Guémara
[La clochette sans son battant est néanmoins considérée comme un ustensile] dès lors qu'elle reste propre à être frappée contre une poterie [un tesson de terre cuite] et à produire ainsi un son d'une qualité semblable à celui que produirait le battant. S'il en est ainsi, même lorsque le battant a été retiré, la clochette peut encore servir à son usage premier.
הוֹאִיל וְרָאוּי לְהַקִּישׁוֹ עַל גַּבֵּי חֶרֶס.
Cela fut également enseigné [comme baraïta] : Rabbi Yossi, fils de Rabbi 'Hanina, a dit : [La clochette est considérée comme un ustensile] dès lors qu'elle reste propre à être frappée contre une poterie. Rabbi Yo'hanan a dit : [Elle est considérée comme un ustensile] dès lors qu'elle reste propre à servir à faire boire de l'eau à un petit enfant [par petites gorgées].
אִיתְּמַר נָמֵי, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: הוֹאִיל וְרָאוּי לְהַקִּישׁוֹ עַל גַּבֵּי חֶרֶס. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: הוֹאִיל וְרָאוּי לְגַמֵּעַ בּוֹ מַיִם לְתִינוֹק.
[La Guemara s'interroge sur l'opinion de Rabbi Yo'hanan :] Et Rabbi Yo'hanan n'exige-t-il donc pas que le nouvel usage [de l'ustensile] soit du même type que sa fonction première, pour qu'il conserve son impureté après avoir subi un changement ? Mais n'a-t-on pas enseigné dans une baraïta : « Et tout ustensile (keli) sur lequel il s'assoit [le zav] sera impur, etc. » (Vayikra 15, 4) — j'aurais pu penser [d'après ce verset] que si l'on retournait une mesure d'un séa [un grand récipient] et que l'on s'asseyait dessus, ou que l'on retournait une mesure d'un tarkav [un demi-séa] et que l'on s'asseyait dessus, [le récipient] deviendrait impur ; c'est pourquoi le verset précise : « sur lequel s'assoit le zav » — c'est-à-dire ce qui est destiné [spécifiquement] à l'assise, à l'exclusion de cet [ustensile] dont on dit [à celui qui s'y trouve] : « Lève-toi, que nous accomplissions notre travail [avec lui] ! ».
וְרַבִּי יוֹחָנָן לָא בָּעֵי מֵעֵין מְלָאכָה רִאשׁוֹנָה? וְהָתַנְיָא: ״וְכׇל כְּלִי אֲשֶׁר יֵשֵׁב עָלָיו וְגוֹ׳״ — יָכוֹל כָּפָה סְאָה וְיָשַׁב עָלֶיהָ, כָּפָה תַּרְקַב וְיָשַׁב עָלֶיהָ יְהֵא טָמֵא, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר יֵשֵׁב עָלָיו הַזָּב״ — מִי שֶׁמְיוּחָד לִישִׁיבָה, יָצָא זֶה שֶׁאוֹמְרִים לוֹ: עֲמוֹד וְנַעֲשֶׂה מְלַאכְתֵּנוּ.
[Il y a sur ce point une controverse entre les Amoraïm :] Rabbi Elazar dit : à propos des [impuretés par] foulage (midrassot) — c'est-à-dire les lois concernant le zav ou la femme nidda qui s'assoit ou s'allonge sur un objet — on dit [le principe] : « Lève-toi, que nous accomplissions notre travail ! » [pour préserver la pureté de l'ustensile] ; mais on ne dit pas, à propos de l'impur par contact d'un mort (tmé met) : « Lève-toi, que nous accomplissions notre travail ! ». Autrement dit, un objet devenu impur par contact avec un cadavre, puis brisé : comme il reste possible de l'employer à quelque autre usage, il demeure un ustensile susceptible de recevoir l'impureté. Mais Rabbi Yo'hanan a dit : même à propos de l'impur par contact d'un mort, on dit [le principe] : « Lève-toi, que nous accomplissions notre travail ! ». Selon lui, un ustensile qui n'est plus apte à son usage initial, même s'il sert à un autre usage, est considéré comme brisé. Aussi la clochette, n'étant plus apte à sonner, reste-t-elle pure selon Rabbi Yo'hanan, quand bien même elle resterait apte à faire boire de l'eau.
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: בְּמִדְרָסוֹת אוֹמְרִים ״עֲמוֹד וְנַעֲשֶׂה מְלַאכְתֵּנוּ״, וְאֵין אוֹמְרִים בִּטְמֵא מֵת ״עֲמוֹד וְנַעֲשֶׂה מְלַאכְתֵּנוּ״. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אַף אוֹמֵר בִּטְמֵא מֵת ״עֲמוֹד וְנַעֲשֶׂה מְלַאכְתֵּנוּ״.
[La Guemara résout la contradiction :] Inverse [les opinions de] la première [controverse] : ce n'est pas Rabbi Yo'hanan qui a donné cette raison [« faire boire de l'eau »], mais Rabbi Yossi, fils de Rabbi 'Hanina. [La Guemara objecte :] Et qu'as-tu vu [quel motif as-tu] pour inverser la première [controverse] ? Inverse [plutôt les opinions de Rabbi Yo'hanan et Rabbi Elazar dans] la dernière [controverse, et tu éviteras de même la contradiction] !
אֵיפוֹךְ קַמַּיְיתָא. וּמַאי חֲזֵית דְּאָפְכַתְּ קַמַּיְיתָא? אֵיפוֹךְ בָּתְרָיְיתָא!
[La Guemara répond :] C'est que nous avons une tradition [reçue ailleurs] selon laquelle Rabbi Yo'hanan exige que le nouvel usage [de l'ustensile] soit du même type que sa fonction première [son opinion ici étant cohérente avec son opinion là-bas]. Car on a enseigné dans une baraïta : le sabot [la chaussure] d'une bête, s'il est de métal, est susceptible de devenir impur. [La Guemara demande :] À quel usage [humain] est-il apte ? [Un objet destiné à l'usage d'un animal ne contracte l'impureté que s'il a aussi un usage pour l'homme.] Rav a dit : il est apte à ce qu'on y boive de l'eau à la guerre [faute d'autre récipient]. Et Rabbi 'Hanina a dit : il est apte à ce qu'on s'en serve pour s'enduire le corps d'huile à la guerre. Et Rabbi Yo'hanan a dit : à l'heure où [le soldat] fuit le combat, il le met à ses pieds et court [ainsi protégé] sur les épines et les chardons.
הָא שָׁמְעִינַן לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן דְּבָעֵי מֵעֵין מְלָאכָה רִאשׁוֹנָה. דְּתַנְיָא: סַנְדָּל שֶׁל בְּהֵמָה שֶׁל מַתֶּכֶת טָמֵא. לְמַאי חֲזֵי? אָמַר רַב: רָאוּי לִשְׁתּוֹת בּוֹ מַיִם בַּמִּלְחָמָה. וְרַבִּי חֲנִינָא אָמַר: רָאוּי לָסוּךְ בּוֹ שֶׁמֶן בַּמִּלְחָמָה. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: בְּשָׁעָה שֶׁבּוֹרֵחַ מִן הַקְּרָב מַנִּיחוֹ בְּרַגְלָיו וְרָץ עַל קוֹצִין וְעַל הַבַּרְקָנִים.
[La Guemara demande, en incise :] Quelle [différence pratique] y a-t-il entre [l'explication de] Rav et celle de Rabbi 'Hanina ? Il y a entre eux une différence pratique dans le cas où [le sabot] est répugnant [et sali] : selon Rav, comme on n'y boirait pas d'eau, il ne peut devenir impur ; selon Rabbi 'Hanina, comme on pourrait encore s'en servir pour s'enduire d'huile, il peut devenir impur.
מַאי בֵּין רַב לְרַבִּי חֲנִינָא? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דִּמְאִיס.
[Quelle différence pratique y a-t-il] entre [l'explication de] Rabbi Yo'hanan et celle de Rabbi 'Hanina ? Il y a entre eux une différence pratique dans le cas où [le sabot] est lourd : il est [encore] apte à ce qu'on s'en enduise d'huile, mais il n'est pas apte à ce qu'on le mette à son pied ; aussi ne peut-il, selon Rabbi Yo'hanan, devenir impur.
בֵּין רַבִּי יוֹחָנָן לְרַבִּי חֲנִינָא? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּיַקִּיר.
[Nous avons appris dans la MISHNA :] « Ni [une femme ne peut sortir le Chabbat dans le domaine public] avec une ville d'or. » [La Guemara demande :] Que signifie « ville d'or » ? Rabba bar bar 'Hana a dit, au nom de Rabbi Yo'hanan : [c'est] une « Jérusalem d'or » (Yerouchalayim de-dahava), un diadème d'or gravé d'une représentation de la ville de Jérusalem,
וְלֹא בְּעִיר שֶׁל זָהָב. מַאי ״בְּעִיר שֶׁל זָהָב״? רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: יְרוּשָׁלַיִם דְּדַהֲבָא,
Rachi
הואיל וראוי להקישו ע"ג חרס - ומשמיע קול כבתחלה ולא בטל ליה ממלאכה ראשונה והוה ליה ככלי שניקב בפחות ממוציא רימון דקיי"ל דלא טיהר מטומאתו משום דראוי למלאכתו והשתא איתרצו כולהו דבהמה טהורה בלא עינבל כדקתני במתני' קמייתא דלאו מנא הוא ובעינבל טמא כדאוקמינן בבתרייתא דעינבל משוי לה מנא ודאדם גדול אף בלא עינבל טמא דלתכשיט הוא ולא בעי עינבל והיינו דקתני בקמייתא דמקבלין טומאה ודקטנים דלקלא עביד קבולי הוא דלא קביל בלא עינבל כדקתני אין להם עינבל טהורים בשלא היה לו עינבל מעולם לא נגמרה מלאכתן נטלו עינבלין בין לפני טומאה בין לאחר טומאה טמאים דלא נשתברו כשיעור:
ה"ג לה בת"כ וכל הכלי אשר ישב עליו - רישא דקרא וכל המשכב וגו' יכול כל כלי במשמע ואפי' אין עשוי לישיבה:,תרקב - חצי סאה פי' תרי וקב:,ת"ל אשר ישב - מדלא כתיב גבי משכב אשר שכב וגבי מושב אשר ישב וכתיב ישכב ישב משמע שישכב עליו תמיד וישב עליו תמיד במיוחד לשכיבה ולישיבה וגבי משכב נמי דריש ליה התם הכי ובכל הספרים כתיב והיושב על הכלי אשר ישב עליו וקרא אחר הוא ומפרשים אותו התלמידים מדכתיב היושב על הכלי אשר ישב עליו שתי ישיבות ריבה הכתוב ללמדך דבמיוחד לישיבה קאמר ולא היא דשתי ישיבות דקאמר טובא צריכי כדמפרש התם יושב אע"פ שלא נגע אלא ישב או נתלה ולא נגע טמא דאיצטריך למיכתב גבי זב שטימא כלי בישיבתו ואע"פ שלא נגע ואיצטריך גבי טהור נמי שנטמא גם הוא ביושבו עליו אע"פ שלא נגע ועוד בת"כ לאו אההוא קרא קתני לה:
ר' אלעזר אומר במדרסות כו' - בין בתחלת טומאה לענין שאמרנו דאינו מטמא מדרס למיהוי אב הטומאה בין בסוף טומאה כגון ג' על ג' שנטמאו מדרס למיהוי אב הטומאה ונחלקו טהור מן המדרס דאמרינן בו עמוד ונעשה מלאכתנו הראשונה שהיה ראוי לישיבה והרי עתה אינו ראוי לכך הלכך טהור מן המדרס ואע"ג דאית בכל חד שלש על שלש והוי כלי לקבל טומאה מיהו מתורת אב הטומאה טיהר לו:,ואין אומרים - לענין אב הטומאה של טומאת מת עמוד ונעשה מלאכתנו כלומר אם נטמא ונשבר ועודהו ראוי למלאכה בעלמא שאין מעין מלאכה ראשונה טמא ולא אמרי' עמוד ונעשה מלאכתנו ראשונה וכיון דלא חזי להכי יהא טהור וכ"ש דבתחלת טומאה אין אומרים עמוד ונעשה מלאכתנו ראשונה דנימא אם אינו מיוחד למת לא יקבל טומאת מת דהא כלי מעשה כתיב:,אומר כו' - דאי לא עביד מעין מלאכה ראשונה טהור ועל כרחיך לא איתמר דר' יוחנן אלא לענין שנשבר ולטהרו כדפרישית דליכא לפרושא כי ההיא דמדרסות ולמימרא דכלי שאינו עשוי למת לא יטמא במת דהא כתיב (במדבר יט) והזה על האהל ועל כל הכלים:
איפוך קמייתא - דר' יוסי בר' חנינא לר' יוחנן:
סנדל של בהמה - שלא ליזוק בפרסותיה באבנים:,למאי חזי - אי משום בהמה אין תכשיט לבהמה:,מניחו ברגליו - הוא בעצמו אלמא הואיל ולשם סנדל עשאו אי לאו דראוי לנעילה לא הוה מטמא ליה ר' יוחנן:
איכא בינייהו דמאיס - לרב לא מטמא דאין ראוי לשתות ורב סיכה לית ליה קסבר אין מוליכין שמן למלחמה לסוך וה"ה בין רב (בין) לר' יוחנן נמי איכא בינייהו דמאיס:,בין ר' חנינא וכו' איכא בינייהו דיקיר - כבד ואין ראוי בו לברוח:
Tossafot
ורבי יוחנן אמר הואיל וראוי לגמע בו מים לתינוק - קשה לרשב"א דע"כ בלא ייחדו מיירי מדקאמר הואיל וראוי משמע בראוי בעלמא אפי' בלא ייחוד ועוד דביחדו לכך לא הוה פליג ר' יוסי בר' חנינא ועוד דביחדו אפי' לא היה לו עינבל מעולם נמי מקבל טומאה ועוד אי ביחדו מיירי מאי פריך דר' יוחנן אדר' יוחנן הא התם ע"כ איירי בלא ייחדו דביחדו אפי' במדרסות נמי אין אומרים עמוד ונעשה מלאכתנו ולקמן בס"פ המצניע (שבת דף צה: ושם) גבי ניקב כמוציא זית טהור מלקבל בו זיתים ועדיין כלי הוא לקבל בו רימונים ופי' בקונטרס אם ייחדו לרימונים ואי לאו פי' הקונט' דהתם הוה ניחא וי"ל דאפי' לפירוש הקונטרס הכא חזי טפי ע"י גימוע משום דהואיל דמעיקרא הוה כלי גמור וגם עתה הדיוט יכול להחזירו אית לן למימר דע"י דבר מועט שעדיין ראוי לגמוע בו מים חשיב כלי אפי' בלא ייחוד ולמ"ד נמי הואיל וראוי להקישו דבעי מעין מלאכה ראשונה אתי שפיר בכל ענין דאפי' לא בעינן בעלמא ייחוד הכא אתי שפיר דלא מהני גמוע מים משום שעומד עדיין למלאכתו ראשונה להחזיר בו העינבל ואומר לו עמוד ונעשה מלאכתנו וכ"ש דאי בעינן בעלמא ייחוד דאתי טפי שפיר:
ואין אומרים בטמא מת עמוד ונעשה מלאכתנו - לפירוש הקונט' קשה לר"י למה ליה לאתויי ברייתא דתרקב כיון דלא שייכא למילתיה דר' אלעזר ור' יוחנן אלא נראה לר' יצחק כפירוש ריב"א אומרים במדרסות עמוד מעל תרקב זה ונעשה מלאכתנו שאינו יכול להיות טמא מדרס ע"י שאתה יושב עליו הואיל ואינו מיוחד לכך כדקתני בברייתא ואין אומרים בטמא מת עמוד מגמוע מים בזה הזוג או בזה הסנדל של בהמה ונעשה מלאכתנו ליתן בו העינבל כדי להשמיע הקול וליתן סנדל ברגלי הבהמה אלא טמא טומאת מת על ידי הגימוע אע"פ שאינו מיוחד לכך והוי בר קבולי טומאה דחשיב כלי ע"י גימוע מים ור' יוחנן אמר אף אומר כו' דבעינן שיהא ראוי למלאכתו ראשונה ולא מהני ליה מידי לקבולי טומאה מה שראוי למלאכה אחרת אבל הקשת זוג ע"ג החרס והנחת סנדל של בהמה ברגלו כשבורח מן הקרב הוי מעין מלאכה ראשונה ולהכי הוי בר קבולי טומאה ולא שייך למימר ביה עמוד ונעשה מלאכתנו דהיינו נמי מלאכתו:
סנדל של בהמה של מתכת - ושל עץ אינו ראוי לכל הני דברים דמפרש בסמוך דדרך הבהמה לקלקלו ורבינו שמואל גריס סנדל של בהמה ושל מתכת ומיירי בסנדל של סיידין דלקמן (סי):,הואיל וראוי לשתות בו מים במלחמה - וא"ת והא בזוג שלא היה בו עינבל מעולם לא מטמינן משום דחזי לגמוע והכא חשוב כמו זוג שלא היה בו עינבל מעולם דכיון דנעשה לצורך בהמה אינו מקבל טומאה וי"ל דתחלתו נמי עשוי לשתות בו מים במלחמה או לסוך אלא שעיקרו עומד לבהמה ואומר לו עמוד ונעשה מלאכתנו למאן דבעי מעין במלאכה ראשונה:,בשעה שבורח מן הקרב מניחו ברגליו - תימה א"כ יטמא מדרס ותניא בתוספתא דכלים פרק כיפה ג' סנדלים הם של אדם טמא מדרס של מתכת ושל בהמה טמא טומאת מת משמע אבל מן המדרס טהור:
ולא בעיר של זהב - אור"ת דלאו היינו נושקא כדפי' בקונט' דהא אמרי' בפרק בתרא דסוטה (דך מס:) מאי עטרות כלות עיר של זהב משמע דעשוי הוא כעין עטרה ואע"ג דאמרי' התם בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות חתנים וכלות והכא לא אסרו אלא בשבת אור"ת דדוקא לחתנים וכלות גזרו ולא לשאר בני אדם):
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.