[Ce fut] Tavi le chasseur d'oiseaux [richba] qui dit au nom de Chmouel : le décret selon lequel les repousses de téroumah [ce qui pousse d'une téroumah semée en terre] sont considérées comme téroumah, les Sages l'édictèrent aussi ce jour-là. La Guemara demande : quelle en est la raison ? Rabbi 'Hanina dit : un décret à cause de la téroumah pure aux mains d'un Israël (non-Cohen). Celui qui voudrait éviter de donner la téroumah au Cohen la sèmerait en terre et annulerait ainsi son statut de téroumah ; pour l'en empêcher, les Sages décrétèrent que ce qui pousse de la téroumah est aussi téroumah — il ne gagnerait donc rien à la replanter.
טָבִי רִישְׁבָּא אָמַר שְׁמוּאֵל: אַף גִּידּוּלֵי תְרוּמָה תְּרוּמָה, בּוֹ בַּיּוֹם גָּזְרוּ. מַאי טַעְמָא? אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: גְּזֵירָה מִשּׁוּם תְּרוּמָה טְהוֹרָה בְּיַד יִשְׂרָאֵל.
Rava dit : s'ils sont soupçonnés de cela, qu'ils s'abstiennent carrément de prélever la téroumah ! Rava dit plutôt : pour un Israël [par opposition au Lévi], il est foncièrement possible d'accomplir la mitsva de la téroumah en prélevant un seul grain de blé, selon Chmouel, qui dit que, de par la Torah, la téroumah n'a pas de mesure fixe. Puisqu'il n'a pourtant pas usé de cette possibilité pour s'exempter de l'obligation, il est digne de confiance, et il n'y a pas lieu de soupçonner qu'il cherche à éviter de donner la téroumah au Cohen en la semant. La raison du décret tient plutôt à la téroumah impure aux mains d'un Cohen : il lui est interdit de manger une téroumah impure et il doit la brûler, mais il lui est permis d'en tirer profit lors de sa combustion. Les Sages craignirent qu'il ne garde la téroumah impure jusqu'à la saison des semailles et n'ensemence son champ avec elle — d'où un risque d'achoppement, car avec le temps il pourrait oublier qu'elle est impure et la manger.
אָמַר רָבָא: אִי דַּחֲשִׁידִי לְהָכִי, אַפְרוֹשֵׁי נָמֵי לָא לַיפְרְשׁוּ! (אֶלָּא אָמַר רָבָא: יִשְׂרָאֵל) כֵּיוָן דְּאֶפְשָׁר לְמֶעְבַּד חִטָּה אַחַת כְּדִשְׁמוּאֵל וְלָא קָעָבֵיד, הֵימוֹנֵי מְהֵימְנֵי. אֶלָּא גְּזֵירָה מִשּׁוּם תְּרוּמָה טְמֵאָה בְּיַד כֹּהֵן, דִילְמָא מַשְׁהֵי לַהּ גַּבֵּיהּ וְאָתֵי לִידֵי תַקָּלָה.
Quant au total des dix-huit décrets, la Guemara demande : quel est l'autre ? Rabbi 'Hiyya bar Ami dit au nom d'Oulla : dans le cas de celui qui portait une bourse contenant de l'argent la veille de Chabbat et que la nuit le surprit en chemin, la Torah lui permettait de transporter la bourse par étapes [chacune de moins de quatre amot] ; mais les Sages décrétèrent : il est interdit de transporter par étapes — il doit remettre sa bourse à un non-Juif qui l'accompagne. Ce décret fut lui aussi édicté ce jour-là.
וְאִידַּךְ, אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַמֵּי מִשְּׁמֵיהּ דְּעוּלָּא: אַף מִי שֶׁהֶחֱשִׁיךְ לוֹ בַּדֶּרֶךְ נוֹתֵן כִּיסוֹ לְגוֹי — בּוֹ בַּיּוֹם גָּזְרוּ.
Autre décret : le Sage Bali dit qu'Avimi de Sanvata dit : les décrets relatifs aux non-Juifs, qui interdisent leur pain, leur huile, leur vin et leurs filles, sont tous un seul des dix-huit points. La Guemara dit : cela se comprend selon Rabbi Méir [pour qui le compte de dix-huit est déjà atteint], mais selon Rabbi Yossé, qui tient que le litige demeure quant aux ustensiles dans la cour, il n'y en a que dix-sept. La Guemara répond : il y a aussi la parole de Rav A'ha bar Adda, car Rav A'ha bar Adda dit au nom de Rabbi Yits'hak : on décréta d'interdire leur pain à cause de leur huile, et l'on décréta d'interdire leur huile à cause de leur vin — d'où deux décrets distincts.
וְאִידַּךְ, אָמַר בָּאלִי אָמַר אֲבִימִי סִנְוְותָאָה: פִּתָּן וְשַׁמְנָן וְיֵינָן וּבְנוֹתֵיהֶן — כּוּלָּן מִשְּׁמוֹנָה עָשָׂר דָּבָר הֵן. הָנִיחָא לְרַבִּי מֵאִיר, אֶלָּא לְרַבִּי יוֹסֵי שִׁבְסְרֵי הָוְיָין! אִיכָּא הָא דְּרַב אַחָא בַּר אַדָּא. דְּאָמַר רַב אַחָא בַּר אַדָּא אָמַר רַבִּי יִצְחָק: גָּזְרוּ עַל פִּתָּן מִשּׁוּם שַׁמְנָן, וְעַל שַׁמְנָן מִשּׁוּם יֵינָן.
La Guemara s'étonne : on aurait décrété sur leur pain à cause de leur huile ? En quoi l'interdit de l'huile serait-il plus fort que celui du pain ? Dis plutôt : on décréta d'interdire leur pain et leur huile à cause de leur vin ; on décréta d'interdire leur vin parce qu'il mène à la familiarité [et l'on en viendra à épouser leurs filles] ; on décréta d'interdire leurs filles à cause d'« autre chose » [l'idolâtrie] ; et l'on décréta encore sur « autre chose » [l'idolâtrie] à cause d'« autre chose » encore. La Guemara demande : qu'est-ce que cet « autre chose » ? Rav Na'hman bar Yits'hak dit : on décréta sur le nourrisson non-juif, lui conférant le statut de transmetteur d'impureté comme un grand zav [qui a eu trois émissions], bien qu'il n'en ait pas eu — afin d'éloigner les enfants juifs des enfants non-juifs, pour qu'un garçon juif ne s'accoutume pas à la débauche (michkav zakhar) avec un non-Juif. La Guemara objecte : s'il en est ainsi, selon Rabbi Méir cela fait difficulté aussi, car cela ferait dix-neuf décrets. La Guemara répond : Rabbi Méir compte comme un seul les décrets sur les aliments et les ustensiles devenus impurs au contact de liquides ; selon lui aussi, il n'y a donc que dix-huit décrets.
עַל פִּתָּן מִשּׁוּם שַׁמְנָן?! מַאי אוּלְמֵיהּ דְּשֶׁמֶן מִפַּת? אֶלָּא גָּזְרוּ עַל פִּתָּן וְשַׁמְנָן מִשּׁוּם יֵינָן, וְעַל יֵינָן מִשּׁוּם בְּנוֹתֵיהֶן, וְעַל בְּנוֹתֵיהֶן מִשּׁוּם דָּבָר אַחֵר, וְעַל דָּבָר אַחֵר מִשּׁוּם דָּבָר אַחֵר. מַאי דָּבָר אַחֵר? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: גָּזְרוּ עַל תִּינוֹק גּוֹי שֶׁמְטַמֵּא בְּזִיבָה, שֶׁלֹּא יְהֵא תִּינוֹק יִשְׂרָאֵל רָגִיל אֶצְלוֹ בְּמִשְׁכַּב זָכוּר. אִי הָכִי, לְרַבִּי מֵאִיר נָמֵי תְּשַׁסְרֵי הָוְיָין! אוֹכָלִין וְכֵלִים שֶׁנִּטְמְאוּ בְּמַשְׁקִין בַּחֲדָא חָשֵׁיב לְהוּ.
Mishna 1
MICHNA : Il y a ici un litige fondamental entre Beth Hillel et Beth Chammaï : doit-on cesser, dès la veille de Chabbat, toute action interdite le Chabbat ? Ou peut-on amorcer une action avant Chabbat, même en sachant qu'elle se poursuivra d'elle-même pendant Chabbat ? Voici le détail : Beth Chammaï disent : on ne peut faire tremper l'encre [sèche], les plantes [tinctoriales] et la vesce [fourrage] dans l'eau, la veille de Chabbat [adjacent à Chabbat], que s'il reste clairement assez de temps pour qu'ils trempent à leur fin voulue tant qu'il fait encore jour [leur trempage du Chabbat n'ayant alors plus d'effet] ; et Beth Hillel le permettent. Beth Chammaï disent : on ne peut placer des bottes de lin peigné dans le four la veille de Chabbat que s'il reste assez de temps pour qu'elles chauffent tant qu'il fait encore jour ; et l'on ne peut mettre la laine dans la cuve du teinturier que s'il reste assez de temps pour qu'elle absorbe la teinture tant qu'il fait encore jour ; et Beth Hillel le permettent.
מַתְנִי׳ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין שׁוֹרִין דְּיוֹ וְסַמָּנִים וְכַרְשִׁינִין אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּשּׁוֹרוּ מִבְּעוֹד יוֹם, וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין נוֹתְנִין אוּנִּין שֶׁל פִּשְׁתָּן לְתוֹךְ הַתַּנּוּר אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיַּהְבִּילוּ מִבְּעוֹד יוֹם, וְלֹא אֶת הַצֶּמֶר לַיּוֹרָה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּקְלוֹט הָעַיִן, וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין.(משנה)
Beth Chammaï disent : on ne peut tendre des pièges pour le gibier, les oiseaux et les poissons que s'il reste assez de temps dans la journée pour qu'ils y soient pris tant qu'il fait encore jour ; et Beth Hillel le permettent [même s'il ne reste pas assez de temps]. Beth Chammaï disent : on ne peut vendre un objet à un non-Juif la veille de Chabbat, ni charger un fardeau sur son âne avec lui, ni lui hisser un fardeau, que s'il reste assez de temps pour que le non-Juif atteigne un lieu proche avant Chabbat [le Juif ne jouant alors aucun rôle dans un travail interdit fait par le non-Juif le Chabbat] ; et Beth Hillel le permettent. Beth Chammaï disent : on ne donne pas de peaux à un tanneur non-juif ni de vêtements à un blanchisseur non-juif, à moins qu'il ne reste assez de temps pour que le travail s'achève tant qu'il fait encore jour [avant Chabbat] ; et, dans tous ces cas, Beth Hillel le permettent tant qu'il y a [le folio se poursuit sur Shabbat 18a].
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין פּוֹרְסִין מְצוּדוֹת חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּצּוֹדוּ מִבְּעוֹד יוֹם, וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין מוֹכְרִין לְגוֹי וְאֵין טוֹעֲנִין עִמּוֹ וְאֵין מַגְבִּיהִין עָלָיו אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לְמָקוֹם קָרוֹב, וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין נוֹתְנִין עוֹרוֹת לְעַבְּדָן, וְלֹא כֵּלִים לְכוֹבֵס גּוֹי אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ מִבְּעוֹד יוֹם. וּבְכוּלָּן בֵּית הִלֵּל מַתִּירִין עִם
Rachi
טבי - שם האיש:,רישבא - פורס נשבין לצוד חיה ועוף:,גידולי תרומה - אם זרעה ואפי' דבר שזרעו כלה כגון תבואה וקטנית:,תרומה טהורה ביד ישראל - ועינו צרה ליתנה לכהן וזורעה לבטלה מתורת תרומה:
אי דחשידי להכי אפרושי נמי לא ליפרשו - אלא חטה אחת מן הכרי כדשמואל ומדאפרשו ש"מ לא חשידי:,משום תרומה טמאה ביד כהן - שאסורה באכילה ובא לזורעה וגזור שתהא בשמה הראשון והרי היא תרומה טמאה דחיישינן דילמא משהי לה עד זמן זריעה ואתי למיכל בטומאתה:
נותן כיסו לנכרי - ולא יטלטלנו פחות פחות מד' אמות:
סנוותאה - שם מקום:,ובנותיהן - במס' ע"ז פרכינן בנותיהן דאורייתא נינהו:,כולן מי"ח דברים הן - והא כולהו חדא היא דגזרו על פיתן משום שמנן ועל שמנן כו' כדלקמן:,הניחא לר"מ - דמנו להו להא דמניח כלים תחת הצינור הוו להו י"ח ט' דפסלי תרומה ואין קורין ואין פולין הא חדסר פשו להו ז' צינור ומרדע ובנות כותים ובוצר וגידולי תרומה ונותן כיסו ופיתן ושמנן חדא:,איכא הא - דמוסיף רב יצחק אדאבימי על דבר אחר משום ד"א:
ועל בנותיהן משום ד"א - ע"ז ועוד גזרו על ד"א שלא הוזכר כאן:,שמטמא בזיבה - ואפילו אינו זב:,אוכלין וכלים שנטמאו במשקין חדא חשיב להו:
מתני' סמנין - לצבע:,כרשינין - למאכל בהמה בינ"א בלע"ז:,וב"ה מתירין - משנתן את המים מבעוד יום:,אונין - ארישב"א והן אגודות של פשתן מנופץ ונותנין אותו בקדרה לתנור ומתלבן:,שיהבילו - שיתחממו:,העין - הצבע שיקלוט מבעוד יום:,מתירין - לתתה מבעו"י והיא קולטת כל הלילה:
ולא טוענין עמו - על החמור:,ולא מגביהין עליו - משאוי על כתיפו דנראה כמסייעו להוליך בשבת:,אלא כדי שיגיע למקום קרוב - כלומר שיהא המקום קרוב שיוליכנו שם מבעו"י:
Tossafot
כיון דאפשר למיעבד כשמואל מהימני - הקשה ריב"א תרומת מעשר דלא אפשר להו למיעבד כשמואל ליגזור ותירץ ר"י דמ"מ אמת הוא שגזרו אף על גידולי תרומה גדולה ורוצה לפרש טעם בכולן: ומהר"ם אמר דתרומת מעשר מהימני הלוים דאין נותנין מעשר אלא לחברים וריב"א תירץ דאותן שהיו חשודים לא היו מפרישין כלל כדאמ' בסוטה וחברים שהיו מפרישים מהימני [תוס ישנים]:,דילמא משהי ליה גביה ואתי ביה לידי תקלה - פי' בקונטרס ולכך גזרו דאפי' יזרענה דהוי טמאה וקשה לר"י דאמר בהדיא בפרק כל שעה (פסח. ם דף לד. ושם) שתילי תרומה טמאה טהורים מלטמא ואסורין מלאכול פי' לזרים כדמפרש התם אלמא לכהנים שרי וי"ל כיון דאין נאכלין לזרים משום ריוח פורתא שמטהרין לא משהי גביה והא דהכא חיישינן לתקלה ובספ"ק דפסחים (דף כ:) אמרי ב"ה תעשה זילוף איכא למימר דהכא מודו ב"ה דפעמים שצריך להשהות שנה שלימה עד זמן זריעה:
הניחא לר' מאיר אלא לרבי יוסי שבסרי הויין - ה"מ נמי למימר אלא לר' טרפון מאי איכא למימ' רש"י חשיב אין פולין ואין קורין בתרתי וכן משמע מדקתני בברייתא אלו מן ההלכות ולא קתני בברייתא אלא הנהו תרתי והא דלא חשיב מבחין בין בגדו לבגדי אשתו ושמש הבודק כוסות וקערות לאור הנר הנך. נפקו מכלל הני תרתי שהן עיקר מיהו קשה דלא מני רש"י הך דלא יאכל הזב עם הזבה דודאי מי"ח דבר הוה דקתני לה במתניתין בהדיא ולפי זה אוכל ראשון ואוכל שני חדא חשיב להו א"נ הבא ראשו ורובו במים שאובין וטהור שנפלו כו' חשיב חדא משום דאי לא הא לא קיימא הא כי היכי דפתן ושמנן ויינן ובנותיהן חשיב גזירה אחת וההיא דלא יאכל זב פרוש עם זב עם הארץ דקתני עלה בתוספתא אלו מן ההלכות איכא למימר דהוי בכלל לא יאכל הזב עם הזבה:
על פתן ושמנן משום יינן - הקשה ריב"א מ"ש שהחמירו טפי ביין לאסור בהנאה מפת ושמן ותירץ מפני שהיין משמח אלהים ואנשים והיו רגילין לנסכו אפי' שלא בפני ע"ז הואיל והוצרכו לאוסרו משום בנותיהם נתנו בו חכמים דין וחומר יין נסך ממש כיון דפעמים היו מנסכין אותו אפי' שלא בפני ע"ז:,ועל בנותיהם משום דבר אחר - ואם תאמר הניחא למ"ד דמפרש בפרק ב' דמסכתא ע"ז (דף לו:) דעל בנותיהם גזרו יחוד דשייך למיגזר משום ע"ז אלא למ"ד דעל בנותיהם גזרו נדות מה שייך הך גזירה לע"ז וי"ל דע"י שגזרו עליהם נדות יפרשו ממגען ולא יטמעו בהם כ"כ:
אונין - פי' בקונ' נותנים בתנור ומתלבן וכן משמע בפ"ב (דף כז:) דאמרי' האונין של פשתן משיתלבנו:
אין פורסין מצודות כו' - אע"ג דבשבת נמי אם פירש מצודה אינו חייב חטאת שאינו יודע אם יצוד אם לאו מ"מ גזרו לפרוש מצודה דפעמים אתי לידי חיוב חטאת כגון שבשעת פריסתו ילכוד דהכי. קתני בתוספתא הפורס מצודה לבהמה או לעוף ונכנס לתוכה חייב:,אלא בכדי שיצודו - וא"ת מנא ידע מתי יבא החיה וי"ל דבירושלמי מוקי לה בפורש בחורשין דמצוין שם חיותא ומיירי בענין זה שלא יוכל ללכוד במצודה אלא א' או ב' דהא מה מועיל שיצודו מבעוד יום אם יכול לצוד גם משחשכה:,אין מוכרים לנכרי - אף על גב דאי עביד להו בשבת לא מיחייב חטאת מ"מ מאחר שהנכרי מחמר או עושה בשבת בידים דבר שישראל אסור מן התורה גזרו רבנן עם חשכה כדפירש בקונטרס משום דמיחלף בשלוחו אבל בהנך דברים דרישא שאינו עושה בשבת איסור בידים לא גזרו אי לאו דמיחייב חטאת והיינו טעמא דאין נותנין עורות לעבדן:,אין נותנין עורות לעבדן וב"ה מתירין - מכאן היה נראה לר"ת להתיר על ידי קבלנות נכרי לבנות בשבת ועוד מביא ראיה מריחים דשרי ב"ה אליבא דרב יוסף בגמ' דמתירין להניח שם חיטין מבעוד יום ויניחנו כל השבת כל שכן קבלנות על ידי נכרים דשרי ואינו ראיה דידעי כ"ע שהריחים טוחנות מעצמם וידעי נמי שהחטין הושמו שם. מע"ש אבל קבלנות יאמרו שצוה להם בשבת לעשות ועוד מביא ראיה מסוף פ"ק דע"ז (דף כא: ושם) דאמר רשב"ג משכיר אדם שדהו לנכרי מ"ט אריס אריסותיה קעביד וה"נ קבלנותיה קעביד ואף על גב דר"ש בן אלעזר פליג עליה קיימא לן כרשב"ג דסתם מתני' כוותיה והא דאמרינן במ"ק (דף יב. ושם) מקבלי קבולת בתוך התחום אסור חוץ לתחום מותר מוקי ר"ת התם כולה שמעתיה באבל ולכך החמיר ול"נ דהתם איכא דמחמרי בחול המועד טפי מבאבל ואפילו למאן דמחמרי טפי באבל מבחול המועד מודה בשבת דחמיר טפי ונראה לר"י דהא דשרי בשמעתין עורות לעבדן היינו בתלוש דלא מפרסמא מילתא שהנכרי עושה מלאכה בביתו ולא ידעי שהוא של ישראל וכן נמי אמר במ"ק (דף יא: ושם) גבי אבל מלאכתו ביד אחרים בביתו לא יעשו בבית אחרים יעשו אבל קבלנות דמחובר דהוי ברשות ישראל דמפרסמא מלתא אסור בתוך התחום דהרואה יאמר שכירי יום נינהו והכי משמע בירושלמי דפירקין דקאמר התם אומני נכרים שהן עושים עם ישראל בתוך ביתו אסור בתוך ביתם מותר אמר ר' שמעון בן אלעזר בד"א בקבולת אבל בשכר אסור פירוש שכיר יום בד"א בתלוש אבל במחובר אסור ובעיר אחרת בין בתלוש בין במחובר מותר אמר ר"ש בר כהנא בשם רבי אחא בשבת ובאבל ובע"ז הלכה כר"ש בן אלעזר ורבינו תם נמי כשבנה את ביתו לא סמך על תשובתו ולא רצה להתיר: ומיהו בשדה מותר כרשב"ג דבשדה רגילות לעשות באריסות ולא. בשכירות יום וכשישראל אומר לנכרי לתקן מנעלים או לקנות אל יאמר תעשה למחר דא"כ הוי כשכיר יום אלא תעשה לכשתרצה ואם הביא לו נכרי כליו ויודע שכבסן בשבת אסור ללובשן בשבת דאמר לקמן (שבת קכב.) נכרי שהדליק נר בשביל ישראל אסור להשתמש לאורה (תוספות ישנים):
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.