Guémara
D'où Rabbi Chimon ben Elazar tient-il qu'[un tel tissu] peut contracter l'impureté rituelle ? La Guemara répond : à son avis, cela se déduit du verset traitant de l'impureté des animaux rampants (chératsim) : « ou un vêtement, ou une peau, ou un sac » (Vayikra 11, 32). Le mot « ou » (אוֹ), surnuméraire, vient inclure des objets qui n'entrent pas d'ordinaire dans la définition d'un « vêtement ». Comme l'enseigne une baraïta : du mot « vêtement » seul, je n'aurais déduit qu'un vêtement entier ; mais un morceau de trois sur trois téfa'him (largeurs de main) dans les autres étoffes, d'où sait-on [qu'il devient impur] ? L'Écriture dit : « ou un vêtement ».
מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא מֵ״אוֹ בֶגֶד״. דְּתַנְיָא: ״בֶּגֶד״ — אֵין לִי אֶלָּא בֶּגֶד, שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה בִּשְׁאָר בְּגָדִים מִנַּיִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אוֹ בֶגֶד״.
Et Abayé — qui soutient que tous s'accordent à dire que les autres étoffes ne contractent aucune impureté — que fait-il de ce « ou un vêtement » ? Il en a besoin pour inclure un petit morceau de trois sur trois etsba'ot (largeurs de doigt), fait de laine ou de lin : malgré sa petite taille, il peut devenir impur au contact d'un animal rampant.
וְאַבָּיֵי, הַאי ״אוֹ בֶגֶד״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְרַבּוֹת שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ בְּצֶמֶר וּפִשְׁתִּים דְּמִטַּמֵּא בִּשְׁרָצִים.
Et Rava estime qu'il n'est pas besoin que le verset le dise explicitement : puisque la Torah l'a révélé à propos des plaies de lèpre (néga'im) — qu'un tel morceau y est tenu pour un « vêtement » —, il en va de même (hou ha-din) pour l'impureté des animaux rampants.
וְרָבָא, גַּלִּי רַחֲמָנָא גַּבֵּי נְגָעִים, וְהוּא הַדִּין לִשְׁרָצִים.
Et Abayé tient qu'on ne peut pas déduire les lois des chératsim de celles des néga'im, car la comparaison peut être réfutée : qu'a de comparable la lèpre, dont l'impureté est plus sévère — puisque même les fils de chaîne et de trame (chéti va-érev), seuls, y contractent l'impureté, ce qui n'est pas le cas pour les animaux rampants ?
וְאַבָּיֵי, אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מַה לִּנְגָעִים שֶׁכֵּן שְׁתִי וָעֵרֶב מִטַּמֵּא בָּהֶם.
Et l'autre [amora], Rava, rétorque : si tu t'imagines que la lèpre est plus sévère, alors la Torah aurait dû écrire [l'inclusion] à propos des animaux rampants, et laisser la lèpre s'en déduire. Puisqu'au contraire elle l'a écrite pour la lèpre, c'est la preuve que les lois des rampants se déduisent bien de celles de la lèpre.
וְאִידַּךְ: אִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ נְגָעִים חֲמִירִי, לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא גַּבֵּי שְׁרָצִים וְלֵיתוּ נְגָעִים מִינַּיְיהוּ.
Et l'autre [amora], Abayé, répond que [le raisonnement de Rava] ne tient pas : on ne pourrait pas davantage déduire la lèpre des rampants, car la comparaison se réfute : qu'a de comparable l'impureté des rampants, plus sévère sur ce point — puisqu'un rampant rend impur même par un volume de la taille d'une lentille (ke-adacha), ce qui n'est pas le cas de la lèpre ? Il a donc fallu un verset distinct pour chacun.
וְאִידַּךְ: נְגָעִים מִשְּׁרָצִים לָא אָתוּ, דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מַה לִּשְׁרָצִים שֶׁכֵּן מְטַמְּאִין בְּכַעֲדָשָׁה.
Abayé dit : cet enseignement de l'école de Rabbi Yichmaël en contredit un autre, de la même école de Rabbi Yichmaël. Car l'école de Rabbi Yichmaël a enseigné : du mot « vêtement », je n'aurais déduit que la laine ou le lin ; d'où inclure les étoffes de poil de chameau, de poil de lièvre, de duvet de chèvre, ainsi que les sortes de soie — les chirayin, le kalakh et les serikin ? L'Écriture dit : « ou un vêtement » — le « ou » élargit à toutes les matières.
אָמַר אַבָּיֵי: הַאי תַּנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מַפֵּיק מֵאִידָךְ תַּנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּתָנֵי דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל ״בֶּגֶד״ — אֵין לִי אֶלָּא בֶּגֶד צֶמֶר וּפִשְׁתִּים, מִנַּיִין לְרַבּוֹת צֶמֶר גְּמַלִּים וְצֶמֶר אַרְנָבִים, נוֹצָה שֶׁל עִזִּים וְהַשִּׁירִין וְהַכָּלָךְ וְהַסְּרִיקִין? — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אוֹ בֶגֶד״.
Rava dit : nul besoin de poser un désaccord entre deux Tannaïm d'une même école. En réalité, lorsque ce Tanna de l'école de Rabbi Yichmaël refuse l'impureté aux autres étoffes, c'est seulement pour un morceau de trois sur trois doigts ; mais pour une pièce de trois sur trois téfa'him (mains), il admet bien qu'elle devient impure.
רָבָא אָמַר: כִּי לֵית לֵיהּ לְהַךְ תַּנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בִּשְׁאָר בְּגָדִים שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ, שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה אִית לֵיהּ.
La Guemara objecte : mais n'est-ce pas Rava lui-même qui a dit plus haut que, pour trois sur trois téfa'him dans les autres étoffes, Rabbi Chimon ben Elazar les tient pour impures, tandis que le Tanna de l'école de Rabbi Yichmaël ne les y tient pas ? La Guemara répond : Rava s'est rétracté de cette [première] opinion, afin de concilier les Tannaïm de l'école de Rabbi Yichmaël. Ou, si tu préfères : c'est Rav Papa qui a énoncé cela, et non Rava.
וְהָא רָבָא הוּא דְּאָמַר שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה בִּשְׁאָר בְּגָדִים, לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אִית לֵיהּ, לְתַנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לֵית לֵיהּ! הֲדַר בֵּיהּ רָבָא מֵהַהִיא. וְאִי בָּעֵית אֵימָא, הָא רַב פָּפָּא אַמְרַהּ.
Rav Papa, lui, a compris le premier enseignement [de l'école de Rabbi Yichmaël] tout autrement : la déduction tirée de la lèpre — concluant que tous les « vêtements » mentionnés sans précision dans la Torah désignent la laine ou le lin — vient inclure les lois du mélange interdit (kilayim). La Guemara objecte : mais cela est écrit explicitement : « Tu ne porteras pas de chaatnez, laine et lin ensemble » (Devarim 22, 11) ! La Guemara répond : on aurait pu croire que cette [restriction à la laine et au lin] ne vaut que pour la manière de les PORTER (levicha) ; mais pour le simple fait de POSER l'étoffe sur soi (haalaa), deux matières quelconques seraient interdites. La déduction était donc nécessaire [pour limiter l'interdit à la laine et au lin même dans ce cas].
רַב פָּפָּא אָמַר: אַף כֹּל, לְאֵתוּיֵי כִּלְאַיִם. כִּלְאַיִם בְּהֶדְיָא כְּתִיבִי בֵּיהּ: ״לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּיו״! סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא, הָנֵי מִילֵּי דֶּרֶךְ לְבִישָׁה, אֲבָל בְּהַעֲלָאָה כֹּל תְּרֵי מִינֵי אָסוּר.
[Cette explication] est rejetée : et n'est-ce pas un raisonnement a fortiori (kal va-ḥomer) ? Si, pour le fait de porter — où le corps entier tire profit du mélange — tu dis pourtant : laine et lin, oui [interdits], autre matière, non ; alors pour le simple fait de poser sur soi, à plus forte raison [la règle ne sera pas plus sévère] ! Le propos attribué à Rav Papa est donc une erreur (bedouta), et il ne l'a pas tenu.
וְלָאו קַל וָחוֹמֶר הוּא? וּמָה לְבִישָׁה דְּקָא מִיתְהֲנֵי כּוּלֵּי גּוּפֵיהּ מִכִּלְאַיִם, אָמְרַתְּ צֶמֶר וּפִשְׁתִּים — אֵין, מִידֵּי אַחֲרִינָא לָא. הַעֲלָאָה לֹא כׇּל שֶׁכֵּן? אֶלָּא דְּרַב פָּפָּא בְּדוּתָא הִיא.
Rav Naḥman bar Its'ḥak dit lui aussi que ces énoncés de l'école de Rabbi Yichmaël ne portent pas sur l'impureté, mais sur un autre sujet : pour lui, le Tanna vient enseigner que, de même que la lèpre se limite aux vêtements de laine ou de lin, de même, tout…
רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: אַף כֹּל
Rachi
מנא ליה - לרבי שמעון שום טומאה בשאר בגדים הואיל ושאר בגדים הסתומים למדין הן מן המפורש:,מאו בגד - דכתיב בשרצים או ריבויא הוא:,דתניא ל"ג דאי מתניתא היא היכי פליג עלה אביי ואמר מיבעיא ליה לשלש על שלש הא תנא תני בהדיא שלשה על שלשה בשאר בגדים מניין אלא דרשא דרבא היא:
גלי רחמנא בנגעים - דרבייה מן והבגד וה"ה לשרצים דכיון דכתיב בהן בגד כי התם מיניה ילפינן בבנין אב:
שרצים אין שתי וערב מטמא בהן - דבגד כתיב בהו ולא שתי ולא ערב:
ואידך אי ס"ד - ורבא אמר לך על כרחיך לשלשה על שלשה בשאר בגדים אתא דאילו ג' על ג' בצמר ופשתים בשרצים מנגעים יליף דאי נגעים חמירי לכתוב רחמנא האי ריבויא בשרצים ולשתוק מריבויא דהבגד בנגעים אלא לדרשא אחריתי אתא:
בכעדשה - ונגעים בעינן כגריס:
מפיק מאידך - כלומר מוצא הוא מסברת אידך תנא דפליג עליה דאשכחן דמרבי שאר בגדים לטומאת שרצים:,של עזים - קרי נוצה על שם שאין גוזזין אותם אלא מורטין:
רבא אמר כי לית ליה - לתנא דרישא בשאר בגדים בשרצים ג' על ג' דילמד סתום מן המפורש אבל שלשה על שלשה בשרצים אית ליה בהו דאיתרבו מאו בגד:
הדר ביה רבא מההיא - ואמר דתנא דבי רבי ישמעאל ורשב"א אמרו דבר אחד ולאו כאביי אלא דלתרוייהו בשאר בגדים טומאת ג' על ג' ליכא שלשה על שלשה איכא:,ואיבעית אימא הא - שמעתא דסיפא לאו רבא אמרה אלא רב פפא אמרה לאוקמי תרוייהו תרי תנאי דרבי ישמעאל כהדדי ולמימר דמודה תנא דרישא דיש טומאת שרצים בשאר בגדים:
ה"ג דרב פפא אמר אף כל לאתויי כלאים - אף כל דתנא דרישא דקאמר אף כל בגדים סתם צמר ופשתים לאו לפרושי בגדים סתומים דטומאה קא אתי דבשאר טומאה ודאי מטמאו שאר בגדים דאיתרבו מאו בגד אלא לפרושי בגד האמור בכלאים סתם ובגד כלאים שעטנז וגו' הלכך לרב פפא לא מפיק האי תנא מילתיה דהאי תנא והך פירוקא דסיפא איהו אמרה ולא איתמר כדאמרת ליה אליבא דרבא דמפליג בין ג' על ג' לשלשה על שלשה אלא הכי איתמר רב פפא אמר לא מפיק האי תנא מאידך תנא דאף כל לאתויי כלאים דכי הוה מוקמינן ליה כרבא הוה צריך לפלוגי דכיון דאף כל לטומאת שרצים נמי אתא על כרחיך אף כל למעוטינהו משלש על שלש כדין נגעים ואו בגד לרבויי שלשה על שלשה ואף על גב דלא מטמו שאר בגדים בנגעים דהא נתמעטו בתרי מיעוטי איתרבו בשרצים אבל לרב פפא לא מיבעי לן לפלוגי דכיון דאתרבו שאר בגדים לשרצים איתרבו לכל תורת צמר ופשתים בין לשלש בין לשלשה:,בהדיא כתיבי ביה - צמר ופשתים לא תלבש שעטנז וגו':
Tossafot
נפקא ליה מאו בגד דתניא בגד כו' - פירש בקונטרס דלא גרסינן דתניא דאי ברייתא היא היכי פליג אביי ולאו פירכא היא דהא אביי מודה דאו אתא לרבות שאר בגדים לאידך תנא דבי רבי ישמעאל כדאמר אביי גופיה בסמוך והיינו ההיא ברייתא גופיה דלקמן אלא שקיצרה רבא והא דקאמר לאביי האי או מאי עביד ליה היינו אליבא דרשב"א והיך תנא דבי רבי ישמעאל אבל לאידך תנא דבי ר' ישמעאל אתא או לרבות שאר בגדים אפי' לשלש על שלש כדפריש' לעיל ולרבא דאמר דאידך תנא דבי רבי ישמעאל לא מרבה שאר בגדים אלא לשלשה על שלשה לא מפיק האי תנא דבי רבי ישמעאל מאידך וה"נ דהוה מצי למיבעיא הכא ורבא האי או להך תנא דבי ר' ישמעאל מאי עביד ליה דלא פליגי אביי ורבא אלא אליבא דרשב"א וכמו שדורש אביי כן צריך למדרש רבא אליבא תנא דבי ר' ישמעאל דהכא: ,תלמוד לומר או בגד - תימה דלקמן בפרק במה אשה יוצאה (דף שג:) דרשינן מאו בגד דאריג כל שהוא טמא וכי תימא שקולים הם ויבואו שניהם מ"מ כי פריך ואביי האי או בגד מאי עביד ליה לימא דאיצטריך לאריג כל שהוא ואפי' אם נמחק שם ספרים דכתוב בהן או בגד וניגרוס דיליף מאו בבגד פשתים דכתיב גבי נגעים הניחא לרבא דיליף שרצים מנגעים על ידי דגלי רחמנא וה"ה לענין אריג כל שהוא אלא לאביי מאי איכא למימר:
מה לנגעים שכן שתי וערב טמא בהן - אבל בשרצים לא כדאמר בפרק במה אשה (לקמן שבת דף סד.) יכול שאני מרבה את החבלים ואת המשיחות ת"ל שק מה שק טווי ואריג אף כל טווי ואריג:
אי ס"ד נגעים חמירי - הא ודאי דנגעים חמירי אלא מפר' הר"ם דה"ק אי ס"ד כדקאמרת דאו בגד לרבות ג' על ג' בצמר ופשתים דהא נגעים חמירי:
שכן מטמא בכעדשה - ורבא אע"ג דפירכא גמורה היא לא חשיב ליה דלא הוי אלא גילוי מילתא בעלמא דגלי רחמנא בנגעים דג' על ג' קרוי בגד בצמר ופשתים והוא הדין בשרצים והקשה ה"ר יעקב מקורביי"ל הקדוש ונימא ק"ו [הבי] מה שתי וערב דטהור בשרצים טמא בנגעים ג'על ג' שטמא בשרצים אינו דין שטמא בנגעים ויש לומר דכלים יוכיחו שמטמא בשרצים ולא בנגעים אף אני אביא ג' על ג' וכי תימא מה לכלים שכן אין מטמאין ואין נעשין אהל המת במחובר דג' על ג' נמי אין נעשה אהל כיון דלית ביה פותח טפח אי נמי שק יוכיח אי נמי בגד צבוע ובגד נכרי יוכיח שטמא בשרצים ולא בנגעים כדאמר בת"כ וא"ת דהכא משמע דעדשה הוי פחות מכגריס ותימה לר"י בפסחים בריש אלו דברים (פסחים ד' סז:) קאמר מצורע חמור מבעל קרי שכן טעון פריעה ופרימה אדרבה בעל קרי חמור שכן מטמא במשהו סבר ליה כרבי נתן דאמר כחתימת פי האמה משמע דחתימת פי האמה לא הוי פחות מכגריס והתם לעיל מיניה קאמר זב חמור משרץ שכן טומאה יוצאה עליו מגופו ואי כעדשה הוי פחות מגריס ומחתימת פי האמה ליפרוך מה לשרץ שכן מטמא בכעדשה ומיהו אי לא משמעתיה מסברא אין להקשות דאיכא למימר דכעדשה שהיא עבה כדמרדד לה הוי רחבה טפי מגריס:
מניין לרבות צמר גמלים - וא"ת צמר גמלים אמאי לא הוי בכלל צמר ומה צריך ריבוי וי"ל דסתם צמר הוא של כבשים אבל של גמלים לא איקרי צמר סתם אלא צמר גמלים וכן שאר צמר והואיל דיש להם שם לווי איצטריך ריבוי כדאמר באלו טרפות (חולין דף סב:) אזוב ולא אזוב כוחלית:,ונוצה של עזים - תימה מאי איצטריך ריבוי לנוצה של עזים הא כתיב שק בהדיא בקרא ושק הוי מדבר הבא מן העזים כדמוכח בפרק במה אשה (לקמן שבת דף סד:) ותירץ ר"י דשק הוי מן השער של עזים וההיא מיקרי שער ולא נוצה ומן הדק דאיקרי נוצה עושים בגדים ולא שק ועל שם שמורטין אותה כמו נוצת התרנגולין קרי ליה נוצה ואור"י דכן משמע בפרק ראשית הגז (חולין דף קלז.) דקאמר דראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלים דאמר קרא ראשית גז צאנך ואתיא גיזה גיזה מגז כבשי יתחמם (איוב ל״א:כ׳) ופריך התם ונילף גיזה גיזה מבכור ויהא נוהג אף בשוורים אמר קרא תתן לו ולא לשקו ופריך נוצה של עזים ליחייב אלמא נוצה לא הויא בכלל שק:
הדר ביה רבא מההיא - ומשום שלא יחלוק ההוא תנא דבי רבי ישמעאל אהך הדר ביה מההיא דלעיל ולא מהך דהכא ואית ליה לרבא אף כל לאתויי שרצים וא"ת בריש יבמות (דף ד: ושם) היכי פריך הש"ס והא תנא דבי רבי ישמעאל לית ליה דרבא ההיא דהכנף מין כנף מנא ליה דלית ליה הא רבא אית ליה דאף כל קאי אשרצים דאי לאו אף כל ה"א דמיירי גבי שרצים בכל בגדים ואו לג' על ג' אבל השתא דאמר אף כל צמר ופשתים איצטריך או לרבות שלשה על שלשה בשאר בגדים אבל שלש על שלש בשאר בגדים לא וי"ל דהתם קאמר אליבא דרב נחמן בר יצחק דאמר אף כל לאתויי ציצית דהשתא ודאי לית ליה דרבא דאיהו מחייב שאר מינים בציצית:,רב פפא אמרה. לא בעי למימר רב נחמן בר יצחק אמרה דאמר אף כל לאתויי ציצית דאין לטעות ולהחליף דברי רבא לרב נחמן אלא ברב פפא שהיה תלמידו ומלך אחריו וכשהיה אומר דבר לא היו יודעים אם מדעתו אמרה או למדה לפני רבו:
אלא הא דרב פפא בדותא היא - תימה לר"י דבריש יבמות (גם זה שם) משמע דלתנא דבי רבי ישמעאל אף כל לאתויי כלאים כי היכי דליהוי צמר ופשתים מופנה למדרש סמוכין להתיר כלאים בציצית וי"ל דהיינו עד דלא ידע דשעטנז לאפנויי אבל במסקנא דאמר לרבנן שעטנז לאפנויי הכי נמי לתנא דבי ר' ישמעאל וצמר ופשתים לגופייהו אתו הלכך לא צריך אף כל לאתויי כלאים וא"ת לתנא דבי ר' ישמעאל צמר ופשתים גבי לבישה מ"מ ל"ל דמדכתיב ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך שמעינן דכל בגדים צמר ופשתים הן וי"ל דה"א דווקא העלאה אבל בלבישה כל תרי מיני אסירי והשתא ליכא למימר לתנא דבי ר' ישמעאל דתיתי שעטנז שעטנז מהעלאה כדאמר בריש סוגיא ביבמות (דף ד: ושם) דהא השתא איצטריך שעטנז לאפנויי למדרש סמוכין ולא מופנה למדרש מיניה גזירה שוה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.