שבת ס״ב במסכת שבתשבת ס״ב ב
גמרא ומאי רבי מאיר? דתניא: לא תצא אשה במפתח שבידה, ואם יצאת — חייבת חטאת, דברי רבי מאיר. רבי אליעזר פוטר בכובלת ובצלוחית של פלייטון. כובלת — מאן דכר שמה? חסורי מחסרא והכי קתני: וכן בכובלת וכן בצלוחית של פלייטון לא תצא, ואם יצאה — חייבת חטאת, דברי רבי מאיר. רבי אליעזר פוטר בכובלת ובצלוחית של פלייטון. במה דברים אמורים — כשיש בהם בושם, אבל אין בהם בושם — חייבת. אמר רב אדא בר אהבה: זאת אומרת המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי — חייב. דהא אין בה בושם כפחות מכשיעור בכלי דמי, וקתני חייבת. רב אשי אמר: בעלמא אימא לך פטור, ושאני הכא דליתיה לממשא כלל. ״וראשית שמנים ימשחו״, אמר רב יהודה אמר שמואל: זה פלייטון. מתיב רב יוסף: אף על פלייטון גזר רבי יהודה בן בבא, ולא הודו לו. ואי אמרת, משום תענוג, אמאי לא הודו לו? אמר ליה אביי: ולטעמיך, הא דכתיב: ״השתים במזרקי יין״ — רבי אמי ורבי אסי, חד אמר קנישקנין, וחד אמר שמזרקין כוסותיהן זה לזה. הכי נמי דאסיר? והא רבה בר רב הונא איקלע לבי ריש גלותא ואישתי בקנישקנין, ולא אמר ליה ולא מידי! אלא: כל מידי דאית ביה תענוג ואית ביה שמחה — גזרו רבנן, אבל מידי דאית ביה תענוג ולית ביה שמחה — לא גזרו רבנן. ״השכבים על מטות שן וסרחים על ערשותם״. אמר רבי יוסי ברבי חנינא: מלמד שהיו משתינין מים בפני מטותיהן ערומים. מגדף בה רבי אבהו: אי הכי, היינו דכתיב: ״לכן עתה יגלו בראש גלים״ — משום דמשתינין מים בפני מטותיהם ערומים יגלו בראש גולים?! אלא אמר רבי אבהו: אלו בני אדם שהיו אוכלים ושותים זה עם זה, ודובקין מטותיהן זו בזו, ומחליפין נשותיהן זה עם זה, ומסריחין ערסותם בשכבת זרע שאינו שלהן. אמר רבי אבהו, ואמרי לה במתניתא תנא: שלשה דברים מביאין את האדם לידי עניות, ואלו הן: המשתין מים בפני מטתו ערום, ומזלזל בנטילת ידים, ושאשתו מקללתו בפניו. המשתין מים בפני מטתו ערום, אמר רבא: לא אמרן אלא דמהדר אפיה לפורייה, אבל לבראי — לית לן בה. ומהדר אפיה לפורייה, נמי לא אמרן אלא לארעא, אבל במנא — לית לן בה. ומזלזל בנטילת ידים, אמר רבא: לא אמרן אלא דלא משא ידיה כלל, אבל משא ולא משא — לית לן בה. ולאו מלתא היא, דאמר רב חסדא: אנא משאי מלא חפני מיא ויהבו לי מלא חפני טיבותא. ושאשתו מקללתו בפניו, אמר רבא: על עסקי תכשיטיה. והני מילי הוא דאית ליה ולא עביד. דרש רבא בריה דרב עילאי, מאי דכתיב: ״ויאמר ה׳ יען כי גבהו בנות ציון״ — שהיו מהלכות בקומה זקופה. ״ותלכנה נטויות גרון״ — שהיו מהלכות עקב בצד גודל. ״ומשקרות עינים״ — דהוה מליאן כוחלא לעינייהו ומרמזן. ״הלוך וטפוף״ — שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה. ״וברגליהן תעכסנה״ — אמר רב יצחק דבי רבי אמי: מלמד שמטילות מור ואפרסמון במנעליהן ומהלכות בשוקי ירושלים, וכיון שמגיעות אצל בחורי ישראל בועטות בקרקע ומתיזות עליהם ומכניסות בהן יצר הרע כארס בכעוס. מאי פורענותיהי? — כדדריש רבה בר עולא: ״והיה תחת בשם מק יהיה״ — מקום שהיו מתבשמות בו נעשה נמקים נמקים. ״ותחת חגורה נקפה״ — מקום שהיו חגורות בצלצול נעשה נקפים נקפים. ״ותחת מעשה מקשה קרחה״ — מקום שהיו מתקשטות בו נעשה קרחים קרחים. ״ותחת פתיגיל מחגרת שק״ — פתחים המביאין לידי גילה, יהיו למחגרת שק. ״כי תחת יפי״ — אמר רבא, היינו דאמרי אינשי: חלופי שופרא — כיבא. ״וספח ה׳ קדקד בנות ציון״ — אמר רבי יוסי ברבי חנינא: מלמד שפרחה בהן צרעת. כתיב הכא ״ושפח״, וכתיב התם: ״לשאת ולספחת״. ״וה׳ פתהן יערה״. רב ושמואל, חד אמר: שנשפכו כקיתון, וחד אמר: שנעשו פתחיהן כיער. אמר רב יהודה אמר רב: אנשי ירושלים אנשי שחץ היו. אדם אומר לחברו: במה סעדת היום? בפת עמילה, או בפת שאינה עמילה? ביין גורדלי, או