[…] il ne peut pas finir. Et l'amora Rabbi Elazar dit : notre Michna est conforme à l'opinion de Rabbi Elazar [le tana]. Comme nous l'avons appris dans une MISHNA : à propos des rayons de miel qu'il a écrasés la veille de Chabbat et dont le miel est sorti de lui-même le jour du Chabbat, il est interdit de manger ce miel [comme tout ce qui a été préparé le Chabbat] ; et Rabbi Elazar permet de le manger le Chabbat.
לֹא יִגְמוֹר. וְרַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: רַבִּי אֶלְעָזָר הִיא. דִּתְנַן: חַלּוֹת דְּבַשׁ שֶׁרִיסְּקָן בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְיָצְאוּ מֵעַצְמָן — אָסוּר, וְרַבִּי אֶלְעָזָר מַתִּיר.
La Guemara demande : et Rabbi Yossé bar 'Hanina, pour quelle raison n'a-t-il pas tranché selon l'explication de Rabbi Elazar [qui paraît plus exacte] ? La Guemara répond : Rabbi Yossé pourrait te dire que là, dans le cas des rayons de miel, c'est un aliment au début et un aliment à la fin [le miel étant tenu pour aliment] ; il n'y a donc pas eu de pressurage de liquide hors d'un aliment. Mais ici, dans tous les cas de la Michna, c'étaient des aliments au début et ils sont devenus liquides — et c'est cela, la définition du pressurage. Et Rabbi Elazar pourrait te répondre : nous avons entendu que Rabbi Elazar a permis aussi les olives et les raisins ; car lorsque Rav Hochaya de Néhardéa vint, il apporta une baraïta où l'on enseignait : des olives et des raisins qu'il a écrasés la veille de Chabbat et dont les liquides ont suinté d'eux-mêmes — ces liquides sont interdits ; Rabbi Elazar et Rabbi Chimon les permettent. La Guemara répond que Rabbi Yossé bar Rabbi 'Hanina ne connaissait pas cette baraïta.
וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כְּרַבִּי אֶלְעָזָר? אָמַר לָךְ, הָתָם הוּא דְּמֵעִיקָּרָא אוֹכֶל וּלְבַסּוֹף אוֹכֶל, הָכָא מֵעִיקָּרָא אוֹכֶל וְהַשְׁתָּא מַשְׁקֶה. וְרַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר לָךְ: הָא שָׁמְעִינַן לֵיהּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר דַּאֲפִילּוּ זֵיתִים וַעֲנָבִים נָמֵי שָׁרֵי. דְּהָא כִּי אֲתָא רַב הוֹשַׁעְיָא מִנְּהַרְדְּעָא, אֲתָא וְאַיְיתִי מַתְנִיתָא בִּידֵיהּ: זֵיתִים וַעֲנָבִים שֶׁרִיסְּקָן מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְיָצְאוּ מֵעַצְמָן — אֲסוּרִין. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּירִין. וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא בָּרָיְיתָא לָא שְׁמִיעַ לֵיהּ.
D'autre part, la Guemara demande : et Rabbi Elazar, pour quelle raison n'a-t-il pas tranché selon l'explication de Rabbi Yossé bar 'Hanina [que notre Michna est conforme à Rabbi Yichmaël] ? La Guemara répond : Rabbi Elazar pourrait te dire — n'a-t-il pas été énoncé que Rava bar 'Hanina dit au nom de Rabbi Yo'hanan : ici, il s'agit d'objets auxquels il manque le broyage [quand l'ail et les raisins verts n'ont pas du tout été broyés au pilon, tous s'accordent qu'il est interdit de les disposer de façon que leurs liquides sortent d'eux-mêmes le Chabbat] ; ils ont divergé là où les aliments étaient déjà entièrement broyés mais où il leur manquait encore un pilonnage supplémentaire — et ces cas de notre Michna sont eux aussi tenus pour des cas où il manque le broyage. La Guemara rapporte que Rabbi Yossé bar 'Hanina rendit une décision pratique conforme à Rabbi Yichmaël et permit de finir de s'en occuper même après la tombée de la nuit.
וְרַבִּי אֶלְעָזָר מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כְּרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא? אָמַר לָךְ: לָאו אִיתְּמַר עֲלַהּ אָמַר רָבָא בַּר חֲנִינָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בִּמְחוּסָּרִין דִּיכָה — דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי, כִּי פְּלִיגִי בִּמְחוּסָּרִין שְׁחִיקָה. וְהָנֵי נָמֵי כִּמְחוּסָּרִין דִּיכָה דָּמוּ. הוֹרָה רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל.
Puisque la Guemara a soulevé des questions liées au pressoir à olives, elle cite d'autres matières connexes : l'huile et les nattes des pressureurs d'olives [qu'ils utilisent dans leur travail], Rav interdit de les déplacer le Chabbat, car elles sont mises de côté pour un usage défini, et il est interdit de déplacer le Chabbat un objet mis de côté et affecté à un usage déterminé (mouktsé) ; et Chmouel permet de le faire, car selon lui le statut de mouktsé ne s'applique pas dans la plupart des cas. De même, ils divergèrent au sujet des nattes servant à couvrir la marchandise transportée par bateau : Rav interdit, Chmouel permet. De même, Rav Na'hman dit : une chèvre élevée pour son lait, une brebis élevée pour sa laine, une poule élevée pour ses œufs et des bœufs servant au labour [tous désignés à un autre usage que la consommation], ainsi que des dattes destinées au commerce — pour tous ceux-là Rav interdit de les manger ou de les abattre, même un jour de fête, à cause de l'interdit de mouktsé [car, avant Chabbat, il n'avait pas l'intention de les manger, les ayant affectés à un autre usage] ; et Chmouel dit qu'ils sont permis, car selon lui il n'y a pas d'interdit de mouktsé. La Guemara remarque qu'ils divergent dans le litige des tanaïm Rabbi Yéhouda et Rabbi Chimon au sujet du mouktsé.
שֶׁמֶן שֶׁל בַּדָּדִין וּמַחְצָלוֹת שֶׁל בַּדָּדִין — רַב אָסַר וּשְׁמוּאֵל שָׁרֵי. הָנֵי כְּרָכֵי דְזוּזֵי — רַב אָסַר וּשְׁמוּאֵל שָׁרֵי. אָמַר רַב נַחְמָן: עֵז לַחֲלָבָהּ, וְרָחֵל לְגִיזָּתָהּ, וְתַרְנְגוֹלֶת לְבֵיצָתָהּ, וְתוֹרֵי דְרִידְיָא, וְתַמְרֵי דְעִיסְקָא — רַב אָסַר, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: מוּתָּר. וְקָמִיפַּלְגִי בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן.
La Guemara rapporte : il y eut cet élève qui rendit, dans la ville de 'Harta deArgiz, une décision selon laquelle les objets mis de côté sont permis [conformément à Rabbi Chimon], et Rav Hamnouna l'excommunia. La Guemara demande : ne tenons-nous pas que la halakha est conforme à Rabbi Chimon ? Pourquoi donc Rav Hamnouna l'excommunia-t-il ? La Guemara répond : cet incident eut lieu dans le lieu de Rav, et l'élève n'aurait pas dû agir ainsi — même si la décision admise est indulgente, la ville relevait de l'autorité de Rav, et la décision publique de l'élève, contraire à l'avis de Rav, fut un manque de respect flagrant. À ce propos, la Guemara rapporte une histoire de deux élèves : l'un sauvait [ses biens] d'un incendie avec un seul ustensile, l'autre avec quatre ou cinq ustensiles [car il est permis de sauver ses biens d'un incendie le Chabbat] ; ils divergeaient sur le point de savoir s'il vaut mieux porter un seul ustensile et faire plusieurs allers-retours, ou porter plusieurs ustensiles et faire moins d'allers-retours — et ils divergent sur la même question que Rabba bar Zavda et Rav Houna ailleurs.
הַהוּא תַּלְמִידָא דְּאוֹרִי בְּחַרְתָּא דְאַרְגֵּיז כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, שַׁמְתֵּיהּ רַב הַמְנוּנָא. וְהָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סְבִירָא לַן? בְּאַתְרֵיהּ דְּרַב הֲוָה לָא אִיבְּעַי לֵיהּ לְמִיעְבַּד הָכִי. הָנֵי תְּרֵי תַלְמִידֵי, חַד מַצִּיל בְּחַד מָנָא, וְחַד מַצִּיל בְּאַרְבַּע וַחֲמֵשׁ מָאנֵי — וְקָמִיפַּלְגִי בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבָּה בַּר זַבְדָּא וְרַב הוּנָא.
Mishna 1
MICHNA : Cette Michna énumère des actions qui ne peuvent être faites la veille de Chabbat que si le travail interdit sera totalement ou en grande partie achevé tant qu'il fait encore jour. On ne peut rôtir de la viande, un oignon ou un œuf que s'il reste assez de temps pour qu'ils rôtissent tant qu'il fait jour. On ne peut placer la pâte à cuire en pain dans le four la veille de Chabbat à la tombée de la nuit, ni poser un gâteau sur les braises, que s'il reste assez de temps pour que la surface de ce gâteau ou de ce pain forme une croûte tant qu'il fait jour. Rabbi Éliézer dit : assez de temps pour que sa croûte inférieure durcisse [ce qui prend moins de temps]. Toutefois, par exception, on peut, a priori, descendre l'agneau pascal dans le four la veille de Chabbat à la tombée de la nuit, de sorte que son rôtissage s'achève le Chabbat [si la veille de Pessa'h coïncide avec la veille de Chabbat]. Et l'on peut, a priori, allumer le feu du bûcher de la Chambre du Foyer (Beit haMoked) au Temple la veille de Chabbat [juste avant le début du Chabbat], et laisser ensuite le feu se propager à travers tout le bois du bûcher.
מַתְנִי׳ אֵין צוֹלִין בָּשָׂר בָּצָל וּבֵיצָה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּצּוֹלוּ מִבְּעוֹד יוֹם. אֵין נוֹתְנִין פַּת לַתַּנּוּר עִם חֲשֵׁכָה, וְלֹא חֲרָרָה עַל גַּבֵּי גֶּחָלִים, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּקְרְמוּ פָּנֶיהָ מִבְּעוֹד יוֹם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁיִּקְרוֹם הַתַּחְתּוֹן שֶׁלָּהּ. מְשַׁלְשְׁלִין אֶת הַפֶּסַח בַּתַּנּוּר עִם חֲשֵׁכָה. וּמַאֲחִיזִין אֶת הָאוּר בִּמְדוּרַת בֵּית הַמּוֹקֵד.(משנה)
Rachi
לא יגמור - אסור להניחם מבעוד יום תחת כובדן כדי לגמור משתחשך:,ור' אלעזר אומר - הוא ר' אלעזר בן פדת דהוא אמורא:,ר' אלעזר היא - הוא ר' אלעזר בן שמוע סתם ר' אלעזר של משנה וברייתא:,חלות דבש - שהכוורת רודה ועשויין כמין חלות של שעוה והדבש בתוכן:,שריסקן - כותתן:,אסורין - לאותו שבת באכילה: דבש לאחר שזב מן החלות נמי אוכלא הוא הלכך ליכא למיגזר ביה שמא יסחוט משתחשך דלא שייכא ביה סחיטה:
הכא - זיתים וענבים דמתני' דמעיקרא אוכלא והשתא משקה איכא למיגזר שמא יסחוט משתחשך דהא ודאי סחיטה היא:
ור' יוסי בר' חנינא - הך ברייתא דקתני דפליג ר' אלעזר אף בזיתים ובענבים לא הוה שמיע ליה ומההיא דחלות דבש שהיא משנה בפרק חבית שנשברה לא הוי מצי לדמויה למתני' משום פירכא דלעיל:,במחוסרין דיכה כ"ע לא פליגי - דאסירי דטעינתן היא גומרת ונמצא הכל עשוי בשבת:,שחיקה - יותר מדיכה לשון או דכו במדוכה (במדבר י״א:ח׳) ורבותי גורסין כי פליגי במחוסרין סחיטה שנידוכו יפה ואין טעינתן גומרת אלא סחיטה ולמאן דגריס שחיק' טעינתן שוחקתן והני דמתני' מחוסרין דיכה הן וטעינתן היא דיכתן היא שוחקתן היא סוחטתן ובהא ר' ישמעאל מודה דאסור:
שמן של בדדין - איידי דאיירי בבית הבד נקט ליה שמן המשתייר בזויות הבד תחת הטעינה והוא ניתן לבדדין וכן מחצלות של בדדין שמכסין בהן את הזיתים:,רב אסר - לטלטולי משום מוקצה דרב סבר כר' יהודה במוקצה ושמואל סבר כר"ש דלית ליה מוקצה והכי אמרינן במי שהחשיך:,כרכי דזוזי - זוג של מחצלות שמכסים בהן את פרגמטיא של ספינה וזוזי לשון זוג לפי שהן שתים ועשויות כאהל ובתשובות הגאונים מצאתי כרכי דזיווי ומפרש שהוא לשון ספינה בלשון ארמי:,עז - העומדת לחלבה:,וכן רחל - העומדת לגיזתה:,ותורא דרידיא - העומד לחרישה:,ותמרי דעיסקא - העומדין להוליכן לסחורה למקום אחר:,פלוגתא דר' יהודה כו' - דלר' יהודה דאית ליה מוקצה בפרק אחרון (דף קנו:) אסור לשוחטן ביום טוב אלא אם כן הזמינן מבעוד יום ולר' שמעון שרו:
חרתא - שם מקום:,דארגיז - אדם אחד היה אמגושי שבנה לאותה העיר ורב המנונא דר בה ועדיין מערת קבורתו קיימת שם כך מצאתי בתשובה:,והא כר' שמעון סבירא לן - השתא כדלקמן ואמאי שמתיה:,חד מציל - אוכלין ומשקין מפני הדליקה הרבה לחצר המעורבת:,בחד מנא - כדתנן מצילין סל מלא ככרות ואע"ג שיש בו מאה סעודות:,וחד מציל בארבע וחמש מאני - אלא שמקפלן כולן לתוך כלי גדול ונושאן בפעם אחת:,וקא מיפלגי כו' - בפרק כל כתבי הקדש:
מתני' חררה - עוגת רצפים (מלכים א י״ט:ו׳) פוגאר"ה בלע"ז:,יקרמו - כמו קרום קרושטי"ן בלע"ז:,התחתון - מפרש בגמרא:,משלשלין את הפסח כו' - והוא נצלה והולך משתחשך ואע"ג דבעלמא אין צולין כדאמרן הכא שרי דבני חבורה זריזין הן ומדכרי אהדדי ולא אתו לחתויי בגחלים:,ומאחיזין את האור - מעט מעט בעצים של מדורת בית המוקד שהיתה בעזרה והיא מתבערת והולכת משתחשך ולא חיישינן שמא יהו כהנים צריכין להבעירה משתחשך כדמפרש בגמרא:,בית המוקד - לשכה גדולה היא שהכהנים מתחממין שם במדורת אש הנסקת תמיד מפני שמהלכין יחפים על רצפת שיש בעזרה כדאמרי' בזבחים (פ"ב דף כד.) הואיל ורצפה מקודשת דכתיב ביום ההוא קדש המלך את תוך החצר וכלי שרת מקודשין דכתיב וימשחם ויקדש אותם מה כלי שרת לא יהא דבר חוצץ בינו לבין כלי שרת אף רצפה לא יהא דבר חוצץ בינו לבין הרצפה:
Tossafot
שמן של בדדין - פ"ה המשתייר בזוית בית הבד וקשה לר"י דמה לו להזכיר כאן דין מוקצה ועוד דלמה יהיה השמן מוקצה ותירץ ר"י דקאי אדלעיל דקאמר דאם טען בית הבד מבעוד יום והשמן זב והולכת כל השבת רב אסר אותו שמן משום מוקצה דהוי נולד גמור דמחמת קורות והעיגול שעליו לא היה ראוי בין השמשות לאכילה אע"ג דע"מ כן הניחו וסמך על זה שיזוב כל השבת כיון דאין משקין בעולם האי סמיכה לאו מידי הוא והוי נולד גמור ולא דמי לקדרה חייתא דשרי אע"ג דבין השמשות לא חזי לאכילה דהתם כיון דהבשר בעולם מהני דע"מ כן מניחה וכן מעיינות הנובעות כבר הם בעולם וכן צואת קטן שהיה כבר במעיו מהני בהן סמיכה ולא דמי לזיתים וענבים שריסקן מבעוד יום וכן השום והבוסר. שריסקן מבערב דהתם חזו מבערב לאכילה אבל הכא דלא חזו בין השמשות לאכילה והמשקה אינו בעולם הרי נולד גמור ואסור לרב וא"ת בפ"ב לקמן (דף כמ.) דאמר רב אכל תמרי ושדא קשייתא לחיותא מאי לאו בפרסייתא ולא קבלה לא בארמייתא וקבלה והשתא היכי המ"ל דהוי פרסייתא והא רב אסר נולד הכא ויש לומר דה"פ מאי לאו בפרסייתא ולא קבלה משום דלא חשיבא ליה רב נולד כיון דמעיקרא גרעין והשתא גרעין אבל הכא שמן הבלוע בזיתים כל זמן שלא יצא הוי נולד גמור ולא הוי משקה:,ושמואל שרי - תימה דבס"פ נוטל (לקמ ן קמג.) אמרי' דשמואל הוה מטלטל גרעיני פרסייתא אגב ריפתא פי' בשולות כל צרכן שאין נשאר מן האוכל עליהם כלל וכיון דשרי נולד כר"ש בלא ריפתא נמי לישתרי ותירץ ר"ת דשמואל מחמיר על עצמו היה לפי שהיה אדם חשוב וכן מוכח סוגיא התם דאמר אביי אי לאו דאדם חשוב אנא:,הני כרכי דזוזי רב אסר - לטלטל משום מוקצה תימה דבפ' מפנין (לקמן שבת דף קכח.) אמרינן דרב במוקצה לאכילה סבר לה כר' יהודה ובמוקצה לטלטל סבר לה כר"ש והכא אוסר לטלטל לכרכי דזוזי ומפרש ר"ת דכרכי דזוזי הן מוקצה מחמת מיאוס כגון בגדים ומחצלות שמכסין בהם דגים ושאר דברים המלכלכין אותם והתם דקאמר רב דבמוקצה לטלטל סבר לה כר"ש במוקצה שמקצה האדם מדעתו לעיסקא לאוצר שאין בו מיאוס והא דאמר בפרק בתרא (דף קנו:) דאף רב ס"ל כר' יהודה מדכרכי דזוזי דרב אסר מפרש ר"ת דנבילה המתנבלת בשבת מוקצה מחמת איסור הוא דאף לכלבים אינו ראוי מחיים ומוקצה מחמת איסור חמור ממוקצה מחמת מיאוס והא דאמר בפ"ק דחולין (דף יד:) בשמעתא ונסבין חבריא למימר מתני' ר' יהודה היא אימור דשמעת ליה לרבי יהודה במוקצה מחמת מיאוס במוקצה מחמת איסור מי שמעת ליה דיחוי בעלמא הוא ולפי המסקנא נאמר דמוקצה מחמת איסור טפי חמור תדע דהא קאמר התם אימור דשמעת ליה לר' מאיר במבשל דראוי לכוס שוחט דאינו ראוי לכוס מי שמעת ליה משמע דאית ליה לר' מאיר מוקצה מחמת איסור ובפרק כירה משמע דלית ליה מוקצה מחמת מיאוס גבי מטלטלים נר חדש אבל לא ישן ר' מאיר אומר כל הנרות מטלטלים חוץ מן הנר שהדליקו בו באותו שבת:
וחד מציל בארבע וחמש מאני - פי' בקונטרס ומקפלן כולן בתוך כלי אחד ונושאן בבת אחת ואין נראה לר"ת דבפ' כל כתבי (לקמן שבת דף קכ.) לא פליגי אמוראי בהא דבעיא היא ופשיט דכבא להציל דמי ושרי לכ"ע ומפרש ר"ת דחד מציל בחד מנא אפי' מאה סעודות אבל בארבע וחמש מאני כגון להציל ולחזור ולהציל אפי' באותו חצר לא וחד מציל בד' וה' מאני לאותו חצר ובהא פליגי התם רבה בר זבדא ורב הונא:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.