Cependant, on peut placer les épices dans une assiette (keara) ou dans une jatte (tam'houi) — une grande coupe dans laquelle on déverse le contenu d'une marmite de ragoût ou d'une marmite ordinaire. L'assiette et la jatte sont l'une et l'autre des récipients seconds (kli chéni), et les aliments qu'on y dépose ne cuisent pas. Rabbi Yehouda dit : on peut placer des épices dans n'importe quel récipient le Chabbat, sauf dans un récipient qui contient quelque chose comprenant du vinaigre ('homets) ou de la saumure de poisson salé (tsir).
אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְתוֹךְ הַקְּעָרָה אוֹ לְתוֹךְ הַתַּמְחוּי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לַכֹּל הוּא נוֹתֵן, חוּץ מִדָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חוֹמֶץ וָצִיר.
Guémara
GUEMARA. Une question fut posée devant les Sages : Rabbi Yehouda se rapporte-t-il à la première partie de la michna, et alors [il vient] pour alléger ? Selon cette possibilité, la michna interdit de placer des épices dans toute marmite bouillante, et Rabbi Yehouda soutient que cela ne s'applique que s'il y a, à l'intérieur de la marmite, de la saumure de poisson ou du vinaigre. Ou bien se rapporte-t-il à la dernière partie de la michna, et alors [il vient] pour être plus sévère ? Les Sages ont dit qu'il est permis de placer des épices dans une assiette ou dans une jatte, et Rabbi Yehouda est venu ajouter une rigueur, en disant que si l'assiette ou la jatte contient du vinaigre ou de la saumure, il est interdit d'y placer des épices.
גְּמָ׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ: רַבִּי יְהוּדָה אַרֵישָׁא קָאֵי — וּלְקוּלָּא, אוֹ דִילְמָא אַסֵּיפָא קָאֵי — וּלְחוּמְרָא.
Viens et entends [la résolution de] cette question, d'après ce qui a été enseigné explicitement dans une baraïta, où Rabbi Yehouda dit : dans toutes les marmites à ragoût (ilpassin) on peut placer [des épices] le Chabbat ; dans toutes les marmites, même celles qui sont bouillantes, on peut placer [des épices], sauf dans celle qui contient du vinaigre ou de la saumure. La baraïta indique clairement que Rabbi Yehouda est en désaccord avec la première partie de la michna et qu'[il vient] pour alléger.
תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לְכׇל אִילְפָּסִין הוּא נוֹתֵן, לְכׇל הַקְּדֵירוֹת רוֹתְחוֹת הוּא נוֹתֵן, חוּץ מִדָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חוֹמֶץ וָצִיר.
Rav Yossef pensa dire que le sel est comme une épice, dont le statut légal est le suivant : dans un récipient premier (kli richon) qui était sur le feu, le sel cuit, et il est donc interdit d'y placer du sel le Chabbat ; mais dans un récipient second (kli chéni), dans lequel on a versé le contenu d'un récipient premier, le sel ne cuit pas. Abayé lui dit : Rabbi 'Hiyya n'a-t-il pas déjà enseigné que le sel n'est pas comme une épice ? Il voulait certainement dire que dans un récipient second aussi il cuit. Et la Guemara remarque que cette conclusion s'oppose à l'affirmation de Rav Na'hman, car Rav Na'hman a dit : le sel exige une cuisson [aussi longue] que la viande de bœuf, c'est-à-dire qu'il requiert une cuisson prolongée.
סָבַר רַב יוֹסֵף לְמֵימַר מֶלַח הֲרֵי הוּא כְּתַבְלִין, דְּבִכְלִי רִאשׁוֹן — בָּשְׁלָה, וּבִכְלִי שֵׁנִי — לָא בָּשְׁלָה. אָמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא, מֶלַח אֵינָהּ כְּתַבְלִין, דְּבִכְלִי שֵׁנִי נָמֵי בָּשְׁלָה! וּפְלִיגָא דְּרַב נַחְמָן, דְּאָמַר רַב נַחְמָן: צְרִיכָא מִילְחָא בִּישּׁוּלָא כְּבִשְׂרָא דְתוֹרָא.
Et certains rapportent une version très différente de ceci : Rav Yossef pensa dire que le sel est comme une épice — à savoir que, dans un récipient premier (kli richon), il cuit, tandis que dans un récipient second (kli chéni), il ne cuit pas. Abayé lui dit : Rabbi 'Hiyya n'a-t-il pas déjà enseigné que le sel n'est pas comme une épice, ce qui signifie que dans un récipient premier non plus il ne cuit pas ? Et c'est précisément ce qu'a dit Rav Na'hman : le sel exige une cuisson [aussi longue] que la viande de bœuf.
וְאִיכָּא דְאָמְרִי: סָבַר רַב יוֹסֵף לְמֵימַר מֶלַח הֲרֵי הוּא כְּתַבְלִין, דְּבִכְלִי רִאשׁוֹן — בָּשְׁלָה, בִּכְלִי שֵׁנִי — לָא בָּשְׁלָה. אָמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא מֶלַח אֵינָהּ כְּתַבְלִין, דְּבִכְלִי רִאשׁוֹן נָמֵי לָא בָּשְׁלָה, וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַב נַחְמָן: צְרִיכָא מִילְחָא בִּישּׁוּלָא כְּבִישְׂרָא דְתוֹרָא.
Mishna 1
MICHNA. Après l'examen des lois de l'isolation [des marmites] et de la préparation pour le Chabbat, suivi d'une brève digression sur le travail interdit de la cuisson le Chabbat, la michna passe maintenant à un bref exposé des interdits relatifs aux objets mis de côté (mouktsé) à propos des lampes du Chabbat. On ne place pas un récipient sous la lampe à huile — le récipient contenant l'huile et la mèche — le Chabbat, afin de recueillir l'huile qui s'égoutte de la mèche. Et si on a placé le récipient le vendredi alors qu'il faisait encore jour, c'est permis. Toutefois, en tout état de cause, on ne peut pas faire usage de cette huile le Chabbat, parce qu'elle ne fait pas partie de [l'huile] préparée depuis la veille du Chabbat en vue du Chabbat. L'huile de la lampe a déjà été mise de côté et destinée uniquement à l'allumage de la lampe.
מַתְנִי׳ אֵין נוֹתְנִין כְּלִי תַּחַת הַנֵּר לְקַבֵּל בּוֹ אֶת הַשֶּׁמֶן. וְאִם נְתָנוּהָ מִבְּעוֹד יוֹם — מוּתָּר, וְאֵין נֵיאוֹתִין מִמֶּנּוּ לְפִי שֶׁאֵינוֹ מִן הַמּוּכָן.
Guémara 2
GUEMARA. Rav 'Hisda dit : bien que les Sages aient dit qu'on ne place pas un récipient sous une poule qui s'apprête à pondre son œuf le Chabbat — [sur une surface] en pente, afin de recueillir son œuf et de l'empêcher de se briser en tombant — cependant, ils ont permis de retourner un récipient par-dessus un œuf le Chabbat, pour qu'il ne soit pas piétiné et brisé. Rabba dit : quelle est la raison de Rav 'Hisda ? Il soutient qu'une poule a coutume de pondre son œuf dans un tas d'immondices (achpa) — où les gens ou les bêtes risquent souvent de marcher dessus — mais qu'elle n'a pas coutume de pondre son œuf sur une surface en pente, où l'œuf pourrait rouler et se briser. Or, dans un cas courant de sauvegarde (hatsala metsouya), les Sages ont permis de retourner le récipient par-dessus l'œuf qui se trouve dans le tas d'immondices, pour le protéger d'une cassure. Mais dans un cas non courant de sauvegarde — c'est-à-dire placer un récipient sous une poule pour recueillir son œuf afin qu'il ne dévale pas une pente — ils n'ont pas permis de le faire.
גְּמָ׳ אָמַר רַב חִסְדָּא: אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ אֵין נוֹתְנִין כְּלִי תַּחַת תַּרְנְגוֹלֶת לְקַבֵּל בֵּיצָתָהּ, אֲבָל כּוֹפֶה עָלֶיהָ כְּלִי שֶׁלֹּא תִּשָּׁבֵר. אָמַר רַבָּה: מַאי טַעְמָא דְּרַב חִסְדָּא? קָסָבַר, תַּרְנְגוֹלֶת עֲשׂוּיָה לְהַטִּיל בֵּיצָתָהּ בָּאַשְׁפָּה, וְאֵינָהּ עֲשׂוּיָה לְהַטִּיל בֵּיצָתָהּ בִּמְקוֹם מִדְרוֹן. וְהַצָּלָה מְצוּיָה הִתִּירוּ, וְהַצָּלָה שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה — לֹא הִתִּירוּ.
Abayé souleva une objection contre l'opinion de Rabba [à partir d'une baraïta] : et est-il vrai que dans un cas non courant de sauvegarde ils n'ont pas permis de prendre des mesures pour protéger l'objet le Chabbat ?! N'a-t-il pas été enseigné dans une baraïta : celui dont la barrique de produit non dîmé (tével) — qu'on ne peut consommer tant qu'il n'a pas été dîmé — s'est brisée sur le sommet de son toit le Chabbat, peut apporter un récipient et le placer en dessous, afin que le produit non dîmé ne soit pas perdu ? Bien que la consommation du tével soit interdite le Chabbat, ils ont permis de transporter un récipient pour le préserver, même dans le cas non courant d'une barrique qui se brise. Apparemment, même dans un cas non courant de sauvegarde, les Sages permettent de prendre les mesures nécessaires. Rabba répondit : cela aussi est un cas courant de sauvegarde, car il s'agit de barriques neuves (goulfei), qui se brisent fréquemment.
אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: וְהַצָּלָה שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה לֹא הִתִּירוּ?! וְהָתַנְיָא: נִשְׁבְּרָה לוֹ חָבִית שֶׁל טֶבֶל בְּרֹאשׁ גַּגּוֹ, מֵבִיא כְּלִי וּמַנִּיחַ תַּחְתֶּיהָ! — בְּגוּלְפֵי חַדְתֵי דִּשְׁכִיחִי דְּפָקְעִי.
Abayé souleva une autre objection contre l'opinion de Rabba, [à partir de] la dernière michna de ce chapitre : on place un récipient sous la lampe à huile afin de recueillir les étincelles brûlantes (nitsotsot) d'huile qui s'égouttent de la mèche en feu — bien que cela ne soit pas courant. Rabba répondit : les étincelles aussi sont chose courante, et c'est donc un cas courant de sauvegarde.
אֵיתִיבֵיהּ: נוֹתְנִין כְּלִי תַּחַת הַנֵּר לְקַבֵּל נִיצוֹצוֹת? — נִיצוֹצוֹת נָמֵי שְׁכִיחִי.
Rachi
אבל נותן הוא לתוך הקערה - דכלי שני אינו מבשל:,תמחוי - כעין קערה גדולה שמערה כל האילפס לתוכה ומשם מערה לקערות:,ר' יהודה אומר לכל וכו' - בגמ' מפרש אהי קאי אכלי ראשון או אכלי שני:,חוץ מדבר שיש בו חומץ או ציר - שהן מבשלין את התבלין כשהן רותחין:,ציר - הנוטף מן הדגים כשכובשים אותן במכבש:
גמ' ארישא קאי - אאילפס דקא אסר ת"ק וקאמר ר' יהודה לכל אילפסין הוא נותן דכלי ראשון לא מבשל:,או דילמא אסיפא קאי - אקערה ותמחוי דקא שרי ת"ק וקא אמר ליה רבי יהודה בכל קערות ותמחויין מודינא לך חוץ מדבר שיש בו חומץ ואפילו כלי שני נמי לא:
דבכלי ראשון נמי לא בשלה - ומותר ליתן ואפילו בכלי ראשון משהעבירו מן האור:
מתני' אין נותנין - בשבת:,כלי תחת הנר - לקבל בו שמן המטפטף משום דשמן מוקצה הוא וקסבר אין כלי ניטל בשבת אלא לצורך דבר הניטל אי נמי קסבר אסור לבטל כלי מהיכנו להושיב כלי במקום שלא יוכל עוד ליטלו (משום) דהוי כקובע לו מקום ומחברו בטיט ודמי למלאכה וכלי זה משיפול בו השמן המוקצה יהא אסור לטלטלו:,מותר - להניחה שם:,ואין ניאותין - נהנין:
גמ' אע"פ שאמרו אין נותנין כלי תחת תרנגולת לקבל ביצתה - כשהיא מטילתה במקום מדרון שמא תתגלגל ותשבר ומדיוקא דמתניתין שמעינן לה דדמי לנותן כלי תחת הנר לקבל בו שמן:,אבל כופה עליה כלי - ולא תימא אין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל:,באשפה - ויש לחוש שמא תשבר ברגלי אדם וכופה עליה כלי:,והצלה מצויה התירו - לטלטל כלי לצרכה ואף על פי שהביצה דבר שאינו ניטל בשבת:,שאינה מצויה - כגון מדרון וטיפטוף דשמן דמתני': נשברה לו חבית של טבל גרסינן:
מביא כלי - ואף על גב דטבל דבר שאינו ניטל הוא וחבית לא שכיחא דפקעה:,גולפי - חביות:
נותנין כלי - מתניתין היא ומותיב ליה מינה:,ניצוצות - שלהבת הנוטפת מן הנר כדי שלא ידלק מה שתחתיה ואע"ג דניצוצות לא מיטלטלי ולא שכיחי:
Tossafot
אבל נותן הוא לתוך הקערה כו' - מהכא ליכא למידק דעירוי ככלי שני מדקתני לא יתן לתוכה תבלין ולא אשמעינן רבותא אפילו שלא יערה על הקערה שתבלין בתוכה דאדרבה דוק מסיפא דקתני אבל נותן הוא לתוך הקערה ולא קתני מערה על הקערה שתבלין בתוכה ורבינו שמואל מביא ראיה דעירוי ככלי שני מהא דקי"ל תתאה גבר ולר"י נראה דעירוי ככלי ראשון ומביא ראיה דבזבחים בפרק דם חטאת (זבחים דף צה: ושם) ת"ר אשר תבושל בו אין לי אלא שבישל בו עירה לתוכו רותח מניין תלמוד לומר [אשר תבושל] בו ישבר אלמא דעירוי חשיב מבשל ובירושלמי בפרק כירה בעי מהו ליתן תבלין מלמטה ולערות עליהן מלמעלה ר' יונה אמר אסור דעירוי ככלי ראשון חיליה דר' יונה מן הדא אחד שבישל בו ואחד שעירה לתוכו רותח ודחי ר' יוסי תמן כלי חרס בולע תבלין אינו מתבשל השיב רבי יוסי בר בון והתניא מניין שבכלי נחשת כן תלמוד לומר ואם בכלי נחשת בשלה אית לן למימר כלי נחשת בלע בתמיה פי' ע"י עירוי אם אינו מבשל לא בלע אלמא דמסיק דעירוי ככלי ראשון ונראה דעירוי לא הוי ככלי ראשון ולא ככלי שני אלא מבשל כדי קליפה דהא קי"ל כשמואל דאמר תתאה גבר דתניא כוותיה בכיצד צולין (פסחים עו.) ומ"מ מבשל כדי קליפה דאמר התם תניא כוותיה דשמואל חם לתוך צונן או צונן לתוך צונן מדיח ופריך חם לתוך צונן אדמיקר ליה בלע אלא אימא חם לתוך צונן קולף צונן לתוך צונן מדיח וכן משמע בשילהי מסכת ע"ז (דף עו.) דאמר מר עוקבא זבן יורה מעכו"ם אהדר ליה גדנפא ומסיק כבולעו כך פולטו מה בולעו בניצוצות אף פולטו בניצוצות ואי עירוי ככלי ראשון מאי איריא משום דבלע בניצוצות אפילו בלע בליעה גמורה פלט בניצוצות שהוא עירוי אלא ודאי לא מבשל אלא כדי קליפה ואם עירו רותחים על התרנגולת צריכה קליפה וכלי שתשמישו ע"י עירוי כגון קערות יכול להגעילן ע"י עירוי דכבולעו כך פולטו אבל כלי שנתבשל בו איסור לא סגי להגעילו על ידי עירוי והא דאמר בפרק בתרא דע"ז (דף עד:) דרש רבא נעוה ארתחיה דהתם מסתמא ע"י עירוי שאני התם דאותה נעוה לא בלעה ע"י רותח:
לכל קדרות רותחות הוא נותן - נראה דדוקא בתבלין פליג אבל בשאר דברים מודה דכלי ראשון מבשל אף כשהעבירו מעל האור:
והיינו דר"נ - נראה דאף לפי' הקונטרס שפי' דבכל מקום דאיכא לישני דפליגי בשל תורה הלך אחר המחמיר ובשל סופרים הלך אחר אחרון ולר"ת בשל סופרים הלך אחר המיקל וכן לריב"א שפירש שבכל מקום איכא דאמרי טפל לגבי לשון ראשון שהוא עיקר הכא הלכה כלישנא בתרא דללישנא קמא פליג ברייתא דרבי חייא אדרב נחמן וללישנא בתרא היינו דרב נחמן ומתוך כך פסק רבינו שמואל שמותר לתת מלח בתבשיל בשבת אפילו בכלי ראשון שהעבירו מן האור והמחמיר כלישנא קמא שלא ליתן מלח בקערה כל זמן שהיד סולדת בו תבא עליו ברכה:
ואם נתנוהו מבעוד יום מותר - הלשון דחוק דהוה ליה למימר אבל מבעוד יום נותנין:,ואין נאותין ממנו לפי שאינו מן המוכן - איכא לאוקמה כר״ש דמתיר מותר השמן שבנר ואין ניאותין דקתני הכא היינו כל זמן שדולק דבמוקצה מחמת מצוה מודה ר״ש כדאמר בגמ' לקמן (שבת דף מה.) אין מוקצה לר״ש אלא שמן שבנר בשעה שהוא דולק הואיל והוקצה למצותו הוקצה לאיסורו ולא שבנר ממש קאמר דההיא אסור בלאו הכי משום מכבה כדאמר בביצה פ״ב (דף כב. ושם) המסתפק ממנו חייב משום מכבה אלא כלומר שמן המטפטף מן הנר והטלטול דנר עצמו אין לאסור מטעם דהוקצה למצותו ולא אסור לטלטלו אלא משום דנעשה בסיס לדבר האסור כדאמרינן בסוף פירקין (שבת דף מז.) הנח לנר שמן ופתילה הואיל ונעשה בסיס לדבר האסור אבל מטעם דהוקצה למצותו לא היה אסור לטלטלו שאין ביטול מצוה במה שמטלטלו:
אע"פ שאמרו חכמים אין נותנין כו' - אין נותנין כלי תחת הנר לקבל בו את השמן ה"ל למימר דתנן במתניתין וכלי לקבל ביצה לא שמעינן אלא מדיוקא דמתני' אלא משום דבעי למימר אבל כופה עליה כלי נקט ביצה:,הצלה שאינה מצויה לא התירו - פי' בקונטרס לדבר שאינו ניטל וגרס בההוא דפריך אביי מינה בסמוך נשברה לו חבית של טבל בראש גגו דטבל אינו ניטל וקשה לריב"א דאי גרס בה טבל אמאי פריך לרב יוסף מברייתא אחרת מהך דהכא הוה ליה לאקשויי ועוד דבפרק כל כתבי (לחמן דף קיז: ושם) משמע בהדיא דלא גרסי' בברייתא דהכא טבל דלא בשל טבל מיירי דקתני סיפא נזדמנו לו אורחין מביא כלי אחר כו' ונראה לו לפרש דהצלה שאינה מצויה לא התירו לטרוח בכל דבר אפילו בדבר הניטל משום טירחא: ,שאינה מצויה לא התירו - והא דאין נותנין כלי תחת הנר לקבל שמן חשיב הצלה שאינה מצויה לפי שרגילים לעולם לתת כלי תחת הנר מבעוד יום וניצוצות אע"ג דקאמר בסמוך דשכיחי לא שכיחי כולי האי שיחושו לתת שם כלי מבעוד יום ולהכי חשיב לה הצלה מצויה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.