Guémara
[Rav 'Hisda demanda à Rav Houna] : Quelle est la halakha quant à faire monter ces pierres [destinées à s'essuyer] avec soi sur le toit, si l'on y a ses cabinets d'aisance ? [Est-ce permis, ou cela est-il interdit en raison de l'effort que cela suppose ?] Il lui répondit : C'est permis ; grande est la dignité humaine (kevod ha-beriyot), au point qu'elle écarte une interdiction [négative, un « lo taassé »] de la Torah. La Guemara rapporte : Marémar siégeait et énonçait cette halakha. Ravina souleva une objection contre la déclaration de Marémar [à partir d'une baraïta] où Rabbi Eliézer dit : Un homme peut prendre un copeau de bois [posé] devant lui, à terre, pour se curer les dents le Chabbat. Et les Sages disent : On ne le prendra que de la mangeoire de l'animal [qui y est déjà destinée], mais non du bois [posé] à terre [qui est mis de côté, mouktsé]. Apparemment donc, bien que l'usage de ce copeau serve la dignité humaine, cela demeure interdit en raison de l'interdit du mouktsé [ce qui contredit Marémar]. La Guemara réfute : Comment peux-tu comparer ?! Là-bas [dans le cas du copeau], l'homme fixe le lieu de son repas [puisqu'il sait où il mangera, il aurait dû préparer ses cure-dents à l'avance] ; ici [dans notre cas], l'homme fixe-t-il le lieu de ses cabinets ?! [Il se soulage là où il trouve un endroit discret pour le faire, et ne pouvait donc rien préparer d'avance.]
חִסְדָּא: מַהוּ לְהַעֲלוֹתָם אַחֲרָיו לַגַּג? אֲמַר לֵיהּ: גָּדוֹל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת שֶׁדּוֹחֶה אֶת ״לֹא תַעֲשֶׂה״ שֶׁבַּתּוֹרָה. יָתֵיב מָרִימָר וְקָאָמַר לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא. אֵיתִיבֵיהּ רָבִינָא לְמָרִימָר: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר נוֹטֵל אָדָם קֵיסָם מִשֶּׁלְּפָנָיו לַחֲצוֹת בּוֹ שִׁינָּיו, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא יִטּוֹל אֶלָּא מִן הָאֵבוּס שֶׁל בְּהֵמָה! הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם — אָדָם קוֹבֵעַ מָקוֹם לִסְעוּדָה, הָכָא — אָדָם קוֹבֵעַ מָקוֹם לְבֵית הַכִּסֵּא?
Rav Houna dit : Il est interdit de se soulager dans un champ labouré (sedé nir) le Chabbat. La Guemara demande : Quelle en est la raison ? Si tu dis que c'est parce qu'en agissant ainsi il foule [et abîme] les sillons, [cela ne tient pas, car] ce serait alors interdit même en semaine ! Plutôt, c'est par crainte qu'il ne s'essuie avec une motte de terre sur laquelle des herbes ont poussé [et ne les arrache]. Mais Rich Lakich n'a-t-il pas dit qu'il est permis de s'essuyer avec un caillou (tseror) sur lequel des herbes ont poussé [bien que les herbes s'en détachent par là] ? Et cela [demeure permis] quand bien même celui qui en arrache des herbes par mégarde le Chabbat est passible d'un sacrifice expiatoire ('hatat) [car ici il n'a pas l'intention de les arracher]. Plutôt, [la raison est] la crainte qu'il ne prenne une motte de terre d'un endroit élevé — un monticule — et ne la jette dans un endroit bas — un creux dans le sol. En ce cas, il serait passible en vertu de ce qu'a dit Rabba ; car Rabba a dit : Si quelqu'un avait un trou et le combla, dans une maison, il est passible au titre du travail [interdit] de bâtir (boné) ; dans un champ, il est passible au titre de labourer ('horech).
אָמַר רַב הוּנָא: אָסוּר לִפָּנוֹת בִּשְׂדֵה נִיר בְּשַׁבָּת. מַאי טַעְמָא? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דַּוְושָׁא — אֲפִילּוּ בְּחוֹל נָמֵי! וְאֶלָּא מִשּׁוּם עֲשָׂבִים, וְהָאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: צְרוֹר שֶׁעָלוּ בּוֹ עֲשָׂבִים — מוּתָּר לְקַנֵּחַ בּוֹ. וְהַתּוֹלֵשׁ מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת — חַיָּיב חַטָּאת. אֶלָּא דִילְמָא נָקֵיט מֵעִילַּאי וְשָׁדֵי לְתַתַּאי, וּמִיחַיַּיב מִשּׁוּם דְּרַבָּה. דְּאָמַר רַבָּה: הָיְתָה לוֹ גּוּמָּא וּטְמָמָהּ, בַּבַּיִת — חַיָּיב מִשּׁוּם בּוֹנֶה, בַּשָּׂדֶה — חַיָּיב מִשּׁוּם חוֹרֵשׁ.
Quant à la chose elle-même [le dit de Rich Lakich, cité incidemment plus haut] : Rich Lakich a dit : Il est permis de s'essuyer avec un caillou sur lequel des herbes ont poussé. Et celui qui en arrache des herbes par mégarde le Chabbat est passible d'un sacrifice expiatoire ('hatat). Rav Papi dit : Apprends de ce dit de Rich Lakich que ce pot de fleurs percé (parpissa) [un pot de terre perforé] est permis au transport [le Chabbat]. Rav Kahana objecte vigoureusement contre cela : S'ils ont dit [qu'il est permis de transporter un caillou portant des herbes] dans un but [s'essuyer, pour la dignité humaine], diront-ils [qu'il est permis de transporter] un pot [de fleurs] sans aucun but ?! Abayé dit : Puisque le sujet du pot percé nous est venu entre les mains, disons à son propos quelque chose : S'il était posé sur le sol et qu'on le souleva pour le poser sur des piquets [le Chabbat], on est passible au titre [du travail] d'arracher (tolech) [car les racines pouvaient se nourrir du sol par les trous, et en le soulevant on l'en a détaché]. De même, s'il était posé sur des piquets et qu'on le posa sur le sol, on est passible au titre [du travail] de planter (notéa).
גּוּפָא, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: צְרוֹר שֶׁעָלוּ בּוֹ עֲשָׂבִים — מוּתָּר לְקַנֵּחַ בּוֹ. וְהַתּוֹלֵשׁ מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת — חַיָּיב חַטָּאת. אָמַר רַב פַּפֵּי: שְׁמַע מִינַּהּ מִדְּרֵישׁ לָקִישׁ, הַאי פַּרְפִּיסָא — שְׁרֵי לְטַלְטוֹלֵיהּ. מַתְקִיף לַהּ רַב כָּהֲנָא: אִם אָמְרוּ לְצוֹרֶךְ, יֹאמְרוּ שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ?! אָמַר אַבָּיֵי: פַּרְפִּיסָא, הוֹאִיל וַאֲתָא לְיָדָן לֵימָא בֵּיהּ מִילְּתָא: הָיָה מוּנָּח עַל גַּבֵּי קַרְקַע וְהִנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי יְתֵידוֹת — חַיָּיב מִשּׁוּם תּוֹלֵשׁ. הָיָה מוּנָּח עַל גַּבֵּי יְתֵידוֹת וְהִנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי קַרְקַע — חַיָּיב מִשּׁוּם נוֹטֵעַ.
Rabbi Yo'hanan dit : Il est interdit de s'essuyer avec un tesson d'argile ('heress) le Chabbat. La Guemara demande : Quelle en est la raison ? Si tu dis que c'est en raison du danger [qu'il ne se blesse aux arêtes coupantes du tesson], ce serait interdit même en semaine ! Plutôt, c'est parce que cela invite la sorcellerie (kechafim) ; [mais si tel était le motif,] il ne devrait pas le faire non plus en semaine ! Plutôt, [la raison est] la crainte qu'il ne fasse tomber des poils avec le tesson d'argile ; [mais cela] est un acte non intentionnel (davar ché-éno mitkavèn) [qui est permis] ! Rav Natan bar Ochaya leur dit [à ceux qui posaient la question] : Un grand homme a énoncé une chose, énonçons-en la raison [et expliquons ainsi le dit de Rabbi Yo'hanan] : Il n'est pas nécessaire de dire qu'en semaine c'est interdit [pour les raisons susdites, puisqu'il a la possibilité d'employer un caillou] ; mais quant au Chabbat, on aurait pu dire que, puisque ce tesson a le statut d'un ustensile (torat keli) [et n'est donc pas mouktsé], il peut fort bien s'en servir [étant préférable à un caillou, lequel est mouktsé]. C'est pourquoi il nous enseigne [que c'est néanmoins interdit].
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָסוּר לְקַנֵּחַ בְּחֶרֶס בְּשַׁבָּת. מַאי טַעְמָא? אִילֵּימָא מִשּׁוּם סַכָּנָה — אֲפִילּוּ בְּחוֹל נָמֵי! וְאֶלָּא מִשּׁוּם כְּשָׁפִים — אֲפִילּוּ בְּחוֹל נָמֵי לָא! וְאֶלָּא מִשּׁוּם הַשָּׁרַת נִימִין — דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין הוּא. אֲמַר לְהוּ רַב נָתָן בַּר אוֹשַׁעְיָא: גַּבְרָא רַבָּה אֲמַר מִילְּתָא, נֵימָא בָּהּ טַעְמָא: לָא מִיבַּעְיָא בְּחוֹל — דְּאָסוּר, אֲבָל בְּשַׁבָּת — הוֹאִיל וְאִיכָּא תּוֹרַת כְּלִי עָלָיו, שַׁפִּיר דָּמֵי. קָא מַשְׁמַע לַן.
Rava, lui, enseignait cela [le dit de Rabbi Yo'hanan] en raison du fait de faire tomber des poils (hacharat nimin) ; et il y voyait une difficulté entre [un dit de] Rabbi Yo'hanan et [un autre dit de] Rabbi Yo'hanan : Rabbi Yo'hanan a-t-il vraiment dit qu'il est interdit de s'essuyer avec un tesson d'argile le Chabbat ? Apparemment, [il tient que] l'acte non intentionnel est interdit. Mais Rabbi Yo'hanan n'a-t-il pas énoncé [le principe] : La halakha suit la michna anonyme (stam michna) ? Or nous avons appris dans une michna : Un nazir [à qui il est interdit de se couper les cheveux] peut frictionner [sa chevelure, en semaine, avec du sable et du natron] et la démêler [avec les doigts] ; mais il ne la peignera pas [avec un peigne, ce qui arracherait à coup sûr des cheveux]. Apparemment [donc, l'acte non intentionnel d'arracher des cheveux en frictionnant est permis, ce qui contredit le premier dit] ! Plutôt, c'est clairement selon l'explication de Rav Natan bar Ochaya.
רָבָא מַתְנֵי לַהּ מִשּׁוּם הַשָּׁרַת נִימִין, וְקַשְׁיָא לֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן אַדְּרַבִּי יוֹחָנָן: מִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָסוּר לְקַנֵּחַ בַּחֶרֶס בְּשַׁבָּת? אַלְמָא דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין — אָסוּר. וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כִּסְתַם מִשְׁנָה. וּתְנַן: נָזִיר חוֹפֵף וּמְפַסְפֵּס, אֲבָל לֹא סוֹרֵק! אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא כִּדְרַב נָתָן בַּר אוֹשַׁעְיָא.
La Guemara demande : Qu'est-ce que [cette] sorcellerie (kechafim) [liée au fait de s'essuyer avec un tesson d'argile] ? La Guemara explique : C'est comme cela [qui advint] : Rav 'Hisda et Rabba bar Rav Houna allaient sur un bateau. Une certaine dame [non juive, matronita] leur dit : Faites-moi asseoir avec vous ! Et ils ne la firent point asseoir. Elle prononça une parole [une incantation de sorcellerie] — et immobilisa le bateau. Eux prononcèrent une parole [le Nom saint] — et le libérèrent. Elle leur dit : Que pourrais-je bien vous faire [pour vous nuire par la sorcellerie],
מַאי כְּשָׁפִים? כִּי הָא דְּרַב חִסְדָּא וְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא הֲווֹ קָא אָזְלִי בְּאַרְבָּא, אֲמַרָה לְהוּ הָהִיא מַטְרוֹנִיתָא: אוֹתְבַן בַּהֲדַיְיכוּ! וְלָא אוֹתְבוּהָ. אֲמַרָה אִיהִי מִילְּתָא — אֲסַרְתַּהּ לְאַרְבָּא. אֲמַרוּ אִינְהוּ מִילְּתָא — שַׁרְיוּהָא. אֲמַרָה לְהוּ: מַאי אֶיעְבֵּיד לְכוּ?
Rachi
מהו להעלותם אחריו לגג - אם עלה שם לפנות מי חיישינן לטירחא יתירתא או לא:,שדוחה את לא תעשה - דכתיב (דברים כ״ב:א׳) והתעלמת מהם פרט לזקן ואינו לפי כבודו והכא נמי טלטול דרבנן אלאו דלא תסור אסמכוה רבנן ובמקום כבוד הבריות נדחה:,משלפניו - קסמין המוטלין על גבי קרקע ולא אמרינן מוקצין נינהו:,לחצות - לטול הבשר שבין השינים ולחצות ביניהן:,מן האבוס - שהוא מוכן אלמא העמידו דבריהם במקום כבוד הבריות שפעמים שנראה מבחוץ וגנאי הוא לו:,התם אדם קובע לסעודה - והיה לו להכין שם מאתמול:,הכא אדם קובע לבה"כ - בתמיה פעמים שמוצא אדם שם והולך למקום אחר בית הכסא לא היה מצוי להם בבתיהן שהיו דרין בבתיהן בעלייה מפני דוחק בתים:
בשדה ניר - חרישה ראשונה ועומד לזריעה:,משום דוושא - ובשדה חבירו מפני שדש את נירו ומתקשה (את) החרישה:,משום עשבים - שמחמת לחלוחית הניר עשבים עולין על הצרור וכשהוא מקנח בו נתלשים:,מותר לקנח - דאינו מתכוין לתלוש ומותר דהלכה כר"ש:,והתולש ממנו - במתכוין חייב דמקום גידולו הוא אע"פ שהוא צרור ואינו עפר:,שקיל מעילאי - ממקום גבשושית:,ושדי לתתאי - למקום גומא ומשוה החרישה והוי תולדה דחורש:,בבית - שייך בנין וזה שמשוה גומות בנין הרצפה הוא ובשדה מתקן החרישה:
מדריש לקיש - דאמר מותר לקנח בו ולא אמרינן צרור זה העשבים שעלו מלחלוחית הקרקע הן יוצאין וכשמגביהן הרי הוא כעוקרן מגידוליהן:,האי פרפיסא - עציץ נקוב שזרעו בו ובתשובת הגאונים מצאתי שעושין חותלות מכפות תמרים וממלאין אותם עפר וזבל בהמה וכ"ב או ט"ו יום לפני ר"ה עושין כל אחד ואחד לשם כל קטן וקטנה שבבית וזורעים לתוכן פול המצרי או קיטנית וקורין לו פורפיסא וצומח ובערב ר"ה נוטל כל אחד שלו ומחזירו סביבות ראשו שבעה פעמים ואומר זה תחת זה וזה חליפתי וזה תמורתי ומשליכו לנהר:,שרי לטלטולי - ולא אמרינן תולש הוא:,לצורך - קינוח כבוד הבריות:,חייב משום תולש - דאינו נהנה שוב מריח הקרקע ול"נ דהאי חייב לאו דווקא אלא אסור משום דדמי לתולש דאי חייב ממש קאמר לצורך היכי שרי רבנן איסור כרת וסקילה משום קינוח ודומה לו במסכת סנהדרין (דף סב.) הבא על הכותית חייב משום נשג"ז דלאו מדאורייתא היא אלא מדרבנן:
משום סכנה - שלא ינתק בו שיני הכרכשא שהיא תלויה בהן:,משום כשפים - כדלקמן בשמעתין:,השרת נימין - שמשיר את השיער מפני שהוא חדוד:,דבר שאין מתכוין הוא - ושמעינן ליה לר' יוחנן דאמר דבר שאינו מתכוין מותר לקמן בשמעתין:,לא מיבעיא בחול - שאין איסור טלטול בצרורות דאסור לקנח בחרס משום כשפים שהרי יכול לקנח בצרור:,אבל בשבת הואיל ואיכא תורת כלי עליו - לחתות בו אור או לחשוף מים מגבא אימא שפיר דמי דמוטב שיקנח בו מלטלטל צרור:,קמ"ל - דלא אי משום סכנה אי משום כשפים:
חופף - מחליק שערו:,ומפספס - קרפיר:,אבל לא סורק - במסרק דודאי משיר שיער ומודה ר' שמעון בפסיק רישיה ולא ימות אבל חופף ומפספס פעמים שאינו משיר וכשמשיר דבר שאין מתכוין מותר:
מטרוניתא - נכרית היתה:,אמרה מילתא - דכשפים ואסרתה לארבא ולא זזה ממקומה:,אמרי אינהו מילתא - על ידי שם טהרה:
Tossafot
מהו להעלותם לגג - פי' בקונט' מי חיישינן לטרחא יתירתא וקשה לר"י א"כ הא דפריך דאסור ליטול קיסם משלפניו תיקשי לכולה שמעתין דשרי לטלטל אבנים מקורזלות ונראה לר"י דהכא מבעיא ליה משום דבית הכסא קרוב על הגג ויכול להכין שם מע"ש ומהדר ליה דאפ"ה שרי ולהכי פריך ליה דאסור לטלטל קיסם משלפניו לפי שהיה יכול להזמין מאתמול אבל אכולה שמעתא לא מצי פריך שדרכן היה לפנות בשדה ובית הכסא רחוק ולא אטרחוה רבנן להכניס שם מע"ש וגם אם יזמינם שמא יקחם אחר:,וחכמים אומרים לא יטול אלא מן האבוס כו' - נראה לר"י דלאו דוקא מן האבוס אלא מן הראוי לאבוס דליכא למימר דכשאינו באבוס אסור דבטל אגב קרקע דהא תנן בהמביא כדי יין (ביצה דף לג:) וחכמים אומרים מגבב משלפניו ומדליק אלמא לאו בטל הוא והא דלא שרו בקיסם לחצות שיניו אלא להדליק משום דסברי לא ניתנו עצים אלא להסקה אבל בדבר הראוי לאבוס בהמה שרי אפי' לחצות שיניו ור"א דאמר התם נוטל אדם קיסם משלפניו לחצות שיניו ומגבב מן החצר ומדליק סבר דמה שבבית מוכן לכל מה שירצה אפי' לחצות שיניו אבל שבחצר אינו מוכן אלא להסקה:
והניחו ע"ג יתדות מיחייב משום תולש - האי מיחייב מכת מרדות מדרבנן כדפירש בקונטרס מדשרי ריש לקיש וקשה לר"י דאמרי' בפ"ק דגיטין (דף ':) א"ר יוחנן עציץ נקוב המונח ע"ג יתדות באנו למחלוקת ר"י ורבנן דלר"י פטור מן המעשר כדמפליג בין ספינה גוששת לשאינה גוששת ולרבנן חייב אמר רבא דילמא לא היא ע"כ לא קאמרי רבנן אלא דספינה דלא מפסיק אויר אבל עציץ דמיפסיק אוירא אפילו רבנן מודו הא בשמעתין חשבינן ליה כמחובר מדאורייתא אפי' הניחו על גבי יתדות ולא מיחייב משום תולש אלא מדרבנן ונראה לר"י דשמעתין לא סברא דחויא דרבא דהתם:
והאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה כו' - וא"ת והא בהגוזל קמא (ב"ק קב.) ובפ"ק דמס' ע"ז (דף ז.) אמר בתרי מסכתות אין סדר למשנה והכא סתם בנזיר ופלוגתא בפרק שני דביצה (דף כג:) ר' יהודה אומר כל הכלים אין נגררין חוץ מן העגלה שכובשת ואין הלכה כסתם דשמא סתם ואח"כ מחלוקת היא ואין לומר דלר' יוחנן אפי' סתם ואח"כ מחלוקת הלכה כסתם דהא מסקינן בהחולץ (יבמות מב:) אליבא דר' יוחנן דרמי לך לא חש לקימחיה סתם ואח"כ מחלוקת היא ואין הלכה כסתם ותירץ רבינו שמואל מוורדון דבמחלוקת ואח"כ סתם בחדא מסכת לכ"ע הלכה כסתם כדפריש בפ"ק דמס' ע"ז (דף ז.) בהא דפסיק כר"י דכל המשנה ידו על התחתונה פשיטא דמחלוקת ואח"כ סתם הוא אבל בתרי מסכתות כל אמוראי סברי דאין הלכה כסתם ור' יוחנן אית ליה דאפי' בתרי מסכתות הלכה כסתם או סתם במתני' ומחלוקת בברייתא דמסתמא סתם לבסוף ואין לנו לומר שסתם רבי קודם ושוב חזר ממה שפסק ואמוראי נינהו אליבא דרבי יוחנן כדאמר באלו טרפות (חולין דף מנ.):
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.