Guémara
Laisse la lampe, l'huile et la mèche [là où elles se trouvent], puisqu'elles sont devenues une base (bassis) pour un objet interdit. Même Rabbi Chimon admet qu'une flamme qui brûle le Chabbat est mise de côté (mouktsé). Et puisqu'il est interdit de déplacer la flamme, déplacer la lampe, l'huile et la mèche est également interdit.
הַנַּח לְנֵר שֶׁמֶן וּפְתִילָה, הוֹאִיל דְּנַעֲשָׂה בָּסִיס לַדָּבָר הָאָסוּר.
Rabbi Zéira dit au nom de Rabbi Assi, qui dit au nom de Rabbi Yo'hanan, qui dit au nom de Rabbi 'Hanina, qui dit au nom de Rabbi Romanos : Rabbi [Yehouda HaNassi] m'a permis de déplacer une cassolette à encens (ma'hta) avec ses cendres. Rabbi Zéira dit à Rabbi Assi : Rabbi Yo'hanan a-t-il vraiment dit cela ? N'avons-nous pas appris dans une michna : un homme peut prendre [dans ses bras] son fils, même si celui-ci tient une pierre dans sa main — laquelle pierre il est interdit de déplacer — ou bien il peut prendre un panier (kalkala) avec une pierre à l'intérieur ? Et Rabba bar bar 'Hana a dit au nom de Rabbi Yo'hanan : nous traitons ici d'un panier rempli de fruits — c'est à cause des fruits que porter [le panier avec] la pierre est aussi permis. La raison de l'allègement est donc qu'il y a des fruits dans le panier ; mais s'il n'y avait pas de fruits à l'intérieur, non — on ne pourrait pas le déplacer. Or, concernant la cassolette remplie de cendres, comment son déplacement peut-il être permis selon Rabbi Yo'hanan ?
אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר רַבִּי חֲנִינָא אָמַר רַבִּי רוֹמָנוֹס: לִי הִתִּיר רַבִּי לְטַלְטֵל מַחְתָּה בְּאֶפְרָהּ. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַבִּי אַסִּי: מִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי? וְהָתְנַן: נוֹטֵל אָדָם בְּנוֹ וְהָאֶבֶן בְּיָדוֹ אוֹ כַּלְכַּלָּה וְהָאֶבֶן בְּתוֹכָהּ. וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּכַלְכַּלָּה מְלֵאָה פֵּירוֹת עָסְקִינַן. טַעְמָא דְּאִית בַּהּ פֵּירֵי, הָא לֵית בַּהּ פֵּירֵי — לָא?
« Il demeura interdit (échtomam) un moment » (Daniel 4, 16) et ne put trouver de réponse. Et finalement, Rabbi Assi dit : ici aussi, il s'agit d'un cas où la cassolette contient des grains (kratin) d'encens qui n'ont pas encore été consumés — c'est à cause de ces grains que déplacer la cassolette est permis. Abayé dit : des grains [aussi infimes] dans la maison de Rabbi [Yehouda HaNassi] ont-ils quelque valeur ? Puisqu'ils n'ont aucune valeur [pour un homme aussi riche], ils sont annulés par les cendres, et le mélange est entièrement impropre à tout usage.
״אֶשְׁתּוֹמַם כְּשָׁעָה חֲדָא״, וַאֲמַר: הָכָא נָמֵי דְּאִית בַּהּ קְרָטִין. אָמַר אַבָּיֵי: קְרָטִין בֵּי רַבִּי מִי חֲשִׁיבִי?
Et si tu dis : les grains sont propres à l'usage des pauvres [et conservent donc une valeur] — nous expliquerons que la valeur d'un objet ne se détermine pas par son contexte, mais par sa valeur intrinsèque. N'a-t-il pas été enseigné dans une baraïta qu'il existe, en matière d'impureté rituelle, une différence entre les vêtements appartenant aux pauvres — qui peuvent contracter l'impureté même s'ils sont très petits — et les vêtements appartenant aux riches, qui ne sont considérés comme significatifs que s'ils comportent une quantité d'étoffe plus grande ? Les vêtements de la taille de ceux des pauvres [comptent] pour les pauvres, et les vêtements de la taille de ceux des riches [comptent] pour les riches ; mais des vêtements [de la taille de ceux] des pauvres, pour un riche, ne sont pas significatifs. Il apparaît donc que la valeur d'un objet se détermine bien par son contexte et son propriétaire. Plutôt, Abayé donna une autre explication : il en va ici comme dans le cas d'un pot de chambre [contenant] des excréments (geraf chel re'i). Puisqu'il est répugnant, il est permis de le sortir de la maison, bien qu'il n'ait manifestement aucune utilité.
וְכִי תֵימָא: חֲזוּ לַעֲנִיִּים — וְהָתַנְיָא, בִּגְדֵי עֲנִיִּים לַעֲנִיִּים, בִּגְדֵי עֲשִׁירִים לַעֲשִׁירִים, אֲבָל דַּעֲנִיִּים לַעֲשִׁירִים לָא. אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: מִידֵּי דְּהָוֵה אַגְּרָף שֶׁל רֶיעִי.
Rava dit : il y a deux objections à cette analogie. Premièrement, un pot de chambre [contenant] des excréments est répugnant, alors que cette cassolette ne l'est pas. Et de plus : un pot de chambre [contenant] des excréments est à découvert et dégage une odeur, alors que cette cassolette est couverte. Plutôt, Rava donna une autre explication : lorsque nous étions dans la maison de Rav Na'hman, nous déplacions une cassolette à braises (kanouna) à cause des cendres — et nous le faisions même s'il y avait dessus des morceaux de bois brisés. Puisque les cendres peuvent servir à couvrir une saleté, [la cassolette] n'est pas mise de côté et peut être déplacée à cause des cendres ; et même s'il y avait dessus des éclats de bois inutiles, ceux-ci sont néanmoins annulés par les cendres. La Guemara soulève une objection contre cette dernière remarque, à partir de ce qui a été cité précédemment : et [Rabbi Yehouda et Rabbi Chimon] s'accordent à dire que s'il y avait des fragments de mèche dans la lampe, il est interdit de la déplacer. Il apparaît donc que ces fragments ne sont pas annulés et rendent la lampe entière mise de côté. Abayé dit : on ne peut tirer aucune preuve de cette baraïta, car ils l'ont enseignée en Galilée, où l'huile est abondante et bon marché. C'est pourquoi là-bas les mèches brisées ne sont pas annulées par rapport à l'huile (Rav Nissim Gaon).
אָמַר רָבָא, שְׁתֵּי תְּשׁוּבוֹת בַּדָּבָר: חֲדָא, גְּרָף שֶׁל רֶיעִי מְאִיס, וְהַאי לָא מְאִיס. וְעוֹד, גְּרָף שֶׁל רֶיעִי מִיגַּלֵּי, וְהַאי מִיכַּסֵּי. אֶלָּא אָמַר רָבָא: כִּי הֲוֵינַן בֵּי רַב נַחְמָן הֲוָה מְטַלְטְלִינַן כָּנוּנָא אַגַּב קִיטְמָא, וְאַף עַל גַּב דְּאִיכָּא עֲלֵיהּ שִׁבְרֵי עֵצִים. מֵיתִיבִי: וְשָׁוִין שֶׁאִם יֵשׁ בָּהּ שִׁבְרֵי פְּתִילָה שֶׁאָסוּר לְטַלְטֵל! אָמַר אַבָּיֵי: בְּגָלִילָא שָׁנוּ.
La Guemara raconte que Lévi bar Chmouel trouva Rabbi Abba et Rav Houna bar 'Hiyya qui se tenaient à l'entrée de la maison de Rav Houna. Lévi bar Chmouel leur dit : quelle est la loi (halakha) concernant le remontage d'un métier à tisser de tisserand (mitta chel tarsiyim), qui était habituellement un cadre pliant, le Chabbat ? Il lui dit : on peut très bien le faire. Il vint devant Rav Yehouda en lui posant la même question, et Rav Yehouda lui dit que Rav et Chmouel ont tous deux dit : celui qui remonte un métier à tisser de tisserand le Chabbat est passible d'un sacrifice expiatoire ('hatat), car il a accompli un travail interdit par la Torah le Chabbat.
לֵוִי בַּר שְׁמוּאֵל אַשְׁכְּחִינְהוּ לְרַבִּי אַבָּא וּלְרַב הוּנָא בַּר חִיָּיא דַּהֲווֹ קָיְימִי אַפִּיתְחָא דְּבֵי רַב הוּנָא. אֲמַר לְהוּ: מַהוּ לְהַחֲזִיר מִטָּה שֶׁל טַרְסִיִּים בְּשַׁבָּת? אֲמַרוּ לֵיהּ: שַׁפִּיר דָּמֵי. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה, אָמַר: הָא רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: הַמַּחֲזִיר מִטָּה שֶׁל טַרְסִיִּים בְּשַׁבָּת — חַיָּיב חַטָּאת.
La Guemara soulève une objection contre l'affirmation de Lévi bar Chmouel, à partir de la Tossefta : celui qui remonte la branche d'un candélabre démonté (kné menora) le Chabbat est passible d'un sacrifice expiatoire ('hatat). Concernant la perche du plâtrier (kné sayadin), qui comporte plusieurs parties, on ne doit pas la remonter d'emblée (lekhat'hila), et s'il l'a remontée, il est exempt [du sacrifice expiatoire], bien que ce soit interdit. Rabbi Simaï dit : concernant une corne arrondie (keren agoula) — une trompette qui peut être démontée et dont l'assemblage est compliqué — celui qui l'a remontée est passible [du sacrifice]. En revanche, une corne droite (keren pechouta), facile à assembler, celui qui l'a assemblée est exempt. Il apparaît donc qu'assembler le Chabbat un objet composé de plusieurs éléments est interdit par la Torah, et que l'on est passible d'un sacrifice expiatoire pour l'avoir fait. La Guemara répond : ils [Rabbi Abba et Rav Houna bar 'Hiyya] ont dit que c'était permis conformément à l'opinion de ce tanna, ainsi qu'il a été enseigné dans une baraïta : un cadre de lit (malbén) — cadre de bois à travers lequel on entrelaçait les cordes du lit —, les pieds du lit, et les planchettes de l'arc (loua'him chel skivas) — partie de l'arc sur laquelle on tire la flèche en arrière —, si elles ont été détachées [du lit ou de l'arc], on ne doit pas les remonter, et s'il les a remontées, il est exempt,
מֵיתִיבִי: הַמַּחֲזִיר קְנֵה מְנוֹרָה בְּשַׁבָּת — חַיָּיב חַטָּאת. קְנֵה סַיָּידִין — לֹא יַחֲזִיר, וְאִם הֶחֱזִיר — פָּטוּר, אֲבָל אָסוּר. רַבִּי סִימַאי אוֹמֵר: קֶרֶן עֲגוּלָּה — חַיָּיב. קֶרֶן פְּשׁוּטָה — פָּטוּר. אִינְהוּ דַּאֲמוּר כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא: מַלְבְּנוֹת הַמִּטָּה וְכַרְעֵי הַמִּטָּה וּלְווֹחִים שֶׁל סְקִיבָס — לֹא יַחֲזִיר, וְאִם הֶחֱזִיר — פָּטוּר,
Rachi
לדבר האסור - לשלהבת דבכי האי מוקצה מודה ר"ש שהכלי טפל לשלהבת בעודה בו ולאו משום דחייש לכבייה:,בסיס - מושב את כנו מתרגמינן בסיסיה:
א"ר רומנוס לי התיר רבי לטלטל מחתה - של לבונה באפרה קס"ד באפרה עם אפרה קאמר שהאפר מוקצה ולא היו צריכין לו ואשמעינן דאגב מחתה דאיכא תורת כלי עליה טלטלה עם אפרה:,נוטל אדם - הכלכלה בשבת והאבן בתוכה:,הא ליכא פרי לא - דכלי נעשה בסיס לאבן וטפלה לו ובטל תורת כלי דידיה והכי נמי נעשית מחתה בסיס לאפר ורבי יוחנן שמעי' ליה לעיל דכדר' יהודה סבירא ליה:
דאית ביה קרטין - שנשתיירו מן האור ולבונה דחזיא להריח ואגב לבונה מטלטל למחתה עם אפרה דומיא דכלכלה מלאה פירות והאבן בתוכה:,קרטין - של שיור לבונה:,בי רבי - דנשיא ועשיר הוה מי חשיבי:
בגדי עניים - שלש על שלש או שחוטן עבה הוו בגדים לעניים לענין טומאה:,בגדי עשירים - שלשה על שלשה הוו בגדים לעשירים וכל שכן לעניים אבל בגדי עניים לעשירים לא הוה בגד גבייהו ולא מקבלי טומאה הכא נמי בי רבי בטלי קרטין:,אלא אמר אביי - הא דשרי ליה לטלטל מחתה באפרה משום דאפרה מאיס עליה לראותו והוי כגרף של רעי דתניא במסכת ביצה (דף לו:) מותר להוציאו לאשפה שבחצר:
גרף - כלי חרס המוכן לכך:,מיכסי - כל מחתות מכוסות הן ויש בהן נקבים להוציא הריח:,כנונא - כלי נחשת שמביאין בו האור לפני שרים להתחמם:,אגב קטמיה - שהיו צריכין לאפרו לכסות רוק או צואה וא"ת מה צד איסור יש כאן היינו רבותא דאע"ג דאיכא עליה שברי עצים והא דר' רומנוס נמי האי מחתה באפרה דקאמר מחתה בשביל אפרה שהיה צריך לו ודעתייהו עליה מאתמול ורבותא אשמעינן (כיון) אע"ג דאיכא עליה שברי עצים דהוי ככלכלה של פירות והאבן בתוכה:,ושוין - ר' יהודה ור"ש שנחלקו בנר ישן:,בגלילא שנו - שחשובות להן שברי פתילה שאין בגדים של פשתן מצויין להם הלכך לא בטלי ונעשה נר בסיס להן:
טרסיים - צורפי נחשת או גרדיים והולכין מעיר לעיר למלאכתן ונושאין עמהן מטות של פרקים:,חייב חטאת - הוא תחלתו וגמרו ונמצא עושה כלי וחייב משום מכה בפטיש אב לכל גומרי מלאכה ולא משום בנין דאין בנין בכלים:
קנה מנורה - שיוצאין ממנה קנים לנרות הרבה ונוטלין הימנה ובשעת הצורך מחזירין אותו:,קנה של סיידין - הטחין ומלבנין הבית בסיד יש להן קנים של פרקים ונותן מטלית בראשה ושורין בסיד המחוי וטח את הבית וכשהוא טח מלמטה אי אפשר לו אלא בקנה קצר וכשהוא הולך ומגביה מוסיף קנה על קנה ומאריכו:,פטור - שאין זה גמרו שהרי צריך לחזור ולפרקו תמיד:,קרן עגולה וקרן פשוטה - שניהם מין כלי זמר והוא עשוי נקבים נקבים ככברה ומכניס בהן חלילים ומוציאין קולות הרבה קרן עגולה מעשה אומן הוא וצריך לתקוע בנקבים בחוזק והויא מלאכה ובקרן פשוט מכניסו בריוח ודרכן לפרקם תמיד ופטור קתני מיהת בקני מנורה דחייב והוא הדין למטה של טרסיים:,אינהו - רבי אבא ורב הונא בר חייא:,דאמור כי האי תנא - כרבי שמעון דמתיר לכתחלה:,מלבנות המטה - כעין רגלים קטנים ויש להן בית קיבול ומכניס לתוכן ראשי כרעי המטה שלא ירקבו בארץ:,לווחים של סקיבס - עץ קטן כמין דף שתוקעין בקשת שקורין אבלשטר"א שעליו מושך החץ:
Tossafot
הנח לנר שמן ופתילה הואיל ונעשה בסיס לדבר האסור - איצטריך למימר בשמן דנעשה בסיס לדבר האסור דאי לאו הכי לא היה הנר אסור לטלטל דהוי בסיס לדבר האסור ולדבר המותר ושרי כדאמר בסמוך כי הוינן בי רב נחמן הוה מטלטלינן כנונא אגב קיטמא אע"ג דאיכא עליה שברי עצים ואם תאמר פתילה אמאי קאמר דהויא בסיס לדבר האסור היא עצמה הויא דבר האסור כדאמר לקמן ושוין שאם יש בה שברי פתילות שאסור לטלטלה וי"ל דשברי פתילה הוי שברי כלים ודמי לצרורות אבל פתילה שלימה שהיא כלי הוה שרי אי לאו דנעשה בסיס לדבר האסור:
לי התיר רבי לטלטל מחתה באפרה - השתא ס"ד דאפר מחתה מוקצה הוא:,ואמר רבה ב"ב חנה א"ר יוחנן כו' - תימה אמאי לא פריך בלאו מילתיה דרבי יוחנן ממתני' דפ' נוטל (לקמן שבת דף קמב:) דתנן מעות שע"ג הכר מנער את הכר והן נופלות וכן אבן שעל פי החבית מטה על צדה והיא נופלת אבל טלטול גמור אסור ואור"י דה"א דשאני מעות דחשיבי ולא בטלי ואבן שע"פ החבית ה"א דמיירי שהוא מתוקן לסתום פי החבית והחבית צריכה לה ולכך לא בטלה:
בגדי עניים לעניים - אומר ר"ת דדוקא בטומאת מדרס דבייחוד תליא מלתא אבל בשאר טומאות לא תליא מלתא בייחוד דאפי' היה מוטל באשפה מרבינן מוהבגד דשלש על שלש מיטמא בין לעניים בין לעשירים דבקרא לא מפליג מידי ומייתי ר"ת ראיה דתנן במסכת כלים (פרק כ"ז מ"ב) דבגד מטמא משום שלשה על שלשה למדרס משום שלש על שלש לטמא מת וע"כ בעשירים מיירי דבפכ"ח תנן התם בגדי עניים אע"פ שאין בהם שלשה על שלשה טמאין מדרס וא"ת הכא דפריך מברייתא אמאי לא פריך ממתני' דפכ"ח דכלים שהבאתי ואור"י דאי ממתני' ה"א דבגדי עניים היינו כעין שק שעיקרו עשוי לעניים ואפי' ביד עשירים אינו צריך שלשה על שלשה אבל שאר בגדים בעי שלשה על שלשה שאינו עומד אלא לעשירים להכי מייתי ברייתא דלא שייך לפרשה הכי:
הוה מטלטלינן כנונא אגב קיטמא - פי' כנונא מחתה והיינו מחתה באפרה דלעיל פי' אגב אפרה שהוסק מע"ש דמוכן הוא דחזי לכסות בה רוק או צואה וקשה דמשמע דוקא אגב קיטמא שרי הא לאו הכי נעשה בסיס לדבר האסור ואילו בפ"ב דביצה (כא: ושם) אמר גבי אין מזמנין נכרי בשבת משום שיורי כוסות פריך וניטלטלינהו אגב. כסא מי לא אמר רבא כי הוינן בי רב נחמן הוה מטלטלינן כנונא אגב קיטמא אף על גב דאיכא עליה שברי עצים ומאי פריך שאני כנונא דאגב קטמא מטלטל לה אבל בכוס ליכא אלא דבר האסור ואור"י דשיורי כוסות לא חשיבי למיהוי כוס בטל לגבייהו אף על גב שאין היתר עמהן בכוס טפי גרעי משברי עצים שעם הקיטמא בכנונא:,אע"ג דאיכא עליה שברי עצים - נראה לרבינו תם דשברי עצים חשיבי טפי מאבן שבכלכלה דאם לא כן מאי קמ"ל ואדמקשי ליה מברייתא דשוין כו' ליסייעיה ממתני' דכלכלה והאבן בתוכה אלא שברי עצים חשיבי טפי ויש לדמות שברי עצים לגבי אפר כשברי פתילה לגבי שמן:,בגלילא שנו - פי' בקונט' שחשובות להן שברי פתילה שאין בגדי פשתן מצויין להם ואין נראה לר"ת דהא אמרי' בשילהי ב"ק (דף קיח:) לוקחין מן הנשים כלי צמר ביהודה וכלי פשתן בגליל משמע שמצוי פשתן הרבה שם ומפרש ר"ת בגלילא שנו שהיה להם רוב שמן ולהכי לא בטלי שברי פתילה אגב שמן וכן משמע בפ"ק דסנהדרין (דף יא:) גבי טול איגרת וכתוב לאחנא בני גלילאה עילאה ותתאה כו' דזמן ביעורא מטא לאפרושא מעשרא ממעטני זיתא ואמר. בנזיר בפרק בית שמאי (נזיר דף לא:) בגלילא שנו דחמרא עדיף ממשחא ויין היה מצוי להם הרבה כדאמר בהמוציא יין (לקמן שבת עח.) גבי מים כדי לשוף בהן את הקילור וקאמר בגלילא שנו דרפואת מים שכיח טפי משתיה שהיה להן רוב יין והיו שותין הכל יין ואפילו הכי חמרא עדיף להו ממישחא כי השמן היה להם בזול יותר ורש"י פי' נמי בהמוציא (שם) שמחמת עניותא היו עושין רפואה מן המים ואין עושין מן היין רק שתייה ולפיכך היתה רפואת מים שכיחא ואין נראה דכיון שלא היה להם יין לשיפות הקילור א"כ שכיחא שתיית מים טובא ואמרי' בעלמא אף ערב יוה"כ בגליל שהיו מרבים בסעודה משמע שעשירים היו [וע"ע תוספות חגיגה כה: ד"ה בגלילא]:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.