…[il fut appelé « désert de Sin » (midbar Sin)] parce que le peuple d'Israël y fut fécond (parou) et s'y multiplia ; [il fut appelé] « désert du Sinaï » parce que la haine (sinéa) descendit sur les nations du monde à cause de lui, à cause de la montagne sur laquelle Israël reçut la Torah. Et quel est son véritable nom ? Son nom est « 'Horev ». Et cela contredit l'opinion de Rabbi Abahou, car Rabbi Abahou a dit : son nom est « mont Sinaï ». Et pourquoi l'appelle-t-on « mont 'Horev » ? Parce que la destruction ('horba) des nations du monde descendit sur lui.
שֶׁפָּרוּ וְרָבוּ יִשְׂרָאֵל עָלָיו; מִדְבַּר סִינַי — שֶׁיָּרְדָה שִׂנְאָה לְאוּמּוֹת הָעוֹלָם עָלָיו. וּמָה שְׁמוֹ? ״חוֹרֵב״ שְׁמוֹ. וּפְלִיגָא דְּרַבִּי אֲבָהוּ, דְּאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: ״הַר סִינַי״ שְׁמוֹ. וְלָמָּה נִקְרָא ״הַר חוֹרֵב״ — שֶׁיָּרְדָה חוֹרְבָּה לְאוּמּוֹת הָעוֹלָם עָלָיו.
Nous avons appris dans la MISHNA : d'où déduit-on que l'on attache un ruban de laine écarlate [au bouc envoyé à Azazel] ? De ce qu'il est dit : « Si vos péchés sont comme l'écarlate (kachanim), ils deviendront blancs comme la neige » (Yéchaya 1, 18). La Guemara s'en étonne : pourquoi le verset emploie-t-il la forme plurielle kachanim ? Il aurait dû employer le singulier kachani [« comme l'écarlate »]. Rabbi Yits'hak a dit : le Saint, béni soit-Il, a dit à Israël : même si vos péchés sont aussi nombreux que ces années (kachanim) qui se sont succédé sans interruption depuis les six jours de la Création jusqu'à maintenant, ils deviendront blancs comme la neige. Rava a enseigné : que signifie ce qui est écrit : « Venez donc et débattons ensemble, dira l'Éternel » (Yéchaya 1, 18) ? Pourquoi le verset dit-il « venez (lekhou) donc » ? Il aurait dû dire « approchez (boou) donc ». Et pourquoi le verset dit-il « dira (yomar) l'Éternel » ? Le message du prophète se fonde sur ce que Dieu a déjà dit ; le verset aurait donc dû dire « a dit (amar) l'Éternel ». Il faut plutôt l'expliquer ainsi : dans l'avenir qui viendra assurément, le Saint, béni soit-Il, dira à Israël : allez (lekhou) donc auprès de vos pères, et qu'ils vous réprimandent.
מִנַּיִן שֶׁקּוֹשְׁרִין לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית וְכוּ׳. ״כַּשָּׁנִים״? ״כַּשָּׁנִי״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים הַלָּלוּ שֶׁסְּדוּרוֹת וּבָאוֹת מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית וְעַד עַכְשָׁיו — כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ. דָּרֵשׁ רָבָא, מַאי דִּכְתִיב: ״לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר ה׳״ — ״לְכוּ נָא״? ״בּוֹאוּ נָא״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! ״יֹאמַר ה׳״? ״אָמַר ה׳״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! לֶעָתִיד לָבֹא יֹאמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: לְכוּ נָא אֵצֶל אֲבוֹתֵיכֶם וְיוֹכִיחוּ אֶתְכֶם.
Et [Israël] dira devant Lui : Maître du monde, auprès de qui irions-nous ? Irions-nous auprès d'Avraham, à qui Tu as dit « Sache assurément [que ta descendance sera étrangère dans un pays qui n'est pas le sien, on les asservira et on les opprimera quatre cents ans] » (Béréchit 15, 13), et qui n'a pas imploré de miséricorde en notre faveur ? Ou bien irions-nous auprès de Yits'hak, qui a béni Essav en disant « Et il arrivera, lorsque tu te révolteras, que tu briseras son joug de dessus ton cou » (Béréchit 27, 40), et qui n'a pas imploré de miséricorde en notre faveur ? Ou bien irions-nous auprès de Yaakov, à qui Tu as dit « Je descendrai avec toi en Égypte » (Béréchit 46, 4), et qui n'a pas imploré de miséricorde en notre faveur ? Auprès de qui irions-nous [donc] ? Que maintenant « l'Éternel dise » [Lui-même quel châtiment nous méritons]. Le Saint, béni soit-Il, leur a dit : puisque vous vous êtes remis à Moi seul — « Si vos péchés sont comme l'écarlate, ils deviendront blancs comme la neige ».
וְיֹאמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֵצֶל מִי נֵלֵךְ? אֵצֶל אַבְרָהָם שֶׁאָמַרְתָּ לוֹ ״יָדֹעַ תֵּדַע״ וְלֹא בִּקֵּשׁ רַחֲמִים עָלֵינוּ?! אֵצֶל יִצְחָק שֶׁבֵּירַךְ אֶת עֵשָׂו ״וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד״ וְלֹא בִּקֵּשׁ רַחֲמִים עָלֵינוּ?! אֵצֶל יַעֲקֹב שֶׁאָמַרְתָּ לוֹ ״אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה״ וְלֹא בִּקֵּשׁ רַחֲמִים עָלֵינוּ?! אֵצֶל מִי נֵלֵךְ? עַכְשָׁיו ״יֹאמַר ה׳״. אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הוֹאִיל וּתְלִיתֶם עַצְמְכֶם בִּי — ״אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ״.
Rabbi Chmouel bar Na'hmani a dit au nom de Rabbi Yonatan : que signifie ce qui est écrit : « Car c'est Toi notre Père ; car Avraham ne nous connaît pas et Israël ne nous reconnaît pas ; Toi, Éternel, Tu es notre Père, notre Rédempteur de toujours est Ton nom » (Yéchaya 63, 16) ? Dans l'avenir qui viendra assurément, le Saint, béni soit-Il, dira à Avraham : tes enfants ont péché contre Moi. [Avraham] dira devant Lui : Maître du monde, qu'ils soient effacés pour la sainteté de Ton nom. [Dieu] dit : Je le dirai à Yaakov, qui a connu la peine d'élever des enfants ; peut-être implorera-t-il miséricorde en leur faveur. Il lui dit : tes enfants ont péché. [Yaakov] dit devant Lui : Maître du monde, qu'ils soient effacés pour la sainteté de Ton nom. [Le Saint, béni soit-Il,] dit : il n'y a ni raison chez les vieillards ni sagesse chez les jeunes [— ni Avraham ni Yaakov n'ont su répondre comme il convient]. Il dit à Yits'hak : tes enfants ont péché contre Moi. [Yits'hak] dit devant Lui : Maître du monde, sont-ils mes enfants et non Tes enfants ? Au moment où ils ont placé « nous ferons (naassé) » avant « nous écouterons (nichma) » devant Toi, ne les as-Tu pas appelés « mon fils, mon premier-né [Israël] » (Chemot 4, 22) ? Et maintenant [qu'ils ont péché], seraient-ils mes enfants et non Tes enfants ?
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מַאי דִּכְתִיב: ״כִּי אַתָּה אָבִינוּ כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ וְיִשְׂרָאֵל לֹא יַכִּירָנוּ אַתָּה ה׳ אָבִינוּ גּוֹאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ״ — לְעָתִיד לָבֹא יֹאמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם: בָּנֶיךָ חָטְאוּ לִי. אֹמֵר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יִמָּחוּ עַל קְדוּשַּׁת שְׁמֶךָ. אָמַר: אֵימַר לֵיהּ לְיַעֲקֹב דַּהֲוָה לֵיהּ צַעַר גִּידּוּל בָּנִים, אֶפְשָׁר דְּבָעֵי רַחֲמֵי עֲלַיְיהוּ. אֲמַר לֵיהּ: בָּנֶיךָ חָטְאוּ. אֹמֵר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יִמָּחוּ עַל קְדוּשַּׁת שְׁמֶךָ. אָמַר לָא בְּסָבֵי טַעְמָא וְלָא בְּדַרְדַּקֵּי עֵצָה. אֹמֵר לוֹ לְיִצְחָק: בָּנֶיךָ חָטְאוּ לִי. אֹמֵר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בָּנַי וְלֹא בָּנֶיךָ?! בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִּימוּ לְפָנֶיךָ ״נַעֲשֶׂה״ לְ״נִשְׁמָע״ קָרָאתָ לָהֶם ״בְּנִי בְכוֹרִי״, עַכְשָׁיו בָּנַי וְלֹא בָּנֶיךָ?!
Et de plus, combien ont-ils donc péché ? Quelle est la durée de la vie d'un homme ? Soixante-dix ans. Retire les vingt premières années, pour lesquelles Tu ne châties pas [car, dans les affaires célestes, on n'est puni qu'à partir de vingt ans] : il leur reste cinquante [ans]. Retire vingt-cinq années de nuits : il leur reste vingt-cinq. Retire douze ans et demi passés à prier, à manger et à aller aux commodités : il leur reste douze ans et demi. Si Tu peux tout supporter [et pardonner les péchés de ces années], tant mieux ; sinon, la moitié [des fautes] est sur moi [à porter] et la moitié sur Toi. Et si Tu venais à dire qu'elles sont toutes sur moi [— les fautes des douze ans et demi qui restent —], voici que j'ai offert mon âme devant Toi [et Tu devrais les pardonner par mon mérite]. [Israël] commence alors à dire [à Yits'hak] : « Car c'est Toi notre Père ». Yits'hak leur dit : avant de me louer, louez le Saint, béni soit-Il. Et Yits'hak leur montre le Saint, béni soit-Il, de ses yeux. Aussitôt, ils lèvent les yeux vers le ciel et disent : « Toi, Éternel, Tu es notre Père, notre Rédempteur de toujours est Ton nom ».
וְעוֹד, כַּמָּה חָטְאוּ? כַּמָּה שְׁנוֹתָיו שֶׁל אָדָם — שִׁבְעִים שָׁנָה. דַּל עֶשְׂרִין דְּלָא עָנְשַׁתְּ עֲלַיְיהוּ — פָּשׁוּ לְהוּ חַמְשִׁין. דַּל עֶשְׂרִין וְחַמְשָׁה דְּלֵילָוָתָא — פָּשׁוּ לְהוּ עֶשְׂרִין וְחַמְשָׁה. דַּל תַּרְתֵּי סְרֵי וּפַלְגָא דְּצַלּוֹיֵי וּמֵיכַל וּדְבֵית הַכִּסֵּא — פָּשׁוּ לְהוּ תַּרְתֵּי סְרֵי וּפַלְגָא, אִם אַתָּה סוֹבֵל אֶת כּוּלָּם — מוּטָב, וְאִם לָאו — פַּלְגָא עֲלַי וּפַלְגָא עֲלָיךְ. וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר כּוּלָּם עָלַי — הָא קָרֵיבִית נַפְשִׁי קַמָּךְ. פּוֹתְחִין וְאוֹמְרִין: ״כִּי אַתָּה אָבִינוּ״. אֹמֵר לָהֶם יִצְחָק: עַד שֶׁאַתֶּם מְקַלְּסִין לִי, קַלְּסוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמַחְוֵי לְהוּ יִצְחָק לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעֵינֵיהּ. מִיָּד נוֹשְׂאִים עֵינֵיהֶם לַמָּרוֹם וְאוֹמְרִים: ״אַתָּה ה׳ אָבִינוּ גּוֹאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ״.
Rabbi 'Hiya bar Aba a dit au nom de Rabbi Yo'hanan : notre père Yaakov aurait dû descendre en Égypte enchaîné de chaînes de fer, [comme un exilé contre son gré, ainsi qu'il avait été décrété par Dieu et annoncé à Avraham] ; mais son mérite fit qu'[il y descendit sans souffrance], comme il est écrit : « Je les attirais avec des cordes d'homme, avec des liens d'amour ; et je fus pour eux comme ceux qui soulèvent le joug de dessus leurs mâchoires, et doucement je le nourrissais » (Hochéa 11, 4).
אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: רָאוּי הָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ לֵירֵד לְמִצְרַיִם בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, אֶלָּא שֶׁזְּכוּתוֹ גָּרְמָה לוֹ, דִּכְתִיב: ״בְּחַבְלֵי אָדָם אֶמְשְׁכֵם בַּעֲבֹתוֹת אַהֲבָה וָאֶהְיֶה לָהֶם כִּמְרִימֵי עֹל עַל לְחֵיהֶם וְאַט אֵלָיו אוֹכִיל״.
Mishna 1
MICHNA : [Après une longue digression consacrée à des matières étrangères aux lois du Chabbat, cette Michna reprend le traitement des lois du transport d'un domaine à un autre le Chabbat.] Celui qui transporte du bois le Chabbat [est passible] de la quantité nécessaire pour cuire un œuf facile [à cuire]. [Pour] des épices (tavlin), la quantité nécessaire pour assaisonner un œuf facile [à cuire] ; et [toutes les épices] se combinent les unes avec les autres [pour atteindre la mesure]. [Pour] des écorces de noix, des écorces de grenades, du pastel (istis) et de la garance (poua) — qui servent à teindre —, la quantité nécessaire pour teindre avec elles un petit vêtement [posé] sur l'ouverture d'une résille. [Pour] de l'urine, du natron, de la potasse végétale (borit), de la terre de Cimole (kimolya) et de l'alun (achlag) — qui servent tous à laver —, la quantité nécessaire pour laver un petit vêtement [posé] sur l'ouverture d'une résille. Rabbi Yehouda dit : la quantité nécessaire pour faire disparaître la tache [de sang].
מַתְנִי׳ הַמּוֹצִיא עֵצִים — כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה קַלָּה. תַּבְלִין — כְּדֵי לְתַבֵּל בֵּיצָה קַלָּה. וּמִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. קְלִיפֵּי אֱגוֹזִין, קְלִיפֵּי רִמּוֹנִים, אֶיסְטֵיס וּפוּאָה — כְּדֵי לִצְבּוֹעַ בָּהֶן בֶּגֶד קָטָן פִּי סְבָכָה. מֵי רַגְלַיִם, נֶתֶר וּבוֹרִית, קִמוֹלְיָא וְאַשְׁלָג — כְּדֵי לְכַבֵּס בֶּגֶד קָטָן פִּי סְבָכָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּדֵי לְהַעֲבִיר אֶת הַכֶּתֶם.(משנה)
Guémara
GUEMARA : [À propos de la mesure du bois,] la Guemara demande : ne l'avons-nous pas déjà appris une fois ? Car nous avons appris [dans une autre Michna] : [pour] un roseau, la quantité nécessaire pour faire une plume [à écrire] ; et s'il était épais ou fendu, la quantité nécessaire pour cuire l'œuf le plus facile à cuire d'entre les œufs, [un œuf] battu et placé dans une marmite. [La mesure du bois de chauffage est donc déjà connue.] On aurait pu dire : c'est là [— pour le roseau fendu —] qu'[on prend cette mesure], parce qu'il n'est plus propre à rien [d'autre qu'à brûler] ; mais le bois, qui est propre à servir de dent de clé (akhlida), [serait passible] même de la moindre quantité [— c'est pourquoi la Michna l'enseigne]. Elle nous apprend [donc que le bois est ordinairement destiné à être brûlé, et que c'est cela qui détermine la mesure].
גְּמָ׳ תְּנֵינָא חֲדָא זִימְנָא! קָנֶה — כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קוּלְמוֹס, אִם הָיָה עָב אוֹ מְרוּסָּס — כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה קַלָּה שֶׁבַּבֵּיצִים, טְרוּפָה וּנְתוּנָה בָּאִילְפָּס. מַהוּ דְּתֵימָא: הָתָם הוּא דְּלָא חֲזֵי לְמִידֵּי, אֲבָל עֵצִים דַּחֲזוּ לְכַכָּא דְאַקְלִידָא אֲפִילּוּ כָּל שֶׁהוּא, קָא מַשְׁמַע לַן.
[Nous avons appris dans la MISHNA :] « [Pour] des épices, la quantité nécessaire pour assaisonner un œuf facile [à cuire] » [et qu'elles se combinent]. Et l'on soulève une contradiction de ce que nous avons appris [ailleurs] : des épices [interdites] sous deux ou trois noms [— c'est-à-dire deux ou trois interdictions, par exemple l'une à cause de la orla, l'autre à cause de produits non prélevés —] et qui sont d'une seule espèce (Tossafot), ou bien [des épices] de trois espèces [interdites] sous un seul nom [une seule interdiction], sont interdites et se combinent les unes avec les autres [pour constituer la mesure complète]. Et 'Hizkiya a dit :
תַּבְלִין כְּדֵי לְתַבֵּל בֵּיצָה קַלָּה. וּרְמִינְהוּ: תַּבְלִין, שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת מִמִּין אֶחָד, אוֹ מִשְּׁלֹשָׁה מִינִין וְשֵׁם אֶחָד — אֲסוּרִין, וּמִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. וְאָמַר חִזְקִיָּה:
Rachi
שפרו ורבו - דכל אחד נתעברה אשתו זכר במצות שובו לכם לאהליכם ולא ידענא היכא רמיזא:
כשני מיבעי ליה - דומיא דכשלג דלא כתיב כשלגים:
ארד עמך אעלה גם עלה - כאן רמז ד' גליות גם ריבויא הוא:,יאמר ה' - אתה אמור התוכחה ובך אנו תולין:
ימחו - הואיל שחטאו ויתקדש שמך בעולם כשתעשה דין בעוברין על דבריך:,קראת להן בני בכורי ישראל - שהיה גלוי לפניך שהן עתידין לומר לפניך בסיני נעשה ונשמע לקבל עולך מאהבה כבנים:
דל עשרין דלא ענשת להו - שכן מצינו בדור המדבר שלא ענש הקב"ה אלא מכ' שנה ומעלה דכתיב (במדבר י״ד:כ״ט) במדבר הזה יפלו פגריכם וגו' מבן כ' שנה ומעלה אשר הלינותם עלי:,כי אתה אבינו - כנגד יצחק אמרו והוא אמר להם הראו כנגד הקב"ה שהוא אביכם:
בשלשלאות של ברזל - כדרך כל הגולים שהרי ע"פ גזרת גלות ירד לשם:,בחבלי אדם - בשביל חיבת האדם משכתים למצרים בחבלים ולא בשלשלאות:,כמרימי עול על לחייהם - כאדם הסובל ומסייע לבהמתו להרים עולה מעל צוארה בלווחין ובמקלות:,ואט אליו אוכיל - הטיתי לכם כח להכיל את עבודת הפרך:
מתני' ביצה קלה - כבר מפורש שזה ביצת תרנגולת שהיא קלה לבשל ולא בשיעור כל ביצה שיערו אלא כגרוגרת מביצה קלה:,ומצטרפין - כל מיני תבלין זה עם זה:,קליפי אגוזים - הגדילה ע"ג הקליפה בעודן לחין:,סטיס - קרו"ג":,פואה - וורנצ"א:,פי סבכה - בראש הסבכה שעשאה בקליעה נותן מעט בגד:,נתר - מין אדמה שקורין ניטר"א:,קמוליא ואשלג - בגמרא מפרש להו:,את הכתם - של דם נדה שאלו הסמנין מעבירין על הכתם של דם נדה בבגד לטהרו:
גמ' התם - הוא דקולמוס מרוסס לא חזי למידי אלא להסקה:,ככא דאקלידא - שן של מפתח:
ורמינהו - אמתני' דקתני תבלין מצטרפין שני מינין לכשיעור:,ב' וג' שמות - פלפל לבן שחור וארוך או אפילו מן ג' מינין והם (שם אחד) של איסור אסור אם תיבלו בהן את הקדרה:,ומצטרפין - לתבלה אם אין בכל אחד כדי לתבל ונצטרפו ותיבלו:,ואמר חזקיה - הא דקתני מצטרפין:
Tossafot
תבלין שנים ושלשה שמות והן מין אחד - פירש רש"י כמו פלפל ארוך פלפל לבן פלפל שחור ולפי' הא דקתני בסיפא ר"ש אומר ב' שמות ממין אחד או שני מינין משם אחד אין מצטרפין משכחת לה שני מינין משם אחד כעין שמצינו לקמן (שבת דף צ.) תרי גווני אהלא אבל תימה וכי בשביל שיש להם שם אחד יש להן להצטרף יותר מה מועיל השם לגרום הצירוף כיון שהם שני מינין ואין טעמם בשוה ומפרש ר"ת דג' עניני איסור כגון של ערלה או של כלאי הכרם ושל אשירה ושל עיר הנדחת קרי ג' שמות כדאמרינן שלא השם המביאו לידי מכות מביאו לידי תשלומים ובפרק המקבל (ב"מ קיא.) עובר בכל השמות הללו וכן משמע בהדיא בירושלמי בריש פ"ב דמסכת ערלה דקתני התרומה ותרומת מעשר ותרומ' של דמאי והחלה והבכורים עולין באחד ומאה ומצטרפין זה עם זה וקאמר עלה בגמרא לרבי שמעון נצרכה אע"ג דאמר ר"ש אין שני שמות מצטרפין הכא מודה שכולם שם תרומה:,אסורין ומצטרפין - לכאורה נראה מדתני אסורים ותנא תו מצטרפין דאסורין היינו לאסור את הקדרה ומצטרפין למלקות ואף על גב דלענין חיוב חטאת אמרי' בפ' כלל גדול (לעיל שבת כא.) דחלב ופיגול ונותר אין מצטרפין למלקות מצטרפין ובפרק בתרא דע"ז (דף סו.) דפליגי אביי ורבא דאביי סבר בתר טעמא אזלינן וקאמר אביי מנא אמינא לה דתנן תבלין ב' וג' שמות כו' אא"ב דבתר טעמא אזלינן כולהו חד טעמא נינהו אא"כ בתר שמא אזלינן האי שמא לחוד והאי שמא לחוד ורבא אמר הא מני ר"מ היא דאמר כל איסורין שבתורה מצטרפין זה עם זה שנאמר לא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל משמע דלאביי אתיא אפי' אליבא דרבנן דר"מ אע"ג דע"כ פליגי עליה לכל הפחות לענין מלקות סבר אביי דלא פליגי אלא בב' מינין אבל בב' איסורין ומין אחד לא והא דאמר ריש לקיש בפרק התערובות (זבחים עח.) הפיגול והנותר והטמא שבללן זה בזה ואכלן פטור אי אפשר שלא ירבה מין על חבירו ויבטלנו ולמלקות איירי דבטמא לא שייך ביה חטאת ועוד מדקאמר התם ש"מ התראת ספק לא שמה התראה ומדמבטלין זה את זה היה משמע דשני איסורין לרבנן דר"מ אין מצטרפין צ"ל דאע"פ שמבטלין זה את זה כשבללן מצטרפין הן למלקות וכן מוכח במעילה בפרק קדשי מזבח (מעילה דף יז:) דתנן הפיגול והנותר והטמא אין מצטרפין וקאמר בגמרא לא שנו אלא לטומאת ידים אבל לאכילה מצטרפין והא דאיצטריך לאתויי קרא דלאכילה מצטרפין מלא יאכל כי קדש הם כל שבקודש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו פירוש מדנאמרו בלאו אחד מצטרפין לא איצטריך אלא לר"ש דאמר ב' שמות אין מצטרפין ובקודש מודה משום קרא דרבי אליעזר אבל לרבנן אפילו בעלמא מצטרפין והא דתנן בפ' קדשי מזבח (מעילה נח.) הערלה וכלאי הכרם מצטרפין אתיא שפיר כרבנן אליבא דאביי ומיהו לפי זה מצטרפין דרישא לא הוי פירושא כמו אין מצטרפין דרבי שמעון דצירוף דרבי שמעון היינו לאיסור דאי למלקות הא אית ליה כל שהוא למכות ור"ת מפרש דאסורי' ומצטרפין הכל מיירי להצטרף לאסור את הקדירה ולא למלקות א"נ אסורין בנתינת טעם אם נפלו בקדירה ומצטרפין לאסור בתערובת יבש בלא נתינת טעם והשתא הוי מצטרפין כמו אין מצטרפין דסיפא דרבי שמעון:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.