Guémara
[…] que le Maître dise plutôt une autre raison : parce que le goudron est volatil [il s'évapore vite et peut provoquer un incendie]. La Guemara répond : il a donné une raison et une autre — l'une, parce qu'il est volatil et potentiellement dangereux ; et de plus, par décret, de peur qu'on n'en prélève.
לֵימָא מָר: מִפְּנֵי שֶׁהוּא עָף. חֲדָא וְעוֹד קָאָמַר: חֲדָא — מִפְּנֵי שֶׁהוּא עָף. וְעוֹד — גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִסְתַּפֵּק מִמֶּנּוּ.
La Guemara rapporte : une belle-mère qui haïssait sa belle-fille lui dit : va te parer d'huile de baume. Elle alla se parer. À son retour, la belle-mère lui dit : va allumer la lampe. Elle alla l'allumer, prit feu et fut brûlée.
הַהִיא חֲמָתָא דַּהֲוָת סָנְיָא לַהּ לְכַלְּתַהּ, אֲמַרָה לַהּ: זִיל אִיקַּשַּׁיט בְּמִשְׁחָא דַּאֲפַרְסְמָא. אֲזַלָא אִיקַּשַּׁיט. כִּי אֲתַא[י] אֲמַרָה לַהּ: זִיל אִיתְלַי שְׁרָגָא. אֲזַלָא אַתְלָא שְׁרָגָא. אִינְּפַח בַּהּ נוּרָא וַאֲכַלְתַּהּ.
Puisqu'on a parlé d'huile de baume, la Guemara cite le verset : « mais Nevouzaradane, chef des gardes, laissa des plus pauvres du pays comme vignerons et laboureurs » (Yirmeyahou 52, 16). La Guemara explique : « vignerons », Rav Yossef enseigna : ces plus pauvres du pays étaient les cueilleurs de baume dans le sud d'Erets Israël, d'Ein Guédi à Ramata. Et « laboureurs » : ce sont les pêcheurs du 'hilazon [dont on tire la teinture bleu ciel (tekhélet)], dans le nord du pays, entre le promontoire de Tyr et 'Haïfa. Seul un petit nombre de pauvres pouvaient à peine tirer leur subsistance de ces tâches, qui n'étaient que de la cueillette.
״וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ הִשְׁאִיר נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים לְכוֹרְמִים וּלְיוֹגְבִים״. ״כּוֹרְמִים״ — תָּנֵי רַב יוֹסֵף אֵלּוּ מְלַקְּטֵי אֲפַרְסְמוֹן מֵעֵין גֶּדִי וְעַד רָמְתָא. ״יוֹגְבִים״ — אֵלּוּ צַיָּידֵי חִלָּזוֹן מִסּוּלָּמוֹת שֶׁל צוּר וְעַד חֵיפָה.
Les Sages enseignèrent : on n'allume pas avec du tével impur [produit non dîmé] en semaine, et a fortiori pas le Chabbat. De même, on n'allume pas avec du naphte blanc en semaine, et a fortiori pas le Chabbat. Certes, pour le naphte blanc, l'interdit se comprend, car il est volatil et dangereux ; mais pour le tével impur, quelle est la raison de l'interdit des Sages ?
תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין מַדְלִיקִין בְּטֶבֶל טָמֵא בַּחוֹל, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּשַׁבָּת. כַּיּוֹצֵא בוֹ: אֵין מַדְלִיקִין בְּנֵפְטְ לָבָן בַּחוֹל, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּשַׁבָּת. בִּשְׁלָמָא נֵפְטְ לָבָן — מִפְּנֵי שֶׁהוּא עָף, אֲבָל טֶבֶל טָמֵא מַאי טַעְמָא?
La Guemara répond que le verset dit « et moi, voici, je t'ai donné la garde de Mes téroumot » (Bamidbar 18, 8). Du pluriel « téroumot », les Sages déduisirent que le verset parle de deux téroumot : la pure et l'impure. De même que pour la téroumah pure tu [le Cohen] n'as permission d'en profiter qu'à partir du moment où elle a été prélevée, de même pour la téroumah impure tu n'as permission d'en profiter qu'à partir de ce moment. Or, comme une partie du produit non dîmé est de la téroumah non encore prélevée, il est interdit, même à un Cohen, de s'en servir.
אָמַר קְרָא: ״וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמוֹתָי״, בִּשְׁתֵּי תְרוּמוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר: אַחַת תְּרוּמָה טְהוֹרָה וְאַחַת תְּרוּמָה טְמֵאָה. מָה תְּרוּמָה טְהוֹרָה אֵין לְךָ בָּהּ אֶלָּא מִשְּׁעַת הֲרָמָה וְאֵילָךְ, אַף תְּרוּמָה טְמֵאָה אֵין לְךָ בָּהּ אֶלָּא מִשְּׁעַת הֲרָמָה וְאֵילָךְ.
La Guemara examine la Tossefta elle-même [le cas d'allumer le Chabbat avec la sève des baumiers]. Rabbi Chimon ben Elazar dit : on n'allume pas avec le tsori le Chabbat. Et Rabbi Chimon ben Elazar disait aussi : le tsori, l'un des composants de l'encens du Temple, n'est que la sève qui sort des baumiers, et non une partie de l'arbre lui-même. Rabbi Yichmaël dit : tout ce qui provient de l'arbre, on n'allume pas avec [seules les matières qui ne viennent pas des arbres peuvent servir]. Rabbi Yichmaël ben Beroka dit : on n'allume qu'avec une substance qui sort du fruit. Rabbi Tarfon dit : on n'allume qu'avec l'huile d'olive seule.
גּוּפָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אֵין מַדְלִיקִין בִּצְרִי, וְכֵן הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: צֳרִי אֵינוֹ אֶלָּא שְׂרָף מֵעֲצֵי הַקְּטָף. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: כׇּל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר: אֵין מַדְלִיקִין אֶלָּא בַּיּוֹצֵא מִן הַפְּרִי. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: אֵין מַדְלִיקִין אֶלָּא בְּשֶׁמֶן זַיִת בִּלְבַד.
La Guemara rapporte : Rabbi Yo'hanan ben Nouri se leva et, contre cet avis, dit : et que feront les gens de Babylonie, qui n'ont que de l'huile de sésame ? Et les gens de Médie, qui n'ont que de l'huile de noix ? Et les gens d'Alexandrie, qui n'ont que de l'huile de radis ? Et les gens de Cappadoce, qui n'ont ni l'un ni l'autre, mais seulement du naphte ? Plutôt, tu n'as d'interdit que pour les substances dont les Sages ont dit : on n'allume pas avec elles. Toutes les autres huiles sont permises.
עָמַד רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי עַל רַגְלָיו וְאָמַר: מַה יַּעֲשׂוּ אַנְשֵׁי בָבֶל שֶׁאֵין לָהֶם אֶלָּא שֶׁמֶן שׁוּמְשְׁמִין? וּמַה יַּעֲשׂוּ אַנְשֵׁי מָדַי שֶׁאֵין לָהֶם אֶלָּא שֶׁמֶן אֱגוֹזִים? וּמַה יַּעֲשׂוּ אַנְשֵׁי אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁאֵין לָהֶם אֶלָּא שֶׁמֶן צְנוֹנוֹת? וּמַה יַּעֲשׂוּ אַנְשֵׁי קַפּוֹטְקִיָּא שֶׁאֵין לָהֶם לֹא כָּךְ וְלֹא כָּךְ, אֶלָּא נֵפְטְ? — אֶלָּא אֵין לְךָ אֶלָּא מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמִים אֵין מַדְלִיקִין.
Et l'on peut allumer avec de l'huile de poisson et du goudron. Rabbi Chimon Chezouri dit : on peut allumer avec de l'huile de courge et du naphte. Soumakhos dit : parmi les substances qui sortent de la chair d'êtres vivants, on n'allume qu'avec de l'huile de poisson. La Guemara demande : l'avis de Soumakhos n'est-il pas identique à celui du premier tana, qui permet aussi l'huile de poisson ? La Guemara répond : il y a entre eux une différence pratique quant à ce que Rav Berouna dit au nom de Rav : on est permis d'allumer avec du suif fondu auquel on a ajouté de l'huile. Ils divergent sur cette halakha, mais leurs opinions ne sont pas définies.
וּמַדְלִיקִין בְּשֶׁמֶן דָּגִים וּבְעִטְרָן. רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי אוֹמֵר: מַדְלִיקִין בְּשֶׁמֶן פַּקּוּעוֹת וּבְנֵפְטְ. סוֹמְכוֹס אוֹמֵר: כׇּל הַיּוֹצֵא מִן הַבָּשָׂר אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ, אֶלָּא בְּשֶׁמֶן דָּגִים. סוֹמְכוֹס הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּרַב בְּרוֹנָא אָמַר רַב, וְלָא מְסַיְּימִי.
On a enseigné dans une baraïta que Rabbi Chimon ben Elazar dit : tout ce qui provient de l'arbre n'a pas le statut [d'impureté] d'une étoffe de trois doigts sur trois [même si elle fait trois sur trois, elle n'est pas tenue pour assez grande pour devenir impure] ; on peut donc en couvrir sa soukka [dont la couverture ne peut être faite d'aucune matière susceptible d'impureté]. Tel est le cas pour tout ce qui provient d'un arbre, à l'exception du lin, qui a un statut particulier. Abayé dit : [le folio se poursuit sur Shabbat 26b].
תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: כׇּל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵין בּוֹ מִשּׁוּם שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ, וּמְסַכְּכִין בּוֹ — חוּץ מִפִּשְׁתָּן. אָמַר אַבָּיֵי:
Rachi
שהוא עף - ונדבק בכותלי הבית ומדליק את הבית:
חמתא - חמותה:,איתלי שרגא - הדלק את הנר:
לכורמים - לשון מאספים כמו כורמים עליו את הכלים לקמן בפרק רבי עקיבא (שבת דף פח:):,עד רמתא - שם מקום:,וליוגבים - לשון יקבים שעוצרין ופוצעין את החלזון להוציא דמו כדאמרן בפרק כלל גדול לקמן (שבת דף עה.) והניחם נבוזראדן ללבושי המלך:,סולמא דצור - מעלה הר וקצרה המסילה וגבוהה וקורין אותה פוייאיא"ה:
אין מדליקין בטבל טמא - וכ"ש בטהור ולקמיה מפרש טעמא:
מה תרומה טהורה - שהיא לאכילה אין לך בה אלא משעת הרמה ואילך ומקמי הכי אסירא שהרי טבל במיתה לאוכלה אף תרומה טמאה אע"פ שאין אתה אוכלה אלא מסיקה אסור להסיקו בטבלו:
אין מדליקין בצרי - כדמפרש לעיל ועוד כדקתני ואזיל דאינו בא מן הפרי אלא מן העץ שרף בעלמא והוה ליה כזפת ואינו נמשך לישנא אחרינא וכן היה רבי שמעון בן אלעזר אומר כו' לאו טעמא למילתיה יהיב אלא הכי קאמר ועוד היה אומר דבר אחר בצרי:,עצי הקטף - כך שמם:,מן הפרי - לאפוקי שמן דגים ועטרן וצרי:
אין לך אלא מה שאמרו חכמים אין מדליקין בהן - כגון פסולי שמנים דמתניתין:
ומדליקין בשמן דגים - ואע"ג דדמי לחלב ואינו יוצא מפרי:,ובעטרן - ואע"ג דמזפת קאתי:,סומכוס היינו ת"ק - ר' יוחנן בן נורי דפסיל כל הנך דמתניתין וחלב אימני בהדייהו דהוא יוצא מן הבשר ואכשר בשמן דגים:,איכא בינייהו דרב ברונא - דאמר צריך לתת לתוכו שמן כל שהוא אי נמי דאכשר חלב מהותך בתערובת שמן כל שהוא חד מהנך תנאי סבר לדרב ברונא דחלב ניתר בתערובת אבל שמן דגים אפילו בעיניה וחד סבר שמן דגים על ידי תערובת אבל חלב כלל וכלל לא:
אין בו משום שלש על שלש - לקבל טומאה בג' אצבעות:,יוצא מן העץ - כמו קנבוס וצמר גפן:,ומסככים בו - סוכה הואיל ואינו מקבל טומאה דאין מסככין בדבר המקבל טומאה כדילפינן במסכ' סוכה (דף יב:) מגרנך ומיקבך:,חוץ מפשתן - דילפינן לקמן דאיקרי עץ ומקבל טומאת נגעים אפילו אונין שבו כדלקמן הלכך אין מסככין באונין:
Tossafot
ולימא מר מפני שהוא עף - ויהא בהול על ממונו ויבא לכבות תימה דה"ל למימר אפילו בחול נמי ליתסר כדאמר לקמן דאין מדליקין בנפט לבן אפילו בחול מפני שהוא עף:,חדא ועוד קאמר - וקשה לר"י דתניא בסמוך הצרי אינו אלא שרף מעצי הקטף משמע דהטעם לפי שאינו נמשך אחר הפתילה ומה הוצרך לבדות הטעם מדעתו:
אין מדליקין בטבל טמא - פירש בקונטרס וכ"ש בטבל טהור ואין נראה דלא הוי כ"ש דמהיכא תיתי אלא ה"ה בטבל טהור דילפינן טבל טהור מטבל טמא מה טבל טמא אין לך בו שום הנאה של כילוי אלא מהרמה ואילך אף טבל טהור כן אבל הנאה שאינה של כילוי שרי דלא מצינו בשום מקום שיהא טבל אסור בהנאה ומהכא נמי ילפינן כהן ששכר פרה מישראל לא יאכילנה כרשיני תרומה (יבמות פ"ז דף סו:) דהנאה של כילוי אסורה לזרים אבל שאר הנאות שרי דתנן בפרק בכל מערבין (עירובין דף כ:) דמערבין לישראל בתרומה:
רבי ישמעאל אומר כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו - הא דלא קתני אלא פשתן כדקתני במתני' משום דמתניתין איירי בפסול פתילות והכא איירי בפסול שמנים קשה לרשב"א דרבי ישמעאל דתני במתני' דאין מדליקין בעטרן מפני כבוד השבת משמע שנמשך אחר הפתילה יפה אלא דגזרינן שמא יניחנו ויצא כדמפרש לעיל והכא משמע כל היוצא מן העץ אינו נמשך אחר הפתילה ועטרן יוצא מן העץ הוא דהוא פסולתא דזיפתא כדאמר לעיל:
רבי שמעון שזורי אומר מדליקין בשמן פקועות ובנפט - קשה לרשב"א מה בא לומר רבי שמעון שזורי דהא לרבי יוחנן בן נורי נמי מדליקין בהן מדקאמר אין לך אלא מה שאמרו חכמים אין מדליקין משמע דוקא הנהו אבל שמן פקועות ונפט מכשיר ועוד דנפט מכשיר בהדיא רבי יוחנן ואין לומר דרבי שמעון שזורי איירי בנפט לבן דהא אפי' בחול אמר לעיל אין מדליקין בו ואי גרסינן אין מדליקין במילתיה דרבי שמעון שזורי אתי שפיר:,איכא בינייהו דרב ברונא - פירש בקונטרס דחד מינייהו סבר דחלב מהותך שרי בתערובות אבל שמן דגים אפילו בעיניה וחד סבר שמן דגים בתערובות אבל חלב כלל וכלל לא והשתא תרוייהו לא סברי בכולה מילתא כרב ברונא ולא משמע הכי ובקונטרס דחק לפי שפירש במתניתין דשמן דגים היינו קרבי דגים שנימוחו ונראה לר"ת דשמן דגים היינו שמן שבא מעינו של דג כדאמר בהמוכר את הספינה (ב"ב דף עג:) נגדו מגלגלתא דעינא תלת מאה גרבי מישחא ובשמן דגים מודה רב ברונא דשרי בעיניה והשתא חד מינייהו סבר לגמרי כרב ברונא:,ולא מסיימי - ולא שייך הכא תנא בתרא לטפויי אתא דמוכח קצת דת"ק להחמיר מדקאמר אין לך אלא מה כו' ומדליקין בשמן דגים ובעטרן משמע דווקא הנך מדנחת לפרושי ולא פי' נמי דרב ברונא:
אין בו משום שלש על שלש ומסככין בו חוץ מפשתן - קשה לריב"א דמשמע דפחות משלש על שלש מסככין אפי' בשל פשתן ובפ"ק דסוכה (דף מז.) אמרינן סיככה במטלניות שאין בהן שלש על שלש פסולה ותירץ דהתם איירי דבאות מבגד גדול שכבר היו ראויות לקבל טומאה אבל הכא מיירי בהנהו שלא היה בהם מעולם שלש על שלש וקשה לרשב"א דאפי' אם לא נארג בו מעולם שלש על שלש מקבל טומאה כדאמר בפרק במה אשה (לקמן שבת דף סג:) אריג כל שהוא טמא ואין מסככין בו וי"ל דהתם מיירי כשאין בדעתו לארוג בו יותר והכא מיירי כשיש בדעתו לארוג בו יותר הלכך אם אין בו שלש על שלש טהור:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.