[…] le soleil [c'est-à-dire tant que le soleil brille le vendredi]. Rabban Chimon ben Gamliel dit : la maison ancestrale de mon père [la dynastie des Nessiïm de la maison de Hillel] avait coutume de donner ses vêtements blancs à un blanchisseur non-juif au moins trois jours avant Chabbat. Et ceux-ci [Beth Chammaï] et ceux-là [Beth Hillel] s'accordent pour dire que, a priori, on peut charger la poutre du pressoir sur les olives la veille de Chabbat tant qu'il fait encore jour, afin que l'huile continue d'être pressée pendant Chabbat ; de même, on peut charger le pressoir à vin pour accélérer la production de vin à partir des raisins.
הַשֶּׁמֶשׁ. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: נוֹהֲגִין הָיוּ בֵּית אַבָּא שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין כְּלֵי לָבָן לְכוֹבֵס גּוֹי שְׁלֹשָׁה יָמִים קוֹדֶם לַשַּׁבָּת. וְשָׁוִין אֵלּוּ וְאֵלּוּ, שֶׁטּוֹעֲנִין קוֹרַת בֵּית הַבַּד וְעִגּוּלֵי הַגַּת.
Guémara
GUEMARA : Avant de clarifier les choses elles-mêmes, la Guemara cherche à déterminer : qui est le tana qui tient que le seul ajout d'eau à l'encre — sans autre action — en constitue le « trempage », rendant passible le Chabbat [comme ayant accompli un pétrissage, l'une des catégories premières de travail] ? Rav Yossef dit : c'est l'opinion de Rabbi [Yéhouda HaNassi]. Comme on l'a enseigné dans une baraïta : si l'un met la farine et un autre met l'eau dans un même récipient, le second est passible pour le pétrissage [travail interdit le Chabbat], bien qu'il n'ait pas effectivement pétri ; telle est l'opinion de Rabbi [Yéhouda HaNassi]. Rabbi Yossé dit : il n'est passible qu'une fois qu'il a effectivement pétri. Selon Rabbi, le seul fait de tremper la pâte dans l'eau est un travail interdit.
גְּמָ׳ מַאן תְּנָא נְתִינַת מַיִם לִדְיוֹ זוֹ הִיא שְׁרִיָּיתָן? אָמַר רַב יוֹסֵף: רַבִּי הִיא. דְּתַנְיָא: אֶחָד נוֹתֵן אֶת הַקֶּמַח וְאֶחָד נוֹתֵן אֶת הַמַּיִם — הָאַחֲרוֹן חַיָּיב, דִּבְרֵי רַבִּי. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיְּגַבֵּל.
Abayé dit à Rav Yossef : peut-être Rabbi Yossé n'a-t-il exigé le pétrissage effectif que pour la farine, qui peut être pétrie ; mais pour l'encre, qui ne peut l'être, dis que son trempage est un travail interdit à part entière, et qu'il serait passible même selon Rabbi Yossé. La Guemara écarte : ne va pas le penser, car on a enseigné dans une baraïta : si l'un met la cendre et un autre met l'eau, le second est passible bien qu'il n'ait pas pétri ; telle est l'opinion de Rabbi [Yéhouda HaNassi]. Rabbi Yossé, fils de Rabbi Yéhouda, dit : il n'est passible qu'une fois qu'il a effectivement pétri. Il appert que, selon Rabbi Yossé fils de Rabbi Yéhouda, on n'est passible du pétrissage le Chabbat que si l'on pétrit réellement, puisqu'il énonce sa halakha même à propos de la cendre, qui ne peut être pétrie.
אָמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְדִילְמָא עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יוֹסֵי אֶלָּא בְּקֶמַח, דְּבַר גִּיבּוּל הוּא. אֲבָל דְּיוֹ דְּלָאו בַּר גִּיבּוּל הוּא, אֵימָא לִיחַיַּיב! לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דְּתַנְיָא: אֶחָד נוֹתֵן אֶת הָאֵפֶר וְאֶחָד נוֹתֵן אֶת הַמַּיִם — הָאַחֲרוֹן חַיָּיב, דִּבְרֵי רַבִּי. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד שֶׁיְּגַבֵּל.
La Guemara demande : et peut-être, que signifie « cendre » (éfer) ici ? Peut-être « terre » (afar), qui, elle, peut être pétrie — auquel cas il n'est passible qu'une fois qu'il a effectivement pétri ; mais pour la cendre, qui ne peut l'être, Rabbi Yossé fils de Rabbi Yéhouda tiendrait aussi qu'il est passible même sans avoir pétri. La Guemara écarte : le litige n'a-t-il pas été enseigné dans une baraïta à propos de la cendre, et dans une autre à propos de la terre [dans les deux cas Rabbi Yossé fils de Rabbi Yéhouda diverge] ? La Guemara repousse cette preuve : furent-elles enseignées l'une près de l'autre ? [Si les deux baraïtot avaient été enseignées ensemble, on aurait pu conclure qu'il diverge dans les deux cas ; mais comme celle qui parle de la cendre fut enseignée ailleurs par un autre amora, la différence de termes ne prouve pas qu'il diverge dans les deux cas.]
וְדִילְמָא מַאי ״אֵפֶר״ — עָפָר דְּבַר גִּיבּוּל הוּא?! וְהָתַנְיָא ״אֵפֶר״, וְהָתַנְיָא ״עָפָר״! מִידֵּי גַּבֵּי הֲדָדֵי תַּנְיָא?
Les Sages ont enseigné dans une Tossefta : on peut ouvrir, la veille de Chabbat à la tombée de la nuit, un canal qui longe un jardin, pour que l'eau s'écoule dans le jardin et qu'il se remplisse continûment tout le jour du Chabbat. De même, on peut placer la veille de Chabbat de l'encens [herbes parfumées posées sur des braises] sous les vêtements, qui peuvent être parfumés tout le jour ; de même, on peut placer du soufre sous les ustensiles d'argent pour les colorer, et ils peuvent y être exposés tout le jour. On peut poser un collyre (kilor) sur l'œil et un emplâtre (ispelanit) enduit de pommade sur une plaie la veille de Chabbat à la tombée de la nuit, et la plaie peut guérir continûment tout le jour du Chabbat. Mais on ne peut pas mettre des grains de blé dans le moulin à eau, à moins que ce ne soit de façon qu'ils soient moulus tant qu'il fait encore jour le vendredi, et non le Chabbat.
תָּנוּ רַבָּנַן: פּוֹתְקִין מַיִם לַגִּינָּה עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁיכָה וּמִתְמַלֵּאת וְהוֹלֶכֶת כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ, וּמַנִּיחִין מוּגְמָר תַּחַת הַכֵּלִים עֶרֶב שַׁבָּת וּמִתְגַּמְּרִין וְהוֹלְכִין כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ, וּמַנִּיחִין גׇּפְרִית תַּחַת הַכֵּלִים עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁיכָה וּמִתְגַּפְּרִין וְהוֹלְכִין כׇּל הַשַּׁבָּת כּוּלָּהּ, וּמַנִּיחִין קִילוֹר עַל גַּבֵּי הָעַיִן וְאִיסְפְּלָנִית עַל גַּבֵּי מַכָּה עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁיכָה וּמִתְרַפֵּאת וְהוֹלֶכֶת כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ. אֲבָל אֵין נוֹתְנִין חִטִּין לְתוֹךְ הָרֵיחַיִם שֶׁל מַיִם אֶלָּא בִּכְדֵי שֶׁיִּטָּחֲנוּ מִבְּעוֹד יוֹם.
La Guemara demande : pour quelle raison la baraïta interdit-elle le moulin et permet-elle les autres travaux ? Rabba dit : parce qu'il fait du bruit et que le public entendrait le moulin moudre le Chabbat [bien qu'aucun travail interdit ne soit accompli, cela marque un mépris du Chabbat ; les Sages l'ont donc interdit]. Rav Yossef dit à Rabba : que le Maître donne une meilleure raison — celle de l'obligation de « repos des ustensiles » [même les ustensiles d'un Juif ne peuvent servir à un travail interdit le Chabbat]. Comme on l'a enseigné dans le midrach halakhique [la Mekhilta] : ce qui est dit « et en tout ce que je vous ai dit, prenez garde » (Chemot 23, 13) fait allusion à des matières de la Torah orale — cela vient inclure le repos des ustensiles le Chabbat. Rav Yossef dit donc : la raison de l'interdit du moulin le Chabbat tient au repos des ustensiles.
מַאי טַעְמָא? אָמַר רַבָּה: מִפְּנֵי שֶׁמַּשְׁמַעַת קוֹל. אָמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף: וְלֵימָא מָר מִשּׁוּם שְׁבִיתַת כֵּלִים! דְּתַנְיָא: ״וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ״ — לְרַבּוֹת שְׁבִיתַת כֵּלִים. אֶלָּא אָמַר רַב יוֹסֵף: מִשּׁוּם שְׁבִיתַת כֵּלִים.
Puisque l'obligation du repos des ustensiles le Chabbat a été évoquée, la Guemara dit : maintenant que tu as dit que Beth Hillel aussi tient que le repos des ustensiles est requis par la Torah, pour le soufre et l'encens placés sous les ustensiles d'argent et les vêtements, quelle est la raison pour laquelle les Sages l'ont permis le Chabbat ? Cela ne s'accomplit-il pas le Chabbat dans des ustensiles ? La Guemara répond : parce que l'ustensile lui-même n'accomplit aucune action lorsque l'encens ou le soufre brûle. Pour les bottes de lin [au four], quelle est la raison pour laquelle on permet de les y placer ? Parce que [le four] n'accomplit pas d'action ; au contraire, il reste inerte à sa place et le travail se fait de lui-même. Mais pour les pièges du gibier, de l'oiseau et du poisson, qui accomplissent une véritable action de capture, quelle est la raison pour laquelle on permet de les tendre ? La Guemara explique : là aussi, il s'agit d'un hameçon et de filets (kokré), qui n'accomplissent aucune action — ils restent en place et le poisson vient s'y prendre. En revanche, un piège qui accomplit une action est interdit.
וְהַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ לְבֵית הִלֵּל אִית לְהוּ שְׁבִיתַת כֵּלִים דְּאוֹרָיְיתָא, גׇּפְרִית וּמוּגְמָר מַאי טַעְמָא שָׁרוּ? מִשּׁוּם דְּלָא קָעָבֵיד מַעֲשֶׂה. אוּנִּין שֶׁל פִּשְׁתָּן מַאי טַעְמָא שָׁרוּ — מִשּׁוּם דְּלָא עָבֵיד מַעֲשֶׂה, וּמֵינָח נַיְיחָא. מְצוּדַת חַיָּה וְעוֹף וְדָגִים דְּקָא עָבֵיד מַעֲשֶׂה, מַאי טַעְמָא שָׁרוּ? הָתָם נָמֵי בְּלֶחִי וְקוּקְרֵי דְּלָא קָעָבֵיד מַעֲשֶׂה.
Et maintenant que Rav Ochaya a dit au nom de Rav Assi : qui est le tana qui affirme que l'obligation du repos des ustensiles le Chabbat est de par la Torah ? C'est Beth Chammaï, et non Beth Hillel. Par conséquent, selon Beth Chammaï, que l'ustensile accomplisse une action ou non, c'est interdit ; et selon Beth Hillel, même s'il accomplit une action, c'est néanmoins permis. La Guemara demande : et maintenant que tu as dit que, selon Beth Chammaï, c'est interdit même si l'ustensile n'accomplit aucune action, s'il en est ainsi, [le folio se poursuit sur Shabbat 18b].
וְהַשְׁתָּא דְּאָמַר רַב אוֹשַׁעְיָא אָמַר רַב אַסִּי: מַאן תְּנָא שְׁבִיתַת כֵּלִים דְּאוֹרָיְיתָא — בֵּית שַׁמַּאי הִיא וְלָא בֵּית הִלֵּל, לְבֵית שַׁמַּאי בֵּין קָעָבֵיד מַעֲשֶׂה בֵּין דְּלָא קָעָבֵיד מַעֲשֶׂה — אָסוּר. לְבֵית הִלֵּל אַף עַל גַּב דְּקָעָבֵיד מַעֲשֶׂה — שְׁרֵי. וְהַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ דִּלְבֵית שַׁמַּאי אַף עַל גַּב דְּלָא עָבֵיד מַעֲשֶׂה — אָסוּר, אִי הָכִי,
Rachi
עם השמש - בעוד החמה זורחת:,כלי לבן - שהוא קשה לכבס וצריך ג' ימים ומחמירין על עצמן כב"ש:,שטוענין - את הזיתים בקורות בית הבד ואת הענבים בעיגולי הגת שלא היו עוצרין אותן בגלגל כמו שלנו אלא טוענין אותן בקורות כבדין והני דגת קרי עיגולין שהיו דפין עבין עשוין כעיגולין ושוין שטוענין אותן מבעוד יום והמשקה הולך וזב כל השבת ובגמרא (דף יט.) פריך מאי שנא דלא פליגי ב"ש בהא ומפרש משום דאי נמי עביד להו בשבת ליכא חיוב חטאת דכי אמרי' סחיטת זיתים וענבים אב מלאכה בפ' חבית שנשברה (לקמן שבת דף קמג:) הני מילי בזיתים וענבים שלא ריסקן מבעוד יום דהוה ליה מפרק דבר ממשאו הגדל בתוכו והיא תולדה דדש אבל הכא אין נותנין קורה על גבי זיתים עד שטוחנין תחלה בריחים וכן ענבים דורכין אותן תחלה ברגל ובלאו קורה נמי משקה נפיק ממילא אלא דלא נפיק שפיר כי השתא ולא דמי לדש:
גמ' מאי שנא בכולהו כו' ל"ג לה הכא אלא לקמן במשנה ושוין שטוענין:,מאן תנא נתינת מים לדיו - ואע"פ שלא גיבל הדיו זו היא שרייתן והוי לישה דידיה בהכי ומיחייב משום לש דהא מתני' ליכא גבול ואפליגו בה מבעוד יום מכלל דבשבת חייב חטאת הוא:,האחרון חייב - משום לש שהוא אב מלאכה:
אפר - לאו בר גיבול הוא:,עפר - בר גיבול הוא לטיט של בנין:,והא תניא - תרתי מתניתא חדא דאפר וחדא דעפר:,מידי גבי הדדי תנינהו - חדא תניא ר' חייא וחדא תניא רבי אושעיא וחדא מינייהו תניא לעפר בלשון אפר:
פותקין - פותחין עושין נגר קטן משפת המעין לגנה:,מוגמר - לבונה ומיני בשמים נותנין על האש ומעשנין הבגדים שיהא ריחן נודף:,גפרית - תחת כלי כסף שמציירין בהם פרחים וצורות בחרט ומעשנן בגפרית והן משחירות וניכרות וקורין נייל"ר:,קילור - תחבושת שקורין לוז"א:,ואספלנית - רטייה:,ברחיים של מים - וכ"ש ברחיים של יד ושל חמור דאדם מצווה על שביתת בהמתו:,שיטחנו מבעוד יום - מפני שמשמעת את הקול ואוושא מילתא בשבת ואיכא זילותא:
לרבות שביתת כלים - דכתיב לעיל מינה למען ינוח שורך וחמורך וגו':
והשתא דאמרת בית הלל אית להו שביתת כלים - דהא על כרחיך האי מתניתא בית הלל מדשרי בהנך וקתני דרחיים אסור משום שביתת כלים:,מוגמר וגפרית אמאי שרו - וה"ה לכל הנך דמתני' הרי המוגמר מונח בערדסקאות ונמצא כלי עושה מלאכה:,לא קא עביד הכלי שום מעשה - אלא מונח על הארץ והן בתוכו אבל הרחיים עבדי מעשה ולב"ש כיון דמונחין בגווה היינו מעשה דיליה:,מצודות דקא עבדי מעשה - שהפח נקשר ותופס העוף וכן יקוש שפושטים לחיות ללוכדן ברגלים כשנוגעין בו קופץ ומתחבר מאליו ולוכד:,בלחי - חכה שקורין איימ"א שהדג בולעו ומהדקו והכלי אינו זז ממקומו:,וקוקרי - שעושין סלים פיה אחד רחב ופיה השני קצר מאד והדג (ס"א והחיה) נכנס שם ומוציא ראשו בפי הקצר ואין גופו יכול לצאת וכשבא להחזיר ראשו לפנים ראשי קרומות נכנסין לו תחת לחיו דהשתא לא עביד כלי מידי:
והשתא דאמרת כו' ב"ש היא - והא דריחים ב"ש וב"ש לא שני להו בין היכא דעביד כלי מעשה בין היכא דלא עביד דהא אסרי באונין דמתני' וכיון דב"ש היא:
Tossafot
אבל דיו דלאו בר גיבול הוא - והא דאמר בבמה מדליקין (לקמן שבת דף כג. ושם) כל השמנים יפים לדיו איבעיא להו לגבל או לעשן לאו דוקא גיבול אלא האי גיבול היינו עירוב בעלמא ואם תאמר והא מורסן דאמר בפרק בתרא (דף קנה: ושם) דלאו בר גיבול הוא וקאמר התם ר' יוסי ברבי יהודה אינו חייב עד שיגבל וי"ל דהתם לגבי קמח קאמר דאינו בר גיבול אבל בר גיבול הוא טפי מדיו ולהכי לא מייתי מיניה הכא אדיו ומכאן קשה על המפרש אהא דאמר בביצה בפרק המביא (דף לב: ושם) קיטמא שרי היינו כשנותנין מים לתוכו לשרוק התנור סביב הואיל ולאו בר גיבול הוא והכא משמע דאדרבה דמידי דלאו בר גיבול הוא חייב טפי אלא יש לפרש קיטמא שרי בלא מים לשרוק התנור סביביו וקמ"ל דלא גזרינן שמא יגבל בי"ט:
ומתרפאת והולכת כל השבת כולה - ואם תאמר הא דאמר בפרק שמונה שרצים (לקמן שבת דף קח:) שורין קילורין מע"ש ומניח תחת העין בשבת וא"כ בשבת נמי שרי להניח ויש לומר דלקמן מיירי באדם בריא ואינו מניח בעין לרפואה אלא תחת העין לתענוג וליכא למיחש לשחיקת סממנים והכא מניח בעין לרפואה ולא שריא אלא מערב שבת:
ולימא מר משום שביתת כלים - ואם תאמר למאי דמסיק מאן תנא שביתת כלים דאורייתא ב"ש מאי פריך רב יוסף ולימא מר משום שביתת כלים וכי אינו יותר טוב כמו שמפרש רבה שמשמעת הקול ואתי כב"ה וי"ל דלא סבירא ליה לרב יוסף טעמא דהשמעת הקול כלל ומסתברא ליה טפי לאוקמה כב"ש משום שביתת כלים ונראה דרבה סבר דטעמא דב"ש לאו משום שביתת כלים הוא אלא סבר דטעמא דב"ש דגזרינן דילמא אתי למעבד בשבת דאי לרבה נמי טעמא דב"ש משום שביתת כלים למה היה צריך רב יוסף להביא הברייתא והא מתני' היא דאסרי בית שמאי משום שביתת כלים ועוד דאמר לקמן (שבת דף יט.) הני דאי עביד להו בשבת חייב חטאת גזרו בית שמאי עם חשכה משמע דטעמא דבית שמאי משום גזירה ולא משום שביתת כלים ולרב יוסף לא תקשה אמאי [לא] אסרי בית שמאי טעינת קורה משום שביתת כלים דהתם אתי ממילא טפי מכל הנך דמתניתין ואם תאמר לרבה הך ברייתא דשביתת כלים אמאן תרמייה ויש לומר דרבה סבר דברייתא דשביתת כלים בית שמאי היא והיכא דעביד מעשה אבל היכא דלא עביד מעשה כי הנך דמתני' טעמייהו משום גזירה ומצודות דמתני' בלחי וקוקרי:
אונין של פשתן מאי טעמא שרו - הא דנקיט אונין טפי מדיו וסממנין וכרשינין משום דהתם פשיטא דליכא מעשה כלל אבל באונין התנור עושה קצת מעשה כשמחממו ועוד דבהנך לא הזכיר כלי אבל גבי אונין הוזכר התנור:
והשתא דאמר רב אושעיא הא מני ב"ש היא - אומר ר"ת דהלכתא כרב יוסף דמוקי ברייתא כב"ש דהא רב אושעיא קאי כוותיה ולפ"ז ריחים מותרים דלדידיה לב"ה שרי אפי' היכא דקעביד מעשה ולא חייש להשמעת קול ולי נראה דרב אושעיא לא מוקי לה כב"ש אלא הש"ס הוא דקאמר הכי הא מני ב"ש היא אליבא דרב יוסף דמוקי לה משום שביתת כלים אבל לרב אושעיא מצינן למימר דמוקי לה כב"ה ואית ליה השמעת קול כרבה וכן פסק ר"ח דטעמא דריחים משום השמעת קול ואתי כב"ה ועוד דסוגיא דלקמן לא מיתוקמא אלא כרבה. כדפי' וקי"ל כרב אושעיא דמאן תנא שביתת כלים בית שמאי היא ומותר להשאיל כלים לנכרי ואין לחוש במה שיעשה בו הנכרי מלאכה אבל בהמתו אסור להשאיל דשביתת בהמתו עליו דאורייתא:,ולבית שמאי אף על גב דלא קעביד מעשה וכו' - השתא דטעמא דב"ש משום שביתת כלים הנך ג' בבות קמייתא אין שורין דיו וסממנים ואונין ומצודות הוו משום שביתת כלים שהמלאכה נעשית בתוך הכלי ונמצא שהכלי עושה המלאכה אבל מוכרין לנכרי ועורות לעבדן וכלים לכובס לא הוי משום שביתת כלים דבמה שהעורות מתעבדין אין העור עושה המלאכה אלא האדם המעבד עושה המלאכה וכן בגד המתלבן האדם המלבנו עושה המלאכה אלא טעמא דאסרי בית שמאי משום דמיחלף בשלוחו ולהכי נמי מוגמר וגפרית דמוקי בסמוך דמנחי אארעא אף על גב שהכלים העליונים מתגפרים ונצבעים לא שייך שביתת כלים כדפרישי' שהכלי שאין המלאכה נעשית בו אין בהן משום שביתת כלים:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.