Guémara
…à un enfant. Parce que l'embouchure du chofar est recourbée, on peut y verser un peu d'eau à la fois. S'il en est ainsi, un chofar appartenant à la communauté serait lui aussi propre à abreuver un nourrisson pauvre dont la subsistance est assurée par la communauté [— pourquoi donc faire une distinction] ? Et de plus, cette halakha qui a été enseignée dans une baraïta : « De même que l'on peut déplacer le chofar, de même peut-on déplacer les trompettes [‘hatsotserot] » — contredit ce qui a été enseigné précédemment, à savoir qu'il y a une différence entre déplacer le chofar et déplacer la trompette. Selon quel avis cette baraïta [a-t-elle été enseignée] ? Plutôt, cela n'est pas difficile, car on peut expliquer que ces trois baraïtot correspondent aux trois avis relatifs à ces halakhot. Cette baraïta, qui permet de déplacer le chofar mais non la trompette, est conforme à l'avis de Rabbi Yehouda, qui tient que les lois du mouktsé s'appliquent à ces objets le Chabbat et que l'on ne peut pas déplacer un ustensile dont l'unique fonction est interdite. Puisqu'une trompette n'a aucun usage permis le Chabbat, on ne peut pas la déplacer. En revanche, il est permis de déplacer un chofar, qui peut servir à abreuver un enfant. Et cette baraïta, qui permet de déplacer aussi bien un chofar qu'une trompette, est conforme à l'avis de Rabbi Chimon, qui tient que les lois du mouktsé ne s'appliquent pas à des ustensiles de ce genre le Chabbat. Tandis que cette autre baraïta, qui interdit de déplacer aussi bien un chofar qu'une trompette, est conforme à l'avis de Rabbi Ne'hemya, qui tient que l'on ne peut pas se servir d'un ustensile dont la fonction principale est interdite le Chabbat, même pour un usage permis.
לְתִינוֹק. בְּצִיבּוּר נָמֵי, חֲזֵי לְגַמֵּעַ לְתִינוֹק עָנִי? וְתוּ, הָא דְּתַנְיָא: כְּשֵׁם שֶׁמְּטַלְטְלִין אֶת הַשּׁוֹפָר כָּךְ מְטַלְטְלִין אֶת הַחֲצוֹצְרוֹת. מַנִּי? אֶלָּא לָא קַשְׁיָא: הָא רַבִּי יְהוּדָה, הָא רַבִּי שִׁמְעוֹן, הָא רַבִּי נְחֶמְיָה.
Cependant, cette explication soulève une légère difficulté au sujet de l'affirmation selon laquelle on ne peut déplacer ni le chofar ni la trompette : il n'était pas nécessaire de mentionner la trompette, car si l'on ne peut pas déplacer un chofar, à plus forte raison ne peut-on pas déplacer une trompette. On peut toutefois l'expliquer ainsi : quel est ce « chofar » mentionné dans cette baraïta ? Il s'agit en réalité des trompettes, conformément à l'enseignement de Rav 'Hisda. Car Rav 'Hisda a dit : ces trois objets, leurs noms ont changé depuis que le Temple a été détruit : ce qu'on appelait trompette [‘hatsotsra] fut appelé chofar [dans les générations ultérieures], et ce qu'on appelait chofar [shofra] fut appelé trompette [‘hatsotsra dans les générations ultérieures]. La baraïta citée emploie le style qui inverse trompette et chofar, et ils y sont mentionnés dans cet ordre. Incidemment, la Guemara demande : quelle est la différence pratique sur le plan halakhique selon qu'un chofar est appelé chofar ou trompette ? La Guemara répond : cela importe pour les halakhot du chofar de Roch haChana. À Roch haChana, on ne s'acquitte de son obligation qu'en sonnant d'un chofar. Si quelqu'un vient aujourd'hui demander de quel instrument il doit se servir pour sonner les sonneries requises, on devra lui dire de se servir d'une « trompette » [puisque c'est ainsi qu'on nomme désormais le chofar].
וּמַאי שׁוֹפָר — נָמֵי חֲצוֹצְרוֹת. כִּדְרַב חִסְדָּא. דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: הָנֵי תְּלָת מִילֵּי אִישְׁתַּנִּי שְׁמַיְיהוּ מִכִּי חֲרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ: ״חֲצוֹצַרְתָּא״ — ״שׁוֹפָרָא״, ״שׁוֹפָרָא״ — ״חֲצוֹצַרְתָּא״. לְמַאי נָפְקָא מִינָּה? לְשׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה.
Le deuxième objet dont le nom a changé : ce qu'on appelait saule [arava] fut appelé dans les générations ultérieures tsaftsafa, et ce qu'on appelait tsaftsafa fut appelé saule. Ici aussi, la Guemara demande : quelle est la différence pratique sur le plan halakhique qui résulte de ce changement de nom ? La Guemara répond : pour la mitsva des quatre espèces, désignée par le nom de l'une des espèces, à savoir la prise du loulav [palme], car l'une des quatre espèces est une branche de saule, et non de tsaftsafa.
״עֲרָבָה״ — ״צַפְצָפָה״, ״צַפְצָפָה״ — ״עֲרָבָה״. לְמַאי נָפְקָא מִינָּה? לְלוּלָב.
Le troisième objet dont le nom a changé : ce qu'on appelait petora — qui désignait à l'origine une grande table — fut appelé dans les générations ultérieures petorta, et ce qu'on appelait petorta — qui désignait à l'origine une petite table — fut appelé petora dans les générations ultérieures. La Guemara demande : quelle est la différence pratique sur le plan halakhique qui résulte de ce changement de nom ? La Guemara répond : pour les lois de l'achat et de la vente [miqa'h oumimkar]. Une personne qui commande une petora doit savoir qu'elle a commandé une petite table, et non une grande.
״פָּתוּרָה״ — ״פָּתוּרְתָּא״, ״פָּתוּרְתָּא״ — ״פָּתוּרָה״. לְמַאי נָפְקָא מִינָּה? לְמִקָּח וּמִמְכָּר.
Abayé dit : nous aussi, nous dirons quelque chose et commenterons les changements de sens des termes survenus à notre génération. Ce qu'on appelait houvlila — la première poche stomacale des animaux ruminants [le feuillet] — est, dans les générations récentes, appelé bei khassei, qui est le nom de la deuxième poche stomacale de l'animal [le bonnet]. De même, ce qu'on appelait autrefois bei khassei est appelé houvlila dans les générations récentes. Quelle est la différence pratique sur le plan halakhique qui résulte de ce changement de noms ? Pour le cas d'une aiguille trouvée dans l'épaisseur de la paroi de la deuxième poche stomacale [bei khassei]. Dans les halakhot des tereïfot — où il est interdit de consommer des animaux dont l'espérance de vie est inférieure à un an — on a établi que si une aiguille a perforé la paroi de la deuxième poche stomacale d'un seul côté, l'animal est cachère ; si l'aiguille a traversé la paroi de manière visible des deux côtés, l'animal prend le statut halakhique de tereïfa. Dans la première poche stomacale [houvlila], en revanche, même si l'aiguille n'a perforé qu'un seul côté de la paroi, l'animal prend le statut de tereïfa. Il est donc essentiel de distinguer la première de la deuxième poche stomacale.
אָמַר אַבָּיֵי, אַף אָנוּ נֹאמַר: ״הוּבְלִילָא״ — ״בֵּי כָסֵי״, ״בֵּי כָסֵי״ — ״הוּבְלִילָא״. לְמַאי נָפְקָא מִינָּה — לְמַחַט שֶׁנִּמְצֵאת בְּעוֹבִי בֵּית הַכּוֹסוֹת, דְּמִצַּד אֶחָד כְּשֵׁירָה, וּמִשְּׁנֵי צְדָדִים טְרֵיפָה.
Rav Achi dit : nous aussi, nous parlerons de choses dont le nom a changé au fil des générations. La ville qui, à l'époque biblique, était appelée Bavel [Babylone] fut appelée Boursif dans les générations ultérieures, et Boursif fut appelée Bavel dans les générations ultérieures.
אָמַר רַב אָשֵׁי, אַף אָנוּ נֹאמַר: ״בָּבֶל״ — ״בּוֹרְסִיף״, ״בּוֹרְסִיף״ — ״בָּבֶל״.
Rachi
לתינוק עני - שעל הציבור לפרנסו:,הא ר' יהודה - שופר מיטלטל וחצוצרות אינן מיטלטלין דמוקצה הוא אבל שופר תורת כלי עליו כדאמרן לעיל:,הא - דקתני תרוייהו מטלטלין ר' שמעון היא דלית ליה מוקצה:,הא - דקתני אף שופר אין מטלטלין ר' נחמיה דאמר אפי' תרווד אפי' טלית אין ניטלין אלא לצורך תשמישו המיוחד ועיקר שופר לאו לגמוע מים קאי:
ומאי שופר - דקתני בההיא דר' נחמיה דאקדמית בה לחצוצרות לאיסורא וכיון דתני אין מטלטלין את השופר תו לא צריך למתני חצוצרות דכ"ש היא הואיל ואינו ראוי לגמע בו תינוק אלא שופר דתנא רישא הוא חצוצרות וחצוצרות דתנא בסיפא הוא שופר דאישתנו שמייהו כדרב חסדא:,לשופר של ראש השנה - אין תוקעין אלא באותו שעם הארץ קורין חצוצרות והוא שופר או אם בא עם הארץ לשאול במה יתקע אומרים לו בחצוצרות:
צפצפה - פסולה ללולב ועלה שלה עגול וקנה שלה לבן כדאמרן בסוכה:
פתורה - מתחילה היו קורין לגדול פתורה ולקטנה פתורתא ועכשיו נשתנו:
אף אנו נאמר - אף אנו יכולים להוסיף אדרב חסדא לומר שגם זה נשתנה:,הובלילא - מתחילה היו קורין להמסס הובלילא ולבית הכוסות בי כסי ועכשיו נשתנו:,המסס - הוא הסמוך לבית הכוסות עשוי סגלגל כמין כדור ובתוכו קליפות קליפות הרבה כגלגל של ריחים וקורין צינפי"ל ודופנו דק מאד:,בית הכוסות - סוף הכרס שקורין פאנצ"א ויש בו עובי שקורין דובלון ותוכו עשוי כמין כוס עובי בית הכוסות דופן כפולה ודבוקין הכפלים זה בזה בשומן:,מצד א' - שלא ניקב אלא א' מן הכפלים כשרה שחבירו סותמו:,מב' צדדין - שניקבו שניהם טריפה ובבית הכוסות הוא דאיכא לפלוגי בין צד א' לשני צדדין אבל בהמסס אפי' מצד א' שלא נראה הנקב לחוץ אין זו סתימה לפי שהדופן דק מאד:
Tossafot
הא ר' יהודה - לר' יהודה מטלטלין שופר אע"ג דמלאכתו לאיסור שרי לטלטלו לצורך גופו ומקומו כדמוכח בפרק כל הכלים (לקמן שבת קכד:) דאמר רב מכבדות של מילתא מותר לטלטל בשבת ושל תמרה אסור פירוש לפי שמלאכתו לאיסור ור' אלעזר אמר אף של תמרה במאי עסקינן אילמא לצורך גופו ומקומו בהא לימא רב של תמרה לא והא רב כרבא ס"ל דשרי דבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ומקומו ואי ר' יהודה אסר והא רב סבר כר' יהודה דאית ליה מוקצה ובפרק תולין (לקמן דן קמא: ושם) גבי הא דפריך לאביי [ורבא] ממנעל שעל גב האימום משמע בהדיא דשרי ר"י בדבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ומקומו ותניא נמי בפרק כירה (לקמן שבת דף מד.) ר' יהודה אומר כל הנרות של מתכת מטלטלין חוץ מן הנר שהדליקו בו בשבת אבל בחצוצרות אסר משום דכיון דלא חזי למלאכת היתר אלא מעט מקצה ליה לגמרי ממלאכת היתר והוי כמטה שיחדה למעות והניח עליה מעות דאמר רב יהודה א"ר (לקמן שבת דף מד:) דאסור לטלטלה ומוקי לה כר' יהודה וכמו קינה של תרנגולים דמשמע לקמן (שבת דף מה:) דאסור לר' יהודה אפי' לצורך גופו ומקומו:,הא ר' שמעון - דלית ליה מוקצה אלא מוקצה מחמת חסרון כיס ודוקא לצורך גופו או מקומו הוא דשרי אבל מחמה לצל מודה ר"ש דאסור דתנן בפרק כל הכלים (לקמן שבת דף קכב:) נוטל אדם את הקורנס לפצע בו את האגוזים קורדום לחתוך בו דבילה אבל מחמה לצל אסור וכר' שמעון היא מדקתני סיפא מחט של יד ליטול בו את הקוץ ובהנחנקין (סנהדרין דף פד:) מוקי לה כר' שמעון ובשילהי האורג (לקמן שבת קז.) נמי מוכח מינה דמפיס מורסא מותר לכתחילה וההיא דמפיס מורסא מוקמא כר"ש בריש פ' ח' שרצים (לקן דף קז:) ובפ' בתרא (לקמן שבת קכז.) נמי פשיטא לן דמתניתין דכל הכלים אתיא כר"ש דקאמר דבמוקצה מחמת חסרון כיס מודה ר"ש דתנן כל הכלים ניטלין בשבת חוץ ממסר הגדול ויתד של מחרישה וגבי מכבדות של תמרה (דף קכד:) דפריך אלא מחמה לצל בהא לימא ר' אלעזר אף של תמרה ואי שרי ר"ש אף מחמה לצל מאי קושיא דילמא ר' אלעזר כר"ש ס"ל:,הא ר' נחמיה - ההיא דאסרה שופר וחצוצרות דתניא בפרק חבית (לקמן שבת דף קמו.) אפי' תרווד אפי' טלית אפי' סכין אין נוטלין אלא לצורך תשמישן ופי' בקונטרס תשמישן המיוחד להם ומשמע לפי' דכלי שמלאכתו לאיסור אסור לטלטלו לשום צורך דהא מיוחד למלאכת איסור ואנן בעינן שיהא מיוחד לצורך אותו דבר שנוטלו בשבת וקשה לר"ת דאמר בפרק חבית (ג"ז שם) חותלות של תמרים ושל גרוגרות מתיר אבל לא מפקיע ולא חותך ומוקי לה כר' נחמיה וכן בפרק בכל מערבין (עירובין דף לה. ושם) הכא במנעול דקטיר במיתנא ובעי סכינא למיפסקיה ומוקי כר' נחמיה ואמאי אסר בסכין כיון שהוא עומד ומיוחד לחתיכה והר"ר שמעון הזקן הקשה לפירוש הקונטרס דהיכי קאמר רבא בפרק כל הכלים (לקמן שבת דף קכד.) ואתא ר' נחמיה למימר דאפי' כלי שמלאכתו להיתר לצורך גופו או לצורך מקומו אין מחמה לצל לא היכי שרי לצורך מקומו והלא אין זה תשמיש המיוחד לו ודוחק ר"ת לומר לפי' הקונטרס דקערות אחר שאכלו בהן דדרך להסירן כל שעה חשיב צורך מקומו תשמיש המיוחד לו ונראה לר"ת דלא שרי ר' נחמיה אלא תשמיש הרגיל לעשות בו בחול אפי' אינו תשמיש המיוחד לו ואפי' דבר שמלאכתו לאיסור שרי כיון שדרך אותו תשמיש לעשות ממנו בחול כגון קורנס לפצע בו את האגוזים וקורדום לחתוך בו את הדבילה והיינו לצורך תשמישו דקאמר כלומר מה שרגיל לעשות בו בחול ולא אתא לאפוקי אלא מחמה לצל וכגון תשמיש שאינו רגיל לחתוך כגון חותלות של תמרים בסכין או מנעול דקטיר במיתנא ושופר נמי אין דרך בחול לגמע בו מים לתינוק והסקה בכלים דתניא בפרק כל הכלים (לקמן שבת דף קכד:) אין מסיקין בכלים כו' ומוקי לה כר' נחמיה ומביא ר"ת ראיה מפרק כל הכלים (ג"ז שם) דתנן כל הכלים ניטלין לצורך ושלא לצורך ר' נחמיה אומר אין ניטלין אלא לצורך ומפרש רבה בגמרא דבר שמלאכתו להיתר לצורך גופו ולצורך מקומו דבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו אין לצורך מקומו לא והשתא מה לו להזכיר דבר שמלאכתו לאיסור כיון דמתניתין לא איירי אלא במלאכתו להיתר אלא ודאי משום ר' נחמיה נקטיה דבעי למימר ואתא ר' נחמיה למימר דאפי' דבר שמלאכתו להיתר כו' ומשום דמשוה ר' נחמיה מלאכתו להיתר למלאכתו לאיסור נקט מלאכתו לאיסור דלר' נחמיה תרוייהו לצורך גופו שרי ולצורך מקומו לא ולרבא תרוייהו לצורך גופו ומקומו שרי מחמה לצל לא ולשון אפי' משמע נמי הכי:
למחט שנמצאת - דתניא באלו טרפות (חולין דף נ. ושם) ובהמדיר (כת בות דף עו:) מצד אחד כשירה מב' צדדין טרפה ופי' בקונטרס בעובי בית הכוסות הוא דאיכא לפלוגי הכי אבל בהמסס אפי' מצד אחד שלא נראה הנקב לחוץ טרפה דאין זו סתימה והקשה ה"ר אליעזר ממי"ץ דהא תנן המסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ משמע דבהמסס נמי לא מיטרפה אלא בנקב מפולש ואור"י דהאי לחוץ לא לגמרי לחוץ אלא כלומר לצד חוץ לאפוקי ניקבו זה לתוך זה דכשירה כדקתני בתר הכי וקמ"ל דמצד אחד כשירה אע"ג דניקב עור אחד שלם אבל הא דקתני מב' צדדין טרפה אין חידוש אי נמי מב' צדדין טרפה נמי חידוש הוא דקמ"ל אע"פ ששוכב על המסס וס"ד שמגין כמו חלחולת שנקבה וירכים מעמידין אותה דכשירה קמ"ל דהכא טרפה ור"ת אומר דבהמסס נמי מצד אחד כשירה ופשיטא דלא הויא טרפה אא"כ ניקב נקב מפולש לחוץ דאין סברא שיהיה טרפה בשום מקום אלא בנקב מפולש והא דנקט בברייתא בית הכוסות לאשמועינן מצד אחד כשירה אע"ג דניקב עור שלם ונפקא מינה הא דשמעינן דאישתני שמייהו אע"ג דדינם שוה דאי לא אשמעינן ה"א דהאי דקתני מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות היינו דקרו השתא בי כסי שאין לו אלא עור אחד והוה אתי למימר דדוקא בההוא מצד אחד כשירה אבל במאי דקרו הובלילא אפי' מצד אחד טרפה כיון שניקב עור אחד שלם להכי אשמעינן דאישתני שמייהו דאפי' בהובלילא מצד אחד כשירה ועוד אור"י דמצינו למימר כפי' רש"י דבהמסס אפי' מצד אחד טרפה דחיישינן שמא ניקב לחוץ וחזר והבריא כמו ישב לו קוץ בוושט דהכי הלכתא התם דחיישינן שמא הבריא וחוששין לספק דרוסה ואפי' למאן דלא חייש התם בקוץ שמא במחט שהוא דק חייש והא דבעי באלו טרפות ניקבו לחוץ היינו כגון דידעינן דשוב לא הבריא כגון שאכלה מחט בפנינו ושחטוה מיד:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.