Guémara
[Rav Achi répond que] la vallée évoquée dans la Michna du traité Toharot est un cas particulier : il s'agit d'un cas où elle possède des cloisons hautes de dix téfa'him qui l'entourent. Et cela s'accorde avec ce qu'a dit Oula au nom de Rabbi Yo'hanan : un enclos [karpef] — une grande cour qui n'est pas contiguë à la maison et ne sert pas directement à la maison — plus grand qu'un champ produisant une récolte de deux séa, qui n'a pas été entouré d'une clôture à l'origine en vue d'une habitation [mais d'une cloison destinée à protéger des biens], et fût-il aussi grand qu'un champ produisant une récolte d'un kor (trente fois la mesure d'un séa), voire de deux kor — il est tout de même considéré comme réchout haya'hid. Et, par conséquent, celui qui y lance un objet depuis la réchout harabim le Chabbat est passible. Quelle en est la raison ? C'est une cloison qui entoure l'enclos, et son statut légal est celui d'une cloison à tous égards, sauf qu'il lui manque des habitants. [Bien que les Sages se soient montrés stricts à l'égard de cet enclos en raison de l'absence d'habitants, et y aient interdit de porter comme s'il s'agissait d'une karmelit, cela n'annule pas son statut légal premier : selon la loi de la Torah, c'est une réchout haya'hid parfaite. Il en va de même pour la vallée susmentionnée : c'est une vaste aire entourée de cloisons érigées en vue de protéger des biens, et qui assume de ce fait le statut de réchout haya'hid.]
כְּגוֹן דְּאִית לַהּ מְחִיצּוֹת. וְכִי הָא דְּאָמַר עוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: קַרְפֵּף יוֹתֵר מִבֵּית סָאתַיִם שֶׁלֹּא הוּקַּף לְדִירָה, וַאֲפִילּוּ כּוֹר וַאֲפִילּוּ כּוֹרַיִים, הַזּוֹרֵק לְתוֹכוֹ חַיָּיב. מַאי טַעְמָא? — מְחִיצָה הִיא, אֶלָּא שֶׁמְחוּסֶּרֶת דָּיוֹרִין.
La Guemara demande : soit, on comprend que, dans son explication de la Michna, Rav Achi n'ait pas dit comme Oula, puisqu'il en a fourni une autre raison. Mais quelle est la raison pour laquelle Oula n'a pas dit conformément à sa propre halakha, qu'il a citée au nom de Rabbi Yo'hanan ? La Guemara répond : Oula pouvait te dire : si la Michna se référait à un cas où elle possède des cloisons, l'appellerait-elle « vallée » ? Ce serait un enclos ! [Le mot « vallée » implique qu'il n'y a aucune cloison.] Et Rav Achi [défend son opinion en disant] : le langage enseigné dans la Michna est « réchout haya'hid » et non « karmelit » [c'est pourquoi son explication épouse de plus près le langage de la Michna].
בִּשְׁלָמָא רַב אָשֵׁי לָא אָמַר כִּדְעוּלָּא, אֶלָּא עוּלָּא מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כִּשְׁמַעְתֵּיהּ? אָמַר לָךְ: אִי דְּאִית לַהּ מְחִיצּוֹת ״בִּקְעָה״ קָרֵי לַהּ?! קַרְפֵּף הִיא! וְרַב אָשֵׁי ״רְשׁוּת הַיָּחִיד״ קָתָנֵי.
Dans la Tossefta, la liste des lieux dont le statut légal est celui de karmelit inclut aussi la karmelit elle-même. La Guemara demande : tous les autres lieux qui y sont énumérés — une mer, une vallée, une colonnade — ne sont-ils pas eux aussi des karmelit ? [Quelle est donc cette karmelit qui y est mentionnée en propre ?] La Guemara répond : lorsque Rav Dimi vint d'Erets Israël à Babylone, il dit que Rabbi Yo'hanan a dit : cet ajout de « karmelit » n'était nécessaire que pour enseigner le cas d'un angle adjacent à la réchout harabim où, bien qu'il arrive parfois que la multitude s'y engouffre et y pénètre, son usage étant malcommode, il est considéré comme une karmelit.
וְהַכַּרְמְלִית. אַטּוּ כּוּלְּהוּ נָמֵי לָאו כַּרְמְלִית נִינְהוּ? כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְקֶרֶן זָוִית הַסְּמוּכָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים. דְּאַף עַל גַּב דְּזִימְנִין דְּדָחֲקִי בֵּיהּ רַבִּים וְעָיְילִי לְגַוַּהּ, כֵּיוָן דְּלָא נִיחָא תַּשְׁמִישְׁתֵּיהּ, כִּי כַרְמְלִית דָּמֵי.
De même, lorsque Rav Dimi vint d'Erets Israël à Babylone, il dit que Rabbi Yo'hanan a dit : l'espace entre les piliers [longeant la réchout harabim] est jugé comme une karmelit. Quelle en est la raison ? Bien que la multitude y passe, comme elle ne peut y marcher de manière directe et continue, c'est considéré comme une karmelit. Rabbi Zéra dit que Rav Yéhouda a dit : il en va de même pour le banc situé devant les piliers [sur lequel les marchands posent leurs marchandises] : il est jugé comme une karmelit.
כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בֵּין הָעַמּוּדִין נִידּוֹן כְּכַרְמְלִית. מַאי טַעְמָא? אַף עַל גַּב דְּדָרְסִי בַּהּ רַבִּים, כֵּיוָן דְּלָא מִסְתַּגִּי לְהוּ בְּהֶדְיָא — כְּכַרְמְלִית דָּמְיָא. אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב יְהוּדָה: אִיצְטְבָא שֶׁלִּפְנֵי הָעַמּוּדִים נִידּוֹן כְּכַרְמְלִית.
La Guemara remarque : selon celui qui dit que l'espace entre les piliers est considéré comme une karmelit, à plus forte raison un banc est-il considéré comme une karmelit. Mais selon celui qui dit qu'un banc est une karmelit, on pourrait dire que cela ne vaut que pour le banc, parce que son usage est malcommode ; en revanche, l'espace entre les piliers, dont l'usage est commode, ne serait pas considéré comme une karmelit. Autre version de cet énoncé : en revanche, l'espace entre les piliers, où la multitude passe parfois, est considéré comme la réchout harabim.
לְמַאן דְּאָמַר בֵּין הָעַמּוּדִים, כׇּל שֶׁכֵּן אִיצְטְבָא. לְמַאן דְּאָמַר אִיצְטְבָא — אִיצְטְבָא הוּא דְּלָא נִיחָא תַּשְׁמִישְׁתֵּיהּ, אֲבָל בֵּין הָעַמּוּדִים דְּנִיחָא תַּשְׁמִישְׁתֵּיהּ — לָא. לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא: אֲבָל בֵּין הָעַמּוּדִין דְּזִימְנִין דְּדָרְסִי לֵיהּ רַבִּים, כִּרְשׁוּת הָרַבִּים דָּמְיָא.
[Au sujet de la question de savoir dans quelle mesure l'usage de la multitude détermine si un lieu donné est considéré comme réchout harabim, la Guemara cite la halakha que] Rabba bar Cheïla dit que Rav 'Hisda a dit : si une brique dressée se trouvait dans la réchout harabim et que l'on a lancé un objet [d'une distance de quatre amot] et qu'on l'a collé sur sa face, on est passible [pour avoir lancé dans la réchout harabim]. Mais si l'objet s'est posé au sommet de la brique, on n'est pas passible, [car la multitude ne marche pas sur la brique : ce n'est pas une réchout harabim parfaite].
אָמַר רַבָּה בַּר שֵׁילָא אָמַר רַב חִסְדָּא: לְבֵינָה זְקוּפָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְזָרַק וְטָח בְּפָנֶיהָ — חַיָּיב. עַל גַּבָּהּ — פָּטוּר.
C'est Abayé et Rava qui dirent tous deux : et cela vaut précisément lorsque cette brique est haute d'au moins trois téfa'him, car alors la multitude ne marche pas dessus [et, dès lors, bien que la brique se dresse dans la réchout harabim, elle est considérée comme un domaine indépendant]. En revanche, des ronces et des broussailles, même si elles ne sont pas hautes de trois téfa'him, ne sont pas considérées comme faisant partie de la réchout harabim [puisque les gens ne marchent pas sur les ronces]. Et 'Hiya bar Rav dit : même l'endroit où il y a des ronces et des broussailles dans la réchout harabim [si elles sont basses] fait partie de la réchout harabim ; en revanche, un endroit de la réchout harabim où il y a des excréments ne fait pas partie de la réchout harabim, car les gens n'y marchent pas. Et Rav Achi dit : même un endroit de la réchout harabim où il y a des excréments fait partie de la réchout harabim, car en fin de compte les gens qui se hâtent vers leur travail ne prennent pas garde de l'éviter et marcheront dessus.
אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: וְהוּא שֶׁגְּבוֹהָה שְׁלֹשָׁה, דְּלָא דָּרְסִי לַהּ רַבִּים. אֲבָל הִיזְמֵי וְהִיגֵי, אַף עַל גַּב דְּלָא גְּבִיהֵי שְׁלֹשָׁה. וְחִיָּיא בַּר רַב אָמַר: אֲפִילּוּ הִיזְמֵי וְהִיגֵי, אֲבָל צוֹאָה לָא. וְרַב אָשֵׁי אָמַר: אֲפִילּוּ צוֹאָה.
Rabba de l'école de Rav Cheïla dit : lorsque Rav Dimi vint d'Erets Israël à Babylone, il dit que Rabbi Yo'hanan a dit : il n'y a pas de karmelit de moins de quatre [téfa'him de largeur]. Et Rav Chéchet ajouta : et la karmelit s'étend jusqu'à dix téfa'him. Au sujet de la formulation de Rav Chéchet, la Guemara s'interrogea : que signifie l'expression « et s'étend jusqu'à dix » ? Si tu dis qu'elle signifie : s'il y a une cloison haute de dix téfa'him qui l'entoure, alors c'est une karmelit, et sinon ce n'est pas une karmelit — n'est-ce pas une karmelit ? Or Rav Guidel n'a-t-il pas dit que Rav 'Hiya bar Yossef a dit que Rav a dit : une maison qui n'a pas, à l'intérieur, de cloisons hautes de dix téfa'him, et qui, avec sa toiture, atteint une hauteur de dix téfa'him au-dessus du sol — sur son toit, il est permis de porter sur toute son étendue [car son toit est une réchout haya'hid à tous égards], et à l'intérieur, on ne peut porter que sur quatre amot [car, à l'intérieur, la hauteur est insuffisante pour en faire une réchout haya'hid, et elle conserve le statut de karmelit] ? [Il apparaît donc que même une aire de moins de dix téfa'him de hauteur a le statut légal de karmelit.]
אָמַר רַבָּה דְּבֵי רַב שֵׁילָא: כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין כַּרְמְלִית פְּחוּתָה מֵאַרְבָּעָה. וְאָמַר רַב שֵׁשֶׁת: וְתוֹפֶסֶת עַד עֲשָׂרָה. מַאי ״וְתוֹפֶסֶת עַד עֲשָׂרָה״? אִילֵּימָא דְּאִי אִיכָּא מְחִיצָה עֲשָׂרָה הוּא דְּהָוֵי כַּרְמְלִית, וְאִי לָא — לָא הָוֵי כַּרְמְלִית, וְלָא? וְהָאָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב חִיָּיא בַּר יוֹסֵף אָמַר רַב: בַּיִת שֶׁאֵין בְּתוֹכוֹ עֲשָׂרָה וְקֵרוּיוֹ מַשְׁלִימוֹ לַעֲשָׂרָה, עַל גַּגּוֹ — מוּתָּר לְטַלְטֵל בְּכוּלּוֹ, בְּתוֹכוֹ — אֵין מִטַּלְטְלִין בּוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת!
Plutôt, que signifie la formulation de Rav Chéchet « et s'étend jusqu'à dix » ? [Il apparaît que] jusqu'à dix téfa'him, on est dans les paramètres d'une karmelit, et qu'au-dessus de dix téfa'him ce n'est pas une karmelit. Et cela s'accorde avec ce que Chmouel dit à Rav Yéhouda : Chinena (érudit pénétrant), ne t'occupe pas, dans les matières du Chabbat, de ce qui se trouve au-dessus de dix téfa'him. La Guemara précise : à l'égard de quelle halakha, et dans quel contexte, Chmouel fit-il cette déclaration ? Si tu dis que son intention était qu'il n'y a pas de réchout haya'hid au-dessus de dix téfa'him — Rav 'Hisda n'a-t-il pas dit : celui qui a planté un roseau dans le sol de la réchout haya'hid et a lancé un objet [depuis la réchout harabim] qui s'est posé à son sommet, même si le roseau était haut de cent amot, est passible, car la réchout haya'hid s'élève jusqu'au firmament ? [Il y a donc bien une réchout haya'hid même au-dessus de dix téfa'him.]
אֶלָּא מַאי ״וְתוֹפֶסֶת עַד עֲשָׂרָה״ — דְּעַד עֲשָׂרָה הוּא דְּהָוְיָא כַּרְמְלִית, לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים לָא הָוְיָא כַּרְמְלִית. וְכִי הָא דַּאֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה: שִׁינָּנָא, לָא תְּיהַוֵּי בְּמִילֵּי דְשַׁבְּתָא לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה. לְמַאי הִלְכְתָא? אִילֵּימָא דְּאֵין רְשׁוּת הַיָּחִיד לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה? וְהָאָמַר רַב חִסְדָּא: נָעַץ קָנֶה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְזָרַק וְנָח עַל גַּבָּיו, אֲפִילּוּ גָּבוֹהַּ מֵאָה אַמָּה — חַיָּיב, מִפְּנֵי שֶׁרְשׁוּת הַיָּחִיד עוֹלָה עַד לָרָקִיעַ.
Rachi
כגון דאית לה מחיצות - ואשמעינן דאע"ג דהיקפה יתר מבית סאתים ולא הוקף לדירה שאין ביתו סמוך לה קודם היקף ולענין לטלטל לתוכה הויא ככרמלית כדאמרינן בעירובין שאין מטלטלין בו אלא בד' אפ"ה דאורייתא רה"י היא והזורק מרה"ר לתוכה חייב:,כדעולא - דאמר מחיצה היא לקרות רה"י אלא שמחוסרת דירה לכך אסורה לטלטל מדרבנן והא דקתני רה"ר לטומאה כגון שיש פתחים במחיצותיה ונכנסין בזו ויוצאין בזו:
עולא - דאמר אמאי קרי לה רה"י כו' מ"ט לא אמר כגון דאית לה מחיצות ורה"י גמורה קאמר וניזיל בתר שמעתיה דאמר הזורק לתוכו חייב:,ורב אשי - אמר לך רה"י קתני וכרמלית לא קרי לה תנא רה"י:
אטו כולהו - הנך ים ובקעה ואיסטוונית לא זו היא כרמלית דהוזכר במנין רשויות הא קתני אינו לא כרה"י ולא כרה"ר ואין מוציאין כו' ש"מ זו היא רשות שלישי:,לא נצרכה - כרמלית דקתני אלא לאוסופי כרמלית אחריתי כגון קרן זוית שנכנס בו בית לתוכו והניח מקרקעו לרה"ר:,לא ניחא תשמישתיה - שאין יכולין להכנס לה להדיא דרך הילוכו אי נמי בית שפניו עומד באלכסון שזויתו אחת סמוכה לרה"ר והשניה משוכה מרה"ר ולפנים זוית הבולטת מעכבת את הרבים מליכנס בהדי' בתוך כניסה של זוית האחרת:
בין העמודים - שהיו עמודים ברחבה ותולין בהם התגרים פרגמטיא וגם איצטבאות היו לפניהם לישב שם התגרים:,לא מסתגי להו להדיא - שהיו עמודים הרבה באורך ורוחב וזה שלא כנגד זה:
לבינה - סתם לבינה ארכה ורחבה ג' ואין לעביה שיעור יש מהן עבות ויש מהן דקות:,וטח על פניה - כגון דבילה שמינה או טיט:,חייב - אם זרק ד"א דהוי כמונח ברה"ר דכל למטה מי' רה"ר הוא ובלבד שינוח (או) למטה מג' דהוי כקרקע או באויר כי האי דנדבקה בכותל וכדאמרינן במתני' לקמן הזורק ד' אמות בכותל למטה מי' טפחים כזורק בארץ וחייב וכי אמר למטה מי' ברוחב ד' כרמלית וכשאין רחב ד' מקום פטור היינו בתשמיש המסוים כגון גב לבינה וראש כותל או עמוד דהני מסתיים תשמישתייהו אבל אויר כגון פני הכותל דבר הנדבק בו לא הוי רשותא לנפשיה אלא אי למטה מי' הוא הוי רה"ר גמור ואי למעלה י' הוא דלא שלטי ביה רבים הוי אוירא בעלמא מקום פטור כדתנן למעלה מי' טפחים כזורק באויר ופטור:,על גבה פטור - כדמוקי לה אביי ורבא בגבוהה ג' דלא דרסי בה רבים דהוי מקום לעצמה:
היזמי - דורצא"י:,היגי - איגלטי"ר:,אע"ג דלא גבוה ג' - הוי מקום פטור לעצמו דלא דרסי בה רבים עליה שלא יזוקו:,אפילו היזמי והיגי - דדרסי עליה בסנדליהון אבל צואה אע"ג דלא גבוה לא דרסי עלה ורב אשי אמר אפילו צואה:
ה"ג אין כרמלית פחותה מד' - רוחב ואי לא מקום פטור הוא ומותר לכתחלה להוציא משם לרשות הרבים ולרה"י:,ותופסת - בגובה עד י' ולקמיה מפרש לה:,אילימא דאי איכא מחיצה י' כו' - כגון בקעה המוקפת גדר והיא יתירה על בית סאתים ולא הוקפה לדירה:,וקירויו משלימו - עובי קירויו:,על גגו - דגבוה י' הוי רה"י ומותר לטלטל בכולו:,אלא בד' - דכיון דלא גבוה המחיצה י' הוי כרמלית אלמא איפכא שמעינן לה:
דעד י' הוי כרמלית - אויר של בקעה או של ים או של קרפף יתר על בית סאתים תופס את שמו עד י' אבל למעלה מי' אין שם כרמלית על אוירו בדבר שאינו מסויים כגון פני לבינה או פני כותל או קלט מן האויר למעלה מי' מותר להוציא לכתחילה משם לרה"י ולרה"ר דאין שם כרמלית עליו כי היכי דאויר למעלה מי' ברה"ר לאו רה"ר הוא כדתנן לקמן למעלה מי' כזורק באויר גבי כרמלית נמי לאו כרמלית הוא ובדבר מסוים כגון ראש עמוד וגב לבינה ליכא לאוקמיה דאי אית ביה ארבע פשיטא דלמעלה מעשרה לא הוי כרמלית דהא אפילו עמוד ברשות הרבים רשות היחיד הוא ואי דלית ביה ארבע ולמטה מעשרה מי הוי כרמלית הא קאמר אין כרמלית פחותה מארבע ואי בדקאי בכרמלית וכיון דלית ביה ד' הוי שם הכרמלית עליו אם כן מצינו חומר בכרמלית מרשות הרבים דאילו ברשות הרבים כי האי גוונא מקום פטור הוא ובטל ומותר לרשות הרבים ולרשות היחיד ואנן אמרינן בשמעתין דהאי תופסת עד י' מקולי רשות הרבים הוא הלכך לא מיתוקמא אלא באוירא: ,אילימא דאין רה"י - שולטת בחצר באויר למעלה מי' אלא מקום פטור הוא ובטל אף לגבי רה"ר:,נעץ קנה - סתמיה אין רחב ד':,וזרק - מר"ה ונח על גביו:,חייב - כמונח ע"ג קרקע דלא בעי הנחה על גבי מקום ד' ברה"י כדמפרש לקמיה בשמעתין. עד לרקיע. כל אויר שכנגד רה"י בין אויר חצר בין אויר עמוד בר"ה גבוה י' ורחב ד' כנגדו עד לרקיע שם רה"י עליו:
Tossafot
לא נצרכה אלא לקרן זוית - לא בעי למימר דאיצטריך לצדי רה"ר משום דלר"א כרה"ר דמי ואפילו אית בהו חיפופי או שמא מספקא ליה אי מודה להו רבי אליעזר אם לאו:
אבל בין העמודים - כרה"ר דמי אע"פ שאין בין עמוד לעמוד ט"ז אמות הוי רה"ר כיון שבני רה"ר בוקעין בה וחוץ לבין עמודים רחב ששה עשר אמה:
וטח בפניה חייב - אומר ר"ת דאם נח למעלה משלשה צריך שיהא בפניה ארבעה על ארבעה ומה שמדובק בפני הלבינה חשוב כמונח עליה אע"פ שאינו אלא באויר וכן הא דתנן למטה מי' כזורק בארץ ומוקי לה רבי יוחנן בדבילה שמינה היינו טעמא נמי דכיון שנדבק בפני הכותל שהוא רוחב ד' על ד' חשוב כמונח עליו וריב"א פי' דאף למעלה מג' לא בעי שיהא בפני הלבינה וכותל ד' על ד' דכיון שרואה את הקרקע חשיב כמונח ע"ג קרקע וקשה לר"י דלעיל (שבת דף ד.) כי פריך אמתניתין דפשט ידו והא בעיא עקירה והנחה מע"ג מקום ארבע לוקי מתניתין במחזיק החפץ בענין זה שרואה את פני הקרקע:
אילימא דעד עשרה הוא דהוי כרמלית ואי לא לא הוי כרמלית - פרש"י כגון בקעה המוקפת גדר והיא יתירה על בית סאתים ולא הוקף לדירה וקשה לר"י דהא רשות היחיד היא בין לעולא בין לרב אשי ולא הוי צריך לאתויי מרב גידל ועוד דהיכי קאמר ואי לא לא הויא כרמלית והרי ים ובקעה אין להן מחיצות ונראה לר"י דהכי פירושו אילימא עד דאיכא מחיצות י' היינו אויר הראוי למחיצות עשרה לאפוקי בקעה מסוככת בפחות מי' על גבי קונדסין דלא הוי כרמלית כיון דאין גבוהה י' והוי מקום פטור ומותר לטלטל בכולו והאמר רב גידל כו':
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.