Guémara
…[le mot « tente »] écrit à propos du Michkan. Il est écrit ici [pour l'impureté] : « Voici la loi : quand un homme meurt dans une tente… » (Bamidbar 19, 14), et là-bas [pour le Michkan] : « Il étendit la tente sur le Michkan » (Chemot 40, 19). De même que là-bas la [tente] de lin est appelée « tente », de même ici, seule une tente de lin est tenue pour « tente » [quant à l'impureté du mort]. La Guemara demande : si [on assimile pleinement], alors de même que là-bas les fils étaient retors et repliés six fois, ici aussi ? L'Écriture répète « tente », « tente » pour élargir [au-delà du Michkan exact]. Et si « tente, tente » élargit, que tout matériau soit donc inclus ! Si c'était le cas, à quoi servirait l'analogie verbale (guezera chava) ? [L'élargissement n'est donc pas total : par la combinaison de l'analogie et de la répétition, on conclut — spécifiquement le lin.]
מִמִּשְׁכָּן. כְּתִיב הָכָא: ״זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל״, וּכְתִיב הָתָם: ״וַיִּפְרוֹשׂ אֶת הָאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן״. מַה לְּהַלָּן שֶׁל פִּשְׁתָּן קָרוּי ״אֹהֶל״ — אַף כָּאן שֶׁל פִּשְׁתָּן קָרוּי ״אֹהֶל״. אִי מַה לְּהַלָּן שְׁזוּרִין וְחוּטָן כָּפוּל שִׁשָּׁה, אַף כָּאן שְׁזוּרִין וְחוּטָן כָּפוּל שִׁשָּׁה? — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֹהֶל״ ״אֹהֶל״ רִיבָּה. אִי ״אֹהֶל״ ״אֹהֶל״ רִיבָּה, אֲפִילּוּ כׇּל מִילֵּי נָמֵי! אִם כֵּן גְּזֵירָה שָׁוָה מַאי אַהֲנִי לֵיהּ?!
Et dis [encore] : de même que là-bas il y avait des planches (kerachim), ici aussi une tente faite de planches serait « tente » ! L'Écriture dit : « Tu feras les planches POUR le Michkan » (Chemot 26, 15) — le Michkan [les tentures] est appelé « Michkan », et les planches ne le sont pas. La Guemara rejette : mais alors, [du verset] « tu feras une couverture POUR la tente » (Chemot 26, 14), dis de même que la couverture [de peaux] n'est pas « tente » ! Or, qu'en est-il du doute de Rabbi Elazar : la peau d'un animal impur peut-elle s'impurifier comme tente au-dessus d'un mort ? Si la couverture du Michkan n'est pas « tente », alors la peau d'un animal PUR [qui le couvrait] ne s'impurifie pas — et celle d'un animal impur, à plus forte raison ! La Guemara répond : c'est différent là-bas, car le verset a ensuite rétabli [son statut de] « tente » en la joignant [à la tente] : « Ils porteront les tentures du Michkan, la Tente d'assignation, sa couverture et la couverture de tahache qui est au-dessus » (Bamidbar 4, 25) — il rapproche la couverture supérieure de l'inférieure : de même que l'inférieure est « tente », la supérieure aussi.
וְאֵימָא: מַה לְּהַלָּן קְרָשִׁים, אַף כָּאן קְרָשִׁים! אָמַר קְרָא ״וְעָשִׂיתָ קְרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן״. מִשְׁכָּן קָרוּי מִשְׁכָּן, וְאֵין קְרָשִׁים קְרוּיִין מִשְׁכָּן. אֶלָּא מֵעַתָּה, ״וְעָשִׂיתָ מִכְסֶה לָאֹהֶל״ — הָכִי נָמֵי מִכְסֶה לָא אִיקְּרִי ״אֹהֶל״. אֶלָּא הָא דְּבָעֵי רַבִּי אֶלְעָזָר: עוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה מַהוּ שֶׁיִּטַּמֵּא בְּאֹהֶל הַמֵּת. הַשְׁתָּא עוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה לָא מִטַּמֵּא, עוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה מִיבַּעְיָא?! — שָׁאנֵי הָתָם דַּהֲדַר אַהְדְּרֵיהּ קְרָא, דִּכְתִיב: ״וְנָשְׂאוּ אֶת יְרִיעוֹת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד מִכְסֵהוּ וּמִכְסֵה הַתַּחַשׁ אֲשֶׁר עָלָיו״. מַקִּישׁ עֶלְיוֹן לְתַחְתּוֹן — מַה תַּחְתּוֹן קָרוּי ״אֹהֶל״, אַף עֶלְיוֹן קָרוּי ״אֹהֶל״.
[On examine à présent] le sujet lui-même : Rabbi Elazar a demandé — la peau d'un animal impur peut-elle contracter l'impureté de « tente » [au-dessus d'un mort] ? Quel est le fond de son doute ? Rav Ada bar Ahava dit : c'est le tahache du temps de Moché qui fait son doute — était-il d'espèce impure ou pure ? Rav Yossef dit : quel doute ? N'avons-nous pas appris explicitement : seule la peau d'un animal pur fut jugée apte au service du Ciel !
גּוּפָא. בָּעֵי רַבִּי אֶלְעָזָר: עוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה מַהוּ שֶׁיִּטַּמֵּא טוּמְאַת אֹהָלִין. מַאי קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ? אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: תַּחַשׁ שֶׁהָיָה בִּימֵי מֹשֶׁה קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ — טָמֵא הָיָה אוֹ טָהוֹר הָיָה? אָמַר רַב יוֹסֵף: מַאי תִּיבְּעֵי לֵיהּ, תְּנֵינָא: לֹא הוּכְשְׁרוּ לִמְלֶאכֶת שָׁמַיִם אֶלָּא עוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה בִּלְבַד!
Rabbi Abba soulève une objection. Rabbi Yehouda dit : il y avait deux couvertures — l'une de peaux de béliers teintes en rouge, l'autre de peaux de tahachim. Rabbi Ne'hemia dit : il n'y avait qu'une seule couverture, moitié peaux de béliers, moitié peaux de tahachim, et [le tahache] ressemblait à l'espèce nommée téla ilan. La Guemara demande : mais le téla ilan n'est-il pas impur ? La Guemara corrige : voici ce que Rabbi Ne'hemia voulait dire — il ressemblait au téla ilan en ce qu'il était multicolore, mais ce n'était pas un téla ilan [réel] : là-bas il est impur, ici [la couverture] provenait d'un animal pur. Rav Yossef dit : si c'est ainsi, voilà pourquoi nous traduisons [tahache par] « sasgona » — car il se réjouit (sas) de ses nombreuses couleurs (gevanim).
מֵתִיב רַבִּי אַבָּא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁנֵי מִכְסָאוֹת הָיוּ, אֶחָד שֶׁל עוֹרוֹת אֵילִים מְאָדָּמִים וְאֶחָד שֶׁל עוֹרוֹת תְּחָשִׁים. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: מִכְסֶה אֶחָד הָיָה, וְדוֹמֶה כְּמִין תְּלָא אִילָן. וְהָא תְּלָא אִילָן טָמֵא הוּא! הָכִי קָאָמַר: כְּמִין תְּלָא אִילָן הוּא, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גְּווֹנִין הַרְבֵּה, וְלֹא תְּלָא אִילָן. דְּאִילּוּ הָתָם טָמֵא, וְהָכָא טָהוֹר. אָמַר רַב יוֹסֵף: אִי הָכִי הַיְינוּ דִּמְתַרְגְּמִינַן ״סָסְגּוֹנָא״, שֶׁשָּׂשׂ בִּגְווֹנִין הַרְבֵּה.
Rava dit : la preuve que la peau d'un animal impur s'impurifie comme tente au-dessus d'un mort vient d'ici, comme l'enseigne une baraïta sur la lèpre des étoffes : « …ou dans la chaîne, ou dans la trame, de lin ou de laine, ou dans une peau, ou dans tout ouvrage de peau » (Vayikra 13, 48). Le verset aurait pu dire « ou une peau », et il dit « ou dans une peau » : ces mots élargissent pour inclure la peau d'un animal impur, ainsi qu'une peau devenue lépreuse entre les mains du Cohen [après qu'on la lui eut montrée saine]. Et si l'on a découpé [un morceau] de chacune de ces matières pour en faire une seule pièce, d'où [sait-on qu'elle s'impurifie] ? L'Écriture dit : « ou dans tout ouvrage de peau ». La Guemara objecte : on peut réfuter — qu'a de comparable la lèpre, plus sévère, puisque même chaîne et trame [non tissées] s'y impurifient, ce qui n'est pas le cas pour le mort ?
רָבָא אָמַר: עוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה דְּמִטַּמֵּא בְּאֹהֶל הַמֵּת מֵהָכָא, דְּתַנְיָא: ״עוֹר״ ״אוֹ בְעוֹר״ — רִיבָּה עוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה. וְשֶׁלָּקָה בְּיַד כֹּהֵן, קָצַץ מִכּוּלָּן וְעָשָׂה אַחַת מֵהֶן, מִנַּיִן? — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אוֹ בְּכׇל מְלֶאכֶת עוֹר״. וְאִיכָּא לְמִיפְרַךְ, מָה לִנְגָעִים שֶׁכֵּן שְׁתִי וָעֵרֶב טָמֵא בָּהֶן.
Plutôt, on le dérive [de l'impureté] des animaux rampants (chératsim), comme l'enseigne une baraïta : du mot « peau » (Vayikra 11, 32), je n'aurais déduit que la peau d'un animal pur ; d'où celle d'un animal impur ? L'Écriture dit : « ou une peau ». Puisque, pour les rampants, les peaux d'animaux purs et impurs sont à égalité, il en va de même pour le mort. La Guemara objecte de nouveau : on peut réfuter — qu'a de comparable l'impureté des rampants, plus sévère, puisqu'ils rendent impur dès un volume de lentille (ke'adacha), ce qui n'est pas le cas du mort ? Alors la lèpre le prouvera [elle non plus ne dépend pas de ce critère]. Et le raisonnement revient à son point de départ : l'aspect de l'un n'est pas comme l'aspect de l'autre ; mais leur point commun (tsad hachavé) est que la peau s'y impurifie, et que la Torah y a rendu la peau d'un animal impur égale à celle d'un pur. J'amène donc de même la tente au-dessus d'un mort, où la peau s'impurifie : la peau d'un animal impur y sera égale à celle d'un pur.
אֶלָּא גָּמַר מִשְּׁרָצִים: דְּתַנְיָא: ״עוֹר״ — אֵין לִי אֶלָּא עוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה, עוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״אוֹ עוֹר״. וְאִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לִשְׁרָצִים שֶׁכֵּן מְטַמְּאִין בְּכַעֲדָשָׁה. נְגָעִים יוֹכִיחוּ. וְחָזַר הַדִּין, לֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה וְלֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה, הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן — שֶׁעוֹר טָמֵא בָּהֶן, וְעָשָׂה עוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה כְּעוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה. אַף אֲנִי אָבִיא אֹהֶל הַמֵּת שֶׁעוֹר טָמֵא בּוֹ, וְנַעֲשֶׂה בּוֹ עוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה כְּעוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה.
Rava de Barnich dit à Rav Achi : on peut encore réfuter — qu'a de propre ce « point commun » [lèpre et rampants], sinon que tous deux rendent impur en deçà d'une olive ? Que dire alors du mort, qui ne rend impur qu'à partir d'une olive ?
אֲמַר לֵיהּ רָבָא מִבַּרְנִישׁ לְרַב אָשֵׁי: אִיכָּא לְמִיפְרַךְ — מַה לְּהַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁכֵּן טְמֵאִין בְּפָחוֹת מִכְּזַיִת, תֹּאמַר בְּמֵת שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא בִּכְזַיִת.
Plutôt, Rava de Barnich dit [qu'on le dérive ainsi]…
אֶלָּא אָמַר רָבָא מִבַּרְנִישׁ:
Rachi
גמ' ממשכן - דלא הוה ביה שום יוצא מן העץ אלא פשתן כדכתיב עשר יריעות שש משזר:,שזורין - דטור"ש בלע"ז דכתיב משזר:,וחוטן כפול ששה - כדאמרינן בפ' בא לו דסדר יומא (דף עא:) דברים שנאמר בהן שש חוטן כפול ששה ואי קשיא כיון דיליף ממשכן כלים ואדם שתחת גג הבית וכל שאר אהלים דלא דמו למשכן מנלן דמטמו בספרי תניא מנין לעשות שאר המאהילים כאהל אמרת מה מצורע הקל עשה בו כל המאהיל כו':
אף כאן קרשים - ואימא דעץ נמי איקרי אהל:,משכן קרוי משכן - כגון עשר יריעות שש משזר ומשכן איקרי אהל דכתיב (שמות לט) את משכן אהל מועד:,הכי נמי - דמכסה עורות לאו אהל ולענין טומאה נמי לא מקבל:,השתא עור בהמה טהורה - כגון אילים מאדמים:,מה תחתון - עשתי עשרה יריעות עזים לאהל על המשכן דמשכן היינו עשר יריעות המחוברות בקרסי זהב מלמעלה מהן אהל יריעות עזים ולמעלה מהן מכסה העורות:
מאי קמיבעי ליה - הא ממשכן גמר לה ר' (אליעזר) לעיל בריש שמעתין והתם טהורה היא דהוי למלאכת משכן:
מכסה אחד היה - חציו של אילים וחציו של תחשים ולמעלה דקרא אתרוייהו כתיב דבין אילים בין תחשים היה מכסה אחד מלמעלה לאהל יריעות העזים:,תלא אילן - חיה טמאה היא ומנומרת בגוונין:,אי הכי - סייעתא היא:,ששש - ששמח ביופיו בגוונין:
עור או בעור - גבי נגעים כתיב או בעור והוה מצי למכתב או עור:,ושלקה ביד כהן - משהראהו ביד כהן נעשה נגע ומתחלה לא היה נגע:,קצץ מכולן - מכל האמורים בפסוק וחיברן יחד:
שרצים מטמאין בכעדשה ומת בכזית ונגעים בכגריס והוא פחות מכזית:,אף אני אביא אהל המת שעור טמא בו - כדאמר לעיל מקיש עליון לתחתון דקרוי אהל:
Tossafot
ויפרוש את האהל וגו' - תימה לר"י מנא ליה דהאי אהל היינו שש משזר אימא היינו יריעות עזים דאשכחנא בהדיא דאיקרי אהל כדכתיב ועשית יריעות עזים לאהל על המשכן וכן משמע פשטיה דקרא ויפרוש את האהל דהיינו יריעות עזים על המשכן דהיינו שש משזר כדכתיב ואת המשכן תעשה עשר יריעות שש משזר ויש לומר דדייק משום דקרא כתיב בהקמת המשכן וחשיב לעיל בסדר הקמתן דמתחלה נתן אדנים ואחר כך הקרשים וכתיב אחר הקרשים ויפרוש את האהל משמע היינו יריעות התחתונות שהם שש משזר דהם תחלת הפרשה ותימה דאמאי לא יליף מהא דמשכן היינו יריעות שש משזר כדכתיב ואת המשכן תעשה וגו' ומשכן איקרי אהל דכתיב את משכן אהל מועד ושמא אהאי קרא סמיך:,אם כן ג"ש מאי אהני ליה - והא דאמר כל פותח טפח מביא את הטומאה היינו מק"ו ממצורע כדיליף בספרי וכדפיר' בקונטרס וא"ת והיכי יליף נימא דיו כמצורע שלא יטמא אלא טומאת ערב ודווקא בעומד או ביושב ולא עובר כדתניא במסכת נגעים ומייתי לה ובפ"ק דקדושין (ד' לג:) טמא יושב תחת האילן וטהור עובר טמא כו' וי"ל דאינו אלא גילוי מילתא בעלמא מק"ו דמצורע דלית לן למילף אהל אהל ממשכן לענין למעט הבאת טומאה בשאר אהלים דלאו פשתן ולא ילפינן ממשכן אלא לטומאת עצמו אפילו מחובר דדוקא פשתן ולא שאר יוצא מן העץ ולענין אהל שאינו עשוי בידי אדם לרבי יהודה בפ"ב דסוכה (דף כא. ושם) דלא מצינן למילף ממצורע ולא אשכחן ביה קרא לא למעט ולא לרבות אהל שאינו עשוי בידי אדם:
אי מה להלן קרשים כו' - פירש בקונטרס דאף עץ יהא קרוי אהל וקשה לריב"א דהא דפנות אין קרויות אהל אלא המכס' שמלמעלה הוא קרוי אהל ומפ' דה"ק אי מה להלן קרשים בהדי פשתן אף כאן בטומאת אהל קרשים בהדי פשתן ואע"ג דאהל אהל ריבה לענין דלא בעינן שזורים ולכפול ששה וכן לענין דלא בעינן צמר ופשתים יחד כי התם אלא אפילו פשתים ולא צמר מ"מ פריך דליהוי קרשים בהדי פשתים דסתם אהל קרוי עם הכיסוי ועם הדפנות:,ואין קרשים קרוים משכן - וקשה לרי הא כתיב יהיה סרוח על צדי המשכן מזה ומזה לכסותו ואמר לקמן בהזורק (שבת דף צח:) לכסות אמה של קרשים ואיכא למ"ד אמה של אדנים אלמא דקרשים איקרי משכן ויש לומר דצדי המשכן איקרי ולא משכן:
ריבה עור בהמה טמאה - פירש רבינו שמואל דלהכי איצטריך לרבויי עור בהמה טמאה כדקתני בת"כ (פ' תזריע) צמר אין לי אלא מין בהמה דקה ונאכל כו' דומיא דצמר שהוא דוקא של כבשים מנין לרבות עור בהמה דקה ואין נאכלת בהמה גסה נאכלת ואין נאכלת עד שתהא מרבה עורות שרצים תלמוד לומר בעור בעור ונראה דהא דנקט בהמה גסה נאכלת אגב אחריני נקט דאיהי לא בעיא קרא דהא בשמעתין ילפינן לענין טומאת אהל כל מין טהורה מאילים:,ושלקה ביד כהן - מפרש נמי רבינו שמואל דאיצטריך לרבויי משום דכתיב והבגד כי יהיה בו נגע צרעת וגו' והראה אל הכהן דמשמע דאם לא היתה בו נגע קודם שהראהו לכהן טהור:,שכן שתי וערב טמא בהן - מה שאין כן במת כדנפקא לן בפרק במה אשה (לקמן שבת דף סד.):
אלא גמר משרצים דתניא עור אין לי אלא עור של בהמה טהורה - וא"ת מנלן דאיירי קרא בעור בהמה טהורה ויש לומר כמו בנגעים דהכא כתיב שק וה"א מה שק מין בהמה דקה ונאכל כדמוכח בת"כ ולקמן דשק הוי דבר הבא מן העזים אף עור מין בהמה דקה ונאכל אע"ג דבת"כ מרבה אף שק הבא מחזיר שהוא דבר טמא אפ"ה הוה אמינא דלא הוקשה עור אלא למשמעות דשק דהיינו של עזים ולא הוקש למאי דמרבי בשק לכך איצטריך ריבוי. הרב פורת:,מה לשרצים - וליכא למיפרך שיטמא מת בכעדשה מק"ו דהא כל שיעורים הם הלכה למשה מסיני וקשה לר"י ונילף מת משרצים בגזירה שוה דבגד ועור כדאמר לקמן בפרק במה אשה (ג"ז שם) ואומר ר"י משום דג"ש דאהל אהל ממשכן סתרה לה לכך איצטריך ריבוי ועוד י"ל דג"ש לא איירי בטומאת אהל [המת] עצמו המחובר:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.