Guémara
Et « à cause de l'oisiveté imposée aux pauvres » : pour que les pauvres, qui n'ont aucun moyen de savoir quand il moissonnera ni où il laissera la péa, ne restent pas assis à observer jusqu'à ce qu'il la désigne, se disant sans cesse : voilà qu'il place la péa. Maintenant qu'il la laisse en un endroit défini, au bout de son champ, et que les pauvres savent exactement où recevoir leur part, ils n'ont pas à perdre leur temps à attendre. Et « à cause du soupçon » : si l'on laisse la péa au milieu du champ, les pauvres viennent prendre leur part dès qu'il la désigne ; puis, quand le propriétaire continue de moissonner le reste, la péa n'est plus visible. Exiger qu'on la laisse au bout du champ garantit que les passants ne diront pas : maudit soit celui qui n'a pas laissé de péa dans son champ. La quatrième raison est le verset « tu n'achèveras pas de moissonner ». La Guemara s'étonne : toutes ces raisons ne tiennent-elles pas à « tu n'achèveras pas de moissonner » ? Rava dit : le sens de la dernière raison est que la péa est séparée ainsi à cause des tricheurs [on craint qu'on ne laisse pas de péa du tout, en prétendant l'avoir déjà séparée au milieu et que les pauvres l'auraient prise ; pour consolider la mitsva, les Sages instituèrent qu'on la sépare précisément au bout du champ]. En tout cas, il appert que le souci d'éviter le soupçon est un facteur pris en compte dans la halakha.
וּמִפְּנֵי בִּיטּוּל עֲנִיִּים — שֶׁלֹּא יְהוּ עֲנִיִּים יוֹשְׁבִין וּמְשַׁמְּרִין ״עַכְשָׁיו מַנִּיחַ בַּעַל הַבַּיִת פֵּאָה״. וּמִפְּנֵי חֲשָׁד — שֶׁלֹּא יִהְיוּ עוֹבְרִין וְשָׁבִין אוֹמְרִים: תָּבֹא מְאֵרָה לְאָדָם שֶׁלֹּא הִנִּיחַ פֵּאָה בְּשָׂדֵהוּ. וּמִשּׁוּם ״בַּל תְּכַלֶּה״. אַטּוּ כּוּלְּהוּ לָאו מִשּׁוּם ״בַּל תְּכַלֶּה״ נִינְהוּ? אָמַר רָבָא: מִפְּנֵי הָרַמָּאִין.
Rav Yits'hak bar Redifa dit au nom de Rav Houna : allumer une lampe à huile à deux becs [avec une mèche dans chacun] est tenu pour avoir accompli l'obligation d'allumer la lumière de 'Hanoukka pour deux personnes. De même, Rava dit : celui qui a rempli un bol d'huile et placé des mèches tout autour — s'il a renversé un récipient par-dessus, c'est tenu pour avoir accompli l'obligation pour plusieurs personnes [selon le nombre de mèches, car chaque mèche paraît brûler indépendamment] ; s'il n'a pas renversé de récipient par-dessus, il en a fait une sorte de bûcher [de loin, la lumière de toutes les flammes paraît une seule], et ce n'est même pas tenu pour avoir accompli l'obligation pour une seule personne, car la mitsva est précisément d'allumer une flamme et non un bûcher.
אָמַר רַב יִצְחָק בַּר רְדִיפָה אָמַר רַב הוּנָא: נֵר שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁנֵי פִיּוֹת — עוֹלָה לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם. אָמַר רָבָא: מִילֵּא קְעָרָה שֶׁמֶן וְהִקִּיפָהּ פְּתִילוֹת. כָּפָה עָלֶיהָ כְּלִי — עוֹלָה לְכַמָּה בְּנֵי אָדָם. לֹא כָּפָה עָלֶיהָ כְּלִי — עֲשָׂאָהּ כְּמִין מְדוּרָה, וַאֲפִילּוּ לְאֶחָד נָמֵי אֵינָהּ עוֹלָה.
Rava dit : il m'est évident qu'il y a un ordre de priorité fixe. Quand une personne pauvre doit choisir entre acheter de l'huile pour la lampe de Chabbat de sa maison ou pour la lampe de 'Hanoukka, la lampe de Chabbat a la priorité, à cause de la paix du foyer [sans elle, sa famille mangerait dans l'obscurité]. De même, entre l'huile pour la lampe de la maison et le vin pour le kiddouch du jour de Chabbat, la lampe de la maison a la priorité, à cause de la paix du foyer. Mais Rava posa un dilemme : entre l'huile pour la lampe de 'Hanoukka et le vin pour le kiddouch du jour de Chabbat, quelle est la règle ? Le kiddouch a-t-il la priorité parce qu'il est fréquent [chaque semaine, et il y a un principe : le fréquent l'emporte sur le rare] ? Ou la lampe de 'Hanoukka a-t-elle la priorité à cause de la publicité du miracle ? Après avoir posé le dilemme, il le trancha lui-même : la lampe de 'Hanoukka a la priorité, à cause de la publicité du miracle.
אָמַר רָבָא: פְּשִׁיטָא לִי, נֵר בֵּיתוֹ וְנֵר חֲנוּכָּה — נֵר בֵּיתוֹ עָדִיף, מִשּׁוּם שְׁלוֹם בֵּיתוֹ. נֵר בֵּיתוֹ וְקִידּוּשׁ הַיּוֹם — נֵר בֵּיתוֹ עָדִיף, מִשּׁוּם שְׁלוֹם בֵּיתוֹ. בָּעֵי רָבָא: נֵר חֲנוּכָּה וְקִידּוּשׁ הַיּוֹם מַהוּ? קִידּוּשׁ הַיּוֹם עֲדִיף — דִּתְדִיר, אוֹ דִילְמָא נֵר חֲנוּכָּה עֲדִיף — מִשּׁוּם פַּרְסוֹמֵי נִיסָּא? בָּתַר דְּבַעְיַהּ, הֲדַר פַּשְׁטַהּ: נֵר חֲנוּכָּה עֲדִיף, מִשּׁוּם פַּרְסוֹמֵי נִיסָּא.
Rav Houna dit : celui qui a coutume d'allumer des lumières [le Chabbat et à 'Hanoukka] sera récompensé par des enfants talmidé hakhamim [qui répandront la lumière de la Torah]. Celui qui est méticuleux dans la mitsva de mezouza mérite une belle maison où l'apposer ; celui qui est méticuleux dans la mitsva des tsitsit mérite un beau vêtement ; celui qui est méticuleux dans la mitsva du kiddouch du jour mérite de remplir des cruches de vin. La Guemara rapporte : Rav Houna avait coutume de passer enseigner à l'entrée de la maison de Rabbi Avin le charpentier ; il vit que Rabbi Avin avait coutume d'allumer beaucoup de lumières en l'honneur du Chabbat. Rav Houna dit : deux grands hommes sortiront d'ici. En effet, Rav Idi bar Avin et Rav 'Hiyya bar Avin [ses deux fils aînés] en sortirent. De même : Rav 'Hisda avait coutume de passer enseigner à l'entrée de la maison du père de Rav Cheizvi ; il vit qu'il avait coutume d'allumer beaucoup de lumières en l'honneur du Chabbat. Rav 'Hisda dit : un grand homme sortira d'ici. En effet, Rav Cheizvi en sortit.
אָמַר רַב הוּנָא: הָרָגִיל בְּנֵר הָוְיִין לֵיהּ בָּנִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. הַזָּהִיר בִּמְזוּזָה — זוֹכֶה לְדִירָה נָאָה. הַזָּהִיר בְּצִיצִית — זוֹכֶה לְטַלִּית נָאָה. הַזָּהִיר בְּקִידּוּשׁ הַיּוֹם — זוֹכֶה וּמְמַלֵּא גַּרְבֵי יַיִן. רַב הוּנָא הֲוָה רְגִיל דַּהֲוָה חָלֵיף וְתָנֵי אַפִּתְחָא דְרַבִּי אָבִין נַגָּרָא. חֲזָא דַּהֲוָה רְגִיל בִּשְׁרָגֵי טוּבָא, אֲמַר: תְּרֵי גַּבְרֵי רַבְרְבֵי נָפְקִי מֵהָכָא. נָפְקִי מִינַּיְיהוּ רַב אִידִי בַּר אָבִין וְרַב חִיָּיא בַּר אָבִין. רַב חִסְדָּא הֲוָה רְגִיל דַּהֲוָה חָלֵיף וְתָנֵי אַפִּיתְחָא דְּבֵי נָשָׁא דְּרַב שֵׁיזְבִי. חֲזָא דַּהֲוָה רְגִיל בִּשְׁרָגֵי טוּבָא, אֲמַר: גַּבְרָא רַבָּא נָפֵק מֵהָכָא. נְפַק מִינַּיְיהוּ רַב שֵׁיזְבִי.
La Guemara rapporte que la femme de Rav Yossef allumait les lumières de Chabbat tard. Rav Yossef lui dit : n'a-t-on pas enseigné, à propos du verset « la colonne de nuée le jour et la colonne de feu la nuit ne s'écartaient pas de devant le peuple » (Chemot 13, 22), que la colonne de nuée chevauchait la colonne de feu [la colonne de feu apparaissait un peu avant la tombée de la nuit] et que la colonne de feu chevauchait la colonne de nuée [la colonne de nuée apparaissait un peu avant l'aube] ? Donc, pour les lumières de Chabbat aussi, il convient d'allumer plus tôt [en commençant Chabbat un peu avant l'obscurité]. Elle songea alors à allumer bien plus tôt [longtemps avant la nuit]. Un Ancien lui dit : nous avons appris — pourvu qu'on n'allume ni trop tôt ni trop tard.
דְּבֵיתְהוּ דְּרַב יוֹסֵף הֲוָת מְאַחֲרָה וּמַדְלְקָה. אֲמַר לַהּ רַב יוֹסֵף: תָּנֵינָא ״לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה״ — מְלַמֵּד שֶׁעַמּוּד עָנָן מַשְׁלִים לְעַמּוּד הָאֵשׁ וְעַמּוּד הָאֵשׁ מַשְׁלִים לְעַמּוּד הֶעָנָן. סְבַרָה לְאַקְדּוֹמֵי. אֲמַר לַהּ הָהוּא סָבָא: תָּנֵינָא, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַקְדִּים וְשֶׁלֹּא יְאַחֵר.
À l'instar de la récompense de celui qui allume les lumières de Chabbat, Rava dit : celui qui aime les Sages aura des enfants sages ; celui qui honore les Sages aura des gendres sages ; celui qui craint les Sages deviendra lui-même un talmid hakham ; et s'il n'en est pas capable, ses paroles seront reçues comme celles d'un talmid hakham.
אָמַר רָבָא: דְּרָחֵים רַבָּנַן, הָווּ לֵיהּ בְּנִין רַבָּנַן. דְּמוֹקִיר רַבָּנַן, הָווּ לֵיהּ חַתְנָווֹתָא רַבָּנַן. דְּדָחֵיל מֵרַבָּנָן, הוּא גּוּפֵיהּ הָוֵי צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן. וְאִי לָאו בַּר הָכֵי הוּא, מִשְׁתַּמְעָן מִילֵּיהּ כְּצוּרְבָּא מֵרַבָּנַן.
Nous avons appris dans la Michna qu'on n'allume pas avec de l'huile brûlée le Chabbat. La Guemara demande : qu'est-ce que l'huile brûlée ? Rabba dit : c'est de l'huile de téroumah devenue impure. Et pourquoi l'appelle-t-on « huile brûlée » ? Parce que sa combustion est imminente [il est interdit de la manger et l'on est tenu de la brûler]. La Guemara demande : et pourquoi ne peut-on allumer avec elle le Chabbat ? La Guemara explique : parce que c'est une mitsva de la brûler, les Sages décrétèrent de peur qu'on n'en vienne à ajuster la mèche pour hâter sa combustion. Abayé lui dit : mais s'il en est ainsi [si la raison est la crainte qu'il n'ajuste], alors, un jour de fête, où ajuster une mèche est permis, il devrait être permis d'allumer avec de l'huile brûlée ; pourquoi donc avons-nous appris : on n'allume pas avec de l'huile brûlée même un jour de fête ? La Guemara répond : c'est un décret des Sages interdisant de la brûler même un jour de fête, à cause de l'interdit de la brûler le Chabbat.
וְלֹא בְּשֶׁמֶן שְׂרֵיפָה וְכוּ׳: מַאי שֶׁמֶן שְׂרֵיפָה? אָמַר רַבָּה: שֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנִּטְמְאָה. וְאַמַּאי קָרוּ לֵהּ ״שֶׁמֶן שְׂרֵיפָה״? — הוֹאִיל וְלִשְׂרֵיפָה עוֹמֵד. וּבְשַׁבָּת מַאי טַעְמָא לָא? מִתּוֹךְ שֶׁמִּצְוָה עָלָיו לְבַעֲרוֹ, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַטֶּה. אָמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אֶלָּא מֵעַתָּה, בְּיוֹם טוֹב לִישְׁתְּרֵי! אַלְּמָה תְּנַן: אֵין מַדְלִיקִין בְּשֶׁמֶן שְׂרֵיפָה בְּיוֹם טוֹב? — גְּזֵרָה יוֹם טוֹב אַטּוּ שַׁבָּת.
Rav 'Hisda dit : la raison de l'interdit d'allumer la lampe de Chabbat avec de l'huile brûlée est autre — on ne craint pas qu'il vienne à ajuster la mèche ; il s'agit plutôt, dans notre Michna, d'un jour de fête tombant la veille de Chabbat, où il doit allumer les lumières de Chabbat le jour de fête : on ne peut allumer avec de l'huile brûlée un jour de fête, car on ne peut brûler d'objets consacrés un jour de fête, interdit qui s'applique aussi à la téroumah. La Guemara demande : mais du fait que nous avons appris, dans la clause suivante [la Michna suivante], qu'on n'allume pas avec de l'huile brûlée un jour de fête, par déduction, dans la première clause il ne s'agit pas d'un jour de fête mais d'un Chabbat ordinaire ! Rabbi 'Hanina de Soura dit : il faut comprendre cette Michna ainsi — ce ne sont pas deux halakhot distinctes ; la Michna s'exprime par le style « quelle en est la raison » : quelle est la raison pour laquelle on n'allume pas avec de l'huile brûlée un jour de fête, ou un jour de fête tombant la veille de Chabbat ? Parce qu'on ne peut brûler d'objets consacrés un jour de fête, du tout.
רַב חִסְדָּא אָמַר: לְשֶׁמָּא יַטֶּה לָא חָיְישִׁינַן, אֶלָּא הָכָא בְּיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת עָסְקִינַן — לְפִי שֶׁאֵין שׂוֹרְפִין קׇדָשִׁים בְּיוֹם טוֹב. וְהָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא אֵין מַדְלִיקִין בְּשֶׁמֶן שְׂרֵיפָה בְּיוֹם טוֹב, מִכְּלָל דְּרֵישָׁא לָאו בְּיוֹם טוֹב עָסְקִינַן! אָמַר רַב חֲנִינָא מִסּוּרָא: ״מַה טַּעַם״ קָאָמַר: מַה טַּעַם אֵין מַדְלִיקִין בְּשֶׁמֶן שְׂרֵיפָה בְּיוֹם טוֹב — לְפִי שֶׁאֵין שׂוֹרְפִין קׇדָשִׁים בְּיוֹם טוֹב.
Rachi
ומפני בטול עניים - שלא היו יודעים מתי יקצור אותם:,מפני החשד - שהעוברין רואין בגמר קצירו שהוא מכלה את הכל לא ידעו שנתנה כבר:,ומשום לא תכלה - דמשמע שעת כילוי:,אטו כולהו - הני דאמרן לא טעמא דלא תכלה קא מפרשי מאי שנא שעת כילוי:,אמר רבא מפני הרמאין - העוברין על לא תכלה ואומרים כבר הנחנוה:
שתי פיות - שהנרות שלהם של חרס הן ומכוסין ועושים לו נקב בצדי כסויו להכניס לו הפתילה והוא הפה ולמעלה בכיסויו יש נקב קטן וגם חלל יש למעלה מן הכסוי וממלאו שמן והוא נכנס דרך הנקב מעט מעט אם יש בו שני נקבים משני צדדין עולה לשני בני אדם למהדרין העושין נר לכל אחד ואחד:,עשאה כמדורה - שהאש מתחברת לאמצעיתה ואינו דומה לנר:
נר ביתו ונר חנוכה - נר ביתו בשבת והוא עני ואין לו כדי לקנות שמן לשתי נרות:,שלום ביתו - והכי אמרינן לקמן (שבת דף כה:) ותזנח משלום נפשי זו הדלקת נר בשבת שבני ביתו מצטערין לישב בחשך:
בנים תלמידי חכמים - דכתיב (משלי ו׳:כ״ג) כי נר מצוה ותורה אור על ידי נר מצוה דשבת וחנוכה בא אור דתורה:,דרבי אבין נגרא - חרש עצים:,בשרגא - דשבת:,חליף ותני - עובר ושונה כלומר עובר תמיד:,דבי נשא - אביו ואיכא דאמרי חמיו:,נפק מינייהו - דחתנו כבנו:
מאחרה ומדלקת - נר של שבת סמוך לחשכה:,לא ימיש - קרא יתירא הוא להך דרשה דהא כתיב וה' הולך לפניהם יומם:,עמוד הענן - של יום משלים אורו לעמוד האש שהיה עמוד האש בא קודם שישקע עמוד הענן אלמא אורח ארעא בהכי:,לאקדומי - בעוד היום גדול:,תנינא - שונה אני:,שלא יקדים - דלא מינכרא שהיא של שבת:
דרחים - אוהב:,הוו ליה בנין רבנן - ואהבתו עליהם כאב על בן:,ואי לאו בר הכי - שאינו רגיל לעסוק בתורה:
ולשריפה עומד - שאסור באכילה:,שמצוה עליו לבערו - דילמא אתי ביה לידי תקלה דאכילה:,שמא יטה - כדי שיתבער מהר:,ביום טוב - דליכא למיחש להטייה לישתרי:
,בערב שבת - והוא צריך להדליקה מבעוד יום נמצא שורף קדשים ביו"ט ולקמן בפרקין (שבת דף כד:) ילפינן מקראי דאין שורפין:
Tossafot
הדר פשטה נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא - ונראה לרשב"א כשחל ר"ח טבת להיות בשבת שיש להפטיר בנרות דזכריה משום פרסומי ניסא ולא בהשמים כסאי שהיא הפטרת ר"ח ועוד כיון שהמפטיר קורא בשל חנוכה יש לו להפטיר מענין שקרא ומה שמקדימים לקרות בשל ר"ח משום דבקריאת התורה כיון דמצי למיעבד תרוייהו תדיר ופרסומי ניסא עבדינן תרוייהו ותדיר קודם אבל היכא דלא אפשר למעבד תרוייהו פרסומי ניסא עדיף ועוד דבקריאת התורה אין כל כך פרסומי ניסא שאינו מזכיר בה נרות כמו בהפטרה ועוד נראה לרשב"א דעל כן הקדימו של ר"ח כדי שהמפטיר יקרא בשל חנוכה ויפטיר בנרות דזכריה:
ה"ג חזא דהוו רגילי בשרגא - פי' הבעל והאשה לכך אמר תרי גברי רברבי נפקי מהכא ולקמן אמר חזא דהוה רגילה האשה לבדה לכך קאמר דנפיק חד גברא רבא בזכותה:,דבי נשא דרב שיזבי - אומר ר"ת דכבר נפטר אביו לכך קאמר בהאי לישנא דאי מחיים הוה ליה למימר דבי אבוה ואומר ר"ת בשם רבינו שמואל שכשכותבין כתובה אם אבי הכלה מחיים כותבין דהנעלת ליה מבי אבוה ואם כבר מת כותבין דהנעלת ליה מבי נשא ולרשב"א נרא' דאפי' מחיים אשכחן דקאמר בי נשא בפרק מי שהחשיך (לקמן שבת דף קכו.) לוי בריה דרב הונא בר חייא אשכחיה לגבלא דבי נשא דקגביל וספי לתוריה בטש ביה אתא אבוה אשכחיה כו' . ויכול לכתוב בכתובה כאשר ירצה:
גזרה יו"ט אטו שבת - וא"ת בכל שמנים שאין מדליקין בהן בשבת נגזור יו"ט אטו שבת ובמתני' תנן אין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט משמע דבשאר שמנים מדליקין וי"ל דבשאר שמנים דכיון דאין נמשכין אחר הפתילה כי שרי ביו"ט לא אתי למישרי בשבת דפשיטא הוא דאיכא למיגזר בהן שמא יטה אבל שמן שריפה אי שרי ביו"ט איכא למטעי ואתי למשרי בשבת כיון דנמשך אחר הפתילה לפי שאינו פשוט לעולם דטעמא דמתוך שמצוה עליו לשורפו גזרה שמא יטה הקשה ה"ר אליעזר דהכא מפרש רבה דטעמא גזרה יו"ט אטו שבת ולקמן (שבת דף כד:) מפיק מקרא דהוא לבדו והשיב לו רבינו שמואל דע"כ לקמן הוי רבא שהוא אחר אביי והכא רבה שהרי משיב לו אביי תלמידו וגם פליג עליה רב חסדא חבירו אך קשה מאי פריך הכא אביי אלא מעתה ביו"ט לישתרי והוא גופיה מפיק לקמן דאין מדליקין בשמן שריפה מעולת שבת בשבתו ונראה לפרש דאביי ורבא לקמן לא קיימי אמאי דקאמר מ"ט אין מדליקין לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט ולית להו האי גזרה [תרומה אטו קדשים] אלא קיימי לפרושי מנ"ל שאין שורפין קדשים ביום טוב ורשב"א מפרש הכי אלא מעתה ביום טוב לישתרי אי אמרת בשלמא דמיירי ביום טוב שחל בערב שבת וטעמא לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב כדמוקי לה רב חסדא שפיר אלא כיון שאמרת טעמא דאין מדליקין בשבת גזירה שמא יטה השתא לא מצי לפרושי דביום טוב אין מדליקין לפי שאין שורפין. קדשים ביו"ט דהא מה שייך יו"ט למיתני הכא כיון דביו"ט טעמא אחרינא הוא אלא צריך לפרש דביו"ט נמי שמא יטה ומאי יטה שייך ביו"ט ולפ"ז מתיישב לישנא אלא מעתה דמשמע שיש לפרש בענין אחר שלא יקשה ביו"ט לישתרי ולא קשה דאביי אדאביי ואם תאמר דהכא גזר רבה יו"ט אטו שבת ושבת גופיה שמא יטה א"כ סבר דגזרינן גזרה לגזרה ובריש פירקין קאמר היא גופה גזרה ואנן ניקום ונגזור גזרה לגזרה ולא גזרי' נתן לתוך חלב מהותך שמן אטו לא נתן דבלא נתן נמי לא אסור אלא אטו שאין מהותך אע"ג דבחלב מהותך גזרינן גזרה לגזרה דגזרי' אטו שאינו מהותך ושאינו מהותך אטו שמא יטה הא לא חשיב גזרה לגזרה דכשאינו מהותך ודאי יטה לפי שאינו נמשך אחר הפתילה אבל הכא משום שמצוה עליו לית לן למימר ודאי יטה ותירץ ר"י דהכא לא חשיב גזירה לגזרה דיו"ט ושבת כי הדדי נינהו כדאמרינן בפרק במה אשה (לקמן שבת דף ס. ושם) גבי סנדל המסומר וקשה לרשב"א דהכא גזרינן יו"ט אטו שבת ובריש כל הכלים (לקמן שבת דף קכד. ושם) מסקינן דלא גזרינן ושמא אין להשוות גזרות של חכמים זו לזו אותם שאינם במלאכה אחת:,גזירה יו"ט אטו שבת - וקשה לרשב"א הא דתנן בפ"ג דביצה (דף כז: ושם) מעשה ושאל ר' טרפון עליה ועל החלה שנטמאת ואמרו לו לא יזיזם ממקומם והשתא לרבה אמאי לא יזיזנה והא חזיא להיסק תחת תבשילו דלא שייך בה למיגזר יו"ט אטו שבת כמו בשמן ולפי טעמא דאין שורפין קדשים ביום טוב ניחא וצריך לדחוק דגזרינן חלה בשבת אטו שמן:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.