Guémara
[Rabbi Yits'haq permet de recouvrir la ruche] puisqu'il y a du miel dans la ruche pendant la saison sèche [l'été]. Mais pendant la saison des pluies, où il n'y a pas de miel dans la ruche, qu'y a-t-il à dire selon Rabbi Yits'haq pour expliquer pourquoi il est permis de recouvrir la ruche à ce moment-là ? La Guemara répond : cette halakha n'est nécessaire que pour permettre de recouvrir la ruche à cause de ces deux gâteaux [de miel] (chté 'hallot) qui restent dans la ruche même pendant la saison des pluies, afin que les abeilles puissent s'en nourrir. La Guemara demande : mais ces gâteaux de miel ne sont-ils pas mis de côté (mouqtsé) pour les abeilles seules ? La Guemara répond : il s'agit ici d'un cas où l'on a pensé à eux [avant Chabbat] et où, en son esprit, on les a destinés à être mangés. La Guemara demande : par déduction, si l'on n'a pas pensé à eux, quelle serait la règle ? Il serait interdit de recouvrir la ruche.
דְּאִיכָּא דְּבַשׁ. בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים דְּלֵיכָּא דְּבַשׁ, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לְאוֹתָן שְׁתֵּי חַלּוֹת. וְהָא מוּקְצוֹת נִינְהוּ! — דְּחַשֵּׁיב עֲלַיְיהוּ. הָא לָא חַשֵּׁיב עֲלַיְיהוּ מַאי — אָסוּר?
S'il en est ainsi, ce tana qui a enseigné dans cette même baraïta : « à condition qu'il n'ait pas l'intention de piéger [les abeilles] », qu'il distingue et enseigne à propos de cette halakha elle-même : en quel cas ces choses ont-elles été dites, que l'on est autorisé à recouvrir la ruche ? C'est dans un cas où l'on a pensé à eux avant Chabbat ; mais si l'on n'a pas pensé à eux, c'est interdit. La Guemara répond : cela [la formulation de la baraïta] nous enseigne une compréhension nouvelle. Même si l'on a pensé à eux avant Chabbat, ce n'est permis qu'à condition de ne pas avoir l'intention de les piéger.
אִי הָכִי, הָא דְתָנֵי: ״וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּין לָצוּד״ — לִפְלוֹג וְלִתְנֵי בְּדִידַהּ: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — כְּשֶׁחִישֵּׁב עֲלֵיהֶן, אֲבָל לֹא חִישֵּׁב עֲלֵיהֶן — אָסוּר! הָא קָמַשְׁמַע לַן: אַף עַל פִּי שֶׁחִישֵּׁב עֲלֵיהֶן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּין לָצוּד.
Quant à la chose elle-même, la Guemara demande : selon l'opinion de qui [est cette baraïta] ? Si c'est selon l'opinion de Rabbi Chimon, il ne tient pas qu'il y ait une interdiction de mouqtsé [il n'y a donc aucune distinction entre les différentes ruches]. Si c'est selon l'opinion de Rabbi Yehouda, lorsqu'il n'a pas l'intention de piéger les abeilles, qu'importe ? Rabbi Yehouda ne tient-il pas qu'un acte non intentionnel (davar ché-éin mitkavvén) est lui aussi interdit ? La Guemara répond : en réalité, cette baraïta est selon l'opinion de Rabbi Yehouda. Que signifie « à condition qu'il n'ait pas l'intention de piéger » ? Cela signifie qu'il ne doit pas faire [de la natte] comme un piège (metsouda). Il doit laisser un espace afin que les abeilles ne se trouvent pas piégées d'elles-mêmes.
מַנִּי? אִי רַבִּי שִׁמְעוֹן — לֵית לֵיהּ מוּקְצֶה. אִי רַבִּי יְהוּדָה — כִּי לֹא מִתְכַּוֵּין מַאי הָוֵי? הָא דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין — אָסוּר! לְעוֹלָם רַבִּי יְהוּדָה. מַאי ״וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּין לָצוּד״ — שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂנָּה כִּמְצוּדָה, דְּלִישְׁבּוֹק לְהוּ רַוְוחָא כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיתַּצְדוּ מִמֵּילָא.
Rav Achi dit que [la difficulté] peut se résoudre autrement : la baraïta a-t-elle enseigné « pendant la saison sèche et pendant la saison des pluies » ? En réalité, elle a enseigné « au soleil à cause du soleil, et à la pluie à cause de la pluie ». Cela peut s'interpréter ainsi : aux jours de Nissan et aux jours de Tichri, car alors il y a du soleil qui brille et il y a aussi du froid ; et il y a de la pluie et il y a du miel dans les ruches.
רַב אָשֵׁי אָמַר: מִי קָתָנֵי ״בִּימוֹת הַחַמָּה וּבִימוֹת הַגְּשָׁמִים״? ״בַּחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה וּבַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים״ קָתָנֵי, בְּיוֹמֵי נִיסָן וּבְיוֹמֵי תִּשְׁרֵי, דְּאִיכָּא חַמָּה וְאִיכָּא צִינָּה וְאִיכָּא גְּשָׁמִים וְאִיכָּא דְּבַשׁ.
Rav Chéchet dit aux Sages : sortez et dites à Rabbi Yits'haq [en Terre d'Israël] : Rav Houna a déjà expliqué ta halakha en Babylonie. [Il n'y a rien de nouveau dans le principe que tu as établi, selon lequel un ustensile ne peut être déplacé que pour le bien d'une chose qui peut être déplacée], car Rav Houna a dit : on fait une cloison (me'hitsa) pour [protéger] un mort dans l'intérêt d'un vivant, mais on ne fait pas une cloison pour un mort dans l'intérêt d'un mort.
אֲמַר לְהוּ רַב שֵׁשֶׁת: פּוּקוּ וֶאֱמַרוּ לֵיהּ לְרַבִּי יִצְחָק: כְּבָר תַּרְגְּמַהּ רַב הוּנָא לִשְׁמַעְתָּיךְ בְּבָבֶל. דְּאָמַר רַב הוּנָא: עוֹשִׂין מְחִיצָה לְמֵת בִּשְׁבִיל חַי, וְאֵין עוֹשִׂין מְחִיצָה לְמֵת בִּשְׁבִיל מֵת.
La Guemara demande : quelle en est l'application pratique ? Ainsi que l'a dit Rav Chmouel bar Yehouda, et de même le Sage Chéila Mari a enseigné dans une baraïta : un mort qui est étendu au soleil [et qu'on craint qu'il ne se putréfie et sente mauvais], que peut-on faire ? Deux personnes viennent et s'assoient à côté de lui [à même le sol]. Au bout d'un moment, lorsqu'elles ont chaud par en dessous, celle-ci apporte un lit et s'assoit dessus, et celle-là apporte un lit et s'assoit dessus, de part et d'autre du mort, car elles sont autorisées à porter les lits pour leur propre usage. Lorsqu'elles ont chaud par au-dessus, elles apportent une natte (ma'htsélet) et l'étendent au-dessus de leurs têtes. Puis celle-ci dresse son lit [pour que la natte y reste posée] et s'esquive et s'en va, et celle-là dresse son lit et s'esquive et s'en va, et une cloison se trouve ainsi faite [au-dessus du mort] comme d'elle-même, sans l'avoir érigée directement dans l'intérêt du mort.
מַאי הִיא? — דְּאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה, וְכֵן תָּנָא שֵׁילָא מָרִי: מֵת הַמּוּטָּל בַּחַמָּה, בָּאִים שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם וְיוֹשְׁבִין בְּצִדּוֹ. חַם לָהֶם מִלְּמַטָּה, זֶה מֵבִיא מִטָּה וְיוֹשֵׁב עָלֶיהָ וְזֶה מֵבִיא מִטָּה וְיוֹשֵׁב עָלֶיהָ. חַם לָהֶם מִלְּמַעְלָה, מְבִיאִים מַחְצֶלֶת וּפוֹרְסִין עֲלֵיהֶן. זֶה זוֹקֵף מִטָּתוֹ וְנִשְׁמָט וְהוֹלֵךְ לוֹ, וְזֶה זוֹקֵף מִטָּתוֹ וְנִשְׁמָט וְהוֹלֵךְ לוֹ, וְנִמְצֵאת מְחִיצָה עֲשׂוּיָה מֵאֵלֶיהָ.
Il fut énoncé : un mort qui est étendu au soleil. Rav Yehouda dit au nom de Chmouel : on le retourne d'un lit sur un lit [jusqu'à ce qu'il atteigne l'ombre]. Rav 'Hanina bar Chélémia dit au nom de Rav : on place sur lui un pain (kikar) ou un enfant en bas âge (tinoq) et on le déplace [le mort devient alors un socle (basis) pour un objet qu'il est permis de déplacer Chabbat, et l'on peut par conséquent déplacer le mort à cause de l'objet permis]. La Guemara ajoute : dans un cas où il y a un pain ou un enfant, tout le monde s'accorde qu'il est permis [d'utiliser ce procédé pour déplacer le mort]. Là où ils sont en désaccord, c'est dans un cas où l'on n'a ni pain ni enfant. Un Sage [Rav] tient : déplacer un objet de manière indirecte (tiltoul min ha-tsad) est considéré comme un véritable acte de déplacement [on ne peut donc pas déplacer le mort en le faisant passer d'un lit à un autre]. Et l'autre Sage [Chmouel] tient que déplacer un objet de manière indirecte n'est pas considéré comme un déplacement [il est donc permis de déplacer un mort en le faisant passer d'un lit à un autre].
אִיתְּמַר, מֵת הַמּוּטָּל בַּחַמָּה. רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הוֹפְכוֹ מִמִּטָּה לְמִטָּה. רַב חֲנִינָא בַּר שֶׁלֶמְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אָמַר: מַנִּיחַ עָלָיו כִּכָּר אוֹ תִּינוֹק וּמְטַלְטְלוֹ. הֵיכָא דְּאִיכָּא כִּכָּר אוֹ תִּינוֹק כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּשְׁרֵי. כִּי פְּלִיגִי דְּלֵית לֵיהּ: מָר סָבַר טִלְטוּל מִן הַצַּד שְׁמֵיהּ טִלְטוּל, וּמָר סָבַר לָא שְׁמֵיהּ טִלְטוּל.
[À propos de ce différend entre Rav et Chmouel, la Guemara remarque :] disons que ce différend est parallèle à un différend entre tanaïm [dans la Tossefta]. Les Sages ont dit : on ne sauve pas un mort de l'incendie [Chabbat]. Rabbi Yehouda ben Laqich dit : j'ai entendu que l'on sauve un mort de l'incendie. La Guemara cherche à clarifier la chose : quelles sont les circonstances ? S'il y a un pain ou un enfant en bas âge à disposition, quel est le raisonnement du premier tana [qui a interdit de sauver le mort de l'incendie] ? Et s'il n'y a ni pain ni enfant, quel est le raisonnement de Rabbi Yehouda ben Laqich, qui permet de sauver le mort de l'incendie ? N'est-ce pas plutôt qu'ils sont en désaccord sur le fait de déplacer un objet de manière indirecte (tiltoul min ha-tsad) ? Car ce Sage [le premier tana] tient que déplacer un objet de manière indirecte est considéré comme un déplacement [il est donc interdit de sauver le mort de cette façon], et ce Sage [Rabbi Yehouda ben Laqich] tient que déplacer un objet de manière indirecte n'est pas considéré comme un déplacement [il est donc permis de sauver le mort de cette façon]. La Guemara rejette cela : non, tout le monde [les deux tanaïm] s'accorde que déplacer un objet de manière indirecte est considéré comme un déplacement. Et voici plutôt le raisonnement de Rabbi Yehouda ben Laqich : puisqu'un homme est bouleversé au sujet de son mort [et soucieux de préserver la dignité du défunt],
לֵימָא כְתַנָּאֵי: אֵין מַצִּילִין אֶת הַמֵּת מִפְּנֵי הַדְּלֵיקָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן לָקִישׁ: שָׁמַעְתִּי שֶׁמַּצִּילִין אֶת הַמֵּת מִפְּנֵי הַדְּלֵיקָה. הֵיכִי דָמֵי: אִי דְּאִיכָּא כִּכָּר אוֹ תִּינוֹק, מַאי טַעְמָא דְּתַנָּא קַמָּא? אִי דְּלֵיכָּא, מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן לָקִישׁ? אֶלָּא לָאו בְּטִלְטוּל מִן הַצַּד פְּלִיגִי. דְּמָר סָבַר טִלְטוּל מִן הַצַּד שְׁמֵיהּ טִלְטוּל, וּמָר סָבַר לָא שְׁמֵיהּ טִלְטוּל! לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא טִלְטוּל מִן הַצַּד שְׁמֵיהּ טִלְטוּל, וְהַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן לָקִישׁ: דְּמִתּוֹךְ שֶׁאָדָם בָּהוּל עַל מֵתוֹ
Rachi
דאיכא דבש - דבר הניטל:,שתי חלות - כל הכוורת עושין אותה הדבורים חלות חלות של צפיחית דבש ושעוה וכשרודים אותן מניחין בה שתים שיתפרנסו מהן הדבורים כל ימות הגשמים כדתנן בהמוכר את הספינה (ב"ב פ.) הלוקח חלות כוורתו של חבירו מניח שתי חלות דסתמא לא מכרן:,מוקצות נינהו - לדבורים הדר הוה ליה דבר שאינו ניטל ואפ"ה מטלטלין מחצלת להצלתן:,דחשיב עלייהו - מאתמול לאכילה:
ומני - היא שהצרכת לתרוצה כשחישב וקתני דדבר שאין מתכוין מותר כר"ש:,אי ר"ש - אמר למה לי לאוקמיה בשחישב:,שלא יעשנו כמצודה - שלא יכסנה כולה אלא דנשבוק רווחא שיוכלו לצאת כי היכי דלא ליתצדו בהאי כיסוי ממילא ואע"ג דלא מיכוין למיצד אסור:
רב אשי אמר - לעולם דאיכא דבש טובא ודקשיא לך ימות הגשמים מי קתני בה ימות הגשמים:
לשמעתיך - דאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל:
מת המוטל בחמה - ויש לחוש שמא ימהר להסריח:,ויושבין בצדו - ע"ג הקרקע כדי שיצטערו מחום הקרקע ויצטרכו להביא מטות לישב עליהן והמטות יהיו למחיצה כדמסיים ואזיל:,חם להם למטה - מן הקרקע שרתחו חמה:,ופורסין - על ראשן לצל:,זה זוקף מטתו - שתהא המחצלת מונחת עליה וכן זה נמצאת מחיצה עשויה מאליה ולכשירצו נשמטין והולכין להם ודוקא נקט חם להם מלמטה ברישא שיביאו המטות לישיבה ברישא והדר מחצלת לפרוש עליהן לצל ואוחזין אותה בידיהן עד לאחר שעה שיזקפום וישמטום דהוה ליה כי ההוא דאמרינן (עירובין דף קא.) האי מדורתא מלמעלה למטה שרי אבל לאתויי מעיקרא מטות לצורך האהל לא דהוה ליה מלמטה למעלה כדרך בנין וקי"ל אין עושין אהל עראי בתחילה בשבת:
הופכו ממטה למטה - עד שמגיע לצל:,מן הצד - כלאחר יד:
אי דליכא - והאי מצילין דקאמר ר' יהודה בן לקיש דמטלטל ליה להדיא הוא:,מאי טעמא דר' יהודה - אלא לאו מן הצד הוא דקשרי:
Tossafot
דחשיב עלייהו - וא"ת והא אסור לרדותם כדתניא בסוף פרק המצניע (לקמן שבת צה. ושם) הרודה חלות דבש בשוגג חייב חטאת דברי ר"א ולרבנן שבות מיהא איכא והוי דבר שאינו ניטל וי"ל דמיירי ברדויות ומונחות שם בכוורת אי נמי רגילות שיש דבש צף ע"ג חלות ואותו אינו צריך רדייה:
שלא יעשנו כעין מצודה - וא"ת מאי קמ"ל פשיטא דאי עביד כעין מצודה דאסור והא לא משמע מברייתא דאע"ג דאינו מתכוין אסור וי"ל דאמר בפ' משילין (ביצה לו: ושם) דקמ"ל דס"ד במינו ניצוד אסור שאין במינו ניצוד מותר:
רב אשי אמר כו' - מסתמא רב אשי השיב מיד כן לרב עוקבא כששאלו אלא שסידר הש"ס תירוץ שלו תחילה ורשב"א אומר דשניהם השיב רב אשי דבמסכת ביצה גרס א"ל לא נצרכה אלא לאותן שתי חלות ובשינויא דהכא גרס ואב"א מי קתני בימות החמה כו':
כבר תירגמ' רב הונא לשמעתיך - בפרק בתרא (דף קנד:) משמע דאית ליה נמי לרב הונא דאסור לבטל כלי מהיכנו דפריך אמילתיה דקאמר התם רב הונא היתה בהמתו טעונה כלי זכוכית מביא כרים וכסתות ומניח תחתיהן והא קמבטל כלי מהיכנו ומשני בשליפי זוטרי וא"ת אכתי תקשה ליה התם דהא רב הונא סבר הכא דאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל וי"ל דמיירי בצריך למקומו וא"ת וכי פריך ליה התם מההיא דהיתה בהמתו טעונה טבל ועששית לימא דמיירי באין צריך למקומו וי"ל דהוה מצי לשנויי הכי דה"נ הוה מצי לשנויי בשליפי רברבי ור"י מתרץ דאיסור דאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל שרי . היכא דאיכא הפסד מרובה וכן משמע דקאמר התם מהו דתימא כי היכי דלהפסד מרובה חששו כו' משמע חששו והתירו לטלטל אף לדבר שאינו ניטל דמה חששו להתיר אם לא זה האיסור:
חם להם מלמטה - תימה בלא שום חום מאי איסור איכא שיביאו כל אחד מטה לישב עליה ותו אמאי מייתי ברישא מטה והדר מחצלת ימתינו עד שיחם להם גם מלמעלה ויביאו מטות ומחצלות יחד ונראה דאחמור רבנן למיעבד היכרא שהוא לצורך חי כל כמה דאיפשר למיעבד:,ופורסין עליהן זה זוקף כו' - דוקא בכה"ג כמו שפי' רשי אבל ממטה למעלה אסור משום אהל כדאמרי' בהמביא כדי יין (ביצה לב: ושם) אמר רב יהודה מדורתא מלמעלה למטה שרי מלמטה למעלה אסור וכן ביעתא וכן קידרא וכן חביתא ופוריא דהא דאמרי' בהמוצא תפילין (עירובין קב.) גבי דיכרי דרב הונא אתא לקמיה דרב א"ל זיל כרוך בודיא ושייר בה טפח למחר פשטוה מוסיף על אהל עראי הוא ושפיר דמי אבל בלא שיור אסור היינו משום שהמחיצות התחתונות היו כבר עשויות ואם היה פורש עליהן היה עושה אהל כדרך לעשות אהל ואע"ג דרב הונא אית ליה הכא דאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל. מה שהיה מוסיף למחר לא חשיב טלטול או שמא היו מושיבין שם אדם א"נ משום הפסד מרובה שרי כדפירש לעיל:,זה זוקף מטתו - תימה לר"י דרבא לא שרי אלא בשביל חי ובפ' מי שהוציאוהו (סם מד. ושם) תניא זוקף את המטה פורס עליה סדין שלא תפול החמה על המת ועל האוכלין והתם מוקי לה במחיצה רביעית שסוכה כשירה בלאו הכי ולא הוי אלא תוספת אהל אבל מ"מ (אין) ניטל הכלי בשביל מת ויש לומר דהתם נמי לא שרי אלא בענין שאומר כאן שעושה בשביל חי אי נמי שיש אוכלין עם המת:,ונשמט והולך לו - ואין צריך לישאר שם תחת האהל כדי שיהא נראה שנעשה בשביל חי כיון דבשעת עשייה היה נראה שעושה בשביל חי:
דכ"ע טלטול מן הצד שמיה טלטול - נראה לר"י דכן הלכה מדלא קאמר דכ"ע לא שמיה טלטול וכגון דליכא ככר ותינוק ואין לו אלא מטה אחת וטעם דרבי יהודה בן לקיש מתוך שאדם בהול כו'. אלא משום דהלכתא דשמיה טלטול נקט הכי וקשה לר"י דבריש כל הכלים (לקמן שבת קכג.) פסיק רב נחמן כר' אלעזר בן תדאי דקסבר לא שמיה טלטול וע"ק דרב אדרב דהכא סבר שמיה טלטול ובסוף פ' תולין (שבת קמא.) אמרי בי רב טלטול מן הצד לא שמיה טלטול ובדוכתא אחריתי פריך מדרב אאמרי בי רב ובפרק השואל (ב"מ קב:) ובפרק בית כור (ב"ב קה:) מצריך מילתיה דרב ודאמרי בי רב ועוד אמאי אסר רב הכא טלטול מן הצד הא תנן בפ' נוטל (לקמן שבת קמב:) מעות שע"ג הכר מנער את הכר והן נופלות ואבן שעל פי החבית מטה על צדה וכו' ומוקי לה רב התם בשוכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור והכא (חשיב) בשוכח. מדשרי שמואל וכל דבר שדעתו ליטלו בשבת ולא להניחו כל השבת אפילו מניח חשיב כשוכח כי ההיא דמנער את הכיסוי והם נופלות אע"פ שבמתכוין כיסה בדבר שאינו ניטל ואפי' רבנן דרבי אלעזר בן תדאי שרו בכי האי גוונא דהכא דהא שרו פגה שהטמינה בתבן וחררה שהטמינה בגחלים אם מגולה מקצתה ובמכוסה כולה פליגי דרבי אלעזר שרי אפי' מכוסה כולה דתוחב בכוש או בכרכר ואומר ר"י דיש לחלק דהכא עיקר הטלטול לצורך מת ולא דמי לכל הנהו שעושה עיקר הטלטול לצורך כר וחבית ולא לצורך מעות ואבן ולהכי לא מייתי הכא פלוגתא דר' אלעזר בן תדאי ורבנן וע"ק לר"י דאפי' בטלטול דמת שיש לאסור יותר משאר טלטול מן הצד כדפי' שרי שמואל ובסוף במה טומנין (לקמן שבת דף נ:) אמר שמואל האי סכינא דביני אורבי דצה ושלפה והדר דצה שרי ואי לא אסיר ופירש בקונט' לקמן דאסור משום טלטול מן הצד וכן קשה דרב הונא אמר התם האי סליקוסתא דצה ושלפה והדר דצה שרי ואי לאו אסור א"כ אסר טלטול מן הצד ובסוף תולין אמרי בי רב טלטול מן הצד לא שמיה טלטול ואמרי בי רב היינו רב הונא כמו שמפרש ר"ת בספ"ק דסנהדרין (דף יז: ושם) ונראה לר"י דרב הונא ושמואל לא אסרי התם משום טלטול מן הצד אלא משום שמסיר עפר ומרחיב הגומא ואיידי דאיירי לעיל מיניה בגומא נקטה ומותיב מהטומן לפת וצנונות דסתם לפת וצנונות לאו דצה ושלפה ולהכי חשיב הש"ס תיובתא ור"ה ושמואל הוו ידעי לה דמתני' היא בסדר זרעים אלא דדחקי לאוקמה בדצה ושלפה והש"ס לא ניחא ליה לאוקמה הכי ועומדת בתיובתא:,מתוך שאדם בהול על מתו אי לא שרית לי' אתי לכבויי - ואע"ג דגבי ממון אמרינן איפכא אי שרית ליה אתי לכבויי היינו משום שאין מצטער על ממונו כמו על מתו ואי שרית ליה מתוך שיהא טרוד להציל ישכח שהיום שבת ויבא לכבות בשוגג אבל על מתו מצטער ביותר ואי לא שרית ליה אתי לכבויי במזיד:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.