de la quantité servant à fertiliser un seul poireau [keréchah]. Même une seule plante représente une quantité significative [d'où la contradiction : ici une seule graine suffit, là-bas il faut deux]. Rav Papa dit : Cette mesure plus petite [d'une seule plante] s'applique à un cas où la graine était déjà semée et en train de pousser ; dans ce cas, on transporte du fumier pour fertiliser une seule plante. Cette mesure plus grande [de deux graines] s'applique à un cas où la graine n'était pas encore semée, parce qu'une personne ne se donne pas la peine de transporter une seule graine pour la semer.
גְּמָ׳ וּרְמִינְהִי: זֶבֶל וָחוֹל הַדַּק — כְּדֵי לְזַבֵּל קֶלַח שֶׁל כְּרוּב, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כְּדֵי לְזַבֵּל כְּרֵישָׁא! אָמַר רַב פָּפָּא: הָא דִּזְרִיעַ, הָא דְּלָא זְרִיעַ — לְפִי שֶׁאֵין אָדָם טוֹרֵחַ לְהוֹצִיא נִימָא אַחַת לִזְרִיעָה.
À propos de ce que la Michna a dit concernant la mesure pour le transport de graines de concombre et de courge, les Sages ont enseigné : Celui qui transporte des noyaux de datte [gar'inin] le Chabbat : s'il l'a fait en vue de planter, il est passible pour le transport de deux noyaux ; s'il l'a fait pour que les bêtes les mangent, il est passible pour le transport d'une quantité suffisante à remplir la gueule d'un porc. Et combien faut-il pour remplir la gueule d'un porc ? Un seul noyau de datte. S'il l'a fait afin de brûler les noyaux [comme combustible], la mesure qui rend passible équivaut à la quantité servant à cuire un oeuf facile à cuire [beitsa kala]. S'il les a transportés afin de s'en servir pour compter [comme jetons], la mesure de culpabilité est de deux noyaux. A'herim [d'autres] disent : la mesure de culpabilité est de cinq noyaux, car une personne est capable de garder le compte de jusqu'à cinq objets sans aide. Les Sages ont enseigné : Celui qui transporte deux crins de la queue d'un cheval ou de la queue d'une vache le Chabbat est passible, puisqu'on les conserve pour s'en servir dans des pièges [à oiseaux]. La mesure qui rend passible pour le transport d'une soie raide de porc [mikché chel 'hazir] est d'un seul poil ; elle est significative parce qu'elle sert à coudre les chaussures. La mesure qui rend passible pour le transport de palmes [tsouré dékel] est de deux palmes, mais la mesure pour les fibres de palmier [toré dékel], qui sont détachées de la palme et plus fines, est d'une seule fibre.
זֶרַע קִישּׁוּאִין. תָּנוּ רַבָּנַן: הַמּוֹצִיא גַּרְעִינִין, אִם לִנְטִיעָה — שְׁתַּיִם, אִם לַאֲכִילָה — כִּמְלֹא פִּי חֲזִיר, וְכַמָּה מְלֹא פִּי חֲזִיר — אַחַת. אִם לְהַסִּיק — כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה קַלָּה. אִם לְחֶשְׁבּוֹן — שְׁתַּיִם. אֲחֵרִים אוֹמְרִים: חָמֵשׁ. תָּנוּ רַבָּנַן: הַמּוֹצִיא שְׁנֵי נִימִין מִזְּנַב הַסּוּס וּמִזְּנַב הַפָּרָה — חַיָּיב, שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתָן לְנִישְׁבִּין. מִקְשֶׁה שֶׁל חֲזִיר — אַחַת. צוּרֵי דֶקֶל — שְׁתַּיִם. תּוֹרֵי דֶקֶל — אַחַת.
Nous avons appris dans la MISHNA : À propos du transport de la sauterelle appelée tsipporet keramim, qu'elle soit morte ou vivante, la mesure de culpabilité est d'une quantité quelconque. Cela parce qu'on la conserve à des fins médicinales ou comme talisman, ce qui rend significative même une seule sauterelle. La Guemara demande : Qu'est-ce que la tsipporet keramim ? Rav a dit : C'est la sauterelle appelée palya biari. Abaye a dit : Et on la trouve dans un palmier qui n'a qu'une seule fibre [enroulée autour de lui], et on l'utilise comme talisman pour la sagesse. On en mange la moitié droite, on jette la moitié gauche dans un tube de cuivre [goubta dinécha], on le scelle de soixante sceaux [chitin gouchpanké], et on le suspend à son bras gauche. Et le moyen mnémotechnique qui te rappelle quelle moitié manger et quelle moitié suspendre au bras est le verset : « Le coeur du sage est à sa droite, et le coeur du sot à sa gauche » (Qohelet 10, 2). Et l'on devient alors aussi sage qu'on le souhaite, et l'on étudie autant qu'on le souhaite, puis l'on mange l'autre moitié, car si l'on ne le fait pas, ce qu'on a appris sera oublié.
צִיפּוֹרֶת כְּרָמִים, בֵּין חַיָּה בֵּין מֵתָה — כׇּל שֶׁהוּא. מַאי צִיפּוֹרֶת כְּרָמִים? אָמַר רַב: פַּלְיָא בִּיאָרִי. אָמַר אַבָּיֵי: וּמִשְׁתַּכְחָא בְּדִיקְלָא דְּחַד נְבָארָא וְעָבְדִי לַהּ לְחוּכְמָא. אָכֵיל לֵיהּ לְפַלְגָא דְיַמִּינֵיהּ, וּפַלְגָא דִשְׂמָאלֵיהּ רָמֵי לֵהּ בְּגוּבְתָּא דִנְחָשָׁא וְחָתֵים לֵהּ בְּשִׁיתִּין גּוּשְׁפַּנְקֵי, וְתָלֵי לֵהּ בְּאִיבְרָא דִשְׂמָאלָא. וְסִימָנָיךְ: ״לֵב חָכָם לִימִינוֹ וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ״, וְחָכֵים כַּמָּה דְּבָעֵי, וְגָמַר כַּמָּה דְּבָעֵי, וְאָכֵיל לֵיהּ לְאִידַּךְ פַּלְגָא, דְּאִי לָא — מִיעֲקַר תַּלְמוּדֵיהּ.
Nous avons appris dans la Michna que Rabbi Yehouda dit : Même celui qui transporte une sauterelle non casher vivante est passible pour une quantité quelconque, parce qu'on conserve les sauterelles pour [qu'un enfant] joue [avec]. La Guemara explique : Et le premier tana [tana kama] estime qu'on ne donne pas aux enfants des sauterelles non casher pour jouer. Quelle en est la raison ? Par crainte que l'enfant ne la mange peut-être. Et la Guemara demande : S'il en est ainsi, il devrait aussi être interdit de donner à un enfant une sauterelle casher, de peur que l'enfant ne la mange ; comme la Guemara l'a rapporté : Rav Kahana se tenait devant Rav et passait une sauterelle casher vivante [chochiva] près de sa bouche. Rav lui dit : Pose-la, afin qu'on ne dise pas à tort : « Il est en train de la manger », transgressant ainsi l'interdit de « Vous ne vous rendrez pas vous-mêmes abominables » (Vayikra 11, 43). De toute évidence, manger une sauterelle casher est interdit tant qu'elle est vivante. Plutôt, même selon la michna anonyme [stam], il n'y a pas lieu de craindre qu'un jeune enfant mange une sauterelle avec laquelle il joue. La raison pour laquelle le premier tana interdit de donner une sauterelle non casher à un enfant pour jouer est la crainte qu'elle ne meure peut-être et qu'il ne la mange. Et Rabbi Yehouda, qui permet de donner une sauterelle non casher à un enfant pour jouer, ne partage pas cette crainte : si la sauterelle meurt, l'enfant la pleurera et fera son deuil [miséped saféd lé], et il ne la mangerait certainement pas.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף הַמּוֹצִיא כּוּ׳. וְתַנָּא קַמָּא סָבַר לָא. מַאי טַעְמָא? דִילְמָא אָכֵיל לֵיהּ: אִי הָכִי, טָהוֹר נָמֵי. דְּהָא רַב כָּהֲנָא הֲוָה קָאֵים קַמֵּיהּ דְּרַב, וַהֲוָה קָמְעַבַּר שׁוֹשִׁיבָא אַפּוּמֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ: שִׁקְלֵיהּ, דְּלָא לֵימְרוּ מֵיכַל קָאָכֵיל לֵיהּ, וְקָעָבַר מִשּׁוּם ״בַּל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם״! אֶלָּא, דִילְמָא מָיֵית וְאָכֵיל לֵיהּ. וְרַבִּי יְהוּדָה אִי מָיֵית — קָטָן מִיסְפָּד סָפֵיד לֵיהּ.
Hadran 'alakh « Amar Rabbi Akiva » [nous reviendrons vers toi, chapitre « Rabbi Akiva a dit »].
הדרן עלך אמר רבי עקיבא
Mishna 1
MICHNA : Celui qui conserve une graine pour la semer, ou comme échantillon [doogma], ou à des fins médicinales, et l'a transportée le Chabbat, est passible pour le transport d'une quantité quelconque. En conservant cette mesure, il indique qu'elle est significative à ses yeux ; c'est pourquoi il est passible de l'avoir transportée, bien que ce qu'il a transporté soit inférieur à la mesure halakhique qui rend passible pour cet objet. Et toute autre personne n'est passible de l'avoir transportée le Chabbat que si elle en transporte la mesure [requise] pour la culpabilité. Si quelqu'un a conservé la graine, l'a transportée, puis l'a ramenée à l'intérieur, sans intention de l'utiliser pour le but précis pour lequel il l'avait conservée, il n'est passible que s'il en a rentré la mesure de culpabilité (Rav Chmouel Strachoun).
מַתְנִי׳ הַמַּצְנִיעַ לְזֶרַע וּלְדוּגְמָא וְלִרְפוּאָה וְהוֹצִיאוֹ בְּשַׁבָּת — חַיָּיב בְּכׇל שֶׁהוּא. וְכׇל אָדָם — אֵין חַיָּיב עָלָיו אֶלָּא כְּשִׁיעוּרוֹ. חָזַר וְהִכְנִיסוֹ — אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא כְּשִׁיעוּרוֹ.
Guémara 2
GUEMARA : La Guemara demande : Pourquoi la Michna enseigne-t-elle « Celui qui conserve une graine [pour un but précis] et l'a transportée » ? Qu'elle enseigne simplement : « Celui qui transporte une graine pour la semer, ou comme échantillon, ou à des fins médicinales, est passible pour une quantité quelconque » [sans mentionner la conservation] ! On n'est pas passible du fait d'avoir conservé la graine ; on est passible d'avoir transporté moins que la mesure qui rend passible parce qu'on a attribué une importance à cette mesure. Abaye a dit : De quoi traitons-nous ici ? Nous traitons d'un cas où l'on a conservé [la graine] pour un but précis, puis l'on a oublié pourquoi on l'avait conservée, et où l'on la transporte maintenant sans but précis [stama].
גְּמָ׳ לְמָה לֵיהּ לְמִיתְנֵי ״הַמַּצְנִיעַ״? לִיתְנֵי: הַמּוֹצִיא לְזֶרַע וּלְדוּגְמָא וְלִרְפוּאָה — חַיָּיב בְּכׇל שֶׁהוּא! אָמַר אַבָּיֵי: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, כְּגוֹן שֶׁהִצְנִיעוֹ וְשָׁכַח לָמָּה הִצְנִיעוֹ, וְהַשְׁתָּא קָא מַפֵּיק לֵיהּ סְתָמָא.
Rachi
זרע קישואין - חשוב הוא וחייב בשני גרגרין:,המוציא חגב חי כל שהוא - שמצניעין אותו לקטן לשחק בו כדמפרש רבי יהודה בסיפא דמתני':,מת - הרי הוא כשאר אוכלין וחייב בכגרוגרת:,ציפורת כרמים - לקמיה מפרש מאי היא ומאי רפואתו:,שמצניעים אותו לקטן כו' - ות"ק מהאי טעמא נמי מחייב ליה בחגב טהור ומיהו אטמא פליג דלא מצנעי ליה לשחק דילמא אכיל ליה כדלקמן:
גמ' כדי לזבל - אלמא זרע הבא מגרעין אחד חשיב:,הא דזריע - מאחר שהן זרועין חשיב כל אחד ואחד ואדם טורח לזבל אחד מהם אבל דלא זריע אין אדם טורח לזרוע גרגיר אחד:
המוציא גרעינין - גרעיני תמרה:,ביצה קלה - כגרוגרת מביצה שהיא קלה לבשל וזו של תרנגולת:,לחשבון - כמו שנותנים לסימן עדות לכל דינר פשוט:,אחרים אומרים ה' - דעד ד' כללות חשיב איניש ולא מינשי ואין צריך לתת סימן אבל חמש מינשי ומותיב סימנא לכולהו:,לנישבין - לצוד עופות ובלע"ז ליצ"ש:,מקשה של חזיר - נימין קשין שבשדרה של חזיר:,אחת - דחזיא לאושכפי לתת בראש המשיחה של תפירה:,צורי דקלים - נצרים קלופים לעשות סלים:,שתים - לשתי בתי נירין:,תורי דקל - דקין מצורי והן מן הסיב הגדל סביבותיו ולא ידעתי למאי חזי:
פיילי ביירי - כך שמו:,ומשתכח בדיקלא דחד נבארא - בדקל בחור שלא נכרך עדיין אלא בסיב א' שגדל סביבותיו וכורכו:,לחוכמא - לפתוח הלב:,גובתא - קנה:,שיתין - לאו דוקא אלא מכסהו כסויין הרבה כגון זפת ושעוה על גבה ואדמה:,גושפנקי - חותמות:,ותלי ליה באיברא דשמאל' - בזרוע השמאלי:,וסימן לב כסיל - כגון זה שצריך לפקח לב לשמאלו:,ואכיל לאידך פלגא - בתר דאחכים:,ואי לא - אכיל ליה אלא שדי ליה:,מיעקר תלמודו - וחכמתו שלמד על ידו נעקר ממנו:
ות"ק סבר - חגב טמא לא מצנעי' ליה לקטן לשחק:,דילמא אכיל - ואפי' למאן דאמר קטן אוכל נבלות אין ב"ד מצויין עליו להפרישו מודה הוא דלא יהבינן ליה בידים דתניא (יבמות דף קד.) לא תאכלום לא תאכילום להזהיר גדולים על הקטנים:,אי הכי טהור - חי נמי דילמא אכיל ליה ואי משום דאין בו איסור אבר מן החי דחגב אין טעון שחיטה אית ביה מיהא משום בל תשקצו במסכת מכות (דף טז:) כדרב כהנא כו':,שושיבא - מין חגב טהור:,אלא - לאו משום דחייש דילמא אכיל לי' חי אלא דילמא מיית ואכיל לי' וקאכיל טמא אבל טהור ש"ד:,מיספד ספיד ליה - תינוק ולאו אורחיה למיכליה:
מתני' המצניע בכל שהוא - דהא אחשביה:,אלא כשיעורו - בכל אחד שיעור המפורש לו בזרעונין חמשה זרע קישואין או דילועין או פול המצרי שנים ובשאר ובשאר דברים כגון יין או אוכלין או גמי כשיעור המפורש בכלל גדול ובהמוציא:,חזר והכניסו - זה שהצניע פחות מכשיעור והוציאו אם חזר ונמלך שלא לזורעו והכניסו:,אינו חייב - בהכנסה זו אלא אם כן יש בו שיעור שלם דכיון דנמלך עליו שלא לזורעו ביטל מחשבתו והרי הוא ככל אדם:
גמ' ליתני המוציא זרע בכל שהוא חייב - ואף על גב דלא אצנעיה מעיקרא להכי דהא דבעינן שיעורא היינו טעמא כדאמרן שאין אדם טורח להוציא נימא אחת לזריעה הלכך מוציא סתם פטור עד שיהא בו שיעור אבל זה שהוציא נימא אחת לזריעה בהדיא גלי דעתיה דטרח ואחשביה:
Tossafot
שמצניעין אותו לחזיר - פירוש שראוי ליתן לעובד כוכבים או למכור לו אבל ישראל אסור לגדל חזיר:
אם לנטיעה שתים - פי' אותם שהם ראויים לנטיעה אי נמי כלומר במקום שרגילין לנוטען והוי סתמא לנטוע דאי במוציא ממש לנטיעה הא אמר בריש פ' המצניע (לקמן שבת צא.) מחייב היה ר' מאיר במוציא חטה א' לזריעה:
דלא לימרו מיכל קא אכיל ליה ועבר משום בל תשקצו - אומר רשב"א דמשמע מכאן דחגב טהור אין טעון שחיטה מדלא קאמר דלא לימרו דקאכיל ליה בלא שחיטה ועוד דת"ק קאמר בסמוך בחגב חי טמא דילמא מיית ואכיל ליה ובטהור לא חייש והיינו משום דמותר בלא שחיטה ובתוספתא דמסכת תרומות תניא אוכל אדם חגבים בין חיין בין שחוטין ואע"ג דאסור לאכול חי משום בל תשקצו מ"מ מותר לחתוך ממנו אבר ולאוכלו על ידי רחיצה ואין בו משום אבר מן החי ורש"י הביאו באלו טרפות (חולין דף סו.) מה"ג דמפיק חגבים אין טעונין שחיטה מדכתיב ואת כל נפש החיה הרומשת במים אלו דגים ואת כל נפש השורצת אלו חגבים מדכתיב חגבים אחר דגים משמע דאין טעונין שחיטה כדגים ואפילו עוף הוה פטרינן ליה בולא כלום אי לאו דהוקש לבהמה כדאמר בהשוחט (שם כז:):,ועובר משום בל תשקצו - משמע דשושיבא שרי ואומר ר"ת דבפ"ב דמס' ע"ז (דך לז.) גבי איל קמצא דמפרש רב פפא דהיינו שושיבא ורב חייא בר אשי אמר משמיה דעולא סוסבל וקאמר התם דבראשו ארוך היינו שושיבא כ"ע לא פליגי דאסור ל"ג דאסור אלא גרס כ"ע לא פליגי דשרי דהכא משמע דשושיבא שרי ולית ביה אלא משום בל תשקצו וסתם מתניתין דפרק אלו טריפות (חולין דף סה:) שרי ראשו ארוך לכך נראה לר"ת דגרס כ"ע לא פליגי דשרי:
מתני' המצניע וכל אדם אין חייבין עליו אלא כשיעורו - תימה לר"י דאמאי איצטריך למיתני ליה הא תנא ליה חדא זימנא בפרק כלל גדול (לעיל שבת דף עה:) ושאינו כשר להצניע אינו חייב אלא המצניע:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.