Guémara
Lorsqu'un non-Juif a creusé dans une bûche un récipient de la taille d'un kav un jour de fête, un Juif peut [malgré tout] l'utiliser comme combustible le jour de fête. La Guemara s'étonne : pourquoi donc ? C'est un objet « nouveau-né » (nolad) [apparu le jour de fête, donc écarté, mouktsé] ! Réponse : Rav Ada bar Ahava disait cela seulement selon l'avis de Rabbi Eliézer et de Rabbi Akiva [dans la Michna], mais lui-même n'est pas de cet avis [il tranche comme Rabbi Chimon, qui n'admet pas l'interdit du nolad].
גּוֹי שֶׁחָקַק קַב בִּבְקַעַת — יִשְׂרָאֵל מַסִּיקָהּ בְּיוֹם טוֹב. וְאַמַּאי? נוֹלָד הוּא! לְדִבְרֵיהֶם דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי עֲקִיבָא קָאָמַר לֵיהּ, וְלֵיהּ לָא סְבִירָא לֵיהּ.
Rava dit : voici le motif [véritable] de Rabbi Eliézer [quant à l'allumage] — parce qu'on n'allume ni avec une mèche non roussie, ni avec des chiffons non roussis [qui brûlent mal et n'honorent pas le Chabbat]. La Guemara demande : si c'est ainsi, ce que Rav Yossef a enseigné — « trois sur trois exactement » — à quelle halakha se rapporte-t-il [puisque, pour l'allumage, le format précis devient indifférent] ? Réponse : à l'impureté. Comme nous l'avons appris [dans une Michna du traité Kelim] : les « trois sur trois » dont on a parlé excluent l'ourlet [les fils du bord, repliés et cousus] — paroles de Rabbi Chimon ; et les Sages disent : trois sur trois exactement [ourlet compris].
רָבָא אָמַר, הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: לְפִי שֶׁאֵין מַדְלִיקִין בִּפְתִילָה שֶׁאֵינָהּ מְחוֹרֶכֶת וְלֹא בִּסְמַרְטוּטִין שֶׁאֵינָן מְחוֹרָכִין. אֶלָּא הָא דְּתָנֵי רַב יוֹסֵף ״שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ מְצוּמְצָמוֹת״ לְמַאי הִלְכְתָא? לְעִנְיַן טוּמְאָה. דִּתְנַן: שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ שֶׁאָמְרוּ — חוּץ מִן הַמְּלָל, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ מְכֻוּוֹנוֹת.
À ce propos, Rav Yehouda a dit au nom de Rav : on peut alimenter [le feu, un jour de fête] avec des ustensiles [entiers], mais non avec des débris d'ustensiles — paroles de Rabbi Yehouda ; et Rabbi Chimon le permet. De même : on alimente avec des dattes [entières] ; mais si on les a mangées, on n'alimente pas avec leurs noyaux [devenus mouktsé] — paroles de Rabbi Yehouda ; et Rabbi Chimon le permet. De même : on alimente avec des noix [entières] ; mais si on les a mangées, on n'alimente pas avec leurs coques — paroles de Rabbi Yehouda ; et Rabbi Chimon le permet.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מַסִּיקִין בְּכֵלִים וְאֵין מַסִּיקִין בְּשִׁבְרֵי כֵלִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. מַסִּיקִין בִּתְמָרִין, אֲכָלָן אֵין מַסִּיקִין בְּגַרְעִינֵיהֶן, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. מַסִּיקִין בֶּאֱגוֹזִים, אֲכָלָן אֵין מַסִּיקִין בִּקְלִיפּוֹתֵיהֶן, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר.
Et il était nécessaire [d'énoncer les trois cas]. Car s'il ne nous avait enseigné que le premier [les débris d'ustensiles], on aurait cru que Rabbi Yehouda n'interdit que là — parce qu'au départ c'était un ustensile et que c'est devenu un débris (donc nolad) ; mais les dattes, dont les noyaux étaient déjà des noyaux [avant comme après], on aurait dit que c'est permis. Et s'il n'avait enseigné que les noyaux, on aurait dit : ils étaient d'abord recouverts [par le fruit] et sont maintenant découverts [donc nolad] ; mais les coques de noix, découvertes avant comme après, on aurait dit que c'est permis. D'où la nécessité [des trois cas].
וּצְרִיכָא. דְּאִי אַשְׁמְעִינַן קַמַּיְיתָא, בְּהַהִיא קָאָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מִשּׁוּם דְּמֵעִיקָּרָא כְּלִי וְהַשְׁתָּא שֶׁבֶר כְּלִי, וְהָוֵה לֵיהּ נוֹלַד, וְאָסוּר. אֲבָל תְּמָרִים, דְּמֵעִיקָּרָא גַּרְעִינִין וְהַשְׁתָּא גַּרְעִינִין — אֵימָא שַׁפִּיר דָּמֵי. וְאִי אַשְׁמְעִינַן גַּרְעִינִין, הֲוָה אָמֵינָא דְּמֵעִיקָּרָא מִכַּסְּיָין וְהַשְׁתָּא מִיגַּלְּיָין. אֲבָל קְלִיפֵּי אֱגוֹזִין, דְּמֵעִיקָּרָא מִיגַּלּוּ וְהַשְׁתָּא מִיגַּלּוּ — אֵימָא שַׁפִּיר דָּמֵי. צְרִיכָא.
Et cet enseignement de Rav ne fut pas formulé explicitement, mais déduit [de ses actes]. Car Rav mangea des dattes un jour ordinaire et en jeta les noyaux dans le four. Rabbi 'Hiya lui dit : « Fils de nobles ! l'acte correspondant, un jour de fête, est interdit. » La Guemara demande : Rav accepta-t-il de lui cette [règle], ou non ?
וְהָא דְּרַב לָאו בְּפֵירוּשׁ אִיתְּמַר, אֶלָּא מִכְּלָלָא אִיתְּמַר. דְּרַב אֲכַל תַּמְרֵי וּשְׁדָא קַשְׁיָיתָא לְבוּכְיָא. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּיא: בַּר פַּחֲתֵי, כְּנֶגְדּוֹ בְּיוֹם טוֹב אָסוּר. קַבְּלַהּ מִינֵּיהּ אוֹ לָא קַבְּלַהּ מִינֵּיהּ?
Viens entendre : lorsque Rav vint [d'Erets Israël] à Babylone, il mangea des dattes un jour de fête et en jeta les noyaux aux bêtes. N'était-ce pas [des] dattes perses — dont le fruit se détache entièrement du noyau, le laissant sans aucun usage [donc pleinement mouktsé] — preuve qu'il n'avait pas accepté [la règle] de Rabbi 'Hiya ? Réponse : non, [c'étaient] des dattes araméennes, dont le fruit ne se détache pas entièrement : ces noyaux, encore utilisables grâce à leur « mère » [le fruit qui y adhère], on peut les manipuler.
תָּא שְׁמַע: דְּכִי אֲתָא רַב לְבָבֶל, אֲכַל תַּמְרֵי וּשְׁדָא קַשְׁיָיתָא לְחֵיוָתָא. מַאי לָאו בְּפַרְסָיָיאתָא, וְלָא קַבְּלַהּ? — לָא, בַּאֲרַמָּיָאתָא — הוֹאִיל וַחֲזֵי אַגַּב אִימַּיְיהוּ.
Rav Chemouel bar bar 'Hana dit à Rav Yossef : selon Rabbi Yehouda — qui dit qu'on alimente avec des ustensiles mais non avec des débris — dès qu'on les a un peu enflammés, ils deviennent des débris d'ustensiles ; et quand on les retourne [pour activer le feu], ne les manipule-t-on pas de façon interdite ? Réponse : il s'agit d'un cas où l'on a agi selon Rav Mattana, qui dit au nom de Rav : des branches tombées du palmier dans le four un jour de fête [donc mouktsé], on ajoute du bois préparé [permis] jusqu'à ce que la majorité [du bois soit permise], puis on allume.
אֲמַר לֵיהּ רַב שְׁמוּאֵל בַּר בַּר חָנָה לְרַב יוֹסֵף: לְרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר מַסִּיקִין בְּכֵלִים וְאֵין מַסִּיקִין בְּשִׁבְרֵי כֵלִים, כֵּיוָן דְּאַדְלֵיק בְּהוּ פּוּרְתָּא הָוֵה לֵיהּ שִׁבְרֵי כֵלִים, וְכִי קָא מְהַפֵּךְ — בְּאִיסּוּרָא קָא מְהַפֵּךְ? — דַּעֲבַד כִּדְרַב מַתְנָה. דְּאָמַר רַב מַתְנָה אָמַר רַב: עֵצִים שֶׁנָּשְׁרוּ מִן הַדֶּקֶל לְתַנּוּר בְּיוֹם טוֹב, מַרְבֶּה עֵצִים מוּכָנִין וּמַסִּיקָן.
Rav Hamnouna donne une autre explication : ici, nous traitons d'un [morceau] de moins de trois sur trois téfa'him ; on a enseigné ici les règles établies [par les Sages] au sujet des petits chiffons sans valeur.
רַב הַמְנוּנָא אָמַר: הָכָא בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה עָסְקִינַן, מִקּוּלֵּי מַטְלָנִיּוֹת שָׁנוּ כָּאן.
Et Rabbi Eliézer suit [ici] sa propre ligne, et Rabbi Akiva la sienne. Comme nous l'avons appris [Michna, traité Kelim] : un [morceau] de moins de trois sur trois téfa'him qu'on a préparé pour boucher le bain, pour saisir la marmite ou pour essuyer la meule — qu'il ait été préparé ou non — est susceptible d'impureté : paroles de Rabbi Eliézer. Rabbi Yehochoua dit : préparé ou non, il est pur [non susceptible]. Rabbi Akiva distingue : préparé, susceptible ; non préparé, pur. Et Oulla a dit — d'autres disent Rabba bar bar 'Hana au nom de Rabbi Yo'hanan — : tous s'accordent que, s'il l'a jeté au tas d'ordures, il est pur.
וְאָזְדָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְטַעְמֵיהּ וְרַבִּי עֲקִיבָא לְטַעְמֵיהּ. דִּתְנַן: פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה שֶׁהִתְקִינוֹ לִפְקֹק בּוֹ אֶת הַמֶּרְחָץ וּלְנַעֵר בּוֹ אֶת הַקְּדֵירָה וּלְקַנֵּחַ בּוֹ אֶת הָרֵחַיִים — בֵּין מִן הַמּוּכָן וּבֵין שֶׁאֵין מִן הַמּוּכָן — טָמֵא, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בֵּין מִן הַמּוּכָן וּבֵין שֶׁלֹּא מִן הַמּוּכָן — טָהוֹר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מִן הַמּוּכָן — טָמֵא, וְשֶׁלֹּא מִן הַמּוּכָן — טָהוֹר. וְאָמַר עוּלָּא, וְאִיתֵּימָא רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַכֹּל מוֹדִים זְרָקוֹ בָּאַשְׁפָּה — דִּבְרֵי הַכֹּל טָהוֹר.
Rachi
שחקק קב - בי"ט דהוה ליה נולד:,לדבריהם דר' אליעזר ור' עקיבא קאמר - האי דאוקים להו רב אדא אליבא דר' יהודה דחזא פלוגתייהו דלא מיתוקמא אלא אליבא דר' יהודה ומיהו איהו לא סבירא ליה אלא כר' שמעון:
טעמא דרבי אליעזר - בהדלקה משום דאין מדליקין בו שאין דולקין יפה ובכל שבתות השנה אסור ולאו משום נולד:,חוץ מן המלל - דרך תופרי בגדים למלול מן הבגדים לכופלן מעט סביב התפירה ואח"כ תופר וג' על ג' סופו לתפור לטלאי בבגד עני לכן אחשבוה להיות כלי הלכך צריך להיות בו יותר משיעור המלל כדי שיהא הטלאי שלש על שלש:,מכוונות - מצומצמות ובהכי אחשבוה ואע"ג דכשיתפור לא הוה שלש והיינו הך דרב יוסף ולאו משום דאי הוה טפי לא מיטמא (דכל שכן) אלא לאפוקי מדתנא קמא:
מסיקין בתמרים - דאגב דמטלטל להו לאכילה חזו נמי להסקה:,אכלן - ביו"ט אין מסיקין בגרעינין ביו"ט דהוה להו נולד:
והשתא מגליין - הלכך נולד הוה:
והא דרב - דאמר לר' יהודה אין מסיקין בגרעינין לאו בפירוש איתמר:,אכל תמרי - בחול:,לבוכיא - כירה של רעפים שקורין טיול"ש (טיולי"ש: רעפים) והיא חלולה וספרים שכתוב בהן לבי תפי היינו נמי כירה והוא תרגום של בית שפיתת שתי קדרות:,קשייתא - גרעינין:,בר פחתי - בן גדולים:
אכל תמרי - ביום טוב:,פרסייתא - תמרים טובים ומתבשלים יפה וכל אוכל שלהם נפרש מעל גרעיניהן ואין הגרעינין ראוין לטלטל ואפ"ה לטלטלן למישדינהו לחיותא אלמא לא קיבלה מיניה:,בארמיתא - דאין מתבשלות יפה ואין האוכל נפרש מהן ומשתייר בגרעיניהן וחזו לאדם:,אגב אימייהו - שיש עוד מאמן עליהן:
מרבה - עליהן ומבטלן ברוב:
רב המנונא אמר - מתניתין בפחות משלשה טפחים על שלשה טפחים פליגי לענין טומאה:,ומקולי מטלניות - מטלניות הקלות בעיניו דומיא דמתוקנות לפקוק מרחץ דמידי דלא חשיב הוא וקיפול דנקט במתניתין משום הבהוב דנקט דוקא ולפלוגתא דהדלקה תנא קיפול:
פחות משלשה כו' - דאילו שלשה על שלשה חשיבי ולא בטלי ואע"ג דקילי כגון סמרטוטין:,שהתקינו לכך - שהקצו לכך:,לפקוק המרחץ - נקבים שהמים באים דרך שם למרחץ:,ולנער בו את הקדרה - לאחוז בהן שולי הקדרה ולנערה לתוך התמחוי:,בין מן המוכן - לקמיה מפרש:
Tossafot
רבא אמר היינו טעמא דר' אליעזר - משמע דרבא לענין טומאה אית ליה שינויא דרב אדא בר אהבה ולקמן משמע דאית ליה שינויא דרב המנונא דאמר מקולי מטלניות שנו כאן דקאמר והדר ביה ר' עקיבא לגבי ר' יהושע על כן נראה דהכא גרס רבה ולקמן רבא ונ"ל דבחנם נהגו אנשים להדליק הפתילה ולכבותה כדי שתהא מהובהבת דהא אין הלכה כרבי אליעזר דשמותי הוא ועוד אמרינן לקמן הכא בפתילה שצריך להבהבה עסקינן משמע דיכול להדליק אע"פ שאינה מהובהבת:,ולא בסמרטוטין שאינן מחורכין - קשה כיון דתנא דאפילו בפתילה שאינה מחורכת אין מדליקין כ"ש בסמרטוטין שאינם מחורכין ומיהו בתוספתא גרס ולא בסמרטוטין אפי' מחורכין:
אכלן אין מסיקין בגרעיניהן - תימה לר"י דבפרק נוטל (לקמן שבת דף קמב:) אמר למימרא דרבא כרבי יהודה סבירא ליה פירוש דאסר נבלה שנתנבלה בשבת והא"ל לשמעי' טווי לי בר אווזא ושדי מיעיה לשונרא ומשני התם כיון דמסרח דעתיה עילויה מאתמול אלמא כיון דדעתו מאתמול לתת לשונרא כשיסריח למחר שרי אע"ג דכל זמן שלא הסריח חזי לאדם משום דחשיב כאילו הכינו מבעוד יום לשונרא ה"נ מאתמול דעתיה עילויה להסיר הגרעינין כשיאכל התמרים למחר ואמאי חשיב ליה טפי נולד ממיעיה דבר אווזא וי"ל דהתם בר אווזא נשחט מעי"ט ואין המעיים צריכים לאווז וכיון דמבעוד יום דעתיה למיתביה לשונרא אם יסריחו חשיבה הכנה מעלייתא אבל הכא הגרעינין צריכין לאוכל וחשיבי כאוכל עצמו עד שיאכל התמרים לכך חשיב להו נולד ולא מהני מה שדעתו עליהם מאתמול:
והא דרב לאו בפירוש איתמר כו' - הא פשיטא דרב אסר נולד כרבי יהודה מכרכי דזוזי (לעיל שבת דף יט:) אלא מייתי ראיה דאף בגרעינין דאיכא למימר מעיקרא גרעינין והשתא גרעינין אסר רבי יהודה וא"ת ובאגוזים דמעיקרא מגלו והשתא מגלו מנלן דאסר וי"ל דאע"ג דמטעם זה עושה צריכותא מ"מ מטעם זה לפי האמת אין נראה לו לחלק ביניהם:
בין מן המוכן כו' - פירש בקונטרס מוכן דרבי אליעזר קופסא שאינו מוכן תלאו במגוד והניחו אחורי הדלת ומוכן דר' יהושע תלאו במגוד והניחו אחורי הדלת ושאינו מוכן זרקו לאשפה ורבי עקיבא מוכן תלאו במגוד ושאינו מוכן הניחו אחורי הדלת וקשה לר"י דהשתא מוכן ושאינו מוכן דהאי תנא לא הוי כאידך ועוד מה להם להזכיר בדבריהם קופסא ואשפה דלא פליגי בה ועוד דבפרק כירה (לקמן שבת דף לט: ושם) קרי לרבי עקיבא מכריע ואמאי והלא לא גילו בדבריהם רבי אליעזר ורבי יהושע שיש לחלק בין תלאו במגוד להניחו אחורי הדלת ונראה לר"י דמוכן דכולהו היינו תלאו במגוד ושאינו מוכן היינו הניחו אחורי הדלת והאי דקאמר אמאי קרי ליה שלא מן המוכן פירש רבי אליעזר אמאי קרי להניחו אחורי הדלת שלא מן המוכן הואיל והוא טמא ומשני משום דלגבי קופסא לאו מוכן הוא ולא בעי למימר משום דלגבי מגוד לאו מוכן הוא דלא חשיב כולי האי תלאו במגוד מאחורי הדלת דהוה קרי ליה לגביה שלא מן המוכן וכן לר' יהושע קא בעי אמאי חשיב לתלאו במגוד מן המוכן הואיל והוא טהור ומשני דלגבי אשפה מוכן הוא והא דלא קאמר דלגבי אחורי הדלת מוכן הוא משום דלא גריע כולי האי טפי ממגוד דליהוי אינו מוכן לגביה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.