Guémara
et selon les Sages, ils établirent huit mois déficients [de vingt-neuf jours].
לְרַבָּנַן שְׁמוֹנָה חֲסֵרִים עֲבוּד.
La Guemara soulève une autre objection. Viens et entends ce qui a été enseigné dans une baraïta de l'anthologie appelée Séder Olam : au mois de Nissan où Israël sortit d'Égypte, le quatorze ils égorgèrent leurs agneaux pascals, le quinze ils sortirent, et ce jour-là était la veille du Chabbat. Or, du fait que la néoménie (roch 'hodech) de Nissan tombait la veille du Chabbat [le vendredi], on peut déduire que la néoménie de Iyar tombait le premier jour de la semaine [dimanche], et la néoménie de Sivan le deuxième jour de la semaine [lundi]. Cela fait difficulté selon l'opinion de Rabbi Yossi, qui soutient que la néoménie de Sivan tombait un dimanche. La Guemara répond : Rabbi Yossi pourrait te dire : de qui est l'opinion de cette baraïta ? C'est l'opinion des Sages. Cette baraïta ne pose donc aucune difficulté à l'opinion de Rabbi Yossi.
תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא בְּ״סֵדֶר עוֹלָם״: נִיסָן שֶׁבּוֹ יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר שָׁחֲטוּ פִּסְחֵיהֶן, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יָצְאוּ, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם עֶרֶב שַׁבָּת הָיָה. וּמִדְּרֵישׁ יַרְחָא דְנִיסָן עֶרֶב שַׁבָּת — רֵישׁ יַרְחָא דְאִיָּיר חַד בְּשַׁבָּא, וְסִיוָן בִּתְרֵי בְּשַׁבָּא, קַשְׁיָא לְרַבִּי יוֹסֵי! אָמַר לָךְ רַבִּי יוֹסֵי: הָא מַנִּי — רַבָּנַן הִיא.
La Guemara soulève une autre objection : Viens et entends ce qui a été enseigné, que Rabbi Yossi dit : le deuxième jour [de Sivan], Mochè monta [sur le mont Sinaï] et descendit ; le troisième jour, il monta et descendit ; le quatrième jour, il descendit et ne monta plus [jusqu'à ce qu'il fût convoqué avec tout Israël]. La Guemara demande : comment est-il possible qu'il soit descendu le quatrième jour ? Puisqu'il n'était pas monté, d'où serait-il descendu ? Il faut donc corriger ainsi : le quatrième jour, il monta et descendit ; le cinquième jour, il bâtit un autel et y offrit un sacrifice ; le sixième jour, il n'eut pas de loisir. La Guemara demande : n'est-ce pas parce qu'il reçut la Torah le sixième jour du mois [que ce jour-là il n'eut pas de loisir] ? Apparemment, cette baraïta appuie l'opinion des Sages.
תָּא שְׁמַע, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בַּשֵּׁנִי עָלָה מֹשֶׁה וְיָרַד, בַּשְּׁלִישִׁי עָלָה וְיָרַד, בִּרְבִיעִי יָרַד וְשׁוּב לֹא עָלָה. וּמֵאַחַר שֶׁלֹּא עָלָה, מֵהֵיכָן יָרַד? אֶלָּא: בָּרְבִיעִי עָלָה וְיָרַד, בַּחֲמִישִׁי בָּנָה מִזְבֵּחַ וְהִקְרִיב עָלָיו קׇרְבָּן, בַּשִּׁשִּׁי לֹא הָיָה לוֹ פְּנַאי. מַאי לָאו, מִשּׁוּם תּוֹרָה?
La Guemara rejette [cette preuve] : Non, il n'eut pas de loisir [le sixième jour] à cause de l'affairement de la préparation du Chabbat. La Guemara ajoute : un certain Galiléen enseigna, se tenant au-dessus de Rav 'Hisda : Béni soit le Miséricordieux qui a donné une Torah triple — la Torah [le 'Houmach], les Prophètes (Neviim) et les Écrits (Ketouvim) — à un peuple triple — Cohanim, Léviim et Israël — par l'intermédiaire d'un troisième-né — Mochè, qui vint après Aharon et Miryam dans l'ordre des naissances — le troisième jour [de la séparation des hommes et des femmes], au troisième mois — Sivan. Sur quelle opinion ce midrach est-il fondé ? Sur l'opinion des Sages, qui soutiennent que la Torah fut donnée le troisième jour de la séparation, et non le quatrième.
לָא, מִשּׁוּם טוֹרַח שַׁבָּת. דְּרַשׁ הַהוּא גָּלִילָאָה עֲלֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא: בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דִּיהַב אוֹרְיָאן תְּלִיתַאי, לְעַם תְּלִיתַאי, עַל יְדֵי תְּלִיתַאי, בְּיוֹם תְּלִיתַאי, בְּיַרְחָא תְּלִיתַאי. כְּמַאן — כְּרַבָּנַן.
« Et ils se tinrent au pied de la montagne (bétakhtit hahar) » (Chemot 19, 17). Rav Avdimi bar 'Hama bar 'Hassa dit : [Israël se tint réellement sous la montagne ; le verset] enseigne que le Saint béni soit-Il renversa sur eux la montagne comme une cuve ('guigit), et leur dit : si vous acceptez la Torah, tant mieux ; sinon, là sera votre sépulture. Rav A'ha bar Yaakov dit : de là [découle] une grande contestation possible contre la Torah [moda'a rabba] — Israël peut prétendre qu'il fut contraint d'accepter la Torah, et qu'elle ne l'oblige donc pas. Rava dit : néanmoins, ils l'acceptèrent de nouveau [de plein gré] aux jours d'A'hachvéroch, comme il est écrit : « Les Juifs confirmèrent et acceptèrent » (Esther 9, 27) — ils confirmèrent ce qu'ils avaient déjà accepté [autrefois sous la contrainte au Sinaï].
״וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר״, אָמַר רַב אַבְדִּימִי בַּר חָמָא בַּר חַסָּא: מְלַמֵּד שֶׁכָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם אֶת הָהָר כְּגִיגִית, וְאָמַר לָהֶם: אִם אַתֶּם מְקַבְּלִים הַתּוֹרָה מוּטָב, וְאִם לָאו — שָׁם תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם. אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: מִכָּאן מוֹדָעָא רַבָּה לְאוֹרָיְיתָא. אָמַר רָבָא: אַף עַל פִּי כֵן הֲדוּר קַבְּלוּהָ בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, דִּכְתִיב: ״קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים״ — קִיְּימוּ מַה שֶּׁקִּיבְּלוּ כְּבָר.
'Hizkiya dit : que signifie ce qui est écrit : « Du ciel tu fis entendre le verdict ; la terre eut peur (yaréa) et se tut (vechakata) » (Tehilim 76, 9) ? Si elle eut peur, pourquoi se tut-elle ; et si elle se tut, pourquoi eut-elle peur ? En réalité, le sens est : au début elle eut peur, et à la fin elle se tut. « Du ciel tu fis entendre le verdict » se rapporte au don de la Torah [au Sinaï]. Et pourquoi la terre eut-elle peur ? C'est conformément à l'enseignement de Rich Lakich, car Rich Lakich a dit : que signifie ce qui est écrit : « Il y eut soir, il y eut matin, le sixième jour (yom hachichi) » (Béréchit 1, 31) ? À quoi me sert la lettre hé superflue [l'article défini, “le” sixième, qui ne figure pour aucun autre jour] ? Cela enseigne que le Saint béni soit-Il posa une condition à l'œuvre de la Création, et leur dit : si Israël accepte la Torah [le sixième jour de Sivan], vous subsisterez ; sinon, je vous ramène au tohu-bohu [au chaos primordial]. [Aussi la terre eut-elle peur jusqu'à ce que la Torah fût donnée à Israël ; une fois la Torah acceptée, elle se tut et se tranquillisa.]
אָמַר חִזְקִיָּה, מַאי דִּכְתִיב: ״מִשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּ דִּין אֶרֶץ יָרְאָה וְשָׁקָטָה״, אִם יָרְאָה — לָמָּה שָׁקְטָה? וְאִם שָׁקְטָה — לָמָּה יָרְאָה? אֶלָּא בַּתְּחִילָּה יָרְאָה וּלְבַסּוֹף שָׁקְטָה. וְלָמָּה יָרְאָה? כִּדְרֵישׁ לָקִישׁ. דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, מַאי דִּכְתִיב: ״וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי״, ה׳ יְתֵירָה לָמָּה לִי? — מְלַמֵּד שֶׁהִתְנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וְאָמַר לָהֶם: אִם יִשְׂרָאֵל מְקַבְּלִים הַתּוֹרָה — אַתֶּם מִתְקַיְּימִין, וְאִם לָאו — אֲנִי מַחֲזִיר אֶתְכֶם לְתוֹהוּ וָבוֹהוּ.
Rabbi Simaï enseigna : à l'heure où Israël fit précéder le « nous ferons (naassé) » au « nous entendrons (nichma) », vinrent six cent mille anges de service, et à chacun et chacun d'Israël ils nouèrent deux couronnes — l'une en regard de « nous ferons », l'autre en regard de « nous entendrons ». Et lorsque Israël fauta [avec le Veau d'or], descendirent un million deux cent mille anges destructeurs qui les leur retirèrent, comme il est dit : « Et les enfants d'Israël se dépouillèrent de leur parure, à partir du mont 'Horev » (Chemot 33, 6). Rabbi 'Hama be-Rabbi 'Hanina dit : au 'Horev ils s'en parèrent, au 'Horev ils s'en dépouillèrent. Au 'Horev ils s'en parèrent — comme nous l'avons dit ; au 'Horev ils s'en dépouillèrent — comme il est écrit : « Et les enfants d'Israël se dépouillèrent [de leur parure, à partir du mont 'Horev] ». Rabbi Yo'hanan dit : et toutes [ces couronnes], Mochè eut le mérite de les prendre, car il est dit juste après : « Et Mochè prenait la tente (ohel) » (Chemot 33, 7) [le mot ohel évoquant par allusion l'auréole de lumière, hila]. Rich Lakich dit : dans l'avenir, le Saint béni soit-Il nous les rendra, comme il est dit : « Les rachetés de l'Éternel reviendront et viendront à Tsion dans l'allégresse, et une joie éternelle (sim'hat olam) sera sur leur tête » (Yechaya 35, 10) — la joie d'autrefois sera de nouveau sur leur tête.
דָּרַשׁ רַבִּי סִימַאי: בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִּימוּ יִשְׂרָאֵל ״נַעֲשֶׂה״ לְ״נִשְׁמָע״ בָּאוּ שִׁשִּׁים רִיבּוֹא שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל קָשְׁרוּ לוֹ שְׁנֵי כְתָרִים, אֶחָד כְּנֶגֶד ״נַעֲשֶׂה״ וְאֶחָד כְּנֶגֶד ״נִשְׁמָע״. וְכֵיוָן שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל, יָרְדוּ מֵאָה וְעֶשְׂרִים רִיבּוֹא מַלְאֲכֵי חַבָּלָה וּפֵירְקוּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב״. אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: בְּחוֹרֵב טָעֲנוּ, בְּחוֹרֵב פֵּרְקוּ. בְּחוֹרֵב טָעֲנוּ — כְּדַאֲמַרַן, בְּחוֹרֵב פֵּרְקוּ — דִּכְתִיב: ״וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְכוּלָּן זָכָה מֹשֶׁה וּנְטָלָן. דִּסְמִיךְ לֵיהּ: ״וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל״. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִירָן לָנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּפְדוּיֵי ה׳ יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם״ — שִׂמְחָה שֶׁמֵּעוֹלָם עַל רֹאשָׁם.
Rabbi Elazar dit : à l'heure où Israël fit précéder le « nous ferons » au « nous entendrons », une voix céleste (bat qol) sortit et leur dit : qui a révélé à mes enfants ce secret dont usent les anges de service ? Comme il est écrit : « Bénissez l'Éternel, vous ses anges, héros de force, qui accomplissez (ossé) sa parole, pour écouter (lichmoa) la voix de sa parole » (Tehilim 103, 20) — d'abord « qui accomplissez », et ensuite « pour écouter ». Rabbi 'Hama be-Rabbi 'Hanina dit : que signifie ce qui est écrit : « Comme un pommier parmi les arbres de la forêt, [tel est mon bien-aimé parmi les fils] » (Chir haChirim 2, 3) ? Pourquoi Israël fut-il comparé à un pommier ? C'est pour te dire : de même que ce pommier, son fruit précède ses feuilles, ainsi Israël fit précéder le « nous ferons » au « nous entendrons ».
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִּימוּ יִשְׂרָאֵל ״נַעֲשֶׂה״ לְ״נִשְׁמָע״ יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לָהֶן: מִי גִּלָּה לְבָנַי רָז זֶה שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מִשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ? דִּכְתִיב: ״בָּרְכוּ ה׳ מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ״ — בְּרֵישָׁא ״עֹשֵׂי״, וַהֲדַר ״לִשְׁמֹעַ״. אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: מַאי דִּכְתִיב ״כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר וְגוֹ׳״ — לָמָּה נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְתַפּוּחַ, לוֹמַר לָךְ: מָה תַּפּוּחַ זֶה פִּרְיוֹ קוֹדֶם לְעָלָיו, אַף יִשְׂרָאֵל הִקְדִּימוּ ״נַעֲשֶׂה״ לְ״נִשְׁמָע״.
La Guemara rapporte qu'un certain hérétique (min) vit que Rava était plongé dans l'étude de la halakha, ses doigts placés sous sa jambe [son pied], les pressant au point que ses doigts faisaient jaillir du sang [sans qu'il s'en aperçût, tant il était absorbé]. Il lui dit : peuple impétueux (ama pziza), vous qui avez fait précéder votre bouche à vos oreilles ! Vous demeurez encore dans votre précipitation : vous auriez dû d'abord écouter, [puis], si vous en étiez capables, accepter, et sinon, ne pas accepter. Rava lui dit : nous,
הָהוּא מִינָא דְּחַזְיֵיהּ לְרָבָא דְּקָא מְעַיֵּין בִּשְׁמַעְתָּא, וְיָתְבָה אֶצְבְּעָתָא דִידֵיהּ תּוּתֵי כַּרְעָא וְקָא מָיֵיץ בְּהוּ, וְקָא מַבְּעָן אֶצְבְּעָתֵיהּ דְּמָא. אֲמַר לֵיהּ: עַמָּא פְּזִיזָא, דְּקַדְּמִיתוּ פּוּמַּיְיכוּ לְאוּדְנַיְיכוּ, אַכַּתִּי בְּפַחְזוּתַיְיכוּ קָיְימִיתוּ. בְּרֵישָׁא אִיבַּעְיָא לְכוּ לְמִשְׁמַע, אִי מָצִיתוּ — קַבְּלִיתוּ, וְאִי לָא — לָא קַבְּלִיתוּ. אֲמַר לֵיהּ: אֲנַן
Rachi
לרבנן ח' חסרים עבוד - ולא היו בין פסח דאשתקד לפסח דהאידנא אלא ב' ימים ונמצא דאשתקד בע"ש:
בשני עלה משה - ושמע ואתם תהיו לי וירד והגיד:,בג' עלה - ושמע הגבלה וירד והגיד:,בד' ירד - להפרישם:,ושוב לא עלה - עד קבלת הדברות שעלו כולם:,ומאחר שלא עלה מהיכן ירד - דאמר' בד' ירד ולא אמרת עלה וירד אלא אימא בד' עלה וירד ושוב לא עלה:,ובחמישי בנה מזבח - כדכתיב ויבן מזבח תחת ההר:,מאי לאו משום תורה - לא היה לו פנאי לעלות שקבלו כולן יחד את הדברות:
עליה דרב חסדא - לפני רב חסדא לפי שרב חסדא יושב והדרשן עומד קאמר עליה דדומה כמו שהעומד למעלה מן היושב:,אוריאן תליתאי - תורה נביאים וכתובים:,לעם תליתאי - כהנים לוים וישראלים:,על יד תליתאי - משה תליתאי לבטן מרים אהרן ומשה:,ביום תליתאי - לפרישה:
תחתית ההר - תחת ההר ממש:,גיגית - קובא שמטילין בה שכר:,מודעא רבה - שאם יזמינם לדין למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם יש להם תשובה שקבלוה באונס:,בימי אחשורוש - מאהבת הנס שנעשה להם:
דין - תורה:,בתחילה - קודם שאמרו ישראל נעשה ונשמע:,יראה - שמא לא יקבלוה ויחזור העולם לתהו ובהו כדר"ל: ,ולבסוף - כשקבלוה:,יום הששי - מאי שנא דכתיב ה' ביום גמר מעשה בראשית:,מלמד שהתנה כו' - הששי משמע הששי המיוחד במקום אחר כדאמרינן בעלמא (חולין דף צא.) הירך המיומנת אף כאן ויהי ערב ויהי בקר של גמר בראשית תלוי ביום הששי והוא ו' בסיון שנתנה בו תורה מריבוי דה' דריש ביה נמי הא:
שני כתרים - מזיו שכינה:,מאה ועשרים - [כל א' וא' נטל כתר]:,טענו - הכתרים והכי משמע את עדים [אשר היו להם] מהר חורב:,בחורב פרקו - דמשמע נמי ויתנצלו את עדים מהר חורב:,ומשה יקח - אותו עדי לשון אחר את האהל לשון בהלו נרו (איוב כ״ט:ג׳) והוא היה קירון עור פניו:
עושי דברו לשמוע - מוכנין לעשות קודם שישמעו ולא כדרך שאר עבדים ששומעים תחילה את הדבר לידע אם יכולין לקבלן עליהם אם לאו:,פריו קודם לעליו - כך דרכו וחלוק משאר אילנות חנטת פירותיו קודם לעליו:
אצבעתא דידיה - אצבעות ידיו:,וקא מייץ בהו - היה ממעכן ברגליו ואינו מבין מתוך טירדא:,עמא פזיזא - נמהר:,דקדמיתו פומייכו לאודנייכו - קודם ששמעתם אותה היאך היא קשה ואם תוכלו לעמוד בה קבלתם עליכם לקיימה:
Tossafot
לרבנן ח' חסירין עבוד - אומר ר' יצחק דלא הוי צ"ל ח' חסירין עבוד אלא ז' חסירין ואייר דההיא שתא עבורי עברוה כדאמר לעיל אלא משום דלר"י איצטריך למימר דשבעה חסירין עבוד דהא תניא לעיל דאותו יום ה' בשבת היה נקט נמי לרבנן שמנה:
כפה עליהן הר כגיגית - ואע"פ שכבר הקדימו נעשה לנשמע שמא יהיו חוזרים כשיראו האש הגדולה שיצאתה נשמתן והא דאמר בפ"ק דמס' ע"ז (דף ב:) כלום כפית עלינו הר כגיגית דמשמע דאם היה כופה עליהן לא היה להן תשובה והכא אמר דמודעא רבה לאורייתא היינו על מה שלא קבלוה אבל מה שלא קיימוה איכא תשובה:,מודעא רבה לאורייתא - והא דאמר בנדרים (דף כה.) שכרת משה ברית עם ישראל על התורה והמצות והשביעם על כך ובפ' אלו נאמרין (סוטה לז:) שקבלו את כל התורה בהר גרזים ובהר עיבל אור"ת דע"פ הדיבור היה והרי כבעל כרחם אבל בימי אחשורוש קבלו מדעתם מאהבת הנס ומה שכרת עמהן ברית יהושע לעבוד את ה' התם לא קבלו אלא שלא לעבוד ע"ז כדכתיב (יהושע כד) חלילה לנו מעזוב את ה' וכן משמע כוליה עניינא:,אמר רבא הדר קבלוה בימי אחשורוש - תימה לר"י דבמגילה (דף ז.) גבי אסתר ברוח הקודש נאמרה אמר רב יהודה אמר שמואל אי הואי התם ה"א להו דידי עדיפא מדידהו קיימו וקבלו היהודים קיימו למעלה מה שקבלו למטה ואמר רבא כולהו אית להו פירכא לבר משמואל דלית ליה פירכא והשתא דשמואל נמי אית ליה פירכא דרבא גופיה מוקי האי קרא לדרשה אחריתי ובפ"ק דחגיגה (דף י.) גבי היתר נדרים פורחין באויר קאמר כולהו אית להו פירכא וחשיב פירכא הא דצריך קרא לדרשה אחריתי ואי גרסינן התם רבה אתא שפיר אי נמי ה"ק במגילה כולהו אית להו פירכא ששאר תנאים מוקשים בסברתם כדאמר התם אבל שמואל אינו מוקשה כל כך אלא דאיצטריך קרא לדרשה אחריתי:
שני כתרים - של הוד היו לפיכך כשנטל משה קרן עור פניו:,ירדו ק"כ ריבוא - מדכתיב ויתנצלו דריש תרי זימני ויש ספרים שכתוב בהן בהדיא וינצלו לא נאמר אלא ויתנצלו ואע"ג דגדולה מדה טובה ממדת פורענות הכא נמי גדולה היא שמלאך טוב היה קושר שני כתרים ומלאך חבלה לא היה בו כח כי אם להסיר אחד:
פריו קודם לעליו - הקשה ר"ת שהרי אנו רואים שגדל כשאר אילנות ומפרש דתפוח היינו אתרוג וריח אפך כתפוחים מתרגמינן כריחא דאתרוגא ואתרוג פריו קודם לעליו שדר באילן משנה לשנה ואחר שנה נושרין עליו של אשתקד ובאין עלין אחרים הוי פריו קודם לאותם עלים אך תימה שמביא קרא כתפוח בעצי היער דבהאי קרא לא נמשלו ישראל לתפוח אלא הקב"ה כדכתיב כן דודי בין הבנים וקרא דריח אפך כתפוחים (שיר השירים ז׳:ט׳) הוה ליה לאתויי טפי:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.