Guémara
Pour quelle raison les Sages ont-ils dit que l'on ne calfeutre pas [l'eau chaude pour Chabbat] dans une matière qui accroît la chaleur, et cela même tant qu'il fait encore jour ? — C'est un décret de peur que l'on n'en vienne à la calfeutrer dans de la cendre brûlante (rémets) où se trouve une braise incandescente [les gens ne sauraient distinguer entre l'apport de chaleur par la cendre brûlante et les autres apports de chaleur]. Abayé lui dit : Et qu'il la calfeutre [dans la cendre brûlante, quel est le problème, puisque c'est encore de jour] ? [Rava] répondit : C'est un décret de peur que l'on n'en vienne à attiser les braises [le Chabbat, afin qu'elles s'embrasent, transgressant ainsi un interdit de la Torah].
מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ אֵין טוֹמְנִין בְּדָבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל וַאֲפִילּוּ מִבְּעוֹד יוֹם? — גְּזֵירָה שֶׁמָּא יַטְמִין בְּרֶמֶץ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ גַּחֶלֶת. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְיַטְמִין? גְּזֵירָה שֶׁמָּא יְחַתֶּה בַּגֶּחָלִים.
Nos maîtres ont enseigné [dans une baraïta qui traite de l'ensemble des problèmes touchant à la période du crépuscule] : le crépuscule (bein hachemachot) est [une période d'incertitude] : il est douteux qu'il soit [composé] à la fois de jour et de nuit, il est douteux qu'il soit tout entier du jour, il est douteux qu'il soit tout entier de la nuit — [c'est pourquoi] on lui impose la rigueur des deux jours [si une rigueur s'applique à l'un ou l'autre des deux jours, on est tenu de la respecter durant le crépuscule].
תָּנוּ רַבָּנַן: בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת סָפֵק מִן הַיּוֹם וּמִן הַלַּיְלָה, סָפֵק כּוּלּוֹ מִן הַיּוֹם, סָפֵק כּוּלּוֹ מִן הַלַּיְלָה — מְטִילִין אוֹתוֹ לְחוֹמֶר שְׁנֵי יָמִים.
Et qu'est-ce que le crépuscule (bein hachemachot) ? — Depuis le coucher du soleil, tant que la face orientale [du ciel] est rougie [par la lumière du soleil]. Si le [segment] inférieur [du ciel] a perdu sa couleur (hikhsif) mais que le [segment] supérieur ne l'a pas [encore] perdue — c'est le crépuscule. Si le [segment] supérieur a perdu sa couleur et s'est égalé à l'inférieur — c'est la nuit ; telles sont les paroles de Rabbi Yehouda. Rabbi Ne'hemia dit : [la durée du crépuscule est] le temps qu'il faut à un homme pour marcher un demi-mil depuis le coucher du soleil. Rabbi Yossi dit : le crépuscule [ne dure pas un laps de temps quantifiable ; il] est comme un clin d'œil — celui-ci [la nuit] entre et celui-là [le jour] sort, et il est impossible de le saisir [tant il est bref].
וְאֵיזֶהוּ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת? — מִשֶּׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה כָּל זְמַן שֶׁפְּנֵי מִזְרָח מַאֲדִימִין. הִכְסִיף הַתַּחְתּוֹן וְלֹא הִכְסִיף הָעֶלְיוֹן — בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. הִכְסִיף הָעֶלְיוֹן וְהִשְׁוָה לַתַּחְתּוֹן — זֶהוּ לַיְלָה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁיְּהַלֵּךְ אָדָם מִשֶּׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה חֲצִי מִיל. רַבִּי יוֹסִי אוֹמֵר: בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת כְּהֶרֶף עַיִן, זֶה נִכְנָס וְזֶה יוֹצֵא, וְאִי אֶפְשָׁר לַעֲמוֹד עָלָיו.
Le Maître a dit [dans la baraïta] : on lui impose la rigueur des deux jours. À propos de quelle halakha [cela a-t-il été dit] ? Rav Houna fils de Rav Yehochoua dit : à propos de la matière de l'impureté rituelle, comme nous l'avons appris [dans une michna] : [un zav] qui a vu [un écoulement] durant deux [jours consécutifs au moment] du crépuscule — [il y a] doute quant à l'impureté et quant au sacrifice [korban]. [En effet, on ne sait s'il faut considérer qu'il n'a vu l'écoulement qu'un seul jour, car peut-être le crépuscule du premier jour appartenait-il au jour suivant et celui du second jour au jour précédent ; ou bien qu'il s'agit de deux jours ; ou encore de trois jours. Or, selon la Torah, un zav qui a vu deux écoulements est impur, et toutes les rigueurs du zav s'appliquent à lui ; s'il voit un troisième écoulement, il est tenu d'apporter un sacrifice dans le cadre de sa purification. C'est pourquoi ce zav, à propos duquel il y a doute s'il a vu des écoulements un, deux ou trois jours, a un statut incertain quant à l'impureté et quant au sacrifice.] [Et celui qui] a vu [un écoulement] un seul jour [au moment] du crépuscule — [il y a] doute quant à l'impureté [car cela peut être considéré comme deux jours].
אָמַר מָר: מְטִילִין אוֹתוֹ לְחוֹמֶר שְׁנֵי יָמִים. לְמַאי הִלְכְתָא? אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לְעִנְיַן טוּמְאָה, כְּדִתְנַן: רָאָה שְׁנֵי יָמִים בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת — סָפֵק לַטּוּמְאָה וְלַקׇּרְבָּן. רָאָה יוֹם אֶחָד בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת — סָפֵק לַטּוּמְאָה.
[La Guemara commente la baraïta :] celle-ci est en elle-même difficile [contradictoire]. Tu as dit : qu'est-ce que le crépuscule ? — Depuis le coucher du soleil, tant que la face orientale est rougie. [Par déduction,] si le [segment] inférieur a perdu sa couleur mais que le [segment] supérieur ne l'a pas perdue — c'est la nuit. Et ensuite [la baraïta] enseigne : si le [segment] inférieur a perdu sa couleur mais que le [segment] supérieur ne l'a pas [encore] perdue — c'est le crépuscule [il y a là une contradiction interne] ! Rabba dit au nom de Rav Yehouda au nom de Chmouel [pour résoudre la contradiction] : combine et enseigne [unifie les deux énoncés] ainsi : qu'est-ce que le crépuscule ? — Depuis le coucher du soleil, tant que la face orientale est rougie ; et si le [segment] inférieur a perdu sa couleur mais que le supérieur ne l'a pas [encore] perdue — c'est aussi le crépuscule ; [seulement] si le supérieur a perdu sa couleur et s'est égalé à l'inférieur — c'est la nuit. Et Rav Yossef dit au nom de Rav Yehouda au nom de Chmouel : voici ce qu'[il faut] enseigner : depuis le coucher du soleil, tant que la face orientale est rougie — c'est le jour ; si le [segment] inférieur a perdu sa couleur mais que le supérieur ne l'a pas [encore] perdue — c'est le crépuscule ; si le supérieur a perdu sa couleur et s'est égalé à l'inférieur — c'est la nuit.
הָא גּוּפַהּ קַשְׁיָא. אָמְרַתְּ אֵיזֶהוּ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת — מִשֶּׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה, כָּל זְמַן שֶׁפְּנֵי מִזְרָח מַאֲדִימִין. הָא הִכְסִיף הַתַּחְתּוֹן וְלֹא הִכְסִיף הָעֶלְיוֹן — לַיְלָה הוּא. וַהֲדַר תָּנֵי: הִכְסִיף הַתַּחְתּוֹן וְלֹא הִכְסִיף הָעֶלְיוֹן — בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. אָמַר רַבָּה אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כְּרוֹךְ וּתְנִי: אֵיזֶהוּ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת — מִשֶּׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה כָּל זְמַן שֶׁפְּנֵי מִזְרָח מַאֲדִימִין. וְהִכְסִיף הַתַּחְתּוֹן וְלֹא הִכְסִיף הָעֶלְיוֹן — נָמֵי בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. הִכְסִיף הָעֶלְיוֹן וְהִשְׁוָה לַתַּחְתּוֹן — לַיְלָה. וְרַב יוֹסֵף אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל, הָכִי קָתָנֵי: מִשֶּׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה כָּל זְמַן שֶׁפְּנֵי מִזְרָח מַאֲדִימִין — יוֹם. הִכְסִיף הַתַּחְתּוֹן וְלֹא הִכְסִיף הָעֶלְיוֹן — בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. הִכְסִיף הָעֶלְיוֹן וְהִשְׁוָה לַתַּחְתּוֹן — לַיְלָה.
Et [Rabba et Rav Yossef] suivent [chacun] leur propre ligne de raisonnement, car il a été dit : quelle est la mesure [de la durée] du crépuscule ? Rabba dit au nom de Rav Yehouda au nom de Chmouel : trois parties de mil. Que signifie « trois parties de mil » ? Si l'on dit [qu'il s'agit de] trois demis de mil — qu'il dise [donc] un mil et demi ! Si l'on dit [qu'il s'agit de] trois tiers de mil — qu'il dise [donc simplement] un mil ! Plutôt [c'est] trois quarts de mil. Et Rav Yossef dit au nom de Rav Yehouda au nom de Chmouel : deux parties de mil. Que signifie « deux parties de mil » ? Si l'on dit [qu'il s'agit de] deux demis de mil — qu'il dise [donc] un mil ! Et si l'on dit [qu'il s'agit de] deux quarts de mil — qu'il dise [donc] un demi-mil ! Plutôt
וְאָזְדוּ לְטַעְמַיְיהוּ, דְּאִיתְּמַר: שִׁיעוּר בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת בְּכַמָּה? אָמַר רַבָּה אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שְׁלֹשָׁה חֶלְקֵי מִיל. מַאי שְׁלֹשָׁה חֶלְקֵי מִיל? אִילֵימָא תְּלָתָא פַּלְגֵי מִילָא — נֵימָא מִיל וּמֶחֱצָה. אֶלָּא תְּלָתָא תִּילְתֵי מִילָא — נֵימָא מִיל. אֶלָּא: תְּלָתָא רִיבְעֵי מִילָא. וְרַב יוֹסֵף אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שְׁנֵי חֶלְקֵי מִיל. מַאי שְׁנֵי חֶלְקֵי מִיל? אִילֵימָא תְּרֵי פַּלְגֵי מִילָא — לֵימָא מִיל. וְאֶלָּא תְּרֵי רִבְעֵי מִילָא — לֵימָא חֲצִי מִיל. אֶלָּא
Rachi
מפני מה אמרו אין טומנין בדבר המוסיף הבל ואפילו מבעוד יום - כדתנן לקמן לא בגפת ולא בזבל ואף על גב דסתם הטמנה מבעוד יום הוא דהא אסרינן משחשכה:,ברמץ - אפר המעורב בגחלים:,ויטמין - דהא מבעוד יום הוא:,גזירה שמא יחתה בגחלים - משחשכה שבא לבשל הקדרה שלא בשלה כל צרכה וגזרו אף בבישלה כל צרכה עד שיגרוף או שיקטום והכי מסקינן בפרק כירה (שבת דף לז:) דאמר רבי קטמה והובערה משהין עליה חמין שהוחמו מבעוד יום כל צרכן ותבשיל שבישל כל צרכו וכן אמר רבי יוחנן:
מן היום ומן הלילה - כלומר ספק יש בו משניהם:,ספק כולו מן היום ספק כולו מן הלילה - הרי ג' ספיקות לפיכך מטילין עליו חומר שני הימים ולקמן מפרש למאי הילכתא שייך לומר שמא יש בו משניהם:
מאדימין - שנראה אדמומית חמה בעבים:,הכסיף - השחיר:,התחתון - תחתון של כיפת הרקיע הסמוכה לארץ:,עליון - גובהה של כפה אינה ממהרת להכסיף ולקמן פריך מאי קאמר דקשיא סיפא ארישא:,חצי מיל - זהו שיעור אורך בין השמשות ולאחר חצי מיל הוי לילה:,כהרף עין - כשיעור קריצת עין ברפיון ולא בחזקה:,זה נכנס - הלילה נכנס והיום יוצא יציאת זה עם כניסת זה כשהם מתפרשין קרי בין השמשות וכל דמקמי הכי הוי יום מעליא:
למאי הילכתא - יטילו עליו ספק שמא משניהם יש בו בשלמא ספק כולו מן היום איכא למימר לענין מוצאי שבת להביא אשם תלוי ספק כולו מן הלילה לענין לילי שבת אלא חומר שניהם למאי הילכתא:,ראה שני ביה"ש - זיבה דזב מטמא בימים ובראיות בין שראה שתים ביום אחד בין שראה שתים בשני ימים רצופים בין שראה אחת בשני ימים כגון בין השמשות חשיב ליה כשתי ראיות משום ימים דילפינן מלזכר ולנקבה מה נקבה בימים אף זכר בימים וראיות בגופיה מיפרשא כדתניא במגילה (דף ח.) מנה הכתוב שתים וקראו טמא כו':,ספק לטומאה ולקרבן - ספק טמא ספק טהור ספק חייב קרבן עם הטומאה ספק אינו חייב קרבן אבל טמא שבעה דזב בעל שתי ראיות או שני ימים כל תורת טומאת זבין עליו ושלישי מביאתו לידי קרבן וזה שראה שני בין השמשות ספק יום אחד הוא וטמא בשני ראיות או שני ימים רצופין הן וטמא נמי בתורת ימים ספק ב' ימים שאין רצופין הן וטהור מטומאת שבעה אלא כבעל קרי בעלמא דלאו שתי ראיות ביום אחד איכא ולא שני ימים רצופין איכא ספק שהן ג' ימים רצופין דזב גמור הוא אף לקרבן כיצד שמא בין השמשות הראשון כולו מן היום וביה"ש השני כולו מן הלילה ונמצא יום אחד הפסק בינתיים וטהור או שניהם מן היום דהוו להו שני ימים רצופין וכן אם שניהם מן הלילה הוו להו נמי שני ימים רצופין או שמא אם הראשון מן הלילה והשני מן היום הוו להו נמי שתי ראיות ביום אחד וטמא שבעה בכל אלו ואין כאן קרבן או שמא שתיהן הראיות היו מקצתן ביום ומקצתן בלילה ויש כאן שלשה רצופים וכן אם הראשונה מקצתה ביום ומקצתה בלילה והשניה כולה מן הלילה או הראשונה כולה מן היום והשניה מקצתה ביום ומקצתה בלילה הוו להו ג' ימים רצופין וטעון קרבן הלכך ספק אף לקרבן ומביא חטאת העוף הבאה על הספק ואין נאכלת דשמא לאו בר קרבן הוא ומליקת חולין נבלה:,ראה אחת ביה"ש ספק לטומאה - שמא מקצתה ביום ומקצתה בלילה והיינו חומר ב' ימים וטמא ז' או שמא כולה או מן היום או מן הלילה ואין כאן אלא אחת:
פני מזרח מאדימים - עדיין לא הכסיף אפי' תחתון:,כרוך ותני - שני הדברים בכרך אחד בתורה אחת:
ואזדו לטעמייהו - דרבה סבר שיעור ביה"ש נפיש ורב יוסף סבר זוטר:
Tossafot
רבי יוסי אומר בין השמשות כהרף עין - פירש רשב"א דאין להסתפק בו אלא כשהוא כהרף עין ולא בזמן גדול כמו שמסתפק בו תנא קמא אבל אין לפרש רבי יוסי אין מסתפק בבין השמשות כלל והכי קאמר כהרף עין אני מכיר ובקי בו מתי זה נכנס וזה יוצא ויודע אני מתי הוא יום מתי הוא לילה דהא בתוספתא דמסכת זבים בפ"ק קתני וכן היה ר' יוסי אומר ראה אחד בין השמשות ואחד ודאי ספק לטומאה ולקרבן פירוש שראה במוצאי שבת ביה"ש וביום שני ראה ביום ספק לטומאה דשמא בין השמשות כולו מן היום והוי יום מפסיק וטהור או שמא כולו מן הלילה והוו שני ימים רצופין וטמא ושמא מן היום ומן הלילה ואיכא שלשה ימים רצופין וחייב קרבן אלמא דר' יוסי נמי מספקא ליה בההוא כהרף עין:
ספק לטומאה ולקרבן - פירש בקונטרס דשמא בין השמשות ראשון כולו מן היום ושני כולו מן הלילה ול"נ דאי ראשון כולו מן היום שני נמי כולו מן היום ותו דאמר לקמן בשמעתין (שבת דף לה:) העושה מלאכה בשני בין השמשות חייב חטאת ממה נפשך ולפירוש הקונטרס הא איכא למימר שמא בין השמשות דע"ש כולו יום ומוצאי שבת כולו לילה ולא יתחייב חטאת אלא אשם ומפרש רשב"ם ספק לטומאה ולקרבן שראה בין השמשות במוצאי שבת וביה"ש דמוצאי יום שני דשמא בין השמשות שניהם כולו מן היום או כולו מן הלילה מפסיק יום אחד בינתים ואין כאן טומאה או שמא חציו מן היום וחציו מן הלילה והוו רצופין וטמא טומאת שבעה ומתחייב קרבן וקשה לפירושו חדא דשני ימים בין השמשות משמע רצופין ועוד דלפי זה לא משכחת טומאת ז' בלא קרבן ולישנא משמע ספק טומאה לחוד ולקרבן לחוד ועוד קשה לר"י דאם מיירי כשראה כל בין השמשות כמו העושה מלאכה שני בין השמשות כדמפרש רשב"ם א"כ בראיה אחת חייב קרבן דהא ביה"ש הוי לכל הפחות חצי מיל דהוו אלף אמה דשיעור מיל הוי אלפים אמה כדפי' רש"י בפרק שני שעירים (יומא דף ס'. ושם) ואמר בפרק ד' מיתות (סנהדרין דף סנ.) ראה אחת מרובה כג' שהיא כמגדיון לשילה שהם שתי טבילות ושני סיפוגין הרי זה זב גמור ובתוספתא בריש מסכת זבין משמע היינו שיעור ק' אמה לכך מפרש ר"ת דמיירי שלא ראה כל בין השמשות אלא שעה אחת מועטת דבין השמשות זה ושעה אחרת בין השמשות אחר ובכל שהוא שבין השמשות יש להסתפק שמא כולו מן היום או כולו מן הלילה או חציו יום וחצי לילה והשתא אתי שפיר דספק לטומאה דשמא הראשון כולו מן היום והשני כולו מן הלילה ומפסיק יום בינתים או שמא תרוייהו יום או תרוייהו. לילה ואיכא ב' ימים רצופין וספק לקרבן שמא הראשון מן היום ומן הלילה והשני לילה או הא' יום והב' חציו יום וחציו לילה ואיכא ג' רצופין וההיא דהעושה מלאכה בשני בין השמשות היינו שעשה כל בין השמשות או שעשה בשניהם בתחילת בין השמשות וכן הא דתניא בתוספתא דמסכת זבים בפ"ק דשני בין השמשות ודאי לטומאה וספק לקרבן מיירי נמי דידעינן כגון שראה בשניהם בתחילת בין השמשות ועוד י"ל דמיירי כשראה כל בין השמשות דר' יוסי תני לה דאמר בין השמשות כהרף עין וליכא ביה שיעור שלשה ראיות:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.