Guémara
De cet acte accompli par les gens de Tibériade et du fait que les Sages le leur interdirent, on conclut que la pratique consistant à envelopper [hatmana] une marmite dans une chose qui accroît la chaleur durant Chabbat fut abolie pour Chabbat. Et non seulement il est interdit d'agir ainsi durant Chabbat lui-même, mais cela est interdit même tant qu'il fait encore jour, avant Chabbat. [Faire passer des tuyaux d'eau froide à travers de l'eau chaude est en effet comparable au fait d'envelopper de l'eau dans une chose qui ajoute de la chaleur.] 'Oulla dit : la halakha est conforme [à l'avis] des gens de Tibériade. Rav Na'hman lui dit : les gens de Tibériade ont déjà brisé leurs tuyaux [— eux-mêmes sont revenus sur leur position].
מִמַּעֲשֶׂה שֶׁעָשׂוּ אַנְשֵׁי טְבֶרְיָא וְאָסְרִי לְהוּ רַבָּנַן בָּטְלָה הַטְמָנָה בְּדָבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל, וַאֲפִילּוּ מִבְּעוֹד יוֹם. אֲמַר עוּלָּא: הֲלָכָה כְּאַנְשֵׁי טְבֶרְיָא. אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן: כְּבָר תַּבְרִינְהוּ אַנְשֵׁי טְבֶרְיָא לְסִילוֹנַיְיהוּ.
Nous avons appris dans la michna, à propos de l'incident qui rapportait ce que firent les gens de Tibériade, que le statut légal de l'eau chauffée dans les sources chaudes de Tibériade est comparable à celui de l'eau chauffée durant Chabbat, et qu'elle est interdite pour se laver. La Guemara précise ce point : de quel type de lavage s'agit-il ? Si l'on dit qu'il s'agit de laver tout son corps, cela fait difficulté. Cela indiquerait que seule l'eau chauffée durant Chabbat est interdite pour laver tout son corps, mais que laver tout son corps avec de l'eau chaude chauffée avant Chabbat serait permis. Or cela ne se peut. N'a-t-on pas enseigné dans une baraïta : avec de l'eau chaude chauffée la veille de Chabbat, on peut le lendemain s'en servir pour laver son visage, ses mains et ses pieds [progressivement], mais non pour laver tout son corps ? Il faut donc plutôt que le lavage interdit dans la michna, avec de l'eau chauffée durant Chabbat, soit en réalité le lavage de son visage, de ses mains et de ses pieds.
מַעֲשֶׂה שֶׁעָשׂוּ אַנְשֵׁי טְבֶרְיָא: מַאי רְחִיצָה? אִילֵּימָא רְחִיצַת כׇּל גּוּפוֹ — אֶלָּא חַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּשַׁבָּת הוּא דַּאֲסוּרִין, הָא חַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת מוּתָּרִין? וְהָתַנְיָא: חַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, לְמָחָר רוֹחֵץ בָּהֶן פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו, אֲבָל לֹא כׇּל גּוּפוֹ! אֶלָּא פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו.
Cependant, s'il en est ainsi, [considérons] la clause finale de la michna : un jour de fête [yom tov], le statut légal de l'eau est comparable à celui de l'eau chauffée par le feu un jour de fête, et elle est interdite pour se laver et permise pour boire. [Ainsi, même un jour de fête, laver son visage, ses mains et ses pieds serait interdit avec cette eau chaude.] Or, s'il en est ainsi, dirons-nous que nous avons appris cette michna anonyme [stam] conformément à l'avis de Beit Chammaï ? Car nous avons appris dans une michna : Beit Chammaï disent : un homme ne peut chauffer de l'eau pour ses pieds un jour de fête, à moins qu'elle ne soit aussi propre à la boisson ; et Beit Hillel le permettent. [Selon Beit Hillel, il est permis de chauffer de l'eau un jour de fête en vue de laver ses pieds. D'après l'interprétation proposée du terme « lavage » dans la michna — comme désignant le lavage du visage, des mains et des pieds — notre michna serait conforme à l'avis de Beit Chammaï. Cela est problématique, car l'avis halakhique de Beit Chammaï est rejeté et n'est cité qu'exceptionnellement dans une michna anonyme.]
אֵימָא סֵיפָא: בְּיוֹם טוֹב, כְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּיוֹם טוֹב, וַאֲסוּרִין בִּרְחִיצָה וּמוּתָּרִין בִּשְׁתִיָּה. לֵימָא תְּנַן סְתָמָא כְּבֵית שַׁמַּאי? דִּתְנַן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: לֹא יָחֵם אָדָם חַמִּין לְרַגְלָיו אֶלָּא אִם כֵּן רְאוּיִין לִשְׁתִיָּה, וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין.
Rav Ika bar 'Hanania dit : dans notre michna, nous traitons d'une eau chauffée afin de s'en rincer [hichtatfout] tout le corps. [Le rinçage n'a pas le même statut légal que le lavage.] Et ce que nous avons appris dans la michna — que l'eau chauffée durant Chabbat est interdite pour se laver, d'où l'on peut déduire que l'eau chauffée avant Chabbat est permise pour se laver durant Chabbat — est conforme à l'avis de ce tanna, [l'avis de Rabbi Chimon dans la Tossefta]. Car il a été enseigné dans une Tossefta : on ne peut se rincer tout le corps ni avec de l'eau chaude [même chauffée avant Chabbat], ni avec de l'eau froide ; telles sont les paroles de Rabbi Méïr. Rabbi Chimon le permet [même avec de l'eau chaude, parce qu'elle a été chauffée avant Chabbat]. Rabbi Yehouda dit : avec de l'eau chaude, c'est interdit ; avec de l'eau froide, c'est permis. [Selon Rabbi Chimon, il est totalement interdit de se rincer avec de l'eau chauffée durant Chabbat lui-même. Par conséquent, notre michna, qui ne distingue pas entre eau chaude et eau froide, est conforme à l'avis de Rabbi Chimon.]
אָמַר רַב אִיקָא בַּר חֲנַנְיָא: לְהִשְׁתַּטֵּף בָּהֶן כׇּל גּוּפוֹ עָסְקִינַן, וְהַאי תַּנָּא הוּא דְּתַנְיָא: לֹא יִשְׁתַּטֵּף אָדָם כׇּל גּוּפוֹ בֵּין בְּחַמִּין וּבֵין בְּצוֹנֵן — דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּחַמִּין — אָסוּר, בְּצוֹנֵן — מוּתָּר.
Rav 'Hisda dit : [cette controverse à propos du lavage avec de l'eau chauffée avant Chabbat] porte spécifiquement sur de l'eau dans un récipient [keli], car on pourrait croire à tort qu'elle a été chauffée durant Chabbat, et il y a alors lieu de craindre que l'on n'en vienne à permettre l'usage d'une eau chauffée au feu durant Chabbat. Mais lorsque l'eau a été recueillie dans le sol [karka], tous s'accordent à dire que c'est permis. La Guemara objecte : l'incident concernant les gens de Tibériade ne portait-il pas sur de l'eau dans le sol, et néanmoins les Sages l'interdirent ! Il faut donc plutôt dire que, si cela fut énoncé, voici ce qui fut énoncé [c'est-à-dire la version correcte de la parole de Rav 'Hisda] : cette controverse porte spécifiquement lorsque l'eau a été recueillie dans le sol ; mais lorsqu'elle est dans un récipient, tous s'accordent à dire que c'est interdit.
אָמַר רַב חִסְדָּא: מַחֲלוֹקֶת בִּכְלִי, אֲבָל בְּקַרְקַע — דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. וְהָא מַעֲשֶׂה דְּאַנְשֵׁי טְבֶרְיָא בְּקַרְקַע הֲוָה וְאָסְרִי לְהוּ רַבָּנַן! אֶלָּא אִי אִיתְּמַר, הָכִי אִיתְּמַר: מַחֲלוֹקֶת בְּקַרְקַע, אֲבָל בִּכְלִי — דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר.
Rabba bar bar 'Hana dit au nom de Rabbi Yo'hanan : la halakha dans cette controverse est conforme à l'avis de Rabbi Yehouda. Rav Yossef lui dit : l'as-tu appris [de Rabbi Yo'hanan] explicitement, ou l'as-tu appris par déduction à partir d'autre chose qu'il a dit ? La Guemara précise : quelle était la parole de Rabbi Yo'hanan dont cette conclusion pouvait être déduite ? Car Rav Tan'houm dit au nom de Rabbi Yo'hanan, au nom de Rabbi Yannaï, au nom de Rabbi [Yehouda HaNassi] : en tout lieu où tu trouves deux [Sages] qui sont en désaccord et un [troisième] qui tranche [par un compromis], la halakha est conforme aux paroles de celui qui tranche. À l'exception [du cas] des indulgences concernant les bandelettes [d'étoffe] insignifiantes : car bien que Rabbi Eliézer soit rigoureux, que Rabbi Yehochoua soit indulgent et que Rabbi Akiva tranche [par un compromis], la halakha n'est pas conforme aux paroles de celui qui tranche. D'une part, parce que Rabbi Akiva est un disciple [de Rabbi Eliézer et de Rabbi Yehochoua, et n'a pas l'autorité de trancher entre les avis de ses maîtres]. Et de plus, [n'a-t-on pas…]
אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה. אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף: בְּפֵירוּשׁ שְׁמִיעַ לָךְ, אוֹ מִכְּלָלָא שְׁמִיעַ לָךְ? מַאי כְּלָלָא? — דְּאָמַר רַב תַּנְחוּם אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר רַבִּי יַנַּאי אָמַר (רַב) [רַבִּי]: כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא שְׁנַיִם חֲלוּקִין וְאֶחָד מַכְרִיעַ — הֲלָכָה כְּדִבְרֵי הַמַּכְרִיעַ. חוּץ מִקּוּלֵּי מַטְלָנִיּוֹת, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַחְמִיר, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מֵיקֵל, וְרַבִּי עֲקִיבָא מַכְרִיעַ — אֵין הֲלָכָה כְּדִבְרֵי הַמַּכְרִיעַ. חֲדָא: דְּרַבִּי עֲקִיבָא תַּלְמִיד הוּא. וְעוֹד: הָא
Rachi
בטלה הטמנה - נאסרה הטמנה בדבר המוסיף הבל דהא מבע"י נתנו שם הסילון ומפני שהצוננין מתחממין בכך ואע"ג דממילא אסור:,לסילונייהו - לסילונין שלהן שחזרו בהן:
ראויין לשתיה - דמחים להו לשתייה ואי בעי רוחץ בהן פניו:
להשתטף - שנותן על גופו ומשתטף:,והאי תנא - ר' שמעון היא דמתיר להשתטף כל גופו בשבת בחמין שהוחמו מע"ש והיינו דקאמר כחמין שהוחמו בשבת אסור הא שהוחמו מאתמול שרי ואי בי"ט כחמין שהוחמו בי"ט ואסור ברחיצה דאפי' בית הלל לא שרי להחם בי"ט אלא לפניו ידיו ורגליו אבל לשיטוף כל גופו לא:,לא ישתטף - בשבת:,בין בחמין - ואפי' הוחמו בחול :
בכלי - דהרואה אומר היום הוחמו ומוכחא מילתא דתולדות האור נינהו ואתי להחם בשבת כגון נותן צונן בחמין:,אבל בקרקע - כגון אמבטאות של מרחצאות והן חמי האור:,מותר - דבטלי להו מתורת חמין:,והא מעשה דאנשי טבריא כו' - אלמא במילתייהו קיימי:
Tossafot
ממעשה שעשו אנשי טבריא ואסרו להם בטלה הטמנה מבע"י בדבר המוסיף הבל - וא"ת מה צריך למילף ממעשה דאנשי טבריא הא מתני' היא דאין טומנין בדבר המוסיף הבל בפרק במה טומנין (לקמן שבת ד' מז: ושם) ומבע"י איירי דמשחשיכה אפי' בדבר שאינו מוסיף הבל אסור כדאמרינן בפ"ב (לעיל שבת דף לד.) ואור"י דמתניתין דלקמן איכא לאוקמא בבין השמשות אבל מבעוד יום ה"א דשרי וא"ת והא קתני טומנין בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן ואי בין השמשות איך טומנין בהן והא אסור לטלטלן וי"ל דהוה מוקמינן כר' דאמר (לעיל שבת ד' ח:) כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות וא"ת אי כר' אתיא אי מבעוד יום שרי להטמין ביה"ש נמי שרי דכל דבר שהוא משום שבות כו' וי"ל דה"א בהטמנה החמירו וה"ר שמואל מוורדין מפרש ממעשה אנשי טבריא בטלה הטמנה דאסור אפי' לאכול כדקתני ואסורין בשתיה וה"ר יונה מפרש בטלה אפי' בקדירה חייתא והיינו דקאמר בטלה משמע לגמרי מכל דבר:
הא חמין שהוחמו מבעוד יום מותרים והתניא חמין שהוחמו כו' - תימה לוקי ההיא ברייתא דאסרה בכלי משום דהרואה אומר היום הוחמו ומתניתין בקרקע כמשמעה כדמפליג בסמוך בין כלי לקרקע וי"ל דדוקא בשיטוף דקיל איכא לפלוגי אבל ברחיצה דחמירא לא מסתברא לפלוגי בהכי:,אלא פניו ידיו ורגליו כו' - הכל היה יכול לדקדק מסיפא דקתני בי"ט כחמין שהוחמו בי"ט אילימא רחיצת כל גופו הא הוחמו מעי"ט שרי והא לקמן אסר רחיצה בי"ט דקאמר למחר נכנס ומזיע אבל רוחץ לא ודוקא שטיפה שרי בבית החיצון אלא דרך הש"ס מה שיכול לדקדק מרישא מדקדק ומיהו קשה לרשב"א דמגופה דמתניתין הוי מצי למידק בלא הך ברייתא דמייתי מדקתני ואסורים בשתיה כ"ש פניו ידיו ורגליו דאסירי:
אלא אם כן ראויין לשתיה - נראה לר"י דווקא שמחמם אותם לצורך שתיה אבל לצורך רחיצה אע"ג דראויין לשתיה אסרי ב"ש דהא לית להו מתוך (ביצה ד' יב. ושם) ובפ"ב דביצה (ד' כא: ושם) אסרי ב"ש מדורה להתחמם כנגדה ואע"ג דראויה היא לבשל ולאפות ועוד אומר ר"י דמהכא נמי יש לדקדק דאי שרו ב"ש לצורך רחיצה משום דראויין לשתיה א"כ לא אתיא מתני' אפי' כב"ש דקתני ואסורין ברחיצה ומותרין בשתיה ומדקתני ומותרין בשתיה מכלל דראויין לשתיה ואפ"ה קתני דאסורין ברחיצה אלא ודאי לא שרו ב"ש אלא כשעושה לצורך שתיה ונראה לר"י דיכול לחמם אפי' ביותר מכדי שתיה כדאמר בפרק הדר (עירובין ד' סח.) נשייליה לאימיה אי צריכה נחיימו אגב אימיה ודוקא בכדי שיעור לרגליו אבל לצורך כל גופו לא והיינו טעמא שהבלנים חשודים דפעמים שיחממו עיקרן לרחיצה:,וב"ה מתירין - משמע דוקא לרגליו אבל לצורך כל גופו לא וכן משמע בכולה שמעתין דמחמירין בחמין שהוחמו בי"ט כחמין שהוחמו בשבת וגזרו על הזיעה ביו"ט כמו בשבת כדאמר בביצה בהמביא ולקמן (שבת דף מ. ושם) א"כ משמע שאסור לעשות הבערה משום רחיצה שאם לא כן לא היו גוזרים על הזיעה ותימה דמ"ש הבערה דרחיצה מהבערה דזיעה דשרי מדאורייתא כדמוכח התם ואומר ר"י בשם ריב"א דרחיצה אינה אלא לתענוג ואסורה כמו מוגמר דאסור בפ"ק דכתובות (ד' ז. וסם) משום דאין שוה לכל נפש וכן משמע בירושלמי דהיינו טעמא דרחיצה אבל זיעה שוה היא לכל נפש דאינה תענוג אלא לבריאות והא דתניא לקמן (שבת ד' מ.) מרחץ שפקקו נקביו מעי"ט למחר נכנס ומזיע. ה"ה אפי' הוחם בו ביום אלא נקט מעי"ט דאפ"ה דוקא מזיע אבל רוחץ לא:
בין בחמין בין בצונן - נראה לר"י דהיינו אפי' חמין שהוחמו מע"ש דהא אוסר אפי' צונן ומסתמא בהנך חמין אסיר ר' יהודה ועוד דמסתמא לא מיירי בדעבדי איסורא והאי תנא הוא דקאמר היינו ר"ש ועוד אומר ר"י דיש להוכיח דבחמין שהוחמו מע"ש פליגי דאמר בפרק חבית (לקמן שבת ד' קמז. ושם) מה חמי טבריא חמין אף מי מערה חמין הרוחץ דיעבד אין לכתחילה לא מכלל דלהשתטף אפי' לכתחילה מני ר"ש היא . דתניא לא ישתטף כו' ואי בשהוחמו בשבת פליגי אבל מערב שבת שרי ר' יהודה אמאי צריך לאוקמה כר"ש לוקמה כר' יהודה ובהוחמו מע"ש דהא דומיא דחמי טבריא קתני:
והא מעשה דאנשי טבריא בקרקע הוה ואסרי להו - הקשה ה"ר אליעזר ממי"ץ מאי פריך התם הוחמו בשבת כדקתני כחמין שהוחמו בשבת משמע דבהוחמו מע"ש שרי והכא בהוחמו מע"ש פליגי כדפרישית ומפרש הר"ר יוסף דס"ל להש"ס מדמחמיר ר"מ כ"כ דאוסר אפי' צונן מחמיר נמי לאסור ע"ש אטו שבת ולהכי פריך והא מעשה דאנשי טבריא בקרקע הוה ואסרי להו בהוחמו בשבת ורב חסדא קאמר אבל בקרקע ד"ה מותר אפי' בהוחמו בשבת דהא לר"מ אי הוה אוסר להו בהוחמו בשבת בהוחמו מע"ש נמי הוה אוסר וקשה דר"מ אוסר להשתטף בצונן אפי' בקרקע כדמסיק דבקרקע פליגי ובפרק שמונה שרצים (לקמן שבת דף קט. ושם) משמע דשרי דקאמר התם רוחצין במי גרר ובמי חמתן ובמי עסיא ובמי טבריא אבל לא בים הגדול ורמינהו רוחצין במי טבריא ובים הגדול כו' ומוקים בתרייתא כר' מאיר וי"ל דבקרקע דהכא דאסר היינו דומיא דכלי דדמי לרוחץ בחמין והתם בנהר התירו שנראה כמיקר בנהר ואפי' בחמי טבריא לא דמי לאדם רוחץ בחמין:
אמר רבה בר בר חנה הלכה כר' יהודה - אע"ג דר' יוחנן אית ליה הלכה כסתם משנה הכא משום דר' יהודה מכריע הוא אין הלכה כסתם וקשה דבפרק קמא דפסחים (דף יג. ודף כא. ושם) פריך ונימא מר הלכה כר' מאיר דסתם לן תנא כוותיה אע"ג דסבר דרבן גמליאל מכריע הוא דפריך בתר הכי ונימא מר הלכה כרבן גמליאל דהוה ליה מכריע וי"ל דסתם דהכא גריע מההוא סתם דהכא סתם במתני' ומחלוקת בברייתא והלכה כמכריע ומיהו אי לאו הכרעה הוה הלכה כסתם מתני' אע"ג דמחלוקת בברייתא:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.