…[qui a la Torah mais n'a pas] la crainte du Ciel, est semblable à un trésorier (gizbar) à qui l'on a remis les clés intérieures [du trésor] mais non les clés extérieures : par où entrera-t-il ? De même, Rabbi Yannaï proclamait : malheur à qui n'a pas de cour, et qui [pourtant] fabrique une porte pour cette cour [étudier la Torah sans crainte du Ciel revient à poser une porte sans cour]. Rav Yehouda dit : le Saint béni soit-Il n'a créé son monde que pour qu'on Le craigne, comme il est dit : « Et Dieu a fait en sorte qu'on Le craigne » (Kohélet 3, 14).
יִרְאַת שָׁמַיִם, דּוֹמֶה לְגִזְבָּר שֶׁמָּסְרוּ לוֹ מַפְתְּחוֹת הַפְּנִימִיּוֹת וּמַפְתְּחוֹת הַחִיצוֹנוֹת לֹא מָסְרוּ לוֹ, בְּהֵי עָיֵיל? מַכְרִיז רַבִּי יַנַּאי: חֲבָל עַל דְּלֵית לֵיהּ דָּרְתָא וְתַרְעָא לְדָרְתָא עָבֵיד. אָמַר רַב יְהוּדָה: לֹא בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּירְאוּ מִלְּפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּירְאוּ מִלְּפָנָיו״.
Rabbi Simon et Rabbi Elazar étaient assis. Rabbi Yaakov bar A'ha passa près d'eux. L'un dit à l'autre : levons-nous devant lui, car c'est un homme qui craint la faute. L'autre lui répondit : levons-nous devant lui, car c'est un homme de Torah. Le premier lui dit : je te dis que c'est un homme qui craint la faute, et toi tu me réponds qu'il est homme de Torah ?! [— le premier éloge est bien supérieur].
רַבִּי סִימוֹן וְרַבִּי אֶלְעָזָר הֲווֹ יָתְבִי. חָלֵיף וְאָזֵיל רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא. אֲמַר לֵיהּ חַד לְחַבְרֵיהּ: נֵיקוּ מִקַּמֵּיהּ, דִּגְבַר דָּחֵיל חֶטְאִין הוּא. אֲמַר לֵיהּ אִידַּךְ: נֵיקוּ מִקַּמֵּיהּ, דִּגְבַר בַּר אוֹרְיָין הוּא. אֲמַר לֵיהּ: אָמֵינָא לָךְ אֲנָא דִּגְבַר דָּחֵיל חֶטְאִין הוּא, וְאָמְרַתְּ לִי אַתְּ בַּר אוֹרְיָין הוּא?!
Concluons-en que c'est Rabbi Elazar qui a dit « c'est un homme qui craint la faute ». Car Rabbi Yo'hanan a dit au nom de Rabbi Elazar : le Saint béni soit-Il n'a dans son monde que la crainte du Ciel seule, comme il est dit : « Et maintenant, Israël, que te demande l'Éternel ton Dieu, sinon de craindre [l'Éternel ton Dieu]… » (Devarim 10, 12) ; et il est écrit : « Et Il dit à l'homme : voici (hen) la crainte du Seigneur, c'est la sagesse… » (Job 28, 28) — car en grec on dit « hen » pour « un » [la crainte est l'unique]. Concluons-en [donc bien que c'est Rabbi Elazar].
תִּסְתַּיֵּים דְּרַבִּי אֶלְעָזָר הוּא דְּאָמַר דִּגְבַר דָּחֵיל חֶטְאִין הוּא. דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר: אֵין לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ אֶלָּא יִרְאַת שָׁמַיִם בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה׳ אֱלֹהֶיךָ שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת ה׳ הִיא חׇכְמָה וְגוֹ׳״ — שֶׁכֵּן בְּלָשׁוֹן יְוָנִי קוֹרִין לְאַחַת ״הֵן״. תִּסְתַּיֵּים.
Rav Oulla enseigna : que signifie le verset « Ne sois pas méchant à l'excès… » (Kohélet 7, 17) ? Faut-il comprendre : « à l'excès » non, mais un peu, on peut être méchant ?! Plutôt, comprends-le ainsi : celui qui a mangé de l'ail et dont l'haleine empeste, va-t-il manger encore un autre ail pour que son haleine empeste davantage ? [Si tu as un peu fauté, n'ajoute pas faute sur faute.]
דָּרֵשׁ רַב עוּלָּא: מַאי דִכְתִיב ״אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה וְגוֹ׳״ — הַרְבֵּה הוּא דְּלָא לִירְשַׁע, הָא מְעַט לִירְשַׁע?! אֶלָּא: מִי שֶׁאָכַל שׁוּם וְרֵיחוֹ נוֹדֵף יַחְזוֹר וְיֹאכַל שׁוּם אַחֵר וִיהֵא רֵיחוֹ נוֹדֵף?!
Rava bar Rav Oulla enseigna : que signifie « car il n'est point de tourments (ḥartsoubot) à leur mort, et leur corps est robuste » (Tehilim 73, 4) ? Le Saint béni soit-Il dit : il ne suffit pas aux méchants de n'être ni inquiets (ḥared) ni tristes (atsev) — [ḥartsoubot, acronyme de ḥared et atsev] — face au jour de la mort, mais leur cœur leur est [aussi] robuste et large comme un vestibule [insouciant]. Et c'est ce que dit Rabba : que signifie « telle est leur voie, leur folie (késel) » (Tehilim 49, 14) ? Les méchants savent que leur voie mène à la mort, mais ils ont de la graisse sur leurs reins (késel) [qui les empêche d'y penser]. Dirais-tu que c'est par oubli ? L'Écriture dit : « et après eux, de leur bouche ils s'approuvent, Séla » [ils le savent et en parlent, mais cela ne les change pas].
דָּרֵשׁ רָבָא בַּר רַב עוּלָּא: מַאי דִכְתִיב ״כִּי אֵין חַרְצֻבּוֹת לְמוֹתָם וּבָרִיא אוּלָם״ — אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא דַּיָּין לָרְשָׁעִים שֶׁאֵינָן חֲרֵדִין וַעֲצֵבִין מִיּוֹם הַמִּיתָה, אֶלָּא שֶׁלִּבָּם בָּרִיא לָהֶן כְּאוּלָם. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבָּה מַאי דִכְתִיב ״זֶה דַרְכָּם כֵּסֶל לָמוֹ״ — יוֹדְעִין רְשָׁעִים שֶׁדַּרְכָּם לְמִיתָה, וְיֵשׁ לָהֶם חֵלֶב עַל כִּסְלָם. שֶׁמָּא תֹּאמַר שִׁכְחָה הִיא מֵהֶן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאַחֲרֵיהֶם בְּפִיהֶם יִרְצוּ סֶלָה״.
[MISHNA :] « …pour épargner la mèche, il est responsable ». Selon quel avis Rabbi Yossi tranche-t-il ? S'il tient comme Rabbi Yehouda [mélakha non nécessaire en soi = responsable], il devrait rendre responsable même dans tous ces [autres] cas ! Et s'il tient comme Rabbi Chimon [= exempt], il devrait exempter aussi pour la mèche ! Oulla dit : en réalité il tient comme Rabbi Yehouda, et Rabbi Yossi estime que démolir en vue de reconstruire au même endroit, c'est [bien] « démolir » [acte créateur, donc responsable] ; mais démolir en vue de reconstruire ailleurs, ce n'est pas « démolir ».
כְּחָס עַל הַנֵּר כּוּ׳. רַבִּי יוֹסֵי כְּמַאן סְבִירָא לֵיהּ? אִי כְּרַבִּי יְהוּדָה סְבִירָא לֵיהּ, אֲפִילּוּ בְּהָנָךְ נָמֵי לִיחַיֵּיב! וְאִי כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סְבִירָא לֵיהּ, פְּתִילָה נָמֵי לִיפְטַר. אָמַר עוּלָּא: לְעוֹלָם כְּרַבִּי יְהוּדָה סְבִירָא לֵיהּ, וְקָסָבַר רַבִּי יוֹסֵי סוֹתֵר עַל מְנָת לִבְנוֹת בִּמְקוֹמוֹ הָוֵי סוֹתֵר. עַל מְנָת לִבְנוֹת שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמוֹ — לָא הָוֵי סוֹתֵר.
Rabba lui objecta : or, toutes les mélakhot, nous les déduisons du Michkan, et là [le démontage du Michkan] était un « démolir en vue de reconstruire ailleurs » [on le démontait pour le remonter à l'étape suivante] ! Oulla lui dit : c'est différent là-bas : puisqu'il est écrit « sur l'ordre de l'Éternel ils campaient » (Bamidbar 9, 23), [les déplacements n'étant pas décidés par eux,] c'est comparable à « démolir en vue de reconstruire au même endroit ».
אֲמַר לֵיהּ רַבָּה: מִכְּדֵי כׇּל מְלָאכוֹת יָלְפִינַן לְהוּ מִמִּשְׁכָּן, וְהָתָם סוֹתֵר עַל מְנָת לִבְנוֹת שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמוֹ הוּא! אֲמַר לֵיהּ: שָׁאנֵי הָתָם כֵּיוָן דִּכְתִיב ״עַל פִּי ה׳ יַחֲנוּ״, כְּסוֹתֵר עַל מְנָת לִבְנוֹת בִּמְקוֹמוֹ דָּמֵי.
Et Rabbi Yo'hanan dit : en réalité Rabbi Yossi tient comme Rabbi Chimon [mélakha non nécessaire en soi = exempt]. Et qu'a donc de particulier la mèche ? Comme l'a dit Rav Hamnouna — d'autres disent Rav Ada bar Ahava — : ici, nous traitons d'une mèche qu'il faut roussir [avant de l'allumer] ; dans ce cas, même Rabbi Chimon admet [qu'il est responsable], car en l'éteignant il « façonne un ustensile » [il la prépare]. Rava dit : la formulation [de la Michna] le confirme, car elle enseigne « parce qu'il en fait du charbon » [acte intentionnel] et non « parce qu'elle devient du charbon » [d'elle-même]. Conclus-en [qu'il en est bien ainsi].
וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: לְעוֹלָם כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סְבִירָא לֵיהּ. וּמַאי שְׁנָא פְּתִילָה? כִּדְאָמַר רַב הַמְנוּנָא, וְאִיתֵּימָא רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: הָכָא בִּפְתִילָה שֶׁצָּרִיךְ לְהַבְהֲבָהּ עָסְקִינַן, דִּבְהָהִיא אֲפִילּוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן מוֹדֵי, דְּקָא מְתַקֵּן מָנָא. אָמַר רָבָא: דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי שֶׁהוּא עוֹשָׂהּ פֶּחָם, וְלָא קָתָנֵי מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשֵׂית פֶּחָם. שְׁמַע מִינַּהּ.
Mishna 1
MICHNA : Pour trois transgressions les femmes meurent au moment de leur accouchement : pour n'avoir pas pris garde aux lois de la nidda (la femme menstruée), à [la séparation de] la ḥalla, et à l'allumage de la lampe [de Chabbat].
מַתְנִי׳ עַל שָׁלֹשׁ עֲבֵירוֹת נָשִׁים מֵתוֹת בִּשְׁעַת לֵידָתָן: עַל שֶׁאֵינָן זְהִירוֹת בַּנִּדָּה, בַּחַלָּה, וּבְהַדְלָקַת הַנֵּר.(משנה)
Guémara
GUEMARA : La nidda, quelle en est la raison [du châtiment à l'accouchement] ? Rabbi Yits'hak dit : elle a fauté dans les chambres de son ventre, c'est donc dans les chambres de son ventre qu'elle est frappée. Soit pour la nidda ; mais la ḥalla et l'allumage de la lampe, qu'y a-t-il à dire ? Plutôt, comme l'a enseigné ce Galiléen devant Rav 'Hisda : le Saint béni soit-Il a dit : j'ai placé en toi un revi'it (une mesure) de sang [dont dépend la vie] — c'est pourquoi, à propos du sang, je t'ai mise en garde.
גְּמָ׳ נִדָּה מַאי טַעְמָא? אָמַר רַבִּי יִצְחָק: הִיא קִלְקְלָה בְּחַדְרֵי בִטְנָהּ, לְפִיכָךְ תִּלְקֶה בְּחַדְרֵי בִטְנָהּ. תִּינַח נִדָּה — חַלָּה וְהַדְלָקַת הַנֵּר מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? כְּדִדְרַשׁ הַהוּא גָּלִילָאָה עֲלֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רְבִיעִית דָּם נָתַתִּי בָּכֶם — עַל עִסְקֵי דָם הִזְהַרְתִּי אֶתְכֶם.
Rachi
יראת שמים דומה - לפתחים חיצונים שדרך להם נכנסים לפנימיים כך אם ירא שמים הוא נעשה חרד לשמור ולעשות ואם לאו אינו חש לתורתו:,בהי עייל - באיזה פתח נכנס לפתוח את הפנימים:
(ואנא) אמינא לך - כלומר אתה מיעטת בשבחו:
הן יראת ה' - יחידה היא היראה בעולם:
מי שאכל שום וריחו נודף כו' - פירוקא הוא כלומר הכי קאמר קרא אם רשעת מעט אל תוסף על רשעך דמי שאכל שום וריחו נודף כבר לחבריו כלום יחזור ויאכל עוד אחר ויהיה נודף יותר לזמן ארוך:
חרדין ועצבין - נוטריקון דחרצובות:,כאולם - שפתחו פתוח ורחב:,זה דרכם - לעיל מיניה כתיב קרבם בתימו לעולם דהיינו קבורה והדר כתיב זה דרכם כסל למו כלומר יודעין הם שזו דרכם אבל כסל למו כליותיהם מחופין בחלבם מהשיב כליותיהם מחשבת סופם ושמא תאמר מחמת החלב שכחו והרי הם שוגגין ת"ל ואחריהם את העתיד לבא לנפשם אחרי אובדם בפיהם ירצו ויספרו תמיד ואעפ"כ אינן חוזרין:
אפי' בפתילה נמי ליפטר - דחס על הפתילה נמי אינה צריכה המלאכה לגופה דמלאכה היינו כיבוי וכיבוי עצמו אינו צריך לו דאם לא הובערה מעולם הוה ניחא ליה אם מתחלה הובהבה הואיל וחס עליה כי אית בה טפי הוה ניחא ליה בה:,לעולם כר' יהודה סבירא ליה - דמשום אין צריכה לגופה לא מיפטר הואיל וצריכה לדבר אחר מלאכת מחשבת הוא וכי מכבה לה משום חייסא דשמן ונר היינו טעמא דפטור קסבר דסותר ע"מ לבנות במקומו הוי סותר כל מקלקל דשבת הוי פטור דלאו היינו מלאכת מחשבת וסותר דתנן באבות מלאכות דמיחייב סותר ע"מ לבנות הוא ואינו יכול לבנות אלא אם כן סותרו והשתא לאו קלקול הוא ור"י סבר דאם במקומו חוזר ובונה הוא דמחייב אסתירה ואי לא לא ומכבה דומיא דסותר הוא וכן קורע דומיא דסותר ולהכי תנן הקורע ע"מ לתפור וכן מוחק תנן ע"מ לכתוב דכולם סותר נינהו הלכך על הפתילה חייסה דידיה אינה אלא להדליק הלכך מכבה על מנת להדליק היינו במקומו אבל כי חס על הנר או על השמן ועל הפתילה אינו חס ואינו חושש אם משליכה אפי' צריך לשמן להדליק בו פתילה אחרת לאחר זמן בתוך נר זה אין זה סותר ע"מ לבנות במקומו שאין הכיבוי וההבערה לא בשמן ולא בנר אלא בפתילה הלכך לא שייכא סתירה ובנין אלא בפתילה וכיון דאין מחשבת סופו לחזור ולהדליק פתילה זו אין כאן עוד בנין במקום סתירה ודקתני שהוא עושה פחם כלומר מפני שהם עושין פחם מתחלתה ועומדת לחזור ולהאחיז בה אור ואיכא בנין במקום סתירה ורבותינו מפרשין נר ושמן איכא למימר מיבעי ליה למידי אחריני ולא להדליק ולי נראה שאין צריכין אנו לדוחק זה דמשום דאיכא למימר לית לן למיפטריה שהרי הוא יודע למה חס עליהן וסתם נר אינו אלא להדליק בו פתילה:
ומשכן סותר על מנת לבנות שלא במקומו הוא - שהיו סותרין אותו בחנייה זו ונוסעים למקום אחר וחונים וחוזרים ומקימין אותו:
כר' שמעון - דפטר ליה משום דאין צריכין לגופה וכחס על הפתילה היינו טעמא דמחייב כגון שצריך להבהבה שלא הובהבה מבעוד יום דכיבוי זה צריך לגופו שיהא הלהב נוח לאחוז בה כשיבא להדליקה:,שהוא עושה פחם - שהוא מתכוין ממש לעשותה כמין פחם עכשיו אלמא בכבוי הצריך לגופו מיירי ולא קתני שנעשית פחם מתחלתו שהובהבה דנמצי למימר טעמא משום דבת בנין היא דאיכא בנין במקום סתירה מה שאין כן בשמן ונר דלא שייך בהו בנין וסתירה:
מתני' בשעת לידתן - בגמרא מפרש מאי שנא שעת לידתן:
גמ' הכי גרסינן בנדה מאי טעמא:,בחדרי בטנה - מקור דמה:,קלקלה - מרדה:,רביעית דם - חיי אדם תלויין בה:
Tossafot
וסותר על מנת לבנות במקומו - ור"ש פוטר אפי' בסותר על מנת לבנות במקומו אלא במקום שע"י סתירה יש תיקון (בבנין אחרון) יותר משלא היה בנין ראשון מעולם שם כגון בפתילה שצריך להבהבה דמחייב ר' שמעון כדאמר בסמוך ואם תאמר לר' שמעון הא דתנן בפרק כלל גדול (לקמן שבת דף עג.) המכבה והסותר בשלמא מכבה משכחת לה דמתקן כדפירש כגון לעשות פחמין אלא סותר לא משכחת שיהא מתקן בסתירה זו יותר משלא היה בנוי שם מעולם ואמאי חייב לר' שמעון וי"ל דכולהו ממשכן ילפינן לה ולא היה כיבוי במשכן כ"א לעשות פחמין ולהכי לא מחייב ר"ש אלא בכה"ג אבל סותר אשכחן במשכן שאין מתקן בסתירה זו יותר משלא היה בנוי שם מעולם ולהכי מחייב שם אפי' ר"ש וא"ת כיון דסותר ומכבה בעינן ע"מ לבנות ולהבעיר א"כ בפרק כלל גדול (שם) דתנן המכבה והסותר הוי ליה למיתני המכבה ע"מ להבעיר והסותר ע"מ לבנות כי היכי דקתני המוחק ע"מ לכתוב שתי אותיות והקורע ע"מ לתפור שתי תפירות וי"ל דהתם נמי לא קתני ליה אלא משום דבעי למיתני שיעורא דשתי אותיות ושתי תפירות אבל במכבה וסותר על מנת להבעיר ולבנות כל שהוא מיחייב לא איצטריך למיתנייה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.