S'il l'a placé dans un coffret — tous s'accordent qu'il est susceptible d'impureté, car l'y ranger montre qu'il le tient pour précieux. Ils ne divergent que s'il l'a suspendu à une patère ou placé derrière la porte. Rabbi Eliézer tient : du fait qu'il ne l'a pas jeté aux ordures, il y pense encore [et le destine à un usage] ; et pourquoi l'appeler « non préparé » ? Parce que, comparé à [un morceau rangé dans] un coffret, il ne l'est pas. Rabbi Yehochoua tient : du fait qu'il ne l'a pas rangé dans un coffret, il l'a bel et bien annulé ; et pourquoi l'appeler « préparé » ? Parce que, comparé à [un morceau] jeté aux ordures, il l'est. Et Rabbi Akiva : suspendu à la patère, il tient comme Rabbi Eliézer [pas encore annulé, donc susceptible] ; placé derrière la porte, il tient comme Rabbi Yehochoua [annulé, donc pur].
הִנִּיחוֹ בְּקוּפְסָא — דִּבְרֵי הַכֹּל טָמֵא. לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא שֶׁתְּלָאוֹ בְּמַגּוֹד אוֹ שֶׁהִנִּיחוֹ לַאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר מִדְּלֹא זְרָקוֹ בָּאַשְׁפָּה דַּעְתֵּיהּ עִילָּוֵיהּ. וּמַאי קָרֵי לֵיהּ ״שֶׁלֹּא מִן הַמּוּכָן״ — דִּלְגַבֵּי קוּפְסָא לָאו מוּכָן הוּא. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סָבַר מִדְּלֹא הִנִּיחוֹ בְּקוּפְסָא בַּטּוֹלֵי בַּטְּלֵיהּ, וּמַאי קָרֵי לֵיהּ ״מוּכָן״ — דִּלְגַבֵּי אַשְׁפָּה מוּכָן הוּא. וְרַבִּי עֲקִיבָא, בִּתְלָאוֹ בְּמַגּוֹד סָבַר כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, בְּהִנִּיחוֹ אֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.
Et Rabbi Akiva s'est rétracté en faveur de Rabbi Yehochoua [tranchant finalement comme lui]. D'où le sait-on ? Rava dit : du terme employé dans notre Michna — « la mèche DU vêtement » (petilat habeged). Pourquoi enseigner « la mèche DU vêtement » ? Qu'il enseigne « une mèche faite d'un vêtement » ! Que signifie « la mèche du vêtement » ? Qu'elle est encore [tenue pour] un vêtement — et Rabbi Akiva la déclare pourtant pure, preuve qu'il s'est rallié à Rabbi Yehochoua.
וַהֲדַר בֵּיהּ רַבִּי עֲקִיבָא לְגַבֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. מִמַּאי? אָמַר רָבָא: מִדְּקָתָנֵי ״פְּתִילַת הַבֶּגֶד״. מַאי אִירְיָא דְּתָנֵי ״פְּתִילַת הַבֶּגֶד״? לִיתְנֵי ״פְּתִילָה שֶׁל בֶּגֶד״. מַאי ״פְּתִילַת הַבֶּגֶד״ — דַּעֲדַיִין בֶּגֶד הוּא.
Mishna 1
MICHNA : Un homme ne doit pas percer une coquille d'œuf, la remplir d'huile et la poser au-dessus de la lampe pour qu'elle y goutte [et prolonge la flamme] — même si [le réservoir] est en terre cuite. Et Rabbi Yehouda le permet. Mais si l'artisan l'a fixé[e] dès l'origine [à la lampe], c'est permis, car cela forme un seul ustensile. Un homme ne doit pas non plus remplir d'huile une écuelle, la poser à côté de la lampe et y plonger le bout de la mèche pour qu'elle aspire [l'huile et prolonge la flamme]. Et Rabbi Yehouda le permet.
מַתְנִי׳ לֹא יִקּוֹב אָדָם שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל בֵּיצָה וִימַלְּאֶנָּה שֶׁמֶן וְיִתְּנֶנָּה עַל פִּי הַנֵּר בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא מְנַטֶּפֶת, וַאֲפִילּוּ הִיא שֶׁל חֶרֶס. וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. אֲבָל אִם חִבְּרָהּ הַיּוֹצֵר מִתְּחִלָּה — מוּתָּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּלִי אֶחָד. לֹא יְמַלֵּא אָדָם קְעָרָה שֶׁל שֶׁמֶן וְיִתְּנֶנָּה בְּצַד הַנֵּר וְיִתֵּן רֹאשׁ הַפְּתִילָה בְּתוֹכָהּ בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא שׁוֹאֶבֶת. וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר.(משנה)
Guémara
GUEMARA : Et il était nécessaire [d'énoncer les trois cas]. Car s'il ne nous avait enseigné que la coquille d'œuf, on aurait dit : c'est là que les Sages interdisent — n'étant pas répugnante, on risque d'y puiser ; mais un [tube] de terre cuite, répugnant, ils concèdent à Rabbi Yehouda. Et s'il n'avait enseigné que la terre cuite, on aurait dit : c'est là que Rabbi Yehouda permet [car répugnant], mais pour [la coquille] il concède aux Sages. Et s'il avait enseigné ces deux-là, on aurait dit : Rabbi Yehouda permet car [le réservoir] n'est pas séparé [de la lampe], mais l'écuelle, séparée, il concède aux Sages. Et s'il n'avait enseigné que celle-là [l'écuelle], on aurait dit : les Sages interdisent car séparée, mais pour les deux autres ils concèdent à Rabbi Yehouda. D'où la nécessité [des trois].
גְּמָ׳ וּצְרִיכָא. דְּאִי אַשְׁמְעִינַן שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל בֵּיצָה — בְּהָא קָאָמְרִי רַבָּנַן, דְּכֵיוָן דְּלָא מְאִיסָא אָתֵי לְאִסְתַּפּוֹקֵי מִינַּהּ. אֲבָל שֶׁל חֶרֶס דִּמְאִיסָא — אֵימָא מוֹדוּ לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה. וְאִי אַשְׁמְעִינַן שֶׁל חֶרֶס — בְּהָא קָאָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֲבָל בְּהַהִיא — אֵימָא מוֹדֵי לְהוּ לְרַבָּנַן. וְאִי אַשְׁמְעִינַן הָנָךְ תַּרְתֵּי, בְּהָנֵי קָאָמַר רַבִּי יְהוּדָה מִשּׁוּם דְּלָא מִיפְּסַק, אֲבָל קְעָרָה דְּמִיפַּסְקָא — אֵימָא מוֹדֵי לְהוּ לְרַבָּנַן. וְאִי אַשְׁמְעִינַן בְּהַהִיא, בְּהַהִיא קָאָמְרִי רַבָּנַן, אֲבָל בְּהָנֵי תַּרְתֵּי — אֵימָא מוֹדוּ לְרַבִּי יְהוּדָה. צְרִיכָא.
« Mais si l'artisan l'a fixée dès l'origine, c'est permis. » On a enseigné [baraïta] : même s'il l'a fixée avec du plâtre ou de l'argile [séchée], c'est permis. La Guemara objecte : n'avons-nous pas appris « l'artisan » [spécifiquement] ? Réponse : que signifie « l'artisan » ? Une fixation à la manière de l'artisan [solide, fût-elle faite par un particulier].
וְאִם חִבְּרָהּ הַיּוֹצֵר מִתְּחִלָּה מוּתָּר וְכוּ׳. תָּנָא אִם חִבְּרָהּ בְּסִיד וּבְחַרְסִית מוּתָּר. וְהָאֲנַן ״יוֹצֵר״ תְּנַן! מַאי ״יוֹצֵר״, כְּעֵין יוֹצֵר.
On a enseigné [baraïta] : Rabbi Yehouda dit : une fois, nous avons passé Chabbat à l'étage de la maison de Nitza, à Lod ; on nous apporta une coquille d'œuf, nous la remplîmes d'huile, la perçâmes et la posâmes au-dessus de la lampe. Rabbi Tarfon et des Anciens étaient là, et ne nous dirent rien [donc c'est permis]. Ils [les Sages] lui répondirent : en tires-tu une preuve ?! La maison de Nitza est un cas à part : ce sont des gens scrupuleux [vigilants — nulle crainte qu'ils n'y puisent].
תַּנְיָא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: פַּעַם אַחַת שָׁבַתְנוּ בַּעֲלִיַּית בֵּית נַתְּזָה בְּלוֹד, וְהֵבִיאוּ לָנוּ שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל בֵּיצָה וּמִלֵּאנוּהָ שֶׁמֶן וּנְקַבְנוּהָ וְהִנַּחְנוּהָ עַל פִּי הַנֵּר. וְהָיָה שָׁם רַבִּי טַרְפוֹן וּזְקֵנִים, וְלֹא אָמְרוּ לָנוּ דָּבָר. אָמְרוּ לוֹ: מִשָּׁם רְאָיָה?! שָׁאנֵי בֵּית נַתְּזָה דִּזְרִיזִין הֵן.
Avin de Tsippori traînait un banc sur un sol de marbre, devant Rabbi Yits'hak ben Elazar. Celui-ci lui dit : si je me taisais comme les collègues se sont tus devant Rabbi Yehouda, il en sortirait un dommage [une indulgence infondée pour l'avenir]. [Les Sages] ont décrété [l'interdit] sur un étage de marbre [où traîner ne creuse pas] à cause d'un étage ordinaire [en terre, où l'on creuserait un sillon].
אָבִין צִיפּוֹרָאָה גְּרַר סַפְסַלָּא בְּעִילִּיתָא דְשֵׁישָׁא לְעִילָּא מֵרַבִּי יִצְחָק בֶּן אֶלְעָזָר. אֲמַר לֵיהּ: אִי שְׁתִיקִי לָךְ כְּדִשְׁתִיקוּ לֵיהּ חַבְרַיָּא לְרַבִּי יְהוּדָה נָפֵיק מִינֵּיהּ חוּרְבָּא. גְּזֵירָה עִלִּיתָא דְשֵׁישָׁא אַטּוּ עִלִּיתָא דְעָלְמָא.
Le chef de synagogue de Botsra traînait un banc devant Rabbi Yirmeya le Grand [Chabbat]. Celui-ci lui dit : selon qui [agis-tu] ? selon Rabbi Chimon ? Dis [plutôt] que Rabbi Chimon n'a permis que pour les grands [bancs] qu'on ne peut déplacer autrement ; mais pour les petits, l'a-t-il permis ?! Et cela diverge de l'avis d'Oulla, qui a dit : le désaccord porte sur les petits [bancs] ; mais pour les grands, tous permettent.
רֵישׁ כְּנִישְׁתָּא דְּבׇצְרָה גְּרַר סַפְסַלָּא לְעֵילָּא מֵרַבִּי יִרְמְיָה רַבָּה. אֲמַר לֵיהּ: כְּמַאן, כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן? — אֵימַר דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בִּגְדוֹלִים דְּלָא אֶפְשָׁר, בִּקְטַנִּים מִי אָמַר?! וּפְלִיגָא דְּעוּלָּא. דְּאָמַר עוּלָּא מַחֲלוֹקֶת בִּקְטַנִּים, אֲבָל בִּגְדוֹלִים דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר.
Rav Yossef objecte [d'une baraïta] : Rabbi Chimon dit : on peut traîner un lit, une chaise et un banc, pourvu qu'on n'ait pas l'intention de creuser un sillon. La baraïta mentionne des objets grands [le lit] et petits [la chaise] — difficulté pour les deux [Rabbi Yirmeya et Oulla] !
מֵתִיב רַב יוֹסֵף: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר גּוֹרֵר אָדָם מִטָּה כִּסֵּא וְסַפְסָל, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּין לַעֲשׂוֹת חָרִיץ. קָתָנֵי גְּדוֹלִים, וְקָתָנֵי קְטַנִּים, קַשְׁיָא לְתַרְוַויְיהוּ!
Oulla résout selon sa ligne, et Rabbi Yirmeya le Grand selon la sienne. Oulla : « un lit » [s'entend ici] semblable à « une chaise » [un petit lit — objet du débat]. Et Rabbi Yirmeya le Grand : « une chaise » semblable à « un lit » [une chaise lourde qu'on ne peut déplacer autrement].
עוּלָּא מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ וְרַבִּי יִרְמְיָה רַבָּה מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ: עוּלָּא מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ — מִטָּה דּוּמְיָא דְּכִסֵּא. וְרַבִּי יִרְמְיָה רַבָּה מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ — כִּסֵּא דּוּמְיָא דְּמִטָּה.
Rabba objecte [d'une Michna] : les marchands d'étoffes [de kilayim] peuvent vendre à leur manière [en les portant], pourvu qu'ils n'aient pas l'intention [d'en tirer profit] au soleil contre le soleil, ni sous la pluie contre la pluie ; et les scrupuleux les suspendent à un bâton derrière eux. Or ici, où l'on POURRAIT agir comme les scrupuleux [c'est l'équivalent des petits bancs], et où, faute d'intention, Rabbi Chimon permet d'emblée — voilà une réfutation décisive de Rabbi Yirmeya le Grand. C'est une réfutation [admise].
מֵתִיב רַבָּה: מוֹכְרֵי כְּסוּת מוֹכְרִין כְּדַרְכָּן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּין בַּחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה וּבַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים, וְהַצְּנוּעִין מַפְשִׁילִין בְּמַקֵּל לַאֲחוֹרֵיהֶן. וְהָא הָכָא דְּאֶפְשָׁר לְמִיעְבַּד כִּצְנוּעִין — דְּכִי קְטַנִּים דָּמֵי, וְכִי לָא מִתְכַּוֵּין — שָׁרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן לְכַתְּחִלָּה. תְּיוּבְתָּא דְּרַבִּי יִרְמְיָה רַבָּה. תְּיוּבְתָּא.
Mishna 2
MICHNA : Celui qui éteint la lampe parce qu'il a peur de non-Juifs [dont il se cache], de brigands, ou d'un esprit mauvais [s'il préfère l'obscurité], ou pour qu'un malade puisse dormir — est exempt. Mais s'il l'éteint pour épargner la lampe, épargner l'huile ou épargner la mèche — il est responsable. Rabbi Yossi l'exempte dans tous ces cas, sauf pour la mèche — car [là] il en fait du charbon [acte créateur].
מַתְנִי׳ הַמְכַבֶּה אֶת הַנֵּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְיָרֵא מִפְּנֵי גּוֹיִם וּמִפְּנֵי לִיסְטִים, מִפְּנֵי רוּחַ רָעָה, מִפְּנֵי הַחוֹלֶה שֶׁיִּישַׁן — פָּטוּר. כְּחָס עַל הַנֵּר, כְּחָס עַל הַשֶּׁמֶן, כְּחָס עַל הַפְּתִילָה — חַיָּיב. רַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר בְּכוּלָּן, חוּץ מִן הַפְּתִילָה — מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשָׂהּ פֶּחָם.
Rachi
הניחו בקופסא - גלי דעתיה דחשיב ליה:,במגוד - קביל"א דגרע מקופסא ועדיף מאחורי הדלת ואחורי הדלת עדיף מזרקו לאשפה ומוכן דר' אליעזר היינו קופסא ושלא מן המוכן מגוד ואחורי הדלת:,ומאי קרי ליה שלא מן המוכן - הואיל ולרבי אליעזר חשיב לקבולי טומאה דלגבי קופסא לאו מוכן הוא:,ורבי יהושע סבר כו' - ומוכן דרבי יהושע מגוד ואחורי הדלת ושלא מן המוכן זרקו לאשפה:,ומאי קרי ליה - למגוד מוכן הואיל ולר' יהושע בטל דלגבי אשפה דאיירי בה רבי יהושע מוכן הוא ורבי עקיבא תלאו במגוד קרי מוכן ואחורי הדלת שלא מן המוכן:
והדר ביה ר' עקיבא לגבי ר' יהושע - ומטהר אף במוכן:,מדקתני - במתניתין פתילת הבגד דמשמע שעדיין בגד הוא קצת וחשבו בעיניו ואפ"ה קאמר רבי עקיבא במתני' טהורה היא אלמא הדר ביה:,של בגד - משמע שקפלה מבגד הבגד משמע שקפל הבגד עצמו שלם ולענין הדלקה כדאוקימנא לעיל טעמא דרבי אליעזר דבעי פתילה מחורכת שתדלק יפה:
מתני' שתהא מנטפת - ויתקיים הנר שתהא השמן מטפטף כל שעה לתוך הנר וטעמא משום גזרה שמא יסתפק הימנו וכיון שהקצהו לנר חייב משום מכבה ואפי' אותה שפופרת של חרס דמאיסא ליה גזרינן:,אבל אם חיברה - ליכא למיחש דמשום איסור שבת בדיל מיניה:,ויתן ראש הפתילה - השני שהוא יוצא דרך הנקב האחר שבנר לשאוב ושמן נמשך דרך הפתילה לראש הדולק:,ורבי יהודה מתיר - דלא גזר:
גמ' דלא מיפסק - מידי שהוא מונח בתוך חלל הנר למעלה מכיסוי:,דמפסקא - שהרי אצל הנר מונחת ויש כאן הפסק וליכא למימר גופיה הוא אימא מודה דנגזור:
תנא אם חיברה - בעה"ב עצמו מבעוד יום בסיד או בחרסית מותר:,כעין יוצר - שחברה שפיר:
דשישא - רצפה של שיש דלא עביד בה חריץ:,לעילא מרבי יצחק - לפניו:,כדשתיקו ליה חבריא - רבי טרפון וזקנים שמפני שלא אמרו לו דבר דימה והעיד דמותר:,נפק מיניה חורבה - וינהגו היתר בדבר ור' יצחק סבירא ליה כרבי יהודה דדבר שאין מתכוין אסור ואע"ג דבשייש לא עביד חריץ. גזר אטו עיליתא דעלמא:
ריש כנישתא - מפטיר כנסיות המכניס ומוציא ומיישב תלמידים ותינוקות:,דבצרה - שם מקום כי זבח לה' בבצרה (ישעיהו ל״ד:ו׳):,כר' שמעון - דאמר גורר אדם:,דלא אפשר - אלא בגרירה שאין יכול ליטלן בידו:,מחלוקת בקטנים - ואע"ג דאפשר בטלטול שרי רבי שמעון הואיל ואין מתכוין לחריץ ור' יהודה סבר כיון דאפשר אסור:
קתני גדולים - מטה:,וקתני קטנים - כסא ורבי יהודה פליג עליה דתנן במסכת ביצה רבי יהודה אומר כל הכלים אין נגררים דאי לאו משום פלוגתייהו למה לי למיתני גדולים השתא קטנים שרי רבי שמעון גדולים מיבעיא אלא תנא קטנים משום ר' שמעון ותנא גדולים משום רבי יהודה:
דומיא דכסא - קטנים ובהא הוא דאסר רבי יהודה אבל בגדולים שרי:,כסא דומיא דמטה - גדולים ובהא הוא דשרי רבי שמעון אבל בקטנים אסר:
מוכרין כדרכן - כסות של כלאים לובשו בשוק כדי להראותו למוכרו דלא אסרה תורה אלא לבישה שהיא להתחמם כדרך כל הלובשים והעלאה דומיא דלבישה נמי דמיתהני בה:,ובלבד שלא יתכוין כו' - ור' שמעון הוא דאזיל בתר כוונה:,והצנועים - כשרים שמרחיקין עצמן מכל לזות שפתים:,והא הכא דאפשר - לכל אדם למעבד שלא על ידי איסור ואפילו הכי שרי:
מתני' מפני נכרים - כגון פרסיים שהיה להם יום חג שאין מניחין אור אלא בבית עבודת אלילים שלהם:,ומפני הלסטין - שלא יראו שיש שם אדם ויבאו עליו:,ומפני רוח רעה - הבאה עליו וכשאינו רואה נוח לו:,פטור - ובגמרא מפרש לכולה:,כחס על הנר - שראוהו שמתקלקל וחס עליו וכבה את הפתילה:,הנר - קרוייזי"ל:,חייב - מפרש לה:,פוטר בכולן - מפרש בגמרא (דף לא:):,שהוא עושה פחם - בכיבוי זה והוי מלאכה הצריכה לגופה כדאמר בגמרא:
Tossafot
גזירה עיליתא דשישא אטו עיליתא דעלמא - והא דקאמר בסוף המצניע (לקמן שבת דף צה. ושם) אמימר שרא זילחא במחוזא ומפרש דטעמא מאי אמור רבנן דילמא אתי לאשוויי גומות הכא ליכא גומות ומפרש בקונטרס דכולה מחוזא רצפה היתה התם אין לגזור מחוזא אטו שאר עיירות אבל בעיר אחת גזרינן עלייה זו אטו עלייה אחרת:
ה"ג מחלוקת בקטנים אבל בגדולים ד"ה מותר - ול"ג ד"ה אסור דבפרק כל שעה (פסחים דף כ: ושם) משמע דטפי שרי היכא דלא אפשר מהיכא דאפשר:
ובלבד שלא יתכוין בחמה מפני החמה וכו' - ובענין דלא הוי פסיק רישיה כגון שהוא לבוש מלבושים אחרים להגין עליו מפני החמה ומפני הצינה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.